קורונה תפילה עולמית ברדיו קול חי

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
לאור המצב : היום ב8 בערב תתקיים תפילה זעקה וקבלת עול מלכות שמים עולמית ברדיו קול חי בהשתתפות רבנים וככל ישראל-כל אחד מביתו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 327
    • ש
    מידע שימושי אחות קטנה - אסור לפספס!!! חובת קריאה!
  • שומע בקול ד' //
    • קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
    אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

    הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

    הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

    מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

    זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

    עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

    לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

    למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

    השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

    הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

    סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

    מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

    לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

    עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

    אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

    הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

    כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

    החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

    לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

    לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

    תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

    ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

    ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

    חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

    אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

    התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

    שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

    חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

    השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

    השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

    לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

    מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

    אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

    עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

    אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ

    דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

    תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



    הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

    בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

    וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

    עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

    זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ

    ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

    תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



    לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

    רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

    וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

    וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

    לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ

    גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

    תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


    וקולו נישא, מחנן, מבקש:

    מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

    וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

    וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

    לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ

    עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

    תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



    קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

    חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

    וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

    וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

    מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ

    עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

    תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


    קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

    זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

    לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

    מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

    לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ

    והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

    תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



    מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

    נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

    רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

    וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

    לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ

    ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

    תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



    ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

    חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

    לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

    לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

    סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ

    וממרום יענונו בקול

    תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אמת מארץ תצמח, ברוך הוא, אוראל סולטן ועוד 14 משתמשים17 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לבחור בטוב
    תודה. לשני קצת פחות התחברתי, ביקורתי יותר.
  • 84
    • ח
    שיתוף - לביקורת אהבת עולם
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    בדחילו ורחימו, דבריה של אם

    אנחנו רגילים לחשוב שוויכוח הוא זירה של התנגשות.
    שצריך להרים קול כדי להישמע, לדבר מהר כדי לא לאבד את רשות הדיבור.
    גם כשמנסים להקשיב, זה בדרך כלל רק כדי להשיב.

    וגם אני.
    כשרציתי לשתף עמדה שונה, חשתי צורך להצטדק עוד לפני שהתחלתי.
    כי יש דעות, שלא קל להן להישמע,
    ולא בגלל שהן שגויות, אלא כי הן נולדות מתוך כאב עמוק,
    וכאב, הוא דבר שקשה להכיל מבלי להישבר.

    אני לא אם לחייל.
    ילדיי לומדים בישיבות.
    אז לכאורה, אין לי זכות דיבור.
    מה לי, לעמוד מול אֵם ששולחת את בנה לקרב בעזה או בלבנון?
    מה לי, לומר מילה, כשהמסירות שלה זועקת עד לשמים?

    אני כותבת את הדברים האלה גם מתוך פחד.
    פחד שיישמעו כיומרה, כי מה לי ולכאב האדיר של אם שמוסרת את בנה לקרב?
    אני שואלת את עצמי האם מותר לי בכלל להשמיע קול אחר, קול של שקט ושל לימוד?
    ואולי כי הקול הזה יש בו אמת, של להחזיק משהו גם כאשר יש אמת נוספת.
    ואולי כולנו בכלל כואבים?
    ואולי זה בכלל כאב אחד של עם שלם.

    אבל דווקא מהמקום הזה של שתיקה רבת־שנים
    אני בוחרת היום לומר משהו.
    לא כהתנצחות, אלא כתחינה לקשב.
    לתת קול גם לצד הפחות נשמע,
    הצד שסופג ביקורת ולעיתים גם שנאה.

    כי כך חונכתי:
    שאין דבר נעלה יותר מלימוד תורה.
    שקודשא בריך הוא, אורייתא וישראל, חד הם.
    שכל רגע של לימוד מחזיק את הבריאה כולה.

    וככה גם גידלתי את ילדיי
    לא מתוך כפייה, אלא מתוך אהבה.
    אהבת תורה לא כסיסמה אלא כהתמסרות, דרך חיים,
    שבה מוותרים על הרבה כדי לזכות בקִרבה.

    ובעוד אנחנו השקענו את שנותינו בבניין עולמות של רוח
    עולמות שמבקשים לעלות מעלה
    חמאס השקיע את כל כוחו בבניית עולמות של חושך, מתחת לאדמה.
    אנחנו טיפחנו נשמות,
    הם חפרו מנהרות.
    אנחנו פנינו אל על,
    הם ירדו מטה.
    אנחנו חיפשנו גובה של נשמה,
    הם חיפשו עומק של הסתרה.

    זה לא רק עימות פיזי
    זו התנגשות מהותית בין עולמות:
    עולם שמקורו בשמי מעלה, שמחבר שמים וארץ,
    מול עולם שמבקש לקבור את האור ולחפור אותו באדמה.

    והגיעה השעה
    ועם ישראל יצא למלחמה של קיום.
    ובחורים יקרים, לוחמים, עובדי כפיים ועמלי רוח
    נעמדו יחד, כל אחד בכוחו, בגוף או ברוח
    להילחם במלחמה של אור מול חושך, של קדושה מול טומאה.

    והנה עמל התורה הוא חזית רוחנית אמיתית,
    שדורשת כוחות נפש אדירים.
    במלחמת קיום, כמו גם בעמל התורה בונים חומה של אור,
    שלא נראית בעין אבל מחזיקה את המחנה כולו.

    והנה באחד הימים התבהר לי:
    מי שנלחם בגופו עוסק בדברי תורה.
    ומי שלומד עוסק בדברי תורה.

    כי התורה היא שישים ריבוא אותיות,
    וכל נשמה בישראל, היא אות חיה בתוכה.
    וכל אחד שמוסר את נפשו, בגוף או ברוח
    מוסיף אור לאותה תורה.

    לקראת חג השבועות עלתה בי תפילה:
    שהתורה שנלמדת בבית המדרש
    שמילותיה עולות למרום ומקיימות את העולם,
    והתורה שמתקיימת בשדה הקרב,
    שמזככת ומוציאה לאור את היופי הפנימי של הנשמה
    יתאחדו, ויעלו יחד לרצון לפני בורא העולם.

    "אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים..."

    הגפן, היא לימוד התורה.
    והרימונים, הם מעשי המצוות,
    שנעשים בגוף, מתוך אחריות, מסירות ונשמה.

    ואם נקשיב זה לזה באמת
    אם נוכל לראות גם את הלומד וגם את הלוחם בעין טובה
    נוכל להתחיל להתרפא.
    ונזכה לקיים את מאמר רבי עקיבא:
    "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה."

    אולי לא כולם יבינו אותי.
    אולי רבים יחלקו על דבריי.
    ואולי גם אני אמשיך לשאול את עצמי שאלות.

    אבל יהיו כאלה שיאמרו:
    "ניכרים דברי אמת."

    אלו אותם האנשים שנפשם מחוברת לשורש הקיום,
    שמרגישים עמוק בתוכם את קדושת עם ישראל ואת אחדותו.
    אולי הם רבים וטובים,
    ואולי רק צריך להסיט את המסך
    המסך שיש בעולם,
    זה שמסתיר את הלבבות,
    מחשיך את האור,
    ומעלים את האמת הפשוטה:
    שכל יהודי, בעומק ליבו, רוצה לעשות רצון בוראו.
    ושבלב כל נשמה, יש נקודה שמעריכה את התורה, גם אם לא בגלוי.

    ואולי נתחיל לראות,
    שכל אחד ואחד מעם ישראל,
    בשלב כלשהו של קיומו
    אולי בגלגול זה, ואולי בגלגול אחר
    מסר נפש.

    ואולי בכי השכינה על צער הגלות
    הוא לא רק כאב של יחיד, אלא כאב של אומה.
    כאב כללי, עמוק, חובק כל נשמה.
    ותרשו לי,
    תרשו לי לקחת בו חלק.
    מתוך שותפות פנימית.
    ותרשו לי לכאוב גם על הפילוג
    הפילוג שמנסה לחדור דרך חומות של כאב,
    ולבקש לו מקום גם בלב שמבקש אמת.

    וכל אחד עושה זאת בדרכו, בעומק, במסירות,
    בצורה נשגבת וראויה.

    ואולי, אולי הגיע הזמן שנכיר בזה.
    באמת.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, הווה פשוט, ח.ד. וחלק ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    NeWord
    נעתקו מילותי, באמת. ניכרים דברי אמת חד משמעית
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה