תקן זכוכית במבני ציבור

  • הוסף לסימניות
  • #1
היי,

אשמח לדעת אם קיים תקן, ואם כן-לקבל הפניה אליו לגבי סוג הזכוכית הדרושה בחלונות של מבנה ציבור.
(עבור בית כנסת אם זה רלוונטי)
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אף אחד??
 
  • הוסף לסימניות
  • #4

תקן מעקות זכוכית:
תקן 1142מגדיר את סוג הזכוכית במעקה כזכוכית בטיחות רבודה, ודורש תכנון עומסים (רוח וכד') של מהנדס מוסמך. אסור להשתמש בזכוכית מחוסמת לא רבודה. בתקן 1099 קובע כי אם הזכוכית אחוזה רק מלמטה, יש לעשות שימוש בזכוכית רבודה מחוסמת.

התקן לזיגוג דלתות:

תקן ישראלי 1099 חלק 1.1 קובע כי שמשה בדלת הנמצאת בגובה של עד 1.5 מ' מפני הרצפה ומשני צידה, ברוחב של עד 30 ס"מ, תיהיה עשויה זכוכית בטיחות רבודה או מחוסמת.
בכל שאר המקומות (בצידי הדלת), יש להתקין זכוכית בטיחות עד לגובה של 80 ס"מ מפני הרצפה.

בנוסף קובע החוק כי במקומות ציבוריים (לא בבתי מגורים) שמשה המותקנת במקום שבו בני אדם עלולים להתנגש בה תוך כדי הליכה כמו בדלתות או בזכוכית קבועה, יש לסמנה בסימון המבליט את קיומה

בחלון גבוה שאינו בהגדרת מעקה או דלת לא תהיה מניעה .
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחרונה נחנך בסמוך לביתי בית כנסת מרשים. שלוש קומות של תכנון אדריכלי מוקפד: אולם גדול בקומה התחתונה, בית מדרש בקומת הכניסה, וקומה עליונה הכוללת עזרת נשים וכולל.

נכנסתי פנימה, פגשתי את הגבאי – ידיד ותיק – ומתוך רצון טוב ניסיתי להציע לו כמה טיפים בסיסיים לשיפור האקוסטיקה במקום.

להפתעתי, הוא לא הבין על מה אני מדבר.יותר מזה – הוא אפילו קצת נעלב. "שכרנו יועץ אקוסטי בעלות של 16,000 ש"ח!!!" הוא אמר לי בתסכול, "הוא אישר הכל."

ביקשתי ממנו רגע אחד של תשומת לב, ומחאתי כף בחלל האולם.
התוצאה: הדהוד (Echo) שחזר אלינו במשך 6 שניות ארוכות (!).בשלב הזה, המבוכה כבר החליפה את העלבון.

איפה הכשל?​

היועץ אמנם הגיש תוכנית, אבל בשיחה התברר שאיש לא הגדיר לו את הצרכים. במילים אחרות – לא אמרו ליועץ מה באמת רוצים מהמבנה.
ולצערינו כשהיועץ לא מהמגזר, אין לו פשוט מושג, הם רגילים לשבת בספריה שקטה, בלי זה אין יישוב הדעת, הם פשוט לא מבינים אותנו.


בבתי מדרשות , קיימת סתירה מובנית שחייבים לתת עליה את הדעת:

  1. מצד אחד: מחפשים את ה"שטייגען" – רעש חי של לימוד, תחושת חיות והד ציבורי.
  2. מצד שני: רוצים לשמוע שיעור בליל שבת, או חזן בצורה ברורה, בלי להילחם בבליל של צלילים.
במבנה גדול, אי אפשר לקבל את שני העולמות באותו חלל ללא תכנון מוקדם ומדויק. כשלא מגדירים זאת – מקבלים פתרון גנרי שמתאים לאולם ספורט, אבל הופך דרשה בבית כנסת למשימה בלתי אפשרית לשמיעה.

מיתוסים שחייבים לנפץ: חלון "אקוסטי"​

באותו מבנה, בקומה העליונה יש תקרת חלקה ללא משטחים סופגים כלל , ומוקפת בחלונות שפונות לבית המדרש. רבים מהגבאים בטוחים ש"זכוכית כפולה = אקוסטיקה".

זה פשוט לא נכון.
במקרה הזה, הזכוכית אינה רבודה, העובי לא מותאם, ומכיוון שמדובר בחלונות הזזה – הרעש פשוט "בורח" דרך החיבורים. בחלונות כבר קשה לטפל בדיעבד, אבל בתקרה? שם נמצאת ההזדמנות שלכם.

השורה התחתונה: אקוסטיקה היא לא קישוט​

אקוסטיקה היא לא "משהו שמטפלים בו בסוף". היא הלב של המבנה והיא חייבת להתחיל בשאלה אחת פשוטה:
מה אתם באמת צריכים מהחלל הזה?

לפני שבונים, מעצבים או משפצים – תשאלו את האנשים הנכונים. כאלו שמבינים לא רק במספרים ודציבלים, אלא באופי השימוש, בקהל ובצרכים האמיתיים של המגזר.

ומכאן אני פונה לכל המתכננים, אל תתביישו לשאול, ובע"ה אשתדל לענות עד כמה שידי משגת.

דואגים לשקט שלכם,
ECOCARE
0 תגובות
טור שפרסמתי הבוקר, אשמח לשמוע תגובותיכם - עיקרי הדברים יובאו לפני מקבלי ההחלטות שרוצים לדעת מה הציבור חושב - בלי נדר

בס"ד

מנורה – העיר החרדית החדשה

עשרת הקוראים כבר יודעים שכאן יקראו רק על טובתה של ארץ ישראל והפעם על העיר החדשה שכה נכסוף נכספנו אליה – כסיף, או בשמה החדש והלא מוכר: מנורה. סוף סוף עיר חרדית במיקום הגיוני ועם תכנון קפדני בסגנון עתידני.

הסיבה שאנו כותבים על כך היום היא משום שהעיר הזו יצאה השבוע מהכח אל הפועל כאשר התפרסמה השבוע התב"ע של העיר להתנגדויות, תב"ע = תכנית בניין עיר כשמה כן היא: מיועדת לאפשר מגורים באיכות חיים גבוהה המתאימה לשנת תשצ"א – אשר בה לפי התכנית יגיע התושב הראשון בע"ה.

זהו, כבר לא חלומות שוא ודמיונות אלא משהו מוחשי שאפשר לקרוא ולמשש ולפרשן וזה בדיוק מה שנעשה כאן: נספר קצת על מה מבשלים לנו על אש מהירה, האמת שכל אחד שיש לו גישה לגוגל יכול לקרוא הכל לבד אך כדי לחסוך את הזמן שיצטרכו האברכים כדי לקרוא 79 עמודים צפופים הבאנו לכם כאן את התמצית מה שאתם חייבים לדעת והתורה חסה על ממונם של יושבי חדרי המחשבים.

אז קודם כל הגודל: מדובר על קרקע מדברית בשטח עצום של כ15,000 דונם שהוקצה עבורנו בלבד לא כולל איזורי תעשייה, כדי להבין את המשמעות: מדובר בשטח שהוא יותר מביתר עילית מודיעין עילית ואלעד גם יחד ויש מקום לרכסים!

המיקום אמנם נשמע רחוק מאוד: 5 דקות לפני ערד, אך למעשה מדובר במרחקים זניחים לאור התפתחות הכבישים באזור, לפני שבועיים נסעתי לשם כדי לסקור עבורכם את הפלא של הקניון המתגייר בערד ועל הדרך בחנתי גם את המיקום העתידי של העיר החדשה – לא נכחד, זה לא בית שמש וקרית גת אך מי שמוכן לשים 1.4 מיליון עבור דירת 3 חדרים בנתיבות ואופקים ישמח בוודאי לשמוע שעם עוד כמה דקות נסיעה הוא יחסוך כל חודש אלפי שקלים למשכנתא ויגור ברמת חיים שאין בשום מקום כפי שיפורט.

לא מאמינים על המרחק? אתם יודעים, היום אי אפשר לרמות בדברים הללו, תעשו את הניסיון שעשיתי הרגע: עשיתי בגוגל-מאפ מבית שמש לנתיבות נתן לי 59 דקות ומאותה נקודה בסוף בית שמש עד כסיפה (שזה היישוב הקרוב לכסיף, כן, יש קשר בין הצלילים הדומים, בדיוק כמו הקשר בין בתיר לביתר הסמוכה) ואז הגוילמאפ נותן לי 63 דקות, לא שווה לנסוע עוד ארבע דקות בשביל עולם אחר לגמרי?! (ואגב אין שום ניסיון חלילה להחליש את נתיבות שאלפי אברכים נוהרים אליה, עיר קברי הצדיקים תהיה תמיד מגדלור לתורה בנגב).

הגענו לעיר, כעת אנו מדברים על אישור תכניות לשכונה אחת בלבד, הסיבה היא חוסר רצון של המדינה להשקיע הון תועפות מעבר למה שכבר השקיעה לצרכי תכנון של עיר שלימה אם בסוף זה לא יצליח אך משכונה אחת אפשר להבין מה מתוכנן בכל העיר.

השכונה הזו תיקרא ראשונים (קל לנחש למה) ויש בה 6000 דירות (כמעט אלעד) על גודל של שלושת אלפים דונם, גם מי שלא למד ליבה מבין מיד כי זה אומר ממוצע של שתי דירות לדונם (זה לא באמת, כי רוב השטחים הם ציבוריים) לשם השוואה: העיר הצפופה ביותר בישראל היא בני ברק ושם יש 6 יח"ד ממוצע לדונם.

העיר מתוכננת כבר אמרנו וכבר חשבו על כל פרט כולל שרטוט מדויק של בית-החיים (מה לעשות, בסוף אנשים צריכים לחיות איפשהו) לי זה מזכיר את העיר מודיעין השכנה שלנו, כל יום כמעט אנו נאלצים לעבור בעיר השכנה ולראות שלמרות ששתינו הוקמנו יחדיו ולשתינו בערך אותה כמות תושבים אנו מצטופפים בשטח של שכונה אחת במודיעין ונאלצים להסתמך על כל השירותים שהיא מביאה (מלבד שטיבלאך וד' מינים שזה הם באים אלינו) מהאגם המפורסם ועד תחנת הרכבת וכן הלאה, הסיבה היחידה להבדל היא שמודיעין תחתית תוכננה בידי המדינה לטובת התושבים ואילו מודיעין עילית (אנחנו העילית, ברוחניות) תוכננה – אם בכלל תוכננה אי פעם – בידי היזמים עצמם ולטובתם וכך אכן היא נראית.

ולכן למשל השטחים הציבוריים שהיזמים בכל מקום לא אוהבים לתת ואם כבר הם דוחקים לפינת בלעין, כאן יש שפע עצום של הרבה יותר ממעשר מהשטח הכולל והרוב נמצא בתוך המתחמים, כך שיש מספיק לכל חסידות ותת ישיבה קטנה, מהיום אין צורך לריב יש מספיק שטחים לכולם להתפצל ולהתפלג כמנהג גברין יהודאין.

אך מלבד התכנון הקפדני ברצוני לדבר על כמה פנינים שייחודיים רק לכאן, גילוי נאות: חלק מהדברים הייתי מעורב יחד עם עסקני ציבור נוספים מכל החוגים החרדיים.

למשל השכונה מתוכננת ב"קפסולות" של בערך 350 יח"ד כאשר לכל קפסולה יש את השטחים הציבוריים שלה ואת הגינה שלה וכו' – אין חסידות כמעט שצריכה בכל פעם יותר מאשר קפסולה כזו או שתיים ואין כמעט חסידות שלא יכולה למלא כזו קפסולה רק ממחוסרי הדיור הנוכחיים כך שאין לי ספק שנראה כאן עשרות (לפחות) של קריות חסידיות וגם ליטאיות וספרדיות, מעתה לא צריך להיות הגרש"ב סורוצקין כדי להקים שכונה ייחודית לבוגרי הישיבה, כל ישיבה ממוצעת תוכל לעשות כן.

חידושים נוספים: גובה הבניינים עד חמש קומות – זה לוקסוס שכבר לא קיים היום בשום מקום, בבית שמש למשל תקנת העיר מדברת על 9 קומות והקבלנים מצליחים להוסיף עוד אחת בטריקים, כאן אין דבר כזה בניין יותר מחמש קומות.

סוכות – כל מרפסות הסוכה תקבלנה הצללה נפתחת ואחידה, מהיום כל בניין ייראה כמו בית מלון מעוצב שתוכנן באחידות, ובכלל מרפסות סוכה מרווחות הן חלק מהסטנדרט כאן.

גודל הדירות – המתכננים למדו היטיב את נושא הטאבו משותף והיח"ד להשכרה וכו' שקיימים בכל שכונה חרדית והחליטו שאם אינך יכול להילחם בתופעה הזו – תכשיר אותה! וכך הגענו לתכנית שאומרת מלכתחילה לגבי חלק גדול מהדירות שבבוא היום תוכלנה לייצר יחידה נוספת והפעם זה רשמי.

כך גם עניין הרחבת הדירות – תופעה ייחודית לציבור החרדי בדרך כלל – התכנית מחייבת מראש לחשוב איך יורחב הבניין אך מטילה גם תנאים והגבלות, כגון חובה שכל שורת הדירות יורחבו בו זמנית.

כל התכנון הזה לא נולד בבינה מלאכותית אלא מונחים בה עמל ויגיעה של צוותות שלימים שחלקם מוכרים לי אישית, זה גם הרצון החזק של ר' נתן אלנתן ושל עוד אנשים שדואגים לנו, ומעל הכל זה האיש הנכון שהוכנס למקום הנכון – יו"ר הוועדה המיוחדת עו"ד שילה רצאבי, אמנם הוא לא חרד אך מוטב כך שכן הוא אינו מחוייב לאף עסקן או יזם אלא רק שיהיה טוב לכוווווולם.

אז אם כל כך טוב מדוע כל כך רע?

כלומר, מדוע יש לעיר הנפלאה הזו יחסי ציבור נוראיים כל כך? למה כולם מזלזלים בה?

ראשית, לעומת כל המקומות האחרים שאנ"שים קנו קרקעות ומשווקים לציבור ברווחים של מאות אחוזים כאן אף אחד לא מרוויח מהפרוייקט הזה, כלומר אף אחד מלבד הציבור.

ושנית, מי שמדבר בדרך כלל לא מכיר, או שאינו מכיר תכניות אחרות על מגרעותיהן (בהר יונה למשל נרשמו 1200 איש לדירות שיראו רק עוד חמש שנים) או שאינו מכיר את כסיף או שאינו מבין בתחום כלל.

שלישית, הציבור החרדי אכן ראוי לקבל יותר מאשר עיר במיקום שאיש לא רוצה לגור שם, אך מה לעשות אנחנו מכירים את המצב ועד כמה אוהבים אותנו בכל מקום שאנו מגיעים, ואפילו במקומות שכן מקבלים אותנו בזרועות פתוחות כי אין להם ברירה כדי להינצל מהערבים גם שם אוהבים אותנו בערבון מוגבל, רק השבוע ראיתי במו עיני את החורבן שהמיטה עיריית לוד על ביכנ"ס באחיסמך – סוג של הכרת הטוב לקהילה שהצילה את האחוזון הדמוגרפי.

והתחינה שלי: אל תקשיבו למוציאי דיבת הארץ, אל תאמינו למי שמספר שאיש לא ילך לשם, במו עצמי שוחחתי עם ראשי חסידויות רבות ועסקני אמת, כולם כולם הצהירו כי אם המחירים יהיו זולים (אם לא – לא עשינו כלום וחייבים לחשוב איך עושים זאת) הם יגיעו לשם בהמוניהם.

בקיצור: טובה הארץ, כולה, מאוד מאוד.
רציתי שוב לשתף..
לקראת חג הפורים שמתחיל להתקרב ..

בהיותי רווקה מבוגרת (לשעבר!) שנאלצה לגור לבד (מנסיבות שלא אפרט כאן!).
השבתות והחגים היו כואבים במיוחד. בין אם היה לי איפה להיות ובין אם לא.
זה מצב שרק מי שחווה אותו יכול להזהות.. ולהבין כמה זה קשה.
הבדידות מורגשת שבעתיים כשברקע נשמעים קולות משפחתיים , שירים, צחוקים, דיבורים, קולות שקשוק המזלגות והסכינים...
כשאת עם עצמך ובקושי היה לך כח ורצון להכין משהו לאכול..
כן, לא תמיד אפשרי להתארח.
לפעמים (למען האמת הרבה פעמים) הייתי ממש לבד עם 4 הקירות.
זאת היתה המציאות ואיתה הייתי צריכה להתמודד.
הלבד היה כואב לכשעצמו והציף מחשבות ורגשות וזכרונות...
גם כשהתארחתי (בעיקר לא אצל משפחה) היה מאתגר.
לא תמיד הרגשתי "בבית" וכחלק מהמשפחה אלא סוג של נספח. תוספת מאולתרת. גם כשעל פניו היה לי נחמד וכיף, והכי השתדלו להיות אלי נחמדים..
וגם אני הייתי נחמדה ואהבו אותי. על פניו הכל פיקס..
אבל היו כל מיני "צביטות" שהזכירו את זה. שאני לא בת בית באמת..
לא פעם אפילו הרגשתי מסכנה, סוג של מקבצת נדבות שעושים איתה חסד...הרגשה נוראית.
ואל תיסקלו אותי על נחיתות. בבקשה.
מי שלא היה במצבים האלה באמת לא יבין. ולא ישפוט.
אגב כדי להמעיט מההרגשת ה"מקבלת חינם" הזאת תמיד הבאתי איתי משהו שידעתי שאוהבים (עוגה / עוגיות) . דוקא שמחו לקבל, ואני שמחתי לתת.

אני אסירת תודה עד סוף ימי למשפחה מסוימת ,שלא מקשר דם, שפתחו את ליבם וביתם,
וארחו אותי בסעודותיהם והמתיקו לי את הקושי. שכרם רב בשמיים אני בטוחה.
קצת משפיל אותי היום להיזכר במקום הזה, וגם לא הכי נעים לשתף.
יש בי גם סוג של פחד מהתגובות, כי אני בטוחה שלא כולם יבינו ואולי ישאלו שאלות למה ומדוע..
ובכל זאת אני כותבת לכם
כי אני רואה זאת כשליחות עבור מי שחווה את זה היום.

עוד מעט פורים
חג השמחה.
מהחגים שהיה הכי לי קשה לשמוח בהם. בהיותי לבד...
השתדלתי לא להיות ממש לבד כל הפורים, לצאת לתת משלוח מנות, להיות קצת אצל המשפחה (הם היו שכנים, אך כבר קראתי להם משפחה..)
אבל גם אם לפני כן קצת הצלחתי לשמוח, ברגע שהייתי חוזרת אל השקט הרועם.. היה מתחיל המאבק. על שמירת ניצוץ השמחה והתקווה. וזה לא היה קל.

היה גם ענין המשלוחי מנות.
היו פעמים שלא קיבלתי והייתי במתח אם אקבל. כן זה יכול להישמע ילדותי.. אבל רציתי לקבל משלוחי מנות, לא אחד, אלא כמה.
כל משלוח שקיבלתי הרים לי את מיפלס המצב רוח, נתן לי עידוד.
הרגשה שזוכרים ואוהבים אותי. שאני לא לבד.
לפעמים היתה מצורפת ברכה מהלב, שאותה שמרתי וקראתי עד שידעתי בעל פה..
(כמובן שהחזרתי משלוח, או שאני הבאתי את הראשון..)

היום ברוך השם אני במקום אחר.
זכיתי ב"ה להתחתן ולהיכנס למשפחה חמה ואוהבת, אני כבר לא מרגישה לבד.
אבל יש כאלו שכן. (בין רווקים/ות / זקנים/ות בודדים/ות / חולים ל"ע..)
ופורים מבחינתם זה עוד אתגר לעבור..
בואו נקל עליהם קצת, נעזור להם לשמוח-
כל מי שמכיר מישהו/י כזה בסביבתו-
משלוח מנות יפה, עם ברכה כנה וחיוך – והדלקתם אור בנשמה מיוסרת.
ומי שיכול (ואם זה שייך ומתאים) להזמין לסעודת הפורים.. – תבוא עליו הברכה.
זה לא (רק) חסד – זאת שותפות.
ויש מספיק זמן עד פורים כדי להקדיש לזה מחשבה..
בהצלחה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה