הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הסיפור הבא מעביר בי צמרמורת כל פעם שאני נזכרת בו ומעבר לכך מעמיק בי את האחריות שיש לנו כאמהות כלפי הדור הבא.
הוא מעט ארוך אבל שווה.
אברימי תלמיד כיתה ז', יום אחד בא הביתה בהתרגשות,
-אמא! מגיע לי מזל''ט!
-כן חמוד, מזל''ט, על מה?
-סיימנו היום פרק המניח במסכת בבא קמא
-וואו! באמת מרגש! מזל''ט!
-אמא אני צריך עוגה לכבוד הסיום
-או, אתה רואה הכל מן השמים! בדיוק היום אני צריכה לאפות עוגה, הבוס שלי בעבודה מחתן מחר, ומתאים שאשלח עוגה לכבוד השמחה כך שבכל מקרה אני אופה עוגה, והמטבח גם ככה כבר יתלכלך, אני כבר יכין גם בשבילך.
-תודה אמא!
אברימי הולך ואמא נערכת להכנת עוגה, לא סתם עוגה, 3 קומות יפה ומקושטת כמו שמתאים לשלוח לכבוד שמחתו של הבוס עין לא ראתה!! וכמובן, גם לאברימי היא מכינה עוגת טורט נחמדה לרגל הסיום.
2 העוגות מוכנות במקרר, שעת לילה, אברימי כבר ישן מזמן וגם אמא הולכת לישון....
בבוקר אברימי קם מוקדם מהתרגשות, מתארגן ורץ למקרר... וואו!! אמא שתהיה בריאה!! איזו השקעה!!! הכינה לי עוגה מפוארת 3 קומות לא כמו לבוס סתם עוד טורט סטנדרטי... ככה מתאים לפרק המניח!!! ואברימי מוציא בזהירות את העוגה ומזדרז להגיע לחיידר.........
אמא חוזרת מהמכולת, שמחה שאברימי יצא בזמן, פותחת את המקרר ו...... לא! אין מצב! אל תגידו לי שאברימי לקח את העוגה הגדולה לפרק המניח שלו ואותי הוא השאיר מבוישת עם הטורט.......
אמא מחכה שאברימי יגיע לחיידר כדי להתקשר להסביר לו את הטעות ולבקש ממנו שיחזור להחליף.
אחרי חצי שעה כבר בטוחה שהוא הגיע, היא מחייגת, ממתינה וכשהטלפון מצלצל עוברת מחשבה במוחה, רגע, אברימי כבר הספיק ודאי להראות לכולם את העוגה המיוחדת, האם זה נכון לשבור אותו עכשיו להחליף את העוגה המפוארת בעוגת הטורט הפשוטה?? לא! לא אעשה זאת!! מנתקת את הטלפון. מה היא עשתה בחתונה? לא ברור....
אברימי חוזר הביתה מוצף משמחה והתרגשות מודה לאמא שהשקיעה כ''כ עבורו לכבוד התורה, מתאר לה עד כמה כולם התלהבו והעריכו את הערכתה לתורה ו... אמא... שמחה איתו ו(כמובן) לא ספרה מהטעות.
אמא הולכת לחתונה, בידים ריקות.
היום עובר, השבוע, החודש, השנה חולפת.
שנים עברו - - -
אברימי בישיבה קטנה לקראת סוף שיעור ג' ההורים מבחינים בו בשינוי מסוים.. קם מאוחר, לא כ''כ לומד פה שם, אבא תופס איתו שיחה, אברימי תשתדל, אברימי מה קורה, נו, אברימי אתה לא מתבייש? מה יהיה בשידוכים?
איכשהו מפה לשם הוא תופס את עצמו קצת יותר טוב לאחר תקופה שהיתה לא קצרה.
שנה.
עוד שנה.
עוד אחת.
שידוכים.
כעבור תקופה בס''ד אברימי מוצא את זיווגו ובשע''ט מתארס.
כמה חודשים מאורס והנה יום החופה מגיע.
מנהג יש לחתנים וכלות להכין מכתב להורים ביום חופתם.
גם אברימי כותב מכתב.
ביום החופה אמא פותחת את המכתב.
אברימי כותב- -
אמא יקרה הגיע הזמן להודות על כל השנים, ושם הוא מתאר את שנות ילדותו, שנות החיידר, ישיבה, וכאן היא מגיעה לקטע שהיא לא מאמינה, מתישבת, ולא מצליחה להרגע! אברימי מתאר את השנים הקשות שהוא עבר בלי לשתף את אף אחד, שהוא התחבר לבחורים לא ראויים בכלל, אמא, אני מכה על חטא, אמא, חשבת שהיתה איזו נפילה קטנה, אבא שוחח איתי וחשבתם שתיכף הכל יסתדר אבל אין לכם מושג איפה הייתי כבר, קבוצה של חברים הינו בדרך לא פחות ולא יותר לברוח מהבית, מחוץ לארץ, ככה, בכלל בלי להודיע, רק להתקשר משם ולעדכן שנחזור מתי שהוא..... הינו עם כרטיסים בידיים, תסמכי עלינו, יום הטיסה הגיע. זהו! היום בורחים! אני נכנס למאפיה לקנות צידה לדרך ועיני נתקעות, תופס חיש, מול עיני עוגה יפה מרשימה מפוארת שלש קומות, הי זה מזכיר לי משהו, מנסה להזכר... ואז נופל לי האסימון, זה היה בכיתה ז' באתי עם עוגת 3 קומות לסיום מסכת בשעה שחברי באו עם ממתק או עוגת טורט פשוטה אמא עבדה וטרחה למעני הרבה מעבר לכל דמיון ואת האמא היקרה הזו אני עכשיו מתכנן לברוח לה, להעלם, להדאיג... איך כל זה עלה במחשבתי???
החלטה של רגע, מרים טלפון לחברים, מעדכן שעקב אילוצים אין באפשרותי להצטרף ולא אגיע. החלטתי. אני נשאר!!
אמא, הכל בזכות האהבה ששפכת לתוך העוגה, המסירות נפש שלך שהורגשה בכל ביס וחלחלה לי עמוק בלב ובזכות זה זכיתי וניצלתי!
שנזכה תמיד להמתיק את לימוד התורה.
הוא מעט ארוך אבל שווה.
אברימי תלמיד כיתה ז', יום אחד בא הביתה בהתרגשות,
-אמא! מגיע לי מזל''ט!
-כן חמוד, מזל''ט, על מה?
-סיימנו היום פרק המניח במסכת בבא קמא
-וואו! באמת מרגש! מזל''ט!
-אמא אני צריך עוגה לכבוד הסיום
-או, אתה רואה הכל מן השמים! בדיוק היום אני צריכה לאפות עוגה, הבוס שלי בעבודה מחתן מחר, ומתאים שאשלח עוגה לכבוד השמחה כך שבכל מקרה אני אופה עוגה, והמטבח גם ככה כבר יתלכלך, אני כבר יכין גם בשבילך.
-תודה אמא!
אברימי הולך ואמא נערכת להכנת עוגה, לא סתם עוגה, 3 קומות יפה ומקושטת כמו שמתאים לשלוח לכבוד שמחתו של הבוס עין לא ראתה!! וכמובן, גם לאברימי היא מכינה עוגת טורט נחמדה לרגל הסיום.
2 העוגות מוכנות במקרר, שעת לילה, אברימי כבר ישן מזמן וגם אמא הולכת לישון....
בבוקר אברימי קם מוקדם מהתרגשות, מתארגן ורץ למקרר... וואו!! אמא שתהיה בריאה!! איזו השקעה!!! הכינה לי עוגה מפוארת 3 קומות לא כמו לבוס סתם עוד טורט סטנדרטי... ככה מתאים לפרק המניח!!! ואברימי מוציא בזהירות את העוגה ומזדרז להגיע לחיידר.........
אמא חוזרת מהמכולת, שמחה שאברימי יצא בזמן, פותחת את המקרר ו...... לא! אין מצב! אל תגידו לי שאברימי לקח את העוגה הגדולה לפרק המניח שלו ואותי הוא השאיר מבוישת עם הטורט.......
אמא מחכה שאברימי יגיע לחיידר כדי להתקשר להסביר לו את הטעות ולבקש ממנו שיחזור להחליף.
אחרי חצי שעה כבר בטוחה שהוא הגיע, היא מחייגת, ממתינה וכשהטלפון מצלצל עוברת מחשבה במוחה, רגע, אברימי כבר הספיק ודאי להראות לכולם את העוגה המיוחדת, האם זה נכון לשבור אותו עכשיו להחליף את העוגה המפוארת בעוגת הטורט הפשוטה?? לא! לא אעשה זאת!! מנתקת את הטלפון. מה היא עשתה בחתונה? לא ברור....
אברימי חוזר הביתה מוצף משמחה והתרגשות מודה לאמא שהשקיעה כ''כ עבורו לכבוד התורה, מתאר לה עד כמה כולם התלהבו והעריכו את הערכתה לתורה ו... אמא... שמחה איתו ו(כמובן) לא ספרה מהטעות.
אמא הולכת לחתונה, בידים ריקות.
היום עובר, השבוע, החודש, השנה חולפת.
שנים עברו - - -
אברימי בישיבה קטנה לקראת סוף שיעור ג' ההורים מבחינים בו בשינוי מסוים.. קם מאוחר, לא כ''כ לומד פה שם, אבא תופס איתו שיחה, אברימי תשתדל, אברימי מה קורה, נו, אברימי אתה לא מתבייש? מה יהיה בשידוכים?
איכשהו מפה לשם הוא תופס את עצמו קצת יותר טוב לאחר תקופה שהיתה לא קצרה.
שנה.
עוד שנה.
עוד אחת.
שידוכים.
כעבור תקופה בס''ד אברימי מוצא את זיווגו ובשע''ט מתארס.
כמה חודשים מאורס והנה יום החופה מגיע.
מנהג יש לחתנים וכלות להכין מכתב להורים ביום חופתם.
גם אברימי כותב מכתב.
ביום החופה אמא פותחת את המכתב.
אברימי כותב- -
אמא יקרה הגיע הזמן להודות על כל השנים, ושם הוא מתאר את שנות ילדותו, שנות החיידר, ישיבה, וכאן היא מגיעה לקטע שהיא לא מאמינה, מתישבת, ולא מצליחה להרגע! אברימי מתאר את השנים הקשות שהוא עבר בלי לשתף את אף אחד, שהוא התחבר לבחורים לא ראויים בכלל, אמא, אני מכה על חטא, אמא, חשבת שהיתה איזו נפילה קטנה, אבא שוחח איתי וחשבתם שתיכף הכל יסתדר אבל אין לכם מושג איפה הייתי כבר, קבוצה של חברים הינו בדרך לא פחות ולא יותר לברוח מהבית, מחוץ לארץ, ככה, בכלל בלי להודיע, רק להתקשר משם ולעדכן שנחזור מתי שהוא..... הינו עם כרטיסים בידיים, תסמכי עלינו, יום הטיסה הגיע. זהו! היום בורחים! אני נכנס למאפיה לקנות צידה לדרך ועיני נתקעות, תופס חיש, מול עיני עוגה יפה מרשימה מפוארת שלש קומות, הי זה מזכיר לי משהו, מנסה להזכר... ואז נופל לי האסימון, זה היה בכיתה ז' באתי עם עוגת 3 קומות לסיום מסכת בשעה שחברי באו עם ממתק או עוגת טורט פשוטה אמא עבדה וטרחה למעני הרבה מעבר לכל דמיון ואת האמא היקרה הזו אני עכשיו מתכנן לברוח לה, להעלם, להדאיג... איך כל זה עלה במחשבתי???
החלטה של רגע, מרים טלפון לחברים, מעדכן שעקב אילוצים אין באפשרותי להצטרף ולא אגיע. החלטתי. אני נשאר!!
אמא, הכל בזכות האהבה ששפכת לתוך העוגה, המסירות נפש שלך שהורגשה בכל ביס וחלחלה לי עמוק בלב ובזכות זה זכיתי וניצלתי!
שנזכה תמיד להמתיק את לימוד התורה.
