תרומת כליות - הסקר

  • הוסף לסימניות
  • #1
היי כולם,

כהמשך לאשכול הזה.

מצורף כאן סקר אנונימי, שיעזור מאד לקידום מטרות אגודת "מתנת חיים" לעידוד תרומת כליות.

לחצו כאן לכניסה לסקר.



וכמובן, יעזור לחברי הפורום הזה באימון חי על אתגר אסטרטגי קשה במיוחד.

ונא, העבירו אותו לכל מי שתוכלו, בכדי למקסם תוצאות.


משתלם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
איך מעבירים הלאה?
לינק לעמוד הזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תעתיקי את הכתובת בדף האינטרנט למעלה ובמייל שאת רוצהלשלוח תדביקי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י אלי אלימלך;975444:
היי כולם,

כהמשך לאשכול הזה.

מצורף כאן סקר אנונימי, שיעזור מאד לקידום מטרות אגודת "מתנת חיים" לעידוד תרומת כליות.

לחצו כאן לכניסה לסקר.



וכמובן, יעזור לחברי הפורום הזה באימון חי על אתגר אסטרטגי קשה במיוחד.

ונא, העבירו אותו לכל מי שתוכלו, בכדי למקסם תוצאות.


משתלם...

חוץ מהאתגר ושיוף המח, יש לך ענין בקידום הקמפיין? מהוא?
וחוץ מטובת השני כעזרה לזולת.
אני מסוקרנת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עניתי, תודה.

(אבל היתה חסרה לי את התשובה, לשאלה מדוע בכ"ז תכלס לא אתרום:
"כי אני חושש להשאר רק עם כליה אחת"
ולכן לא עניתי לשאלה זו.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
גם אני עניתי על הסקר

אבל אני חושב שהוא פשטני מידי...
כאילו מה שמונח כאן על הכף הוא רק השאלה כמה זה מפחיד וכמה אני מודע לסיכון הנמוך הכרוך בזה

אבל בפועל, זה הרבה יותר מורכב מזה.

רבים מאיתנו, בעלי חסד ואנשים שאוהבים לעזור ולתת, יעצרו לרכב תקוע בצד הכביש (אם אנחנו לא ממהרים לשום מקום והילדים לא איתנו באוטו).
אבל כמה מאיתנו יהיו מוכנים לצאת מהבית בשתיים בלילה, ביום גשום, להזמין בייביסיטר ולנסוע במיוחד, נסיעה של שעה כדי לעזור לאותו רכב תקוע?
-המעשה הוא אותו מעשה, אבל הטרחה וההקרבה מסביב, הרבה יותר גדולה.

בשביל לתרום כליה צריך לעצור את מהלך החיים הרגיל, לקחת כמה ימי חופש מהעבודה ומשאר ענייני היום-יום, ללכת לבי"ח לבדיקות לפני הניתוח, להתכונן לניתוח, לצום יום לפני, להתאושש כמה ימים, לקחת אנטיביוטיקה, לחזור למעקב, ולהתמיד במעקב בהמשך החיים...

במילים אחרות, גם אם הצלחת להסיר את הרתיעה הטבעית מפני עצם הפרוצדורה הפולשנית והסיכונים הרפואיים הכרוכים בה, עדיין נדרשת הקרבה עצומה לקחת על עצמך את הטרחה הגדולה הכרוכה בתהליך.
והסקר כלל לא נותן ביטוי להיבט הזה.

אם היה אפשר לתרום כליה בלחיצת כפתור, בלי לקום מהכסא, יותר אנשים היו מוכנים לעשות את הצעד הזה, אבל כדי להתנדב לעבור את כל התהליך הלא נעים הזה, דרוש מניע חזק מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י Shia;975869:
גם אני עניתי על הסקר

אבל אני חושב שהוא פשטני מידי...
כאילו מה שמונח כאן על הכף הוא רק השאלה כמה זה מפחיד וכמה אני מודע לסיכון הנמוך הכרוך בזה

אבל בפועל, זה הרבה יותר מורכב מזה.

רבים מאיתנו, בעלי חסד ואנשים שאוהבים לעזור ולתת, יעצרו לרכב תקוע בצד הכביש (אם אנחנו לא ממהרים לשום מקום והילדים לא איתנו באוטו).
אבל כמה מאיתנו יהיו מוכנים לצאת מהבית בשתיים בלילה, ביום גשום, להזמין בייביסיטר ולנסוע במיוחד, נסיעה של שעה כדי לעזור לאותו רכב תקוע?
-המעשה הוא אותו מעשה, אבל הטרחה וההקרבה מסביב, הרבה יותר גדולה.

בשביל לתרום כליה צריך לעצור את מהלך החיים הרגיל, לקחת כמה ימי חופש מהעבודה ומשאר ענייני היום-יום, ללכת לבי"ח לבדיקות לפני הניתוח, להתכונן לניתוח, לצום יום לפני, להתאושש כמה ימים, לקחת אנטיביוטיקה, לחזור למעקב, ולהתמיד במעקב בהמשך החיים...

במילים אחרות, גם אם הצלחת להסיר את הרתיעה הטבעית מפני עצם הפרוצדורה הפולשנית והסיכונים הרפואיים הכרוכים בה, עדיין נדרשת הקרבה עצומה לקחת על עצמך את הטרחה הגדולה הכרוכה בתהליך.
והסקר כלל לא נותן ביטוי להיבט הזה.

אם היה אפשר לתרום כליה בלחיצת כפתור, בלי לקום מהכסא, יותר אנשים היו מוכנים לעשות את הצעד הזה, אבל כדי להתנדב לעבור את כל התהליך הלא נעים הזה, דרוש מניע חזק מאוד.
לא כל-כך הסכמתי.
אם יאמרו לך ב-2 בלילה לקום מהמיטה כי חיים של בני אדם יכולים להנצל על ידך, לא תרוץ גם בלילה הכי חורפי בשנה, כשאתה אחרי 3 לילות חסרי שינה?

כל ה'כמה ימים שצריך לפנות מהחיים', נראים לי לא משמעותיים לעומת הסיפוק הבלתי ישוער: להציל חיים של בן אדם (!!!!!!!)
השיקול של: מה יהיה אחר כך, עם כליה אחת, הוא שמלחיץ אותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י Shia;975869:
גם אני עניתי על הסקר

אבל אני חושב שהוא פשטני מידי...
כאילו מה שמונח כאן על הכף הוא רק השאלה כמה זה מפחיד וכמה אני מודע לסיכון הנמוך הכרוך בזה

אבל בפועל, זה הרבה יותר מורכב מזה.

רבים מאיתנו, בעלי חסד ואנשים שאוהבים לעזור ולתת, יעצרו לרכב תקוע בצד הכביש (אם אנחנו לא ממהרים לשום מקום והילדים לא איתנו באוטו).
אבל כמה מאיתנו יהיו מוכנים לצאת מהבית בשתיים בלילה, ביום גשום, להזמין בייביסיטר ולנסוע במיוחד, נסיעה של שעה כדי לעזור לאותו רכב תקוע?
-המעשה הוא אותו מעשה, אבל הטרחה וההקרבה מסביב, הרבה יותר גדולה.

בשביל לתרום כליה צריך לעצור את מהלך החיים הרגיל, לקחת כמה ימי חופש מהעבודה ומשאר ענייני היום-יום, ללכת לבי"ח לבדיקות לפני הניתוח, להתכונן לניתוח, לצום יום לפני, להתאושש כמה ימים, לקחת אנטיביוטיקה, לחזור למעקב, ולהתמיד במעקב בהמשך החיים...

במילים אחרות, גם אם הצלחת להסיר את הרתיעה הטבעית מפני עצם הפרוצדורה הפולשנית והסיכונים הרפואיים הכרוכים בה, עדיין נדרשת הקרבה עצומה לקחת על עצמך את הטרחה הגדולה הכרוכה בתהליך.
והסקר כלל לא נותן ביטוי להיבט הזה.

אם היה אפשר לתרום כליה בלחיצת כפתור, בלי לקום מהכסא, יותר אנשים היו מוכנים לעשות את הצעד הזה, אבל כדי להתנדב לעבור את כל התהליך הלא נעים הזה, דרוש מניע חזק מאוד.

שייע,

האשכול הראשון שפתחתי, שהיווה בעצם קבוצת מיקוד-דמה, דווקא גילה שהחסם רחוק מסיפור הבירוקרטיה שאתה מתאר.
הוא ברבדים שעדיין רחוקים והרבה מהפאן המעשי.
בנוסף, אני משער שאדם שכבר מוכן לתרום,ורואה מול עיניו את 'האיש שלו' - לא הבירוקרטיה תעצור אותו.

זאת'י ששאלה איך עושים את הסקר - זה בצור טופס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
עניתי,
קצת הפריע לי השאלה האחרונה
מי שהוא מודרני הוא סוג אחר???
יש חסידי מודרני
ויש ליטאי מודרני
יש הבדל ביניהם או שבכליות הם יועצים אותו דבר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י Shia;975869:
גם אני עניתי על הסקר

אבל אני חושב שהוא פשטני מידי...
כאילו מה שמונח כאן על הכף הוא רק השאלה כמה זה מפחיד וכמה אני מודע לסיכון הנמוך הכרוך בזה

אבל בפועל, זה הרבה יותר מורכב מזה.

רבים מאיתנו, בעלי חסד ואנשים שאוהבים לעזור ולתת, יעצרו לרכב תקוע בצד הכביש (אם אנחנו לא ממהרים לשום מקום והילדים לא איתנו באוטו).
אבל כמה מאיתנו יהיו מוכנים לצאת מהבית בשתיים בלילה, ביום גשום, להזמין בייביסיטר ולנסוע במיוחד, נסיעה של שעה כדי לעזור לאותו רכב תקוע?
-המעשה הוא אותו מעשה, אבל הטרחה וההקרבה מסביב, הרבה יותר גדולה.

בשביל לתרום כליה צריך לעצור את מהלך החיים הרגיל, לקחת כמה ימי חופש מהעבודה ומשאר ענייני היום-יום, ללכת לבי"ח לבדיקות לפני הניתוח, להתכונן לניתוח, לצום יום לפני, להתאושש כמה ימים, לקחת אנטיביוטיקה, לחזור למעקב, ולהתמיד במעקב בהמשך החיים...

במילים אחרות, גם אם הצלחת להסיר את הרתיעה הטבעית מפני עצם הפרוצדורה הפולשנית והסיכונים הרפואיים הכרוכים בה, עדיין נדרשת הקרבה עצומה לקחת על עצמך את הטרחה הגדולה הכרוכה בתהליך.
והסקר כלל לא נותן ביטוי להיבט הזה.

אם היה אפשר לתרום כליה בלחיצת כפתור, בלי לקום מהכסא, יותר אנשים היו מוכנים לעשות את הצעד הזה, אבל כדי להתנדב לעבור את כל התהליך הלא נעים הזה, דרוש מניע חזק מאוד.

אולי זה פחות קשור,
אבל אם הסיבה היא להפסיד עבודה וכו'
אני מאמינה שהחולה יסכים בחפץ לב לשלם כמה שנצרך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יש צדיקים שבדור שיחפשו מעשי חסד ואפילו למעלה מכוחם וכגון לתרום כליה וזה יעלה להם כסף זמן בריאות וכו
אבל אנחנו (אני בכ"א) לא הגענו לדרגה זו רק מעשי חסד קלים זמינים או אפילו קצת עם יותר להקריב אבל לא ברמה כזו שנעבור בבי"ח מחדר לחדר ונשאל כל חולה אם הוא צריך במקרה כליה
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ב'מתנת חיים' מכסים אבדן ימי עבודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י למען דעת;976351:
ב'מתנת חיים' מכסים אבדן ימי עבודה
זו הטבת מדינה לתורמי איברים, המבוסס ומיוס על פי חוק "תרומת איברים", שאת הרעיון הראשוני שלו הגה ח"כ הרב רביץ ז"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
משפחת רביץ קיימה דין תורה, כשכל בן תבע את הזכות לתרום כליה לאביו.
באמת לא משהו שרואים כל יום.
מי זכה? לא זוכרת.
נראה לי על בסיס התאמה רפואית מקסימלית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
היה גורל (הגר"א?) בין שני בנים שהתאימו, והבן הבכור ר' משה זכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני שמעתי שאת הבנות פסלו כי הן צריכות להביא ילדים לעולם, וזה עלול לפגוע בבריאותן. ומבחינת התאמה היו שני בנים, והגדול נבחר כי הצעיר היה עדיין רווק ופחדו שזה יפגע לו בשידוכין.
אגב, שמעתי בשיחה של הרב זילברשטיין שליט"א שבא להתייעץ איתו בחור שיש לו רק כליה אחת (ולא סיפר האם מתרומה או ממשהו אחר), האם להודיע לבחורה שהוא נפגש איתה שיש לו רק כליה אחת או לא, והרב פסק שכן ושאם לא הקידושין הם מקח טעות, אבל הבחור חשש שאם היא תדע השידוך יתבטל והוא לא סיפר לה, והם התחתנו, והרב זילברשטיין הוזמן לשבע ברכות, והוא אמר שהוא לא יבוא כי כל ברכה זה ברכה לבטלה כי הקידושין לא תופסים!
זה עוד חסם רציני לפני שרווק/ה יתרמו כליה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
למעלה