הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אז:
בקצה כיכר השוק, קצת אחרי באר המים, ממש בכניסה לסמטת הדגים של יענט'ל, הוא עצר לרגע מהילוכו, הוריד מגבו את השק הכבד ואת שתי החבילות הקטנות יותר, ונעמד לפוש קמעה. גופו החסון נשען על מזוזת שער הסמטה, הוא שחרר מעט את חגורתו וטלטל כה וכה את טבעת החבלים שהידקה את המשא לגבו. אניצי הגומא שבצבצו מתסבוכת הסיבים הלפופים לחבל עבה וחזק, דקרו את גבו לכל אורכו, והלחץ הבלתי פוסק חרץ בו קווים אדומים. הוא נשם עמוקות תוך ניגוב פניו מן הזיעה, בעזרת קצה שרוולו.
אצבעותיו המגוידות פשפשו בכיס חולצתו ושלפו משם כרך דפים שהיו אחוזים יחדיו בשארית סיבי חבל גסים. הוא פתח את הפנקס ועלעל בו. מחר צריך לסחוב את קרשי הסוכה של אדון שלוזנבאך הקשיש מן המחסן לחצר הקדמית, ביום ראשון צריך ללכת ליער ולברור ענפים מלאי עלווה לסיכוך משובח עבור סוכת הכנסת האורחים של העיירה, וכמו בכל ערב חג צריך להעביר את ארגזי העופות של בובע' קריינדל לכיכר השוק, למען יוכלו העמך להשתבח בחלקי עוף עסיסיים בסעודות ערב יום כיפור.
עיניו רצו על השורות הכתובות בעופרת מחודדת, אצבעותיו ספרו את המטלות, והוא שם לבו שלא לשכוח שום דבר. הנה, יום שלישי הבא, תשובע טהאן – לחזור בתשובה.
גופו נדחק לקרן זווית בפינת הסמטה, פניו אל הקיר המחורץ עטור האזוב, שמורות עיניו נעצמו ודמעה גדולה זלגה במורד לחיו, טיפסה על שערות זקנו המדובללות, עברה חלפה נטפה ביניהם ונזלה אל תוך קימוץ יד רועדת שהתרוממה אל הלב. המנגינה המרטיטה צפה ועלתה בראשו, עטפה את כל כולו ונשאה אותו עמה למחוזות אחרים. אאאיי אאיי איי, אשמנו. בגדנו. גזלנו. אאאייי אאיי איי, לקחתי מלקוחות מעות יתר על המידה, נתתי מחירים שאיני זקוק להם באמת, רדפתי אחרי תאוות הממון, נטלתי לעצמי את פרנסתם של הסבלים האחרים, עבדתי עד מאוחר, איחרתי לתפילת מנחה, נרדמתי על הספר באמצע השיעור ב"עין יעקב", מלמלתי את המילים בשמונה עשרה של מעריב אך בלב חשבתי על הפרנסה, על סבלות, על כסף... אוי טאטע' העלף מיר, איך וויל מאכן תשובה.
והיום:
בקצה כיכר המדינה, קצת אחרי הברבורגר, ממש בכניסה לשדרת חנויות האופנה, הוא עצר לרגע מהילוכו, הוריד מצדעי ראשו את אוזניות הקשת הגדולות, עצר את רעמי הבאסים ונעמד לנשימה עמוקה. גופו השרירי נשען על מזוזת כניסה קטנה וכמעט בלתי נראית. הדלת נפתחה מלחץ גופו והוא מצא את עצמו בתוך בית כנסת קטנטן וחשוך. חדר מרובע שסביב קירותיו סדורים כיסאות עץ, במרכזו בימה עתיקה, ובקדמה ארון קודש קטן עם פרוכת קטיפה לבנה. לוח שנה עברי תלה בין מודים דרבנן לשלט הנצחה עם נרות מהבהבות.
הוא הסתכל על הריבועים בלוח הקטן. יום רביעי - כיפור - יחזור בתשובה ויתוודה על חטאיו. רגליו נשאו אותו לעבר ארון הקודש, גופו נדחק על הפרוכת, ידו האחת אחזה בעיטורי העץ בעוד השנייה נקמצה לאגרוף ונעה לכיוון הלב. אאאיי אאיי איי, אשמנו. בגדנו. גזלנו. אאאייי אאיי איי, נשטפתי בתאוות חומריות, נפלתי לביצות עמוקות, חטאתי עוויתי פשעתי, אוי אבא תעזור לי, אני רוצה לחזור בתשובה.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ובלבד שיכוון לבו לשמים.
בקצה כיכר השוק, קצת אחרי באר המים, ממש בכניסה לסמטת הדגים של יענט'ל, הוא עצר לרגע מהילוכו, הוריד מגבו את השק הכבד ואת שתי החבילות הקטנות יותר, ונעמד לפוש קמעה. גופו החסון נשען על מזוזת שער הסמטה, הוא שחרר מעט את חגורתו וטלטל כה וכה את טבעת החבלים שהידקה את המשא לגבו. אניצי הגומא שבצבצו מתסבוכת הסיבים הלפופים לחבל עבה וחזק, דקרו את גבו לכל אורכו, והלחץ הבלתי פוסק חרץ בו קווים אדומים. הוא נשם עמוקות תוך ניגוב פניו מן הזיעה, בעזרת קצה שרוולו.
אצבעותיו המגוידות פשפשו בכיס חולצתו ושלפו משם כרך דפים שהיו אחוזים יחדיו בשארית סיבי חבל גסים. הוא פתח את הפנקס ועלעל בו. מחר צריך לסחוב את קרשי הסוכה של אדון שלוזנבאך הקשיש מן המחסן לחצר הקדמית, ביום ראשון צריך ללכת ליער ולברור ענפים מלאי עלווה לסיכוך משובח עבור סוכת הכנסת האורחים של העיירה, וכמו בכל ערב חג צריך להעביר את ארגזי העופות של בובע' קריינדל לכיכר השוק, למען יוכלו העמך להשתבח בחלקי עוף עסיסיים בסעודות ערב יום כיפור.
עיניו רצו על השורות הכתובות בעופרת מחודדת, אצבעותיו ספרו את המטלות, והוא שם לבו שלא לשכוח שום דבר. הנה, יום שלישי הבא, תשובע טהאן – לחזור בתשובה.
גופו נדחק לקרן זווית בפינת הסמטה, פניו אל הקיר המחורץ עטור האזוב, שמורות עיניו נעצמו ודמעה גדולה זלגה במורד לחיו, טיפסה על שערות זקנו המדובללות, עברה חלפה נטפה ביניהם ונזלה אל תוך קימוץ יד רועדת שהתרוממה אל הלב. המנגינה המרטיטה צפה ועלתה בראשו, עטפה את כל כולו ונשאה אותו עמה למחוזות אחרים. אאאיי אאיי איי, אשמנו. בגדנו. גזלנו. אאאייי אאיי איי, לקחתי מלקוחות מעות יתר על המידה, נתתי מחירים שאיני זקוק להם באמת, רדפתי אחרי תאוות הממון, נטלתי לעצמי את פרנסתם של הסבלים האחרים, עבדתי עד מאוחר, איחרתי לתפילת מנחה, נרדמתי על הספר באמצע השיעור ב"עין יעקב", מלמלתי את המילים בשמונה עשרה של מעריב אך בלב חשבתי על הפרנסה, על סבלות, על כסף... אוי טאטע' העלף מיר, איך וויל מאכן תשובה.
והיום:
בקצה כיכר המדינה, קצת אחרי הברבורגר, ממש בכניסה לשדרת חנויות האופנה, הוא עצר לרגע מהילוכו, הוריד מצדעי ראשו את אוזניות הקשת הגדולות, עצר את רעמי הבאסים ונעמד לנשימה עמוקה. גופו השרירי נשען על מזוזת כניסה קטנה וכמעט בלתי נראית. הדלת נפתחה מלחץ גופו והוא מצא את עצמו בתוך בית כנסת קטנטן וחשוך. חדר מרובע שסביב קירותיו סדורים כיסאות עץ, במרכזו בימה עתיקה, ובקדמה ארון קודש קטן עם פרוכת קטיפה לבנה. לוח שנה עברי תלה בין מודים דרבנן לשלט הנצחה עם נרות מהבהבות.
הוא הסתכל על הריבועים בלוח הקטן. יום רביעי - כיפור - יחזור בתשובה ויתוודה על חטאיו. רגליו נשאו אותו לעבר ארון הקודש, גופו נדחק על הפרוכת, ידו האחת אחזה בעיטורי העץ בעוד השנייה נקמצה לאגרוף ונעה לכיוון הלב. אאאיי אאיי איי, אשמנו. בגדנו. גזלנו. אאאייי אאיי איי, נשטפתי בתאוות חומריות, נפלתי לביצות עמוקות, חטאתי עוויתי פשעתי, אוי אבא תעזור לי, אני רוצה לחזור בתשובה.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ובלבד שיכוון לבו לשמים.
