שיתוף - לביקורת תשנין לי שנינה, אבל השנייה

  • הוסף לסימניות
  • #1
הדבר הכי עצוב שקרה לי, הוא שאנשים סימנו אותי כמצחיק.
לכאורה, זה מצחיק שדווקא המצחיק הוא עצוב. אם גם אתכם זה הצחיק, יש לכם טעם מזעזע בהומור. אבל לא נורא, תתפנקו על השנינה הזו; לא אגבה עליה מחיר. היא, בכל מקרה, על חשבוני.

הבעיה היא שברגע שסומנת, אתה כבר לא בן אדם, אלא תוכנית בידור מהלכת. עכשיו לך תילחם על הרייטינג שלך. יום אחד עם מצב רוח מעוך ואתה מאבד צופים. אינך רצוי לבוא בקהל.

"נו, תביא איזה משהו מצחיק", מבקש אושיק, הענק שבחבורה, אגב טפיחה עצומה. הגב נדבק לחזה, מיתרי הקול נמחצים בתווך. עכשיו, גם אם התארגנתי על בדיחה ממוצעת, הלך הסאונד. "תביא דף ועט", אני מסמן לו, רועד מפחד שהשתהות נוספת תזכה אותי בטפיחה עצימה עוד יותר.

אני כותב שנינה, כמו גנרל שחותם על כתב כניעה תחת איומי אקדח.
אושיק קורא. לא צוחק. אני בוכה. אם הייתי צב, הייתי נסוג עכשיו אל ביתי המוגן מטפיחות בריוניות ותאבות לשנינות.
לאחר כשלוש שעות, הגוף מתאושש. הגב נוסע רוורס, מנופף לשלום לחזה. מיתרי הקול נושמים לרווחה, ואני נותן צווחה איומה מכאב.
למרבה ההפתעה, הפעם ה"הומור" עבד. אושיק נקרע מצחוק.

שבועיים הסתובבתי פגוע עד עמקי נשמתי. מה בדיוק בכאב שלי משעשע? תהיתי.

כשפגשתי את אושיק, שיקפתי לו את כאבי, והוא התפוצץ מצחוק. שוב. "חשבת שצחקתי מהצרחה שלך?" נשנק.
"אז למה צחקת?" הפגשתי אותו עם העובדות.

"פשוט, רק אז נפל לי האסימון של הבדיחה שכתבת".

אין ספק. תזמון זה הכול בחיים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
הדבר הכי עצוב שקרה לי, הוא שאנשים סימנו אותי כמצחיק.
לא רוצה לקחת חלק בדבר הכי עצוב שקרה לכם, אז לא אכתוב כמה שהקטע הזה שנון ומצחיק נורא.
אם תבינו את זה מתוך דברי - זה על אחריותכם בלבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
לא רוצה לקחת חלק בדבר הכי עצוב שקרה לכם, אז לא אכתוב כמה שהקטע הזה שנון ומצחיק נורא.
אם תבינו את זה מתוך דברי - זה על אחריותכם בלבד.
הבעיה היא שהבנתי את זה מתוך דבריכם, אבל לא מייד, אלא שעתיים אחרי, תוך כדי תפילת שמונה עשרה במניין מרובה מתפללים.
בדיוק גזזתי ציפורניים, אז הייתי נטול ערכת עזרה ראשונה לטיפול בצחוק בלתי רצוי.
נרגעתי בסוף רק בזכות חבטה איומה מידיו המפחידות של, בדיוק, ניחשתם נכון, בן הדוד הרביעי וחצי של אושיק. הוא הגבאי פה.
וכל זה על אחריותי בלבד?

תודה רבה על תגובה מפרגנת ומשמחת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
חזק! כלומר, ממש חזק. עד כדי פקיקת עצמות.
ואני עוד תהיתי למה לכם שם בדוי...
לפחות לא רק אני נפגע פיזית ;)
כמה מצחיק - ככה עצוב
תודה על השיתוף המדהים!

הבהרה:
הלייק הצוחק שלי הוא על הטור הקודם.
הלייק על הטור הקודם מכאיב באותה מידי.
סתם, סתם...
לא לרוץ להוריד עכשיו
וואו, זה אחד הקטעים הטובים שכתבתם עד עכשיו.
לא מצחיק, אמיתי.
איזה כיף לשמוע
תודה רבה לכל המפרגנים!
אתם ריפוי למכאוביי בדיחותיי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #9
הדבר הכי עצוב שקרה לי, הוא שאנשים סימנו אותי כמצחיק.
ובכן, בכדי להימנע מהוספת כאב על מכאוביך, אעדיף לא להיגרר לשיג ושיח בנושא הטור שלך.
אי לכך, ובהינתן כל אלו - מלשכתי לא נמסרה תגובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מעולה!!! (ולא, אושיק לא אילץ אותי לכתוב את זה באיומי אקדח...)

הבעיה היא שברגע שסומנת, אתה כבר לא בן אדם, אלא תוכנית בידור מהלכת. עכשיו לך תילחם על הרייטינג שלך. יום אחד עם מצב רוח מעוך ואתה מאבד צופים. אינך רצוי לבוא בקהל.
מצחיק כמה שזה נכון ועצוב...(מזכיר טיפה את הבדיחה על ההוא העצוב שבא לפסיכולוג, שאמר לו ללכת לראות הופעה של ליצן העיר, ולבסוף התברר שזה הוא...)
אם גם אתכם זה הצחיק, יש לכם טעם מזעזע בהומור.
טוב, מסתבר שיש לי טעם מזעזע בהומור ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נרגעתי בסוף רק בזכות חבטה איומה מידיו המפחידות של, בדיוק, ניחשתם נכון, בן הדוד הרביעי וחצי של אושיק.
חבל שלא נשארת שם בשטיבלאך עוד קצת.
הוא פשוט חיפש אותך, להגיד,
שלא חבט בך כדי שתפסיק לצחוק,
אלא רק להגיד לך, שהוא שמע את הבדיחה המוצלחת שלך, מבן דוד רחוק שלו, ("קוראים לו אושיק. מכיר?")
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הדבר הכי עצוב שקרה לי, הוא שאנשים סימנו אותי כמצחיק.
לכאורה, זה מצחיק שדווקא המצחיק הוא עצוב. אם גם אתכם זה הצחיק, יש לכם טעם מזעזע בהומור. אבל לא נורא, תתפנקו על השנינה הזו; לא אגבה עליה מחיר. היא, בכל מקרה, על חשבוני.

הבעיה היא שברגע שסומנת, אתה כבר לא בן אדם, אלא תוכנית בידור מהלכת. עכשיו לך תילחם על הרייטינג שלך. יום אחד עם מצב רוח מעוך ואתה מאבד צופים. אינך רצוי לבוא בקהל.

"נו, תביא איזה משהו מצחיק", מבקש אושיק, הענק שבחבורה, אגב טפיחה עצומה. הגב נדבק לחזה, מיתרי הקול נמחצים בתווך. עכשיו, גם אם התארגנתי על בדיחה ממוצעת, הלך הסאונד. "תביא דף ועט", אני מסמן לו, רועד מפחד שהשתהות נוספת תזכה אותי בטפיחה עצימה עוד יותר.

אני כותב שנינה, כמו גנרל שחותם על כתב כניעה תחת איומי אקדח.
אושיק קורא. לא צוחק. אני בוכה. אם הייתי צב, הייתי נסוג עכשיו אל ביתי המוגן מטפיחות בריוניות ותאבות לשנינות.
לאחר כשלוש שעות, הגוף מתאושש. הגב נוסע רוורס, מנופף לשלום לחזה. מיתרי הקול נושמים לרווחה, ואני נותן צווחה איומה מכאב.
למרבה ההפתעה, הפעם ה"הומור" עבד. אושיק נקרע מצחוק.

שבועיים הסתובבתי פגוע עד עמקי נשמתי. מה בדיוק בכאב שלי משעשע? תהיתי.

כשפגשתי את אושיק, שיקפתי לו את כאבי, והוא התפוצץ מצחוק. שוב. "חשבת שצחקתי מהצרחה שלך?" נשנק.
"אז למה צחקת?" הפגשתי אותו עם העובדות.

"פשוט, רק אז נפל לי האסימון של הבדיחה שכתבת".

אין ספק. תזמון זה הכול בחיים.
אהבתי את הכתיבה, החלוקה היפה של הפסקאות, וכמובן את המסר. היו רגעים בחיים שראיתי את עצמי שם.

דווקא באמצע הסיפור הייתי בטוח שתכתוב לאושיק איזה טקסט גרוע במיוחד, אושיק יתאכזב ועם הזמן יפסיק לעסות את הגב שלך בדרכו הייחודית, כי כבר לא יהיה לפאנצ'ים לצפות.
אבל בקומדיה, כמו בקומדיה, והכותב הרי מעיד על עצמו שהוא כותב קומדיה, הפאנץ' עדיין יגיע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אהבתי את הכתיבה, החלוקה היפה של הפסקאות, וכמובן את המסר.
תודה רבה על ביקורת משמחת ומלאת מחשבה בונה ומועילה.
היו רגעים בחיים שראיתי את עצמי שם.
זה נורא הדבר הזה. לא רק בהומור אלא בכל תחום, יש ציפייה חברתית מעיקה ממי שמוכר כבעל יכולת או כישרון בתחום כלשהו שיהיה במיטבו בכל רגע נתון.
אבל אם יש ציפייה, אז כנראה שרוב הזמן אנחנו עושים משהו מועיל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה