דרוש מידע “מטפל חייב שיהיה לו תואר שני לפני שעובד עם אנשים” – ?

  • הוסף לסימניות
  • #1
“מטפל חייב שיהיה לו תואר שני לפני שעובד עם אנשים” – ?
כאן קראתי על זה
וכמה שזה נשמע הזוי טיפה השתכנעתי ...
אז מה בעצם ההבדל??
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בין מה

בין מה למה?
בין מטפל בעל תואר שני
לבין משהו שלמד טיפול בהכשרה חרדית... (ללא תואר)


הטענה היא שתואר ראשון זה בכלל מה שלמדו הוראה בסמינר (לא ידעתי...)
והלימודים בהכשרות החיצוניות ברמה זהה או אפילו יותר מלימודי תואר שני (כי אין באמת תואר ראשון - תואר ראשון זה לימודי הוראה בסמינר...)
פשוט פספוס שלא למדתי הוראה?
איך הגיוני שהבזבוז זמן הזה נחשב כתואר ראשון? [ראיתי בנות שמציירות בגואש ופלסטלינה בלימודי הוראה]
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
למה לזלזל בלימודי הוראה???
בת רצינית שעוברת הכשרה ומבחנים מקבלת ידע ופרקטיקה בהוראה
זה לא במקום לימודי פסיכוטרפיה
אבל כך הבנתי שללימודי תואר שני אפשר להגיע ולהתקבל למבחר לימודים שונים עם תואר ראשון גם נרחב
ותאמין שהלימודים קשים ורציניים ומכינים למקצוע החדש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בין מטפל בעל תואר שני
לבין משהו שלמד טיפול בהכשרה חרדית... (ללא תואר)


הטענה היא שתואר ראשון זה בכלל מה שלמדו הוראה בסמינר (לא ידעתי...)
לפי מה שבדקתי בכמה אוניברסיטאות, תואר שני בפסיכולוגיה הוא רק לבעלי תואר ראשון בפסיכולוגיה או במדעי ההתנהגות, לא בהוראה. אולי אפשר להסתפק בתואר בהוראה אבל עם קורסי השלמה בפסיכולוגיה.
עד כאן לא מידיעה ודאית אלא מבדיקה כללית שערכתי.
בכל אופן, תואר מרוב הסמינרים הוא אקוויוולנטי וא"א להתקדם איתו לתואר שני.
בנוסף, כמה קורסים מקיפים כ"כ הרבה שיטות ותיאוריות כמו לימודי תואר שני בפסיכולוגיה, כולל שנת סטאז' עם הדרכה צמודה? ובכלל - מה זה "הכשרות חיצוניות"? יש בטווח הזה קורס שמבטיח לימוד של 3 שיטות בחצי שנה, ויש קורסים שמלמדים שיטה אחת בשלוש שנים. אין א"א שמפקח על כל אלו המגדירים את עצמם "מטפלים". גם לי יש בארון 2 תעודות שנונות לי תיאור "מטפל", אבל לגמרי אין לי מספיק ידע והכשרה כדי לעשות איתן משהו בפועל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לפי מה שבדקתי בכמה אוניברסיטאות, תואר שני בפסיכולוגיה הוא רק לבעלי תואר ראשון בפסיכולוגיה או במדעי ההתנהגות, לא בהוראה. אולי אפשר להסתפק בתואר בהוראה אבל עם קורסי השלמה בפסיכולוגיה.
עד כאן לא מידיעה ודאית אלא מבדיקה כללית שערכתי.
בכל אופן, תואר מרוב הסמינרים הוא אקוויוולנטי וא"א להתקדם איתו לתואר שני.
בנוסף, כמה קורסים מקיפים כ"כ הרבה שיטות ותיאוריות כמו לימודי תואר שני בפסיכולוגיה, כולל שנת סטאז' עם הדרכה צמודה? ובכלל - מה זה "הכשרות חיצוניות"? יש בטווח הזה קורס שמבטיח לימוד של 3 שיטות בחצי שנה, ויש קורסים שמלמדים שיטה אחת בשלוש שנים. אין א"א שמפקח על כל אלו המגדירים את עצמם "מטפלים". גם לי יש בארון 2 תעודות שנונות לי תיאור "מטפל", אבל לגמרי אין לי מספיק ידע והכשרה כדי לעשות איתן משהו בפועל.
לי יש שאלה אחרת...
רק לחרדים יש כאלו "מטפלים" ומכוני הכשרה כאלו... (ואז גם רק הם הולכים לכאלו טיפולים...)
או שיש את זה גם בציבור הכללי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לי יש שאלה אחרת...
רק לחרדים יש כאלו "מטפלים" ומכוני הכשרה כאלו... (ואז גם רק הם הולכים לכאלו טיפולים...)
או שיש את זה גם בציבור הכללי?
בציבור הכללי יש תופעה שונה אבל דומה, מטפלים הילרים (מטפלים בהילות), מדיומים, מתקשרים, וכל מיני טיפולים חילופיים כאלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לפי מה שבדקתי בכמה אוניברסיטאות, תואר שני בפסיכולוגיה הוא רק לבעלי תואר ראשון בפסיכולוגיה או במדעי ההתנהגות, לא בהוראה. אולי אפשר להסתפק בתואר בהוראה אבל עם קורסי השלמה בפסיכולוגיה.
עד כאן לא מידיעה ודאית אלא מבדיקה כללית שערכתי.
בכל אופן, תואר מרוב הסמינרים הוא אקוויוולנטי וא"א להתקדם איתו לתואר שני.
בנוסף, כמה קורסים מקיפים כ"כ הרבה שיטות ותיאוריות כמו לימודי תואר שני בפסיכולוגיה, כולל שנת סטאז' עם הדרכה צמודה? ובכלל - מה זה "הכשרות חיצוניות"? יש בטווח הזה קורס שמבטיח לימוד של 3 שיטות בחצי שנה, ויש קורסים שמלמדים שיטה אחת בשלוש שנים. אין א"א שמפקח על כל אלו המגדירים את עצמם "מטפלים". גם לי יש בארון 2 תעודות שנונות לי תיאור "מטפל", אבל לגמרי אין לי מספיק ידע והכשרה כדי לעשות איתן משהו בפועל.
לגבי פסיכולוגיה את צודקת, אבל הדרך המקוצרת והמאד מקובלת לתואר שני בטיפול היא כזו:
לוקחים את הבכיר מהסמינר (לא אקוויטלנטי! לא שווה את הכסף!)
משלימים לתואר BED בחינוך,
במקרה הצורך משלימים קורסים בפסיכולוגיה (בתואר בחינוך מיוחד לפעמים לא צריך, הם כבר בתוך התואר).
משלימים 500 שעות לימודי אומנות או דרמה,
מתקבלים לתואר שני בפסיכודרמה או טיפול באומנות.
זו אכן תעודה מוכרת. היא אכן פחות נחשבת מפסיכולוגיה או עו"ס קליני, בגלל שהיא קצרה יותר וקלה יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הטענה היא שתואר ראשון זה בכלל מה שלמדו הוראה בסמינר (לא ידעתי...)
והלימודים בהכשרות החיצוניות ברמה זהה או אפילו יותר מלימודי תואר שני (כי אין באמת תואר ראשון - תואר ראשון זה לימודי הוראה בסמינר...)
אין לטענה אחיזה במציאות

ולגבי תואר שני - חוץ מלימודי עבודה סוציאלית, התואר הראשון הוא תמיד תואר מחקרי, והטיפול נלמד בתואר השני, כאשר עיקר הלימוד הוא בפרקטיקום (לגבי עבודה סוציאלית, אמנם ניתן לטפל אחרי תואר ראשון אבל לא מומלץ ולא מקובל)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
רציתי לדעת איפה יכולה אישה חרדית שמורה ללמוד פסיכודרמה או טיפול באומנות ?
יש רבות בעלות תעודה כזו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אין לטענה אחיזה במציאות

ולגבי תואר שני - חוץ מלימודי עבודה סוציאלית, התואר הראשון הוא תמיד תואר מחקרי, והטיפול נלמד בתואר השני, כאשר עיקר הלימוד הוא בפרקטיקום (לגבי עבודה סוציאלית, אמנם ניתן לטפל אחרי תואר ראשון אבל לא מומלץ ולא מקובל)
הייתי מדייקת שהתואר הראשון עוסק בהרבה תיאוריה.
לא ממש במחקר. בשביל לצאת חוקרת צריך ללמוד תואר שני מחקרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני חושבת שהדרך הכי טובה להבין באמת מה לומדים בכל מקום זה פשוט להיכנס לאתרים ולבחון את תוכנית הלימודים.
למשל:
את תכניות הלימודים בעבודה סוציאלית במבחר לא הצלחתי להדפיס ככה יפה :)
 

קבצים מצורפים

  • תואר ראשון בפסיכולוגיה (חד-חוגי) _ האוניברסיטה הפתוחה.pdf
    KB 127.1 · צפיות: 132

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.
לאחרונה נתקלתי במדרש במסכת שבת על תלמיד חכם, שעל בגדו נמצא כתם שומן קטן - “רבב”.
חז”ל מלמדים אותנו עד כמה חמור הדבר, עד כדי שחייב מיתה (!!!).
לא מפני שהכתם עצמו פוגע ביופי הבגד, אלא משום שתלמיד חכם הוא נציג התורה, וכל פגם חיצוני קטן עלול לגרום לאנשים לזלזל בתורה כולה. אבל מה כבר עשה? רק כתם קטן…
אבל זהו בדיוק המסר: גם פגם זעיר עלול לפגוע באמון ובכבוד שראוי לו.
(אני לא אומרת שזה כפשוטו זה רק מקישה לזה לעניין אחר. קריטי: )

ואני מרגישה שקיבלתי הבנה חשובה כשאני מקבילה את זה לעולם הטיפול. וזה מבהיל.
גם מטפלות רגשיות, הן “נציגות”. נציגות של ריפוי, תקווה, אתיקה, הכלה ואמון.
ומה קורה כשנדבק למטפלת איזשהו “רבב”? איזו שמועה, סיפור או שם רע?
אם מדובר בפגיעה ממשית, חוסר מקצועיות או פגיעה באמון, ברור שמדובר בכתם חמור, לא “רבב”. - אלא שבר של ממש.
אבל גם כאשר מדובר לכאורה “רק בשמועות” או “לחישות מאחורי הגב” “הוצאת שם רע” - יש כאן בעיה עמוקה.
בטיפול, האתיקה והמקצועיות הן הקרקע שעליה נבנה כל תהליך הריפוי.
מטופל מגיע במצב פגיע ושברירי, ומוסר את כל עולמו הפנימי בידי המטפלת.
אם יש ערעור בדברים אלה, אפילו שמץ של ספק, – הבסיס כולו רועד.

חשוב לזכור: שמועה אינה נוצרת בחלל ריק. וראוי להחמיר בזה פי כמה וכמה בנוגע לנפש שלנו.
אם מטופל יוצא בתחושה קשה, גם אם הוא במצב נפשי מורכב וגם אם הטיפול התנהל לשיטת המטפלת “כראוי”, עלינו לשאול: “האם נבחנה התאמת המטופל ליכולותיה?” “האם נשמרה המקצועיות בכל שלב?” אם התוצאה היא פגיעה, בין אם בכוונה ובין אם מתוך חוסר התאמה, הרי שנגרם נזק על ידה, וה”רבב” הוא עדות לכך.
כפי שתלמיד חכם עם כתם על בגדו עלול להשניא את התורה וחייב מיתה, כך מטפלת ששמה הטוב נפגם אפילו במעט - מאבדת את היכולת להיות כלי של ריפוי. היא עלולה להפוך בלי משים, למי שמסכנת נפשות במקום להצילן.

לכן, השם הטוב בעולם הטיפול אינו מותרות, ואינו בונוס או קישוט.
הוא הכלי המרכזי והחיוני ביותר שבידי המטפלת. שמירה עליו - בכל מצב, בכל מילה ובכל מעשה -היא חובה.
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה