הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
עודי אוחזת בעמודיו האחרונים של הספר הזה עוד לא קראתי 50 אחוז ממנו וכבר הרגשתי שאני פשוט אוהבת יותר את החיים.
שושי שושי, איזו אישה מתוקה את, אני רוצה לאהוב ככה את הנכדים שלי, להשתולל ולקפץץ איתם כמוך, להצליח להנות מלקפל כביסה, ומלעמוד על הרגליים מהבוקר עד הלילה.
לטפח את עצמי עד גיל זיקנה, ועם כל המורכבות המסתמנת, להצליח פשוט לחיות, ולחיות בטוב.
איך נחום אומר? שושי את אישה צדקת, איזו צדקת, אשת חבר אמיתית, הפליאה אותי היכולת שלך, לנכוח, לרצות, להיות
ועם זה להרכין ראש, לבלוע גם גלולה מרה ולהיות עם וכל כך ביחד,
דיתי אין לך מחילה, את בת מרגיזה ברמות, איזה חברה ואיזה נעליים, שיחקת אותה, אהבתי אותך נורא מהרגע הראשון ושנאתי ברגע שידעתי על טוביה, במחשבה שניה גם מבינה אותך מאוד.
עד הסוף לא הבנתי, מי את דיתי?
מרגלית את נוגעת ללב, את ואביגדור ילדים מושלמים, מידי, עדינה מעצבנת שבא להחטיף.
אבל כל המרגליתים, האביגדורים הדיתיות ודיתון, איך זה שהמתיקות שלכם נוטפת מדפי הספר, אפילו שאתם כ"כ חסרי שם ואופי (למעט דיתון השובב הגדול) פשוט לאכול אתכם.
חגי אתה בהחלט מעורר רחמים וחיבה כאחד, עדיין לא קראתי לגמרי את הסוף, עם מי תתחתן?
אסתר, אני אוהבת אותך, את הנס של שושי, על אף ולמרות הקלישאתיות, דם זה לא מים.
רוצה גם כזו אחות.
אין על בלה, הזקנה הכי זקנאית בעולם.
גילה את נוראית, לוקחת את כל ה50 אחוז של החומר, כלומר גוף. סליחה. גועל.
ניסי במה זכית שככה התייחסו אליך כל הנפשות ב'מה חדש', אסנת ידעה משהו?
האמת שהפליאה אותי הצדקות הזו, הלבביות המשתפכת והיחס הכ"כ רגיל, או שאולי את לא כזו מוזרה כמו שאני חושבת?
איזו יכולת מופלאה לתאר גוף מול נפש, ואיזו בחירה מדויקת של גיל לעבד בו את הקונפליקט הזה.
יש בו כ"כ הרבה דמויות וכולן עם אופי, ויש להן מה לספר לי, תענוג.
ספר שמדהים בפשטותו מחד ובמורכבות מאידך, הנאה צרופה של קריאה, ותובנות על חיים שכדאי לאהוב.
שושי שושי, איזו אישה מתוקה את, אני רוצה לאהוב ככה את הנכדים שלי, להשתולל ולקפץץ איתם כמוך, להצליח להנות מלקפל כביסה, ומלעמוד על הרגליים מהבוקר עד הלילה.
לטפח את עצמי עד גיל זיקנה, ועם כל המורכבות המסתמנת, להצליח פשוט לחיות, ולחיות בטוב.
איך נחום אומר? שושי את אישה צדקת, איזו צדקת, אשת חבר אמיתית, הפליאה אותי היכולת שלך, לנכוח, לרצות, להיות
ועם זה להרכין ראש, לבלוע גם גלולה מרה ולהיות עם וכל כך ביחד,
דיתי אין לך מחילה, את בת מרגיזה ברמות, איזה חברה ואיזה נעליים, שיחקת אותה, אהבתי אותך נורא מהרגע הראשון ושנאתי ברגע שידעתי על טוביה, במחשבה שניה גם מבינה אותך מאוד.
עד הסוף לא הבנתי, מי את דיתי?
מרגלית את נוגעת ללב, את ואביגדור ילדים מושלמים, מידי, עדינה מעצבנת שבא להחטיף.
אבל כל המרגליתים, האביגדורים הדיתיות ודיתון, איך זה שהמתיקות שלכם נוטפת מדפי הספר, אפילו שאתם כ"כ חסרי שם ואופי (למעט דיתון השובב הגדול) פשוט לאכול אתכם.
חגי אתה בהחלט מעורר רחמים וחיבה כאחד, עדיין לא קראתי לגמרי את הסוף, עם מי תתחתן?
אסתר, אני אוהבת אותך, את הנס של שושי, על אף ולמרות הקלישאתיות, דם זה לא מים.
רוצה גם כזו אחות.
אין על בלה, הזקנה הכי זקנאית בעולם.
גילה את נוראית, לוקחת את כל ה50 אחוז של החומר, כלומר גוף. סליחה. גועל.
ניסי במה זכית שככה התייחסו אליך כל הנפשות ב'מה חדש', אסנת ידעה משהו?
האמת שהפליאה אותי הצדקות הזו, הלבביות המשתפכת והיחס הכ"כ רגיל, או שאולי את לא כזו מוזרה כמו שאני חושבת?
איזו יכולת מופלאה לתאר גוף מול נפש, ואיזו בחירה מדויקת של גיל לעבד בו את הקונפליקט הזה.
יש בו כ"כ הרבה דמויות וכולן עם אופי, ויש להן מה לספר לי, תענוג.
ספר שמדהים בפשטותו מחד ובמורכבות מאידך, הנאה צרופה של קריאה, ותובנות על חיים שכדאי לאהוב.
