דרוש מידע 50_50

[עורכת קליפים]

וואלה, את יודעת שהיא נמחצת לה תחת גלגל ההאשמות

אולי האבא מצליח לתחמן גם אותה...

 

[HennyS]

אם באמת הבנתי נכון את הפרק האחרון אז זה כואב.
וזה מאד מסתבר מהמילים "הם עזבו אותי אבל לא הלכו"

לא "הם עזבו אותי ולא הלכו" אלא "הם עזבו אותי והם לא הלכו"- להבנתי מדובר ב"הם" אחרים, לא?

 

[סטודיו בול]

אולי היא באמת מתה? זה רעיון מדי מופרע?
ענין אותי בהתחלה אם היא ברחה למסאי מארה או איך שלא קוראים לזה
וזה האזכור האחרון עליה
מה עם גט מהאבא? כאילו משהו שם לא סוגר לי לחלוטין
וגם סבתא בילבי עם כל המזכרות שהיא צריכה ממנה

למה מופרע?

לי זה היה נשמע ברור, אם יש לה חלקה משמע היא נפטרה.
לא בגלל זה אמונה התעלפה. אמונה התעלפה בגלל מה שקרה לה עם ה"הם"

דווקא זה משלים לי את הפאזל
כי האמא כל הזמן באה ונעלמה, ואיך זה שכל השנים האחרונות היא כבר לא באה בכלל?
מי שבא ונעלם, זה משו בסיסי אצלו. הוא לא זורק לגמרי את החבל, צץ פתאום, ושוב הולך.
מי שנוטש- נוטש. אבל הצורך בלהיות קצת וללכת הוא מגיע מאיזשהו מקום.
והאבא כל הזמן רצה את האמא חזרה, ריצה אותה ופייס אותה. סביר יותר להניח שזה נגמר במוות

 

[יהודית א' א']

למה מופרע?
צפה בקובץ המצורף 1716288
לי זה היה נשמע ברור, אם יש לה חלקה משמע היא נפטרה.
לא בגלל זה אמונה התעלפה. אמונה התעלפה בגלל מה שקרה לה עם ה"הם"

זה חסום מה ששמת,

אם באמת זה הסיפור, עכשיו הרבה יותר ברור הנקיפות מצפון שיש לבקה ותחושת האשמה הנוראית,
זה באמת היה מדי מוגזם ביחס לזה שהאמא עזבה למסאי מארה.

אבל יש לי תחושה שאנחנו קצת נסחפות....

 

[סטודיו בול]

זה חסום מה ששמת,
אם באמת זה הסיפור, עכשיו הרבה יותר ברור הנקיפות מצפון שיש לבקה ותחושת האשמה הנוראית,
זה באמת היה מדי מוגזם ביחס לזה שהאמא עזבה למסאי מארה.

אבל יש לי תחושה שאנחנו קצת נסחפות....

שמתי צילום מסך מהסיפור
כתוב במפורש
אמונה אומרת לאחות שאמא לא תבוא, יש לה פנטאהוז בחלקה ח''ח שורה ט''ו
יש עוד פירוש למילים האלה חוץ מחלקת קבר?

 

[עורכת קליפים]

אבל היה נשמע מהסיפור שבקה לא יודעת שהאמא נפטרה,
איך אמונה ידעה ובקה לא?
אולי זה קשור למה שקרה בתחנה המרכזית?

 

[סטודיו בול]

אבל היה נשמע מהסיפור שבקה לא יודעת שהאמא נפטרה,

למה היה נשמע ככה?
לי לא היה נשמע ככה.
היה נשמע שהענין עם האמא הסתיים באיזה טוטאליות
רק לא היה כתוב איזו טוטאליות

 

[976חני]

שמתי צילום מסך מהסיפור
כתוב במפורש
אמונה אומרת לאחות שאמא לא תבוא, יש לה פנטאהוז בחלקה ח''ח שורה ט''ו
יש עוד פירוש למילים האלה חוץ מחלקת קבר?

זה שאמונה אומרת לא אומר שזו המציאות
לאמונה נח יותר להציג את אמא שלה כמתה מאשר אמא שנטשה אותה

 

[סטודיו בול]

זה שאמונה אומרת לא אומר שזו המציאות
לאמונה נח יותר להציג את אמא שלה כמתה מאשר אמא שנטשה אותה

אהמממ אוקיי. יש מצב שאמונה סתם אומרת
אבל לתחושתי דבורי לא נוטה לכתוב דברים בצורה כזאת
אבל כמובן שזאת רק השערה שלי

 

[יהודית א' א']

אבל היה נשמע מהסיפור שבקה לא יודעת שהאמא נפטרה,
איך אמונה ידעה ובקה לא?
אולי זה קשור למה שקרה בתחנה המרכזית?

גם אם היא מתה זה לא משהו שקרה עכשיו אלא בעבר היותר רחוק,
כל השאלה אם אנחנו צודקות או שקצת הלכנו רחוק מדי,
יש פה מדי הרבה סימני שאלה, מקווה שחלק מהם יפתרו בסוף.

 

[עורכת קליפים]

לא בטוח,
יכול להיות שדבורי רצתה שזו תהיה בנקודה שבה אנחנו נגלה את זה

 

[עורכת קליפים]

למה היה נשמע ככה?
לי לא היה נשמע ככה.

אני לא יודעת להסביר איך,
ככה נשב לי מהפרק,
וגם כל הסיפור הזה כתוב מנקודת המבט של בקה,
היה נראה לי שבקה לא ידעה שהיא נפטרה ולכן גם אנחנו לא ידענו מזה.
חופשי היא השאירה צוואה שלא יגלו לבקה שהיא נפטרה...
@dvory ??

 

[סטודיו בול]

כל השאלה אם אנחנו צודקות או שקצת הלכנו רחוק מדי,

לדעתי לא הלכנו רחוק.
המשפחה כל הזמן חיה את האמא כעבר רחוק. אומנם מדמם אבל משו שהוא לא כאן ועכשיו
אם תסתכלי שניה על הצורה שבה האבא מכאיב לבקה- זה היום. זה חי ובועט מה שנקרא
אבל עם האמא זה כמו כאב שהוא מעט מכוסה. לא משו פעיל.
כלומר לא נתקלים בו כל יום מחדש
בקה למשל לא חושבת למה אמא לא חוזרת, או מה יקרה יום אחד כשתחזור
או מדמיינת את עצמה עונה לה, או בוכה לה וכו.
יש משו מוחלט ביחס של בקה לאמא שלה לאורך הסיפור כאל משו שהוא עבר

אבל ברור שזאת פרשנות
ככה אני קראתי את הסיפור

 

[dvory]

"לפעמים חמאה היא רק חמאה", אמר גיבור של סיפור אחר, לא טעה .
אמא של בקה ואמונה מתה במסאי מארה לפני שש וחצי שנים. כשאמונה מדברת על חלקה ח"ח, היא לא מתבדחת ולא משתמשת במוות בתור מטאפורה. לא תמיד אני רומזת, לפעמים אני אומרת במפורש .

 

[מציאותית]

מקסימות,
"לפעמים חמאה היא רק חמאה", אמר גיבור של סיפור אחר, לא טעה .
אמא של בקה ואמונה מתה במסאי מארה לפני שש וחצי שנים. כשאמונה מדברת על חלקה ח"ח, היא לא מתבדחת ולא משתמשת במוות בתור מטאפורה. לא תמיד אני רומזת, לפעמים אני אומרת במפורש .

אוהבת את החמאות שלך! רכות ועוצמתיות
כל סיפור - עולם מלא לימוד מוסר וקצת תוכחה מתוקה.

 

[יהודית א' א']

מקסימות,
"לפעמים חמאה היא רק חמאה", אמר גיבור של סיפור אחר, לא טעה .
אמא של בקה ואמונה מתה במסאי מארה לפני שש וחצי שנים. כשאמונה מדברת על חלקה ח"ח, היא לא מתבדחת ולא משתמשת במוות בתור מטאפורה. לא תמיד אני רומזת, לפעמים אני אומרת במפורש .

הלם!!!
אין לי מילים,

צריך לקרוא עכשיו את כל הפרקים אחורה.

מתי כבר יוצא הספר??

 

[dvory]

אני לא יודעת להסביר איך,
ככה נשב לי מהפרק,
וגם כל הסיפור הזה כתוב מנקודת המבט של בקה,
היה נראה לי שבקה לא ידעה שהיא נפטרה ולכן גם אנחנו לא ידענו מזה.
חופשי היא השאירה צוואה שלא יגלו לבקה שהיא נפטרה...
@dvory ??

בוודאי שבקה יודעת, זה גם מופיע לאורך כל הסיפור. כשתקראי את הספר השלם, מאמינה שתמצאי את העקבות שפיזרתי. כל מיני משפטים שבקה אומרת על אמא שלה בלשון עבר, ולא רק. ואמא שלה לא השאירה צוואה. לא התכוונה למות . היא השאירה מכתב שמאשים את בקה במסאי מארה. המוות הפך את המכתב לסוג של צוואה, אבל במקור, זה היה רק מכתב.

 

[קוצ'קה]

רק אני מרוב רמזים לא הבנתי מה קרה שם?
קראתי כמה פעמים עד שהתייאשתי.
מניחה שזה קשור לנושאים שאי אפשר לכתוב עליהם בעיתון אבל אם אי אפשר לכתוב אז אולי כדאי פשוט לכתוב על נושאים אחרים שאפשר לכתוב. הרמזים האלו יכולים להתפרש לכל מיני צדדים וחבל...

קראתי את הספר "ראויה" ושם באומנות מיוחדת ועם אנלוגיה מיוחדת אי אפשר לברוח לכל מיני צדדים. הסיפור מובן למי שצריך להבין. ופה לא...

סליחה על הסטת הנושא
הספר "ראויה" שווה את המחיר והמאמץ להשיג אותו?

 

[יהודית א' א']

סליחה על הסטת הנושא
הספר "ראויה" שווה את המחיר והמאמץ להשיג אותו?

בהחלט,
והוא לא כ"כ יקר וקשה להשגה

 

[976חני]

בוודאי שבקה יודעת, זה גם מופיע לאורך כל הסיפור. כשתקראי את הספר השלם, מאמינה שתמצאי את העקבות שפיזרתי. כל מיני משפטים שבקה אומרת על אמא שלה בלשון עבר, ולא רק. ואמא שלה לא השאירה צוואה. לא התכוונה למות . היא השאירה מכתב שמאשים את בקה במסאי מארה. המוות הפך את המכתב לסוג של צוואה, אבל במקור, זה היה רק מכתב.

זה מאד מסתדר שהיא נפטרה, אולי בגלל הנטיה שלנו להפוך את הנפטרים לז"ל ולנסות לטפח ולהמציא מה שיותר זכרונות חיוביים מהם לא תפסנו....
וכרגיל - לקרוא סיפור בהמשכים שלך זה אתגר למיטיבי לכת - צולחת את הרמזים, הערפל, הכאבים והדו משמעויות - ואיכשהו מוצאת את עצמי מופתעת בנקודה זו או אחרת בסוף....

עכשיו אני תוהה לעצמי איך לא התפתחה סצנה סביב השם של דידי התינוקת.....