הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
פגשתי את רפול ירחמיאל עשרים דקות לפני התקדש יום הכיפורים. הוא נראה חלוש ותשוש, על סף עילפון.
עולה אמריקאי טיפוסי עליז ואופטימי ברמה בלתי מווסתת. הייתי אומר מנותק, אבל בעצם מחובר היטב למציאות אלטרנטיבית ממחוזות האוטופיה.
אבל עכשיו הוא לא דומה לעצמו. צל אדם.
"זו אימת הדין?" שאלתי את הצל, אך דווקא האדם שלצידו ענה במבטא מתגלגל:
"לא. פשוט עברתי היום 58 צנתורים"
יש פה הסתעפות מעניינת בסיפורו של רפול ירחמיאל, חשבתי לעצמי. האיש עלה כיתה במשיחיות, אבל הפעם לכיוון לא הכי חיובי.
"איך יכול להיות דבר כזה?" הצפתי בפניו את תמיהתי.
"הלב שלך זה מרכז תל אביב? כל הדרכים אליו פקוקות?
וחוץ מזה איך אתה עומד כאן על הרגליים? אתה בטוח שלא חלמת את זה?"
הוא די נעלב:
"ממש לא חלמתי. הרגשתי כל צנתור. היה רטט חזק באזור הלב, וגם שמעתי את הקולות חזק".
ההלם שלי הוכפל. לא די שעבר 58 צנתורים. גם ההרדמה לא הייתה משהו.
"אתה יודע שאתה יכול לתבוע אותם על זה?" ניסיתי להשיט את השיחה ההזויה לעוגן פרקטי יציב.
"כן בטח. אחרי יום כיפור אני מגיש תביעה ענקית".
ואז רטט הנייד בכיס העליון של חולצתו.
"הנה אתה רואה – עוד צנתור!" אמר ומיהר להרים.
את קולו מלא הפאתוס של מנכ"ל "בית לאומלל" שמעתי עד אלי.
"צינתוק, רפול ירחמיאל", תיקנתי אותו.
"קוראים לזה צינתוק. ואגב, אני מבקש להצטרף לתביעת הענק שלך אחרי החג, בשמי ובשם עם מצונתק עד כאב".
עולה אמריקאי טיפוסי עליז ואופטימי ברמה בלתי מווסתת. הייתי אומר מנותק, אבל בעצם מחובר היטב למציאות אלטרנטיבית ממחוזות האוטופיה.
אבל עכשיו הוא לא דומה לעצמו. צל אדם.
"זו אימת הדין?" שאלתי את הצל, אך דווקא האדם שלצידו ענה במבטא מתגלגל:
"לא. פשוט עברתי היום 58 צנתורים"
יש פה הסתעפות מעניינת בסיפורו של רפול ירחמיאל, חשבתי לעצמי. האיש עלה כיתה במשיחיות, אבל הפעם לכיוון לא הכי חיובי.
"איך יכול להיות דבר כזה?" הצפתי בפניו את תמיהתי.
"הלב שלך זה מרכז תל אביב? כל הדרכים אליו פקוקות?
וחוץ מזה איך אתה עומד כאן על הרגליים? אתה בטוח שלא חלמת את זה?"
הוא די נעלב:
"ממש לא חלמתי. הרגשתי כל צנתור. היה רטט חזק באזור הלב, וגם שמעתי את הקולות חזק".
ההלם שלי הוכפל. לא די שעבר 58 צנתורים. גם ההרדמה לא הייתה משהו.
"אתה יודע שאתה יכול לתבוע אותם על זה?" ניסיתי להשיט את השיחה ההזויה לעוגן פרקטי יציב.
"כן בטח. אחרי יום כיפור אני מגיש תביעה ענקית".
ואז רטט הנייד בכיס העליון של חולצתו.
"הנה אתה רואה – עוד צנתור!" אמר ומיהר להרים.
את קולו מלא הפאתוס של מנכ"ל "בית לאומלל" שמעתי עד אלי.
"צינתוק, רפול ירחמיאל", תיקנתי אותו.
"קוראים לזה צינתוק. ואגב, אני מבקש להצטרף לתביעת הענק שלך אחרי החג, בשמי ובשם עם מצונתק עד כאב".
