- הוסף לסימניות
- #201
אי אפשר להשוות כעת את המצב למה שהיה בתחילה מהרבה בחינות. אחד הדברים הוא, שבתחילה מטבע הדברים לא היתה כל מודעות לריחוק וכדו'.
כמה שנראה כעת ש'יצאנו לחופשי' - עדיין התודעה וההתנהגות שונות לגמרי מפעם!
נסו רק לדמיין שההגבלה של 2,000, איש במקום 5,000 איש נראתה לנו הגבלה! שלא לדבר על ההגבלה של 5,000 איש.
היום כשאנחנו מדברים על שמחה עם 250 אנשים, ההרגשה היא של שחרור!
וזו רק דוגמא אחת לכך, שעם כל ההקלות, עם כל אי השמירה הפושעת של חלק מהאנשים, הריחוק כאן. והוא חלק מאיתנו במידה הרבה יותר רבה ומשמעותית משנדמה לנו!
פשוט התרגלנו לחיים שונים, ועם כל החזרה לשגרה - עדיין אין דימיון בין החיים החברתיים הצפופים של אז, לבין החיים היום. במאות או אלפי פרטים.
כשדנים בסגר אז ועכשיו, אי אפשר להתעלם מהמציאות הזאת שהמרחב הציבורי השתנתה מאוד.
די ברור, שאם לא היה אז סגר, והיו ממשיכים בחיים חברתיים פתוחים ורגילים, קצב ההידברות היה הרבה יותר גבוה, ומי יודע לאן היינו מגיעים.
ועדיין אסור להיות שאננים, כי המצב כלל לא מזהיר, ומחייב הקפדה גדולה על מרחק, מסכות והגיינה.
ונקווה לד', שיושיע אותנו במהרה!
אם התודעה וההתנהגות השתנו -
והמספרים רק מטפסים.
למה זה אמור לשנות שהתודעה השתנתה?
אם שינוי התודעה לא מביא לשינוי בגרף התחלואה אז הוא נתון חסר משמעות.
קשה למקבלי ההחלטות לומר - אין לנו אפשרות כלכלית להמשיך את הסגר למשך שנתיים.
אז "מוכרים" כל מיני אמירות כמו "זה אותה הדבקה והגרף עולה - אבל התודעה השתנתה"
אין לנו ענין בשינוי התודעה בדווקא - שינוי התודעה אמור להיות אמצעי ולא מטרה בפני עצמה--
הנושאים החמים