שלום לכולם!
חיכיתם וחיכיתם לפוסט הזה
והנה הוא
סוף סוף!
נותנת לכם צל"ש על הסבלנות שלכם
אז בואו ניגש לעניינים בלי יותר מדיי פטפוטים...
בפוסט הראשון דיברנו על שיטת
ראש הקובייה –
איך לפרק את הראש לצורה גאומטרית בסיסית של קובייה,
שיכולה לעזור לנו להבין את הזוויות והפרספקטיבה של הראש בתלת-ממד.
בפוסט השני התעמקנו ב
שיטת לומיס - שמוסיפה עוד שלבים חשובים
להדגשת המבנה והנפח של הראש,
עם קווים שמחלקים את הפנים בצורה מדויקת יותר,
ועוזרת להניח את המאפיינים בפרופורציות נכונות.
בפוסט הזה נגלה איך שני הכלים החשובים האלה יכולים להשתלב יחד —
ולתת לנו שליטה מלאה על מבנה הראש, מכל זווית ובכל סגנון.
זה החלק שבו ההבנה האנטומית פוגשת את היצירתיות והחופשיות —
והאיור מקבל עומק חדש ומרגש!
אך לפני שניגש לחיבור, רוצה רגע לעשות השלמה לראש בשיטת לומיס.
השלמה שבעיניי מאוד חשובה וקריטית להמשך.
כדי להבין טוב יותר את מבנה הראש בשיטת לומיס,
מה שרבים מפספסים בשלב הזה הוא החלק האחורי של הראש.
הראש לא מסתיים ישר אחרי האוזן — יש שם קימור,
נפח משמעותי שמאחסן את שארית הגולגולת.
ולא תמיד אנחנו יודעים איך זה אמור להיראות.
אי אפשר להתעלם מהחלק הזה, ועלינו לקחת בחשבון את החיבור הזה-
של הראש עם הצוואר מלפנים- הגרון, ומאחור- העורף.
לשם כך, נשים לב לשני חיתוכים טכניים מרכזיים בכדור של הגולגולת —
הם בעצם עוזרים לנו למקם ולחבר את הראש לצוואר:
1.
בבסיס הכדור (החלק התחתון של הראש) – נעשית קטיעה גבוהה,
כאילו נחתכה תחתית הכדור כמו ראש של בובה שנותק מהצוואר.
זהו חיתוך שטוח, טכני, שיוצר משטח יציב שעליו יתבסס חיבור הצוואר.
2.
בחלק הקדמי-צידי של הכדור (לכיוון גב הלסת) – מוסרת חתיכה נוספת, בזווית אלכסונית,
כדי לאפשר מקום לבליטה של קנה הנשימה והוושט* (ה"גולה בגרון") ולשאר מבנה הצוואר שמתחבר קדימה ולצדדים.
* חשוב לציין שזה מה שעושים כשנאייר דמות גברית, לדמויות ילדים ודמויות נשיות נחבר את הצוואר בקו מעוקל זורם.
המשמעות היא שהראש כאילו מעוצב מראש עם שני "שקעים" ברורים שאליהם
הצוואר נכנס — בחיתוך צורני, כמו חלק פאזל שמחכה להתחבר.
כשעובדים על איור ראש, השיטות הקלאסיות הן כלי מצוין.
אבל לשלב ביניהן- זו דרך פשוטה וחכמה להגיע לתוצאות מדויקות ומרהיבות עוד יותר!
עכשיו – בואו נחבר בין השיטות ונראה למה השילוב ביניהן
הוא כלי עוצמתי במיוחד למי שרוצה לצייר דמויות אנימה!
בעוד שהשילוב בין ראש הקובייה ללומיס מתאים לכל מאייר,
באנימה הוא מקבל משמעות מיוחדת,
כי הוא מאפשר לשמור על המבנה התלת-ממדי המדויק
גם כשהפנים מצוירות בסגנון מופשט,
עם עיניים גדולות, הבעות מוגזמות ומאפיינים ייחודיים
שמאתגרים את האיזון והפרופורציות.
השילוב נותן לנו את החופש "לעצב" את מבנה הראש
באופן שמרגיש גם מדויק וגם טבעי, גם טכני וגם יצירתי.
שיטת ראש הקובייה נותנת לנו תשתית תלת-ממדית:
ראש מוצג בתוך קובייה, שדרכה ניתן להבין את הזוויות
והפרספקטיבה של הראש במרחב.
זה עוזר לנו לשמור על פרופורציות נכונות
גם כשמסתכלים על הראש מזוויות שונות.
שיטת לומיס מתמקדת בפיצול הראש לקווים מנחים:
קו אמצע הפנים, מיקום העיניים, האף והפה, והקווים שמתארים את הלסת והלחיים –
כדי לשמור על סימטריה ולוודא שהפרטים נבנים נכון ביחס זה לזה.
השילוב ביניהן נותן את התחושה התלת-ממדית,
גם את הדיוק בפנים וגם את הגמישות להתאים את הראש לכל זווית!
אז איך משלבים?
מתחילים עם ראש הקובייה – יוצרים את הבסיס התלת-ממדי המדויק, שמגדיר את הזווית ומיקום הראש.
לאחר מכן, בתוך מימדי הקובייה נציר את הראש בשיטת לומיס .
המשך יבוא!
בפוסט הבא ניכנס לעובי הקורה- נלמד כמה פטנטים וטריקים לשילוב לומיס עם הקובייה.
אז מחכה לכם בפוסט הבא!
ואל תשכחו לשתף אותי בתגובות גם איך הולך לכם עם ההדרכות, ואם תרגלתם- ממש אשמח לראות שיתופים שלכם
ובפינת הידעת 
הדיוק והגישה לימוד ציור אנימה/מנגה
באיור דמויות בסגנון אנימה ומנגה
יש לעיתים מראה חיצוני שנראה פשוט או מינימליסטי —
אבל מאחורי הקווים יש בסיס חזותי מאוד מדויק
שמבוסס על הבנת מבנה, פרספקטיבה ותלת‑ממד.
מאיירים מקצועיים בתחום אינם מסתפקים ב ”שרטוט אקראי” של דמויות,
אלא לומדים קודם את היסודות של צורת הגוף והראש,
מה שמאפשר להם ליצור דמויות שמרגישות חיות, יציבות ודינמיות.
גישה זו לא נובעת מ”ניסיון להעתיק את המציאות”,
אלא מתוך הבנה שכדי לשמור על עקביות וסגנון אישי —
צריך קודם לדעת איך הצורה עובדת.
לכן ביסודות לימוד דמות אנימה גם מופיעים עקרונות של פרספקטיבה,
צורות גאומטריות (כמו ביצה או קובייה), שמכשירים את העין ואת היד לעבוד יחד בצורה מדויקת יותר
ובכך לבנות אנטומיה שמחד נכונה להפליא ומאידך ייחודית למדיי.
הדיוק הזה הוא לא רק עניין טכני — הוא גם מאפשר לבטא רגשות,
תנועה והבעות פנים בצורה עקבית ומתמשכת, למרות קיצורים וסגנון אישי.
כשמאייר יודע “מה קורה מתחת לקווים” —
הוא יכול להרשות לעצמו להפשט מבלי לאבד אמינות.
לא מדובר רק בהעתקת האנטומיה הריאליסטית,
אלא ביכולת להבין את הצורה בתלת‑ממד,
לדעת איך ראשים נראים מזוויות שונות,
איך נפח של פנים משתנה בתנוחה וכיצד לצייר אותו בצורה עקבית.
זה אומר שאיור אנימה מקצועי מבוסס על הבנה של נפח וצורה,
גם כאשר הסגנון מתמקד בקווים נקיים ופחות בפרטים.
לכן, העבודה עם צורות בסיס כמו ביצה או קובייה איננה טריק גרפי בלבד —
זו דרך לפתח “תשתית מבנית” שתומכת בביטוי יצירתי יציב, מדויק ורב‑זוויתי.
מאיירים שמתחילים ללמוד כך-
עם תרגול עקבי של קווים וצורות,
מפתחים מיומנות שגורמת לדמויות שלהם להרגיש "חיוֹת"
במהירות גבוהה יותר, גם בסגנון האנימה הייחודי.
שימו לב לעיקולים שיש ליצור בלסת ליצירת הלחיים והסנטר שבזווית 3/4 
.
ובפינת הידעת?
הנושאים החמים
Reactions: תה שחור, שמואל י, מילה נרדפת ועוד 17 משתמשים20 //