לא עיינתי בדיוק מה הבאתי לך אבל מנסה אולי זה יעזור לך מתוך
ספר הדורות כל מקום שיש סמיילי זה במקור הדגשה שאני לא יודעת למה החליט לחייך
ר' דוסא בן הורקנוס ג) גירסתנו בכל מקום 'הרכינס', ולא שלחתי ידי לשנות, כי כמה פעמים במקום הזה וכן בכל הספר מזכירו רק 'הורקנוס', והשם 'הרכינס' חסר לגמרי בספרו. אבות פ"ג (מ"י), ונזכר במשנה עירובין (לט.), ראש השנה (כה.), ובפרק דייני גזרות משנה (א' וב') (כתובות קז סוף ע"ב) עם אדמון וחנן בן אבישלום, ובעדיות פ"ג (מ"א, ב, ג, ד, ה, ו), חולין ריש פרק ראשית הגז, אהלות פ"ג (מ"א), נגעים פ"א (מ"ד). האריך ימים יותר מן ארבע מאות שנה, שהיה בדור שמעון הצדיק כמ"ש הרמב"ם פ"ד דאבות ד) בגיליון סדר הדורות לידידי הרב הגאון מתתיהו שטראשון נ"י, שהיוחסין כתב הלשון כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה במפתח פ"ד, וכוונתו להקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה (שההקדמה נחלקת לפרקים), והרב המחבר אגב רהיטא שגה לחשוב שמה שכתב היוחסין פ"ד הוא באבות. ובהקדמה לסדר זרעים וכל זמן בית שני עד רבן גמליאל ור' עקיבא אחר החורבן, והיה בעדות החודש (ע"ל רבן גמליאל דיבנה) בענין ר' יהושע עם ר' עקיבא ור' אלעזר בן עזריה (ע"ש), וכן נראה פ"ק דיבמות (טז.), והלכו אצלו ר' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא והושיבם על מטות זהב. וא"ל ר' יהושע רבי, ואמר יש בן לעזריה חברנו, ואמר לר' עקיבא אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו. והעיד על מדוכה זו ישב חגי הנביא, זהו דעת הרמב"ם. אבל קשה לזה כי בפרק הזורק גט (גיטין פא.) א"ר יהודה בר אלעאי דורות ראשונים בית שמאי, דורות אחרונים ר' דוסא שאמר השבויה אוכלת בתרומה. וכן הוא פרק ג' דעדיות (מ"ו), כי זה אמר ר' דוסא בן הורקנוס, ואם היה קודם בית שמאי איך הוא מן האחרונים. ועוד שאמר שם ביבמות שהיה לו אח קטן יונתן שמו (ע"ש) מתלמידי בית שמאי, ומן הנמנע שהיה לו אח ג"כ מן ארבע מאות שנה. ואולי מה שהעיד על מדוכה זו ישב חגי היה קבלה בידו ולא שראה אותו, או חגי האריך ימים כמו מאתים שנה . אכן נראה כי ר' דוסא האריך ימים ג"כ שהיה זקן מאד עד שכהו עיניו. אך אי אפשר לומר שהיה בימי שמעון הצדיק כאשר כתבתי בדף מיוחד. קבורתו וקבורת אביו הורקנוס במערה בצפת (גלילות ארץ ישראל). ר' אליעזר אחיו . ר' חנינא בן דוסא, מסתפק בדרך חיים אם הוא בן דוסא בן הורקנוס, ע"ש, ועיין ר' צדוק:
2.
שם. ב'גלילות ארץ ישראל', כפר ענן שם קבור ר' חלפתא איש כפר חנניה ומצבה ואילן סנדיון, וב' קברים בני ר' חלפתא ר' יוסי ור' שמעון. ור' יוסי ור' שמעון הם בני ר' חלפתא. עיין בספר 'מסעות ארץ ישראל' (לר' משה באסולה, ליוורנו ה'רפ"ב) כתב (עמוד טז) שהיה בכפר ענן, ומספר בזה"ל: 'שם התפללתי על קבר ר' אבא חלפתא, והוא במישור ואילן גדול על קברו וכו', והנה נודע בבירור אמיתי, כי זה כארבעים שנה באה טענה בין הישמעאלים יושבי כפר ענן ובין יושבי פראדי, הוא כפר סמוך לכפר ענן פרסה, על דבר המעיין הבא מדרך פראדי לכפר ענן, כל אחד אומרים לנו המים, והיו יושבי פראדי רוצים לעכב מרוצת המים היוצאים מגבולם ובא לכפר ענן, וטענתם הייתה חזקה כי ראש המעיין יוצא מארצם, ויושבי כפר ענן לא היה להם ראיה, רק טענת חזקה שהחזיקו מימי קדם, עד שהיו בני כפר ענן יוצאים מבית דין חייבים. ובא בחלום ר' אבא חלפתא ליהודי מכפר ענן, ואמר לו תחפשו בקברי ותמצאו תיבת נחושת ויש בה שטר כתוב איך קניתי המעיין מנחום איש גם זו, ולא יוכל שום אדם לעכב מרוצת המים ולהשקות שדהו עד אשר אשקה אני תחילה. ואתם תקחו השטר ותראוהו למלך, ואחר כך תחזירוהו למקומו. וכן עשו, חיפשו בקברו ומצאוהו, והובא הכתוב ההוא לפני מלך מצרים, וניצחו בדין בני כפר ענן. בזה הכל מעידים שהוא אמת, והרבה אנשים זוכרים זה המעשה'. עכ"ד. ועפי"ז צ"ל דשניים היו בשם ר' חלפתא מכפר חנניה. ולפי הגירסא הנדפסת בסידורים דאביו דר' חלפתא דוסא שמו (ראה בהערה הקודמת), נראה לפענ"ד שאולי הוא אחיו דר' חנינא בן דוסא שהיה באותו זמן ונזכר באותו פרק (מי"א-יג) {ואפרש שיחתו, דהנה היוחסין כלל לחטיבה אחת כל מאמרי ר' חלפתא דכפר חנניה, ומאחר שבב"מ (צד.) קאמר בשם ר' מאיר תקע יתדות כי תלמידו היה וזמנו בדור הרביעי אחר חורבן הבית, ועל סמך זאת שלל לעיל (ערך ר' חלפתא) את השיטה הכורכת יחדיו את ר' חלפתא אבי ר' יוסי ור' חלפתא דכפר חנניה, שהרי אבי ר' יוסי קדם לו בכמה דורות ועוד היה בסוף ימי הבית. אולם מו"ז הביא מעשה לסתור, דמצינו שר' חלפתא דכפר חנניה עמד בקשרי מקח עם נחום איש גם זו וקנה ממנו המעיין דפראדי. והנה כל עובר ישתומם, אם ר"ח דכפר חנניה היו ימיו בדור תלמידי ר' מאיר, כיצד זאת בא בדברים עם נחום איש גמזו שהיה רבו דר' עקיבא. ועל דא השתית מו"ז יסודתו, דמן ההכרח ששניים היו, האחד בדור החורבן והוא קבור בכפר חנניה, והשני ארבעה דורות לאחריו, תלמיד ר"מ. והן עתה נענה ונאמר, דר"ח דכפר חנניה שהובא מאמרו במשנה דאבות, הוא ניהו ר' חלפתא הראשון, וכמרבית המשניות באותו פרק דנפקו בהדרתא מפומי דהתנאים הקדמונים (ועל דא מסמיך מו"ז דשמא הוא אחיו של ר' חנינא בן דוסא המובא שם והיה אף הוא בסוף ימי בית שני), ויתירה מזו, דעפי"ז הוא הוא ר' חלפתא המובא במשנה דתענית, אבי ר' יוסי ור' שמעון, ובזה יוצדק השיטה המייחסת את ר' יוסי לבנו של ר' חלפתא דכפר חנניה, כפי שהביא היוחסין בדבריו מעלה (וסמך לזה מדברי הסה"ד כאן שר' יוסי ור' שמעון נקברו לצידו בכפר חנניה, וכ"ה גם בספר 'מסעות ארץ ישראל' דלעיל, ודו"ק).}.
3.
ר' חמא !(הכהן)! אביו של רבי חנינא שאמר רבי שישב רבי חנינא בר חמא בראש (ע"ש). ורבינו חננאל כתב כי זה ר' חמא היה בנו של ר' חנינא בן דוסא (ע"ש):
ר' חמא הכהן אביהם של ר' ברכיה ור' פנחס, בכל המדרשות. ומצינו ר' שמואל בר חמא הכהן:
*ר' חמא ברבי חנינא ברכות (טו סוף ע"ב), ב' דברים, ביצה (טז.), נדה (עא.). ובתענית (ז.), א"ר חמא א"ר חנינא מ"ד ברזל בברזל, צ"ל א"ר חמא בר חנינא, וכ"ה בעין יעקב. ובסנהדרין (לה.) מנא הני מילי א"ר חמא בר חנינא, וכן הוא בעין יעקב. ובתענית (כה סוף ע"א) ר' חמא בר חנינא גזר תענית ולא אתא מטרא א"ל והא ר' יהושע בן לוי גזר תענית ואתא מטרא אמר להו הא אנא והא בר לואי !(פירש"י הוא עדיף מינאי)! כו' ובעו רחמי ולא אתי מטרא כו' אמר רקיע כסי פניך לא כסו אמר כמה חציפין פני רקיעא כסו בעיבא ואתא מטרא. וענין כזה בירושלמי ר' חנינא !(סתם שהוא בר חמא)! עם ר' יהושע בן לוי, (ע"ש). בשבת (קמז

, ר' חמא בר חנינא ור' יוחנן (עיין ר' יוסי בר חנינא מ"ש שם).
4.
ר' חמא ברבי חנינא. לדעת ר"ח המובא להלן ערך ר' חנינא בר חמא (אות א), סדר ייחוסו כך הוא: ר' חמא ברבי חנינא בר חמא ברבי חנינא בן דוסא, ודוסא זה אולי הוא ר' דוסא בן הורקנוס {הרכינס, לגירסתינו}, עיין לעיל בערכו {וראה עוד לעיל ערך ר' חלפתא איש כפר חנניה באות עח, דייתכן שאף ר' יוסי בן חלפתא וזרעו אחריו מתייחסים אחר משפחה זו.}.
5.
רב חנינא בן דוסא. א) פ"ג דאבות במשנה . ברכות (פ"ה מ"ה). סוטה (פ"א מט"ו):
ב) בדרך חיים פ"ג דאבות מסופק אם דוסא אביו הוא בן הרכינוס הנזכר שם זה אחר זה, תחלה דברי הבן ר' חנינא בן דוסא ואח"כ דברי האב ר' דוסא בן הרכינס, אף כי זה הוא בן דוסא וזה ר' דוסא בן הרכינס, זה שכיח בש"ס, לפעמים נקרא סתם ולפעמים רבי או רב. וכתב היוחסין אצל ר' חנינא בר חמא שהיה כהן, ובשם ר"ח כתב כי חמא היה בן ר' חנינא בן דוסא, א"כ ר' חנינא בן דוסא היה כהן, והרמב"ם לא זכרו במספר הכהנים שהביא. ורחוק לדעתי כי ר' חנינא בן דוסא היה בימי רבן יוחנן בן זכאי קודם החורבן וחמא אביו של ר' חנינא היה בימי רבי. בספר דרך אמונה ח"א ש"ג כתב כי ר"ח ב"ד היה רופא ואולי לפי הנ"ל כי ר' חנינא בר חמא היה נכדו היה ג"כ רופא וקיבל חכמת הרפואות מאבי אביו (ע"ש):
6.
שמך אמר ליה איכו אמר איכו לימטו כשוריך מטו כשורהא. תנא פלימו אומר אני ראיתי הבית שקירה ר' חנינא בן דוסא בתפלתו והיה אמה לכאן ולכאן (ומהיכן היו לו עזים כו', עיין רש"י בעין יעקב ובחדושי אגדות).
בפסחים (קיב

דהוה שכיח שאגרת בת מחלת יוצאה היא וי"ח רבוא מלאכי חבלה וכל אחת יש לה רשות לחבל, פעם אחת פגע בה ר' חנינא בן דוסא אמרה ליה אי לאו דמכרזי עלך ברקיע הזהרו בחנינא בני ובתורתו משוינא לדמך תרתי פשיטי אמר לה אי חשיבנא ברקיע גוזרני עליך שלא תעברי בישוב לעולם אמרה ליה במטותא מינך שבוק ליה רווחא פורתא שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.
ובברכות (לד

התפלל על החולים ואמר זה חי כשתפלתו שגורה בפיו וזה מת. והתפלל על בנו של רבן גמליאל, והלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי והתפלל על בנו. בת נחוניא חופר שיחין (ע"ש) נפלה לבור ואמר בשעה זו עלתה כו'. ובב"ב (עד

, האי קרטליתא בים דעתידה אשתו להטיל ציצית לצדיקים לעתיד לבא, ברכות (לג.). בירושלמי פרק אין עומדין (ברכות פ"ה סוף מתני' א'), שהרג ערוד ונפתח מעין מתחתיו !(דאם היה הערוד פוגע במים תחלה היה ר' חנינא בן דוסא מת)!, עיין ערוך ערך חברבר. בריש מדרש חזית (שהש"ר) וריש מדרש קהלת, שרצה להקדיש אבן לירושלים ולא היה לו שכר ליתן להוליכו ונזדמנו לו מלאכים ואמרו לו שיתן להם ידו והעמידוהו בירושלים וביקש ליתן להם כו', ע"ש המעשה. בדמאי פ"א ה"ג, ר' חנינא בן דוסא ישב לאכול בליל שבת ונפחת השלחן מלפניו אמרו ליה מהו כן א"ל תבלין שאלתי משכינאי ולא עשרתיו והזכיר התנאי שהתנה מערב שבת להפריש למחר ועלה השלחן מאליו. בעירובין (נג.) ושבת (קיב סוף ע"ב), אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר וחמורו של ר' חנינא בן דוסא, פירש"י חמורו של ר' פנחס בן יאיר מפורש בחולין (ז.) ודר' חנינא בן דוסא במסכת תענית, עכ"ל. אבל לא נמצא בתענית מזה בחמורו של ר' חנינא בן דוסא רק עזים הנ"ל, ומצאתי בשסי"ן חדשים בתענית נוסחא אחרת, חמורו של ר' יוסי דמן יוקרת. אבל באבות דרבנו נתן סוף פרק ח', מעשה שגנבו חמור של ר' חנינא בן דוסא ולא אכל כו' . אבל בירושלמי פ"א דדמאי, מעשה שגנבו חמורו של ר' פנחס בן יאיר (ע"ש). כתב השלשלת הקבלה (כז.), ובפ"ג דתענית נראה שלסוף נתעשר, לא ידעתי היכא נראה, ואולי כוונתו במה שניתן לו רגל שלחן של זהב, הא מבואר שחזרו ולקחו ממנו. במשנה סוטה סוף פרק עגלה ערופה (סוטה מט.), משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה:
7.
שם. בשבת (קיב

ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר וחמורו של ר' חנינא בן דוסא. פירש רש"י, חמורו דר' פנחס בן יאיר מפורש בחולין ודר' חנינא בן דוסא במסכת תענית, עכ"ל. אבל לא נמצא בתענית וכו', אבל באבות דר' נתן מעשה שגנבו חמור של ר' חנינא בן דוסא. וכן ציין רבינו נסים גאון בשבת שם לאבות דר' נתן, וכצ"ל ברש"י. ועיי"ש שהביא המעשה וז"ל: מעשה בחמורו של ר' חנינא בן דוסא, שגנבוה ליסטים וחבשוה בחצר והניחו לה שעורים תבן ומים, ולא היתה אוכלת ולא היתה שותה. אמרו מה אנו מניחין זו עד שתמות ותבאש החצר עלינו, פתחו לה דלת והוציאוה לחוץ. הלכה עד שהגיעה אצל פתחו של ר' חנינא בן דוסא, שמע בנו קולה והכירה, אמר דומה קולה לקול בהמתנו. אמר לו, בני עמוד לפניה ופתח לה דלת והנח לה שעורים תבן ומים, עמד והניח לפניה שעורים תבן ומים והיתה אוכלת ושותה. לפיכך אמרו, כשם שהצדיקים הראשונים חסידים כך בהמתן חסידים.
8.
שהורה, נזיר (כט

, ובירושלמי נזיר ספ"ד (ה"ו), ר' חנינה בן חנניה הדירו אביו כו' והיה רבן שמעון בן גמליאל בודקו אם הביא ב' שערות ואמר כו' עמד רבן גמליאל ונשקו כו' ואמר מובטח אני כו', א"ר אלעזר בן צדוק אני ראיתי שדרש ביבנה, ושם בבבלי ובתוספתא נדה פ"ה, והביאו לפני רבן גמליאל לבודקו:
ר' חנינא הגדול זקנו של ר' חנינא בר חמא. ולפי מ"ש לעיל דחמא היה בן ר' חנינא בן דוסא א"כ יהיה זה ר' חנינא הגדול ר' חנינא בן דוסא. אך צ"ע, כי זה אי אפשר, כי ר' חנינא בן דוסא היה בימי רבן יוחנן בן זכאי הנ"ל, ומצינו כי ר' חנינא קרא היה לפני ר' חנינא הגדול, גם קומי דר' ינאי שהיה ר' יוחנן תלמידו. שלח ר' חייא בר אבין וכן היה ר' אלעזר מלמדנו משום ר' חנינא הגדול, יבמות (מג.):
ר' חנינא קרא ברכות (לט

[ל:] קמי ר' ינאי (שם) ויבמות (מ' סוף ע"א). צער גדול היה לי אצל ר' חנינא הגדול שלא התיר לי לפסוק הפסוק, תענית (כז

, מגילה (כב.):
ר' חנינא בר חמא הכהן. א) !(ונראה כי הוא סתם ר' חנינא הנזכר בש"ס)!. ולדעת רבינו חננאל חמא אביו היה בן ר' חנינא בן דוסא (ע"ש). והיה רגיל להחזיר הפדיון של בכור, בכורות (נא

. ורבי צוה שישב בראש ולא קבל כי רבי אפס היה גדול ממנו ב' שנים ומחצה (ע"ש ועיין לוי). והיה מביא מטר לציפוראה (ע"ל ר' יהושע בן לוי ותראה כי טעה). והוה מינצי עם ר' חייא הגדול ואמר אם תשתכח תורה יחזירה בפלפולו (ע"ש). והתיר בנות שמואל שנשבו (עיין ר' שמן בר אבא). והיה הולך עם רבי לאנטינונוס והחיה העבד שהרגו אנטונינוס, פ"ק דעבודה זרה (י

, שאנטונינוס הלך לרבי ומצא את ר' חנינא בר המא וא"ל לקרוא את עבדו ומצאו שהרגו והתפלל עליו והחיהו (ויקרא רבה פ"י). והיה רופא, כדאיתא בפ"ק דחולין (ז

שאמר מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה. וביומא (מט.) התיר לר' יהושע בן לוי לעשות לו רפואה בשבת. והלך עם ר' יהושע בן לוי למושל אחד וקם לפניהם ואמר כי פניהם פני מלכים (ע"ש). אמרו עליו במערבא הוא ר' חנינא, סנהדרין (יז.) נ
9.
מקווה שהועלתי במשהוא?