סיפור M&B

[בונבוניירה פיקנטית]

הגדרות הנמוכות צמצמו את מרווח השטח שבו להטטו מכוניות המרוץ, האווירה הייתה חמה והאוויר עומד, דריכות מוחשית עמדה בחלל, דריכות ונחישות.

הוא נסע, בולע בעיניו מראות ונופים, מדלג על בורות מקפיצים ועוצם את עיניו מול תהום פעורה. אבל ממשיך, אץ ורץ, דבק במטרתו.

שיחי הקיסוס המטפסים הוו מכשול לפניו, ונאות הדשא הירוקים שתקו לעיתים את שקשוק גלגליו, והוא? הוא לחש בדבקות והמשיך, מדלג על משוכות ומטפס על הרים, הוא יצליח, הוא בטוח, הוא יכול.

בחריקת מנוע בלמים נעצר רכבו. הוא נאנח לרגע, אך בתנועה מידית קם ופנה אל מטען הדלק ומנשא המנוע 'לא אמרתי מספיק' אכזבה ניכרת אותתה על פניו משחקת בעיניו "אבל – לא!" הוא צעק פתאום מישר את כתפיו השמוטות "אני חייב!" צעק קול פנימי יחד עם לוע פיו.

זה הספיק, ומנוע B קבל את האנרגיה שלו, הוא הניף את הדלתות ונכנס, והרכב – הרכב נסע.

גם שעמד מול הים והנהג נאלץ להפוך את רכבו לסירה מאולתרת לחש לרוח הים והמית הגלים "אני יכול! לא אתם תקבעו את עתידי, בעזרת הקל תלוי הדבר בי, וברצון – אוכל לחצות את הים הגדול" ומנוע B סוער למולו, מתגבר על רעש הגלים ונדנודם, וצולח, למרות הכול.

בפיגור רב מאחוריו נאנח אדם בתוך קופסת פח סגורה על גלגלים, הפיח המדברי לפת את פניו, אבל שום שרידי נחישות לא נמצאו בארסנל תקוותו.

"זה לא אני, אם לא החומות ממזמן הייתי מגיע אל המטרה. אם לא האנשים הנרגנים שסביבי ויצר התחרות שמבעבע בהם הייתי בטוח בעל גביע הנצחון, זה הם האשמים בכל. הם. ולי אין שום תוחלת ויכולת". הוא ניגב את הזעה ממצחו ובדק את מד הדלק. 'את המנוע – לא תבדוק?' רחש קול מצווה בתוכו. קמט היסוס חלף על פניו, אך ההתלבטות נקטעה באותו קול צווחני שעלה מתוכו "אין לי אחריות על מנוע M, הוא לא בידי, רק הם, על כל הנזרה ברוחות מסביב. להם האחריות!" והוא המשיך בנסיעה מקרטעת.

הם נפגשו בסוף המסלול, פניו של האחד – חרושות מקמטי הדרכים אך שתילי בטחון הנצו בהם בעוצמה, והשני – נרגן, כועס ומתוסכל.

"למה?" פנה השני אל הראשון בקול שטונים רבים נגנו בו. "איך?" תחינה נשזרה בקול המקווה. "מה?" שוב חזרה הנוקשות לפיו המסומר.

הראשון – עונה בקול שליו ורגוע "זה תלוי" לחש, מבין בלי מילים את כל השיח הפנימי הכואב של האדם שמולו.

"תלוי???" תמיהה ברורה הבהבה על פניו של האיש המיוזע, זועקת באלף הדים את עליבותה.

"לי מנוע B, ולך M. אתה – צודק, כמו תמיד. גם להם אחריות רבה, ואילולא הסביבה המזיקה הנוף היה ערב יותר, אבל" קולו נעצר לרגע וריגוש עטף את מילותיו "אבל שאתה זוכה שאין הדבר תלוי אלא B ויעידו השמים והארץ, האחריות יכולה להיות במושכותי, ובכוח זה תמיד, אבל תמיד, אפשר לנצח, או לפחות לנסות".

"ועוד דבר" חייך לאחר השתיקה רווית המשמעות שנשתררה" בכביש, אל תהיה צודק – תהיה חכם..."

 

[מ"ם]

רעיון גאוני.
גם הסיומת מעולה, כמו מסבירה למה נבחר דווקא נושא זה כמשל.

הסגנון אחיד למדי, אבל אני תוהה האם הוא המתאים לסיפור כזה. עניין של בחירה.