עובר ושב

כלים טיפים והתייעצות לניהול נבון של משק הבית וכלכלת המשפחה.
חרם צרכנים. חסכנות והתייעלות פיננסית. וכל מה שיעזור לכם לגמור את החודש בתוך מסגרת התקציב.
מנהל הפורום: הון ובית

מאמרים אחרונים באתר

אני רוצה לספר לכם על ההתנהלות הכלכלית של קרובי משפחתי. הם קונים בשפע, מאמינים בחיים מתוך שפע.

אני טיפוס קצת מצומצם, גם כלכלית. אפשר לקרוא לזה טיפוס קמצן, חסכן או מחושב.

אמנם בצדקה אני לא חוסכת - אם יש לי, אני נותנת. זה בגלל ה-OCD, החרדות, והאמונה שלי שצדקה ונתינה עושים טוב לנותן יותר מאשר למקבל,
אבל זה כרגע בטיפול, כי החלטתי להשתדל לא להבטיח יותר כספים עד שאסיים לשלם את הכספים שכבר הבטחתי. במידה ויהיו לי כספים לתת לצדקה - אתן, אבל הכול בלי נדר.


מה שרציתי לספר זה על התנהלות מעניינת של אותם קרובי משפחה, שבהתחלה עקבתי אחרי הקניות וחיי הבזבוז שלהם במבט מתפלא.
האמת היא שקניות מכניסות אותי לחרדה. למה צריך לקנות כל כך הרבה? למה צריך הרבה דברים? מה רע במעט?
אבל הם מאמינים בשפע. בא לך שווארמה? תקנה. בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
מאיפה אפשר להשיג כסף? הם עובדים קשה וגם לוקחים הלוואות. ולמרות זאת, לחיות בשפע בלי צמצום זה, לדעתי, בור בלי תחתית.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
מעניין אותי ללמוד גם את המקום שמאפשר לחיות, לקנות, לא להתקמצן.
זו למידה איטית — להסכים שמותר לקנות.

זה קצת מפתיע לחיות בלי דאגות על מחר, אולי אפילו קצת טיפשי.
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

זה לא רק שפע של לקנות ולבזבז, אלא שפע אחר - שמרגיש שמותר לקנות, מותר ליהנות, מותר להוציא כסף, ואפילו רצוי לקנות ולהוציא כסף.
אני מתבוננת על האופי המעניין הזה ומנסה ללמוד קצת יותר.

נראה לי שאני לא אצליח לקנות בתחושה של רווחה תודעתית, לפחות לא כל עוד אין לי מיליון ש"ח פלוס בעובר ושב.
וגם אם יהיה לי מיליון ש"ח ויותר — אני מתארת לעצמי שאצטרך לעבור מסע עם עצמי, להסכים לשלב בין האמונות הכלכליות שלי כיום לבין המצב בבנק.

כי לחיות כמו עשיר — זה לא פונקציה של כסף בחשבון, אלא מצב תודעתי שבו האדם מסכים שהשפע בעולם נברא לכבודו.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.
את הפוסט הזה קראתי במייל שקיבלתי ברשימת תפוצה של קובי.
2. חשיפה מיוחדת איך החרדים קונים דירות?

זה אחד הנושאים שהכי מסקרנים את הציבור בארץ.

כדי לענות על השאלה הזו אריאל פייגלין ראיין אותי לעיתון מעריב ויאמר לשבחו שהוא לא שינה ולא עיוות את מה שאמרתי

מפה לשם יצאה מזה סדרת כתבות.

זה מה שהם פרסמו:

כתבה ראשונה:

"ארבע מנורות בדירת שלושה חדרים": כך החרדים קונים דירות | חלק ראשון
בלי טיסות, בלי רכב ועם הכנסה שלא מאוד שונה מההכנסה הממוצעת למשק בית בישראל: המתמטיקה הפשוטה שמאחורי ההון העצמי החרדי

"בתור התחלה, בוא אני אגלה לך סוד - החרדים מרוויחים די יפה", אומר טורנהיים ל"מעריב". "אפילו מורה חרדית כבר מרוויחה היום 9,000 שקל נטו. תוסיף לזה אברך כולל שלומד שלושה סדרים ומביא 6,000-8,000 שקל בחודש ממלגות - גם זה נטו - וקיבלת ביחד משק בית שמכניס 14,000-16,000 שקל. זה כמעט שווה ערך להכנסה ממוצעת למשק בית בישראל".


עוד תפיסה שטורנהיים מבקש לנפץ היא זו שכל הנשים החרדיות הן מורות. "כבר לפני עשרים שנה החרדיות הפסיקו להיות רק מורות", הוא אומר בנחרצות. "כבר בדור הקודם הן הבינו שכדי להחזיק בית של תורה צריך לדאוג לפרנסה. אז הן נהיו רואות חשבון בהתחלה, ולפני עשור התחילה גם נהירה להייטק. היום יש כמויות של חרדיות שהן מתכנתות - שמתחילות ב-9,000 שקל כמו מורה עם ותק - ויכולות להגיע גם ל-20 ו-30 אלף. אלה נשים שמחזיקות את הבית, ולפעמים אפילו משלמות את המשכנתה של ההורים שלהן".

אבל ההכנסה היא רק חלק מהסיפור. האקו-סיסטם החרדי, מסביר טורנהיים, שונה בתכלית מזה החילוני. "החרדים מוכווני דירות מגיל אפס. יש שם הסתפקות במועט שהחילונים לא מכירים. אתה יכול להיכנס לבית של שלושה חדרים שיש בו רק ארבע מנורות, זהו. חשמל עולה להם 100 שקל בחודש. קונים רק מוצרי בסיס. אין חופשות, אין בילויים, אין רכבים", הוא מתאר.

"עד שהעירייה שינתה את המדיניות בבני ברק, בנו בניינים עם חניות תת-קרקעיות כי החוק חייב את זה, אבל זה פשוט נשאר ריק - כי אנשים בבני ברק לא מחזיקים רכבים. הם מעדיפים לחסוך את הכסף הזה להון עצמי לדירה לילדים. אני אישית גדלתי בבית שמהיום שנולדתי ידעתי שההורים שלי חוסכים כדי לחתן אותנו, ומהיום שהתחתנתי חסכתי כדי לחתן את הילדים שלי".

השילוב הזה - בין הכנסה שהיא ממוצעת לבין הוצאה שהיא משמעותית מתחת לממוצע - מאפשר למשפחה חרדית לחסוך 3,000-4,000 שקל מדי חודש, ולעיתים אף יותר אצל משפחות שבהן האם היא רואת חשבון או מתכנתת. כך מצליחים להגיע להון עצמי שמספיק לרכישת דירה לילדים.

עם זאת, טורנהיים מזהיר מהשינויים התרבותיים שעלולים לשבור את האיזון. "הבעיה מתחילה כשמרוויחים הרבה ואז גם מבזבזים הרבה", הוא אומר. "ברגע שהציבור החרדי נכנס למעגל ההכנסות הגבוהות - הוא נכנס גם למעגל הפיתויים של החברה הכללית: טיסות, סמארטפונים, חופשות, מותגים. פתאום משפחה שהייתה רגילה לחיות מצמצום מרגישה ש'מגיע לה קצת ליהנות', ושם בדיוק נוצר הסדק. לא בטוח שההכנסה הגבוהה תתורגם לחיסכון גבוה - לפעמים זה אפילו הפוך, כי ככל שיש יותר כסף, כך גדל גם היצר לצרוך אותו".

לדבריו, ככל שהמשפחה החרדית יותר "אדוקה" - כך היא גם חוסכת יותר. וככל שהיא מודרנית יותר - כך גדלים הפיתויים. "וזה מה שמתחיל לשחוק את היתרון שהיה לציבור החרדי במשך שנים: היכולת להסתפק במועט ולהפוך כל שקל להון עצמי לדירה".

כתבה שניה

ראיון שפרסמנו אתמול קובי טורנהיים, בעלים של משרד יעוץ משכנתאות ו"אושיית רשת" - מדורג מקום ראשון בסטטוס וואטסאפ, הרשת החברתית של המגזר החרדי, בתחום הנדל"ן – הסביר איך משפחות חרדיות מצליחות, כמעט בניגוד לכל היגיון כלכלי, לחסוך מאות אלפי שקלים לדירה בזכות אורח חיים צנוע ונטול מותרות.

אבל גם אחרי שההורים חסכו, מכרו את הרכב וויתרו על חופשות, נשאלת השאלה הגדולה באמת - איך לוקחים משכנתא במשפחה שבה אחד מבני הזוג הוא בלי תלוש שכר מסודר ובלי הכנסה קבועה? התשובה, כמו הרבה דברים במגזר החרדי, נמצאת במשפחה. "פה בדיוק נכנסת הערבות ההדדית", מסביר טורנהיים. "אצל חילונים, אם תגיד לבחור שאבא שלו יהיה ערב למשכנתה – או, "חס וחלילה", ישלם חלק ממנה - זה נגמר שם. הוא יעדיף כבר לוותר על הדירה".

"אצל החרדים זה ההפך: אבא ערב לילד, אח ערב לאח. אפילו ראיתי עסקאות שבהן גם האמא וגם האחות חתמו ערבות על המשכנתה של ילדה בת שמונה־עשרה. אחרי כמה שנים, כשהאחות הזו מתחתנת ומרוויחה, היא כבר ערבה בחזרה לאחותה הבאה בתור. זו מערכת של ערבות הדדית שמחזיקה את כל הסיפור הזה".

הבנקים מבינים את הפוטנציאל. "בנק מזרחי באופן מסורתי עובד עם הציבור החרדי, והחלק שלו בעוגת המשכנתאות עלה ל-41%", אומר טורנהיים. "יש לו לפחות ארבעה סניפים בבני ברק. בנק לאומי, הבנק הגדול בארץ, יש לו שניים. בנק הפועלים - אחד".

בשנתיים האחרונות, כשהציבור החילוני הוריד את הרגל מהגז בנדל"ן בגלל הרפורמה המשפטית, החרדים המשיכו לקנות. "החבר'ה בתל אביב, בחוגי ההייטק, רצו לקנות דירות בקפריסין, ביוון, פורטוגל - רק לא בארץ. מי קנה? החרדים. כי אצלם לא קונים לשנה-שנתיים. אין להם לאן ללכת, יש ילדים, צריך לקנות".

החרדה הזו לקנות דירה לילדים מגיעה לרמה שלעיתים ההורים גם ממשכנים את הבית שלהם כדי לעזור לילדים לקנות את הדירה הראשונה. "כן, זה קורה הרבה," מודה טורנהיים. "הורים מוכנים לשים את הדירה שלהם כבטוחה, בידיעה שכנראה בעוד עשור הם ייאלצו למכור ולעבור לשכירות - העיקר שלילדים תהיה דירה. זו תפיסה שמבחינתם חשובה יותר מהביטחון האישי שלהם. הרצון לחתן את הבת עם בחור טוב, עם בחור מישיבה טובה, גובר על הכל".

אבל זה לא יוצר מעגל קסמים שהיחידים שמרוויחים ממנו הם הבנקים? שכל דור ממשכן את הבית שלו כדי לקנות בית לדור הבא? טורנהיים מסכים, אבל חושב שהמעגל יישבר בדור שלנו. "הדור החדש כבר שם. הבנות מתכנתות, עובדות בבנקים, מרוויחות הרבה יותר מההורים. הן אלו שמחזיקות את המשפחה, והן אלו שמאפשרות את רכישת הדירה.

ועדיין, אחרי שכל זה נאמר ועם כל השכר שעלה, החיסכון הקיצוני והערבות המשפחתית, טורנהיים סבור שהמודל הנוכחי הגיע לקצה גבול היכולת במרכז, ושמכאן והלאה החרדים יקנו דירות בעיקר בפריפריה. "בני ברק שהייתה פעם יותר יקרה מפתח תקווה ורמת גן, הפכה לעיר הכי זולה בגוש דן אחרי לוד", הוא אומר, "החרדים פשוט הגיעו למקסימום יכולת ההכנסה שלהם".

מה דעתכם?

הנתונים האלו נשמעים לכם??
מורה מרוויחה נטו 9000 ש"ח? (לא מדברת על משרד החינוך)
אברך שלומד 3 סדרים מכניס ממלגות 6000-8000??
תספרו לי איפה.
תשמעון סיפור קצרצר שהיה לי לפני שבוע

(כמובן שהפרטים המזהים טשטשו)

הגיע אלי לקוח לפגישת איפיון אברך ליטאי.
(פגישה ראשונה, פגישה של איסוף נתונים, וניתוח ממוקד)

התחלתי לדבר עם הלקוח שלי
ולשאול אותו שאלות ולאסוף נתונים.
ובעיקר להבין מה עומד מתחת.

תוך כדי הפגישה הבנתי שחסר לו בסביבות ה4,000 ש"ח בחודש

וחשבתי לעצמי מעניין האם אני ימצא דרך לעזור לו לסגור את המינוס הזה
כבר בפגישה הזאת.

תאכלס במהלך הפגישה הזאת, תוך כדי השאלות ששאלתי אותו גילתי דבר מעניין.

יש לו הוצאה של כ1,500 ש"ח בחודש על מוניות

בעיקרון אני בחיים לא אומר לאדם להוריד הוצאה מסוימת!
מה שכן אני מראה לאדם את עצמו במראה.
ואז הוא יכול להחליט בעצמו האם הוא רוצה להוריד את ההוצאה הזאת או לא.

והסיבה שאני לא אומר ללקוחות שלי להוריד הוצאות מסוימות
היא סיבה יחסית פשוטה, כל דבר שאני יצווה אדם לעשות אז גם במידה והוא יחליט להקשיב לי, הוא לא עשה את זה מבחירה אמיתית, אלא רק כי אמרתי לו.

וזה בדיוק ההבדל בין תהליך מוצלח, לבין תהליך לא מוצלח

כי בתהליך שאדם החליט בעצמו איזה שינויים הוא רוצה להטמיע בחייו, ההחלטות שלו יצליחו להחזיק מעמד לעומת תהליך שהיועץ אמר ללקוח מה לעשות.

בהמשך הפגישה;
שאלתי אותו בעצם מה הסיבה שהוא משתמש במוניות,
ניסיתי להבין מה הצורך שלו בזה,
והבנתי ממנו שהוא נוסע עם זה לעבודה
שאלתי אותו האם זה רק בהלוך או גם בחזור.
והוא ענה לי שהוא נוסע בהלוך כי הוא קם מאוחר לעבודה ובחזור הוא נוסע עם ההסעה מטעם העבודה.

והבנתי שיש לי את זה.

בעצם אם הלקוח שלי יחליט
רק לקום שעה מוקדם יותר ויקפיד לנסוע בהסעה.

הוא ירוויח 2 דברים
1 לחסוך את ההוצאות בסך של 1,500 ש"ח
2 הוא ירוויח כ1,400 ש"ח נוספים בעבודה על השעה הנוספת.

אז בעצם הצלחתי להבין שאם עבודה יחסית קלה הלקוח שלי יכול לצמצם את הפער מ4,000 ש"ח ל1,100 ש"ח בחודש

שלזה כבר הרבה יותר קל להגיע.

ללקוח עדיין לא סיפרתי את זה כמובן כי רוצה שהוא יבחר בכזה מהלך.
ולא שהוא יעשה את זה כי אני אמרתי לו.
"איך לצאת מהמינוס".

זה שאלת השאלות.

רוב האנשים שמוצאים את עצמם במינוס לא רוצים להיות שם.
זה מלחיץ, אולי גם מפחיד, ובעיקר גורם לתחושה של חוסר שליטה.

אבל לפני שאתם רוצים ללכת לקחת הלוואה כדי לסגור את המינוס חשוב להבין דבר אחד בסיסי

אם לא תבינו באמת ממה הוא נוצר יש סבירות גבוה שתחזרו אליו תוך תקופה קצרה

הדבר הכי חשוב זה להבין ממה נוצר לכם המינוס.


מינוס בדרך כלל לא נוצר ביום אחד.


מינוס הוא תהליך שהוא לפעמים גם איטי ושקט.

כדי לטפל בו באמת, צריך לעצור ודבר ראשון לבדוק ממה הוא נוצר.

האם זה קרה בגלל תקופה עמוסה בהוצאות כמו תקופת החגים, שיפוץ, חתונה או אולי אפי' תקופה מרגשת כמו לידת ילד?

או שאולי מדובר בגירעון חודשי קבוע, שההוצאות פשוט גדולות מההכנסות?


ההבדל בין שני המצבים האלה הוא קריטי;

אם המינוס נוצר בגלל תקופה עמוסה בהוצאות , כנראה שאפשר לקחת הלוואה לסגור את המינוס ולדאוג

שזה לא יחזור שוב,

אם למשל החגים הכניסו אותכם למינוס תצטרכו לדאוג שתהיה לכם תוכנית לתשלום ההוצאות הגבוהות של

החגים.

כי אם לא תטפלו בזה, אתם תיפלו בזה!

אבל במקרה שהמינוס נוצר בגלל גירעון חודשי, זה כבר מדליק נורא אדומה.

צריך לעשות שינוי לפני שחושבים על לקיחת הלוואה מהבנק.

כי גם אם תיקחו הלוואה מהבנק.

אתם תחזרו למצב שלכם תוך תקופה קצרה, כי קיים חוסר איזון בין ההכנסות להוצאות שלכם.

ועוד נקודה, אם עד היום היה לכם מינוס של 20,000 ש"ח בבנק, אתם שילמתם עליה רק ריבית.

אבל אם תקחו עכשיו הלוואה לכסות אותה תצטרכו להתחיל גם לשלם על ההלוואה הזאת באופן אקטיבי כל

חודש ככה שמבחינת התזרים אם לא תעשו שינוי לפני כן אתם תכניסו את עצמכם לחובות גדולים יותר!


בעיקרון לקחת הלוואה לסגור את המינוס הוא לא פיתרון הוא פלסטר מצויין.

ולפני ששמים פלסטר צריך לחטא את הפצע.

וזה בדיוק מה שצריך לעשות לפני שלוקחים הלוואה לכסות את המינוס

צריך לבדוק ממה נובע המינוס, ולדאוג לנטרל אותו.


אז אם גם לכם יש מינוס.

אז דבר ראשון תתיישבו להבין ממה הוא נוצר.

ברגע שהצלחתם לעלות על הבעיה של המינוס, והצלחתם לטפל בו אז מומלץ לכם לגשת לבנק ולקחת

הלוואה ולכסות את המינוס שלכם.

אם לא הסתדרתם לבד.

אתם תמיד יכולים לפנות לגורמי מקצוע.

כמוני ועוד הרבה טובים בתחום שיכלו לעזור לכם.

והכי חשוב שלוקחים הלוואה לסגור את המינוס

אתם צריכים אסטרטגיה שתוציא אותכם מזה ולא בטעות הלוואה שתפיל אותכם

מקווה שהחכמתי אותכם.
זוהי שאלה שמפריעה לי, שלחתי אותה במכתב לאחד מארגוני הכלכלה החרדיים הגדולים, ולא קבלתי תשובה.
אז אולי כאן מישהו יענה.

וזה לשון המכתב שלי


שלום לך הרב אריה,
נדמה שאתה הכתובת המתאימה ביותר לשאלה שמציקה לי זמן רב, שאלה שמן הסתם אין מי שניסה לנהל תקציב והיא לא חלפה במוחו, גם אם רק במעורפל.
אנחנו משפחה ברוכה ועליזה השבח לא-ל, עם השנים צברנו חובות כמו כל משפחת אברך שאין לו אבא יהלומן, ושאת דפי הבנק הוא משליך לפח מבלי אפילו לנסות לפתוח את המעטפה.
רשימת הגמחים בקריה היתה ארוכה ארוכה, ואפשרה לגלגל ולגלגל בלי לחשוב יותר מידי קדימה, כמו שאומר הפתגם "הכנסות אין והוצאות כהרף עין והעתיד עדיין, דאגה מנין".
בהמשך נפרצו גבולות הקריה והתחלתי לצאת ולארגן אספקת מזומנים מירושלים ומבני ברק, ואותות ראשוניים של חוסר נוחות החלו לערער את השאננות שלי.

ואז התחלנו ברוך השם לחתן, ונורה אדומה מאד התחילה להבהב.
גיליתי להפתעתי שדרך הגלגול אינה משתרעת לאופק לנצח אלא יש לה קצה, ובקצה תהום עמוקה פעורה, תהום שאני דוהר אליה בלי בלמים.
והבנתי שבמקום לנסות לאתר גמחים בטבריה, או גרוע מזה- לפנות לבנקים, עלי לגשת לעזרה מקצועית.
פניתי לכמה ארגוני יעוץ כלכלי, וגם עברתי סדנה ארוכה, והתחלנו לנסות לנהל תקציב.
כל זה לא שייך ישירות לשאלה שלי, רק ספרתי קצת על עצמי למען הנמוס.

הבעיה שמטרידה אותי, ר' אריה, היא זו.
מה היית אומר למשל על משפחה שלקחה את ענין התקציב המסודר ברצינות רבה מביטים על כל שקל בזכוכית מגדלת, כל פעולה פיננסית מתועדת בשלשה עתקים והיד אינה מתקרבת לארנק בלי אישור של תוכנת התקציב הממוחשבת המשקללת את כל ההוצאות הצפויות והבלתי צפויות בחמש השנים הבאות.
יופי.
אה, חוץ מענין פעוט אחד שאינו ממש לפי הכללים, את אחד משמונת כרטיסי האשראי (ההוא התכלת עם התמונה של עננים המתפזרים ברוח החפשית) הם מחליטים להשאיר מחוץ לחוק, בו הם קונים בלי לחשוב פותחים הוראות קבע בשפע מרביצים עסקאות תשלומים מלבלבות וכמובן לא בוחנים דפי חשבון ולא יודעים איזו חברת אשראי זו בכלל.
אבל חוץ מהכרטיס הזה, הכל פיקס.

חייכת לעצמך?

או קיי בא נראה מה קורה במציאות.
לאזן תקציב זה תהליך לא קל אבל אפשרי בהחלט גם למשפחת אברך, גם אם היא ברוכת נפשות, עם קצת טריקים של הגדלת הכנסות והקטנת הוצאות מצליחים להגיע מתנשמים בכבדות לסוף החודש עם חלומות בלתי מוגשמים ועם שפתים נשוכות עד דם.

אבל

אז מגיעות החתונות!

מול החתונות כולם נופלים כזבובים, חיוכי המומחים הכלכליים נמחקים כלא היו, מלווי המשפחות מחוירים, והמחשבונים הדיגיטליים נתקעים. שום ניהול תקציב לא יושיע גם אם המשפחה תסתפק בפרוסת לחם יבשה ביום ותשתה רק מהברז של הגינה הסמוכה.

לבן שלנו שהתחתן לא מזמן הצעתי להתחיל כבר מעכשיו לחסוך לחתונות ילדיו.
"שים בצד 500 שח כל חודש, ובעוד עשרים שנה יהיה לך, הממ, יהיה לך....
אפשרות לחתן רבע בת בערך.

ובשביל שאר 9.75 הילדים, נשתמש בכרטיס התכלת".

אז אחת מן השתים, או שעושים חלוקה ברורה בין תקציב המשפחה המפוקח באדיקות לבין תקציב החתונות הפוחז והפרוע ותהא ססמתינו "חיים ממה שיש ומחתנים ממה שאין"
ואז יהיה גורלנו כגורל בעל כרטיס האשראי המוחרג מהתקציב שספרנו עליו, נרכיב בכניסה פלדלת עם רב בריח מוגן ירי ומצלמות במעגל סגור ושני כלבי בולדוג אכזריים, אך את דלת המרפסת נשאיר פתוחה.

או

שלא מחתנים מבלי תכנית ברורה וברת השגה עד האגורה האחרונה של האוטובוס חזור מהשבעברוכעס האחרון.
ואז תשבנה בנותינו עד שילבינו קוקואיהן או עד שאיל נפט סעודי ישתגע ויוריש לנו חמישה מליון, או שתיבנה שכונת חרדית מצריפי קרטון ליד אום אל פאחם שיהיה ניתן לרכוש שם דירת חצי חדר במשכנתא נטולת רבית בהחזר של שבעים שנה.
אל מול רעם תותחי הנישואים צלצולי ה'פעמונים' נדמו, גבורת 'יד שמשון' נעשית דלילה, ומושיטי ה'סייעתא' מקבלים סיוטא.

זה בסדר, אני יודע.
אני יודע מה שאומרים בשם הרבנים, שבענין החתונות מתרחשים ניסים.
ושכל נושא נשואי הילדים מתנהל מעל הטבע.
ומכיון שניכר שזו ההנהגה כיום משמים עם צבור היראים, הרי שאפשר להצטרף לטרנד ולהתחייב בלי לחשוב יותר מדי.

רק שאם כך הם פני הדברים, יש מקום להרהורים, האמנם הנסים הללו מתרחשים רק בשטח החתונות ולא בשאר שטחי הכלכלה הביתית? מה ההגיון בזה?

אם יש נסים אז הכל נסים. והלא הדברים קל וחומר, אם המליונים נוצרים יש מאין, אז הכמה מאות שקלים החודשיים הם בעיה? מי שאמר לחומץ שידלק לא יאמר לשמן לדלוק?!

וחוץ מזה הן ברור שיש זליגה פיננסית בין התחומים ואיפה בדיוק נציב את הגבול?

נניח שבסוף חודש אנו מגלים חריגה שלילית של מאתים שח מתקציב המזון (נו, בגלל ההתפרעות ההיא בחנות הבאגטים הבשריים), אין בעיה! נשלוף מאתים מתקציב הפרחים לכלה ונכניס לסעיף המזון, ודי. והפרחים? תקציב הפרחים הן יתמלא אוטומטית מהאנרגיה הניסית השופעת ואופפת את תחום החתונות, ובא לציון גואל. ואנחנו נבא בשלום לבאגטוסט פעמיים בשבוע לפחות עם כל המשפוחה.

ואם לדבר בלשון פילוסופית, חבל שקצהו האחד אינסופי וקצהו השני בידינו, גם אם נחתוך ממנו עוד ועוד, האורך שלו ישאר תמיד אינסופי.
נמצא שמכיון שכל הוצאות ה'כלולות' הן כלולות בתקציב הרגיל, אין טעם שלא לשלח רסן ולגהץ ביד קלה עם כל שמונת הכרטיסים המבריקים.
או שאתה מחליט לחיות בשליטה מלאה, ולחכות לזכיה בלוטו או שסבא יתמנה לשר השיכון, ועד אז להשתמש בצבעי-שער לקוקואים המכסיפים.

כתבתי קצת בהומור כי בלעדיו אי אפשר לנהל תקציב משפחתי או כל מערכת רווית רגשות אחרת, אבל ההומור הזה מסתיר מאחוריו המון כאב תסכול ובלבול שאני בטוח שהרבה מהצבור שותפים לו, והייתי שמח לשמוע ממך אם והיכן טעיתי.

תודה
קראתי כאן הרבה על צרכנות נבונה על אנטי צרכנות ואפי' טיפים לחסכון יש הרבה..
תודה לכולם..
רוצה לשתף בתהיה שעלתה בי במהלך הקריאה, וגם במהלך החיים היום יומיים אל מול חשבונות, חשבוניות ופירוטי אשראי..
לא פעם נעמוד בחנות ונוותר על המגנום המיותר [נראה לי מוסכם..] אבל בקניה הבאה ליד הבית הפער שנשלם על המוצרי יסוד ששכחנו לקנות בסופר הגדול, או שקונים כי פתאום באים אורחים, יעבור את המחיר של המגנום בכפל כפליים ולא קרה כלום.. זה גם יכול להיות כשנהיה באיזה נסיעה ורק נעצור בתחנת דלק קרובה, ונפנק את עצמינו בשתיה קרה, או אפילו כשלא נרוץ למכירת הבשר השכונתית לקנות את הבשר במחיר המוזל ביותר שנמצא, והפער בהתאם...
ויותר מזה כשתהיה לנו הצדקה להוצאה כמו פירמה יותר טובה, או ערב חג כשאין זמן להזמין או לחפש בזול, או כל מיני הצדקות אחרות המאזן משתנה בקלות, ואת התוצאה נפגוש רק בסוף החודש...
יש כאילו שקל להם יותר באמת לחסוך וכך להרויח מכל הכיוונים, אבל זה קצת יותר קשה... כי זה אומר להכיר את כל רשתות המזון על תכולתם ומחיריהם..
לרוץ ממכירה למכירה, [ואפשר גם מחלוקה לחלוקה] להתעדכן במחירי המבצעים בכל מקום בעיתו ובזמנו.. לקנות את הנצרך בדיוק וכו'
ולקוות שהזמן, הנסיעות, הטרחה שעשינו שווים פחות מתוספת המחיר שהיינו מוסיפים לו היינו מרכזים את הקניה במקום אחד על מעלותיה וחסרונותיה.
יש כנראה עוד שיטות שאני לא מכיר.
אז מהי באמת צריכה נבונה?
האם זו חסכנות?
אולי לצאת עם מינימום הוצאות?
לא לקנות פינוקים?
ברור שהבסיס הוא לא להוציא יותר ממה שיש,
אבל איך נתייחס לזה שאוטוטו חגים, וצריך לחתן את הילדים, ומי יודע אם מכונת הכביסה לא תבחר לצאת לשביתה בעוד יומיים..
אז בקצרה..
כולנו מבינים שסגפנות או עודף חסכנות אינם ההגדרה המדוייקת לצריכה נבונה, ויותר מזה ברור שפזרנות אינה הדרך הנכונה והנבונה
אז מה כן הגבול?
האם נכון תמיד לעמוד על המינימום? ופינוק יתר וודאי גם מוגזם.
איך נדע שאנחנו לא חוסכים בכסף קטן ומבזבזים בו זמנית סכומים גדולים?
ואיך נחיה בנחת בתחושת רוגע ובלי לחוש חנוקים או לחילופין מבזבזים או במקרי קיצון שניהם במקביל?
אשמח לתובנות

זה מה שיגרום לנו לצרכנים להתחיל לשנות הרגלי צריכה
ולהפסיק להיות פראיירים ולעשות השוואות מחירים

בכל מוצר כמעט שיש (מלבד הדיור והרכב ועוד כמה יוצאים מן הכלל)

יש מתחרים רבים זולים יותר ולא פחות טובים
בס"ד

לא ראיתי אפילו אשכול אחד שמדבר על חדשות כלליות של יוקר המחייה

ולכן פתחתי אשכול חדש

בהמשך לאשכול הזה..

הנידון שעלה - האם נכון להשתדל לגלגל הלוואות העיקר לא לקחת הלוואת משכנתא בריבית יקרה - (במידה וניתן להתגלגל איתם איכשהו כמובן), או שמשכנתא היא פתרון נכון למרות תשלומי הריבית וההצמדה שלה?

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה