קהילת המעמדים

פורום קהילת המעמדים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהל הפורום: גיוון
להצטרפות לקהילת המעמדים, הקש כאן | להצטרפות לקהילת המעמדים בתוכנת תג, הקש כאן

עימוד >> תוכן מקצועי

קהילת מעמדים בתוכנת תג

פורום קהילת מעמדי ספרי קודש מהחברה הדתית והחרדית. הכתיבה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלי הפורום: תג, ש. ברגר
להצטרפות לקהילת המעמדים, הקש כאן | להצטרפות לקהילת המעמדים בתוכנת תג, הקש כאן
פרטי
  • 3K
  • נוסח אשכנז

    עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:

    בחנוכה:
    בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ:
    וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה:
    וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

    בפורים:
    בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד. בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר. הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. וּשְׁלָלָם לָבוֹז:
    וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:





    נוסח ספרדי

    וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן. וְעַל הַגְּבוּרוֹת. וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:

    לחנוכה:
    בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה. וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:

    לפורים:
    בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נֵס וָפֶלֶא וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:

    <!-- / message -->
    0 תגובות
  • 4K
  • CHAPTER I
    1 And it came to pass in the days of Achashverosh, the same Achashverosh who ruled from Hodu to Cush, one hundred and twenty-seven provinces.
    2 In those days, when King Achashverosh sat on his royal throne, which was in Shushan the capital --
    3 In the third year of his reign, he made a feast for all his ministers and servants; the army of Persia and Media, the nobles and all the ministers of the provinces in his service.
    4 For many days, one hundred and eighty days, he displayed the glorious wealth of his kingdom and the splendorous beauty of his majesty.
    5 And when these days came to an end, the king made a seven-day feast in the courtyard of the king's palace garden, for all the people in Shushan the capital, nobleman and commoner alike.
    6 There were hangings of white, green and blue, held by cords of linen and purple wool to silver rods and marble pillars. There were divans of gold and silver on a floor of alabaster and marble [arranged in patterns of] rows and circles.
    7 Drinks were served in golden vessels, vessels of assorted design, and the royal wine was in abundance as befitting the king.
    8 The drinking was by the law, without force, for so had the king ordered all the stewards of his household--to comply with the will of each man.​

    9 Queen Vashti, too, made a feast for the women in the royal palace of King Achashveirosh.
    10 On the seventh day, when the king's heart was merry with wine, he ordered Mehuman, Bizzeta, Charvona, Bigta, Avagta, Zeitar and Charkas, the seven chamberlains who attended King Achashverosh,
    11 to bring Queen Vashti before the king wearing the royal crown, to show her beauty to the nations and ministers, for she was indeed beautiful.
    12 But Queen Vashti refused to appear by the king's order brought by the chamberlains, and the king grew furious and his wrath seethed within him.​

    13 So the king conferred with the wise men, those knowledgeable of the times--for this was the king's custom, to [bring such matters] before those who were versed in every law and statute.
    14 Those closest to him were Carshina, Sheitar, Admata, Tarshish, Meress, Marsina and Memuchan. These were the seven ministers of Persia and Media, who had access to the king and ranked highest in the kingdom.
    15 [He asked them:] "By law, what should be done with Queen Vashti for failing to obey the order of King Achashverosh, brought by the chamberlains?"​

    16 Memuchan declared before the king and the ministers: "It is not against the King alone that Queen Vashti has sinned, but against all the ministers and all the nations in all the provinces of King Achashverosh.
    17 "For word of the queen's deed will reach all the women and it will belittle their husbands in their eyes. For they will say: 'King Achashverosh commanded that Queen Vashti be brought before him, yet she did not come!'
    18 "This very day, the noblewomen of Persia and Media who have heard of the queen's deed will repeat it to all the King's nobles and there will be much disgrace and anger.
    19 "If it please the King, let a royal edict be issued by him, and let it be written into the laws of Persia and Media and let it not be revoked, that Queen Vashti may never again appear before King Achashverosh, and let the King confer her royal title upon another woman who is better than she.
    20 "And the King's decree which he shall proclaim will be heard throughout his kingdom, for it is indeed great, and all the women will respect their husbands, nobleman and commoner alike."
    21 The idea pleased the king and the ministers, and the king did as Memuchan had advised.
    22 He sent letters to all the king's provinces--to each province in its script and to each nation in its language [saying] that every man shall be master in his home and that he speak the language of his nation.​

    CHAPTER II
    1 After these events, when King Achashverosh's wrath had abated, he remembered Vashti and what she had done and what had been decreed upon her.
    2 So the king's attendants advised: "Let beautiful virgin girls be sought for the King.
    3 "And let the King appoint officers in all the provinces of his kingdom, and let them gather every beautiful virgin girl to Shushan the capital, to the harem, under the charge of Heigai, chamberlain of the King, custodian of the women, and let their cosmetics be provided.
    4 "And let the girl who finds favor in the King's eyes become queen in Vashti's stead." The plan pleased the king and he acted accordingly.​

    5 There was a Jewish man in Shushan the capital, whose name was Mordechai, son of Yair, son of Shim'iy, son of Kish, a Benjaminite,
    6 Who had been exiled from Jerusalem with the exiles that had been exiled along with Jechoniah, King of Judah, whom Nebuchadnezzar, King of Babylon, had sent into exile.
    7 He raised his cousin Hadassah, also called Esther, for she had neither father nor mother. The girl was of beautiful form and beautiful visage, and when her father and mother died, Mordechai adopted her as his daughter.
    8 Now when the king's order and edict became known, and many girls were gathered to Shushan the capital under the charge of Heigai, Esther was taken to the palace under the charge of Heigai, custodian of the women.
    9 The girl found favor in his eyes and won his kindness, so that he hurried to provide her with her cosmetics and meals, and the seven maids that were to be given her from the palace. He also transferred her and her maids to the best quarters in the harem.
    10 [All the while] Esther did not divulge her race or ancestry, for Mordechai had instructed her not to tell.
    11 And every day Mordechai would stroll in front of the harem courtyard to find out how Esther was faring and what would be done with her.
    12 Now when each girl's turn came to go to King Achashverosh, after undergoing the prescribed twelve-month care for women --for only then would their period of beauty-care be completed: six months with oil of myrrh and six months with perfumes and women's cosmetics--
    13 With this the girl would appear before the king; she would be provided with whatever she requested to accompany her from the harem to the palace.
    14 In the evening she would go [to the king], and in the morning she would return to the second harem, under the charge of Shaashgaz, the king's chamberlain, custodian of the concubines. She would not go to the king again, unless the king desired her, whereupon she would be summoned by name.
    15 And when the time came for Esther, daughter of Avichayil uncle of Mordechai, who had taken her as a daughter, to go to the king, she did not ask for a thing other than that which Heigai, the king's chamberlain, custodian of the women, had advised. And Esther found favor in the eyes of all who saw her.
    16 Esther was taken to King Achashverosh, to his palace, in the tenth month, which is the month of Tevet, in the seventh year of his reign.
    17 And the king loved Esther more than all the women and she won his favor and kindness more than all the virgins; he placed the royal crown on her head and made her queen in Vashti's stead.
    18 Then the king made a grand feast for all his ministers and servants, "The Feast of Esther." He lowered [taxes] for the provinces and gave presents befitting the king.
    19 And when the virgins were gathered a second time, Mordechai was sitting at the king's gate.
    20 Esther would [still] not divulge her ancestry or race, as Mordechai had instructed her. Indeed, Esther followed Mordechai's instructions just as she had done while under his care.​

    21 In those days, while Mordechai sat at the king's gate, Bigtan and Teresh, two of the king's chamberlains from the threshold guards, became angry and planned to assassinate King Achashverosh.
    22 The matter became known to Mordechai and he informed Queen Esther. Esther then informed the king of it in Mordechai's name.
    23 The matter was investigated and found [to be true] and the two were hanged on the gallows. It was then recorded in the Book of Chronicles before the king.​

    CHAPTER III
    1 After these events, King Achashverosh promoted Haman, son of Hamdata, the Agagite and advanced him; he placed his seat above all his fellow ministers.
    2 All the king's servants at the king's gate kneeled and bowed before Haman, for so had the king commanded concerning him. But Mordechai would not kneel or bow.
    3 The king's servants at the king's gate said to Mordechai, "Why do you transgress the King's command?"
    4 And when they had said this to him day after day and he did not listen to them, they informed Haman to see if Mordechai's words would endure, for he had told them that he was a Jew.
    5 When Haman saw that Mordechai would not kneel or bow before him, Haman was filled with wrath.
    6 But he thought it contemptible to kill only Mordechai, for they had informed him of Mordechai's nationality. Haman sought to annihilate all the Jews, Mordechai's people, throughout Achashverosh's entire kingdom.
    7 In the first month, which is the month of Nissan, in the twelfth year of King Achashverosh's reign, a pur, which is a lot, was cast before Haman, for every day and every month, [and it fell] on the twelfth month, which is the month of Adar.​

    8 Haman said to King Achashverosh, "There is one nation, scattered and dispersed among the nations throughout the provinces of your kingdom, whose laws are unlike those of any other nation and who do not obey the laws of the King. It is not in the King's interest to tolerate them.
    9 "If it please the King, let [an edict] be issued for their destruction, and I will pay ten thousand silver talents to the functionaries, to be deposited in the King's treasuries."
    10 The king removed his signet ring from his hand and gave it to Haman, son of Hamdata, the Agagite, persecutor of the Jews.
    11 The king said to Haman, "The money is yours to keep, and the nation is yours to do with as you please."
    12 The king's scribes were then summoned on the thirteenth day of the first month, and all that Haman commanded to the king's satraps and the governors of each province and to the nobles of each nation was written--to each province according to its script and each nation according to its language. It was written in King Achashverosh's name and sealed with the king's signet ring.
    13 Letters were sent with couriers to all the provinces of the king: to annihilate, murder and destroy all the Jews, young and old, children and women, on one day--the thirteenth day of the twelfth month, which is the month of Adar and to plunder their possessions.
    14 Copies of the edict were to be proclaimed as law in every province, clearly to all the nations, so that they should be ready for that day.
    15 The couriers hurried out with the order of the king and the law was proclaimed in Shushan the capital. Then the king and Haman sat down to drink, and the city of Shushan was in turmoil.​

    CHAPTER IV
    1 Mordechai knew all that had occurred, so Mordechai tore his clothes and put on sackcloth and ash. He went out into the city crying loudly and bitterly.
    2 He went up until the king's gate, for it is improper to enter the king's gate wearing sackcloth.
    3 And in every province, wherever the edict of the king and his law reached, there was great mourning among the Jews, with fasting, crying and wailing; sackcloth and ash were spread out for the masses.
    4 Esther's maids and chamberlains came and told her about it and the queen was terrified. She sent garments with which to dress Mordechai so that he would remove his sackcloth from upon him, but he did not accept them.
    5 Esther summoned Hatach, one of the king's chamberlains whom he had placed in her service, and she commanded him to go to Mordechai to find out the meaning of this and what it was about.
    6 Hatach went out to Mordechai, to the city square that was in front of the king's gate.
    7 And Mordechai told him about all that had happened to him, and about the sum of money that Haman had promised to pay to the king's treasuries for the right to destroy the Jews.
    8 He also gave him a copy of the law that was proclaimed in Shushan calling for their annihilation, to show Esther and to tell her about it, and to instruct her to go to the king to beseech him and to plead with him on behalf of her nation.
    9 Hatach went and relayed the words of Mordechai to Esther.
    10 Esther told Hatach to relay to Mordechai:
    11 "All the king's servants and the people of the king's provinces know that any man or woman who goes to the king and enters the inner courtyard without being summoned, his is but one verdict: execution; except for the person to whom the king extends his golden scepter--[only] he shall live. And I have not been summoned to come to the king for thirty days now."
    12 They relayed Esther's words to Mordechai.
    13 And Mordechai said to relay to Esther, "Do not think that you will escape [the fate of] all the Jews by being in the king's palace.
    14 "For if you will remain silent at this time, relief and salvation will come to the Jews from another source, and you and the house of your father will be lost. And who knows if it is not for just such a time that you reached this royal position."
    15 Esther said to relay to Mordechai:
    16 "Go and gather all the Jews who are in Shushan and fast for my sake, do not eat and do not drink for three days, night and day. My maids and I shall also fast in the same way. Then I shall go to the king, though it is unlawful, and if I perish, I perish."
    17 Mordechai then left and did all that Esther had instructed him.​

    CHAPTER V
    1 On the third day, Esther donned [garments of] royalty and stood in the inner courtyard of the palace, facing the palace. The king was sitting on his royal throne in the palace facing the palace entrance.
    2 When the king saw Queen Esther standing in the courtyard she found favor in his eyes. The king extended to Esther the golden scepter that was in his hand and Esther approached and touched the tip of the scepter.
    3 The king said to her, "What is it, Queen Esther? What is your request? [Even if it be] half the kingdom, it will be granted you."
    4 Esther said, "If it please the King, let the King and Haman come today to the feast that I have prepared for him."
    5 The king said, "Tell Haman to hurry and fulfill Esther's bidding." And the king and Haman came to the feast that Esther had prepared.
    6 At the wine feast, the king said to Esther, "What is your plea? It will be granted you; what is your request? [Even if it be] half the kingdom it shall be fulfilled."
    7 So Esther replied and said, "My plea and my request:
    8 "If I have found favor in the King's eyes, and if it please the King to grant my plea and fulfill my request, let the King and Haman come today to the feast that I shall prepare for them, and tomorrow I shall fulfill the King's bidding."
    9 That day Haman left happy and content. But when Haman saw Mordechai at the king's gate and [Mordechai] neither rose nor trembled before him, Haman was filled with wrath against Mordechai.
    10 Haman restrained himself and went to his house and sent for his friends and his wife Zeresh.
    11 Haman told them of his glorious wealth and his many sons, and all about how the king had promoted and raised him above all the king's ministers and servants.
    12 Then Haman said: "In addition, along with the king, Queen Esther invited only me to the feast that she prepared. Tomorrow, too, I am invited to her [feast] along with the king.
    13 "Yet all this is worthless to me whenever I see Mordechai the Jew sitting at the king's gate!"
    14 Then his wife Zeresh and all his friends said to him, "Have gallows erected fifty cubits high, and tomorrow tell the king to have Mordechai hanged on it. Then you will be able to go in good spirits with the king to the feast." Haman was pleased with the idea and erected the gallows.​

    CHAPTER VI
    1 That night, the king's sleep was disturbed. He ordered that the Book of Records, the Chronicles, be brought, and they were read before the king.
    2 It was found written that Mordechai had informed on Bigtan and Teresh, two of the king's chamberlains from the threshold guards, who had planned to assassinate King Achashverosh.
    3 The king asked, "What splendor and honor has been accorded to Mordechai for this?" "Nothing was done for him," the king's attendants replied.
    4 "Who is in the courtyard?" asked the king. And just then Haman had come to the outer courtyard of the king's chambers to tell the king to hang Mordechai on the gallows he had prepared for him.
    5 "Haman is standing in the courtyard," the king's attendants answered him. "Let him come in," said the king.
    6 Haman entered, and the king said to him, "What should be done for a man whom the king wishes to honor?" Now Haman said to himself, "Who would the king wish to honor more than me?"
    7 So Haman said to the king, "For a man whom the king wishes to honor,
    8 "let them bring a royal garment that the king has worn, and a horse upon which the king has ridden, and upon whose head the royal crown has been placed.
    9 "And let the garment and the horse be entrusted in the hands of one of the king's noble ministers, and they shall dress the man whom the king wishes to honor and lead him on the horse through the city square, proclaiming before him, 'So is done for the man whom the king wishes to honor!'"
    10 The king said to Haman, "Hurry! Take the garment and the horse just as you have said, and do just so for Mordechai the Jew who sits at the king's gate. Do not leave out a thing from all that you suggested."
    11 So Haman took the garment and dressed Mordechai, and he led him through the city square and proclaimed before him: "So is done for the man whom the King wishes to honor!"
    12 Then Mordechai returned to the king's gate while Haman hurried to his house, miserable, his face covered.
    13 Haman told his wife Zeresh and all his friends about all that had happened to him. And his wise men and his wife Zeresh told him, "If this Mordechai, before whom you have begun to fall, is of Jewish descent, you will not prevail over him, for you will certainly fall before him."
    14 While they were still talking with him, the chamberlains of the king arrived, and they rushed to bring Haman to the feast that Esther had prepared.​

    CHAPTER VII
    1 The king and Haman came to drink with Queen Esther.
    2 And again on the second day the king said to Esther during the wine feast, "What is your plea, Queen Esther? It will be granted you. What is your request? [Even if it be] half the kingdom it will be fulfilled."
    3 Queen Esther replied and said: "If I have found favor in your eyes, O King, and if it please the King, let my life be granted me by my plea, and the life of my people by my request.
    4 "For my people and I have been sold to be annihilated, killed and destroyed! Had we been sold as slaves and maidservants I would have kept silent. But indeed the persecutor is not bothered by the King's loss."​

    5 And King Achashverosh spoke and said to Queen Esther, "Who is this, and which one is he, that has the audacity to do such a thing?"
    6 "A man who is a persecutor and an enemy: this evil Haman!" Esther replied. And Haman shuddered in the presence of the king and the queen.
    7 The king arose in wrath and left the wine feast [and went] to the palace garden, while Haman stood up to beg Queen Esther for his life, for he realized that the king's hostility towards him was irrevocable.
    8 And the king returned from the palace garden to the wine-feast chamber, and Haman had fallen upon the divan upon which Esther was reclining. The king said, "Does he even intend to seduce the queen while I am in the palace!" As soon as these words left the king's mouth the face of Haman was covered.
    9 Then Charvonah, one of the chamberlains that attended the king, said, "In addition, there is the gallows that Haman erected for Mordechai, who spoke for the King's good, standing at Haman's house, fifty cubits high!" "Hang him upon it!" said the king.
    10 And they hanged Haman on the gallows that he had prepared for Mordechai and the king's wrath abated.​

    CHAPTER VIII
    1 On that day, King Achashverosh gave Queen Esther the estate of Haman, persecutor of the Jews. And Mordechai came before the king, for Esther had told [the king] how he was related to her.
    2 And the king removed his signet ring which he had taken from Haman and gave it to Mordechai, and Esther put Mordechai in charge of Haman's estate.​

    3 Esther again spoke before the king and fell before his feet and she cried and begged him to nullify the evil decree of Haman the Agagite and his plot that he had plotted against the Jews
    4 The king extended the golden scepter to Esther and Esther rose and stood before the king.
    5 She said, "If it please the King, and if I have found favor before him, and the idea is proper to the King, and I am pleasing in his eyes, let [an order] be issued ordering the withdrawal of the letters containing the plot of Haman, son of Hamdata, the Agagite, in which he ordered the destruction of the Jews throughout the King's provinces.
    6 "For how can I behold the calamity that will befall my people? And how can I behold the destruction of my race?"​

    7 King Achashverosh said to Queen Esther and Mordechai the Jew, "See, I have given Haman's estate to Esther, and he himself was hanged on the gallows for raising his hand against the Jews.
    8 "Now you can issue decrees concerning the Jews as you please, in the King's name and sealed with the King's signet ring. For an edict written in the King's name and sealed with the King's signet ring cannot be withdrawn."
    9 The king's scribes were then summoned, in the third month, which is the month of Sivan, on its twenty-third day, and an edict was written according to all that Mordechai instructed the Jews, the satraps, the governors, and the nobles of the provinces from Hodu to Cush, one hundred and twenty-seven provinces to each province according to its script and to each nation according to its language, and to the Jews according to their script and language.
    10 He wrote it in King Achashverosh's name and sealed it with the king's signet ring. He sent the letters by couriers on horseback, riding mules bred of mares from the king's stables:
    11 That the king had allowed the Jews of every city to gather and stand up for their lives; to annihilate, kill and destroy every army of any nation or province that might attack them, [including their] children and women, and to plunder their possessions,
    12 on one day in all the provinces of King Achashveirosh, on the thirteenth of the twelfth month, which is the month of Adar.
    13 Copies of this edict [were sent] to be proclaimed as law in every province, clearly to all the nations, so that the Jews would be ready for that day to take revenge upon their enemies.
    14 The couriers, riding mules from the king's stables, left urgently and hurriedly with the king's edict, and the law was proclaimed in Shushan the capital.​

    15And Mordechai left the king's presence wearing a royal garment of blue and white, a large golden crown, and a shawl of fine linen and purple wool. And the city of Shushan celebrated and rejoiced.
    16 For the Jews there was light and happiness, joy and prestige.
    17 And in every province and city to which the king's edict and law reached, there was happiness and joy for the Jews, a celebration and a holiday. Many of the gentiles converted to Judaism, for fear of the Jews had fallen upon them.​

    CHAPTER IX
    1 On the thirteenth day of the twelfth month, which is the month of Adar, when the time for the carrying out of the king's edict and law had arrived, on the day the enemies of the Jews had thought they would dominate them, everything was overturned: the Jews dominated their enemies.
    2 The Jews gathered in their cities throughout the provinces of King Achashveirosh to attack those who sought to harm them. No man stood in their way, for fear of them had fallen upon all the nations.
    3 And all the ministers of the provinces, the satraps, the governors and the king's functionaries honored the Jews, for fear of Mordechai had fallen upon them.
    4 For Mordechai was prominent in the king's palace and his fame was spreading throughout all the provinces, for Mordechai was growing in power.
    5 And the Jews struck at all their enemies with the sword, killing and destroying, and they did with their enemies as they pleased.
    6 In Shushan the capital the Jews killed and destroyed five hundred men.
    7 And Parshandata, and Dalfon, and Aspata;
    8 and Porata and Adalya and Aridata;
    9 and Parmashta and Arisai and Aridai and Vaizata,
    10 --the ten sons of Haman, son of Hamdata, persecutor of the Jews, they killed; but they took none of the spoils.
    11 That day, the number of the slain in Shushan the capital was relayed to the king.
    12 The king said to Queen Esther, "In Shushan the capital, the Jews killed and destroyed five hundred men and the ten sons of Haman; what have they done in the other provinces of the King? What is your plea? It will be granted you. What is your additional request? It will be fulfilled."
    13 Esther replied, "If it please the King, let the Jews of Shushan be allowed to do tomorrow what was lawful today, and let the ten sons of Haman be hanged on the gallows."
    14 The king ordered this done, and the law was proclaimed in Shushan, and the ten sons of Haman were hanged.
    15 So the Jews of Shushan gathered again on the fourteenth day of the month of Adar and killed three hundred men in Shushan, but took none of the spoils.
    16 And the rest of the Jews of the king's provinces gathered and stood up for their lives to relieve themselves of their enemies and killed seventy-five thousand of their foes, but took none of the spoils.
    17 On the thirteenth day of the month of Adar, and they rested on the fourteenth day and made it a day of feasting and rejoicing.
    18 And the Jews of Shushan gathered on the thirteenth and fourteenth [of Adar], and rested on the fifteenth and made it a day of feasting and rejoicing.
    19 Thus the prazi Jews, those who live in unwalled cities, make the fourteenth day of the month of Adar a holiday, a day of feasting, rejoicing and sending portions of food one to another.
    20 Now Mordechai recorded these events and sent letters to all the Jews living throughout the provinces of King Achashveirosh, near and far
    21 [instructing them] to obligate themselves to celebrate annually the fourteenth and fifteenth days of the month of Adar,
    22 like the days upon which the Jews were relieved of their enemies, and the month which had been transformed for them from one of sorrow to joy, from mourning to festivity--to make them days of feasting, rejoicing, sending food portions one to another and giving gifts to the poor.
    23 And the Jews accepted [as an obligation] that which they had begun to observe, and that which Mordechai had written to them.
    24 For Haman, son of Hamdata, the Agagite, persecutor of all the Jews, plotted against the Jews to destroy them, and he cast a pur, which is a lot, to shatter them and destroy them.
    25 But when she came before the king, [the king] said--and ordered letters to be written to the effect--that [Haman's] evil plot against the Jews be returned upon his own head, and he and his sons were hanged upon the gallows.
    26 For this did they call these days "Purim," after the pur, because of all of the events of this epistle, [which explains] what happened to them and why they saw fit to [establish the holiday].
    27 The Jews established and accepted upon themselves, and upon their descendants, and upon all who might convert to their faith, to annually celebrate these two days in the manner described [here], on their proper dates never to be abolished.
    28 And these days are remembered and observed in every generation, by every family, in every province and every city. And these days of Purim will never pass from among the Jews, nor shall their memory depart from their descendants.​

    29 Queen Esther, daughter of Avichayil, and Mordechai the Jew, wrote about the enormity of all [the miracles], to establish [the holiday] with this second Purim epistle.
    30 And he sent letters to all the Jews, to the one hundred and twenty-seven provinces of Achashveirosh's kingdom, words of peace and truth,
    31 [instructing them] to observe these days of Purim on their proper dates, in the manner established for them by Mordechai the Jew and Queen Esther, just as they had accepted upon themselves and upon their descendants the observance of the fasts and their lamentations.
    32 And the word of Esther confirmed the observances of these Purim days, and [the story] was included in Scripture.​

    CHAPTER X
    1 King Achashverosh levied a tax upon the mainland and the islands of the sea.
    2 And the entire history of his power and strength, and the account of Mordechai's greatness, whom the king had promoted, are recorded in the Book of Chronicles of the kings of Media and Persia.
    3 For Mordechai the Jew was second to King Achashverosh, a leader to the Jews, and loved by his many brethren. He sought the welfare of his people and spoke peace for all their descendants.​
    0 תגובות
  • 1K
  • פרחי הרפואה
    אתם ניצבים היום כולכם לפני1 מוריכם בדרכי הרפואה וחוקותיה, לעברכם בברית1 הרפואה למען תקיימו את תורתהּ בכל מאודכם2 בשׂוֹם שכל וביושר לבב3, ולמען קום דור רופאים דרוכי־מעש ואמוני־ייעוד לעזרת האדם הדווי.
    וזאת הברית אשר אנוכי כורת אתכם היום4 לאמור:
    על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה5 , לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה6.
    ושמרתם עד מאוד חיי האדם מרחם אמו7, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים,
    ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם גר, אם נוכרי ואם אזרח8, אם נקלה ואם נכבד9.
    והשכלתם להבין לנפש החולה, לשובב10 את רוחו בדרכי תבונות11 ובאהבת אנוש.
    אל תמהרו להוציא משפט12, ושקלתם את עצתכם במאזני החכמה הצרופה13, בכור הניסיון.
    שמרו אמונים14 לאדם שהאמין בכם, אל תגלו סודו15 ואל תלכו רכיל16.
    יחכם לבכם17 גם לבריאות הרבים, להעלות ארוכה18 למדווי העם.
    תנו כבוד ויקר לרבותיכם, שנחלצו להנחותכם במעגלי19 הרפואה.
    תרבו חכמה ואל תרפו, כי היא חייכם20 וממנה תוצאות חיים21.
    היזהרו בכבוד חבריכם22, כי בכבודם הם תכובדו גם אתם23.
    דברי הברית האלה קרובים אליכם מאוד בפיכם ובלבבכם לעשותם24.
    ועניתם כולכם אמן25
    אמן כן נעשה26
    יהיה רצון שישגא פועלכם27 להאדרת מורשת הרפואה.

    1 אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם ... לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ (דברים כט ט-יא)
    2 וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ (דברים ו ה)
    3 אוֹדְךָ, בְּיֹשֶׁר לֵבָב-- בְּלָמְדִי, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (תהילים קיט ז); וגם:
    תֵּלֵךְ לְפָנַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם-לֵבָב וּבְיֹשֶׁר (מלכים א', ט ד)
    4 זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם (ירמיהו לא לב)
    5 עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים--כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה (ישעיהו סב ו)
    6 בכל עת ובכל שעה שירצה (בבא קמא ט קט). הצרוף מופיע עוד במקומות רבים, למשל בברכת המזון (נוסח אשכנז): "ועל אכילת מזון שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד, בכל עת ובכל שעה".
    7 אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-ה' לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב יב-יג)
    8 מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח (ויקרא כד כב)
    9 וְנִגַּשׂ הָעָם, אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ; יִרְהֲבוּ, הַנַּעַר בַּזָּקֵן, וְהַנִּקְלֶה, בַּנִּכְבָּד (ישעיהו ג ה)
    10 נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ (תהילים כג ג)
    11 וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת, וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ (ישעיהו מ יד)
    12 לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט (ישעיהו מב ג)
    13 צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד (תהילים קיט קמ)
    14 פִּתְחוּ, שְׁעָרִים; וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו ב)
    15 הוֹלֵךְ רָכִיל, מְגַלֶּה-סּוֹד; וְנֶאֱמַן-רוּחַ, מְכַסֶּה דָבָר (משלי יא יג)
    16 לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ (ויקרא יט טז)
    17 בְּנִי, אִם-חָכַם לִבֶּךָ-- יִשְׂמַח לִבִּי גַם-אָנִי (משלי יג טו)
    18 כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ (ירמיהו ל יז)
    19 יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ (תהילים כג ג)
    20 כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם (דברים לב מז). בתלמוד הירושלמי המתבסס על הפסוק הזה נכתב: כי היא חייכם אימתי היא חייכם בשעה שאתם יגיעים בו (שביעית א ה). [ואולי היתה לכותבי התלמוד מסורת שונה שבה המילה "הוא" (הִוא) נקראה "היא"?]
    21 מִכָּל-מִשְׁמָר, נְצֹר לִבֶּךָ: כִּי-מִמֶּנּוּ, תּוֹצְאוֹת חַיִּים (משלי ד כג)
    22 הזהרו בכבוד חבריכם (ברכות ד כח)
    23 יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך (פרקי אבות ב יג)
    24 כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ (דברים ל יד) וגם:
    לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ; וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו, לַעֲשׂוֹתָם (תהילים קג יח)
    25 וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵן (דברים כז טו)
    26 וַיֹּאמֶר, יִרְמְיָה הַנָּבִיא, אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה' (ירמיהו כח ו)
    27 זְכֹר, כִּי-תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ-- אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים (איוב לו כד)
    0 תגובות
  • 3K
  • בבקשה:

    אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ
    קְצוּצַי לְקַצֵּץ
    בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ
    רְצוּצַי לְרַצֵּץ
    לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ
    פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
    כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ
    כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ
    עָב בָּקַע מֵרֹאשׁ
    יְחִידִים מֶנּוּ גְרֹשׁ
    חָל וַיֵּלֶךְ וַיִּפְרֹשׁ
    וַיָּשָׁב עַל גַּבִּי חֲרֹשׁ
    זֻמַּן וְהֻנְקַב לְרֹאשׁ
    רֵאשִׁית גּוֹיִם לָרַע לִדְרֹשׁ
    הֱיוֹת לְכָל בּוֹגְדִים רֹאשׁ
    וְצִפְעוֹ תְּלוֹת בְּמִבְחַר בְּרוֹשׁ
    רָץ וְהֻקְרָה בַּדֶּרֶךְ
    עֲיֵפֵי טַרְחוּת דֶּרֶךְ
    וּפָץ לֹא זוּ הַדֶּרֶךְ
    תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דֶּרֶךְ
    כַּנָּחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ
    שָׁלַח יָד בְּחַמּוּקֵי יֶרֶךְ
    וְעַל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ
    זִנֵּב כָּל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ
    יָעַף וְעָף וְחָשׁ
    וּמֵחוּר פֶּתֶן רָחַשׁ
    וְנוֹדַע כִּי הוּחַשׁ
    מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ
    רָגַשׁ וְלָחַשׁ
    וְעֵת לֵדָתוֹ נִחַשׁ
    וּבִכְשָׁפָיו הֻכְחַשׁ
    וּכְחַלָּשׁ נֶחֱלַשׁ לֹא חָשׁ
    בִּכְשָׁפָיו הִלְּלוֹ
    וּבִקְסָמָיו חִלְּלוֹ
    יוֹם הֶעֱמִיד וְזִלְּלוֹ
    שֶׁמֶשׁ הִדְמִים וְזִלְזְלוֹ
    יָגַע וְלֹא הוּנַח לוֹ
    וְלַחֲרָפוֹת נִחֲלוֹ
    עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הִזְחִילוֹ
    לְהִמָּחוֹת הוּא וְכָל חֵילוֹ
    קָט וְשֵׁן חָרַק
    וְנֶאָצוֹת שָׁרַק
    זְמוֹרָה בְּאַפּוֹ הֵרַק
    וְחַרְבּוֹ הִבְרַק
    לַמִּילָה פֵּרַק
    וּכְלַפֵּי מַעְלָה זָרַק
    וּלְשֵׁם שֶׁמֶן תּוּרַק
    בְּעַזּוּת יָרוֹק יָרַק
    יָהּ אֶשְׁכּוֹל הַכֹּפֶר
    צָו אֶל מְשׁוּל עֹפֶר
    זִכְרוֹן מִשְׁלֵי אֵפֶר
    כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר
    רֻשַּׁם בְּזֶה סֵפֶר
    בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים לְהֵחָפֵר
    לְהִמָּחוֹת מִסֵּפֶר
    וְלֹא יִכָּתֵב עִם כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בַּסֵּפֶר.
    0 תגובות
  • 3K
  • <!-- start content -->מצאתי תודה לכם.

    והנה אם מישהו יצטרך.


    באתי לבקש מאתכם שלא תצטערו כלל וכלל, כמה שהבטיחו לי אמתית, וגם לא תדאגו (נ"א: שהבטיחה לי אמי תחיה, וגם מה תדאגו?) הנה אנשים נוסעים על כמה שנים בשביל ממון, מניחים נשותיהן וגם הם נע ונד בחסר כל. ואני תודה לאל, נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל (נ"א: וחמדת השם-יתברך, כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה), ואני נוסע בשלום ברוך ה'. וגם את יודעת שהנחתי ילדי שלבי הומה עליהם וכל ספרי היקרים, והייתי כגר בארץ אחרת והנחתי הכל כו'. וידוע, כי כל העולם-הזה הכל הבל, וכל השעשועים הכל כלא, ואוי להרודפים אחר ההבל אין בו מועיל. ואל תקנא בעשר, כי "יש וגו' עשר שמור לבעליו לרעתו", "כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב" וגו', "כל- עומת שבא כן ילך, ומה-יתרון לו שיעמל לרוח" (
    קהלת ה, יב-טו). "ואלו חיה אלף שנים פעמים" וגו', (שם ו, ו). "כי אם-שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח, ויזכר את-ימי החשך, כי-הרבה יהיו כל -שבא הבל" (שם יא, ח). "ולשמחה מה-זה עשה" (שם ב). כי מחר תבכה מאשר היום תשחק. ואל תקנא בכבוד המדומה ההבל, והזמן בוגד והוא כמאזנים: יגביה הקל וישפיל הכבד. והעולם דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה, וצמא יותר (מבחר הפנינים). "אין אדם מת וחצי תאותו בידו" (קהלת רבה א). "מה-יתרון לאדם בכל-עמלו" וגו' (קהלת א, ג). זכור הראשונים אשר היו לפנינו, שכל אהבתם וחמדתם ושמחתם כבר אבדה (שם) ומקבלים על זה דינים מרובים. ומה-הנאה לאדם שסופו לפרש לעפר רמה ותולעה, וכל הנאות יתהפכו לו בקבר למרה והמות כרוך באדם. ומה העולם-הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובים, גם בלילה איננו מניח לו לישון, והמות אינו מקווה, והכל יביא במשפט, על כל דבור ולא נאבד, אפלו דבור קל. ולכן אני מזהירך, שתרגיל בכל היותר לישב יחידי, כי חטא הלשון על כולו. כמאמר חכמינו ז"ל (תוספתא פאה פ"א), "אלו דברים שאדם אוכל כו' ולשון הרע כנגד כולם". ומה לי להאריך בזה העון החמור מכל- העברות. "כל-עמל האדם לפיהו" (קהלת ו, ז), אמרו חכמינו ז"ל, שכל-מצותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למה-שמוציא מפיו. "מה אומנותו של אדם בעולם-הזה, ישים עצמו כאלם" כו' (חולין פט). וידבי ק שפתותיו כשתי ריחים כו'. וכל כף הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דבור הבל, צריך להתקלה מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים יתרים. אבל בדברים האסורים, כגון: לשון-הרע ולצנות ושבועות ונדרים ומחלקת וקללות, ובפרט בבית-הכנסת ובשבת ויום-טוב, על אלו צר יך לירד לשאול למטה הרבה מאד, ואי-אפשר לשער גדל היסורין והצרות שסובל בשביל דבור אחד (זהר), ולא נאבד אפלו דבור אחד שלא נכתב. בעלי-גדפין הולכין תמיד אל כל אדם ואדם ואין נפרדים ממנו וכותבין כל דבור ודבור, "כי עוף השמים יוליך את-הקול, ובעל כנפים יגיד דבר" (קהלת י, כ). "אל-תתן את-פיך לחטיא את-בשרך ואל-תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף" וגו' (שם ה, ה). ובכל אשר צריך לך, תקח הכל על-ידי שליח, ואף אם הוא פעמים ושלש ביקר, "היד ה' תקצר" וגו' (במדבר יא, כג). השם יתברך זן מקרני ראמים עד ביצי כנים (עבודה זרה ג), ונותן לכל אחד ואחד די מחסורו. ובשבת ויום-טוב אל תדברו כלל מדברים שאינם נצרכים מאד. וגם בדברים הנצרכים למאד תקצרו מאד, כי קדושת שבת גדולה מאד, "ובקשי התירו לומר שלום בשבת" (ירושלמי שבת, וכן בתוספת שבת דף קיג). ראה, בדבור אחד כמה החמירו. ותכבד את השבת מאד כאשר היה לפני, ואל תצמצם כלל, כי "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה ועד יום-הכפורים, חוץ מהוצאות שבתות והוצאות יום-טוב וכו'. (ביצה טז). וגם באתי לבקש מאתך מאד מאד בבקשה גדולה ועצומה ושטוחה, שתדריך את בנותיך מאד שלא יצא מפיהם קללה ושבועה וכזב ומחלקת, רק הכל בשלום, באהבה ובחבה ונחת.
    והנה יש לי כמה ספרי מוסר עם לשון אשכנז, יקראוהו תמיד, וכל-שכן בשבת קדש-קדשים לא יתעסקו אלא בספרי מוסר. והנה תדריכם תמיד בספרי מוסר. ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד. והבזיון בעולם-הבא, "את-אביה היא מחללת" (ויקרא כא, ט). "כמאן קרינן לרשע בן- צדיק, רשע-בן רשע" כו' (סנהדרין נב). וכן שאר דברים, לשון-הרע ורכילות, ושלא יאכלו וישתו כי אם בברכה ראשונה ואחרונה, וברכת-המזון וקריאת-שמע והכל בכונה. ועקר הכל שלא יצאו חס-ושלום מפתח ביתם ולחוץ, ושיציתו ויכבדו אותך ולאמי ולכל הגדולים בשנים מהם, וגם כל מה שכתוב בספרי מוסר יקימו. גם לבניך שיחיו תגדל אותם בדרך הישר ובנחת, ותשלם שכר-למוד ותחזיק מלמד בביתך ולא תצמצם בשכרו, כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה חוץ מתשר"י (ביצה טז). וגם הנחתי להם ספרים. ולמען השם תדריכם בטוב ובנחת. וגם תשגיח על בריאותם ומזונותם תמיד שלא יחסר להם, ושילמדו מקדם כל החומש, שיהיו רגילים כמעט בעל- פה, ואל יכביד עליהם כי אם בנחת. כי הלמוד אינו נקבע באדם, כי אם בישוב ובנחת. ותפזר להם פרוטות וכיוצא. ועל זה תתן ת מיד דעתך, והשאר הכל הבל. כי מאומה לא ישא אדם בעמלו, רק שתי חליפות בגדים לבנים. גם "אח לא-פדה וגו' אל-תירא כי-יעשר איש וגו, כי לא במותו" וגו' (תהלים מט, ח יז, יח). ואל תאמר אניח לבני חק בשאול וגו'. בני- אדם דומין לעשבי השדה, הללו נוצצין והללו נובלין (עירובין נד). כל אחד נולד במזלו ובהשגחת אל עליון ברוך-הוא, והם שמחים במותו והוא יורד לשאול. "ריש-לקיש הניח לבניו קבא דמוריקא, קרי אנפשיה (תהלים מט, יא): "ועזבו לאחרים חילם" (גיטין מז). אוי ואבוי על שכולם חושבים להניח לבנים, ואין יתרון מבנים ומבנות רק בתורתם ובמעשיהם הטובים, אבל מזונותם קצובים להם. גם-כן ידוע (ברכות יז א): "אגרא דנשי באקרויי בניהו" כו' . ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (תנא דבי אליהו רבא פרק ט), אין לך אשה כשרה בנשים, אלא כשעושה רצון בעלה, וכל-שכן שאני כותב לך דברי אלהים חיים, ובטוח אני שתעשה ככל אשר כתבתי, אף-על-פי-כן באתי להזהירך באזהרה כפולה, שלא תשנה דבר מכל אשר כתבתי. ותקרא את האגרת הזאת בכל שבוע, ובפרט בשבת קדם האכילה ובתוך הסעודה, שלא ידברו דברים בטלים חס-ושלום וכל-שכן וחס-ושלום בלשון- הרע וכיוצא בהם. ובבקשה לכולכם על הנכתב לע יל שתדריך בניך ובנותיך, ועקר בדברים רכים בדברי מוסר ה מתישב על הלב, ובפרט אם נזכה לבוא לארץ-ישראל, כי שם צריך לילך מאד בדרכי ה', ולכן תרגילם. כי הדבור והמדות צריך הרגל רב. וההרגל על כל דבר, שלטון (שערי תשובה לר"י). "וכל ההתחלות קשות" (מכילתא יתרו). ואחר-כך (נ"א: טוב לו) "ואזל לו אז יתהלל" (משלי כ, יד). כי הרשע יודע בעצמו שרע ומר דרכו, אך שקשה לו לפרש. וזה כל האדם, לא יניח לו לחפצו "במתג-ורסן עדיו לבלום" (תהלים לב, ט). ועד יום מותו צריך האדם להתיסר, ולא בתעניתים וסגופים רק ברסן פיו ובתאותו, וזהו התשובה, ולזה כל פרי העולם-הבא, כמו שכתוב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה" וגו', אבל "ודרך חיים תוכחות מוסר", וזהו יותר מכל התעניתים וסגופים בעולם. וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער (מדרש). ואומר הכתוב (תהלים לד, יג-יד): "מי-האיש החפץ חיים, אהב ימים וגו' נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה", ובזה יכופר לו כל עון ונצול משאול תחתית, כמו שכתוב (משלי כא, כג): "שמר פיו (מאכילה ושתיה יתרה) ולשונו (מדברים בטלים), שמר מצרות נפשו". "מות וחיים ביד-לשון" (שם יח, כא). אוי למי שממית עצמו בשביל דבור אחד. "ואין יתרון לבעל הלשון " (קהלת י, יא), ולכל יש רפואה חוץ כו'. והעקר שלא תדבר בשום אדם בשבחו וכל שכן בגנותו, כי מה-לו לאדם בדבר זרות. "שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' יפל-שם" (משלי כב, יד).
    ועקר הגדר בבדידות, שלא תצא חס-ושלום מפתח ביתך חוצה, ואף בבית-הכנסת תקצר מאד ותצא. ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית-הכנסת אי-אפשר להנצל מקנאה, ולשמע דברים בטלים ולשון-הרע. ונענשין על-זה, כמו שאמרו (שבת לג א): "אף שומע ושותק" כו'. וכל-שכן בשבת ויום-טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל. ותשמר שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל. (נ"א: ששם מתדבקין הקלפות מאד וכל שכן בנשים), וכל הצרות והעונות באים מזה. וגם בתך יותר טוב שלא תלך לבית- הכנסת, כי שם רואה בגדים טובים ומתקנאת ומספרת בבית, ומתוך זה באין ללשון- הרע ולשאר דברים. אלא תדבק במוסר תמיד ואל תקנא בעולם- הזה, הכל הבל מעשה תעתועים, "שבן-לילה היה" וגו' (יונה ד, י). כי "אם-יעלה לשמים שיאו" וגו' (איוב כ, ו). "כי לא לעולם חסן, ואם-נזר" וגו' (משלי כז, כד). ואף בשעתו הוא הבל אין בו ממש ומאוס ובזוי בעיני כל בעל-שכל. אוי ואבוי למי ששוגה בו. ותקנא ביראת ה' (שם כג, יז). ולא תאמר במה אזכה לעולם-הבא, איני יכולה לעשות? "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים" (ברכות יז א). ולמען ה' שתפריש את החמש כאשר צויתיך ואל תפחות כאשר הזהרתיך, כי בפחות מ זה עוברים כל רגע על כמה לאוין ועשין, ושקול כאלו כפר בתורה הקדושה חס- ושלום. אבל העקר לזכות לעולם-הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים, ואלו נקראים "נשים שאננות" (שם), כי הפה קדש קדשים. ובספרים שלי יש "משלי" עם לשון אשכנז, למען השם שיקראו בכל יום. והוא יותר טוב מכל ספרי מוסר. וגם ספר "קהלת" יקראו תמיד לפניך, כי שם מהביל עניני העולם-הזה, ושאר ספרים. אבל חס-ושלום לא תהיה התכלית הקריאה לבד, כי בזה אין מתפעל האדם. גם כמה בני-אדם קורין בספרי מוסר ואינם מתפעלים, והוא בשביל הנזכר למעלה. ועוד בשביל יציאתם בלא הבנה. (נ"א: בין הבריות), כי זה מאבד את הכל. והמשל, הזורע בלא חרישה, שיחטף הרוח וישביע עופות כו', והוא בשביל שאין יכול לחסם עצמו ולגדר, והוא כזורע בלא גדר ואוכלין החזירים וירמסון. ויש שזורע על האבן, והוא לב האבן שאינו נכנס בו כלל, וצריך להכות את האבן עד שיתפוצץ. לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם לא ישמעו לך, ו"חנך לנער על-פי דרכו" (משלי כב, ו). ועקר בחנוך. וגם את חתני אני מזהיר בכל זה, שיקרא לפניהם כנזכר למעלה, ושיהא למודו לשם שמים, ולמען השם יחנך עצמו בזה. ואל ישגיח על האומרים, כי הנער אין צריך לזה חס- ושלום, אדרבה "חנך לנער" וגו'. קלפת האגוז ירוקה, נוחה להסיר כו'. ועקר הכל הוא, כי בזה זוכה אל הכל, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ו): "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו' ולא עוד" כו'. ותלמד מסכת אבות ובפרט בפרקי אבות דרבי נתן, ומסכת דרך-ארץ קדמה לתורה. ותכבד לחמותך, ולחמותך הזקנה תכבד מאד. ועם כל אדם תתנהג בדרך-ארץ בנחת ובכבוד.
    אהובתי אמי, ידעתי שאינך צריכה למוסר שלי, כי ידעתי כי צנועה את, אף-על-פי-כן יקראו לפניך האגרת הזאת, כי הם דברי אלהים חיים. ומבקש אני מאד ממך בבקשה שטוחה, שלא תצטערי בשבילי, כאשר הבטחת לי. ואם ירצה ה', אם אזכה להיות בירושלים עיר הקדש אצל שער השמים, אבקש בעדך כאשר הבטחתי. ואם נזכה נתראה יחדו כולנו, אם ירצה בעל הרחמים. וגם באתי לבקש לאשתי שתכבד את אמי, כמו שכתוב בתורה, ובפרט לאלמנה, שעון פלילי מאד לצערה, אפלו בתנועה קלה. וגם לאמי בקשתי, שיהא שלום בין שתיכן, ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים, כי זה מצוה גדולה לכל אדם, ו"שואלין לאדם בשעת הדין כו', המלכת את חברך בנחת-רוח", הרי צריך שימליכהו בנחת, ובזה רב התורה לשמח לאדם. ואף אם תעשה אחת מכם שלא כהוגן, תמחלו זו לזו ותחיו למען ה' בשלום. וכן לאמי בקשתי שתדריך את בני ובנותי בדברים רכים שיקבלום ותשגיח עליהם. ולבני ולבנותי אני מצוה שיכבדו אותה. וגם ביניהם לא ישמע ריב וכעס כלל, אלא הכל בשלום. ובעל השלום יתן לכם ולבני ולבנותי וחתני ואחי וכל ישראל חיים ושלום. מנאי אהובכם אליהו במוהר"ר שלמה זלמן זצלה"ה
    <!-- NewPP limit reportPreprocessor node count: 1/1000000Post-expand include size: 0/2048000 bytesTemplate argument size: 0/2048000 bytesExpensive parser function count: 0/500--><!-- Saved in parser cache with key hewikisource:pcache:idhash:9538-0!1!0!!he!2 and timestamp 20081125162043 -->
    0 תגובות
    ספרדי:

    להלן התפילות הנאמרות ביום השנה בבית הקברות:
    מי שלא היה בבית קברות במשך שלושים יום מברך ברכה זו בבואו תוך ד' אמות לקברים:
    בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין, וְהֵמִית אֶתְכֶם בַּדִּין, וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלְּכֶם בַּדִּין, וְעָתִיד לְהַחֲזִיר וּלְהַחֲיוֹתְכֶם בַּדִּין: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים:
    אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.
    מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
    וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.
    ליד הקבר יש לומר את התפילות הבאות:
    מסכת מקואות פרק שביעי
    א יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקוָה וְלֹא פוֹסְלִין, פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין. אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין, הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגָּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא, הָיָה רִבִּי יִשׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגדִּי לוֹמַר, הַשֶּׁלֶג אֵינוּ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקוָה. וְהֵעִידוּ אַנשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׂוּ מִקוָה בַּתְּחִלָּה. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אֶבֶן הַבָּרָד, כַּמַּיִם. כֵּיצַד מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין. מִקוָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל מֵהֶם סְאָה לְתוֹכוֹ וְהֶעֱלָהוּ, נִמצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין:
    ב אֵלּוּ פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, הַמַּיִם בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, וּמֵי כְּבָשִׁים וּמֵי שְׁלָקוֹת, וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הִחמִיץ. כֵּיצַד פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. מִקוָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרבָּעִים סְאָה חָסֵר קֻרטוֹב וְנָפַל מֵהֶן קֻרטוֹב לְתוֹכוֹ, לֹא הֶעֱלָהוּ, פּוֹסְלוֹ בִּשׁלשָׁה לוֹגִין. אֲבָל שְׁאָר הַמַּשׁקִין, וּמֵי פֵרוֹת, וְהַצִּיר, וְהַמֻּריָס, וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהִחמִיץ, פְּעָמִים מַעֲלִין וּפעָמִים שְׁאֵינָן מַעֲלִין. כֵּיצַד. מִקוָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵהֶם, לֹא הֶעֱלָהוּ. הָיוּ בוֹ אַרבָּעִים סְאָה, נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר:
    משניות – אותיות נ.ש.מ.ה
    ג הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַראָיו, כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵי הַצְּבָע פוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשׁלשָׁה לוֹגִין, וְאֵינָן פוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַראֶה. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמֹחַל, וְשִׁנּוּ אֶת מַראָיו, פָּסוּל. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יַמתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים וְיַחזְרוּ מַראֵיהֶן לְמַראֵה הַמַּיִם. הָיוּ בוֹ אַרבָּעִים סְאָה, מְמַלֵּא בַּכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁיַּחזְרוּ מַראֵיהֶן לְמַראֵה הַמַּיִם:
    ד נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹחַל וְשִׁנּוּ מִקצַת מַראָיו, אִם אֵין בּוֹ מַראֵה מַיִם אַרבָּעִים סְאָה, הֲרֵי זֶה לא יִטבּוֹל בּוֹ:
    ה שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכָן קֻרטוֹב יַיִן, וַהֲרֵי מַראֵיהֶן כְּמַראֵה הַיַּיִן, וְנָפְלוּ לַמִּקוָה, לא פְסָלוּהוּ. שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם חָסֵר קֻרטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קֻרטוֹב חָלָב, וַהֲרֵי מַראֵיהֶן כְּמַראֵה הַמַּיִם, וְנָפְלוּ לַמִּקוָה, לא פְסָלוּהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵך אַחַר הַמַּראֶה:
    ו מִקוָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, יָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיוּ רַגלָיו שֶׁלָּ-רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם, אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר. הִטבִּיל בּוֹ אֶת הַסְּגוֹס וְהֶעֱלָהוּ, מִקצָתוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּיִם, טָהוֹר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁלְּ-עוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגבִּיהַּ שִׂפתוֹתֵיהֶם מִן הַמַּיִם, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מַטבִּילָן וּמַעֲלֶה אוֹתָם דֶּרֶך שׁוּלֵיהֶם:
    ז הִטבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁרַגלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט הֶעָבֶה, טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְקַדְּמִין (וי"ג מַקדִּימִין). מִקוָה שֶׁמֵּימָיו מְרוֹדָדִין (וי"ג מְרֻדָּדִין), כּוֹבֵשׁ אַפִלּוּ חֲבִלֵּי עֵצִים, אַפִלּוּ חֲבִלֵּי קָנִים, כְּדֵי שֶׁיִּתפְּחוּ הַמַּיִם, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל. מַחַט שְׁהִיא נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, הָיָה מוֹלִיך וּמֵבִיא בַּמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל, טְהוֹרָה:
    לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאַר, לְרוֹמַם, לְגַדַּל וּלהַדַּר, עַל כָּל דִּברֵי שִׁירוֹת זְמִירוֹת תֻּשׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבדְּךָ מְשִׁיחֶךָ: בַּעֲצָתְךָ תַנחֵנִי, וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי: וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשׁחִית, וְהִרבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: אַשׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ: וַאֲנִי בְּחַסדְּךָ בָטַחתִּי, יָגֵל לִבִּי בִישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַיהֹוָה כִּי גָמָל עָלָי: שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהֹוָה, תָּגֵל נַפשִׁי בֵּאלֹהַי, כִּי הִליבִּשַׁנִי בִּגדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי, כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעדֶּה כֵלֶיהָ: וְיִבטְחוּ בְךָ יוֹדעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לא עָזַבתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהֹוָה: שִׂמחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרנִינוּ כָּל יִשׁרֵי לֵב: נֵר לְרַגלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנתִיבָתִי: אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי, וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה: בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָה, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
    פרקי תהילים (לא חובה לומר):
    תהילים פרק לג
    רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיָי לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה: הוֹדוּ לַיָי בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ: שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה: כִּי יָשָׁר דְּבַר יְיָ וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה: אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ: בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם: כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת: יִירְאוּ מֵיְיָ כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל: כִּי הוּא אמַר וַיֶּהִי הוא צִוָּה וַיַּעֲמֹד: יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: עֲצַת יְיָ לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ: מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְיָ רָאה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם: מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם: אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ: שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט: הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב: נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיָי עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא: כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ: יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ:
    תהילים פרק טז
    מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַיָי אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכַן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
    תהילים פרק יז
    תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵּישָׁרִים: בָּחַנְתָּי לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתָּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי: לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ: תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטוּ פְעָמָי: אֲנִי קְרָאתִיךָ כִּי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי: הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ: שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי: מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי: חֶלְבָּמוֹ סָגְרוּ פִּימוֹ דִבְּרוּ בְגֵאוּת: אַשּׁרֵנוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ: דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים: קוּמָה יְיָ קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ: מִמְתִים יָדְך יְיָ מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ:
    תהילים עב
    לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ: יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט: יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה: יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק: יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים: יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ: יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ: וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ: לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ: מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ: וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ: כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ: יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ: מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו: וִיחִי וְיִתֶּן לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל היּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ: יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרֻהוּ: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן: כָּלוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי:
    תהילים צא
    יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַיָּי מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:
    תהילים קד
    בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ: עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט: יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד: תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם: מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם: גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ: הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן: יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָּׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם: עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל: מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשֶׂבַּע הָאָרֶץ: מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ: וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד: יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְיָ אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע: אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ: הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ: תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׁ כָּל חַיְתוֹ יָעַר: הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם: תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן: יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב: מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶיךָ: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת: שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ: כֻּלָם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב: תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן: תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה: יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו: הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ: אָשִׁירָה לַּיָי בְּחַיָּי אֲזַמְרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיָי: יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ הַלְלוּיָהּ:
    תהילים קל
    שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ: אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא: קִוִּיתִי יְיָ קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲּוֹנוֹתָיו:

    לאחר מכן מתוך מזמור קיט אומרים את התפילות לפי שם הנפטר

    אותיות לעילוי שם הנפטר
    אותיות א"ב לעילוי שם הנפטר לפי תהילים קיט
    אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת יְיָ: אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשוּהוּ: אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ: אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד: אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ: אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ: אוֹדְךָ בְּיֹשֶר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
    בַּמֶה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ: בְּכָל לִּבִּי דִרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ: בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ: בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שָׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן: בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ: בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
    גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ: גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ: גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְּכָל עֵת: גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ: גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי: גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ: גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעַי עֲצָתִי:
    דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ: דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וִתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִיֵנִני וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ: דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ: דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי: דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי: דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ יְיָ אַל תְּבִישֵׁנִי: דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ כִּי תַרְחִיב לִבִּי:
    הוֹרֵינִי יְיָ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצֳּרֶנָּה עֵקֶב: הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְּכָל לֵּב: הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי: הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע: הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי: הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ: הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים: הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקּוּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי:
    וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶיךָ יְיָ תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ: וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ: וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי: וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ: וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי: וְאֶשָּׂא כַפַּי אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְּחֻקֶּיךָ:
    זְכָר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי: זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי: זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי: זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְיָ וָאֶתְנֶחָם: זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ: זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי: זָכַרְתִּי בַלַיְלָה שִׁמְךָ יְיָ וְאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ: זֹאת הָיְתָה-לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי:
    חֶלְקִי יְיָ אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ: חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ: חִשַּׁבְתִּי דְּרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ: חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ: חֶבְלֵי רְשָעִים עִוְּדֻנִי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: חָבֵר אֲנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקֻּדֶיךָ: חַסְדְּךָ יְיָ מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:
    טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ יְיָ כִּדְבָרֶךָ: טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי: טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי: טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל לֵּב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ: טָפַש כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי: טוֹב לִי כִּי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ: טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף:
    יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: יָדַעְתִּי יְיָ כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי: יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדְּךָ: יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: יֵבשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקֻּדֶיךָ: יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
    כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי: כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט: כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ: כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי: כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִּקֻּדֶיךָ: כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ:
    לְעוֹלָם יְיָ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם: לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד: לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ: לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְּעָנְיִי: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקֻּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: לְךָ אֲנִי ­הוֹשִיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן: לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד:
    מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי: מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶךָ שִׂיחָה לִי: מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי: מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ: מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי: מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מְדְּבַשׁ לְפִי: מְפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר:
    נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי: נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: נַעֲנֵיתִי עַד מאֹד יְיָ חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ: נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְיָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֶנִי: נַפְשִׁי בְּכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי: נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה: נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב:
    סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי: סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: סוּרוּ מִמֶּנִּי מְרֵעִים וְאֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי: סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי: סְעָדֵנִי וְאִוָּשְׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד: סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם: סִיגִים הִשְׁבַּתָּ כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ: סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי:
    עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעשְׁקָי: עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקוּנִי זֵדִים: עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ: עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי: עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ: עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ: עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז: עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:
    פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי: פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים: כִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי: פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ: פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן: פְּדֵנִי מֵעשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ: פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ: פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ:
    צַדִּיק אַתָּה יְיָ וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ: צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד: צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי: צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ: צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת: צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי: צֶדֶק עֵדְוֹתְךָ לְעוֹלָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה:
    קָרָאתִי בְּכָל לֵב עֲנֵנִי יְיָ חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה: קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ: קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתְךָ: קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְיָ כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי; קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ: קָרוֹב אַתָּה יְיָ וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת: קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם:
    רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכַחְתִּי: רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי: רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ: רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְיָ כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי: רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי: רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ: רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְיָ כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי: רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
    שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי: שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב: שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי: שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל: שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְיָ וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי: שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד: שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ:
    תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְיָ כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי: תָבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי: תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶדֶק: תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי: תָּאָבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְיָ וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעַשְרֻנִּי: תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:
    לאחר מכן אומרים אותיות נשמה

    אותיות נשמה
    נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי: נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: נַעֲנֵיתִי עַד מְאֹד יְיָ חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ: נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְיָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֶנִי: נַפְשִׁי בְּכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי: נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה: נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב:
    שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי: שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב: שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי: שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל: שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְיָ וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי: שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֱבֵם מְאֹד: שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ:

    מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי: מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶךָ שִׂיחָה לִי: מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי: מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ: מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי: מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי: מִפִּקֻּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר:
    הוֹרֵינִי יְיָ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצֳּרֶנָּה עֵקֶב: הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְּכָל לֵּב: הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי: הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע: הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי: הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֵךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ: הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים: הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקּוּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי:

    תפילת קדיש
    קדיש יתום נוסח עדות המזרח
    יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אמן בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. אמן בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְֹרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: אמן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא, יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵֹּא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אמן לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן: אמן יְהֵא שְׁלָמָה רבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָֹבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָה וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
    עוֹשֶֹה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶֹה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:


    תפילת אל מלא רחמים
    השכבה לגבר
    טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע. אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא, וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם: יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד. יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:
    בהשכבה לאדם גדול אומרים פסוקים אלו:
    וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא. וְאֵיזֶה מְקוֹם בִּינָה: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה. וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה: מָה רַב-טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, נֶגֶד בְּנֵי אָדָם: מַה-יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים. וּבְנֵי אָדָם, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ. וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם:
    הַמְּרַחֵם עַל-כָּל-בְּרִיּוֹתָיו, הוּא יָחוּס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַנִּפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם (פלוני בן פלונית),
    ויש נוהגים לומר נוסח זה הארוך:
    מְנוּחָה נְכוֹנָה בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה, בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים. וְחִלּוּץ עֲצָמִים, וְכַפָּרַת אֲשָׁמִים, וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע, וְהַקְרָבַת יֶשַׁע, וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה, מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. וְחוּלָקָא טָבָא, לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, [לת"ח גדול יש מוסיפים: בִּמְתִיבְתָא דְאַבַּיֵּי וְרָבָא], שָׁם תְּהֵא מְנַת וּמְחִיצַת וִישִׁיבַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב (פלוני בן פלונית),
    רוּחַ יְהוָֹה יאהדונהי תְּנִיחֶנּוּ בְגַן עֵדֶן, דְּאִתְפְּטַר מִן עָלְמָא הָדֵין, כִּרְעוּת אֱלָהָא מָרֵא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו, וְיָחוּס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָֹה יאהדונהי וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִין יַעֲמִידֵהוּ, וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ. וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ, וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ, יְהוָֹה יאהדונהי הוּא נַחֲלָתוֹ. וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב: יָבֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם. הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ: הוּא וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ, בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
    השכבה לאשה
    קודם ההשכבה, נוהגים לומר פסוקים אלו:
    אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא. וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיּוֹפִי. אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָֹה יאהדונהי הִיא תִתְהַלָּל: תְּנוּ-לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ. וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:
    הַמְּרַחֵם עַל-כָּל-בְּרִיּוֹתָיו, הוּא יָחוּס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַנִּפְטֶרֶת בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם (פלונית בת פלונית), רוּחַ ה' תְּנִיחֶנָּה בְגַן עֵדֶן, הִיא וְכָל-מֵתֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבוֹת עִמָּהּ, בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
    ויש אומרים נוסח זה:
    רַחֲמָנָא דְרַחֲמָנוּתָא דִילֵהּ הִיא, וּבְמֵימְרֵהּ אִתְבְּרִיאוּ עָלְמַיָּא – עָלְמָא הָדֵין וְעָלְמָא דְאָתֵי, וּגְנַז בֵּהּ צַדְקָנִיּוֹת וְחַסְדָּנִיּוֹת דְּעַבְדָּן רְעוּתֵהּ, וּבְמֵימְרֵהּ וּבְתֻקְפֵּה יֵאמַר לְמֵיעַל קֳדָמוֹהִי דֻּכְרַן נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה הַכְּבוּדָּה וְהַצְּנוּעָה וְהַנִּכְבֶּדֶת מָרַת (פלונית בת פלונית), רוּחַ יְהוָֹה יאהדונהי תְּנִיחֶנָּה בְגַן עֵדֶן, דְּאִתְפְּטָרַת מִן עָלְמָא הָדֵין, כִּרְעוּת אֱלָהָא מָרֵא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. הַמֶּלֶךְ בְּרַחֲמָיו יָחוּס וְיַחְמוֹל עָלֶיהָ, וְיִלָּוֶה אֵלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, וְעַל מִשְׁכָּבָהּ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב: יָבֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ: הִיא וְכָל-בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבוֹת עִמָּהּ, בִּכְלָל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
  • 2K
  • אֵין אַדִּיר כַּייָ. אֵין בָּרוּךְ כְּבֶן עמְרָם. אֵין גְּדֻלּה כַּתּוֹרָה. אֵין דּוֹרְשֶׁיהָ כְּיִשְׂרָאֵל: מִפִּי אֵל. מִפִּי אֵל. יְבֹרָךְ יִשְׂרָאֵל:
    אֵין הָדוּר כַּייָ. אֵין וָתִיק כְּבֶן עמְרָם. אֵין זְכִיָּה כַּתּוֹרָה. אֵין חֲכָמֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל: מִפִּי אֵל. מִפִּי אֵל. יְבֹרָךְ יִשְׂרָאֵל:
    אֵין טָהוֹר כַּייָ. אֵין יָשָׁר כְּבֶן עמְרָם. אֵין כְּבוּדָה כַּתּוֹרָה. אֵין לוֹמְדֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל: מִפִּי אֵל. מִפִּי אֵל. יְבֹרָךְ יִשְׂרָאֵל:
    אֵין מֶלֶךְ כַּייָ. אֵין נָבִיא כְּבֶן עמְרָם. אֵין סְגֻלָה כַּתּוֹרָה. אֵין עוֹסְקֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל: מִפִּי אֵל. מִפִּי אֵל. יְבֹרָךְ יִשְׂרָאֵל:
    אֵין פּוֹדֶה כַּייָ. אֵין צַדִּיק כְּבֶן עמְרָם. אֵין קְדֻשָּׁה כַּתּוֹרָה. אֵין רוֹמְמֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל: מִפִּי אֵל. מִפִּי אֵל. יְבֹרָךְ יִשְׂרָאֵל:
    אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ. אֵין רַחוּם כְּבֶן עמְרָם. אֵין שְׁמִירָה כַּתּוֹרָה. אֵין תּוֹמְכֶיהָ כְּיִשְׂרָאֵל: מִפִּי אֵל. מִפִּי אֵל. יְבֹרָךְ יִשְׂרָאֵל:
    0 תגובות
    גם הניקוד של התפילה הראשונה לא מושלם. הנה התפילות:

    אֵ-ל עֶלְיוֹן

    קֹדֶם שֶׁאֲנִי מַתְחִיל בַּעֲבוֹדָתִי הַקְּדוֹשָׁה לְרַפֵּא אֶת יְצִירֵי כַּפֶּיךָ אֲנִי מַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁתִּתֵּן לִי אֹמֶץ רוּחַ וּמֶרֶץ רַב לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדָתִי בֶּאֱמוּנָה, וְהַשְּׁאִיפָה לִצְבֹּר הוֹן אוֹ שֵׁם טוֹב לֹא תְּעַוֵּר אֶת עֵינַי מֵרְאוֹת נְכוֹחָה.

    זַכֵּנִי לְהַבִּיט עַל כָּל סוֹבֵל הַבָּא לִשְׁאֹל בַּעֲצָתִי כְּעַל אָדָם בְּלִי הֶבְדֵּל בֵּין עָשִׁיר וְעָנִי, יָדִיד וְשׂוֹנֵא אִישׁ טוֹב וְרַע, אֶת הָאָדָם בַּצַּר לוֹ הַרְאֵנִי רַק אֶת הָאָדָם.

    אִם רוֹפְאִים נְבוֹנִים מִמֶּנִּי רוֹצִים לְלַמְּדֵנִי בִּינָה תֵּן לִי רָצוֹן לִלְמֹד מֵהֶם כִּי תּוֹרַת הָרְפוּאָה אֵין עֲרֹךְ לָהּ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר כְּסִילִים יְבַזּוּנִי חַזְּקֵנִי. אַהֲבָתִי לַמִּקְצוֹעַ תְּחַזֵּק אֶת רוּחִי מִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב עִם זִקְנַת הַמַּלְעִיגִים וּכְבוֹדָם.
    רַק הָאֱמֶת תִּהְיֶה נֵר לְרַגְלִי כִּי כָּל וִתּוּר בְּמִקְצוֹעִי יָכוֹל לְהָבִיא כִּלָּיוֹן וּמַחֲלָה לִיצִיר כַּפֶּיךָ.
    <!--[if !supportLineBreakNewLine]-->
    <!--[endif]--><o></o>

    לטיסה
    אָנָּא ה' רַחוּם וְחַנּוּן חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי בְּגוּפִי וּבְנַפְשִׁי וְרוּחַ שָׁלוֹם תִּטַּע בְּקִרְבִּי.
    יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ, שֶׁתִּשָּׂאֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים לְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּמֵרוּחוֹת שֶׁאֵינָן מְצוּיוֹת וּמִכָּל מִינֵי תַּקָּלוֹת בַּהַמְרָאָה בָּאֲוִיר וּבַנְּחִיתָה וּמִמִּינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא. כִּי אַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.<o></o>

    <o></o>
    אני כבר לא חייב לך... :)

    (צריך להחליף את שם ה' וגם את א-לוקינו)

    סַבְרִי מָרָנָן:<?XML:NAMESPACE PREFIX = O /><O:p< font O:p<>
    בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.<O:p< font O:p<>
    בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל-עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל-לָשׁוֹן, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וַתִּתֶּן-לָנוּ יְ-יָ אֱ-לֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶה, אֶת יוֹם-טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶה יוֹם תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל-הָעַמִים וּדְבָרְךָ מַלְכֵּנוּ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן:<O:p< font O:p<>
    לאחר-מכן נוטלים ידיים לסעודה, ואומרים את הברכה על אכילת החלה:<O:p< font O:p<>
    בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן-הָאָרֶץ:
    </O:p<>
    </O:p<>
    </O:p<>
    </O:p<>
  • 1K
  • לוקחים תרנגול לבן לזכר או תרנגולת לבנה לנקבה, ואשה מעוברת לוקחת תרנגול ותרנגולת, ואומרים ג' פעמים:
    בְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל׃ יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק׃ אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ׃ כָּל־אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּיעוּ עַד־שַׁעֲרֵי מָוֶת׃ וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְיָ בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם׃ יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם׃ יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃ אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי־אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ׃ וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר׃

    מסבב העוף מעל הראש ואומר:

    איש המסבב בשביל עצמו:
    זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה, וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    אנשים הרבה שמסבבים בשביל עצמם:
    זֶה חֲלִיפָתֵנוּ, זֶה תְּמוּרָתֵנוּ, זֶה כַּפָּרָתֵנוּ. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה, וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    איש המסבב בשביל אחר:
    זֶה חֲלִיפָתְךָ, זֶה תְּמוּרָתְךָ, זֶה כַּפָּרָתְךָ. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה, וְאַתָּה תִּכָּנֵס וְתֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    איש המסבב בשביל אנשים הרבה:
    זֶה חֲלִיפַתְכֶם, זֶה תְּמוּרַתְכֶם, זֶה כַּפָּרַתְכֶם. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה, וְאַתֶּם תִּכָּנְסוּ וְתֵלְכוּ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    אשה המסבבת בשביל עצמה:
    זֹאת חֲלִיפָתִי, זֹאת תְּמוּרָתִי, זֹאת כַּפָּרָתִי. זֹאת הַתַּרְנְגֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה, וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    נשים הרבה המסבבות בשביל עצמן:
    זֹאת חֲלִיפָתֵנוּ, זֹאת תְּמוּרָתֵנוּ, זֹאת כַּפָּרָתֵנוּ. זֹאת הַתַּרְנְגֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה, וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    מי שמסבב בשביל אשה אחת:
    זֹאת חֲלִיפָתֵךְ, זֹאת תְּמוּרָתֵךְ, זֹאת כַּפָּרָתֵךְ. זֹאת הַתַּרְנְגֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה, וְאַתְּ תִּכָּנְסִי וְתֵלְכִי לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    מי שמסבב בשביל נשים הרבה:
    זֹאת חֲלִיפַתְכֶן, זֹאת תְּמוּרַתְכֶן, זֹאת כַּפָּרַתְכֶן. זֹאת הַתַּרְנְגֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה, וְאַתֶּן תִּכָּנַסְנָה וְתֵלַכְנָה לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    אשה הרה שמסבבת בשביל עצמה:
    אֵלוּ חֲלִיפוֹתֵינוּ, אֵלוּ תְּמוּרוֹתֵינוּ, אֵלוּ כַּפָּרוֹתֵינוּ. אֵלוּ הַתַּרְנְגוֹלִים יֵלְכוּ לְמִיתָה, וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

    מי שמסבב בשביל אשה הרה:
    אֵלוּ חֲלִיפוֹתֵיכֶם, אֵלוּ תְּמוּרוֹתֵיכֶם, אֵלוּ כַּפָּרוֹתֵיכֶם. אֵלוּ הַתַּרְנְגוֹלִים יֵלְכוּ לְמִיתָה, וְאַתֶּם תִּכָּנְסוּ וְתֵלְכוּ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
    0 תגובות
  • 890
  • לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה: לכה
    שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד, הִשְמִיעָֽנוּ אֵל הַמְּיֻחָד. יְיָ אֶחָד וּשְמוֹ אֶחָד. לְשֵׁם וּלְתִפְאֶֽרֶת וְלִתְהִלָּה: לכה
    לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה. כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה. מֵרֹאשׁ מִקֶּֽדֶם נְסוּכָה. סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה: לכה
    מִקְדַּשׁ מֶֽלֶךְ עִיר מְלוּכָה. קֽוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה. רַב לָךְ שֶֽׁבֶת בְּעֵֽמֶק הַבָּכָא. וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַֽיִךְ חֶמְלָה: לכה
    הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי. לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי: עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ: לכה
    הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי. כִּי בָא אוֹרֵךְ קֽֽוּמִי אֽוֹרִי. עֽוּרִי עֽוּרִי שִׁיר דַבֵּֽרִי. כְּבוֹד יְיָ עָלַֽיִךְ נִגְלָה: לכה
    לֹא תֵבֽוֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי. מַה תִּשְתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי. בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי, וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ: לכה
    וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁאסָֽיִךְ. וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָֽיִךְ. יָשִׂישׂ עָלַֽיִךְ אֱלֹהָֽיִךְ. כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה: לכה
    יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֽוֹצִי. וְאֶת־יְיָ תַּעֲרִֽיצִי. עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי. וְנִשְׂמְחָה וְנָגִֽילָה: לכה
    בּֽוֹאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ. גַּם בְּרִינָה (ביו"ט בְּשִׂמְחָה) וּבְצָהֳלָה. תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻּלָּה. בּֽוֹאִי כַלָּה, בּֽוֹאִי כַלָּה בּֽוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָה: לכה:
    0 תגובות
  • 2K
  • אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד
    מִלְּבַדּוֹ: לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ, כִּי לְעוֹלָם
    חַסְדּוֹ: אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ: יְהִי
    כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׁיו: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ,
    מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה
    עִם אֲבֹתֵינוּ, אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ: וְאִמְרוּ: הוֹשִׁיעֵנוּ
    אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהוֹדוֹת
    לְשֵׁם קָדְשֶׂךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: יְיָ מֶלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ
    יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: יְיָ, עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ
    בַשָּׁלוֹם: וְיִהְיוּ נָא אֲמָרֵינוּ לְרָצוֹן, לִפְנֵי אֲדוֹן כֹּל: וַיְהִי
    בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ,
    וְיָנֻסוּ מְשַׁנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן
    עֻזֶּךָ: כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשוּ צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ: בַּעֲבוּר דָּוִד
    עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הִנֵּה
    אֱלֹהֵינוּ זֶה, קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה
    וְנִשְּׂמְחָה בִּישׂוּעָתוֹ: מַלְכוּתְךָ, מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים,
    וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר
    יְיָ מִירוּשָׁלָיִם:
    אָב הָרַחֲמִים, הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.
    כִּי בְךָ לְבַד בָּטָחְנוּ, מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא אֲדוֹן עוֹלָמִים:
    0 תגובות
    אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ
    וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ לְדֹרֹתֵיכֶם
    תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה לְכָל יוֹם פְּרַס בְּשַׁחֲרִית וּפְרַס בֵּין הָעַרְבָּיִם וּשְׁלֹשָה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפֻּרִים וְשׁוֹחֲקָן יָפֶה יָפֶה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַקָּה מִן הַדַּקָּה וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ וְאֵלּוּ הֵן הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה מוֹר וּקְצִיעָה שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה הַקֹּשְטְ שְׁנֵים עָשָׂר וְקִלּוּפָה שְׁלֹשָה וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע הַקָּב מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה
    רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף בֹּרִית כַּרְשִׁינָה לָמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְיַפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה יֵין קַפְרִיסִין לָמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׂרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד
    תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ לֹא שָׁמָעְנוּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה
    תַּנְיָא בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין וְעוֹד תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קוֹרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיָי יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה וְעָרְבָה לַיָי מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה