קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
ציטוט מפשקוויל:

בשורה טובה תדשן עצם

קיבלנו המון תלונות על כך שהזנחנו את הבלוג, "וגם אם אתם עסוקים לא אומר שאתם יכולים לעשות דבר כזה ולהשאיר את הגולשים בלי כלום". אז הפנמנו. וחזרנו ובגדול. כפיצוי על ההזנחה המתמשכת, החלטנו להכניס לבלוג רוח חדשה ומרעננת. במסגרת השיפורים הצפויים, אנחנו מתכוונים לפרסם 2 פוסטים ביום בשבוע הקרוב. בנוסף, נחום ברזעסקי יצטרף לצוות פאשקעוויל לתקופה קצרה וישתף את הגולשים בהגיגיו. אתם, כמובן, תוכלו להסכים עימו, או להתווכח כמיטב המסורת הפאשקעווילאית.

אנו מאחלים לו בהזדמנות זו הצלחה רבה בתפקידו החדש (והמחייב…) כעורך פאשקעוויל במשרה חלקית לתקופה מוגבלת עד גמר המלאי טעות לעולם חוזרת.

אה, ואל תדאגו. הוא קיבל הנחיות ברורות מאוד מאיתנו. "תכתוב מה שאתה רוצה, על מי שאתה רוצה, אין המערכת אחראית לתוכן המתפרסם על ידך. תשעשע את הגולשים ואל תכתוב ארוך, כהרגלך. כתוב קצר וקולע".

נגלוש ונראה. אם נוחעם יצליח לעמוד במשימה, זה יחייב גם אותנו.


לכתבה במלואה:
http://www.pashkevil.co.il/8047/ליל-שישי-בשטיבל-9
פרוייקט "מאגר העסקים הממוחשב לציבור החרדי".




למי שלא יודע (אם יש מישהו כזה;)) מדובר במאגר עסקים אשר נותן פירסום במספר מוקדים בו זמנית:
  1. באינטרנט באתר www.dvash.biz - פירסום ללא הגבלת שטח, ללא הגבלת תוכן, וללא הגבלת עמודים.
  2. על גבי דיסק מידע שיעבוד כמו אתר אינטרנט ויכיל את כל המפרסמים, שוב ללא הגבלת שטח פירסומי. (הדיסק מיועד לאלו שיש ברשותם מחשב, אך לא אינטרנט).
  3. מאגר העסקים בטלפון: - המאגר שבידו כל המידע המפורסם יתן מענה לפניות טלפוניות בכל נושא העסקים בציבור החרדי.
מקווה שהסברתי את עצמי (אגב עלות פירסום לבעל עסק בכל 3 הדברים הם כרגע חודש חינם, ולאחר מכן 50 ש"ח בלבד). שאלתי היא : א - איפה לפרסם את הפרוייקט לדעתכם, אני שואל יותר בשביל הציבור המשתמש פחות בשביל בעלי העסקים שאותם הרבה יותר קל ליידע. האם להתמקד בפירסום באינטרנט, או בעיתונים, כמו מרכז העניינים, ששמעתי עליו שהוא עושה חיל פירסומי בציבור. או אולי בפירסום חוצות ? מה דעתכם ?
ב - איך לפרסם - כמו מה ואיך להדגיש: האם את הפירסום באינטרנט שכבר קיים ועובד, ואף מדבר לכל בעל עסק מצד זה שהוא מקבל דף נחיתה פירסומי, עם סאב דומיין משלו, וכו' .(מצד שני בעיתונים החרדיים לא נוכל להדגיש את העניין האינטרנטי). או את שאר הדברים שיותר מדברים לציבור החרדי נטול האינטרנט, אבל יחלו לעבוד רק בקרוב, ולא כרגע.

אודה לכם על רעיונות מתאימים, כ"כ גם על המלצות על אנשים המתאימים לניהול הפירסום.

תודה רבה
מה עכשיו?

יהיה בסדר?...


:p



קראו על הכרזה שלא עוצבה:



חיפשתי אותה, ולא ראיתי
ביקשתיה ולא מצאתיה.


חשבתי אולי מישהו יעשה על הסגנון, אבל טעיתי.
לי עצמי לא היה כוח לעשות זאת
אז לפחות קבלו את המסרים והרעיונות
אולי מישהו יעצב מזה כרזה לתחרות "ערך מוסף 33" (תיכף תבינו כי גם אז הכל ישאר כמו היום, רק בהפוך)



"איך שלא נסביר, השנאה תשאר
אז תגידו, מה אתם מעדיפים?..."


ותיכף תבינו למה ומה.


כבר מימי קדם.
פעם אחת תקפו את היהודים שהם פרזיטים אוכלי חינם, החיים על חשבון האיכרים העמלים.
ולמחרת, (או אפילו באותו זמן במקום אחר) התקיפו אותם שהם עשירים ועושקים את הקופה הציבורית, גונבים את מקומות העבודה של הגויים, ועושים יותר מדי כסף, יותר מדי מקושרים בפוליטיקה וכו' וכו'.

כרזה ראשונה:
גירוש ספרד מול פרעות ת"ח-ת"ת.

מלווה בציטוטים של היסטוריונים למה זה קרה. בספרד האשימו את היהודים במצליחנות יתר, ובאשכנז על פרזיטות ואי נשיאה בנטל, מלווה בעלילות דם מטומטמות.

כרזה שניה:
הקג"ב הרוסי מול האס אס הנאצי.

ברוסיה האשימו את היהודים בהשתמטות מכוח העבודה הכללי-קומניסטי, וחבלה בפרוייקטים הלאומיים המשותפים. ואילו באותה עת בגרמניה רדפו את היהודים כי הם התברגו יותר מדי בצמרת... הצליחו שם קצת יותר מדי להתבולל ולהתחזק על חשבונם של האנטישמיים.

כרזה שלישית:
היהודים בברוקלין מול החרדים בישראל.

באמריקה השנאה (הסמויה יחסית, יש להודות) ליהודים ולחרדים מתבטאת באמירות ש"יש ליהודים יותר מדי כוח ביחס לגודלם האמיתי" "יותר מדי בכירים שומרי דת בכלכלה ובממשל" (פי כמה וכמה ממגזרים/מיעוטים אחרים)
ואילו כאן בישראל, שונאים את החרדים כי הם לא עובדים ולא נמצאים הרבה במערכת הכלכלה הישראלית, על ההתבדלות וסגירות היתר שלהם.


יאללה,
אז תגידו חילונים חביבים:

מה עדיף לכם??
שנהיה כולנו עורכי דינים, בנקאיים, מנהלי חברות, רופאים, פקידים בממשלה, פירסומאים, עובדי הייטק, וכו' וכו'
ואז תצעקו עלינו שגזלנו לכם את מקומות העבודה.

או שעדיף לכם כמו היום, לקטר על ה'טפילים' (כאילו) ועל אוכלי החינם (הלואי!.. אני מזמין ראשון את הארוחות לביתי...) ולהמשיך לגרוף לכיס את המליונים במקום החרדים.


מה שלא נעשה, תמיד יהיה מה לתקוף
אז תשקלו היטב מה אתם מעדיפים...




(ולסיום, אין אפילו צורך להדגיש שהכל שקר אחד גדול
אין כאן 'טפילות' ולא 'פריזיטות' ולא חינם ולא כלום.
אבל זה כבר סיפור אחד. זה לא 'הסברה'. זה 'מידע'.
מידע פשוט שיש כאלה שמעדיפים לא להחשף אליו ולתרץ אותו כל פעם עם דבר אחר ולא קשור.
שום חרדי לא חי על חשבון חילוני. עובדה.
ואין צורך אפילו להסביר למה. תבדקו לבד. אנו סומכים על היושר האינטקטואלי שלכם)


_________

מה דעתכם?
חדש בישראל: חודרים למוח של הצרכנים

שיטת הנוירומרקטינג, שיווק לפי תגובות מוח, מגיעה לישראל. באמצעות כובע עם 64 אלקטרודות שיחובר לראש של נבדקים, חברות יוכלו ללמוד מה מעודד צרכנים לקנות מוצרים ומסרים. מייסד החברה: "אנחנו מספקים מידע, החברות משתמשות בו כרצונן" המוח שלנו - בידיים של המפרסמים?
מירב קריסטל





האם בקרוב המוח שלנו יהיה "שבוי" בידי חברות ענק? שיטת הנוירומרקטינג, שיווק שנעזר במיפוי תגובות של המוח האנושי, מגיעה לארץ - חברת נוירופוקוס, משכללת השיטה, מקימה פה נציגות מקומית. הנוירו שיווק היא טכניקת שיווק שמיישמת ידע של מדענים על המוח האנושי לא כדי לרפא מחלות, אלא כדי להגדיל את המכירות.

נוירופוקוס בודקת את האפקטיביות של מוצרים, אריזות, פרסומות ומחירים על צרכנים באמצעות אלקטרודות שמחוברות לראשם. הבדיקות הללו לא מיועדות להשפיע על הצרכנים ישירות ולומר להם מה לקנות, אלא מבקשות לבדוק לאלו אלמנטים הם מגיבים הכי טוב, להעביר את תוצאות הבדיקה לחברות כדי שאלה יוכלו למקד את מאמצי השיווק שלהן במה שעובד הכי טוב על הצרכן.

"במקום לשאול את הצרכנים שאלות בסקרים הרגילים, שהתוצאות שלהם עשויות להיות מוטות בכל מיני דרכים - אנחנו בודקים ישירות את תגובותיהם", אומר ד"ר א.ק פרדיפ, מומחה להנדסת חשמל מברקלי, מייסד ומנכ"ל נוירופוקוס.

"לאורך כל חוויית הטעימה, השיווק או הצפייה, אפשר לבדוק איך הצרכן מגיב בכל שנייה, באמצעות בדיקה של תגובות המוח. כך אפשר ללמוד מדוע צרכנים בוחרים במוצר אחד על פני מוצר אחר, איזו אריזה היא המתאימה ביותר לקנייה ולפתיחה, כיצד למקם מוצרים בחלל החנות, האם פרסומת יעילה, האם פורמט טלוויזיה חדש יעבוד או לא, ואפילו כיצד להעלות מחירים עד לנקודה אחת לפני זו בה הצרכן יגיד: 'עצרו, עכשיו המוצר יקר לי מדי'".

בבסיס השיטה שתבדוק מה הכי מעודד אותנו לקנות, ואיך אפשר למכור לנו מוצרים ביותר כסף, ניצב כובע. ה"כובע" הזה כולל 64 אלקטרודות שמולבש על ראשו של הצרכן. האלקטרודות מודדות ומנתחות פולסים מאזורים שונים של המוח, כאלפיים פעמים בשנייה.

ואיך זה עובד? כל חוש מעורר תגובה באונה מסוימת במוח, וכל המידע מעובד באונות הקדמיות: הקורטקס. התגובות הללו מתועדות על-ידי האלקטרודות, במהלך סשן של חצי שעה עד 40 דקות, ומועברות לניתוח במעבדות בברקלי. משם הן אמורות לשוב לישראל תוך יומיים.

"גבולות מוסריים? אנחנו לא נוקטים עמדה"

"הטכניקה שלנו משלבת ידע של מומחי מוח, מהנדסי אלקטרוניקה ומומחי שיווק", מסביר פרדיפ. "כדי להבין למה צרכנים קונים דברים, אנחנו בודקים שלושה פרמטרים בתגובה למוצר, או לאלמנטים האחרים שאנו מציגים בפני הנדבקים: 1. תשומת לב, כלומר למה הנבדקים מקדישים את הקשב שלה; 2. מעורבות רגשית - מבלי לבקש מאנשים לדבר על הרגשות שלהם, כי מעצם הדיבור הרגשות כבר משתנים; 3. ומידת המעבר לזיכרון ארוך טווח, כלומר אלו פרטים נחרטו בזיכרון מתוך כל המכלול שהוצג לצרכן.

"את כל אלה אנחנו משקללים, ומחשבים כמה פרמטרים: כוונת קניה; באיזו מידה הצרכנים הבינו את המסר הפרסומי או את החוזה של חברת הסלולר; מה תגובת התת מודע למסר, ומהי מידת החידוש שיש במוצר. צרכנים אוהבים ומחפשים חידושים".

האם חברות מבקשות מכם בקשות לניתוח מידע שהכוונות מאחוריו שליליות? למשל: חברת סלולר שמבקשת לדעת איך לגרום לחוזה שלה להיראות שקוף אבל בעצם שהצרכנים לא יבינו אותו באמת?

"אנחנו מספקים מידע והשימוש שהן עושות בו הוא עניין שלהן. אבל אני חושב שאף חברה לא רוצה ליצור בכוונה חוזה מסובך, מדי כי זה חוזר אליה כמו בומרנג. כולם מבקשים שקיפות ופשטות. הנה, שירותים פיננסיים פונים אלינו בבקשה לסייע להם להגיע לפשטות במידת האפשר. היושרה חשובה להם".

מה הגבולות המוסריים שלכם?

"אנחנו מנסים שלא לנקוט עמדה. אבל לעולם לא נבדוק נבדקים מתחת לגיל 18, כי אנחנו חושבים שלא צריך ללמוד איך לשכנע ילדים. כמו בכל מחקר, אנחנו מקבלים את הסכמת כל המשתתפים. מילת המפתח במדע היא שקיפות".

יודעים עלינו יותר דברים משאנו יודעים על עצמנו

החברה משתמשת גם במבחנים המוכרים מתחום הנוירופסיכולוגיה, למשל מבחני זיהוי מלים על צג מחשב. בכל מקרה, מאוד יתכן שמדעניה יודעים עלינו יותר דברים משאנחנו יודעים על עצמנו. "גילינו שהרגע המכריע במזון הוא הרגע שלפני הנכסתו לפה", הוא מספר פרדיפ. "ופרסומות שהציגו את הרגע הזה העלו את המכירות במתחמים בהם הוצגו ב-7%.

"אנחנו בודקים את הגבולות של החדשנות. למשל: עד כמה דק טלפון סלולרי יכול להיות לפני שהצרכן יעבור מלחשוב: 'איזה קול הטלפון הזה', ל'הוא שביר מדי'. באריזות, אנחנו בודקים באיזו מידה אריזה אחת מושכת יותר מרעותה, האם כשהצרכן מרים אותה - הוא יחזיר אותה למקומה או יקנה את המוצר, והאם בבית, היא תשב במזווה או תגרום לצרכן לפתוח אותה. נוכל גם לעזור לחברות להעלות את המחיר עד לרמה הגבוהה ביותר, רגע לפני שצרכנים יגידו 'זה ממש יקר מדי בשבילי'.

לפי פרדיפ, פרסומאים לא כל כך אוהבים אותם. "כי אנחנו 'מסכמים' פרסומות ל-10 השניות שהכי משפיעות על המוח ובודקים כמה ה-10 שניות האלה אפקטיביות לעומת 10 השניות בפרסומות אחרות, זה מכריע אם פרסומת היא טובה או לא טובה".

האם הצרכנים יוכלו "להתנגד" לשיטה הזאת?

מאחורי נוירופוקוס הישראלית עומדים ליעד כהן (לשעבר מנכ"ל תנובה וכיום מנכ"ל אייס); איציק עמיחי (לשעבר סמנכ"ל רשת), רונן גדות (מנכ"ל אלמיינדה), פרופ' אמיר גבע ואיש העסקים דרור מטלון. ישנה גם נציגות ישראלית בנוירופוקוס העולמית - פרופ' ליאון דעואל מהאוניברסיטה העברית, מומחה בחקר המוח. בארץ כבר נעשו מספר פיילוטים לפני כניסת החברה לארץ, כולל בחברת תנובה. הם נסתיימו, לטענת החברה, בהצלחה.

לשאלה האם גם פוליטיקאי ישראל יוכלו להיעזר בשיטה, עונה ד"ר בחיוב. בעבר, היה גם שותף בחברות ייעוץ לממשל והוא מודה שפוליטיקאים כבר נעזרו בשיטה הזאת. "התוצאות היו מוצלחות מאוד", הוא מספר ולא נוקב בשמות. בשמות של חברות עמן הוא עובד, הוא דווקא נוקב, לא בלי היסוס: "אנחנו עובדים עם כל החברות המצליחות ביותר בעולם: גוגל, LG, סמסונג, קבוצת דיסני, פוקס ניוז, CBS, שתי החברות המובילות בעולם בתחום המשקאות הקלים וחמש החברות המובילות בעולם האופנה והטיפוח. ישנן חברות רבות שלא מעוניינות שנגלה שהן משתמשות בשירותינו, כי הן רואות בנו יתרון סמוי".





אולי כאן טמונה ההגנה של הצרכנים מפני השיטה: נקודת התורפה שלה עשויה להיות הפרסום שלה. אם השיטה כה טובה, ולמעשה מחזיקה במפתח קסמים לליבו של כל צרכן, מדוע חברות המשתמשות בה לא הגיעו ל-100% נתח שוק? ואם התשובה לכך היא שהשיטה עודנה בחיתוליה, והיא אכן כה טובה, עד שחברות המשתמשות בה אכן מתחילות לרמוס את מתחרותיהן, לא מן הנמנע שגם המתחרות שלהן יחלו בקרוב להשתמש בה. ואז, המסרים של כולן יהיו אולי סופר אפקטיביים, אבל מצב השוק יחזור לשיווי המשקל הקודם שלו, ואף חברה לא תשבה את כל הצרכנים בקסמה. אלא אם כן שמה גוגל.






ynet
אני מעלה כאן את הכרזה שהכנתי לתחרות של "ערך מוסף 3"
כאן בפורום של הפרסומאים אני מקוה לקבל חות דעת וביקורת בונה מהמבינים והמקצוענים בתחום הפירסום והיח"ץ.
אני מבקש לזכור שקהל היעד הוא הציבור החילוני המוסת.
ז"א תנסו להכנס לראש החילוני בכדי לדון האם המסר מועבר בצורה הנכונה.

והנה המלל:

לא שופטים חצי תמונה


מסע הסברה, שירגיע את האיש החילוני, המושפע מההסתה האנטי חרדית, המוצגת בתקשורת החילונית.

נגלה לו שהמידע שאנשי התקשורת מציגים, אינו תמונה מלאה וברורה של מה שבאמת מתרחש.

ונעורר את הכבוד העצמי של האדם הנחשף למסע הפרסום, וכמו כן נעורר את רגשותיו בכדי להחדיר לו את המסר,
"שהשופט לפי חצי תמונה עלול לטעות, ובאופן חמור ומביש מאד"
המטרה:
מהיום לא מקבלים עמדה חד צדדית! אם באמת רוצים לדעת בודקים לבד! (בוא ל"בני ברק", שם באמת תפגוש את החרדי ואורח חייו האמיתי)
(אין כאן ניסיון להחזיר בתשובה, או להסביר עמדות השנויות בחילוקי הבנות, אלא ניסיון של שינוי שיטת קבלת המידע.)

אנו משוכנעים שכאשר נצליח לשנות את טבעי הדברים בנוגע לאופן ההתיחסות למידע התקשורתי , נוכל להגיע רחוק מאד, ולהתקדם בכיוון הרצוי.

בחרנו להציג את המסר בצורה קריאייטיבית וריגשית גם יחד,
כשנתבונן בדמותו של הרצל - המוכרת והמוערכת מאד בקרב הציבור החילוני – באם נכסה מחלקו העליון של הפנים ונחשוף רק את חלקו התחתון של הפנים, יצטייר דמותו כאחד מרבני אירופה טרום השואה , זאת הודות לזקנו המגודל.

החילוני הממוצע יתבייש על שלא הצליח לזהות את הדמות המוערכת כל כך, ובפרט על הטעות הנוראה כשחשב שמדובר ברב חרדי (שלדאבוננו אינו מיוחס בכבוד כלל בקרב הציבור החילוני המוסת)
החילוני הנבוך יחוש שהוא פגע בערכים חשובים מאד, וירגיש חרטה פנימית על שמיהר לשפוט את התמונה על פי חציה בלבד.

וכאן בא המסר החד:
"השופט על פי חצי תמונה (המוצגת בפניו על ידי גורם תקשורתי כלשהוא) טועה נוראות ופוגע בערכים הכי חשובים"
ומכאן תצא הקריאה:

אל תשפוט חצי תמונה !
אל תפגע בערכים שלך !
בני ציפר האחראי על שנאת החרדים בעתון הארץ, מפרגן בלהיטות לחרדים, לא מאהבת מרדכי אמנם, אבל אל תשכחו שהוא לא מפספס שום הזדמנות לתקוף:

שמח על הבלגן שהחרדים עושים

ועוד קלחת שנפלתי לתוכה ? הסיפור של בית הספר בעמנואל, והאשכנזים והספרדים. כמובן, שבברלין קראתי על כך באתר האינטרנט של "הארץ" ובייחוד את המאמר של יוסי שריד, שמיד ראה בכל השטות המקומית הזאת מלחמת תרבות בין החילונים לחרדים, שבה החילונים חייבים לנצח. יאללה יאללה. עוד מעט, כל אמא שהתינוק שלה לא התקבל לפעוטון מסוים, תפנה לבג"ץ. מה זה פה?

באופן אינסטינקטיווי, אני שמח על הבלגן שהחרדים עושים, מפני שהם הופכים את בית המשפט לדבר מגוחך, וזה מגיע לו אחרי העוולות והאפליות שהוא עושה במשך שנים למפגיני שמאל. כמו ממש באחרונה, כשמפגיני שמאל נעצרים בשכונת שיח ג'ראח על לא עוול בכפם, אבל מתנחלים מתפרעים ומפירי חוק יוצאים בלא כלום. אז טוב מאוד שזה קורה עכשיו.

חבר טוב שלי אמר לי היום, שמערכת המשפט הישראלית בכללותה היא מערכת שירשנו מן השיטה הבריטית הקולוניאלית, שבאה להגן בראש וראשונה על השלטון מפני הילידים, ורק במקום אחרון היא באה להגן על הילידים מפני השלטון. כתוצאה מכך נוצר ניכור גדל והולך בין חלקים מאותם ילידים מתוסכלים לבין בית המשפט, שהם אינם רואים בו נציג שלהם אלא של השלטון בלבד.

ישבתי לא פעם בישיבות של בית משפט בעניינים פעוטים אלה ואחרים כצופה מן הצד. ראיתי כיצד בכל פעם שהנאשמים היו דוברי רוסית או ערבים, השופט היה מאבד את סבלנותו וגוזר עליהם עונש מהיר בטרם יהיה בידם סיפק להבין מה הוא אומר בכלל. זה לעצמו דבר סופר-קולוניאלי. כי בארץ שהשפה הרשמית השנייה שלה היא ערבית היה השופט צריך עקרונית לדבר ערבית ולדבר בה עם הנאשם הערבי.
בקיצור, בניגוד להרבה אנשים, חזרתי לארץ שמח, גם מפני שקיבלתי מחמאות מאנשי הביטחון, גם מפני שאני פטור מקריאה של סאראמגו עד לשנת 4010 לספירה, וגם מפני שהחרדים עושים לבית המשפט ולמשטרה בלגאנים. מעולם לא היה מצבנו טוב יותר.


ניתוח בהעין השביעית:


שדה הקרב הנוכחי
מאת: עוזי בנזימן
תאריך פרסום: 20/06/2010
הפגנת החרדים בשבוע שעבר היתה מבצע יחצנות מרשים שהביא למארגניו תשואה מרבית. שוב הוכח שבתקופתנו המציאות משתנה בהתאם לאופן שבו היא נשקפת בזירה התקשורתית. בדיוק כמו שאירע בעקבות הפשיטה על המשט לעזה


הפגנת החרדים בירושלים. 17.6.2010 (צילום: אביר סולטן. לחצו להגדלה)

למראה הפגנת החרדים שלשום אי אפשר היה לחמוק מהרהור עד כמה מצער שאין מארגניה משרתים בצה"ל או, לפחות, נמנים עם מערכות ההסברה של המדינה. המבצע התדמיתי המשובח הזה הוכיח כישורי ארגון ותבונת יחצנות שלא נראו כמותם ברשויות הממלכתיות זה עידן ועידנים.

לו היו האחראים על הקמפיין שהפיקה חסידות סלונים יושבים בשביעיית השרים החורצת את גורלה של המדינה, או במטכ"ל היוזם מהלכים המשפיעים עמוקות על תדמיתה, או בהנהלת משרד החוץ שאוזנה אמורה להיות כרוייה להדים שמעוררות החלטות הממשלה בקהילייה הבינלאומית – היתה ישראל במצב שונה לחלוטין.

מה היה לנו ביום חמישי? ארגון למופת ששלט ביעילות על רבבות אנשים והצליח להניע אותם במסלול שקבע מראש; הבנה טובה בפסיכולוגיית המונים שהשכילה לנסח מסרים בהירים ולהנחיל אותם לקהל היעד; היכרות עם רפרטואר הגימיקים התקשורתיים והפעלתם באופן מיומן ובמינון מתאים.

התוצאה דיברה בעד עצמה – הציבור הישראלי הרחב, שהוכשר מראש (בין השאר, על ידי דיווחי תקשורת מוטעים) למחאה אלימה ולהפרות סדר חמורות, הופתע מהחיזיון שנגול מול עיניו: קהל חרדי רב ועצום השוטח את עצומותיו בשקט, בסדר, ואף מקבל עליו את דין המלכות: ההורים הנוגעים בדבר נכנסים בשערי הכלא.

זה היה קמפיין יחצני ראוי לשינון: הנכונות של ראשי חסידות סלונים, המסתייגים בדרך כלל ממגע עם התקשורת החילונית, לקבל עליהם את כללי המשחק ולשתף איתה פעולה; בחירת הנואמים והמרואיינים (הורים ספרדים, השותפים לתפיסת ההפרדה בבית הספר בעמנואל) והכנתם לחשיפה הציבורית עד כדי פתיחת דירותיהם וארונותיהם למצלמות הטלוויזיה; שימוש בטריקים הסברתיים – החל מפריטה על מצוקתם של הילדים שהוריהם נשלחים לכלא ועד לניסוח שלטים וכרזות קליטים.

ניכר היה שיד מארגנת עמדה מאחורי המופע הזה ובמבחן התוצאה היא השיגה את המרב: המסרים שלה חלחלו לדעת הקהל והשפיעו על עמדותיו (יעידו על כך הסקירות וטורי הפרשנות של עיתוני יום שישי שביטאו, באופן ניכר, הבנה לעמדת חסידות סלונים וחרטה על גישת המדינה ובית המשפט שהובילו לעימות).

זאת ועוד, הן העותרים והן המדינה – שני הגורמים שהניעו את המהלך שהוביל להחלטת בג"ץ להכריז על הורי הילדות כעל מי שמבזים את בית המשפט ולשלוח אותם לכלא – חזרו בהם, במידה מלאה או חלקית: לבית המשפט הוגשו אתמול עתירות לוותר לאמהות על עונש המאסר וגם לפטור ממנו את האבות.

ביום שבו יצא אל הפועל מבצע היחצנות הגדול של הציבור החרדי, קיבל הקבינט הביטחוני-מדיני, בקול דממה דקה, החלטה (או סיכום, תלוי באיזו שפה - עברית או אנגלית – קוראים את ההודעה הרשמית) לבטל את הסגר האזרחי על רצועת עזה. הקבינט לא התנדב לחזור בו מהחלטותיו הקודמות: להטיל מצור על הרצועה ולהתמיד בו; הוא אולץ לכך כתוצאה ממבצע יחצני: המשט הטורקי של ה-31 במאי.

כמו בפרשת בית הספר החרדי בעמנואל, כך גם בעניין הסגר ברצועה, מהלכים יחצניים, תקשורתיים ביסודם (גם אם על ה"מאבי מרמרה" היה עימות אלים וקטלני שנמשך דקות ספורות) – הם ששינו את המציאות. פרשנים העוקבים אחר המתרחש בעולם הערבי, במיוחד בחמאס, טוענים מאז המשט שהצלחתו לגייס את דעת הקהל בעולם לטובת הטיעון הפלסטיני, מעוררת אצל ראשיו הרהור כלום לא מוטב להם לנתב את מאבקם בישראל לזירה התקשורתית ולהניח בצד, לפחות לזמן מה, את המאבק המזויין.

מה שמוכיח פעם נוספת שבעידן הכפר הגלובלי, עימותים מוכרעים, לא פעם, במתחם התקשורתי ומייתרים, לפחות במידת מה, את הצורך, או ההרגל, לנתב אותם לשדות הקרב. זו תובנה המוכרת לכאורה למקבלי ההחלטות בצה"ל ובצמרת המדינית, אבל התנהלותם מוכיחה שאין הם מפנימים אותה. עדיין יושבים שם, במטכ"ל, במשרד הביטחון ובמשרדי הממשלה בירושלים בעלי תפקידים רמים שמנהלים את ענייני המדינה מבלי שהם נותנים את דעתם להשפעה העצומה שיש למהלכים תקשורתיים ולמבצעים יחצניים על חופש הפעולה שלהם לקבל החלטות.
רוני הורוביץ מחדד את ההבדלים בין המדיות, אבל לאכזבתי לא מגיע למסקנא ספציפית כלשהיא:

ראשית וידוי: באופן אישי אני לא פעיל בפייסבוק. לא אוהב את זה. לא זקוק לזה. לא רוצה לראות את הפרצוף של אף אחד. . ..(סתם, אני לא כזה שונא אנוש אבל יש דברים מעניינים יותר מאשר לראות מי מחברי עשה מה). לאחרונה אפילו הבן שלי בן 16 הודיע באופן חגיגי שהוא עוזב את פייסבוק וסגר את החשבון שלו (האם יש כאן מקרה נדיר שבו אב השפיע במשהו על בנו המתבגר? אני לא הייתי הולך כל כך רחוק).

לכן אני בהחלט גם לא מומחה בפייסבוק. כדי להיות מומחה באמת בנושא מסוים צריך ממש לחיות אותו, להתנסות בו - לא מספיק לקרוא עליו או להבין את הכללים שעל פיהם הוא פועל. עומרי רווח הוא מומחה בפייסבוק ואם יש לכם שאלות ספציפיות אני מציע להתייעץ איתו ולרכוש את המוצרים שלו.

אבל לא ניתן וממש לא רצוי להתעלם מפייסבוק כאמצעי שיווקי. עסקים צריכים להיות היכן שנמצאים הלקוחות שלהם ורבים מהם אכן נמצאים בפייסבוק.

שיווק באינטרנט מורכב משלושה חלקים: תנועה, המרה ומערכת יחסים. בפשטות - לקוח מגיע לאתר שלנו, מומר באמצעותו לקונה או פונה (ליד בלשון המקצועית) ומרגע זה נוצרת איתו מערכת יחסים שתפקידה לעודד אותו לרכוש בפעם הראשונה או לבצע רכישות חוזרות.

פייסבוק ודיוור אלקטרוני עשויים להשתלב בכל שלושת החלקים של השיווק באינטרנט אולם התפקיד המשמעותי ביותר של שני הכלים האלה הוא ביצירת מערכת יחסים. מאמר זה דן בהבדלים בין דיוור אלקטרוני לפייסבוק, מתי נכון להשתמש בכל כלי ומתי בשניהם בהקשר של בניית מערכת יחסים.

לפני שאתחיל אציג באופן מהיר את הכלים השיווקיים בפייסבוק:

פרופיל אישי: פרופיל אישי הוא החשבון האישי שלכם בפייסבוק. הוא מאפשר לקבל הצעות חברות ולהציע הצעות חברות אחרות. על פי תנאי השימוש של פייסבוק פרופיל אישי יכול להיות קשור רק לאדם פרטי ולא לארגון ולכן הוא מוגבל ככלי שיווקי. כמון כן פייסבוק אוסר על פתיחת פרופיל עבור זהות דמיונית וכמובן אוסר על התחזות לאדם קיים אחר. (אגב, אני מכיר אשת שיווק מסוימת שמתחזקת, בניגוד לתנאי השימוש, 10 זהויות שונות בפייסבוק ומשתמשת בהן לקידום כל ארגון שהיא עובדת עבורו).

קבוצה: קבוצה בשונה מפרופיל אישי אינה מחייבת זהות פרטית ולכן יכולה להיות אמצעי עסקי. בעל הקבוצה יכול לשלוח הודעה לכל חברי הקבוצה (עד 5000) ולכן רבים חושבים (בטעות כפי שנראה מיד) שקבוצה עשויה להחליף רשימת תפוצה בדוא"ל. יש שלושה סוגי קבוצות: קבוצה פתוחה שכל משתמש פייסבוק יכול להצטרף אליה, קבוצה בהזמנה בלבד וקבוצה סודית שעצם קיומה נסתר מכל מי שאינו שייך אליה.

דף אוהדים או דף מעריצים (תלוי איך מתרגמים את המושג fan): זה הכלי שפייסבוק פיתח בעיקר כדי לאפשר למותגים לפעול ברשת. הדף דומה לקבוצה. ההבדלים העיקריים הם שרשימת התפוצה שלו אינה מוגבלת ל 5000 חברים, לא ניתן למנוע הצטרפות והתכנים שלו פתוחים לסריקה של מנועי החיפוש.

רק כדי להשלים את התמונה של כלי השיווק בפייסבוק אזכיר גם את האפשרות לפרסם מודעות מסוג PPC (כלומר תשלום עבור קליק) שמוצגות למשתמשי פייסבוק. מודעות אלה שייכות לתחום של תנועה יותר מאשר לתחום ממערכת יחסים ולכן לא אעסוק בהן במאמר זה. אקדיש את אחד הגליונות הקרובים לדיון בנושא מעניין זה.

עתה משכלי השיווק בפייסבוק מוכרים בואו נבחן מתי כדאי להשתמש בהם ומתי כדאי להשתמש בדיוור אלקטורני.ומתי כדאי להשתמש בשניהם (רמז. . ..כמעט תמיד).

פופולאריות

נדמה שכל העולם ואשתו (במיוחד אשתו - מחקרים גילו שנשים פעילות יותר בפייסבוק) נמצאים בפייסבוק. ואולם כיישום, לדואר האלקטרוני חדירה של 100% בעוד פייסבוק נמוך מכך באופן משמעותי (אני לא יודע מה המספרים הנוכחיים של פייסבוק אבל הם עדיין רחוקים מ 100%). לא רק זה אלא שתדירות השימוש במייל עדיין גבוהה הרבה יותר מזו של פייסבוק (רוב האנשים בודקים מייל מספר פעמים ביום לא כולם נוהגים כך כלפי פייסבוק - אם כי רבים מחזיקים חלון פייסבוק פתוח באופן מתמיד).

הודעות פרטיות

כשמשווים בין שיווק באימייל מול רשתות חברתיות רבים חושבים על מערכת שבה גוף שיווקי מעביר מסר בו-זמני לקבוצה של נמענים. חלק מההודעות הן אכן כאלה אבל חלק גדול הן עדיין הודעות שנשלחות לנמען מסוים: אישור הרשמה, אישור רכישה, חשבונית וכו'. הודעות מסוג זה קשה לשלוח באמצעות פייסבוק ולאימייל יש עדיין מונופול לסוג כזה של הודעות. האימייל הוא עדיין מדיום שבו קל יותר לקדם מכירות באופן ישיר בעוד שבפייסבוק המסרים הם הרבה יותר כלליים ומטרתם בעיקר בניית קהילה סביב המוצר או השירות.

אוטומציה

מערכות הדיוור האלקטרוני כדוגמת רב מסר מכילות מרכיבי אוטומציה רבים. למשל "סדרת מסרים" - משלוח של סדרת מסרים באופן אוטומטי לחלוטין לכל נמען חדש בהתאם למועד ההרשמה שלו. בפייסבוק בשלב זה אין אפשרויות כאלה.


דיון פומבי

קשה לערוך דיון פומבי באמצעות דואר אלקטרוני. אני לא יודע אם אתם זוכרים אבל בעבר היו קבוצות דיון במייל שמאפשרות לקבוצת אנשים, אפילו גדולה לתקשר באמצעות המייל. עם השנים התברר שדיון כזה הוא מאוד מסורבל וכיום הרשתות החברתיות כבשו את הנישה הזו. כמובן שגם הכלי הישן והטוב של הפורום אפשר דיון פומבי אבל אין ספק שהרשתות החברתיות מאפשרות לכל אחד לפתוח בקלות רבה קבוצה והממשק הסטדנרטי מסייע בהשתתפות בדיון. בעניין שיחה ודיון אין ספק שפייסבוק מנצחת את הדואר האלקטרוני.

עיצוב

אחד המרכיבים החשובים לעסקים הוא המיתוג. בעוד שאפשר לעצב את הניוזלטר או כל פריט דיוור אחר כך שיתאים לעיצוב המותג הדבר אפשרי פחות בפייסבוק שמספקים ממשק אחיד פחות או יותר לכל העסקים.

קצב עדכון

אחד המאפיינים של מדיה חברתית הוא הצורך בקצב עדכון גבוה מאוד. אם למשל מדובר בעדכון סטאטוסים בפרופיל אישי או בקיר של דף אוהדים העדכון צריך להיות על בסיס יומי ואולי אף על בסיס של מספר עדכונים ביום. קצב עדכון נמוך יותר פשוט יישטף עם הזרם והלקוחות עלולים כלל לא להבחין בו. הדואר האלקטרוני לעומת זאת מאפשר קצב עדכון נמוך הרבה יותר - למשל לניוזלטר הנשלח פעם בחודש (כמו למשל הניוזלטר הזה) אין מקום במסגרת מדיה חברתית אבל הוא עשוי להיות יעיל מאוד כאשר הוא נשלח באמצעות הדואר האלקטרוני.

שליטה בתזמון

אחד החוזקות של הדואר האלקטרוני הוא השליטה בתזמון. מכיוון שהנמענים בודקים את המייל שלהם מספר פעמים ביום אתם יכולים לדעת פחות או יתר במדויק מתי רובם יקבלו את ההודעה. בפייסבוק השליטה שלכם היא פחותה. גם אם אתם משתמשים באופציית הדיוור של פייסבוק הנמענים יקבלו לתיבת הדואר האלקטורני שלהם רק מסק קצר שמחכה להם הודעה ולא את הנוסח המלא של ההודעה.

פילוח הרשימה

משתמשים מתוחכמים ברב מסר מחזיקים עשרות רשימות שכל אחת מכילה נמענים מסוג מסוים. הם שולחים כל מסר רק לאוכלוסיה שהמסר הזה עשוי באמת לעניין אותו. כמובן שאפשר לפתוח עשרות קבוצות גם בפייסבוק אך קשה יהיה לגרום לאנשים להירשם למספר רב של קבוצות, בעוד שבדוא"ל אפשר לארגן את הנמענים בקבוצות באופן עצמאי.

כושר אנליטי

כאשר שולחים מסרי דואר אלקטרוני אפשר לקבל נתונים על הפותחים ועל המקליקים על קישורים. אפשר גם להשתמש בנתונים האלה כדי לשלוח דוורים נוספים שמבוססים על התנהגות הנמענים - למשל לשלוח מסר ממוקד לכל המקליקים על קישור מסוים. בשלב זה אין כלי מקביל בפייסבוק או ברשתות חברתיות אחרות.

ויראליות

לדיוור אלקטרוני ולפייסבוק יש כמובן אפקט ויראלי. בדיוור האפקט מושג באמצעות כך שנמען רשום מעביר את המסר לנמען אחר שאינו רשום. ברשתות חברתיות האפקט אמור להיות חזק יותר. אם חבר שלי מציץ בפרופיל שלי הוא רואה לאיזה דפי אוהדים אני רשום ועשוי להירשם גם הוא. לעיתים הוא אף עשוי לראות עדכוני סטאטוס של דף האוהדים בקיר של החברים. אני לא יודע עד כמה האפקט הזה הוא משמעותי לא נתקלתי במאמר שחקר את הנקודה הזו.

הוכחה חברתית

בפיסבוק כולם רואים את כולם. כך אפשר לראות מי אוהד את המותג ובמיוחד כמה אוהדים. זה עשוי להיות יתרון כי זה מספק הוכחה לפופלאריות של המותג. אבל לעיתים התוצאה היא הפוכה - מותגים שנחשבים גדולים הם בעלי דפי אוהדים עם מספר קטן של אוהדים.

שלוב דיוור ופייסבוק

דיוור ופייסבוק יכולים לתמוך זה בזה: כמעט כל הגורואים של פייסבוק משתמשים גם בדיוור ולרובם טופס הרשמה לרשימת התפוצה שלהם בדף האוהדים שלהם. אפשר גם להוסיף כפתורים של הצטרפות לדף האוהדים בדיוור.

שיווק B2B (עסקים לעסקים)

בשיווק של עסקים לעסקים (בניגוד לעסקים לצרכנים) עדיין כמעט אין שימוש לכלים של שיווק חברתי ופייסבוק כמובן בתוכם. אני עובד עם לא מעט חברות בתחום וכל הניסיונות למנף רשתות חברתיות עלו עד כה בתוהו. באחת החברות השתמשנו ברשימה גדולה מאוד כדי לגרום לנמענים לעקוב אחרינו ב טוויטר. התוצאה: 80 עוקבים - מספר שלא כדאי להשקיע עבורו אפילו twit אחד.

קראתי בסקר שהתפרסם לאחרונה ש 70 אחוז מהעסקים רואים בשיווק באימייל אמצעי שיווקי שבו החזר ההשקעה מדיד יותר, ממומש בקלות רבה יותר ובסך הכל גבוה יותר מזה של שיווק באמצעות רשתות חברתיות.


כאן נסיים להפעם!
  • 575
  • הצלחנו לייצב את מערכת הקניות והיא עובדת מצויין
    אנו עדיין מנסים למנוע עוד תקלות בהמשך
    אם נתקלתם בבעיה אשמח מאוד אם תפנו אלי באישי
    או למשרד בטלפון 072-2201431
    כתובת האתר לרכישת כרטיסים מוקדמת בהנחה משמעותית היא:
    https://www.prog.co.il/ticket.php
    כמו כן להזכירכם קנייה עד סוף שבוע מכניסה אותכם להגרלה על סופ"ש זוגי
    הזכייה תנתן לפי המס' הסידורי

    מחכים לראותכם צוות פרוג

    נ.ב. לשאלת רבים ביום האירוע אין הנחה על כרטיס זוגי ומחיר כרטיס בודד יעלה 160
    0 תגובות

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה