קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
מְקַנְּאִים בָּנוּ א.י טיקוצקי



יְשִׁיבָה קְדוֹשָׁה אַךְ וְרַק

תּוֹרָה בְּטָהָרָה

לְעַרְבֵּב בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל

זוֹ פַקוּלְטָה לְמַדְּעֵי תַּלְמוּד.




עָדִיף לִסְגֹר וְהַס קָטֵגֹר

עָל מַנְעוּל וּבְרִיחַ וּמִכָּאן לִבְרֹחַ

אֵין לָנוּ סִבָהּ לִלְמֹּד לִבָּהּ

מוֹצִיאִים עָלֵינוּ רָעָה דִּבָּה

עָדִיף לָתֵת כָּבוֹד לַתּוֹרָה

וּלְהוֹקִיר לָנוּ יוֹתֵר חִבָּה טִפָּה.



בִּטּוּל תּוֹרָה זוֹ לַבָּהּ רוֹתַחֲת

קִיּוּם תּוֹרָה מְתוּקָה כְּמִרְקַחַת רִבָּה

אָנוּ חוֹשְׁבִים וְחוֹבְשִׁים כִּפָה בְּכָל פִּנָּה

וּמְסַנְּנִים הֲכֹּל בְּנַּפָה.



עָם יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת צִפְצוּף שֶׁל קוֹל הַתּוֹרָה

זוֹכֶה לְעֶלְיוֹנוּת שְׁמֵימִית וְהַקָבָ"ה לֹא מֵמִית

מֵאָז קַבָּלַת תּוֹרָה בְּהַר סִינַי

אָנוּ מְחיָּבִים בִּבְרִית לְלֹא תְּנָאְי.



טוֹב לִצְלֹל בְּמַיִם צְלוּלִים

בַּחוּרִים: צְאוּ תֵּכֶף מִמַּיִם עֲכוּרִים

אֵין זְמָן לְאִחוּרִים לְחִסוּרִים מָלֵא חֹרִים

בּוֹאוּ לִטְעֹם הַתּוֹרָה וְאֵין יִסּוּרִים.
המסך מרצד באור לבן ומנוכר

מילים של קוד, רצף קר ומיותר

והיא יושבת שם, מול סוגריים ריקים

כשבפנים הכל צועק, שברים ושברים.



איך אפשר לחשוב על לוגיקה ותנאי

כשהנשמה מחפשת רק קצת "מתי"

מתי זה יגמר, מתי יבוא השקט

והתוכנה הזאת – אותה היא רק חונקת



פעם המספרים היו לה חברים

היום הם כמו קירות גבוהים וסגורים

היא רוצה לרוץ, למצוא נשימה

לברוח מהמסך, מהשפה האטומה



זה לא שהיא לא יכולה, היא פשוט לא שם

היא נמצאת במקום עמוק, בתוך הים

היא רוצה לרוץ למצוא לה נתיב

להתגונן מהמסך מהקוד המכאיב



אז היא סוגרת הכל, בטריקה שקטה

משאירה את ה"למה" בתוך העלטה

כי בחוץ מחכה לה הלב, המדמם

שמחפש משמעות, ולא רק לתכנות.



המסך כבה והאור נדלק

הלב יוצא סוף סוף למרחב

הוא לא מחפש יותר קודים וסודות

הוא רוצה פשוט להיות, ולבנות.



הנשימה חוזרת, עמוקה ומתוקה

והשמחה מחליפה את המועקה

במקום שורות של רצף מנוכר

יש אהבה, ויש היום,ויש מחר.



היא תעמוד שם, מול עיניים צמאות

תיתן להן כוח, תמחה את הדמעות

כי מי שהכיר את העומק והבור

יודע בדיוק איך להדליק את האור
ריבונו של עולם, אם נדבר גלויות
לפעמים לא ברור לי
מה מצפים ממני להיות
הלחץ משתק את בינתי
ולרגע
שכחתי מי זה היגיון בריא
ומהו רוגע

אסור להתפעל הרי
מנצנוצים של הגלות
אבל אני מוצאת את עצמי
אחוזת התפעלות
מהתסריט המשוגע הזה
שיצרת
אוחזת בשיניים מילים
שאמרת
קולות של אמונה ומנגד של ייאוש
מטריפים את דעתי
מונעים ממני לחוש
את היד החמה שמלטפת
את ראשי
את הנשמה שלי
שמשתוקקת לשיר

כל
כל מה שקורה
הכול באהבה
הכול לטובה
כל כך לטובה
והעולם המכוסה
זה שלא רואים בו את הטוב
זה פשוט בגלל
שהוא הרבה יותר קרוב
ואור שם מסנוור
עוצמתי הרבה יותר
ממה שגלוי
ומתוק
אבל אבא
אני רוצה את הטוב הגלוי
הטיפה יותר רחוק
רק שיהיה מתוק

ריבונו של עולם אני יודעת
שבאמת באמת אני לא יודעת כלום
והעולם הזה כל כך מתעתע
שהשביל הישר ביותר
מתגלה כתלול ועקום
איפה הייתי כשחילקו לכולם ביטחון
כנראה בתור של המחשבות העמוקות
אז הגעתי למסקנה
שבמקום להשתגע
צריך את כל העצב לנקות

לשחרר את הגב מכובד השק
לזכור שאפשר להשליך
אתה הרי תמיד תתפוס אותו
ותיתן לי שוב כוח להמשיך
אֶסְתֵּר.
אֵין מִי יֵדַע.
מֵעֵבֶר לְדַפֵּי הַמְּגִלָּה
הַסִּיפּוּר עוֹד לֹא הֻשְׁלַם.
אֵין מִי יֵדַע.
גֹּדֶל אַהֲבָתֵךְ.
לְחִימָתֵךְ
לְחַיֵּי הָעָם.

אֶסְתֵּר.
הַחוֹמָה שֶׁעָמְדָה
נֶגֶד הָרוּחַ.
אֵם
הַצָּלַת הָאֻמָּה.
סִיפּוּר הַמְּגִלָּה אָכֵן יָדוּעַ,
אַךְ כִּי סִיפּוּרֵךְ,
סִיפּוּרֵךְ
טֶרֶם הֻשְׁלַם.

כְּשֶׁנֶּעֶלְמָה הַחַמָּה
מֵאַחוֹרֵי הֶהָרִים,
בְּקֵץ יְמֵי הַשִּׂמְחָה הָרַבָּה.
בָּהֶם חָגְגוּ נִצָּחוֹן,
גָּמְעוּ יַיִן בְּשִׂמְחַת אֱמֶת
עַל קַבָּלַת תּוֹרָה מֵאַהֲבָה וּמֵחִיבָּה.

כְּשֶׁצָּפָה לָהּ לְבָנָה
תַּחַת עֲלָטָה,
מִקֵּץ יְמֵי מִשְׁתֶּה וְהוֹדָיָה
עַל הֶרֶג צָרִים,
וְנַהֲפוֹךְ הוּא,
לַיְּהוּדִים אוֹרָה
כְּבִזְמַן קַבָּלַת תּוֹרָה…

בָּאוֹתָהּ הָעֵת
בָּהּ נָדַמּוּ צְלִילֵי שִׁירַת הָעָם
וְיָרַד הַלַּיְלָה לָעוֹלָם.
שׁוֹבָל דִּמְעָה
נָגַע בְּחִיּוּכֵךְ הֶעָדִין.
כְּאֵבֶךְ כִּסִּית בְּסָדִין.

בָּדָד נוֹתַרְתְּ עֲדַיִן,
אֲחוּזָה בֵּין צִפָּרְנֵי שָׂטָן,
וּשְׁתִיקָתֵךְ אֶסְתֵּר עֲדַיִן
עֲמוּקָה אֲרֻכָּה
עַל שְׂפָתַיִךְ.
כְּשֶׁעַל פִּדְיוֹן שְׁבוּיֵךְ
הֲצָלַת גּוּפֵךְ וְנִשְׁמָתֵךְ.
וִיתַרְתְּ, סָתַרְתְּ, הִקְרַבְתְּ.

אֵין מִי יֵדַע
אֶת שְׁתִיקָתֵךְ.
לֹא שַׁתְּ לִבֵּךְ.
לֹא בָּרַחְתְּ, לֹא מָחִיתְּ,
לֹא הֵרַמְתְּ קוֹלֵךְ:
אַיֵּי חֵרוּתִי?
אַיֵּי שְׂכָרִי?
כְּאִשָּׁה, כְּבַת,
לָשׁוּב שׁוּב,
אֶל חֵיק דוֹדִי.

צְלִילֵי הַמַּנְגִּינוֹת
עַל נִסִּים וּנְפְלָאוֹת
הִדְהֲדוּ בֵּין אַבְנֵי מִבְצָרֵךְ.
לוּ צִיַּצְתְּ, חָשַׂפְתְּ גַּעְגוּעַ,
לוּ עִיצַּבְתְּ גַּבּוֹת שֶׁל תּוּגָה,
וּדְמָעָה לוּ הָיְתָה מְזֹהָה בְּעֵינַיִךְ—
מִי יֵדַע אֶת דְּרָכָיו
שֶׁל מֶלֶךְ רָשָׁע?

בְּדוּמִיָּה
הֶעֱמַקְתְּ שְׁתִיקָתֵךְ
הִקְפֵּאתְּ צַעֲקָתֵךְ
כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי
אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי.

וְלֹא
לֹא אָבַדְתְּ.
'כֻּלָּם נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָךְ…'
מַחֲרוֹזֶת שֶׁל דּוֹרוֹת
שֶׁלֹּא הָיוּ
לוּ לֹא זָבַחְתְּ
רְצוֹנוֹתַיִךְ כָּךְ.


אִמָּא אֶסְתֵּר!
גַּלִּי לִי גֹּדֶל כֹּחֵךְ!
שְׁבִי עִמִּי
גַּלִּי לִי אֵיךְ,
מֵהַלְּחְשִׁים כְּאֵב
גּוֹבְלִים אֵימָה.
חַיִּים אֲרֻכִּים נְתוּנִים
לִשְׁתִיקָה.

~~~

כְּתוּבָה נְתוּנָה,
סוֹדָהּ שֶׁל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר
שֶׁלֹּא הֵסִירָה
מֵעַל אוֹתָן שְׂפָתַיִם-
שְׂפָתַיִךְ,
שֶׁכָּבְשׁוּ, שֶׁעָצְרוּ,
שֶׁלֹּא בָּקְעוּ אֶת סוֹדוֹתַיִךְ,
אַךְ בָּהֶן שִׁגְרוּ-
תְּפִלָּה.
מְפֹרָז תַּחַת מְפֻזָּר א.י טיקוצקי

פְּרָזִים וּפְזוּרִים
מֻקָּפִים
מִלְגֵּוֹ הַחֹמָּה צְפוּפִים
חוֹגְגִים שִׂמְחַת פּוּרִים.

פּוּרִים עֵת לְשִׁפּוּרִים
יְמֵי גָּלוּת סְפוּרִים
יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ כִּפוּרִים
כָּךְ מְצַיְצוֹת הַצִּפּוֹרִים.

בְּפוּרִים פְּשֹׁט יָד וְקַבֵּל
וּבְשִׂפְתֵי לְשׁוֹן תַּבֵל
מְגִלַּת אֶסְתֵּר אִגֶּרֶת
כֻּלָּה מְרַמֶּזֶת וְנִסְתֶּרֶת.

וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד
בִּצְדָקָה לְהַרְבּוֹת עָשִׁיר וְאָמִיד
מָחֹה נִמְחֶה זֵכֶר עֲמָלֵק
מִלִּבֵּנוּ נְסַלֵק.
מֵרֹב בִּסּוּם הַיַּיִן
בּוֹכִים בָּעַיִן
דְּמָעוֹת גּוֹדְשׁוֹת גָּבִיעַ
כְּמַעֲין נוֹבֵעַ.

מֵרֹב רִקוּדִים
אֶת הַיַּיִן מְקִיאִים
בְּתּוֹרָה בְּקִיאִים
אֵין בְּקִיעִים.

שְׂמֵחִים רְקִיעִים
עַד הַשָּׁמַיִם
אִם יוֹם וְאִם יוֹמַיִם
נִלְגֹּם יַיִן וְלֹא מַיִם.

אֲבָל אֲנִי הוֹלֵךְ לִבְכּוֹת
לְהִזְדָּכּוֹת
אֵין לִי זְמָן לְחֲכּוֹת
אֶת הַדָּג צָרִיךְ לְחֲכּוֹת.

גְּדוֹלָה לְגִימָה
וּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה
בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת גְּלִמָהּ

לְמָחָרָת גְּמִלָה
השיר המצורף נכתב לאחר הלוויות משפחת ביבס
שבימים אלה נמלאת שנה להשבתם

השפה לא יומיומית כל כך
אבל לכאב הזה אין מילים מודרניות


כְּתּוֹם הַתּוֹם-וְשׁוּכַּל כָּתוֹם-אֶשָּׂא קִינָתִי

עֵת נִירָם אָבַד-וּלְיָגוֹן מְחוֹלִי-הָלְכוּ בַּשְּׁבִית

גֶּפֶן נֶטַע אָדוֹן-אֵיךְ הָיְתָה לְמִרְמָס

עֵת שׁוּרְשָׁה בְּזָדוֹן-וְכָל לֵב נָמַס

אֶת אַחַי אָנוֹכִי מְבַקֵּשׁ-לִרְאוֹת בִּשְׁלוֹמָם

בְּדֶמַע אֶתְעַטֵּף-וָדָם לִיבִּי יְטַפְטֵף-עֵת אֶרְאֶה אֶת דָּמָם

מַעֲשֵׂה אַרְיֵה לְלִבְאוֹתָיו-הֵן יְעוּבַּד לְעוֹלָלַי

וַאֲנִי אָנָה-אֱלוֹקַי אָנָּא-וְהֵיאַךְ יוּקַּח-הָאֵם עַל הַבָּנִים

בַּת עַמִּי הַכְּבוּדָּה-עַתָּה אֲבוּדָה-וִיכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר

וְאֵיךְ יִפְשׁוֹט טְלָפָיו-יָבוֹא בַּאֲלָפָיו-וְעַצְמוֹתַי יְגָרֵם

אַרְכִּין רֹאשִׁי אֶל חַיַּת הַשָּׂדֶה בְּהַשְׁווֹתִי-אַךְ מָה אַשְׁוֶוה לוֹ וְאֵין אֲשֶׁר יִדְמֶה

מָה לָךְ חַמָּה-כִּי תָּאִירִי כְּתָמַיִךְ-עֵת כְּתוּמַּי דָּעֲכוּ

הֲלֹא כִּיקוֹד כִּבְשָׁן-הָיָה לִי אוֹרֶךְ-וְכִכְווֹת הָאֵשׁ קַרְנַיִיךְ

אֵיךְ תִּזְרְחִי עֲלֵי חָלֶד-תָּאִירִי דָּמִים-וּבַעֲדִי חָשַׁךְ

כַּבְּהֵמָה לֹא הָיִינוּ-מְצֻוַּות צִיוּוּי-אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ

בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם-אֶל חֵיק וְאִמָּם-וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ

אַךְ מָה לִי אֵצֶל מוּכַּת שׁוֹטִים-גַּם שׁוֹט זֶה נוֹסָף עַל שׁוֹטַיִיךְ

אוֹם קַיָּים-בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם-הֲלֹא שָׁבַר מִשְׁעַנְתּוֹ

וְאֵיךְ יָקוּם-וְיִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ-וְלֹא יִנָּקֵם

בַּת מְלָכִים-אֲשֶׁר יָצְאָה לִידָבֵּק-הַכִדְבוֹק הַסַּפַּחַת שָׁאֲלָה

אַךְ לְעֵת חוֹם-גַּם הִיא מִקֶּדֶם-שָׁמְרָה תְּחוּם-מְטַחֲוֵוי קֶשֶׁת

חוֹתֵן אַדְמוֹנִי-עַל דְּרִיכַת אַדְמוֹנִים-עוֹד יָבוֹא אַדְמוֹנִי-הַדּוֹרֵךְ מִבָּצְרָה

מִיצּוּי דָּם-אָז יִרְאֶה בְּפַרְגּוֹדוֹ-וְיָשׁוּב אֶל נָוִוי

גְּנוּבְתִי יוֹם-אָכָלַהּ חוֹרֶב-אָז תְּבוּקַּשׁ מִיָּדוֹ

אָז יַאַסְפֵנִי-יְדַבֵּר אֶל לִיבִּי-יִגְהֶה מְזוֹרִי-וְיִמְחֶה דִּמְעָתִי

אָז לֹא אֵבוֹשׁ-לֹא אֶכְבּוֹשׁ אֶת פָּנַי-כִּי לוֹ קִיוִּויתִי-וַתַּעַל שַׁוְועָתִי

אָז יְנַחֲמֵנִי-כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ-אָז יִזְכּוֹר חֶסֶד לֶכְתִּי עִימּוֹ

אָז תַּנְחֶה בָּדָד-אֶת הַיּוֹשֶׁבֶת בָּדָד-עֵת אוֹם בָּחַרְתָּ-יִשְׁכּוֹן לְבָדָד

את השיר הזה כתבתי מחוויה אישית. הוא מוקצן במידה רבה כמובן.
אבל אני חושבת שכל זוג עם תאומים צריכים לקרוא אותו,
וגם מי שאין להם תאומים, כדאי להבין ולהיות רגישים לאחרים!
אשמח גם לשמוע איך אנשים אחרים מתמודדים עם זה... הכוונה לרגשות העולים כאן בשיר.
כל זוג לוקח את זה אחרת, אבל מה שכן – מי שלא יודע מה זה לגדל תאומים פשוט לא יבין לעולם.

המסר בשיר: כשבן אדם עובר קושי כלשהו, הוא רוצה ממך תמיכה.
יהיה זה הכי נורא לומר לו: זה יעבור.
ויהיה זה הדבר הכי יפה לומר לו: אתה צודק, זה לא פשוט, ספר לי על זה... ורק לתת לו לפרוק, גם אם לכם זה נשמע כמו "צרות של עשירים."

שחים לי,
זאת מתנה משמיים,
לקבל שניים.

ואני קהת חושים,
מול אותם שמדברים,
וסוגרת תתריסים,
לפטפוטים המתריסים.

מכריזים: "זה יעבור",
אל תפלי לזה הבור,
של צרת הדור,
לראות הכל שחור.

הם עוד יגדלו,
ביחד תבלו,
תקני להם זוג אופניים,
אושר פי שניים.

ואני קהת חושים,
מלמוליהם כמו זבובים,
מפזמים, מעצבנים,
פשוט לא מבינים.

נכון שהם מתוקים!
כמה כיף לך בחיים!
הלוואי גם לי היו נותנים
להתברך כך בתאומים.

ואני מרחיקה מבט,
מתרחקת מעט,
לא להגיב בבת אחת,
למרות שזה צבט.

שחים – זה לבטח דיכאון,
את צריכה יותר לישון,
קחי חופשה בבית מלון,
תאומים זה לא אסון!

ואני ממצמצת,
מול אמירה שאותי קוצצת,
ואת כל כוחי מוצצת,
ובינינו – תאום חוצצת.

ולבינתיים – יש כאן שניים,
עבודה כפליים,
לחתל, להאכיל, להלביש, לחיים!
להרגיע, לאהוב, מזגו לי עוד קצת יין.

ראשי נעשה סחרחר,
ליבי דווה, שחרחר,
בפי הטעם מר,
נוזל אדום, שלא עזר.

בעלי להרגיע מגיע,
עֵד יחיד באזור להציע:
"שיגידו – 'מתנה מהרקיע'
אבל הקושי – מכריע!"

והם צפים, והם עולים,
כמו גלים, מיליון מילים,
אוחזים בנשק אלים,
ואותי כובלים.

וככה הם שחים עדיין,
ולא מבינים בינתיים,
שלגדל כאן שניים,
צריך יותר משני ידיים.

את הנפש הם בולעים,
לא משאירים טיפת חורים,
וסיפוק אימהי טועמים,
הלוואי ולפעמים.

ושוב אני נופלת,
(גם כאן כשאני כותבת),
לשכנע עוד עיוורת,
שֶׁמְּקַנְּאָה אומרת,
באמא שתאומים מגדלת.

הפסקתי לשמוע לפטפטת,
טורקת את הדלת,

ליבי סוגרת, ונסגרת.
...

ואני כבר לא קהת חושים,
כשסותרים לי בפנים,
עברתי קורס הדרכת הורים,
פשוט לובשים – מסכת פורים.

...

בחדר ענק, על ספה בצד אח,
בליונר יושב, על מיליון הוא שח.
איך (לא עלינו) קרה לו כך??!!
בזעם, מעיף משחק של שח.

למחרת, מגיש לו משרת מסכה,
הוא חייב ללכת לפגישה,
ולא מתאים, זאת פשוט בושה,
לחשוף בפני כולם, כל הרגשה.

...

שחים לי: 'צרות של עשירים',
תרקדי, תדליקי קצת שירים,
יש אנשים בבית חולים,
על כָּאֵלּוּ דברים נפלאים,
לא מתלוננים...
....

אני יודעת כבר! (וברור לי!) (הם צודקים.)

...

בסוף יום, על הדום,
מרימה רגליים.
מה אומר? ...ניצחוני השניים.
לוחשת תודה לשמיים.
תביאו לי עוד קצת יין, לחיים!
אֲנִי רוֹצָה לִסְתֹּם בְּךָ אֶת בֶּרֶז הַתִּקְוָה הַזֶּה
הַצִּפִּיָּה הַבִּלְתִּי מִתְקַיֶּמֶת כְּשֶׁאַתָּה תּוֹלֶה בִּי עֵינַיִם
וְלֵב
שׁוֹלֵחַ לִי שׁוּב חַכָּה

אֲנִי שׁוּב מְסִירָה הַכֹּל
מַאֲמִינָה שֶׁהִנֵּה גַּלְגַּל הַצָּלָה
אָדֹם לָבָן אָדֹם לָבָן אֲנִי
לֹא אָדָם מְדֻמְיָן
טוֹעֶמֶת שׁוּב מִן הַגַּלְגַּל הַזֶּה
וְהוּא טוֹב וּמָתוֹק
טוֹעֶמֶת וְנִתְפֶּסֶת בְּךָ שׁוּב

שׁוּב חַכָּה

אִם דָּג הָיָה חַי פַּעֲמַיִם
וַדַּאי הָיָה יוֹדֵעַ לְהַזְהִיר מֵהַפִּתָּיוֹן הַזֶּה
אֲנִי חַיָּה כְּבָר שֶׁבַע פְּעָמִים
בְּכָל פַּעַם בּוֹחֶרֶת לְהַאֲמִין בְּךָ שׁוּב
בְּכָל פַּעַם טוֹעֶמֶת מִן הַטָּעוּת הַזֹּאת

מְאֻכְזֶבֶת בִּשְׁבִילְךָ
מְאֻכְזֶבֶת מִמֶּנִּי
מִמְּךָ
מְאֻכְזֶבֶת מֵהַחַכָּה

לָמַדְתִּי לִחְיוֹת עִם הָאַכְזָבָה הַזֹּאת
אֲבָל
לֹא לָמַדְתִּי לָדַעַת
מָה עָדִיף עֲבוּרְךָ
שֶׁלֹּא אֶטְעַם מֵהַחַכָּה
אוֹ שֶׁאַאֲמִין בְּךָ בַּפַּעַם הַשְּׁמִינִית
אֶטְעַם
וְרַק אָז אֲאַכְזֵב
אֶשְׁלֹף אֶת הַנֶּשֶׁק הַמּוּכָן שֶׁלִּי עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי
שֶׁבָּנִיתָ אֶת הַחַכָּה

הֲרֵי אֲנִי יוֹדַעַת
יוֹדַעַת שָׁנִים
מָה מְחַכֶּה לִי בָּהּ
מָה אַתָּה מַשְׁאִיר לִי
מֵעֵבֶר לְגַלְגַּל הַהַצָּלָה
מוקדש לכל לוחמי הצדק (שלעיתים מכונים מרדנים) ואלו שלא מפסיקים לשאול. (שלעיתים מכונים חפרנים)


איך כותבים סיפור של צדק
בעולם בלי אותיות
כשהאצבע על ההדק,
ויורים בלי שהיות

מי צדיק ומי רשע
תודעה על סף גלישה
החוקים אמנם ברורים
אך המאזנים הם שבורים

מזויפות הן המראות
מוכרים אותך ללא עלות
לחקור בלי סוף ואז לראות
שהעולם ללא שפיות

והסוד גלוי מידי
שולט חזק הוא על חיי
והאמת כל כך שקרית
מתי אגיע לתכלית

הידיעה כל כך עיוורת
היבשה גם היא טבעה
והשתיקה כזו מוכרת
והבושה גם היא דמעה

רעב גדול , ים שאלות
ואין כאן אוכל אין כאן חוף
כשמנסה עוד לעלות
את חריגה כל כך בנוף

והתנועה היא לא פוסקת
ותובנה שמרסקת
הפסיפס כאן לא גמור
לתקן כאן מי אמור?

מציאות-שפה של נצח
לא לבקש כאן הגיון
שאלות - עזות מצח,
בעולם של שיטיון

צריך כאן לב חזק, גדול
שיחזיק לי את הכול
כי אין מגדל פיקוח
שיגן מפני הרוח
המידע נושב מהר
נכנס לגוף עמוק יותר

אם שאלות הן לא אויב
למה הן גורמות כאב
אולי עדיף פשוט לשתוק
אולי מעז יצא מתוק

ואולי לא צריך תשובות
שישאירו עוד תא מת
רק כתפיים רחבות
שיחזיקו את האמת

והגחל נלחם באש
ממשיך ללחום לא מתייאש
כמו כזה שמתעקש
למצוא מקום להתקדש

והלוואי יגיע היום
שלהכיל הלב יהיה מוכן
לחיות איתן בשלום
גם כשלא הכול מובן

{ ואולי הגיע הזמן שנשחרר קצת? לא? לבורא עולם יש את הכתפיים הכי רחבות לשאת את התהיות.}

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה