קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
שלום

בחודשים האחרונים נחשפתי לתוסף מדהים לוורד ו outlook*.

http://ivri.guru

מדובר בעורך לשוני בעברית.
אמנם מההתנסות שלי איתו ראיתי שישנם דברים שהוא מזהה כשגיאות אף על פי שהם נכונים, אבל מצד שני הוא העיר את תשומת לבי להרבה מאד דברים שלא תמיד שמתי לב אליהם.

הבעיה היא שמדובר ברכישת מנוי ולא ברכישה חד פעמית.
אך למי שחושב שזה ישמש אותו הרבה, מומלץ מאד!

לאחר שימוש של חודש בגירסת הנסיון, קניתי ואני מרוצה מאד.
אולם אל תקנו לפני שתבדקו את הדמו אם זה מתאים לכם. (אף שאפשר לקנות ולהתחרט תוך שבועיים).
ומי שמעוניין ברכישת מנוי - יכול לחסוך 10% מהמחיר המופיע באתר אם יכניס את הקופון SAVEMONEY. (אני חושב שההנחה תקפה רק למנוי שנתי/דו-שנתי)

יש ארבעה סוגי בדיקות: מונח, מספר, פיסוק ותחביר.
(התחביר עדיין בגירסת בטא)

הסתייגות: אי-אפשר להסתמך רק על התוכנה! חייב להיות אדם שיעבור על ההצעות ויחליט אם הן נכונות או לא.


[בדקתי את הקטע הזה והיו לי בו שלוש שגיאות... תיקנתי...:)]

* לפי מה שהבנתי התכנון הוא שזה יוכל לעבוד גם ב gmail, גוגל דוקס וכו'
כתבתי מעין קינה.
נא ואנא לא להעתיק מכאן בשום פנים ואופן.

"לבכות ענותך – אני תנים.
ועת אחלום שיבת שבותך – אני כינור לשיריך"
(מקינת "ציון הלוא תשאלי" – לרבינו יהודה הלוי)


ראיתיך ארץ יפה – גולה. אבניך – מתגוללות בראש כל חוצות. הריך המתנשאים לגבהי שמים – משתברים-משתפלים בחשאי. מאזינים אל מוסדות ארץ, בתמיהה: למה יזדעזעון?

ראיתיך, חמדה טובה – ואת שחרחורת. שועלים הילכו בך. פיסות אדמתך בוערות-לוהטות באש זרה. שמיך ממעל – אפופי ערפילים.

צפיתי בך, ציון – דרכַיִך אבלות. כל שערַיִך שוממים. במסתרים נאנחים כוהניך. הטיתי אוזן לשוועה שעלתה מדממתך התמידית. חשתי ביגונך הנוקב תהומות עמוקים. ואַתְּ מר לך.

מה זאת היה לך – יקרה, אשר אבניך ברזל – להתפורר בינות לנקיקי סלעים? נחלת אבות, איתנה כצור – איה חוזקך הקדום?

* * *

כיסופי-געגועים לפתו נפשי. הניסו צעדי אל מחוזותיך. לתור את שאהבה נפשי.

ותקדמני עלטה – כי הוצפו פניך מים עכורים: סרחו שומריך ממעמדם. נפשם עדיין פתלתלה ועיקשת, נאבקת לטעון כי נתונה אַתְּ במחלצות תפארתך. והיאך לא חשו במבטך שנחשך בעגמומיות והוסת בכלימה. כיצד יעלה כה על דל שפתותי יוצאי-חלציך.

ותחרד נפשי. בימים קדומים מהדהדות היו תחינותייך באלפי בנות-קול, ועתה כמעט שקְטו וכבו. אש-קדושה בערה בך, והנה הועם אורה, נסתרה בערתה.

זעקה גדולה כבשה עצמה בתוכי: איכה שכחו בניך אהוביך, כי עוד מחלה אַתְּ פניהם בתחנוניך. והלוא עוד הומים הדי-לבבך בכל נפש ערה. איך לא הבחינו ברוח כנפי-חמלתך, הסוככת גם עליהם, אף כי מראים לך פני זרים.

ובמר לבי, נטפה דמעתי, אל נאד דמעותַיִך.

* * *

אל נא תבכי ארץ אהובה. עוד זכר-נעוריך על בתרי-לב אוהביך.

נחֲמי, כי קרב יום, בו יסור הלוט מעל הדָרֵך. וישובו בניך מכל קצוות, להיאחז בשולי אדרותַיִך. וידביקו רגליהם באדמתך, ואַתְּ תשטפי אותם באבק-דרכַיִך.

מחי דמעה, ארץ הצבי. כי עוד יורחבו גבולותיך, ותהיי משכן בטח לבניך.

אל תפחדי. זוכרך מלכך. עוד יבנך ונבנית ביופייך והדָרֵך.
אשמח להערות והארות על המאמר הזה.

"הדרך אל התכלית"

וישב איש בדד ויחשוב לו.
מה התכלית בכל עמלו.

האם תאוותיו משפחתו והרגליו.
הם התכלית של כל ימיו.

או אפשר שבריבוי כספו שם נמצאת תכליתו.
ואולי אין כל תכלית לחיותו.

וילך האיש לעיין בספרים.
ויפתח בספר מסילת ישרים.

וירא שהעיקר להידבק באלוקים.
וכל תאוותיו הם הבל הבלים.

ושהעולם הזה הוא פרוזדור לעולם האמיתי.
ושאר העניינים הם עזר לדבר התכליתי.

ויחכוך האיש בדעתו.
כמה קשה להידבק בתכליתו.

וכיצד יוכל לעשותו כמהותו.
והרי יצרו מעכבו וגם עצלותו.

ויבן האיש כי בוודאי התשובה ביגיעה.
כי דבר טובה בקל אינו מגיעה.

וישם אל ליבו לילך בדרך טובים.
בצדקה, גמילות חסד ומעשים ישרים.

ואף אם יגיע לזמנים קשים נוראים.
יתאמץ לעברם באופנים מעולים.

ואף כי יתכן שתהיה לו נפילה.
לא ישקע בה אלא יעלה ממנה לעליה.

ואף אם לתכלית האמיתי בסופו לא יגיע.
אך להולך בדרך נכונה האמת משפיע.

ובמהותו ידבק חלק טוב להופיע.
ובעולם העליון באושר יריע.

http://israelbarzl.blogspot.co.il/2015/07/blog-post_46.html
אז הנה זה כאן שוב...בבלוג וגם בכונן
בתפריט:
הרהורים על מחלקות סגורות ואמני לחימה, סטיבן שחוזר וחוזר על הכל, סיגריה בחלון עם הצפוני שחופר ומנקר, איך נותנים מוסר.
וגם: חיבוק חונק, מטבח בוהק, ילד מסתלק, פתק מרתק.

הצעת הגשה:
פרוסת חלה מרוחה בסלט חצילים, ועליה מסודרים זיתים ממולאים במטבוחה. לצד קרוסטיני שוקולד - בצל. מוזיקת רקע: בים בום בום מאת גלוסמן במי מינור.
ה'דלאי למה' הוא מנהיג טיבטי גולה. רבים נוהים אחריו, אך יש אנשים מעַם אחד, שהוא אינו מוכן לקבל לשורותיו, מסיבות מעניינות: העם היהודי. סיפור מרתק על דרך חתחתים שעושה צעיר יהודי מרוחק מדת, אל אמונות הבל - עד לפגישה גורלית עם ה'דלאי למה', שמסביר לו איפה באמת נמצאת האמת​

חיים ולדר|רביעי כ"ח תמוז התשע"ה|10:38 15.07.15


נולדתי בבית חילוני לחלוטין. לא סתם חילוני. "אתאיסט". לא מאמין בכלום, גם לא ביום כיפור, ואפילו בר מצווה לא עשו לי.

בגיל 15-16 משהו "הסתובב" לי במוח. התחלתי להסתובב עם כל מיני אנשים מפוקפקים. נראיתי כמו משוגע, קרחת פה, קרחת שם וכרבולת באמצע. עשיתי צרות ובושות להורים. צרות ובושות - פירושו: לא רציתי ללכת לצבא. ואם יש דת שההורים שלי כן האמינו בה, השם שלה היה "צבא ההגנה לישראל". רק שאני נשארתי אתאיסט גם לגבי הדת הזו. פשוט לא התאים לי.

ההורים שלי התחילו לעשות לי שטיפות מוח, אבל זה לא עזר להם. הסתובבתי הרבה בארץ והעברתי את הזמן עם כל מיני טיפוסים משונים. זה לכשעצמו סיפור שלם. אני חושב שאני מכיר כל שביל וכל משעול בארץ.

החלטתי לנסוע להודו, לחפש משמעות לחיי. איפה לא הייתי? נדדתי בכל מיני מקומות, הכרתי באופן אישי כתות מכל הסוגים והמינים. אנשים לא מבינים מה פשר המשיכה לכל הכתות הללו, אך מי שהיה שם - יודע גם יודע.

הסיבה היא פשוטה: בעידן המתירני של היום, נער חילוני נורמלי, חווה עד גיל 17-18 את כל החוויות החומריות שקיימות בעולם. יש כאלה שמנסים, אולי יש עוד משהו שעדיין לא חוו, אז לוקח להם עוד שנה-שנתיים. בגיל 21, כולם אחרי הכל. הם יודעים שאין עוד שום דבר לשאוף אליו, הם לא מבינים לשם מה הם צריכים לחיות. נערים לא מעטים טרפו את נפשם בכפם, כי לא היה להם טעם בחיים. רק אז מגיעה ההבנה, שכדי ליהנות ממשהו, אתה חייב לחוות אותו במידה ובהגבלה. בגלל ההסתה הגדולה נגד החרדים - רבים אינם מעלים בדעתם להתקרב ליהדות. הם מחפשים משהו אחר ומוצאים אותו בהודו.

* * *

יש משהו מקסים בהודו, חייבים להודות. אנשים חיים שם בראש אחר לגמרי. לא ממהרים לשום מקום, לא מודאגים משום דבר, לכל דבר יש להם תשובה, ויש שם אנשים ממש מדהימים.

פגשתי שם נזירים ששלטו שליטה מדהימה בחייהם, יכלו להסתגף, לא לאכול, או לא להזיז יד במשך שנים. פגשתי אפילו נזיר שהתאמן בתרגילי נשימה. הוא החליט שאם נחש יכול לשלוט בנשימתו ולא לשאוף אויר במשך דקות ארוכות - גם הוא יוכל. התרשמתי מאד מהדבקות שגילו במטרתם. לא הכרתי דברים שכאלה. הייתי בן לדור מפונק, שמעולם לא התאמץ בשביל שום דבר. לא יכולתי שלא להתפעל מהנחישות שגילו.

אבל בסופו של דבר, גם באמונה שלהם לא החזקתי. אמרתי לעצמי: "מה תכלית יש בזה? גם אם יש מקום להתפעל מכך שאדם מצליח להרים במשך שנים יד אחת או לעצור את נשימתו, מה התכלית כאן?"

ככל שהתפעלתי מהיכולת הנפשית שגילו - כך בזתי להם על כך שבזבזו אותה על דברים של מה בכך.

התגלגלתי והתגלגלתי, עד שהגעתי אל ה"דלאי למה". ה"דלאי למה" הוא טיבטי במקורו, ומשעה שהשתלטו הסינים על טיבט והרגו מליוני טיבטים - הצליחו מאמיניו להבריחו - ומאז הוא נמצא בהודו.

ה"דלאי למה" הוא אחד המנהיגים הבודדים בעולם, שלא מוכן לשמוע על אלימות, גם לצורך הגנה. בגלל האמונה הזו שלו - לעם הטיבטי אין ארץ, והוא מושפל ומבוזה. ובכל זאת, כולם סוגדים לו ממש. האיש גם זכה בפרס נובל על דבקותו העיקשת בשלום.

הוקסמתי מאישיותו של ה"דלאי למה". הייתי מגיע בכל יום, בארבע וחצי לפנות בוקר - ל"דרשה" שלו. הוא אדם חכם ומשכיל. לא מצאתי שום נקודת ביקורת עליו.

* * *

בינתיים התחילו בבית לדאוג לי. אבא שלי כתב לי במכתב, שהוא שמע שהשתגעתי. עניתי לו בנימוס, שאני נמצא על פרשת דרכים גדולה. כששלחתי את המכתב ידעתי לפתע, שרק מהנוסח המעודן - הוא יבין שהבן שלו קצת השתגע. מה פתאום אני כותב ככה בנימוס?

באותו הלילה דיברתי עם מישהו מאנשי ה"דלאי למה", והוא הבטיח להכניס אותי אליו אחרי ה"דרשה" שלו.

ובאמת נכנסתי. הוא היה אדם עדין ומאיר פנים לכל אחד. הוא קד לפניי והציע לי לשבת. דיברתי אליו במהירות. אמרתי לו שהלילה החלטתי להצטרף אל דתו, אם הוא מוכן לקבל אותי.

הוא שאל באנגלית מאין אני.

עניתי שמישראל.

הוא שאל אם אני יהודי.

עניתי שכן.

ואז הוא הגיב בצורה קצת מוזרה. הפנים המאירות שלו הפכו לתמהות, ואפילו קצת כועסות. הוא אמר שאינו מבין את הצעד שלי, ולא יאפשר לי לעשות אותו. הוא אמר שכל הדתות מנסות לחקות את היהדות. הוא אמר כי הוא בטוח שהתהלכתי בישראל עם עיניים סגורות. זה הביטוי שהוא השתמש בו. הוא ביקש ממני לעלות על מטוס, לחזור לארץ ולפתוח שם את העיניים. הוא הוסיף שאף אחד אינו מעדיף את החיקוי על המקור.

הוא שילח אותי בהינף יד.

* * *

באותו יום לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. חשבתי: "אני, בחור מישראל שלא יודע כלום על הדת שלי - צריך לעשות את כל הנדודים האלה, כדי לשמוע ממנהיג גוי שהייתי עיוור, ושהלכתי לקצה העולם כדי למצוא את מה שהיה לידי ממש?"

חזרתי לישראל ונכנסתי לישיבה. ראיתי שהדלאי-למה צדק. ביהדות יש אינטנסיביות לאורך כל מהלך החיים. יש בה חוקים, מעצורים והמון סיבות לחיות. לפחות 613. (תרי"ג מצוות).

כשנתיים לאחר שחזרתי בתשובה, אני מקבל הצעת שידוך. נעניתי לה. נפגשתי עם בחורה בגילי, גם היא כמוני חוזרת בתשובה, גם היא כמוני חיפשה בהודו, בגואה ואיפה לא. מצאנו שפה משותפת. גילינו שלשנינו היו אותם לבטים, אותו ייאוש מהחיים, אותו חיפוש אחר משמעות ואותה חזרה אל המקורות. כעבור כמה פגישות הודעתי לשדכנית שאני רוצה לסגור, ואכן התארסנו.

מיד לאחר האירוסין, אני פונה לשדכנית ואומר לה שאני רוצה לתת לה דמי שידוכין, והיא אומרת: "לא מגיע לי."

אני שואל: "מה פירוש 'לא מגיע'? הרי זה מנהג יהודי לשלם דמי שדכנות."

והיא אומרת: "זה באמת מנהג יהודי, אבל אני לא השדכנית."

"ומי השדכנית?" אני שואל.

"אני לא יודעת," היא עונה. "ארוסתך נגשה אליי עם פתק, וביקשה ממני להציע לך אותה. היא אמנם לא ידעה כלום עליך, אבל אמרה שמישהו שהיא סומכת עליו נתן לה את השם."

חגיגת האירוסין מסתיימת, ואני מטייל עם ארוסתי החדשה ושואל אותה בחשדנות: "מה הסיפור עם השידוך הזה? תגידי לי מי בדיוק השדכן, כדי שאוכל לתת לו דמי שידוכין."

והיא אומרת לי: "בשביל זה אתה צריך לנסוע עד הודו."

לפני שאני שואל מה או מי, היא ממשיכה: "עדיין לא סיפרתי לך שבסוף סידרת החיפושים שלי, בהודו הגעתי ל'דלאי למה'. מאד התרשמתי ממנו ורציתי להצטרף לשורותיו. הוא פגש בי ואמר לי שאם אני יהודייה, אל לי להחליף זהב בכסף, וכי עליי לחזור לשורשיי. הוא התלחש עם אחד המזכירים שלו, וזה הלך למספר דקות וחזר עם כרטיסייה קטנה. ה'דלאי למה' העתיק לי על פתק קטן שם של בן אדם ואמר לי: 'זו הנשמה התאומה שלך.'

"חזרתי לארץ ונכנסתי לפנימייה של בנות חוזרות בתשובה. התהליך היה קל ומהיר. כמו שאומרים - גיליתי את האור, בתחילה בגלל המלצת ה"דלאי-למה" שממנו הוקסמתי, ואחר כך כבר היה אור חזק הרבה יותר שמשך אותי.

רק אחרי שנה התחלתי לחפש אחריך. פניתי לכל מיני שדכנים עם השם שלך, והם לא מצאו אותך בישיבות לבעלי תשובה. בסוף אחת מחברותי החלה לברר, ומצאה אותך. מהפגישה הראשונה ראיתי שה'דלאי למה' הוא 'שדכן מקצועי'. הוא ידע בדיוק את מי אני מחפשת ורשם את שמך בפתק."

* * *

זה הסיפור שלנו. אני חושב שהוא סיפור מיוחד במינו. אנחנו נשואים כבר עשר שנים, ויש לנו ארבעה ילדים. אני שקוע בלימוד התורה כל היום, ואשתי עקרת בית נפלאה. אפילו ההורים שלי ושלה, שהם אנשים אמידים ומשכילים, אינם יכולים שלא להתפעל מהצורה שבה אנו חיים ומהצלחת השידוך בינינו. גם הם יודעים את הסיפור על ה"דלאי למה", ואפילו סיפרו בגאווה לחברים שלהם, שה"דלאי למה" בכבודו ובעצמו שידך את הבן שלהם...

האמת היא, שעל אף שאנו רחוקים מהעבר כרחוק מזרח ממערב, עדיין נשארה לשנינו פינה חמה בלב ל"דלאי למה". שמענו על כמה מקרים נוספים, שבהם שלח אנשים חזרה לארץ, להתקרב אל אמונתם. אכן, אדם מיוחד במינו.

* * *

לפני כמה שנים הוא ביקר בארץ. ממש רצינו לבקר אותו, מתוך הכרת הטוב, אך אשתי שתחי' אמרה לי: "אני חושבת שהוא היה מעדיף שלא נעשה זאת." הבטתי בה וידעתי שהיא צודקת. זו אולי עצת היצר, כדי לגרום לבלבול בין קודש לחול.

אחרי שנסע מכאן, הלכתי לרב שלי ושאלתי אותו מה מותר ומה אסור לחשוב בעניין שלו. הוא אמר לי, שכאדם, עליי לחוש כלפיו הכרת הטוב, ולראות בו חסיד אומות העולם, אך יותר מכך - גם הוא עצמו לא ירצה שאחוש, אחרת היה מספח אותי ואת אשתי אליו, ולא היה שולח אותנו לכור מחצבתנו.

"תזכור אותו כאדם," הציע לי מורי ורבי. "אך שכח אותו בתור ה'דלאי למה'. זה לא טוב בשבילך."

חזרתי לביתי עטוף מחשבות. הוא צדק, מורי ורבי. זו לא היתה רק הכרת הטוב שמשכה אותי אליו. זה היה הוא עצמו, ואולי אפילו מה שהוא מייצג בתוך ליבי.

ליצר הרע יש מהלכים משלו. הוא חזק מרצונו של ה"דלאי למה" - שאתרחק ממנו, וחזק מרצוני אני. עבודה זרה אינה דבר שנמחק כל כך מהר מהלב.

* * *

הגעתי לביתי, פתחתי את אלבום התמונות אל מול עיניה של רעייתי, לקחתי את תמונת ה"דלאי למה" וקרעתי אותה, בנחת, לא בשנאה, אלא מתוך הערכה. מי כמוהו יודע שאין זו כפיות טובה, אלא ההוכחה הגדולה ביותר להכרת טובתי כלפיו, בכך שקיימתי את בקשתו באופן המלא ביותר.

מקור

סיפור יפה אז שיתפתי

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה