קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
רציתי להתייעץ אתכם בקשר להסכם שסופר מסוים הולך לסגור עם בית הוצאה לאור.

את הספר עצמו כתב הסופר, והמו"ל יצטרך לדאוג לעריכה, הגהה, הקלדה, עיצוב, הדפסה ושיווק.

הסכום המוצע כרגע הוא התחלקות ברווחים (50/50) לאחר קיזוז כל ההוצאות של המו"ל.
זאת אומרת שמהכנסות יקוזז שכר העורך, הגרפיקאי, הדפוס וכו'. וברווח שנשאר יתחלקו המו"ל והסופר.

בנוסף דורש המו"ל שהזכויות על הספר יתחלקו גם הם בינו לבין הסופר. (הזכות הקניינית)

שאלתי: האם זה לגיטימי לדרוש זכויות על הספר במקרה כמו זה שבו ההוצאות של המו"ל מקוזזות לפני חלוקת הרווחים?
באם ההכנסות היו מתחלקות שווה בשווה ורק אח"כ היו משולמות ההוצאות מהחלק של המו"ל, אני מבין שעל כך הוא דורש חלק מהזכויות בתור שותף בעריכת הספר.
אך במצב המוצע - זה נראה לכם הגיוני?

או במילים אחרות - מה מקובל כיום בשוק ההו"ל לגבי קיזוז הוצאות וקנין זכויות.

(התלבטתי באיזה פורום לפרסם שאלה זו, תגידו לי באם אתם חושבים שכדאי לשאול גם בפורום הראשי)

תודה רבה ושבת שלום
כמובן יכולתי לשאול את השאלה גם ככה:
- "ה"א ידיעה בתוכן עניינים של סידורים"
- "ה"א הידיעה בתוכן עניינים של סידורים" או "ה"א הידיעה בתוכן עיניינים של סידורים
- ה"א הידיעה בתוכן עניינים של הסידור
וכו' וכו'

ה"א הידיעה הינה תווית יידוע לשם עצם או לשם תואר וכולם יודעים מה פירושו. אלא שאני מחפש כלל או הגיון על פיו נקבע הופעתה או היעדרותה בשמות. ספציפית אני מתייחס לסידורים.

והנה עיקר שאלתי. מה נכון ומה לא נכון? מה צורם באוזניים או מה לאו?

- תפילת שחרית לחול - תפילת השחרית לחול
- תפילת עמידה לשחרית - תפילת העמידה של (ה)שחרית

הדגשתי מה שלדעתי לא נכון. אבל אם זה כך, אז מדוע:

- ברכות השחר , ולא ברכות שחר?
- סדר הקרבנות ולא סדר קרבנות?

סדר הדלקת נרות , סדר נטית לולב, אבל סדר ספירת העומר.

ברור שע"פ הדקדוק גם הצורות "סדר הדלקת הנרות" וגם "סדר נטילת הלולב" הן נכונות כמו כן ניתן גם לחסוך את ה"א הידיעה ב"ברכות שחר" מבלי לפגוע בכללי הדקדוק.

ברור לכולנו שמלים יכולות להפוך למושגים. לעתים מושגים אלה נקפאים ואין צורך ליידע אותם. אבל בכל זאת אני רואה כאן אי עקביות (וכנראה טרם עליתי על הפרינציפ). והבה נמשיך בדוגמאות:
"זמירות ליום השבת". כולם יסכימו שה"א הידיעה במקום, הרי מדובר בשבת קודש, מושג חשוב ויחידי. למרות זאת, בדוגמא הבאה: "תפילת מנחה לְשבת" ולא לַשבת. ע"פ הדוגמא הראשונה, היינו מצפים גם כאן ליידוע. (נכון שהכותרות הן לא מנוקדות בסידורים, אבל כאן אני מסתמך על השמיעה). בשני המקרים, "זמירות ליום השבת" ו"תפילת מנחה לשבת", מדובר באותה השבת קודש ומה פתאום תבוא פעם ביידוע ופעם ללא יידוע? כארגומנט ניתן להביא כאן את עיניין הביטוי הקפוא, דהיינו: היות ו"יום השבת" הינו מושג שמופיע בצורה זאת במקורותנו ("זכור את יום השבת לקדשו") הופך לביטוי קפוא. גם "סדר הקפות לשמחת תורה" ללא ה"א הידיעה מעיד על כך שמבנה הסמיכות "שמחת תורה" הינו ביטוי קפוא.

האם לדעתכם יש כלל מתי עם ומתי ללא ה"א הידיעה?
דבר אחד בטוח: מדובר כאן בביטויים קפואים, במושגים. אבל, איך הם נוצרו, כלומר על איזה בסיס של הגיון או כלל דקדוקי נקבע מתי עם ומתי ללא ה"א הידיעה, זה כבר לא ברור (לי). במידה ויש למישהו מכם ידע או דעה, אשמח לקרוא.
שלום וברכה!
לאחר זמן ממושך שלא זכיתי לזה, מצורף בזה גליון יד מכתב העת חופים.
ובו שיר אחד-"אבוקה"
העוסק בייחוד הישראלי כציבור,כעם קדוש. ולא כפרט, דהיינו עיקר עינינו של עמ"י להיות"עם" ישראל.
ולא רק פרטים יחידים צדיקים.
שעליהם הלא כבר כתב אליהו הנביא בתד"א-י :" אמר אליהו: מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה – הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקדש שורה עליו" -לזה לא צריך את עמ"י. לאלא עמ"י נוצר, ונברא- להיות אומה שלמה בכל הדר חייה.

"ישראל מספרים תהלת ד',
כח גבורה העליונה,
במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו,
מעולם ועד העולם, (נחמיה ט ה): "ומרומם על כל ברכה ותהלה",
זהו גורל ישראל" (אורות, ישראל ותחייתו, א)
(גורל = ייעוד מהותי בגזרה אלוקית [מהרב יהושע רוזן שליט"א])
וכדברי הרב בא"הת -א-ג:
".. צריכה ארץ ישראל להיות בנויה וכל ישראל יושבים עליה מסודרים בכל סדריהם, מקדש ומלכות, כהונה ונבואה, שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם, אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה נצה ומתחברת לתורה שבכתב בכל שעור קומתה. בגלות נפרדו התאומים, נתעלתה תורה שבכתב למרומי קדשה, וירדה תורה שבעל פה בעומק תחתית ... והיא יורדת ונופלת בכל יום ויום עד אשר יפוח היום ואור החיים יבא מאוצר גאולת עולמים, וישראל יעשה חיל, ינטע על ארצו וישגשג בכל הדר סדריו. אז תחל תורה שבעל פה לצמח מעומק שרשה, תעלה מעלה מעלה, ואור תורה שבכתב יזריח עליה קרני אורה מחדש, חדשים לבקרים. והדודים יתאחדו בנוה אפריונם, ואור נשמת אל חי העולמים המתגלה בתחית ישראל וברום קרנו, יאיר באור שבעת הימים של אור החמה ואור הלבנה גם יחד, והיה אורם ישר חודר ומושך מזה לזו, ועונה את הארץ ואת העם בכל יפעת חיים. והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. "

רק כאומה שלמה, כעם חי, בכל הדרו ושלמותו,
אז,לא-"איש תחת גפנו" לבד, לא"שכר טוב" לבד, לא כל מיני טובה.
אלא-
החיים השלמים של עמ"י כעם, הם תחיית התורה!

על כן, הבדלת עמ"י מהעמים, וכל ההבדלות כולן. ציבוריות הן. כלליות הן. בפתילות הרבה, לא בלהבת היחיד.
אין היחיד עם כל קדושתו, יכול להגיע להבדלה. אינו אלא צדיק ברמה שונה,
אך לא- באיכות נבדלת.
זהו ייחוד ישראל- "ברכת ישראל היסודית, היא תוספת הדעה העליונה" דעת ד'
(אורות, אורות ישראל ותחייתו, כא)

"... ישנם בעולם חסידים, פלוסופים, אנשי קודש ואנשי אלהים,
אבל אין בעולם אומה, שנשמתה העצמית לא תוכל להשתלם
כ"א ע"פ המגמה של האידיאה האלהית העליונה בעולם,
כ"א ישראל..."
(אורות, אורות התחיה ב)

"אתם עדי נאום ד',
ואני אל".
(ממולץ מאד לעיין בפסקה הראשונה באורות-"ישראל ותחייתו" ובכל ספר אורות.
ובזה אשים קנצי למילי. למרות חשקי העז, ולא אצטט פה את חצי מספר אורות,
והרוצה להרחיב משם יקחנו. ומספר דרך ד' לרמח"ל בפרק- "בענין ישראל ואומות העולם".)

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה