קורה משהו הזוי באשכולות פה.
הנתון הקריטי, העיקרי, והיחיד שחשוב - הוא שאנשים בציבור שלנו חולים הרבה יותר. במחלה הרסנית. מחלה שגורמת להשלכות קשות ונכויות רבות, ונגרמת ישירות מאורח חיים לא בריא.
ואתם מתברברים פה האם גם החילוני אוכל ג'אנק או לא?! מה זה משנה, למען השם?!
כמו שיודיעו לפישל שיש שריפה בביתו, ובמקום לרוץ לכבות, הוא יתחיל להתפלפל: "אבל גם הבית של השכן עשוי מעץ, אבל אצלי נזהרים מגפרורים. ובכלל, אם לעירייה היה אכפת מאיתנו, הייתה מחלקת גלאי עשן חינם".
יש שריפה אצלך בבית, בנאדם.
הנתונים על הסכרת הגבוהה הם היחידים שצריכים להבדק. כל השאר - לא מעניין. ואם הנתונים האלה נכונים, אז גם אם כל החילונים שותים כל יום בקבוק קולה ומעשנים קופסת סיגריות - עדיין מצופה מהציבור החרדי להתאגד ברצון חד משמעי לקידום אורח חיים בריא, להסברה על פעילות גופנית, ולהצלת כל מה שאפשר להציל.
אפשר קצת להירגע.
אף אחד לא בא לדאוג לנו.
סה"כ באו להצדיק את המיסים החדשים. [ולכן הביאו מחקר מלפני שנתיים על פער התחלואה, איפה היו עד היום?]
וע"ז הכעס הגדול, לא סותר שיש מה לשפר מאד בהרגלי תזונה. [לא בטוח שזה חל על שבתות וימים טובים.]
מי שבאמת מעניין אותו נתונים על מצב הבריאות.
מתוך המכלול
אורח החיים הבריאותי של הציבור החרדי
בהשוואה של מספר פרמטרים של אורח חיים בריא שעשויים לנבא תוחלת חיים, נמצא שבין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסייה יהודית לא-חרדית הנתונים דומים במספר פרמטרים הכוללים
תזונה, שעות שינה ומסת גוף, אולם שונים בפעילות גופנית (לרעת החרדים שמתעמלים פחות, בממוצע) וב
עישון (לטובת החרדים שמעשנים פחות, בממוצע).
[2]
ב
סקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2012, דיווחו 73.6% מהחרדים שבריאותם "טובה מאוד", לעומת כ-50% בקבוצות אוכלוסייה אחרות. ורק 18.7% אחוז מהחרדים דיווחו כי הם סובלים מבעיה בריאותית כלשהי, לעומת שיעור כפול ויותר בקבוצות אחרות.
[3] האוכלוסייה החרדית צעירה יחסית, אולם גם לאחר ביצוע התאמות לפי גיל, נותרו פערים משמעותיים: 64.6% מהחרדים הגדירו את בריאותם כ"טובה מאוד", לעומת 55%–51 בקרב קבוצות אחרות בחברה היהודית.
[4] עם זאת, מדד ההערכה העצמית של מצב הבריאות אינו אובייקטיבי כמו מדד תוחלת החיים, וכן ייתכן שהדיווח החיובי יחסית של מצב הבריאות בקרב חרדים נובע גם מנורמה חברתית שלפיה לא נהוג להתלונן.
הקשר בין תוחלת החיים למצב סוציו-אקונומי
בדרך כלל נמצאת התאמה בין המצב הסוציו-אקונומי של חברה מסוימת לבין תוחלת החיים באותה חברה, התאמה הידועה כבר שנים רבות ונבדקה במקומות רבים בעולם. התאמה זו נכונה הן בהשוואה בין מדינות שונות, והן בהשוואה בין ערים שונות. חוקרים הצביעו על כמה קשרים אפשריים בין התופעות, בין היתר: נגישות פחותה לשירותי בריאות, חוסר במשאבים המפריע לשמירה על בריאות תקינה, מתח, מגורים בשכונות צפופות,
היגיינה ועוד.
[5]
מחקר השוואתי של תוחלת חיים לפי ערים
במחקר השוואתי שערכו
דב צ'רניחובסקי וחן שרוני, השוו השניים את תוחלת החיים בערים בישראל הכוללות מעל 50,000 תושבים. בעוד שבכל הערים נמצא קשר ישיר בין המצב הסוציו-אקונומי לתוחלת החיים, שלוש ערים חרגו בהרבה מהמגמה – ונרשמה בהן תוחלת חיים ארוכה בצורה משמעותית מערים בעלות מצב סוציו-אקונומי דומה. שלוש הערים הן ערים בעלות ריכוז גבוה של אוכלוסייה חרדית:
בני ברק (95%),
בית שמש (46%) ו
ירושלים (31%).
[6] הממצאים במחקרים אלו מצטרפים למחקרים קודמים המראים
קורלציה חיובית בין מידת הדתיות של יישוב לבין אריכות ימים.
[7][8]
דו"ח של
איתן ששינסקי, דניאל גוטליב ואחרים משנת 2017 העריך שישנה מובהקות סטטיסטית לאריכות ימים אצל חרדים, אך ציין זאת בהסתייגות כי המודל לפיו הם מודדים מי הוא חרדי עלול להיות בעייתי בגילאים מתקדמים.
[9]