דרוש מידע מי הלא שפוי - מי שצורח או מי שלא?

  • הוסף לסימניות
  • #3
אני מתכוונת בסיטואציות קשות בחיים. בן אדם שצורח - שבוכה, שמדבר, שמוציא או בן אדם שלא?
כי יש כאלה שיחשבו שלא מתאים להם להוציא ומי שמוציא לא שפוי כנראה ויש כאלה שיחשבו שמי שלא מוציא הוא הלא שפוי
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כמו שעל טעם וריח אין להתווכח, ככה גם על רגשות אתה לא יכול להתוכח.
יש אנשים מופנמים שלא מסוגלים להוציא רגש אחד החוצה בין כאב ובין שמחה.
ויש אנשים שכל מזג במצב רוח שלהם כל השכונה יודעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני מתכוונת בסיטואציות קשות בחיים. בן אדם שצורח - שבוכה, שמדבר, שמוציא או בן אדם שלא?
כי יש כאלה שיחשבו שלא מתאים להם להוציא ומי שמוציא לא שפוי כנראה ויש כאלה שיחשבו שמי שלא מוציא הוא הלא שפוי
אני לא חושבת שזה ענין של שפיות או לא,
אלא ענין של אופי וחינוך.
לרוב מוחצנים נוטים יותר לדבר על רגשותיהם ומופנמים פחות (יותר בקשר של אחד על אחד)
וברור שישראלים ואמריקאים ישתפו יותר משויצרים ואוסטרים.
אז מי השפוי? השויצרי או האמריקאי?
המופנם או המוחצן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני מתכוונת בסיטואציות קשות בחיים. בן אדם שצורח - שבוכה, שמדבר, שמוציא או בן אדם שלא?
כי יש כאלה שיחשבו שלא מתאים להם להוציא ומי שמוציא לא שפוי כנראה ויש כאלה שיחשבו שמי שלא מוציא הוא הלא שפוי
לדעתי זה תלוי אופי והחברה שבה האדם חי.
יש כאלה מופנמים יותר ויש כאלה יותר מוחצנים.
זה לא עניין של טוב או לא, עניין של מנטליות וכל עוד טוב לאדם איתה אז זה בסדר.
הבעיה מתחילה כאשר לא טוב לאדם עם המופנמות או המוחצנות, שהוא מרגיש שהוא נגיע למצב לא בריא שהוא חייב להתפוצץ ולהוציא, אבל הוא לא יודע לצעוק (או לבכות, וזה באמת עצוב), פה מתחילה הבעיה, זלגתי קצת מהשאלה שלך, אבל הייתי חייבת;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני מתכוונת בסיטואציות קשות בחיים. בן אדם שצורח - שבוכה, שמדבר, שמוציא או בן אדם שלא?
האם הכוונה לצרוח סתם, או לצרוח על מישהו? - זה מאוד משנה.
אם הכוונה לצרוח מכאב - לא על מישהו, לבכות ולהביע - אני מאוד מסכימה עם מה שכתבו -
זה לא עניין של טוב או לא ... כל עוד טוב לאדם איתה אז זה בסדר.
הבעיה מתחילה כאשר לא טוב לאדם עם המופנמות או המוחצנות, שהוא מרגיש שהוא מגיע למצב לא בריא שהוא חייב להתפוצץ ולהוציא, אבל הוא לא יודע לצעוק (או לבכות, וזה באמת עצוב), פה מתחילה הבעיה.
זה גם מתאים לרוב הדברים בחיים - יכולות להיות תגובות והתנהגויות מאוד שונות והפוכות אחת מהשניה - והכל בסדר, כל עוד לאדם טוב עם זה (ולא פוגע בסביבתו).
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני מתכוונת בסיטואציות קשות בחיים. בן אדם שצורח - שבוכה, שמדבר, שמוציא או בן אדם שלא?
כי יש כאלה שיחשבו שלא מתאים להם להוציא ומי שמוציא לא שפוי כנראה ויש כאלה שיחשבו שמי שלא מוציא הוא הלא שפוי
לא חושבת שיש כאן מקום לדיון
במצב קשה בחיים שאדם חווה רגשות קשים
אין מקום לדון מה שפוי ומה לא.
מה שחשוב הוא לתת פרק זמן להוציא הכל הכל הכל
כל אחד בדרך שלו.

הרבה בריאות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
זה גם מתאים לרוב הדברים בחיים - יכולות להיות תגובות והתנהגויות מאוד שונות והפוכות אחת מהשניה - והכל בסדר, כל עוד לאדם טוב עם זה (ולא פוגע בסביבתו).
גם אם לא פוגע לא תמיד החברה מכילה ומסתכלת על זה כמשהו נורמטיבי
מה לעשות זה המצב.
הבעיה היא שלפעמים המוצפות והקושי הרגשי שהאדם נמצא בו מגיע לרמה שיא שהכל משפריץ החוצה והוא מרגיש שהוא צריך את זה.
אולי שילך ליער לצרוח אבל משם לטיפול רגשי שיעזור לו להירגע אבל באמת.
ואגב לצרוח במקום שאף אחד שומע זה לא רעיון כזה רע:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
גם אם לא פוגע לא תמיד החברה מכילה ומסתכלת על זה כמשהו נורמטיבי
מה לעשות זה המצב.
הבעיה היא שלפעמים המוצפות והקושי הרגשי שהאדם נמצא בו מגיע לרמה שיא שהכל משפריץ החוצה והוא מרגיש שהוא צריך את זה.
אולי שילך ליער לצרוח אבל משם לטיפול רגשי שיעזור לו להירגע אבל באמת.
ואגב לצרוח במקום שאף אחד שומע זה לא רעיון כזה רע:(
אני לא מרגישה שהחברה מכילה קשיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני לא מרגישה שהחברה מכילה קשיים
חברה היא צירוף של יחידים. ככל שיהיו יותר יחידים שמכילים, כך יש סיכוי שמשהו ישתנה בחברה.
היכולת להכיל קשיים קשורה בכמה דברים -
* יכולת לראיה מורכבת ומגוונת, ההפך מראיית 'שחור-לבן'.
* ההכרה שברוב הדברים אין רק משהו אחד נכון/לא נכון. ודאי כשמדובר ברגשות, צרכים, תכונות אופי, קשיים.

* כבוד ואמון בשני, ודאי במה שקשור לענייניו שלו, לרגשותיו שלו, לצרכיו שלו.
לא צריך להבין קודם את חוויות השני ורק אז להשתכנע ולהאמין לו (שקשה לו עם משהו, שהוא צריך משהו, שטוב לו דווקא כך ולא אחרת, שהוא מנסה ולא מצליח, וכו'), אלא להאמין ולכבד את מה שעובר עליו מלכתחילה - עוד טרם ירדנו לעומקו של העניין.
הכלה לא יכולה להיות תלויה באם בררנו את העניין והבנו אותו - ונתנו ברוב טובינו אישור לבן אדם להיות מה שהוא. (כולל גם את עצמנו!)

דוגמא אחת מיני רבות: לילדים שמתקשים ללמוד - מגיע כבוד בסיסי ואמון גם לפני שמגלים שיש להם נניח דיסלקציה. היה מגיע להם כבוד בסיסי ואמון עוד טרם גילו בכלל שיש דבר כזה דיסלקציה. (אין הכוונה לאמון מסוג: 'אם רק תרצה - תצליח'. כי זה בדיוק ההפך מאמון!) אמון בילד שהוא רוצה להצליח, שהוא עושה כמיטב יכולתו, להאמין שבאמת קשה לו שם משהו, גם אם עדיין לא יודעים מה הדבר.

זה מתחיל בעולל בשנתו הראשונה, שבוכה רוב היממה. הוא לא 'מפונק' רק כי הרופא לא יודע מה יש לו! זה ממשיך לאורך כל החיים - במתבגרים ובני אדם בוגרים עם אופי וקשיים וחולשות משלהם - ועד זקנה ושיבה - לא טוב לקשיש אחרי תרופה חדשה שקיבל? - זה לא בגלל 'הגיל, וזהו'.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
תמיד איזון הכי טוב,
לא מידי מוחצן רגשות ולא מופנם,
צריך לדעת לפרוק ולשתף כשצריך בלי היסטריה מיותרת, אבל מצד שני אסור לשתוק ולאגור.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה