דרוש מידע מי הלא שפוי - מי שצורח או מי שלא?

[שועל ספרות.]

זה בעיקר תלוי למי?
למאבטח בחנות מכולת או למנקה רחובות למשל, לא הייתי בוכה וצורח על כלום!

 

[מלכי סלמון]

זה לא ענין של שפיות
אולי התכוונת לשאול איזו תגובה בריאה יותר

וזה בהחלט תלוי באדם ובסיטואציה

 

[מריומה~]

חברה היא צירוף של יחידים. ככל שיהיו יותר יחידים שמכילים, כך יש סיכוי שמשהו ישתנה בחברה.
היכולת להכיל קשיים קשורה בכמה דברים -
* יכולת לראיה מורכבת ומגוונת, ההפך מראיית 'שחור-לבן'.
* ההכרה שברוב הדברים אין רק משהו אחד נכון/לא נכון. ודאי כשמדובר ברגשות, צרכים, תכונות אופי, קשיים.

* כבוד ואמון בשני, ודאי במה שקשור לענייניו שלו, לרגשותיו שלו, לצרכיו שלו.
לא צריך להבין קודם את חוויות השני ורק אז להשתכנע ולהאמין לו (שקשה לו עם משהו, שהוא צריך משהו, שטוב לו דווקא כך ולא אחרת, שהוא מנסה ולא מצליח, וכו'), אלא להאמין ולכבד את מה שעובר עליו מלכתחילה - עוד טרם ירדנו לעומקו של העניין.
הכלה לא יכולה להיות תלויה באם בררנו את העניין והבנו אותו - ונתנו ברוב טובינו אישור לבן אדם להיות מה שהוא. (כולל גם את עצמנו!)

דוגמא אחת מיני רבות: לילדים שמתקשים ללמוד - מגיע כבוד בסיסי ואמון גם לפני שמגלים שיש להם נניח דיסלקציה. היה מגיע להם כבוד בסיסי ואמון עוד טרם גילו בכלל שיש דבר כזה דיסלקציה. (אין הכוונה לאמון מסוג: 'אם רק תרצה - תצליח'. כי זה בדיוק ההפך מאמון!) אמון בילד שהוא רוצה להצליח, שהוא עושה כמיטב יכולתו, להאמין שבאמת קשה לו שם משהו, גם אם עדיין לא יודעים מה הדבר.

זה מתחיל בעולל בשנתו הראשונה, שבוכה רוב היממה. הוא לא 'מפונק' רק כי הרופא לא יודע מה יש לו! זה ממשיך לאורך כל החיים - במתבגרים ובני אדם בוגרים עם אופי וקשיים וחולשות משלהם - ועד זקנה ושיבה - לא טוב לקשיש אחרי תרופה חדשה שקיבל? - זה לא בגלל 'הגיל, וזהו'.

למי את מדברת- איך אנחנו צריכים להיות או איזה חברה אנחנו רוצים שיהיה?
אם זה לחברה אז חזרנו להתחלה- איך עושים את זה?
אולי השפעה על הפרט ועוד פרט יוצרת את זה
ויותר מזה אנחנו צריכים להקיף את עצמינו רק באנשים שיודעים להכיל ואילו שלא להזיז הצידה.

 

[אבן קיסר]

ויותר מזה אנחנו צריכים להקיף את עצמינו רק באנשים שיודעים להכיל ואילו שלא להזיז הצידה.

זה כנראה פחות פשוט ממה שזה נשמע.
אנשים בסביבה הטבעית שלנו הם לא כלים על לוח שחמט שאפשר להזיז או לסלק מהחיים במחי יד
הייתי מדייקת -
אפשר וכדאי להצטייד בידידים שיודעים להכיל (איפה מוצאים אותם?)
ולהתאים את עצמנו ליכולת ההכלה של כל היתר...

 

[מריומה~]

ויותר מזה אנחנו צריכים להקיף את עצמינו רק באנשים שיודעים להכיל ואילו שלא להזיז הצידה.

זה כנראה פחות פשוט ממה שזה נשמע.
אנשים בסביבה הטבעית שלנו הם לא כלים על לוח שחמט שאפשר להזיז או לסלק מהחיים במחי יד
הייתי מדייקת -
אפשר וכדאי להצטייד בידידים שיודעים להכיל (איפה מוצאים אותם?)
ולהתאים את עצמנו ליכולת ההכלה של כל היתר...

וגם לאפשר להם להכיל אותנו
קרי אם יש בנו מוצפות גדולה ללכת לטיפול לפרוק שם ולא להשליך הכל אליהם ועליהם

 

[מרחבית]

למי את מדברת- איך אנחנו צריכים להיות או איזה חברה אנחנו רוצים שיהיה?

גם וגם... מסבירה מה נראה לי אידיאלי בעניין הזה של ההכלה ושל כבוד ואמון בסיסיים.

כמו כל אידיאל - יש פער גדול בינו לבין המציאות. לא רק שהחברה לרוב לא תהיה כמו שאנחנו מצפים, אלא שגם אנו עצמנו לא נהיה תמיד כמו שאנחנו מצפים, ולא ננהג בצורה אידיאלית מושלמת בכל עת ובכל מצב, כי אף אדם איננו מלאך ואיננו מושלם.

כמו בכל אידיאל או חזון - טוב שדנים על זה, טוב שמשמיעים את השפה הזו, וטוב שיש המשתדלים ליישם יותר ויותר.
כל אחד מאיתנו באופן פרטי וגם החברה בכללותה - עוברים תהליכים בהרבה תחומים, וככל שיש התקדמות של הפרט ושל הכלל - מה טוב.

 

[נחמן העמקן]

דיון מיותר

 

[מרחבית]

דיון מיותר

דיון מיותר בשבילך.

 

[מריומה~]

דיון מיותר

וזה למה?

 

[פנינה 99]

אני מתכוונת בסיטואציות קשות בחיים. בן אדם שצורח - שבוכה, שמדבר, שמוציא או בן אדם שלא?
כי יש כאלה שיחשבו שלא מתאים להם להוציא ומי שמוציא לא שפוי כנראה ויש כאלה שיחשבו שמי שלא מוציא הוא הלא שפוי

בלת"ק
הכל תלוי בנסיבות,במינון ובעוצמה.
צרחה אחת ברגע של בהלה שונה מצרחות על ילד שחצה גבולות.
בכי מסיבה מתאימה ,תואמת גיל ועם גבול של זמן.
שיתוף בחויה אישית טובה אבל מוגבלת במינון.
מי שמשתפת בבעיה אישית כל מי שמוכן לשמוע אז .....