דרוש מידע צהרון לילדים- מזיק רגשי?

כאחת שעובדת בצהרון כבר כמה שנים טובות..
אמנם אין הנחתום מעיד...
אבל אני חייבת לומר שאני בעצמי וכך גם חברותיי לצוות משקיעות את כל כולנו בילדות, גם בימים קשים, ימים לחוצים, גם כשהילדים בבית עם חום וכו' וכו' - בכל מצב אנחנו עושות את המקסימום בשביל הילדות, כך שמצופה להבין אותנו ולתת את מלוא ההערכה...

ולעצם העניין:
לדעתי הדבר תלוי באיזו הרגשה האמא משאירה את הילד בצהרון, אם האמא משאירה את הילד בהרגשה של ''מסכן שלי אני חייבת להשאיר אותך בצהרון''.. ''אני לא יכולה לתת לך את החום של אמא ואני משאירה אותך כאן..'',
אז אכן הילד ירגישאת הנקיפון מצפון של האם וכך בדיוק תהיה ההרגשה שלו בשעות האלו,
אמא חכמה שיודעת בעצמה שהיא צריכה להשאיר את הילד בצהרון, צריכה לתת לילדה [לעצמה!..] הרגשה חיובית ושמחה בידיעה שזה מה שטוב לה וטוב לילדה, ואז זו תהיה הרגשת הילד בזמן הצהרון.
ובמילה אחת: כהרגשת האם כך הרגשת הילד!!

[כמובן שכשהילד חוזר הבייתה הוא יקבל מהאמא את כל מה שיש לה להציע..;)]
 
בלת"ק
מאד משתנה מצהרון לצהרון.
בבית הספר של הבנות שלנו משקיעים מאד בצהרון!
אין מצב שילדות מסתובבות משועממות בלי לעשות כלום. כל יום יש יצירה/פעילות
הן חוזרות משולהבות ונהנות.
קרה לי שביקשתי מהן לצאת מוקדם, הן התחננו להשאר עד הסוף.

לעומת זאת יש מקומות שזה רחוק מלהיות כך... אפשר לבקש שהצהרון יתנהל באופן תקין ומהנה לילדים.
 
לא מכירה היום מורות (מלבד מחנכות א-ג) שמסיימות באחת...
גם מורות במקרים רבים שמות בצהרון מכורח עבודתן.
זכור לי שאחד הרבנים נראה לי הרב שטיינמן אמר שבדור שלנו עדיף שהילדים יהיו מחוץ לבית כמה שיותר...
 
לדעתי זה מאוד מאוד תלוי בילד. כמה הוא קשור לבית? כמה הוא תלותי בהורים וזקוק לאוכל הביתי?
לדוגמא אצל ביתי הגדולה ראינו שהבית מאוד חסר לה וקשה לה בצהרון אז הפסקנו לה לאחר כחודשיים ועשינו את כל המאמצים לקבל אותה באחת חזרה הביתה.
לעומתה הבת השניה אהבה את הצהרון דרשה שנרשום אותה אליו ולא הסכימה שנבוא לקחת אותה מוקדם, כשניסינו להפתיע ולהקדים לקחת אותה הוא ממש התאכזבה.....
יש לפעול בחכמה ולהתאים את ההחלטה לאופי הילד.
 
כאחת שעובדת בצהרון כבר כמה שנים טובות..
אמנם אין הנחתום מעיד...
אבל אני חייבת לומר שאני בעצמי וכך גם חברותיי לצוות משקיעות את כל כולנו בילדות, גם בימים קשים, ימים לחוצים, גם כשהילדים בבית עם חום וכו' וכו' - בכל מצב אנחנו עושות את המקסימום בשביל הילדות, כך שמצופה להבין אותנו ולתת את מלוא ההערכה...

ולעצם העניין:
לדעתי הדבר תלוי באיזו הרגשה האמא משאירה את הילד בצהרון, אם האמא משאירה את הילד בהרגשה של ''מסכן שלי אני חייבת להשאיר אותך בצהרון''.. ''אני לא יכולה לתת לך את החום של אמא ואני משאירה אותך כאן..'',
אז אכן הילד ירגישאת הנקיפון מצפון של האם וכך בדיוק תהיה ההרגשה שלו בשעות האלו,
אמא חכמה שיודעת בעצמה שהיא צריכה להשאיר את הילד בצהרון, צריכה לתת לילדה [לעצמה!..] הרגשה חיובית ושמחה בידיעה שזה מה שטוב לה וטוב לילדה, ואז זו תהיה הרגשת הילד בזמן הצהרון.
ובמילה אחת: כהרגשת האם כך הרגשת הילד!!

[כמובן שכשהילד חוזר הבייתה הוא יקבל מהאמא את כל מה שיש לה להציע..;)]
כל כך כיף לקרוא את מה שכתבת.

שמתי לב שהמון מעובדות ההוראה והצהרונים מאשימות הרבה את ההורים,
הם יכולות לאמר לי (כן, אני עובדת עד 16:00) שהן רואות על הבנות בכיתה שהאמהות שלהם עובדות עד מאוחר :mad:,
ושאלו בנות בעיתיות וכו׳.
בקיצור - הם הרבה תקועות 50 שנה אחורה, לצערי.

תמיד אני מצטערת וקשה לי לשלוח את הילדים שלי לכאלו מוסדות,
לכאלו מורים או מורות שחושבים עלי ועל נשים כמוני שעובדות הרבה הרבה יותר שעות מהן - רע :(
כיף לשמוע מתוך המערכת מישהי עם גישה וראייה שפויה.
תודה לך.
 
אני מעונינת לעלות נקודה שעדיין לא עלתה בהקשר של צהרונים.

שנים ילדי חזרו בצהריים, והיו עסוקים עד למעלה מראש בחברת עצמם, השנה השארתי בצהרונים מאחרי החגים, וגיליתי לתדמהתי שהילדים איבדו את היכולת להעסיק רת עצמם!, הם רק באים הביתה, משעמם להם, הם רוצים להזמין וללכת לחברים, רוצים אטרקציות יציאות וכולי.

זה היה כל כך מפתיע ובתזמון כל כך לשינוי, שבעיני, חוסר היכולת להיות עם עצמנו, לגלות מה מעניין אותנו, וליצור לעצמנו תוכן וסדר יום זה ממש הרגל גרוע ומרחיק.
 
טוב לילד להיות בבית גם כשאמא שלו לא יושבת ומשחקת איתו הרבה זמן. ואגב - לדעתי טוב לילד להיות בבית גם אם לפעמים טיפה משעמם לו מאשר להיות עסוק כל הזמן אבל מחוץ לבית.
כל זה כמובן ככל שמתאפשר, אבל השאיפה היא שילדים ינשמו בית ויפגשו את המשפחה כמה שיותר.
כך לדעתי. גם אם זו המציאות ההכרחית בהרבה מקרים, בא לא נהפוך את זה שילדים חוזרים הביתה ואחרי שעתיים-שלוש הולכים לישון לאידיליה.
הסתכלות רחבה, שמבינה שהורות ובית הם הרבה מעבר להעסקה.

'להיות בנעלי בית' זה בעיקר ההרגשה שכאן מותר לי להיות מי שאני בלי הצגות ורושם: להתמרמר, לכעוס, להתגלגל מצחוק, לבהות להנאתי, לכדרר בכדור, לשרוק, לזמזם, להזדמר, להרגיש חופשי, בלי תחרותיות, בלי חברה, בלי הוראות והפעלה.
זאת יכולת לחיים....
 

@דוב ס

שמעתי ממקור ראשון אחת שעבדה בצהרון במשך שנה עברה כסיעת בכמה מקומות
ומחריד מה שהיא ראתה שם , ביטויים מחרידים לאוזניים של הילדים, לא היו ברכות !, יש ילדים שזוכים ליחס רב ויש כאלו שכמעט לא , דיבורים על נושאים שלא מתאימים לילדים כולל בעיות של הילדים בגן באוזניים שלהם , היו ילדים שבכו לפעמים שעות כי התגעגעו לאימא , ושום דבר לא עזר.


לא מלכתחילה אבל אם אין ברירה אז שימו לב:
1. מי הגננת של הילד שלכם , האם היא טובה מאימה לילדים סבלנית כמו הגננת של הבוקר, יראת שמים ? מתאימה להיות מחנכת לילד שלכם בשעות אחה"צ ? יש מקומות שלוקחים מי שמוכנה כי אין מספיק ביקוש ואז התוצאות בהתאם
2. אצלנו במשפחה עדיפה כל אופציה שהיא על פני צהרון - העיקר שמשהו ישמע את הילד ישב לידו
ושהילד ישהה בשעות אחה"צ במחיצת אחיו ואחיותיו לכל הפחות .
3 כתבו כאן קודם אז - כן ,לפעמים יש דברים מגרים בצהרון- קרה שילד אמר שבצהרון חילקו כך וכך וכיף להם , ולכן מה ?זה אומר שצהרון יותר טוב לו מהבית בגלל זה ? o_O
 
נערך לאחרונה ב:
בלי להשוות לקיבוצים וכדו' (השוואה פוגענית להורים שנותנים את נפשם עבור ילדיהם!)

למה היא פוגענית בעיניך?
מציאות בשטח, יש היום ילדים שנמצאים מחוץ לבית אפילו יותר.
אז מה?
הבית הוא בסיס לשינה והתארגנות ושהיה בסופשי"ם.

עצוב מאד, נכון.
וכואב.

אך אף אחד לא מפסיד מהתבוננות במציאות.
לפעמים, זה אומץ לעשות זאת, לפעמים, מציק לראות את המציאות.
אבל תמיד חשוב לא לטמון ראש בחול.
וברור לי שילדים לא צריכים להיות בגילאים כה קטנים-שעות ארוכות כ"כ מחוץ לבית.
גם לא בנים, עם כל הכבוד לחיידרים.

זה אילוץ.
ויש לו מחירים.
 
אין בכלל מה להשוות לדורות וזמנים אחרים.
כל דור ובעיותיו
כל דור וילדיו וכו'
אי אפשר להשוות.
 
הבית הוא בסיס לשינה והתארגנות ושהיה בסופשי"ם.
דבר חשוב מאוד, שלא היה ברוב הקיבוצים!
הילדים אכלו, התרחצו וישנו בבתי הילדים מגיל ינקות! בית הילדים היה הבית שלהם. את ההורים הם ביקרו אחר הצהריים.

ציטוט:
ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא.

הילדים נפגשו עם הוריהם בשעות אחר הצהריים למספר שעות, וחזרו לבית הילדים בשעות הערב לקראת השינה. את ארגון הילדים לשינה ביצעו המטפלות או המחנכת, שדאגו להשכיב את הילדים במיטות ולכיבוי האורות. במהלך הלילה, האחריות עברה לשומרת הלילה התורנית[1], שהייתה אחראית על מספר בתי ילדים. בשלב מסוים הוכנס לשימוש מכשיר אינטרקום ('שמרטף אלקטרוני'), שאפשר לשומרת לשמוע את הקולות בבתי הילדים ולהשגיח מרחוק. הלינה המשותפת החלה מגיל ינקות ועד לתיכון, בו עברו בני הנוער לחדרים של שניים או שלושה.

זה לא סותר את מה שכתבת
וברור לי שילדים לא צריכים להיות בגילאים כה קטנים-שעות ארוכות כ"כ מחוץ לבית.
אבל ההשוואה לחיים שהיו בקיבוצים - מוטעית ואיננה נכונה.
 
נערך לאחרונה ב:
אבל ההשוואה לחיים שהיו בקיבוצים - מוטעית ואיננה נכונה.
סורי,
עצם זה שאנחנו צריכים לחפש את ההבדלים-
זה כבר נורא!!!!!!!!!
הבית צריך להיות העיקר! ולא רק הבית הפיזי אלא הזמן ללא מסגרת לימודית ובסביבה משפחתית.
ואיכשהו- תמיד במסגרת הצהרון צצות יותר בעיות חינוכיות ובעיות משמעת-
בגלל הצוות הפחות מנוסה?!?! בגלל האוכלוסיה הבעיתית שנמצאת באחוזים גבוהים יותר?!?! העייפות?!?!? הבטלה?!?!?!
זהו- גם הילדים שלי בצהרון אבל אני לא עוצמת עיניים מהמצב.
 
א- מה קורה בחו"ל שם כבר שנים הילדים חוזרים מאוחר....
ב- יאללה בואו נעבור לאוהלים בנגב נגדל את ילדינו בדיונות לא נשלם משכנתא ויהיה כיף.
וביום ראשון הילדים בבית....
והמסגרת הזו אולי איכותית יותר מהמסגרת החלקית אצלינו!??!?-
- ברוב בתי הספק וובחלק מן הגנים הצהרון מורכב מאסופת ילדות מכיתות שונות, מורות עיפות או בחורות סמינר טריות, אוכלוסיה בעייתית שמורגשת יותר, שעמום או השתוללות ..............
 
עצם זה שאנחנו צריכים לחפש את ההבדלים-
אנחנו לא צריכים לחפש הבדלים. זה בכלל לא דומה.
מישהי השוותה בטעות - אף שזה כל-כך שונה במהות.
אז יש צורך לתקן את ההשוואה המוטעית הזו. זה הכל.
מעולם הקצנות לא תרמו לשיפור מצבים.
 
נערך לאחרונה ב:
שאלה על ההשוואה לקיבוצים
בחו"ל כשהילדים חוזרית הביתה ב 4-5 ובגילאים מבוגרים גם ב 6 זה גם מזכיר קיבוצים?
או כשהדרך הנורמטיבית היא שיום לימודים הוא יום לימודים ארוך, וממלא ומסודר ופחות מלחיץ כי הוא רגוע יותר וארוך יותר ואין לחץ לחץ לחץ של הספקים כי יש את הזמן והפניות ללמוד בצורה נעימה וחוויתית?
בחו"ל האמא בבית הרבה פעמים שותה מילקשייק או עושה שופינג בשעה שילדיה מסודרים במוסדות לימוד [בשנים האחרונות המציאות הזאת השתנתה, כי הכנסה אחת אינה מספיקה למשפחה שאינה נהנית מהברכה של בית אברכי] גם שם אפשר להפיל על האמהות את האשמה שהן שולחות את הילדים לבתי ילדים בקיבוץ עם כל המשתמע מכך?
ברור שיש עדיפות שילד יהיה בבית.. אבל ההשואה לבתי הילדים בקיבוצים היא מוטעית.
[בעבר פניתי בשאלה לרב פנחס בראייר על כך, ואמר ששעות ארוכות מחוץ לבית אינן משפיעות לרעה על ילד שקיים לו בסיס חזק חם ואיתן בבית]
 
אך אף אחד לא מפסיד מהתבוננות במציאות.
להלן תאור לא ממצה על המציאות פחות או יותר שהיתה בזמנו ברוב הקיבוצים - (מציאות שאין לה קשר קלוש לשליחת ילדים לצהרונים):
בא ילד לבית הוריו - רחוץ ולבוש וגזור ציפורניים - על ידי המטפלת התורנית בבית הילדים, בבגדים שהמטפלת בחרה להלביש לו (המלוכלכים נשלחו ישר מבית הילדים למכבסת הקיבוץ) לפעמים הגיע גם עם הוראות מהרופא, שהילד היה אצלו עם המטפלת כיוון שחלה.
נמצא כמה שעות בביקור אצל הוריו, וחוזר לבית ילדים לישון.
האבא והאמא נשארים לבד בבית. אין השכבת ילדים, לא משנה באיזה גיל הם. אין סיפור ואין נשיקת לילה טוב. אין התעוררות בלילה לילד בוכה או פוחד, אין הגעת ילד למיטת האמא או האבא. אין הקמת ילדים בבוקר, אין הכנה שלהם ליציאה מהבית. אין האכלה, ,אין זירוז. אין התעניינות איך ישנו ומה צפוי להיות היום. הבית ריק. הילדים רחוקים.
יש לילדים בית אחר - בית ילדים. שם משכיבים אותם לישון בקבוצות גדולות מגיל ינקות. שם יש אחראית ללילה על כמה בתי ילדים. שם הילד ישן וער וחולם ופוחד ורוצה וחושב וקם ולומד ואוכל ומשחק ומתרחץ ומקבל תרופות כשצריך.
ואחר הצהריים ההורים והילדים זוכים לכמה שעות להיות ביחד, כאשר הוא בא לבקר את הוריו בבית שלהם.

היה בידי לצייר את המציאות הקשה הזו בצורה יותר חריפה ונוגעת ללב, כפי שחוו אותה לפחות חלק מהילדים שגדלו בתנאים האלה, רק שאין לי לב לעשות זאת. די והותר במה שנכתב, ומשאירה לדימיון של כל אחת.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה