דרוש מידע צהרון לילדים- מזיק רגשי?

[שוקולד שוייצרי]

כאחת שעובדת בצהרון כבר כמה שנים טובות..
אמנם אין הנחתום מעיד...
אבל אני חייבת לומר שאני בעצמי וכך גם חברותיי לצוות משקיעות את כל כולנו בילדות, גם בימים קשים, ימים לחוצים, גם כשהילדים בבית עם חום וכו' וכו' - בכל מצב אנחנו עושות את המקסימום בשביל הילדות, כך שמצופה להבין אותנו ולתת את מלוא ההערכה...

ולעצם העניין:
לדעתי הדבר תלוי באיזו הרגשה האמא משאירה את הילד בצהרון, אם האמא משאירה את הילד בהרגשה של ''מסכן שלי אני חייבת להשאיר אותך בצהרון''.. ''אני לא יכולה לתת לך את החום של אמא ואני משאירה אותך כאן..'',
אז אכן הילד ירגישאת הנקיפון מצפון של האם וכך בדיוק תהיה ההרגשה שלו בשעות האלו,
אמא חכמה שיודעת בעצמה שהיא צריכה להשאיר את הילד בצהרון, צריכה לתת לילדה [לעצמה!..] הרגשה חיובית ושמחה בידיעה שזה מה שטוב לה וטוב לילדה, ואז זו תהיה הרגשת הילד בזמן הצהרון.
ובמילה אחת: כהרגשת האם כך הרגשת הילד!!

[כמובן שכשהילד חוזר הבייתה הוא יקבל מהאמא את כל מה שיש לה להציע..]

 

[צחית]

שהגברים למדו אז הרבה יותר רגוע.

הדברים הוצאו מהקשרם לקחת כמה הודעות וערבבת

 

[מרחבית]

הדברים הוצאו מהקשרם לקחת כמה הודעות וערבבת

כמובן לא היתה לי כוונה לעשות כך. אני מתנצלת!!

 

[Tweenset]

בלת"ק
מאד משתנה מצהרון לצהרון.
בבית הספר של הבנות שלנו משקיעים מאד בצהרון!
אין מצב שילדות מסתובבות משועממות בלי לעשות כלום. כל יום יש יצירה/פעילות
הן חוזרות משולהבות ונהנות.
קרה לי שביקשתי מהן לצאת מוקדם, הן התחננו להשאר עד הסוף.

לעומת זאת יש מקומות שזה רחוק מלהיות כך... אפשר לבקש שהצהרון יתנהל באופן תקין ומהנה לילדים.

 

[ציפורת הנפש]

לא מכירה היום מורות (מלבד מחנכות א-ג) שמסיימות באחת...
גם מורות במקרים רבים שמות בצהרון מכורח עבודתן.
זכור לי שאחד הרבנים נראה לי הרב שטיינמן אמר שבדור שלנו עדיף שהילדים יהיו מחוץ לבית כמה שיותר...

 

[23]

א- מה קורה בחו"ל שם כבר שנים הילדים חוזרים מאוחר....
ב- יאללה בואו נעבור לאוהלים בנגב נגדל את ילדינו בדיונות לא נשלם משכנתא ויהיה כיף.

 

[שריתינקה]

לדעתי זה מאוד מאוד תלוי בילד. כמה הוא קשור לבית? כמה הוא תלותי בהורים וזקוק לאוכל הביתי?
לדוגמא אצל ביתי הגדולה ראינו שהבית מאוד חסר לה וקשה לה בצהרון אז הפסקנו לה לאחר כחודשיים ועשינו את כל המאמצים לקבל אותה באחת חזרה הביתה.
לעומתה הבת השניה אהבה את הצהרון דרשה שנרשום אותה אליו ולא הסכימה שנבוא לקחת אותה מוקדם, כשניסינו להפתיע ולהקדים לקחת אותה הוא ממש התאכזבה.....
יש לפעול בחכמה ולהתאים את ההחלטה לאופי הילד.

 

[תודה על חיים...]

כאחת שעובדת בצהרון כבר כמה שנים טובות..
אמנם אין הנחתום מעיד...
אבל אני חייבת לומר שאני בעצמי וכך גם חברותיי לצוות משקיעות את כל כולנו בילדות, גם בימים קשים, ימים לחוצים, גם כשהילדים בבית עם חום וכו' וכו' - בכל מצב אנחנו עושות את המקסימום בשביל הילדות, כך שמצופה להבין אותנו ולתת את מלוא ההערכה...

ולעצם העניין:
לדעתי הדבר תלוי באיזו הרגשה האמא משאירה את הילד בצהרון, אם האמא משאירה את הילד בהרגשה של ''מסכן שלי אני חייבת להשאיר אותך בצהרון''.. ''אני לא יכולה לתת לך את החום של אמא ואני משאירה אותך כאן..'',
אז אכן הילד ירגישאת הנקיפון מצפון של האם וכך בדיוק תהיה ההרגשה שלו בשעות האלו,
אמא חכמה שיודעת בעצמה שהיא צריכה להשאיר את הילד בצהרון, צריכה לתת לילדה [לעצמה!..] הרגשה חיובית ושמחה בידיעה שזה מה שטוב לה וטוב לילדה, ואז זו תהיה הרגשת הילד בזמן הצהרון.
ובמילה אחת: כהרגשת האם כך הרגשת הילד!!

[כמובן שכשהילד חוזר הבייתה הוא יקבל מהאמא את כל מה שיש לה להציע..]

כל כך כיף לקרוא את מה שכתבת.

שמתי לב שהמון מעובדות ההוראה והצהרונים מאשימות הרבה את ההורים,
הם יכולות לאמר לי (כן, אני עובדת עד 16:00) שהן רואות על הבנות בכיתה שהאמהות שלהם עובדות עד מאוחר ,
ושאלו בנות בעיתיות וכו׳.
בקיצור - הם הרבה תקועות 50 שנה אחורה, לצערי.

תמיד אני מצטערת וקשה לי לשלוח את הילדים שלי לכאלו מוסדות,
לכאלו מורים או מורות שחושבים עלי ועל נשים כמוני שעובדות הרבה הרבה יותר שעות מהן - רע
כיף לשמוע מתוך המערכת מישהי עם גישה וראייה שפויה.
תודה לך.

 

[משקפיים ורודות]

הבת שלי מתחננת להשאר בצהרון ומאושרת מכך,
אצל הבן שלי זה הפוך, הוא מרגיש סובל...

 

[להסכים]

אני מעונינת לעלות נקודה שעדיין לא עלתה בהקשר של צהרונים.

שנים ילדי חזרו בצהריים, והיו עסוקים עד למעלה מראש בחברת עצמם, השנה השארתי בצהרונים מאחרי החגים, וגיליתי לתדמהתי שהילדים איבדו את היכולת להעסיק רת עצמם!, הם רק באים הביתה, משעמם להם, הם רוצים להזמין וללכת לחברים, רוצים אטרקציות יציאות וכולי.

זה היה כל כך מפתיע ובתזמון כל כך לשינוי, שבעיני, חוסר היכולת להיות עם עצמנו, לגלות מה מעניין אותנו, וליצור לעצמנו תוכן וסדר יום זה ממש הרגל גרוע ומרחיק.

 

[להסכים]

טוב לילד להיות בבית גם כשאמא שלו לא יושבת ומשחקת איתו הרבה זמן. ואגב - לדעתי טוב לילד להיות בבית גם אם לפעמים טיפה משעמם לו מאשר להיות עסוק כל הזמן אבל מחוץ לבית.
כל זה כמובן ככל שמתאפשר, אבל השאיפה היא שילדים ינשמו בית ויפגשו את המשפחה כמה שיותר.
כך לדעתי. גם אם זו המציאות ההכרחית בהרבה מקרים, בא לא נהפוך את זה שילדים חוזרים הביתה ואחרי שעתיים-שלוש הולכים לישון לאידיליה.

הסתכלות רחבה, שמבינה שהורות ובית הם הרבה מעבר להעסקה.

'להיות בנעלי בית' זה בעיקר ההרגשה שכאן מותר לי להיות מי שאני בלי הצגות ורושם: להתמרמר, לכעוס, להתגלגל מצחוק, לבהות להנאתי, לכדרר בכדור, לשרוק, לזמזם, להזדמר, להרגיש חופשי, בלי תחרותיות, בלי חברה, בלי הוראות והפעלה.
זאת יכולת לחיים....

 

[מדיה ואתרים]

@דוב ס​

שמעתי ממקור ראשון אחת שעבדה בצהרון במשך שנה עברה כסיעת בכמה מקומות
ומחריד מה שהיא ראתה שם , ביטויים מחרידים לאוזניים של הילדים, לא היו ברכות !, יש ילדים שזוכים ליחס רב ויש כאלו שכמעט לא , דיבורים על נושאים שלא מתאימים לילדים כולל בעיות של הילדים בגן באוזניים שלהם , היו ילדים שבכו לפעמים שעות כי התגעגעו לאימא , ושום דבר לא עזר.


לא מלכתחילה אבל אם אין ברירה אז שימו לב:
1. מי הגננת של הילד שלכם , האם היא טובה מאימה לילדים סבלנית כמו הגננת של הבוקר, יראת שמים ? מתאימה להיות מחנכת לילד שלכם בשעות אחה"צ ? יש מקומות שלוקחים מי שמוכנה כי אין מספיק ביקוש ואז התוצאות בהתאם
2. אצלנו במשפחה עדיפה כל אופציה שהיא על פני צהרון - העיקר שמשהו ישמע את הילד ישב לידו
ושהילד ישהה בשעות אחה"צ במחיצת אחיו ואחיותיו לכל הפחות .
3 כתבו כאן קודם אז - כן ,לפעמים יש דברים מגרים בצהרון- קרה שילד אמר שבצהרון חילקו כך וכך וכיף להם , ולכן מה ?זה אומר שצהרון יותר טוב לו מהבית בגלל זה ?

 

[חוחית]

בלי להשוות לקיבוצים וכדו' (השוואה פוגענית להורים שנותנים את נפשם עבור ילדיהם!)

למה היא פוגענית בעיניך?
מציאות בשטח, יש היום ילדים שנמצאים מחוץ לבית אפילו יותר.
אז מה?
הבית הוא בסיס לשינה והתארגנות ושהיה בסופשי"ם.

עצוב מאד, נכון.
וכואב.

אך אף אחד לא מפסיד מהתבוננות במציאות.
לפעמים, זה אומץ לעשות זאת, לפעמים, מציק לראות את המציאות.
אבל תמיד חשוב לא לטמון ראש בחול.
וברור לי שילדים לא צריכים להיות בגילאים כה קטנים-שעות ארוכות כ"כ מחוץ לבית.
גם לא בנים, עם כל הכבוד לחיידרים.

זה אילוץ.
ויש לו מחירים.

 

[שולחן וכיסא]

אין בכלל מה להשוות לדורות וזמנים אחרים.
כל דור ובעיותיו
כל דור וילדיו וכו'
אי אפשר להשוות.

 

[מרחבית]

הבית הוא בסיס לשינה והתארגנות ושהיה בסופשי"ם.

דבר חשוב מאוד, שלא היה ברוב הקיבוצים!
הילדים אכלו, התרחצו וישנו בבתי הילדים מגיל ינקות! בית הילדים היה הבית שלהם. את ההורים הם ביקרו אחר הצהריים.

ציטוט:
ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא.

הילדים נפגשו עם הוריהם בשעות אחר הצהריים למספר שעות, וחזרו לבית הילדים בשעות הערב לקראת השינה. את ארגון הילדים לשינה ביצעו המטפלות או המחנכת, שדאגו להשכיב את הילדים במיטות ולכיבוי האורות. במהלך הלילה, האחריות עברה לשומרת הלילה התורנית[1], שהייתה אחראית על מספר בתי ילדים. בשלב מסוים הוכנס לשימוש מכשיר אינטרקום ('שמרטף אלקטרוני'), שאפשר לשומרת לשמוע את הקולות בבתי הילדים ולהשגיח מרחוק. הלינה המשותפת החלה מגיל ינקות ועד לתיכון, בו עברו בני הנוער לחדרים של שניים או שלושה.

זה לא סותר את מה שכתבת

וברור לי שילדים לא צריכים להיות בגילאים כה קטנים-שעות ארוכות כ"כ מחוץ לבית.

אבל ההשוואה לחיים שהיו בקיבוצים - מוטעית ואיננה נכונה.

 

[טקטית]

אבל ההשוואה לחיים שהיו בקיבוצים - מוטעית ואיננה נכונה.

סורי,
עצם זה שאנחנו צריכים לחפש את ההבדלים-
זה כבר נורא!!!!!!!!!
הבית צריך להיות העיקר! ולא רק הבית הפיזי אלא הזמן ללא מסגרת לימודית ובסביבה משפחתית.
ואיכשהו- תמיד במסגרת הצהרון צצות יותר בעיות חינוכיות ובעיות משמעת-
בגלל הצוות הפחות מנוסה?!?! בגלל האוכלוסיה הבעיתית שנמצאת באחוזים גבוהים יותר?!?! העייפות?!?!? הבטלה?!?!?!
זהו- גם הילדים שלי בצהרון אבל אני לא עוצמת עיניים מהמצב.

 

[טקטית]

א- מה קורה בחו"ל שם כבר שנים הילדים חוזרים מאוחר....
ב- יאללה בואו נעבור לאוהלים בנגב נגדל את ילדינו בדיונות לא נשלם משכנתא ויהיה כיף.

וביום ראשון הילדים בבית....
והמסגרת הזו אולי איכותית יותר מהמסגרת החלקית אצלינו!??!?-
- ברוב בתי הספק וובחלק מן הגנים הצהרון מורכב מאסופת ילדות מכיתות שונות, מורות עיפות או בחורות סמינר טריות, אוכלוסיה בעייתית שמורגשת יותר, שעמום או השתוללות ..............

 

[מרחבית]

עצם זה שאנחנו צריכים לחפש את ההבדלים-

אנחנו לא צריכים לחפש הבדלים. זה בכלל לא דומה.
מישהי השוותה בטעות - אף שזה כל-כך שונה במהות.
אז יש צורך לתקן את ההשוואה המוטעית הזו. זה הכל.
מעולם הקצנות לא תרמו לשיפור מצבים.

 

[ChaiMordechaiBrecher]

שאלה על ההשוואה לקיבוצים
בחו"ל כשהילדים חוזרית הביתה ב 4-5 ובגילאים מבוגרים גם ב 6 זה גם מזכיר קיבוצים?
או כשהדרך הנורמטיבית היא שיום לימודים הוא יום לימודים ארוך, וממלא ומסודר ופחות מלחיץ כי הוא רגוע יותר וארוך יותר ואין לחץ לחץ לחץ של הספקים כי יש את הזמן והפניות ללמוד בצורה נעימה וחוויתית?
בחו"ל האמא בבית הרבה פעמים שותה מילקשייק או עושה שופינג בשעה שילדיה מסודרים במוסדות לימוד [בשנים האחרונות המציאות הזאת השתנתה, כי הכנסה אחת אינה מספיקה למשפחה שאינה נהנית מהברכה של בית אברכי] גם שם אפשר להפיל על האמהות את האשמה שהן שולחות את הילדים לבתי ילדים בקיבוץ עם כל המשתמע מכך?
ברור שיש עדיפות שילד יהיה בבית.. אבל ההשואה לבתי הילדים בקיבוצים היא מוטעית.
[בעבר פניתי בשאלה לרב פנחס בראייר על כך, ואמר ששעות ארוכות מחוץ לבית אינן משפיעות לרעה על ילד שקיים לו בסיס חזק חם ואיתן בבית]

 

[מרחבית]

אך אף אחד לא מפסיד מהתבוננות במציאות.

להלן תאור לא ממצה על המציאות פחות או יותר שהיתה בזמנו ברוב הקיבוצים - (מציאות שאין לה קשר קלוש לשליחת ילדים לצהרונים):
בא ילד לבית הוריו - רחוץ ולבוש וגזור ציפורניים - על ידי המטפלת התורנית בבית הילדים, בבגדים שהמטפלת בחרה להלביש לו (המלוכלכים נשלחו ישר מבית הילדים למכבסת הקיבוץ) לפעמים הגיע גם עם הוראות מהרופא, שהילד היה אצלו עם המטפלת כיוון שחלה.
נמצא כמה שעות בביקור אצל הוריו, וחוזר לבית ילדים לישון.
האבא והאמא נשארים לבד בבית. אין השכבת ילדים, לא משנה באיזה גיל הם. אין סיפור ואין נשיקת לילה טוב. אין התעוררות בלילה לילד בוכה או פוחד, אין הגעת ילד למיטת האמא או האבא. אין הקמת ילדים בבוקר, אין הכנה שלהם ליציאה מהבית. אין האכלה, ,אין זירוז. אין התעניינות איך ישנו ומה צפוי להיות היום. הבית ריק. הילדים רחוקים.
יש לילדים בית אחר - בית ילדים. שם משכיבים אותם לישון בקבוצות גדולות מגיל ינקות. שם יש אחראית ללילה על כמה בתי ילדים. שם הילד ישן וער וחולם ופוחד ורוצה וחושב וקם ולומד ואוכל ומשחק ומתרחץ ומקבל תרופות כשצריך.
ואחר הצהריים ההורים והילדים זוכים לכמה שעות להיות ביחד, כאשר הוא בא לבקר את הוריו בבית שלהם.

היה בידי לצייר את המציאות הקשה הזו בצורה יותר חריפה ונוגעת ללב, כפי שחוו אותה לפחות חלק מהילדים שגדלו בתנאים האלה, רק שאין לי לב לעשות זאת. די והותר במה שנכתב, ומשאירה לדימיון של כל אחת.