סקירה קרבה שנת השבע... לסיומה! יש סיכוי שמשהו יחזור למה שהיה פעם?!

  • הוסף לסימניות
  • #1
ישנה שיטה מצויינת לגרום לאנשים (כמוני וכמוך! כאלו שלא מתגוררים בקומה ה72, לא מרוויחים 72,000 ש"ח בחודש, ולא נוסעים במכונית שיכולה להגיע עד למהירות של 720 קמ"ש) לשלם את אותו מחיר, על אותו מוצר, אבל פחות.

התבלבלתם? בואו נעשה את זה מסודר...

כולם מכירים את חטיף ה'כריות' המוכר, כולם גם יודעים שהמשקל שלו מצטמק מזמן לזמן, כולם גם ממשיכים עליו את אותו מחיר, כי בעצם זה נשאר אותו מוצר. אייי המשקל פוחת ופוחת?! נו, אז מה.

אתם יודעים מה?
זה מעצבן!

תארו לעצמכם שכותב סיפורת או משהו, יחליט יום אחד שהוא נותן פחות תמורה באותו מחיר, מה תגיבו?
בנקודה זו חשוב להדגיש, שכמובן שככל ורמת המיומנות והמקצועיות של כל עוסק באיזה תחום שהוא עולה כלפי מעלה, כך גם המחירים שלו עולים. מה שאני תיארתי זה שתהיה מציאות כזו בה יש אומץ לאנשים להעניק פחות מוצר באותו איכות במחיר המקורי.

מתסכל, נכון?


אז מה באמת ההסבר?
כיצד ייתכן שאין לחברות היקרות שמספקות לנו את החטיפים והממתקים למיניהם (או את אבקות הכביסה, או כל דבר שפעם ב- מופיע עליו כיתוב של עדכון כמות) שום בושה מלהפחית עוד ועוד את המוצר אותו הם מספקים?

ובכן,
כשאתם קונים 'קליק' קניתם בעצם חטיף שלם.
לא קניתם 40 כריות מצופות שוקולד, אלא חבילה של קליק. ולכן, גם אם מחר מתחשק לחברה להוריד לכם את הכמות ל30 כריות, המחיר של הקליק יישאר אותו מחיר.
מה שאין כן אצל כותב או כל מציע שירות אחר, שם התמחור הוא פר תוצאה ולכן לא שייך העושק הזה.
(דוגמא נוספת שם ניתן לראות את האופנה המרגיזה הזו, הוא בתחום הקומיקסים למיניהם, קומיקס מושקע בן 68 עמודים ניצב לו באותו שורה עם קומיקס עלוב שגיבוריו מרטיבים את הכרית בלילה מעליבות המראה שלהם, והמחיר של שתיהם שווה, רצית קומיקס? קיבלת קומיקס! לאף אחד לא אכפת מה הרמה של הציורים, כמה עמודים זה, מה רמת הסיפורת, גורנישט!)


תכל'ס לאן אני חותר?
לשובר גלים כמובן!
(אחחחח... איזה תענוג זה לשחות עם הגלגל לכיוון שובר הגלים ולשמוע את המציל העייף נובח בקול צרוד מסגריות, ואז לבלוע קצת מים ולחזור מהר כדי להתייבש בשמש ולספר לכולם על החוויה הנוטפת בנגיעות חול מתקתק...)

בשנת השמיטה, אנו עדים לגל עליית מחירים
(בערב חג השבועות הייתי בהלםםםם כשזר הפרחים העלוב שדי הזכיר לי את הזר שהיינו מביאים הביתה מהגן, עלה לי 55 ש"ח וזה עוד היה נקרא המחיר הכי זול במדינה...)
אחד מהתחומים בהם בולטת העלייה הוא בתחום חנויות המזון. המוכר הסביר לי שזה בגלל שבשמיטה כל המחירים עולים, והוא גם חייב להביא פרנסה הביתה, ובקושי הוא מרוויח גם ככה, ו... סליחה אני ממהר...

אז תכל'ס, שמיטה מתקרבת לסיומה, ייתכן שיש עוד תקופה של ספיחין ונספחים, אבל בכל זאת, היא לקראת סיום. האם עוד מעט נזכה לשובר גלים (לפחות בתחומים מסויימים)?!

או שכן, או שלא.


עכשיו תגידו אתם, אבל בכנות:
אם היה לכם חנות כלשהי, ולאחר שהציבור התרגל לשלם מחיר מסויים, אתם מקבלים את המוצר במחיר הרבה יותר זול. האם הייתם מורידים את המחיר?
ואם המחיר המקורי של המוצר היה נמוך יותר, וההעלאה היתה רק בגלל התייקרותו, האם עכשיו שהמחיר חזר לסכום המקורי, כן הייתם מורידים את מחירו?

אולי ננסח את זה בצורה כזו: האם בעל חנות אמור להתחשב בלקוחות?
כלומר, ברור שאם הוא לא יתחשב בהם הוא יפסיד בפן העסקי,
השאלה היא מבחינה אנושית, במקרים בהם בעל החנות לא יפסיד מבחינה עסקית,
ויש לו אפשרות להרוויח עמלה מוגזמת על חשבון הלקוחות שישלמו אותה בכל מקרה.

ובמילים אחרות: האם זה הגיוני שחברת תלמה ממשיכה ומורידה את הגרמים המסכנים של מוצריה, בעוד שהמחיר נשאר על כנו (או ממשיך לטפס על רקע התייקרות המחיה)?


מסקרן לשמוע אתכם/ן.

ובכל מקרה, לייקים הם בחינם, גם בשנת השמיטה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מידיעה אישית איפה שאני עובדת בעל החנות מוריד מחיר עם קיבל את המוצר יותר בזול
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כשיהיה הרבה היצע כוחות השוק יאלצו להוריד רווח בשביל לזכות בלקוחות
לא מסתדר עם "שוק התינוקות".
ואיך זה מתדר עם "אוסם" שיש להם מתחרים מצויינים (לטעמי) ועדיין הם הכי יקרים??
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מה זה שוק התינוקות?
טיטולים המחיר ירד רציני ע"י מתחרים.
מטרנה ענין של כשרות ומזון תינוקות שהורים לא מתפשרים,
מוצצים בקבוקים יש מתחרים בזיל הזול,
אסם בנו את עצמם כמותג, בכמה דברים לדעת רבים אין להם מתחרים (קטשופ, במבה, ביסלי)
יש מושג הנקרא מותג ואנשים משלמים עליו, מה הפלא,
אבל בגלל הביקוש למוצרים זולים יותר קמו חלופות (קטשופ יכין, במבה שוש לולו בולי, ביסלי באגסי) ללקוחות
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ישנה שיטה מצויינת לגרום לאנשים (כמוני וכמוך! כאלו שלא מתגוררים בקומה ה72, לא מרוויחים 72,000 ש"ח בחודש, ולא נוסעים במכונית שיכולה להגיע עד למהירות של 720 קמ"ש) לשלם את אותו מחיר, על אותו מוצר, אבל פחות.

התבלבלתם? בואו נעשה את זה מסודר...

כולם מכירים את חטיף ה'כריות' המוכר, כולם גם יודעים שהמשקל שלו מצטמק מזמן לזמן, כולם גם ממשיכים עליו את אותו מחיר, כי בעצם זה נשאר אותו מוצר. אייי המשקל פוחת ופוחת?! נו, אז מה.

אתם יודעים מה?
זה מעצבן!

תארו לעצמכם שכותב סיפורת או משהו, יחליט יום אחד שהוא נותן פחות תמורה באותו מחיר, מה תגיבו?
בנקודה זו חשוב להדגיש, שכמובן שככל ורמת המיומנות והמקצועיות של כל עוסק באיזה תחום שהוא עולה כלפי מעלה, כך גם המחירים שלו עולים. מה שאני תיארתי זה שתהיה מציאות כזו בה יש אומץ לאנשים להעניק פחות מוצר באותו איכות במחיר המקורי.

מתסכל, נכון?


אז מה באמת ההסבר?
כיצד ייתכן שאין לחברות היקרות שמספקות לנו את החטיפים והממתקים למיניהם (או את אבקות הכביסה, או כל דבר שפעם ב- מופיע עליו כיתוב של עדכון כמות) שום בושה מלהפחית עוד ועוד את המוצר אותו הם מספקים?

ובכן,
כשאתם קונים 'קליק' קניתם בעצם חטיף שלם.
לא קניתם 40 כריות מצופות שוקולד, אלא חבילה של קליק. ולכן, גם אם מחר מתחשק לחברה להוריד לכם את הכמות ל30 כריות, המחיר של הקליק יישאר אותו מחיר.
מה שאין כן אצל כותב או כל מציע שירות אחר, שם התמחור הוא פר תוצאה ולכן לא שייך העושק הזה.
(דוגמא נוספת שם ניתן לראות את האופנה המרגיזה הזו, הוא בתחום הקומיקסים למיניהם, קומיקס מושקע בן 68 עמודים ניצב לו באותו שורה עם קומיקס עלוב שגיבוריו מרטיבים את הכרית בלילה מעליבות המראה שלהם, והמחיר של שתיהם שווה, רצית קומיקס? קיבלת קומיקס! לאף אחד לא אכפת מה הרמה של הציורים, כמה עמודים זה, מה רמת הסיפורת, גורנישט!)


תכל'ס לאן אני חותר?
לשובר גלים כמובן!
(אחחחח... איזה תענוג זה לשחות עם הגלגל לכיוון שובר הגלים ולשמוע את המציל העייף נובח בקול צרוד מסגריות, ואז לבלוע קצת מים ולחזור מהר כדי להתייבש בשמש ולספר לכולם על החוויה הנוטפת בנגיעות חול מתקתק...)

בשנת השמיטה, אנו עדים לגל עליית מחירים
(בערב חג השבועות הייתי בהלםםםם כשזר הפרחים העלוב שדי הזכיר לי את הזר שהיינו מביאים הביתה מהגן, עלה לי 55 ש"ח וזה עוד היה נקרא המחיר הכי זול במדינה...)
אחד מהתחומים בהם בולטת העלייה הוא בתחום חנויות המזון. המוכר הסביר לי שזה בגלל שבשמיטה כל המחירים עולים, והוא גם חייב להביא פרנסה הביתה, ובקושי הוא מרוויח גם ככה, ו... סליחה אני ממהר...

אז תכל'ס, שמיטה מתקרבת לסיומה, ייתכן שיש עוד תקופה של ספיחין ונספחים, אבל בכל זאת, היא לקראת סיום. האם עוד מעט נזכה לשובר גלים (לפחות בתחומים מסויימים)?!

או שכן, או שלא.


עכשיו תגידו אתם, אבל בכנות:
אם היה לכם חנות כלשהי, ולאחר שהציבור התרגל לשלם מחיר מסויים, אתם מקבלים את המוצר במחיר הרבה יותר זול. האם הייתם מורידים את המחיר?
ואם המחיר המקורי של המוצר היה נמוך יותר, וההעלאה היתה רק בגלל התייקרותו, האם עכשיו שהמחיר חזר לסכום המקורי, כן הייתם מורידים את מחירו?

אולי ננסח את זה בצורה כזו: האם בעל חנות אמור להתחשב בלקוחות?
כלומר, ברור שאם הוא לא יתחשב בהם הוא יפסיד בפן העסקי,
השאלה היא מבחינה אנושית, במקרים בהם בעל החנות לא יפסיד מבחינה עסקית,
ויש לו אפשרות להרוויח עמלה מוגזמת על חשבון הלקוחות שישלמו אותה בכל מקרה.

ובמילים אחרות: האם זה הגיוני שחברת תלמה ממשיכה ומורידה את הגרמים המסכנים של מוצריה, בעוד שהמחיר נשאר על כנו (או ממשיך לטפס על רקע התייקרות המחיה)?


מסקרן לשמוע אתכם/ן.

ובכל מקרה, לייקים הם בחינם, גם בשנת השמיטה...
בתור משווק עופות קבעתי לעצמי אחוז רווח והורדתי מחירים כשהייתה הוזלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
יש משפט ביידיש שאומר שיושר זה קושי
ביידיש נשמע יפה כלומר קשה להיות ישר.
אבל בואו נאמין יהודים יקרים שנשתדל כולנו
חוץ מזה המחירים תלויים הרבה בצרכנים.

והכי חשוב שיגיע משיח בן דוד במוצאי שביעית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #10
אולי יש סיכוי לחוקק חוק שיקבע את המקסימום של אחוזי הרווח על כל מוצר?
על מה ולמה?
האם יוצרי פרוג העצמאיים יסכימו להגבלת הרווח על ציור/צילום/עימוד/עיצוב שהם מוכרים?
מוכרים- במחיר שהלקוחות מסכימים לשלם. הרי בנקודה מסוימת פשוט יפסיקו לקנות.
אני מסכימה שיש מוצרי יסוד שחייבים להיות בפיקוח כדי לאפשר לכל אחד לרכוש אותם (מה שלא כ"כ קורה במציאות)
טיטולים, מטרנה, לחם, חלב, קמח, סוכר, שמן ועוד....
אבל חטיף כריות?
זכותו של היצרן למכור אותו גם ב-100 ש"ח לחבילה
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אולי יש סיכוי לחוקק חוק שיקבע את המקסימום של אחוזי הרווח על כל מוצר?
יש סיכוי - זה לקוח מתוך השוק הקומוניסטי.
ויש משפט שאומר: מי שבגיל 20 לא קומוניסט אין לו לב, ומי שבגיל 30 לא קפטליסט אין לו שכל.
בקיצור שוק חופשי מביא איתו דברים מתסכלים בהחלט, אבל הוא עדיף עשרת מונים על שוק סוציאלי.
עיין ערך כל מדינה סוציאלית באשר היא, בכולם מצב האזרחים מזעזע.
מעצבן! מתסכל! אך אין הרבה מה לעשות.

הקצת שאפשר לעשות הוא חרם צרכנים, דבר שגורם שליצרן או למוכר לא יהיה שווה להעלות מחירים, ושוב בעצם הגענו שוב לנושא של "שוק חופשי" שבו כל ההחלטות מתקבלות על בסיס עסקי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הדבר הכי מנחם במצב הזה, שאכן אנו נמצאים במוצאי שביעית
ובמוצאי שביעית בן דוד בא
ואחד מסימני הגאולה (סוטה מ"ט ב')= היוקר יאמיר
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ספציפית בפירות וירקות זה מחירים שמשתנים כל הזמן ותמיד המוכר מתאים את התמחור שלו לפי כמה שעלה לו
ולכן ניתן בהחלט לצפות ולהאמין שהמחיר יחזור לקדומותו בענף הזה במיוחד שיש כאן שוק פתוח עם תחרות
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נושא מתסכל לכל הדעות.
אבל מתבלבלים ומבלבלים כאן בין יושר לבין התחשבות.
הורדת מחירים לא קשורה ליושר.
והעלאת מחירים לא מצדיקה כינויי גנאי. [כאילו יש משהו שכן]
ולדאוג לפרנסת המשפחה זו אנושיות לא פחות מלדאוג לסנדרוביץ ולבוזגלו השכנים.

תכלעס, תמיד יש תחליפים זולים יותר למי שרוצה לחסוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
ספציפית בפירות וירקות
אכן ספציפית.
התחום עליו דיברתי, הוא חנויות מזון מוכן וכדומה.
בפירות וירקות המוכר יודע שאם הוא ישאיר את המחיר הקבוע והיקר, תיווצר תחרות שוק שתאלץ אותו בכל מקרה להוזיל מחירים ולהישאר עם שם רע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אם הלקוח מוכן לשלם מחיר מסויים, סימן שהמוצר שווה לו את המחיר.
אף אחד לא יקנה פחית קולה ב 44 ש"ח, כי זה לא שווה לו, אבל מסתבר ש 8 ש"ח זה כן שווה לו. אז אין לו לבוא בטענות אלא לעצמו.
ולגבי הכריות, אילו היינו מפסיקים לקנות הם היו מורידים מחירים, דא עקא שאנחנו ממשיכים לקנות למרות שהגרמים צוללים, מסתבר שהמחיר שאנחנו משלמים עליו עדיין שווה לנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מסתבר שהמחיר שאנחנו משלמים עליו עדיין שווה לנו

זה לאו דווקא 'שווה'
בתחנות הדלק ובקיוסקים יכול לעלות פחית במחיר שאם זה היה בסופר השכונתי לא היינו קונים אותו בחיים, אבל אנחנו מבינים שאין ברירה ובתחנת הדלק זה המחיר
ככה גם לגבי המחיר של כל מוצר שנשאר על כנו על אף שהתכולה שלו פחתה:
אנחנו מוכנים לשלם את המחיר אבל זה לא בהכרח אומר שזה שווה לנו
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לרוב הרבה מהייקורים נותרו גם אחרי השמיטות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ביקורת ספרות "פרי פלסטין"
ברצוני לשתף אתכם בסיפור נפלא שקראתי כאן. קיבלתי את אישורו של ידידי הכותב להעתיק אותו לקהילת כתיבה. ובנוסף לסיפור, צרפתי בסופו את ההתרשמות שלי הן מבחינת סגנון הכתיבה והן מבחינת התוכן והמשמעויות שלו. אשמח לקבל את חוות דעתכם על הסיפור ועל הניתוח.

איך הפך חכמולוג מהישיבה לבוגד בכנס הבוגרים

מאז ומתמיד הוא נחשב לטיפוס חריג בנוף הישיבה. בעל דעות חריגות, רחוק מהקונצנזוס שאהב לאתגר את הסביבה הקרובה. מין חכמולוג כזה, עוף מוזר.
אבל אז לא ייחסו לכך חשיבות, ידעו שהוא כזה, כבדו אותו והניחו לו במוזרותו. אבל לא עכשיו. עשרים שנה חלפו מעת חבשו את ספסלי הישיבה, ובכנס בוגרים שנערך לו אי שם בפאתי בני ברק הלחה, הנייעס שהתגלגל בין שולחנות מפוארים, נרות בוהקים, ודפי הוראת קבע, היה על החכמולוג שהפך לבוגד.

הם דסקסו עליו כל האירוע. העלו אותו על המוקד. וכל המרבה הרי זה משובח. אבל אם נרצה לסכם את השיג ושיח 'ההגיוני' שהופגז בין הדגים למנה העיקרית, הייתה זו שאלה אחת שחזרה על עצמה - "איך הוא הדרדר לדיוטה תחתונה, כל כך תחתונה שמנהרות עזרה הקבורות חמישים מטר במעבה האדמה או מקבלו הפרסי בפורדו זו תקרה גבוה של המקום שהוא כעת עומד עליו?".

"למה בעיניכם הוא בוגד?", שאל רובי המתמיד שעלילות העולם הנפתל והמסואב שבחוץ - היו רחוקים ממנו כמרחק הרצועה העזתית לעזרת תורה הירושלמית.

"מי שבחר לדאוג יותר מכל לפלסטינים ביו"ש עזה ושאר כוכים, ומכפיש את עם ישראל, הוא בוגד. חד וחלק!". טען ישעיה הבנברקי בטון נחרץ. והמתגודדים מסביב הנהנו בראשם לאות הסכמה. אפילו הירושלמים שביניהם.

"בזיון. מה שהוא גורם למשפחה שלו, ולנו חברי הילדות מהישיבה המפוארת!!". התפוצץ משה השתקן בעצבנות לא אופיינית. ושוב חזרו על עצמם הנהוני הראש.

"גדלנו התבגרנו, להכפיש את חברינו לספסל הלימודים, בלי לברר אחת ולתמיד מה גרם לו לבחור בדרך הזו - לשנות תפיסת עולם ולהחזיק בדעות אחרות, זה לא הוגן". הציע מישהו מהצד. היה זה נפתלי. זה שאפילו את הטבח בישיבה שהיה מקדיח צ'ולנטו לעיתים קרובות, דן לכף זכות.

"מה יש לברר?", ישעיה הזדעק שוב. "הוא בוגד שפל ונאלח שממיט בושה וחרפה על הציבור החרדי. נקודה". סיים את טיעונו בהנפת יד קמוצה לעבר הרצפה, כמו בא לסמן סוף פסוק ולחתום את הדיון.

מהשולחן הסמוך היישר לנייעס התוסס והמבעבע, "חיימי הנמוך" כפי שכינו אותו בני הישיבה ומאז תפס גובה לא רע, שמע את משפט הסיכום של שעיה, והחליט להרביץ בפני הנכוחים את משנתו הפסיכולוגית.

"חברים, אולי ננסה לדמיין את עצמנו במקום שלו, אולי נאתגר לרגע את התפיסה הציבורית שגדלנו עליה, ונעמת אותה עם 'אידאלים' אחרים שהבוגד מאמין בהם. ולא, לא כדי לדון אותו לכף זכות", קרץ לעבר נפתלי והמשיך. "אלא ראשית כל לדון אותנו, לברר היכן אנחנו כציבור יהודי חרדי שלא שותף לדעות השמאל, ולא דוגל בלאומנות הימין, אלא יונק את השקפתו מתורת ישראל, בוחר להתייחס לסוגיית הכיבוש ושליטה בעם אחר?!". חיימי סיים את דבריו, והרגיש שהוא גבה בעוד סנטימטר כשכולם האזינו לטיעוניו בשקט.

"מה זה אידאלים? סוג של חלות?". שוב היה זה רובי המתמיד. שבעולם תורני אידאלי, היה מקבל דירה קומפלט בבית וגן, לו ידעו ערכו. ולא ידעו.

"זו מילה שמאלנית". צעק נוחם הג'ינג'י בבוז ניכר.

"לא נכון. אידיאל זה רעיון מופתי שמייצג שלמות. בדרך כלל מתייחס לסט ערכים הומניים שחברנו החכמולוג לשעבר והבוגד בהווה אימץ לעצמו בלילה קודח". היה זה שמעון שהתנדב במילים מתקתקות ובארשת חשיבות להסביר למתמיד המושלם ולג'ינג'י הזועם את פירוש המילה הלועזית.

הם המשיכו לדסקס עליו. ובין הרבים שבזו וגידפו אותו, היה גם מיעוט שניסה לערוך דיון אובייקטיבי. לפחות ניסה.
אחד מהם היה אשר שלמה.
"אתם כותשים אותו בזים לו ומלגלגים עליו ובגלל מה? הדעות שלו?! זה מצדיק להדביק כינויי גנאי של בוגד למי שבחר לכפור ברעיון הלאומנות הישראלית. הציונית ולא עבר על שום איסור ולאו מהתורה?".

בנימין הפיקח שאימץ עד כה את פלך השתיקה - אל מול קולות ההתלהמות והאמוציות הלוהטים, החליט שהגיע הזמן. הגיע הזמן להרביץ בחבר'ה מעט תבונה מלווה בהשקפה ברורה והרבה שכל. אבל הכרוז באולם הכריז על ברכת המזון. ובנימין הוכרח לשמור בבטן את המלים שכמעט נפלטו מפיו.

רגע לפני שהחבר'ה התפזרו, התרומם בנימין מכיסאו. קולו היה שקט אך נוקב. "חברים", פתח, "שמעתי את דבריכם, את הכעס והאכזבה, את תחושת הבגידה. אבל האם עצרנו לרגע לחשוב מהי באמת בגידה?".

הוא השתהה לרגע, עיניו סורקות את פני הנוכחים. "האם בגידה היא לחשוב אחרת? האם בגידה היא להחזיק בדעות שאינן תואמות את שלנו? או שמא, בגידה אמתית היא לבגוד בערכים שלנו עצמנו ערכי התורה?".

האוויר נעשה דחוס. ישעיה הבנברקי הסתודד עם משה השתקן, ניכר היה שהמילים של בנימין מטלטלות אותם.

בנימין הביט ישירות אל אשר שלמה, והמשיך. "חברינו משכבר הימים שהחליט לייצג את הציבור החרדי, בחזות שלו, בנפנופים בפסוקים מהתורה וחזלי"ם מהגמרא וטוען שמדינת ישראל היא כובשת, וזה סותר ליהדות. האם הוא בר הכי לדברר את היהדות?!" בנימין הגביר את קולו, נימת הזעם החלה לצוץ. "יש גדולי ישראל. יש להם דעה מוצקה בכל עניין, והם מעולם לא הורו לנו ללחום בכיבוש, על אף שהם מחזיקים בדעות שמתנגדות לרעיון הלאומני במתכונת הציונית - מעולם לא יצאו חוצץ בציבור נגד מדינת ישראל וצבאה בנקודה הזו, מעולם לא הורו לשליחי דרבנן להטיף מוסר לצבא והעם!".

בנימין הרים את קולו מעט. "ולכן! מי שמחליט על דעת עצמו שעמדת היהדות מתנגדת לכיבוש הפלסטיני, מי שבעת מלחמה בוחר להכפיש ולהאשים את מדינת ישראל שכוללת בתוכה חרדים וחילונים, משרתי צבא וחובשי ספסלי בית המדרש - הוא בוגד! הוא בוגד לא בגלל ההתנגדות לרעיון הלאומני, אלא בגלל שהוא בוגד בגדולי ישראל, בהנהגת הגדולים!". סיים לפרוס את משנתו בפני הנוכחים.

השקט השתרר. קולות נקישות בקנקן התה נשמעו כמו תופים מהדהדים. משפטיו של בנימין ריחפו באוויר, עוטפים את הנוכחים בשכבה דחוסה של מחשבה.

ואז זאבי הגבוה נשען קדימה, קולו כמעט לחש:
"אני עדיין תוהה איך הוא הגיע לשם, לקרוא תגר על גדולי ישראל. איך הוא הדרדר לאותם מחוזות זרים, רחוקים מכל מה שלמדנו, רחוקים מהעולם החרדי התורני, איך?".

"תשומת לב. ריקנות מבעבעת, שגורמת לו להבליט את עצמו בדעות חריגות...". זרק משה שאיבד מכבר את שתיקתו.

"כשהלב ריק - אתה ממלא אותו ברעיונות. לפעמים מבריקים לפעמים אפורים, מתוך דרישה נואשת להרגיש. להיראות", השלים אותו זאבי.

"גם", אמר בנימין, "אבל נדמה לי שזה עמוק יותר". משה הנהן. שפתיו קמוצות.

"מעבר לתשומת לב", אמר בטון רגוע "יש אנשים שאוהבים להרגיש את עצמם חכמים, שלא נגררים אחרי העדר. אנשים שהלאומנות, מדינה ועם זרים להם, כי העיקר זה האובייקט, הפרסונה". הוא פלט בזלזול את המושגים הלועזיים.
"הוא לא באמת בעד הפלסטינים, הוא בעד עצמו. הוא לא בעד ערכי צדק הוא בעד הנגיעות' שלו... להיות החכם שבחבורה. המקורי. המבריק. זה שתמיד יודע טוב מכולם. אפילו מגדולי ישראל!".

כולם הנהנו בראשם מלבד אשר שלמה שעדיין פקפק בדברים. "במה הוא שונה מדעות סאטמר?", מלמל לעצמו.

***

למחרת התפרסם דיווח חדשותי על עיתונאי "חרדי" שנעצר בעקבות פוסט שהעלה אמש... בו הביע שמחה על מותם של חמישה חיילים שנפלו בקרב בבית חנון.

"העולם טוב יותר הבוקר, ללא 5 צעירים שהשתתפו באחד הפשעים האכזריים נגד האנושות… זוהי קריאה לכל אמא ישראלית: אל תהיי הבאה לקבל את הבן בארון כפושע מלחמה. סרבו".

כתב בפוסט המחליא שעורר סערה ציבורית וזכה לגינויים נרחבים. וגם אשר שלמה שנדהם מחברו לשעבר, הצטרף לגינוי.
"מי שביום בו נופלים חיילים - מטיף מוסר למולדתו בשם 'ערכי היהדות', אינו רק תועה. הוא בוגד.
לא בנו - אלא בגדולי ישראל כולם!".

מאז עברו חמשה ימים. חברם לשעבר השתחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. ובסרטון התיאטרלי שפרסם זמן קצר לאחר שחרורו הצהיר החכמולוג: "רק בימים אלה הבנתי כמה חשוב החופש ששווה למענו לשבת בכלא. הגיע זמן חופש לעזה. הגיע זמן חופש לחטופים ולאסירים. הגיע זמן חופש ליהדות. חופש מפשיזם, מעליונות גזע, משליטה בעם אחר. תודה לכל אחד ואחת שעמדו לצידי".

נפתלי... שצפה בסרטון מלמל לעצמו. "זה לא התחיל עכשיו. תמיד הוא היה כזה. עוד בישיבה. רק שהפעם יש לזה מיקרופון".


עד כאן הסיפור.

ממש צמרמורת אחזה בי כשקראתי את המילים של בנימין. הוא היטיב לתאר את התחושה שרבים מאיתנו חשים.

ה"עיתונאי" הזה, אוי לו ואבוי לנפשו, עשה חילול ה' נורא. איך אפשר לשמוח על מותם של חיילים? איך אפשר להשתמש ב"ערכי היהדות" כדי להצדיק דבר כזה? הרי אפילו לגוי אסור לשמוח לאיד!

כל מי שגינה אותו (כולל אשר שלמה שהשתכנע לבסוף), צדק לגמרי. זה לא רק עניין של דעות פוליטיות. זה עניין של יושר, של מוסר, של אהבת ישראל.

והסרטון הזה? "חופש ליהדות"? איזה חילול שם שמיים! הוא משתמש ביהדות כדי להצדיק את השנאה שלו? הוא חושב שהוא יותר חכם מגדולי ישראל?

הדברים של זאבי ומשה יש בהם הרבה מן האמת. לפעמים אנשים מחפשים תשומת לב בכל מחיר, אפילו אם זה אומר להיות חריגים ושונים. אבל זה לא תירוץ. אסור לנו לתת להם במה.

השאלה על סאטמר מעניינת. יש כאלה שיגידו שהם עושים אותו דבר כפי שסבר בהתחלה אשר שלמה, אבל אני חושב שיש הבדל גדול. סאטמר חולקים על הציונות מסיבות אידאולוגיות, אבל הם לא שמחים על מותם של יהודים. הם לא תומכים באויבים שלנו.

וכמובן אני מסכים עם נפתלי. זה לא התחיל עכשיו. האנשים האלה תמיד היו קיצוניים, אבל עכשיו יש להם פלטפורמה להפיץ את השנאה שלהם.

בשורה תחתונה:
הסיפור מעורר מחשבות ונוגע בנקודות רגישות. חופש מחשבה, נאמנות, בגידה. מה המניע של הבוגד. הסכנה שבהקצנה. והשאלה המרכזית "איך הוא הדרדר לדיוטה תחתונה" שמעסיקה את כולם ומעוררת דיון נוקב בין דמויות הסיפור.

התייחסותי לגבי סגנון הכתיבה.
הכתיבה קולחת ומשלבת הומור, ביקורת ואמפתיה. הדמויות מגוונות ומייצגות קשת רחבה של דעות. רובי המתמיד, ישעיה הבנברקי, משה השתקן, נפתלי הסנגור, חיימי הפסיכולוג, נוחם הג'ינג'י, שמעון המלומד, זאבי הגבוה, אשר שלמה, וכמובן בנימין הפיקח - כל אחד מהם תורם את נקודת המבט שלו לדיון.

גם אהבתי את השימוש בשפה עשירה ובביטויים ייחודיים שמוסיפים צבע וחיים לסיפור ומעבירים את האווירה בצורה חיה.

אם שואלים אותי מה אנחנו צריכים לעשות במקרה כזה? התשובה היא חד משמעית. להוקיע אחד כזה.

אז תודה רבה על הסיפור והנמשל. זה גרם לי לחשוב הרבה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה