דרוש מידע יש לי חברה שקרנית מדופלמת.

[אדריכלית בליגה אחרת]

@אדריכלית בליגה אחרת אני באמת חושב שזה קורה לכולם ככה ...לאותם מסכנים
כי בהתחלה חברים שלהם לא באמת ..
זה או מפחד להיות בעניינים או פחד מהאדם עצמו..
אני זוכר שהייתי צעיר יותר היה אחד שנדבק אלי שהוא עוד היה למעלה...
וזה קשה להתנער מהם!
אבל שזה מתחיל להתפרק זה כמו מגדל קלפים לא היה לו אחד ....
מסכן עבר ישיבה!

אמת ויציב!!!
זה בדיוק ככה!!!!
מסכן..
עצוב שזה מה שקרה לו!

 

[אני תפילה]

נשאלתי באלו תחומים היא משקרת.
הכל בכל מכל כל.
איפה היא קנתה, מה היא קנתה.
מי היה אצלה בשבת ומה הביאו לה.
איפה היא כעת ולאן היא הולכת.
מה היא קנתה למחותנים ומה כלתה הביאה לה.
באיזה שעה קמה הבוקר וכמה פעמים גפני התקשר אליה....
למי היא הצביעה, ומה כואב לה.
אפילו... אצלינו לא ירד היום גשם.....

 

[shifrash]

מכירה מישהי בסגנון דומה.

לרוב זה נובע מרצון וציפיה לדברים,
שהדימיון אצלם כבר נעשה למציאות.

זה לא שהם משקרים - הם נורא רוצים משהו,
ובראש שלהם זה כאילו בוצע, אז המשאלה והחלום - הופכים אצלם למציאות.

זה דימיון מפותח ומעשי.

רק הבעיה היא לא על מה יקנו לה, או מה יעשו לה.

זה במיקרים של אמירה שאני אומרת - והיא מסלפת,
כאן זה לא רק דימיון שרוצה להפוך את הנאמר אליה, או לידה, אלא זה שקר למציאת חן וכו

 

[שלומית123]

אני חושבת שהכי טוב לבוא ולדבר איתה בכנות כמה זה מפריע (ואם קשה אפשר גם בכתב) זו לא ילדה קטנה כמו שאמרת ונקווה שתפנים, ואם לא תתחילי לקרר את הקשר בהדרגה

 

[סווצ'אר.]

אני חושבת שהכי טוב לבוא ולדבר איתה בכנות כמה זה מפריע (ואם קשה אפשר גם בכתב)

אצל סוג האנשים האלו...
לא יעזור!!

 

[שלומית123]

אז שתקרר את הקשר כמו שהצעתי

 

[זושא כץ]

תראו כמה אנשים זה....
הבעיה שלוקח זמן לזהות את זה כבעיה.

כי כשחבר/ה מתחיל לספר דברים, אנחנו מאמינים בתום לב, וגם אם אח"כ אנחנו מגלים שזה לא אמיתי אנו תולים את הטעות בהבנתנו מתוך הנחה שאין מצב שהוא "בילף" עלינו...
ולוקח הרבה זמן לזהות את האמת.

 

[זושא כץ]

אצלי הבעיה היית הכשהוא בא לספר לי שאשתי פגשה אותו והתחילה לספר לו על בעיה שיש לה עם שכינה אחרת...
אני כב ר נבהלתי,
ואז גיליתי שאשתי כבר שבועיים לא יורדת למטה בשעות שהוא תיאר...
פשוט שמע מאשתו שיש איזה בעיה כוללת באזור , וגם אנחנו סובלים מכך, והוא עשה עיבוד במוח לסיפור,
ודברי אשתי הפכו כאילו נאמרו אליו.

 

[מרובע]

מעניין האם הם מודעים לזה שהם שיקרו?
ואם כבר מנתקים אתם קשר, לא חבל להשאיר אותם בלי לדעת מה קרה ולמה ברחו מהם?
לכאורה עדיף לפרט את הבעיה:
א. לעמת ולסבך אותם עם השקרים.
ב. "אני לא מסוגל/ת לנהל שיחה בצורה כזו"
ג. מנתקים קשר ומפסיקים לדבר.

אולי יום אחד הם יבינו שאם הם רוצים חברה הם צריכים טיפול.

 

[מרובע]

אגב, יש הרבה אנשים נורמטיביים שתופסים בצורה מעוותת את מה שכתוב "מותר לשקר מפני השלום" והם משקרים על ימין ועל שמאל חופשי והכל בשם השלום.

 

[מרדכי למד]

את האמת, שאני ממש מתבייש להגיב כאן...
אבל אני חושב שזאת השליחות שלי כרגע.

ובכן, אני שנים רבות הייתי כזה, התיאור הזה זכור לי עד כדי כאב, אני עצמי שנים רבות עברתי את התהליך הזה, הייתי ועודני כריזמטי מעל הנורמה, ופעם אחר פעם איבדתי את חברי הקרובים ביותר בשל הדבר הזה.

ובכן, אני כאן בבושה וכלימה, לשמש לאותה חברה אומללה (שהיא כבר סבתא! רחמנות!) לפה.

ראיתי כאן הרבה הרבה הרבה תגובות שופטות, מתלהמות, מצומצמות, ואפשר אולי לומר גם לא אחראיות בעליל, ואכזריות בהחלט על אותה אישיות אומללה.

לגבי @אני תפילה ששאלה מה לעשות בפועל, אין לי תשובה. אדם לא אמור לסייע לאחרים על חשבון עצמו, ואם יש לה נזקים מהחברות הזאת, הרי שלהתנתק רגשית, (אם היא תצליח) זהו פתרון טוב. אבל שלא תחשבו לרגע, שהעצות כמו לעמת אותה עם המציאות, להגיד לה שלא מאמינים לה גם על אמת, להגיד לה שפגועים ממנה, וכו', יועילו.
זה לא יועיל לה, אלא רק ייסר ויאמלל אותה יותר ויותר, כשלא אתם, ולא היא, תפיקו מכך שום תועלת.

אבל עדיין, @אני תפילה שואלת, איך זה יכול להיות שהיא כ"כ מעריכה אותי, ואני חשובה לה, ואח"כ היא מסובבת אותי על האצבע הקטנה! היא יודעת בינה ובין עצמה שהיא לא בסדר?

תראו, זאת שאלה טובה, וכדי לענות עליה, נדרשתי לכאן.

הייתי רוצה להכניס אתכם לעולמו הפרטי של השקרן הפתלוגי, (אם תאמינו לי בכלל.... ) על אף שיתכן שמה שעבר עליי, זה לא זהה אצל כל שקרן פתלוגי.
ובכן, אצלי זה החל מילדות ממש, הייתי שומע את עצמי מספר סיפורים שלא היו ולא נבראו, ולא באמת שם לב שהם לא היו. כילד, לא באמת הבחנתי בין אמת לשקר.
בגיל מסויים, התחלתי לחוות הרבה הצקות בחברה, החברים לא האמינו לי על כלום, ובצדק.
הגעתי למצב, שבו גם כאשר רציתי לשקר, לא ידעתי איך עושים את זה, כי איבדתי את החוש לדעת איך נשמע סיפור אמיתי והגיוני. והכי כאב לי, שראיתי אחרים משקרים, (מספרים סיפור שהייתי נוכח בו, וזה לא היה כפי שהם סיפרו.) והאמינו להם (כי הם סידרו את הדברים הגיוני) וכשאני מחיתי, איש לא הקשיב לי. (כצפוי...)

עד גיל יש"ק, הייתי בטוח שאני איש האמת הצרופה, ומעולם לא יצא דבר שקר מפי, ועדת מרעים ושקרנים נטפלו אלי, הם אנשים רעים, והם העלילו עליי שאני שקרן, אבל אל דאגה... כעת חברים חדשים, הכל יהיה בסדר.

כמובן שעם החברים החדשים היה לי טוב (על אף ביטחוני העצמי המרוסק דאז, בכל אופן הכריזמה שלי, הוכיחה את עצמה) וחיש מהר הייתי בשיא החברה, לראשונה בחיי מאז עומדי על דעתי.

אך מהר מאוד, (כמה חודשים) נתפסתי בשקרים הזויים ביותר, וכל חברי פנו אליי עורף. כבר היו לי באותה עת שני חברים שהיו ידידי נפש שלי, שאלתי אותם (כל אחד לחוד) למה אתם עושים לי את זה? לא מספיק מה שעברתי בילדות? גם אתם מעלילים עלי? חברי חייך אלי, אמר לי (וזה המשפט שהכי קנה אותי.) "תראה, אני חבר אמת שלך, לכן אני מאמין לך, כי כחבר, לא היית בוגד בי ומשקר עליי. אבל תבין שהסיפור שסיפרת על..... לא הגיוני!!" ואז לראשונה בחיי, ישבתי עם חבר, לבדוק ברצינות, האם אני שקרן.....

ברגע הראשון, היה לי דחף "להפוך את השולחן", להכריז עליו שהוא שונא אותי ומעליל עליי, כמו כולם, אבל ברגע הבא, התעשתתי, אמרתי לעצמי, הוא באמת חבר נאמן, אם היה שונא אותי, אז למה הוא מאמין לי? פתחתי את הלב, ואת האוזניים, ולאט לאט (היה לו סבלנות של פיל) הוא הסביר לי איזה חלקים לא הגיוניים, ולמה. וכשהוא סיים, הוא אמר לי, "תזכור שאני מאמין לך, אבל כולם לא יאמינו לך, ולכן טיפ שלי, תתחיל מהיום לדקדק אפי' בפרטים חסרי משמעות, כמו השעה המדוייקת, או המילים המדוייקות שנאמרו".

(על החבר השני לא סיפרתי, כי השיחה איתו לא עזרה לי. אבל עצם זה שהיו שני ידידי נפש שלי, שהצהירו שאני נשמע לא הגיוני, השפיע מאוד. רק לשם הדקדקנות...)

לאחר שנפרדנו, לא השתניתי. הסיפורי שקרים המשיכו, אבל לראשונה בחיי, שמתי לב שיש איזשהו ערפל במוחי כשאני מספר, ואי שם מדגדג לי, שזה לא באמת היה ככה.... הפיתוי, "להחליק" עם הסיפור הלאה היה גדול, אבל למען החברה, החלטתי, אפילו להתקטנן, ולדייק על השעות... סיפור שלי יכל להישמע ככה: "ראיתי פיל דורך על רכב (קופצת לי אזהרה בראש! איפה ראית את זה??? זה לא היה!!) אההם, חבר סיפר לי שהוא ראה (באנג!! איזה חבר סיפר?? שם?? לא סיפרו לך!!) ראיתי פעם תמונה (טוב, הלך כבר כל הפאנץ' של הסיפור....)

לאט לאט, התחלתי לחשוב לפני שאני מדבר, ולא לירות מהמותן. הייתי חוזר בי באמצע שקרים עסיסיים, ולאט לאט, הדימוי של ה"שקרן" דעך!

יש לי הרבה חברים מהתקופה הזו עד היום, ורובם (אולי מפני כבודי) לא זוכרים לי את השנה הראשונה של חגיגת השקרים, ואח"כ שלוש שנים של מלחמה עיקשת.

כיום, אני דקדקן גדול בסיפורים, נוהג לחרוט בראשי כל אירוע שאני רואה, ורוצה לספר אח"כ, על רמת הדקדקנות הכפייתית. חברים שלי כיום, יודעים, שעליי אפשר לסמוך.

עד כאן תיאור הסיפור.

וכעת אנסה לשקף את החברה. אם היא סבתא כבר, היא עברה הרבה הרבה הרבה!!! היא "חטפה" הרבה גם בתוך המשפחה פנימה, לדעתי היא יודעת שהיא מתוייגת כשקרנית, אלא שיש לה ערפל בזכרון, כשהיא שולפת סיפור מהזיכרון, היא פשוט שומעת את עצמה מספרת, ולא שמה לב להבדלים בין הסיפור, למציאות שבזכרונה!! ובדברים "כאוטיים" שהיא כן תופסת את ההבדל, אבל היא כבר אמרה את זה, היא לא יכולה כרגע, לחזור בה ולדייק (איזה לדייק, להודות שהכל פנטזיה) זה נסיון אדיר!!!!! היא, שכל החיים סבלה שהאשימו אותה בשקרנות, וזה הפצע שלה בנפש, תבוא ותודה מול חברתה הטובה והמוערכת, שהיא סך הכל שקרנית קטנטנה??
חשבתם פעם איזה נסיון עצום זה?? והיא כבר סבתא! לא בחורצ'יק בן 14.

רק לבכות עליה. למעשה אין לי פתרון, אינני מאמין בפתרון קסם, וזה גם לא התפקיד שלך לפתור את בעיותיה של חברתך.
אל תשפטי אותה!!! קשה לה לא לשקר, יותר ממה שקשה לך לא לגעת בעוגה שנה (במסגרת דיאטה)! אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. זכרי כל הזמן, היא אומללה! היא אומללה! היא אומללה!!! זה לא נעשה מחוסר הערכה, והיא סובלת מכך יותר ממך!

כעת, תהא החלטתך אשר תהא, אבל לפחות, היא תבוא לאחר קצת הרגשת הצד השני.

בהצלחה!
שקרן פתולגי לשעבר.
(אין לכם מושג כמה אני מסמיק כשאני כותב את זההההה!!!)

נ.ב. אם יש עוד שאלות אליה, אשמח לנסות לענות במקומה. (במסגרת האפשר.)

 

[שארפער]

את האמת, שאני ממש מתבייש להגיב כאן...
אבל אני חושב שזאת השליחות שלי כרגע.

בהצלחה!
שקרן פתולגי לשעבר.
(אין לכם מושג כמה אני מסמיק כשאני כותב את זההההה!!!)

ר' מרדכי היקר, אין כלל מה להתבייש. זאת גבורה!

 

[השקעות R הון]

@מרדכי למד שאפו על השיתוף.
כדברך, ניכר שאתה כריזמטי.
מה שכתבת על תהליך הריפוי שלך זה תהליך מדהים.
אבל נשארתי עם שאלה:
אם הבנתי נכון עד שחברך לא העמיד אותך על נקודות ופרטים שלא יכולים להתרחש במציאות, אתה לא הבחנת בין המציאות להמצאה. מה זאת אומרת?
יש מצב כזה?
כי אני הייתי בטוח עד היום שהשקרנים לא משתלטים על עצמם,
אבל יודעים שהם ממציאים.

סליחה על החפירה
אבל יתכן שהתשובה שלך תעזור לי...

 

[מרדכי למד]

@מרדכי למד שאפו על השיתוף.
כדברך, ניכר שאתה כריזמטי.
מה שכתבת על תהליך הריפוי שלך זה תהליך מדהים.
אבל נשארתי עם שאלה:
אם הבנתי נכון עד שחברך לא העמיד אותך על נקודות ופרטים שלא יכולים להתרחש במציאות, אתה לא הבחנת בין המציאות להמצאה. מה זאת אומרת?
יש מצב כזה?
כי אני הייתי בטוח עד היום שהשקרנים לא משתלטים על עצמם,
אבל יודעים שהם ממציאים.

סליחה על החפירה
אבל יתכן שהתשובה שלך תעזור לי...

תראה, קשה לי להסיק מהתהליך שאני עברתי, מה קורה אצל כל אחד.
אני, מגיל שלוש עד גיל 13, הייתי עם אותם חברים.
לכן כשהם האשימו אותי בפנטזיות, הייתי תולה את זה בהם, שכדרכם של ילדים הם "מעלילים" עליי את זה, אבל זה לא באמת נכון. (וכל השנים, זה המשיך מכח ההתמדה)
כעסתי עליהם, נפגעתי מהם, הם ריסקו אותי ממש, אבל לא חשבתי לרגע שזה בגלל שזה אני.... (אתה לא שם לב, ללא בדיקה מדוקדקת עם עצמך, שהסיפור שסיפרת, והמציאות, לא בדיוק אותו דבר. אתה שומע את עצמך מספר סיפור, אתה בערך ככה גם זוכר אותו, וזהו. וכשבאים ומדקדקים בדבריך, זה נשמע ממש כאילו "מחפשים אותך" "מנסים לתפוס אותך על המילה", אבל זה לא באמת שקר. אגב, היא כתבה את זה על החברה שלה גם, שכשמעמתים אותה עם המציאות, היא אומרת "אוי שטויות", זה בדיוק זה! היא לא אומרת את זה סתם, זו החוויה שלה אז.)

אבל כשהתחלפו החברים, ואותה האשמה בדיוק חזרה על עצמה, פה התחלתי להתבלבל. והחבר ההוא, עזר לי מאוד.

לי סביר להניח, שלה, אמנם לא היה את החבר ההוא, אבל התחלפו אצלה חברות כמה פעמים במהלך חייה, לדעתי היא קלטה את זה מתי שהוא, כי לא יתכן שכולם, ללא כל תיאום, מאשימים אותך באותו הדבר.
ואז, אם בודקים, מוצאים. אתה קולט שאתה משקר, או "לא דייקן גדול", אתה קולט שיש דברים בגו, אבל השאלה היא האם יש בך את העוצמות, ואת תעצומות הנפש להיאחז בשברירי הזכרון ובערפילי המוח ולשאול את עצמך בפנים על כל פרט, "היה או לא היה", ואם לא היה, למחוק. ואם כבר סיפרת, לתקן. זה לא קל!!!
(צריך להבין, שרוב ככל האנשים לא מדייקים בסיפורים, תמיד מתווסף "פלפל ומלח", אצלי זה היה ברמה מופרזת. לשם ההמחשה, נסה אתה (במחילה) במשך השבוע הקרוב, בכל שיחותיך!! (אתה יודע איזה קשה זה לזכור את זה במהלך היומיום בכלל?) לספר כל סיפור ללא שום פלפל ומלח, ולא לומר אף מילה שאיננה מדוקדקת, או אינך בטוח בה!! ואז תבין, מה עובר על השקרן, כשהוא מנסה להיגמל משקריו.)

המפתח להבנת העניין, זה שינוי ההגדרה. אני לא מגדיר אותו כלל כשקרן.
אצלי, שקרן, זה המשנה את המציאות לצורך רווח כלשהו.

זה שמשנה גם ללא רווח, (ובאופן לא הגיוני) הוא לא שקרן בעיני, אלא הוא בעל כישורי דיוק נמוכים מאוד מאוד, עד בלתי קיימים. אין כאן שקר, יש כאן חוסר דיוק כרוני על גבול ההזייה.

היא לדעתי קלטה את זה מזמן, וסבלה מזה, וסובלת מזה עד היום, וכל עימות שלה עם המציאות, הוא לדעתי התעללות בחסר ישע. (כמו להתעלל בדמנטי.) רק אין לה את כוחות הנפש להילחם בכך. אני "התאבדתי" על זה, והייתי עוד צעיר, ב"ה זה מאחורי. אבל היא... רחמנות!

מה לעשות איתה? אין לי תשובה. להתעלל בה אסור, אבל גם לא צריך לסבול בגללה.
הרבה הצלחות בכל.

 

[מרדכי למד]

אגב, זו הפעם הראשונה שאני מוצא עוז בנפשי להודות בזה בפני אי מי. (וגם זה רק לצורך כך שתבינו לנפשה האומללה של החברה שנותחה כאן ללא עדינות יתרה).
גם לחברי הטוב ההוא (שמלווה אותי עד היום אגב) לא הודיתי בכך מעולם!
אין לכם מושג איזה קושי זה להודות בכך ש"אני שיקרתי". למה? סתם ככה!
אתה נורמלי? אהההםם.... שאלה טובה....
מתחשק לי פשוט לבכות בשל החברה ההיא.
אקווה שדברי יביאו (אפי' מעט) להבנת העניין.

 

[אני תפילה]

מדהים.
מטלטל.
פתאום תחושות של כעס וכאוס על החברה מתחלפות בחמלה מרובה ואפילו חיבה!
תודה , מרדכי למד.

 

[מרדכי למד]

מדהים.
מטלטל.
פתאום תחושות של כעס וכאוס על החברה מתחלפות בחמלה מרובה ואפילו חיבה!
תודה , מרדכי למד.

אודה ואתוודה, שכשכתבתי את זה, פשוט בכיתי.
זה טלטל אותי רגשית.
ניסיתי לדמיין את עצמי ח"ו, נשאר ככה עד גיל כזה.... ולא עמדתי בזה.
עזבו חברים, ילדיך לא מעריכים אותך!
נכדיך מזלזלים בך.
במקום שתהיה ראש המשפחה!
אתה לבוז ולחרפה!
אין לי מילים.....

(ברוך ה' שאני כבר לא שם, אני מוצא את עצמי חושב, איך אני מסתיר את השרשור הזה מאשתי. אתם מבינים לאן זה מגיע?)

 

[GRN]

את האמת, שאני ממש מתבייש להגיב כאן...
אבל אני חושב שזאת השליחות שלי כרגע.

ובכן, אני שנים רבות הייתי כזה, התיאור הזה זכור לי עד כדי כאב, אני עצמי שנים רבות עברתי את התהליך הזה, הייתי ועודני כריזמטי מעל הנורמה, ופעם אחר פעם איבדתי את חברי הקרובים ביותר בשל הדבר הזה.

ובכן, אני כאן בבושה וכלימה, לשמש לאותה חברה אומללה (שהיא כבר סבתא! רחמנות!) לפה.

ראיתי כאן הרבה הרבה הרבה תגובות שופטות, מתלהמות, מצומצמות, ואפשר אולי לומר גם לא אחראיות בעליל, ואכזריות בהחלט על אותה אישיות אומללה.

לגבי @אני תפילה ששאלה מה לעשות בפועל, אין לי תשובה. אדם לא אמור לסייע לאחרים על חשבון עצמו, ואם יש לה נזקים מהחברות הזאת, הרי שלהתנתק רגשית, (אם היא תצליח) זהו פתרון טוב. אבל שלא תחשבו לרגע, שהעצות כמו לעמת אותה עם המציאות, להגיד לה שלא מאמינים לה גם על אמת, להגיד לה שפגועים ממנה, וכו', יועילו.
זה לא יועיל לה, אלא רק ייסר ויאמלל אותה יותר ויותר, כשלא אתם, ולא היא, תפיקו מכך שום תועלת.

אבל עדיין, @אני תפילה שואלת, איך זה יכול להיות שהיא כ"כ מעריכה אותי, ואני חשובה לה, ואח"כ היא מסובבת אותי על האצבע הקטנה! היא יודעת בינה ובין עצמה שהיא לא בסדר?

תראו, זאת שאלה טובה, וכדי לענות עליה, נדרשתי לכאן.

הייתי רוצה להכניס אתכם לעולמו הפרטי של השקרן הפתלוגי, (אם תאמינו לי בכלל.... ) על אף שיתכן שמה שעבר עליי, זה לא זהה אצל כל שקרן פתלוגי.
ובכן, אצלי זה החל מילדות ממש, הייתי שומע את עצמי מספר סיפורים שלא היו ולא נבראו, ולא באמת שם לב שהם לא היו. כילד, לא באמת הבחנתי בין אמת לשקר.
בגיל מסויים, התחלתי לחוות הרבה הצקות בחברה, החברים לא האמינו לי על כלום, ובצדק.
הגעתי למצב, שבו גם כאשר רציתי לשקר, לא ידעתי איך עושים את זה, כי איבדתי את החוש לדעת איך נשמע סיפור אמיתי והגיוני. והכי כאב לי, שראיתי אחרים משקרים, (מספרים סיפור שהייתי נוכח בו, וזה לא היה כפי שהם סיפרו.) והאמינו להם (כי הם סידרו את הדברים הגיוני) וכשאני מחיתי, איש לא הקשיב לי. (כצפוי...)

עד גיל יש"ק, הייתי בטוח שאני איש האמת הצרופה, ומעולם לא יצא דבר שקר מפי, ועדת מרעים ושקרנים נטפלו אלי, הם אנשים רעים, והם העלילו עליי שאני שקרן, אבל אל דאגה... כעת חברים חדשים, הכל יהיה בסדר.

כמובן שעם החברים החדשים היה לי טוב (על אף ביטחוני העצמי המרוסק דאז, בכל אופן הכריזמה שלי, הוכיחה את עצמה) וחיש מהר הייתי בשיא החברה, לראשונה בחיי מאז עומדי על דעתי.

אך מהר מאוד, (כמה חודשים) נתפסתי בשקרים הזויים ביותר, וכל חברי פנו אליי עורף. כבר היו לי באותה עת שני חברים שהיו ידידי נפש שלי, שאלתי אותם (כל אחד לחוד) למה אתם עושים לי את זה? לא מספיק מה שעברתי בילדות? גם אתם מעלילים עלי? חברי חייך אלי, אמר לי (וזה המשפט שהכי קנה אותי.) "תראה, אני חבר אמת שלך, לכן אני מאמין לך, כי כחבר, לא היית בוגד בי ומשקר עליי. אבל תבין שהסיפור שסיפרת על..... לא הגיוני!!" ואז לראשונה בחיי, ישבתי עם חבר, לבדוק ברצינות, האם אני שקרן.....

ברגע הראשון, היה לי דחף "להפוך את השולחן", להכריז עליו שהוא שונא אותי ומעליל עליי, כמו כולם, אבל ברגע הבא, התעשתתי, אמרתי לעצמי, הוא באמת חבר נאמן, אם היה שונא אותי, אז למה הוא מאמין לי? פתחתי את הלב, ואת האוזניים, ולאט לאט (היה לו סבלנות של פיל) הוא הסביר לי איזה חלקים לא הגיוניים, ולמה. וכשהוא סיים, הוא אמר לי, "תזכור שאני מאמין לך, אבל כולם לא יאמינו לך, ולכן טיפ שלי, תתחיל מהיום לדקדק אפי' בפרטים חסרי משמעות, כמו השעה המדוייקת, או המילים המדוייקות שנאמרו".

(על החבר השני לא סיפרתי, כי השיחה איתו לא עזרה לי. אבל עצם זה שהיו שני ידידי נפש שלי, שהצהירו שאני נשמע לא הגיוני, השפיע מאוד. רק לשם הדקדקנות...)

לאחר שנפרדנו, לא השתניתי. הסיפורי שקרים המשיכו, אבל לראשונה בחיי, שמתי לב שיש איזשהו ערפל במוחי כשאני מספר, ואי שם מדגדג לי, שזה לא באמת היה ככה.... הפיתוי, "להחליק" עם הסיפור הלאה היה גדול, אבל למען החברה, החלטתי, אפילו להתקטנן, ולדייק על השעות... סיפור שלי יכל להישמע ככה: "ראיתי פיל דורך על רכב (קופצת לי אזהרה בראש! איפה ראית את זה??? זה לא היה!!) אההם, חבר סיפר לי שהוא ראה (באנג!! איזה חבר סיפר?? שם?? לא סיפרו לך!!) ראיתי פעם תמונה (טוב, הלך כבר כל הפאנץ' של הסיפור....)

לאט לאט, התחלתי לחשוב לפני שאני מדבר, ולא לירות מהמותן. הייתי חוזר בי באמצע שקרים עסיסיים, ולאט לאט, הדימוי של ה"שקרן" דעך!

יש לי הרבה חברים מהתקופה הזו עד היום, ורובם (אולי מפני כבודי) לא זוכרים לי את השנה הראשונה של חגיגת השקרים, ואח"כ שלוש שנים של מלחמה עיקשת.

כיום, אני דקדקן גדול בסיפורים, נוהג לחרוט בראשי כל אירוע שאני רואה, ורוצה לספר אח"כ, על רמת הדקדקנות הכפייתית. חברים שלי כיום, יודעים, שעליי אפשר לסמוך.

עד כאן תיאור הסיפור.

וכעת אנסה לשקף את החברה. אם היא סבתא כבר, היא עברה הרבה הרבה הרבה!!! היא "חטפה" הרבה גם בתוך המשפחה פנימה, לדעתי היא יודעת שהיא מתוייגת כשקרנית, אלא שיש לה ערפל בזכרון, כשהיא שולפת סיפור מהזיכרון, היא פשוט שומעת את עצמה מספרת, ולא שמה לב להבדלים בין הסיפור, למציאות שבזכרונה!! ובדברים "כאוטיים" שהיא כן תופסת את ההבדל, אבל היא כבר אמרה את זה, היא לא יכולה כרגע, לחזור בה ולדייק (איזה לדייק, להודות שהכל פנטזיה) זה נסיון אדיר!!!!! היא, שכל החיים סבלה שהאשימו אותה בשקרנות, וזה הפצע שלה בנפש, תבוא ותודה מול חברתה הטובה והמוערכת, שהיא סך הכל שקרנית קטנטנה??
חשבתם פעם איזה נסיון עצום זה?? והיא כבר סבתא! לא בחורצ'יק בן 14.

רק לבכות עליה. למעשה אין לי פתרון, אינני מאמין בפתרון קסם, וזה גם לא התפקיד שלך לפתור את בעיותיה של חברתך.
אל תשפטי אותה!!! קשה לה לא לשקר, יותר ממה שקשה לך לא לגעת בעוגה שנה (במסגרת דיאטה)! אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. זכרי כל הזמן, היא אומללה! היא אומללה! היא אומללה!!! זה לא נעשה מחוסר הערכה, והיא סובלת מכך יותר ממך!

כעת, תהא החלטתך אשר תהא, אבל לפחות, היא תבוא לאחר קצת הרגשת הצד השני.

בהצלחה!
שקרן פתולגי לשעבר.
(אין לכם מושג כמה אני מסמיק כשאני כותב את זההההה!!!)

נ.ב. אם יש עוד שאלות אליה, אשמח לנסות לענות במקומה. (במסגרת האפשר.)

תהליך מעורר הערכה.
יחד עם זאת, יש הבדל בין התיאור של הגב' בפתח האשכול לבין שקרים של גיל קטן שלא נעצרו בזמן.

 

[מרדכי למד]

תהליך מעורר הערכה.
יחד עם זאת, יש הבדל בין התיאור של הגב' בפתח האשכול לבין שקרים של גיל קטן שלא נעצרו בזמן.

אני שומע את דעתך.
אך מקריאת התיאור שלה (קראתי אותו בפרוטרוט כמה פעמים.) זה זה!
ומה שעברתי, ומה שהיא, זה ממש לא "שקרים של גיל קטן שלא נעצרו בזמן". זה (אולי) [כנראה] התחיל ככה. קראתי על זה הרבה חומר במהלך חיי. הביאו כאן גם.

 

[GRN]

אני שומע את דעתך.
אך מקריאת התיאור שלה (קראתי אותו בפרוטרוט כמה פעמים.) זה זה!
ומה שעברתי, ומה שהיא, זה ממש לא "שקרים של גיל קטן שלא נעצרו בזמן". זה אולי התחיל ככה. קראתי על זה הרבה חומר במהלך חיי. הביאו כאן גם.

אני כמובן לא קובעת שום דבר על הגב' ההיא.
אני רק אומרת מה שנשמע לי, ויתכן שאני טועה.