מעתיקה ממאמרים שפורסמו ברשת שאספתי לצורך הכתבה
מה גורם לצליאק?
הגורם למחלה נותר בלתי ידוע עד לתקופת מלחמת העולם השנייה.
באותה העת שרר בהולנד רעב קשה, לחם כמעט שלא היה בנמצא, וילדים רבים סבלו מתת־תזונה. למרות מצבם התזונתי הירוד של הילדים התברר - באופן פרדוקסלי - שרבים מהם, שסבלו מצליאק לפני המלחמה, הרגישו טוב יותר דווקא במהלכה, בעת שהיו רעבים ללחם.
רופא הולנדי בשם ויליאם דיק (William Dicke) שם לב לפרדוקס הזה, ולאחר שהסתיימה המלחמה חקר אותו. הוא היה הראשון שהצליח לקשר בין גלוטן לבין התפתחות המחלה.
פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב:
לאחרונה אנו פוגשים ביותר אנשים בשנות ה-40 או ה-50 לחייהם, שלפתע התבשרו על כך שהם לוקים בצליאק, ותמיד נשאלת השאלה, האם מדובר בוואריאנט "מאוחר" של המחלה, מה שנהוג לכנות “late onset”, או שמא הוחמץ אצלם אבחון המחלה שנים קודם לכן.
תמיד מרתק להבין את נפלאות גופנו, ואף מפתיע שמחלה כה "מוכרת" כמו צליאק, שהמנגנון הפתולוגי שלה לגמרי מפוענח ומובן, כמו גם השיטות המקובלות לאבחן אותה, ואף על פי כן דווקא בצליאק יש מקרים כה רבים הנותרים בלתי מאובחנים. ואמנם, מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שרק 10-20% ממקרי צליאק מזוהים בארצות המערב (50% בפינלנד, 25% באנגליה ובאוסטרליה, ורק 5% (!!) בארה"ב).
הגיל בו מתפרצת מחלת צליאק הוא בדרך כלל בין 6 חודשים עד 7 שנים (גיל חציוני של 3 שנים), אך קיים פער משמעותי בין גיל המופע הסרולוגי של המפגע לבין הגיל בו יש זיהוי קליני של תסמיניו: באוסטרליה לדוגמה, הגיל הממוצע בו מתגלה צליאק הוא 40 שנה (!!).
יש לבטח גורמים רבים הקובעים את גיל הופעת תסמיני המפגע, את עוצמת התסמינים, ובהתאם את היכולת לגלות אותם מוקדם ככל האפשר. הבנת השיטות העדכניות לזיהוי צליאק חיונית מאין כמותה, בייחוד כשמדובר בילדים בגיל רך יחסית, בהם חיוני להתחיל בדיאטה נטולת-גלוטן שאיתה צריך להתמיד לאורך שנות החיים.
מספר הילדים המאובחנים עם צליאק נמצא בקו עליה, אך זאת כנראה בשל שיפור בשיטות המעבדה, והמודעוּת למחלה, ובמיוחד לצורותיה הפחות אופייניות. כיום יש נטייה לגילוי המחלה בשלב מאוחר יותר של הילדוּת, בעיקר באלה עם צורות צליאק פחות אופייניות.
לדוגמה, מחקר משנת 2008 הראה שאם עד שנת 1995 הגיל הממוצע של אבחון צליאק בילדים היה ½5, הרי שבשנים שאחרי 1995 הגיל הממוצע בו אובחנה המחלה בילדים, היה 9 שנים.
האם צליאק תורשתית?
יש בפירוש מרכיב גנטי חזק במחלת צליאק, עם סכנה של כ-10% ללקות בה אם יש בן משפחה מדרגה ראשונה אחד נוסף הסובל מצליאק.
הסכנה גדלה באופן משמעותי בתאומים זהים (סיכוי של 85% של צליאק אם התאום האחר לוקה בה) או בתאומים לא זהים (סיכוי של 20% ללקות הדדית במחלה). לכן סיפור משפחתי הוא אחד מגורמי הסיכון החזקים ביותר לצליאק.
בנוסף, יש קשר של צליאק עם מספר מחלות או מפגעים אחרים, שיכול לסייע בהחלטה אם כדאי לחקור אפשרות של צליאק.
אם מאובחנת מחלת צליאק בבן-משפחה, יש סיכוי של 1:6 שבן משפחה אחר מדרגה ראשונה לוקה בה, ויש חוקרים הסבורים שכדאי לבחון אפשרות של צליאק באופן שגרתי בחולי סוכרת type 1, באלה עם תסמונת Turner, תסמונת Williams או עם תסמונת Down, אם כי אין הסכמה כללית לגבי הסתברות הצירופים האחרונים.
יחד עם זאת יש ראיות שמשיקולים של עלות-יעילות (cost effectiveness), במקרים של סוכרת type 1, יש הצדקה לערוך בירור של צליאק.
המלצות של המכונים הבריאות הלאומיים למצוינות במחקר, NICE, תומכות במסמך משנת 2009 בבדיקות לבירור צליאק בילדים ובמבוגרים עם סוכרת type 1, תסמונת המעי הרגיז (IBS), עם מחלת בלוטת התריס על רקע אוטואימוני, או עם מחלת גרד העור האוטואימונית, דרמטיטיס הרפטיפורמיס.