אם זה בא באמת ממקום שמנסה לחנך זה די עצוב בעיני, (למכור אולי לא פוטוגני אבל הגיוני יותר לפחות).
לא בטוחה שהבנתי את החלק השני - אם אנחנו מתעלמים מדחפים בסיסיים אנחנו דווקא לא מתייחסים לבחירות הקטנות והיומיומית.
יכול להיות שלא הייתי מובנת, אז אנסה להסביר על דוגמא אחת שכבר עלתה פה.
דמות מתכנתת רווקה שרוצה להתחתן כדי להקים בית של תורה - פורטוגניסט, מנגד קרייריסטית בעבודה שלה שתשמש כאנטגוניסט בסיפור.
ואז ננתח ברוב טעם את הבחירות שלה לעומת החברה שלה וזה נחמד והכול. אבל כבר בחרנו צד.
אין צורך לשכנע את הקוראים בבחירה שלה כי הקוראים שלנו ברובם מסכימים שהבחירה
הנכונה היא הבחירה שלה. ולכן נתעלם בכיף מדחף בסיסי ואנושי לבלוט ולממש פוטנציאל (ובבקשה אל תהפכו את זה לדיון השקפתי כי זה לא הנושא - זאת דוגמא), אנחנו אפילו לא צריכים להסביר את הבחירה הזאת. ברור לנו לחלוטין שזה מה שהדמות רוצה וזה האידיאל. למה? כי זה ספר חרדי ואוטמטית זאת דמות טובה ונכונה.
וככה בדרך איבדנו סיפור יפה ויצרנו מודל לחיקוי, החברה הקרייסיטית הפכה אוטומטית לדמות אנטגוניסטית כי כמו שאמרה כאן
@הגיבן (ת) סיפור נתפס ככזה שאמור לייצג משהו ובואקום החברתי בו צומחים סיפורים חרדים זה מה שהיא תייצג.
שוב, יש שיגידו ברור שככה צריך לכתוב, יש שיגידו אחרת - התוצאה הסופית היא בחירות ידועות מראש.

Reactions: שמואלזון1 //