דיון איך שומרים על הרוח בלי לאבד את הסיפור?

[שמואל י]

אממה הבעיה בדחפים אנושיים שהם לא יפים כל כך להצגה בספרות המתיימרת להציג את דמויותיה הפרוטגוניסטיות כמודל לחיקוי

השאלה היא אם זה בא מההחלטה טכנית (כדי לחנך, כדי למכור) או כי קו המחשבה שלנו כולל יותר התייחסות למשמעות של הבחירות הקטנות והיומיות שלנו, ולכן גם של הדמויות אותם אנחנו כותבים.

 

[שמואל י]

כלומר מעין צבא של סיפורים בעלי דמויות תואמות.

לא קיים גם בספרות הכללית?

 

[הגיבן (ת)]

לא קיים גם בספרות הכללית?

האמת שכן. סתם ככה באופן כללי תמיד היה קלישאות, סיפורים שמונעים מהרקע, אליגוריות וכו. וכמובן גם בתוך השוק החרדי יש ספרות שלא מתאימה לתנאים שתיארתי.

יש תנועה של "חינוך בעזרת סיפורת" שמתפשטת בעולם הכללי. הוצאות שוכרות "פקחים" לבחור ולקדם ייצוג לערכים "הנכונים". בסיפורים האלה תפקיד הדמויות אך ורק לייצג את הרקע שלהן, ה"זהות" שלהן. הן רמקול לפליטת סיסמאות, והעלילה עצמה נעה במעגלים במקרה הטוב. גם זה נובע מהאמונה שסיפור "מייצג מציאות", ולכן החיצוניות מקבלת חשיבות עליונה.

בכל מקרה, יש הבדל אחד גדול בשביל מי שקורא ספרות חיצונית: זה עולם גדול הרבה יותר מידי מכדי לחסום. עדיין ניתן להשיג בקלות את כל הסיפורת שהיתה קיימת לפני כן. בציבור החרדי - מה שהודפס פעם, הרבה פחות נגיש.

 

[יובל אמיל רז]

יש תנועה של "חינוך בעזרת סיפורת" שמתפשטת בעולם הכללי. הוצאות שוכרות "פקחים" לבחור ולקדם ייצוג לערכים "הנכונים".

חחח...
שומע את הקול שלך מתוך הכתב... אותו דיון כמו ב''סופרות צללים'' האחרון...
רק צריך תשובה של @מרים יעל...
מעריץ מושבע של הפודקאסט הזה, אגב...
אחד הפינוקים שלי זה לשכב במיטה, ולהאזין בפעם ה'מי-יודע-כמה' לאחד הפרקים.
ועכשיו שיצא פרק 3 בכלל... כבר שמעתי אותו פעמיים בערך

 

[מרים יעל]

חחח...
שומע את הקול שלך מתוך הכתב... אותו דיון כמו ב''סופרות צללים'' האחרון...
רק צריך תשובה של @מרים יעל...
מעריץ מושבע של הפודקאסט הזה, אגב...
אחד הפינוקים שלי זה לשכב במיטה, ולהאזין בפעם ה'מי-יודע-כמה' לאחד הפרקים.
ועכשיו שיצא פרק 3 בכלל... כבר שמעתי אותו פעמיים בערך

היי, מצאנו את המאזין שלנו!

 

[נ. גל]

מי אמר שרק סוג מסוים של סיפורים הוא חרדי?

משפט שהעתקתי לעצמי, לתזכורת.

תפקיד האירועים להמחיש את הרעיון.

משפט שהעתקתי כדי לזכור מה לא עושים.

סיפור חרדי לא מחפש את המשמעות מאחורי המציאות

הו, תודה על ההגדרה שמסבירה למה אני כמעט ולא קוראת כבר ספרים.

חחח...
שומע את הקול שלך מתוך הכתב... אותו דיון כמו ב''סופרות צללים'' האחרון...
רק צריך תשובה של @מרים יעל...
מעריץ מושבע של הפודקאסט הזה, אגב...
אחד הפינוקים שלי זה לשכב במיטה, ולהאזין בפעם ה'מי-יודע-כמה' לאחד הפרקים.
ועכשיו שיצא פרק 3 בכלל... כבר שמעתי אותו פעמיים בערך

היי, מצאנו את המאזין שלנו!

תודה על העדכון שיש דבר כזה. איפה מוצאים אותו כדי להאזין?

 

[נ. גל]

ולעצם הדיון:
גרמתם לי למחשבה שניה.
עובדת כרגע על סיפור מסוג פנטזיית גיבורי על, שבו עיקר הקונפליקט של הגיבור הוא השאלה כיצד עליו לשמור על הלכה בזמן שכל העולם נלחם בו, ומה התורה מצפה ממנו כשהוא נאבק לבדו ב5 מטוסי קרב שבכולם יושבים טייסים יהודים.
בסיפורי הרקע ששלובים בסיפורו יש עוד דמויות המתמודדות עם קונפליקטים של הרגל מול מחויבות רוחנית כזו או אחרת.
כעת התחלתי לתהות לאילו מהגדרות החרדיות הסיפור מתאים...

 

[יובל אמיל רז]

ולעצם הדיון:
גרמתם לי למחשבה שניה.
עובדת כרגע על סיפור מסוג פנטזיית גיבורי על, שבו עיקר הקונפליקט של הגיבור הוא השאלה כיצד עליו לשמור על הלכה בזמן שכל העולם נלחם בו, ומה התורה מצפה ממנו כשהוא נאבק לבדו ב5 מטוסי קרב שבכולם יושבים טייסים יהודים.
בסיפורי הרקע ששלובים בסיפורו יש עוד דמויות המתמודדות עם קונפליקטים של הרגל מול מחויבות רוחנית כזו או אחרת.
כעת התחלתי לתהות לאילו מהגדרות החרדיות הסיפור מתאים...

או!
בדיוק בשביל שאלות כאלה פתחתי את הדיון!
יש''כ עצום! על ההגדרות הנכונות והצורה המעולה שניסחת את השאלות! (שאני לא הצלחתי...)

 

[הגיבן (ת)]

כעת התחלתי לתהות לאילו מהגדרות החרדיות הסיפור מתאים...

לכולם...

תראו, יכול להיות שיצאתי שלילית נגד סיפורת חרדית, אבל יש לזה מקום. מבחינתי הבעיה היא רק אם זה הדבר היחיד שיש לו מקום. וכמובן שזה לא, יש הרבה שלא בנויים ככה, וכולם יכולים להבין ולהנות מהסיפור (כגון הצוואה של ח. גרינבוים, או סימן חיים של אלי וגולד).

אז את מה תיארתי? כל שיחה, וכל דיון שלי, בתוך הפורום ומחוצה לו, עם סופרים ועם הורים, תמיד תמיד נעצר בנקודה הזאת. לא ניתן לעבור את הנחת היסוד שיש אצל קוראים וכותבים חרדים: סיפור מייצג. לפעמים זה יכול להיות חסם, זה מאפשר כתיבה מסוג מאוד מסוים, למרות שאפשר יותר.

זה מאוד חשוב לקרוא הרבה כדי לכתוב טוב, במיוחד לקרוא את הספרים שהקהל שלך קורא.

 

[מרים יעל]

משפט שהעתקתי לעצמי, לתזכורת.

משפט שהעתקתי כדי לזכור מה לא עושים.

הו, תודה על ההגדרה שמסבירה למה אני כמעט ולא קוראת כבר ספרים.


תודה על העדכון שיש דבר כזה. איפה מוצאים אותו כדי להאזין?

אפשר להיכנס דרך אתר הסליק, והפרקים נמצאים גם ביוטיוב תחת השם 'סופרות צללים' ופתוחים בכל הסינונים שמאפשרים יוטיוב (למיטב ידיעתי)

 

[יובל אמיל רז]

תודה על העדכון שיש דבר כזה. איפה מוצאים אותו כדי להאזין?

אפשר להיכנס דרך אתר הסליק, והפרקים נמצאים גם ביוטיוב תחת השם 'סופרות צללים' ופתוחים בכל הסינונים שמאפשרים יוטיוב (למיטב ידיעתי)

מומלץ בחום!
יש בינתיים 3 פרקים (מקווה שרק בינתיים):
הראשון הוא על תבניות כתיבה, וספציפית סקירה על אחת מתבניות הכתיבה של בלייק סניידר מתוך ספרו ''הצל את החתול''.
השני הוא על ספר מחולל סיפורים שנכתב לפני מאה שנה, ועל ההתפתחות של AI.
והשלישי החדש, על יצירת דמויות בעזרת המשחק ''מבוכים ודרקונים'', ועוד קצת AI וכל מיני דברים מעניינים..

 

[משולש ברמודה]

השאלה היא אם זה בא מההחלטה טכנית (כדי לחנך, כדי למכור) או כי קו המחשבה שלנו כולל יותר התייחסות למשמעות של הבחירות הקטנות והיומיות שלנו, ולכן גם של הדמויות אותם אנחנו כותבים.

אם זה בא באמת ממקום שמנסה לחנך זה די עצוב בעיני, (למכור אולי לא פוטוגני אבל הגיוני יותר לפחות).
לא בטוחה שהבנתי את החלק השני - אם אנחנו מתעלמים מדחפים בסיסיים אנחנו דווקא לא מתייחסים לבחירות הקטנות והיומיומית.
יכול להיות שלא הייתי מובנת, אז אנסה להסביר על דוגמא אחת שכבר עלתה פה.
דמות מתכנתת רווקה שרוצה להתחתן כדי להקים בית של תורה - פורטוגניסט, מנגד קרייריסטית בעבודה שלה שתשמש כאנטגוניסט בסיפור.
ואז ננתח ברוב טעם את הבחירות שלה לעומת החברה שלה וזה נחמד והכול. אבל כבר בחרנו צד.
אין צורך לשכנע את הקוראים בבחירה שלה כי הקוראים שלנו ברובם מסכימים שהבחירה הנכונה היא הבחירה שלה. ולכן נתעלם בכיף מדחף בסיסי ואנושי לבלוט ולממש פוטנציאל (ובבקשה אל תהפכו את זה לדיון השקפתי כי זה לא הנושא - זאת דוגמא), אנחנו אפילו לא צריכים להסביר את הבחירה הזאת. ברור לנו לחלוטין שזה מה שהדמות רוצה וזה האידיאל. למה? כי זה ספר חרדי ואוטמטית זאת דמות טובה ונכונה.
וככה בדרך איבדנו סיפור יפה ויצרנו מודל לחיקוי, החברה הקרייסיטית הפכה אוטומטית לדמות אנטגוניסטית כי כמו שאמרה כאן @הגיבן (ת) סיפור נתפס ככזה שאמור לייצג משהו ובואקום החברתי בו צומחים סיפורים חרדים זה מה שהיא תייצג.
שוב, יש שיגידו ברור שככה צריך לכתוב, יש שיגידו אחרת - התוצאה הסופית היא בחירות ידועות מראש.

 

[יובל אמיל רז]

אם זה בא באמת ממקום שמנסה לחנך זה די עצוב בעיני, (למכור אולי לא פוטוגני אבל הגיוני יותר לפחות).
לא בטוחה שהבנתי את החלק השני - אם אנחנו מתעלמים מדחפים בסיסיים אנחנו דווקא לא מתייחסים לבחירות הקטנות והיומיומית.
יכול להיות שלא הייתי מובנת, אז אנסה להסביר על דוגמא אחת שכבר עלתה פה.
דמות מתכנתת רווקה שרוצה להתחתן כדי להקים בית של תורה - פורטוגניסט, מנגד קרייריסטית בעבודה שלה שתשמש כאנטגוניסט בסיפור.
ואז ננתח ברוב טעם את הבחירות שלה לעומת החברה שלה וזה נחמד והכול. אבל כבר בחרנו צד.
אין צורך לשכנע את הקוראים בבחירה שלה כי הקוראים שלנו ברובם מסכימים שהבחירה הנכונה היא הבחירה שלה. ולכן נתעלם בכיף מדחף בסיסי ואנושי לבלוט ולממש פוטנציאל (ובבקשה אל תהפכו את זה לדיון השקפתי כי זה לא הנושא - זאת דוגמא), אנחנו אפילו לא צריכים להסביר את הבחירה הזאת. ברור לנו לחלוטין שזה מה שהדמות רוצה וזה האידיאל. למה? כי זה ספר חרדי ואוטמטית זאת דמות טובה ונכונה.
וככה בדרך איבדנו סיפור יפה ויצרנו מודל לחיקוי, החברה הקרייסיטית הפכה אוטומטית לדמות אנטגוניסטית כי כמו שאמרה כאן @הגיבן (ת) סיפור נתפס ככזה שאמור לייצג משהו ובואקום החברתי בו צומחים סיפורים חרדים זה מה שהיא תייצג.
שוב, יש שיגידו ברור שככה צריך לכתוב, יש שיגידו אחרת - התוצאה הסופית היא בחירות ידועות מראש.

במילים אחרות, ההזדהות שאנחנו יוצרים, חייבת להיות עם דמויות חיוביות ביחס למגזר החרדי ולערכים שלו, וכך סיפור יהפוך ל'חרדי'.
זה מה שהתכוונת?

 

[משולש ברמודה]

במילים אחרות, ההזדהות שאנחנו יוצרים, חייבת להיות עם דמויות חיוביות ביחס למגזר החרדי ולערכים שלו, וכך סיפור יהפוך ל'חרדי'.

כן. אם הכוונה שלך היא לכתוב סיפור התואם במדויק את כללי המשחק הנהוגים בספרים חרדיים - הגיבורים החיובים צריכים להתאים בדעותים ושאיפותיהם לדעות הכלליות של המגזר. גם אם נשחק קצת עם הגבול הקיים, ואולי נשאל כמה שאלות על סטיגמות - ב'פרות קדושות' באמת הסיפור לא יעז לגעת.
מבחינת ההצלחה שלו זה כנראה לא יפריע בכלל. אם הספר כתוב נחמד, וישנה עלילה כלשהי מתפתחת ולא סתם מריחה - הספר כנראה ימכור מצוין.
להגיד שזאת הפסגה אליה ספרים חרדיים מסוגלים להגיע? לא חושבת. בינתיים זה דומה יותר להליכה במעגלים.

 

[שמואל י]

אם זה בא באמת ממקום שמנסה לחנך זה די עצוב בעיני, (למכור אולי לא פוטוגני אבל הגיוני יותר לפחות).
לא בטוחה שהבנתי את החלק השני - אם אנחנו מתעלמים מדחפים בסיסיים אנחנו דווקא לא מתייחסים לבחירות הקטנות והיומיומית.
יכול להיות שלא הייתי מובנת, אז אנסה להסביר על דוגמא אחת שכבר עלתה פה.
דמות מתכנתת רווקה שרוצה להתחתן כדי להקים בית של תורה - פורטוגניסט, מנגד קרייריסטית בעבודה שלה שתשמש כאנטגוניסט בסיפור.
ואז ננתח ברוב טעם את הבחירות שלה לעומת החברה שלה וזה נחמד והכול. אבל כבר בחרנו צד.
אין צורך לשכנע את הקוראים בבחירה שלה כי הקוראים שלנו ברובם מסכימים שהבחירה הנכונה היא הבחירה שלה. ולכן נתעלם בכיף מדחף בסיסי ואנושי לבלוט ולממש פוטנציאל (ובבקשה אל תהפכו את זה לדיון השקפתי כי זה לא הנושא - זאת דוגמא), אנחנו אפילו לא צריכים להסביר את הבחירה הזאת. ברור לנו לחלוטין שזה מה שהדמות רוצה וזה האידיאל. למה? כי זה ספר חרדי ואוטמטית זאת דמות טובה ונכונה.
וככה בדרך איבדנו סיפור יפה ויצרנו מודל לחיקוי, החברה הקרייסיטית הפכה אוטומטית לדמות אנטגוניסטית כי כמו שאמרה כאן @הגיבן (ת) סיפור נתפס ככזה שאמור לייצג משהו ובואקום החברתי בו צומחים סיפורים חרדים זה מה שהיא תייצג.
שוב, יש שיגידו ברור שככה צריך לכתוב, יש שיגידו אחרת - התוצאה הסופית היא בחירות ידועות מראש.

אבל העיקרון הזה, בו הגיבור נמצא בצד ה"צודק" קיים במיינסטרים הספרותי מאז ומעולם. אפילו לאנטי-גיבורים יש נטייה להפוך לגיבורים "רגילים" בשלב מסויים.

האפשרות שהעלתי לסיבה שבספרות שלנו העיקרון הזה בולט יותר היא שלנו יש התמקדות ערכית בכל פרט ופרט מהחיים.

כדי שג'ק ב. האנטר ג'וניור יעורר הזדהות ולא יצרום לקורא, מספיק שהוא יביע סלידה מהרגע חפים מפשע ויאבק עם יצר הנקמה שלו.
כדי שקלמן יעורר את ההזדהות ולא יצרום לקורא הוא צריך לשמור תריג מצוות, להקפיד על רמה מוסרית מסויימת, להיזהר מלשון הרע וכו'

נראה לי שהקוראים (הסופר הוא גם קורא) רוצים שהדמות תחשוב על הדברים האלה כי הם מרגישים שזה מה שהם היו חושבים באותה סיטואציה.

 

[משולש ברמודה]

אבל העיקרון הזה, בו הגיבור נמצא בצד ה"צודק" קיים במיינסטרים הספרותי מאז ומעולם. אפילו לאנטי-גיבורים יש נטייה להפוך לגיבורים "רגילים" בשלב מסויים.

מסכימה. סביר להניח שהסופר יבחר את הצד באמת שאותו הוא חושב לצודק.
ניקח לדוג' את אג'נדות הפרוגרס שמקודמות באגרסיביות רבה בכל תחומי התרבות. ברוב הספרים, הסרטים והסדרות הגיבורים הטובים ימצאו בצד ה'נכון' שמסכים, מכבד ומעודד את הדעות הללו (ואגב, הרבה פעמים אותה הסכמה חלקה ואוטומטית 'תשטיח' את הדמויות בעיני כאלו שיחשבו אחרת) ואלו שלא יחטפו ביקורת קשה.
עדיין, האפשרות לכתוב אחרת ואפילו בצורה בוטה וישירה - קיימת ובועטת.
בספרות החרדית, אין כמעט אופציה כזאת. יש דעות שהן מיינסטרים הזוכות לייצוג כולל ויש דעות שהס מלהזכיר.
אלו כללי השוק, הרוצה לכתוב יכתוב את הדעות הרצויות ו'הנכונות' לחשיבה, ואם חושב אחרת? בעיה גדולה.
בעיני זה 'משטיח' את הדמויות בהרבה מהמקרים. לא מסכימים? שכנעו אותי שאני טועה

כדי שקלמן יעורר את ההזדהות ולא יצרום לקורא הוא צריך לשמור תריג מצוות, להקפיד על רמה מוסרית מסויימת, להיזהר מלשון הרע וכו'

מסכימה עם הסתייגות. הזדהות היא רגש אנושי הרבה יותר בסיסי. עמוק בפנים לכולנו יש את אותם דחפים, געגועים ורצונות.
אולי קל יותר לחבר את הקורא בצורה חיצונית לדמות שדומה לו, אבל ככל שהרצונות של הדמות יהיו בסיסיים יותר וראשוניים ההזדהות תהיה קלה גם בלי דמיון סביבתי.

נראה לי שהקוראים (הסופר הוא גם קורא) רוצים שהדמות תחשוב על הדברים האלה כי הם מרגישים שזה מה שהם היו חושבים באותה סיטואציה.

נכון. ומכיוון ששאלת פותח האשכול הייתה מה מגדיר ספר חרדי, כתבתי שישנן דעות כלליות שיש עליהן קונצנזוס של המיינסטרים - כלומר מה נכון וצודק לחשוב ולעשות.
מדגישה, לא כתבתי מה מגדיר ספר כיהודי, כי זה שני דברים שונים. כלומר אם ניקח דוג' פשוטה אנשים שומרי תורה ומצוות יירתעו מדמות המחללת שבת ונהנית מכך.

 

[הפצחן]

בלת״ק

מה מגדיר סיפור כחרדי, ומה יכול לעזור לו להפוך להיות כזה?

העובדה שהוא סיפור נקי וראוי, עם מסרים ראויים ברוח היהדות, שנכתב על ידי סופר חרדי עבור קהל חרדי.
זהו

 

[שמואל י]

בעיני זה 'משטיח' את הדמויות בהרבה מהמקרים. לא מסכימים? שכנעו אותי שאני טועה

אני מסכים על השורה התחתונה.
ההסתייגות שלי היא על המניע, שלדעתי הוא לא חברתי ונובע מ"מה יגידו", אלא מוסרי שורשי, שנובע מקו המחשבה החרדי בחיי היום יום.

בעיקר מעניין אותי אם אפשר למצוא דרך אמצע, שתעמיק את הסיפורים מצד אחד אבל תשאיר את התום של הספרות החרדית מצד שני.

אולי קל יותר לחבר את הקורא בצורה חיצונית לדמות שדומה לו, אבל ככל שהרצונות של הדמות יהיו בסיסיים יותר וראשוניים ההזדהות תהיה קלה גם בלי דמיון סביבתי.

גם כשאקרא את הספר על ג'ק, יפריעו לי התנהלויות מסוימות. אנוכיות, חוצפה, קמצנות, תאוותנות לפעמים.

אבל אני מבין את הכוונה, ורואה את זה אצלינו בדברים כמו "משלי שועלים". שם דברים כאלה לא תמיד יצרמו, אבל מדובר על ז'אנר שבו הזווית היהודית מאוד נוכחת.

 

[נ. גל]

זה מאוד חשוב לקרוא הרבה כדי לכתוב טוב, במיוחד לקרוא את הספרים שהקהל שלך קורא.

משתדלת, אבל לפעמים השעמום קשה מדי.
כמו בכל שוק, הרוב בינוני והמיעוט טוב.

בספרות החרדית, אין כמעט אופציה כזאת. יש דעות שהן מיינסטרים הזוכות לייצוג כולל ויש דעות שהס מלהזכיר.
אלו כללי השוק, הרוצה לכתוב יכתוב את הדעות הרצויות ו'הנכונות' לחשיבה, ואם חושב אחרת? בעיה גדולה.

זה למשל אחד הפרטים שגרמו לי להרהר האם אכן הכתיבה שלי היא חרדית להגדרת כולם, כפי שאמרה @הגיבן (ת) .
אם ניקח דוגמא מהסיפור שאני מפרסמת כאן כרגע, יומנם של אבודים: כרגע קל להתייחס לגיבורים בתוך ספרות חרדית. סתם שני אנשים שהלכו לחפש את עצמם בעולם של פנטזיה ואלגוריה.
אבל מה אם יתברר (למשל) שהאחד הגיבורים נטש את אשתו והלך לחפש את עצמו, כשהיא צריכה להתמודד עם עיגון? האם עדיין זה יהיה בסדר מבחינת הציבור?
הרי המעגן הוא תמיד ה"רע" מבחינת החרדים. האם ליצור גיבור שעושה דרך נפלאה, אבל הוא עושה אותה כשאשתו ממתינה לו - אפשרי בציבורנו?
לחוששים: לא מדובר בספויילר. רציתי לכתוב זאת, אך וויתרתי על הרעיון בדיוק מהסיבה הזו, והעלילה שונתה.

 

[משולש ברמודה]

זה למשל אחד הפרטים שגרמו לי להרהר האם אכן הכתיבה שלי היא חרדית להגדרת כולם,

אני חושבת שאת לא לבד בהתחבטות הזאת

אבל מה אם יתברר (למשל) שהאחד הגיבורים נטש את אשתו והלך לחפש את עצמו, כשהיא צריכה להתמודד עם עיגון? האם עדיין זה יהיה בסדר מבחינת הציבור?
הרי המעגן הוא תמיד ה"רע" מבחינת החרדים. האם ליצור גיבור שעושה דרך נפלאה, אבל הוא עושה אותה כשאשתו ממתינה לו - אפשרי בציבורנו?

זה סיפור מדהים גם ככה, אבל דווקא הייתי שמחה לקרוא על קו כזה של עלילה.
מה שנקרא בעיני ספרות מבוגרים אמתית. (לא שהיא לא קיימת, אבל כמו שציינת רב הלא טוב על המעטים שכן מצליחים לעשות את זה).
אנשים לא תמיד שואפים לטוב מוחלט, הם שונאים ואוהבים בו זמנית. הם יכולים יכולים לחפש טוב ובמקביל לעשות דבר, המוגדר לדעתי גם לא בעין חרדית, כמשהו שיש בו רוע.
הם גם יכולים לעשות דברים המוגדרים ממבט חרדי קלאסי, איך נגדיר זאת? לא מקובלים, לא בקודים, או שנוגדים מוסכמה חברתית חזקה ומקובעת ועדיין למרבית הפלא הם יישארו יהודים טובים. הסופרים גם לא צריכים להתנצל על החשיבה האחרת הזאת.
זה עובד ביחד, זה בסדר. ואת יודעת מה? גם זאת יכולה להיות סוג של אלגוריה לחיים של הרבה אנשים שמחפשים דרך גם כשיש להם כבר משפחה וילדים וכביכול דרך חיים ברורה ומוסכמת, ואיך זה עובד בכלל.