שיתוף - לביקורת קשקשתי את זה פעם

טוב @אש קודש! זה תחום ענק. מונטאג' כנראה זאת מילה כללית שמתארת הרכבה של שוטים לרצף אחד שמרכיב סצנה.
יש בנוסף הרבה סוגי עריכות, אחת מהן נקראת עריכה צולבת, נשמע לי מתאים יותר אבל לא עברתי על כל הקיימות כמובן :)
אם למישהו יש כאן מידע נוסף מוזמן להוסיף.
1680458969474.png

1680460232755.png
 
נערך לאחרונה ב:
טוב @אש קודש! זה תחום ענק. מונטאג' כנראה זאת מילה כללית שמתארת הרכבה של שוטים לרצף אחד שמרכיב סצנה.
יש בנוסף הרבה סוגי עריכות, אחת מהן נקראת עריכה צולבת, נשמע לי מתאים יותר אבל לא עברתי על כל הקיימות כמובן :)
אם למישהו יש כאן מידע נוסף מוזמן להוסיף.
צפה בקובץ המצורף 1349790
צפה בקובץ המצורף 1349800
זה נראה לי בדיוק ההיפך.
שתי סצנות שמתרחשות בו זמנית.
 
זה נראה לי בדיוק ההיפך.
שתי סצנות שמתרחשות בו זמנית.
שאלתי מישהי שלמדה בפרוג עריכה, ולגרסת פרוג: מדובר בעריכה צולבת אך לא מקבילה, כיוון שאכן יש שימוש בחיבור של כמה סצנות באופן שמשלב אותן לסצנה אחת. עם זאת, לא מדובר בסצנות מקבילות מבחינה כרונולוגית, ולכן זו לא עריכה מקבילה.
 
זה נראה לי בדיוק ההיפך.
שתי סצנות שמתרחשות בו זמנית.
שימי לב למה שהדגשתי בצהוב. לא תמיד זה יהיה בו זמנית, לעיתים זה יבוא כדי להראות אנלוגיות בין דמויות ומצבים.
ולכן נראה לי כמו ש @נ. גל ציינה מדויק יותר יהיה לומר עריכה צולבת.
 
עלעל קטן,

חלש, חסר כוח,

על חייו נלחם,

מתחת לאבן,

רוצה לחוש מעט רוח,

קצת אויר חם,

לפרוץ לו דרך החוצה,

לפרוח.

ולמרות הקושי והבושה,

מצליח.
 
לִפְעָמִים בְּאֶמְצַע יָמִים רְגִילִים
שׁוֹטֵף בָּאַחַת זֶרֶם קַר
מְצַמְרֵר, מַקִּיף אוֹתִי בְּגַלִּים
וְהַכֹּל סְבִיבִי פִּתְאוֹם נֶעֱצַר

הַחֹם בִּי כָּבֶה, וְהַלַּהַט נֶחֱנָק
מוֹתִיר רַק אֵפֶר שָׁחֹר
אֶת צַעֲקָתִי אַף אֶחָד לֹא יִזְעַק
אֲנִי אֶת עַצְמִי אוֹצִיא מֵהַבּוֹר.


---

לִפְעָמִים בְּאֶמְצַע יָמִים רְגִילִים
עַל נֶפֶשׁ צְמֵאָה, עֲיֵפָה
זֶרֶם מַיִם קָרִים שׁוֹטְפִים בְּגַלִּים
מַעֲנִיקִים לָהּ חִיּוּת בִּלְטִיפָה

הַנִּיצוֹץ מִתְעוֹרֵר בִּי, עִנְיָן שֶׁגּוֹבֵר
מַזְכִּיר לִי מִי אֲנִי, וּמָה
לְמַסְלוּל הַחַיִּים הַמַּתִּישׁ שׁוּב חוֹזֵר,
אַךְ יוֹדֵעַ- כִּי יֵשׁ בִּי תְּקוּמָה.
 
מה אומרים על המקצב?
לא קשה קצת לקרוא את זה?
(איקס וואי איקס זד)
זו פעם ראשונה שיצא לי מקצב כזה...

לִפְעָמִים בְּאֶמְצַע יָמִים רְגִילִים
שׁוֹטֵף בָּאַחַת זֶרֶם קַר
מְצַמְרֵר, מַקִּיף אוֹתִי בְּגַלִּים
וְהַכֹּל סְבִיבִי פִּתְאוֹם נֶעֱצַר

הַחֹם בִּי כָּבֶה, וְהַלַּהַט נֶחֱנָק
מוֹתִיר רַק אֵפֶר שָׁחֹר
אֶת צַעֲקָתִי אַף אֶחָד לֹא יִזְעַק
אֲנִי אֶת עַצְמִי אוֹצִיא מֵהַבּוֹר.

---

לִפְעָמִים בְּאֶמְצַע יָמִים רְגִילִים
עַל נֶפֶשׁ צְמֵאָה, עֲיֵפָה
זֶרֶם מַיִם קָרִים שׁוֹטְפִים בְּגַלִּים
מַעֲנִיקִים לָהּ חִיּוּת בִּלְטִיפָה

הַנִּיצוֹץ מִתְעוֹרֵר בִּי, עִנְיָן שֶׁגּוֹבֵר

מַזְכִּיר לִי מִי אֲנִי, וּמָה
לְמַסְלוּל הַחַיִּים הַמַּתִּישׁ שׁוּב חוֹזֵר,
אַךְ יוֹדֵעַ- כִּי יֵשׁ בִּי תְּקוּמָה.
 
אני אישית פחות התחברתי למקצב, אבל המילים מכפרות :).
מהמם!
שיפצתי:

לִפְעָמִים בְּאֶמְצַע יָמִים רְגִילִים
שׁוֹטֵף בָּאַחַת זֶרֶם קַר
מְצַמְרֵר, מַקִּיף אוֹתִי בְּגַלִּים
וְהַכֹּל פִּתְאוֹם נֶעֱצַר

הַחֹם בִּי כָּבֶה, וְהַלַּהַט נֶחֱנָק
מוֹתִיר שָׁם אֵפֶר שָׁחֹר
אֶת צַעֲקָתִי אַף אֶחָד לֹא יִזְעַק
רַק אֲנִי אוֹצִיא מֵהַבּוֹר.

---


לִפְעָמִים בְּאֶמְצַע יָמִים רְגִילִים
עַל נֶפֶשׁ צְמֵאָה, עֲיֵפָה
זֶרֶם מַיִם קָרִים שׁוֹטְפִים בְּגַלִּים
מַעֲנִיקִים חִיּוּת בִּלְטִיפָה

הַנִּיצוֹץ מִתְעוֹרֵר בִּי, עִנְיָן שֶׁגּוֹבֵר
מַזְכִּיר לִי מִי אֲנִי, וּמָה
לְמַסְלוּל הַחַיִּים הַמַּתִּישׁ שׁוּב חוֹזֵר,
אַךְ יוֹדֵעַ- יֵשׁ בִּי תְּקוּמָה.
 
הולכת אני בין שבילים ומסלולים
רוצה לכבוש את עולמי
בין פסגות ועולמות שונים
רואה אני את הדרך הנכונה עם הכבוד
ורוצה להגיע אל פסגת הגאווה ומלא ההוד
מתיישבת על אבן בצידי הדרך
ורואה למרחקים את שביליי הערך
לשם אני חותרת
לשם אני בוחרת
מדוע אני שונה
מדוע איני יכולה
מדוע כמו כולם אינני נולדתי
אולי לשם אני שייכת וזהו מקומי?
מנסה למצוא כיוון דרך
ולדעת שאולי זה כן אפשרי
אך לא זהו לא דרכי
לא את זה רצה בוראי
עם ישראל זהו עמי
וללכת רחוק לנסות להגיע
לחפור עמוק לנסות להשפיע
לעולם לא אצליח
כי ה' קבע
שפה זה מקומי!
 
יֵשׁ לִי לִפְעָמִים
רְגָעִים שֶׁל 'פָּחוֹת'
שֶׁמַּצְלִיחִים אוֹתִי לִסְחֹט
בְּלִי שֶׁאוּכַל לִמְחוֹת

הָרְגָעִים שֶׁל הַ'פָּחוֹת',
גַּם אִם יֵשׁ לִי הַצְלָחוֹת
אוֹתָן זוֹרְקִים לַאֲנָחוֹת
וּמִי אֶת הַשֶּׁבֶר יוּכַל לְאַחוֹת?

יֵשׁ גַּם אֶת הַסּוּג הָאַחֵר
זֶה הָרְגָעִים שֶׁל הַ'יוֹתֵר'
וּמָתַי שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר
הַכֹּל תִּפְאֶרֶת "טוֹב" עוֹטֵר

הַבְּעָיָה עִם הַ'יוֹתֵר',
שֶׁאוֹתוֹ אַנְ'לֹא זוֹכֵר
כְּשֶׁלַּמְרוֹת שֶׁלֹּא בּוֹחֵר
אוֹתִי הָעֶצֶב מְבַקֵּר.
 
מעניין. ניסית לומר את זה בפה? כי לי זה כן מסתדר...
אין לי שום רעיון איך לשנות:confused:
יש לך מה להציע לי? (אימוג'י מתחנן שאין בפרוג)
 
מעניין. ניסית לומר את זה בפה? כי לי זה כן מסתדר...
אין לי שום רעיון איך לשנות:confused:
יש לך מה להציע לי? (אימוג'י מתחנן שאין בפרוג)
צודקת שבפה זה מסתדר (שמתי לב עוד לפני שכתבת), אבל זה לא כ"כ אינדיקציה, כי באוזן (כשלא אומרים בקול ;)) זה לא מצלצל...
אין לי רעיון :(.
 
בכל אופן, תודה על הביקורת המצוינת!
 
והוא לא יודע
איך תמיד הוא נובע
את אותם הרסיסים

והוא לא שומע
איך תמיד הוא תובע
מרסס פיסין פיסין

אם מישהו הבין שיעדכן, אני לא יודעת מה זה אומר... נמצא כתוב על דף, מסתבר שבכתב ידי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

וואו, החיים האלה עוברים מהר!

אני זוכר את שנות ילדותי כאילו הן כאן על ידי במרחק נגיעה, אך הן לא! הן רחוקות מכדי שאשאב לתוכן בניסיון לעצור את הזמן.
ובכל זאת...
מידי פעם מתנוצצים להם רגעים יפים כאלה שמחזירים אותי אחורה בזמן, להתרפק על העבר הרחוק, להרגיש קצת 'ילד' למרות היותי 'בוגר' משכבר הימים.

לא אשקר, בבואם של רגעים מהסוג הזה אני מנסה למתוח אותם כמה שאפשר, לתת להם עוד ועוד זמן מסך שיאפשר לי להישאר בחוויות הילדות המלאות בתמימות חיננית וצבועות בצבעים עזים.
אין כמו לנדוד אל המרחבים האינסופיים של הילדות, הכל חדש, הכל מעניין, והכל כל כך ילדותי...

מול כל הרגעים היפהפיים הללו, ישנו רגע אחד מזוקק וחזק מאין כמוהו שהחזיר אותי באחת למציאות הנוכחית, הוא העמיד אותי במקום, ולחש באוזניי בקול בוגר – היי חבר, התבגרת, אתה כבר לא ילד!

לא יודע למה אני מרגיש צורך לשתף איתכם את הרגע הזה, לא יודע, אולי זה קטע של מבוגרים...

אני אוהב ילדים!
ילדים זה שמחה! ועוד כל מיני קלישאות...
אני אוהב את הילד שבי, זה שמסתכל על העולם בעיניים מופתעות, זה שמתלהב מיונה וממלט שנשפך ממשאית בטון.
אני אוהב ורוצה כל דבר שילדים אוהבים ורוצים! אם להיות מדויק אז אני אוהב כל דבר חוץ מדבר אחד – הדבר המוזר הזה שילדים רוצים להיות מבוגרים!
תמיד הרגשתי ילד! מאז שאני מכיר אות עצמי... במשך השנים גדלתי והתפתחתי אבל עדיין נשארתי ילד!

בטח עכשיו אתם שואלים את עצמכם – מתי הבנתי שאני לא ילד?

אז ככה!
לא ב'בר מצווה' וגם לא כשהתקבלתי ל'ישיבה קטנה'.

כשעשיתי 'תעודת זהות' קיבלתי בעיקר מחמאות ש'וואו אני נראה ממש ילד', וגם ב'ישיבה גדולה' כשגדלו לי זיפים, זה עדיין לא הרגיש הדבר האמיתי, בפנים בפנים אם להיות כנה, הייתי ילד!

גם כשעשיתי 'רישיון' זה לא ממש הוסיף לתחושת ה'בגרות' שלי, להיפך! זה רק חיזק אצלי את הילדותיות כשנהניתי כל כך לסובב את ההגה כמו איזה ילד בן שש שמשחק במכונית על שלט.
טוב, אולי זה לא ממש הרגיש כמו ילד, זה הרגיש יותר כמו 'ילד גדול'...

כשהתחתנתי גם לא! מה לעשות... מידי פעם זה לגמרי מרגיש לי כמו בילדות כשהיינו משחקים ב'אבא ואמא'...

נו, מתי? אתם שוב שואלים, הרי אני יכול להמשיך ככה את כל החיים...

מוצאי שבת, תפילת ערבית, מניין אחד לפני האחרון שזה אומר חמש דקות לפני זמן ר"ת [סתם שתדעו...], החדר שליד ההיכל המרכזי.
החדר היה מלא ברובו במתפללים, אני ישבתי מאחור ומולי על הספסל ילד חינני ישוב על ברכיו כשהוא נגד כיוון התנועה...

הילד סקר במבטו את כלל המתפללים, עושה את מה שילדים אוהבים לעשות, לספור לכמה אנשים יש משקפיים, לבדוק למי יש את הזקן הכי ארוך בשכונה, למדוד מרחוק את הגובה הממוצע של אבא מצוי... בקיצור, סטטיסטיקות של ילדים...

ואז, ברגע אחד, מבטו נתקל בעיניי

וזהו!

באותו רגע הבנתי, מה שלא הבנתי שלושים שנה!

רגע של שיתוף



אל הידית העגולה של דלת המרפאה נשלחה יד קמוטה, נאחזה בה ומשכה.

הדלת נפתחה כדי רבע, ונעצרה. אחר כך נעה לכאן ולשם, מתאמצת, רועדת, ומתחילה להיסגר בחזרה כשפתאום תפסה בחלקה העליון יד אחרת, איתנה. ובתנופה פתחה אותה עד הסוף. "בבקשה אדוני, תזהר אדוני מהמדרגה".

והזקן מודה למושיעו בניד ראש ויוצא בצעד איטי אל השביל.

בעל היד האיתנה מוסיף להחזיק בדלת פתוחה, שריריו הצעירים גוברים בקלות על קפיץ המשקוף הלוחץ כנגדו. והוא מביט אחרי הדמות הכפופה המתרחקת לאט, ומשהגיע למסקנה שהזקן בסדר, עזב את הדלת ונכנס פנימה, מניח לקפיץ להסיע את הדלת הכבדה בתנועה איטית אך נחושה, ולסגור אותה בנקישה נחרצת.

הזקן פסע לאורך השביל וכשהגיע לספסל התיישב עליו באנחה.

מכיסו הוציא טלפון נייד ישן שחוק ומרופט, שכפתוריו נשרו ממנו ומסכו הסדוק מודבק ברצועות סלוטייפ צהובות. הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור היחידי שנותר במכשיר, והרימו אל אזנו.

לאחר מספר רגעים התפשטה נהרה על פניו החרושות. "חנה מרים?"

"כן כן, ברוך השם ברוך השם, הכל הכל בסיידר".

"בטח, הוא עבר על הבדיקות בעיון רב, בעיון רב הוא הסתכל על כל הבדיקות, חמש דפים גדולים, הוא הסתכל על הכל בדקדוק. את מכירה את דוקטור אלכסנדר, עם הפה ככה, עקום קצת. את יודעת זה שעושה בדיחות. את היית אצלו גם כן...

נכון זה היה מזמן, הרבה שנים.

בקיצער, הוא מסתכל טוב טוב בניירות, קורא בדקדוק גדול. ואחר כך הוא אומר לי: מר אייזן! - את שומעת חנה מרים, ככה הוא קורא לי - מר אייזן. שכה יהיה לי טוב.

מר אייזן יש לך לב כמו נער בן שש עשרה!

ככה הוא אוהב, את יודעת, לעשות בדיחות.

רק קצת ברזל הוא אומר, ותבוא עוד חצי שנה לביקורת.

את שמחה חנה מרים? מאושרת?! ידעתי שתהיי מאושרת, בגלל זה צלצלתי. דבר ראשון אחרי שיצאתי מהרופא התיישבתי על ספסל לבשר לך. ואני מאושר שאת מאושרת. חנה'לה. אני מאושר מזה שאת מאושרת יותר מעצם הבשורה.

בקושי הצלחתי לצאת מהמרפאה, בקושי. הדלת שם, שרעקלאך. מישהו היה צריך לעזור לי לפתוח. אבל הלב, חנה מרים. לב של נער בן שש עשרה!

לץ, דוקטור אלכסנדר הזה, הוא לוחץ במחשב שלו קצת פה וקצת שם ופתאום יוצא מרשם לברזל, יוצא לבד מהמכונה שלידי. היית צריכה לראות. פלאי פלאים. 'שני כדורים ביום אחרי האוכל' הוא אומר לי. ואז הוא שם את היד שלו על הברך שלי, והפה שלו העקום, נהיה עוד יותר עקום, בזמן שהוא אומר לי 'תבוא עוד חצי שנה לביקורת'. איזה משפט יפה זה, חנה מרים, הא, כמו שיר. חצי שנה בריאות. לא שבוע לא חודש, חצי שנה! וכשאני קם ללכת הוא אומר "אל תשכח את הכרטיס מר אייזן". עוד פעם מר אייזן. לץ שכזה.

ואני ישר מחפש ספסל להתקשר אליך. כי. הבדידות, חנה מרים. אוי כנגד הבדידות אפילו לב בן שש עשרה לא עומד. ילד כי ימצא צדף יפה על החוף, ירוץ מיד להראות לאימו. בחורה שגמרה מבחן חוץ, מיד מתקשרת לחברות. את זוכרת את המבחני חוץ של אסתי? גהינום, הא.

בקיצור, האדם אין שמחתו שלמה עד שישתפנה עם אחרים, עם אהובים.

ואם כל המתח הגדול הזה, הרשרושים, הסחרחורות, הבדיקות המקיפות, חמש דפים גדולים באנגלית. פתאום נעלם בבת אחת - 'קצת ברזל וביקורת עוד חצי שנה'. כל השמחה הזאת, האושר הנפלא הזה, שווה כקליפת השום.

קליפת השום, חנה'לה!

אם אין לך למי לספר אותו. לשתף".

עיניו של הזקן נצצו בלחלוחית וידו התהדקה על מכשיר הטלפון.

"ואין נחמה ל'מר אייזן', ואין ולו טיפת שמחה בלב של נער בן שש עשרה. כי הלב הזה מת. מת מגעגוע".

קולו של הזקן מתרסק "נו די, חנה מרים, די עם הרגשנות. אני צריך למהר לבית מרקחת לקנות את הברזל.

אז להתראות, בנתיים.

נפגש עוד חודשיים וחצי בערך הא, י"ג תמוז. ארבע עשרה שנה כבר, איך שהזמן טס. ואסתי תניח לך הזמנה, ותשים עליה אבן שלא תעוף.

זהו, שלום חנה מרים, שלום".

ילד קרב אל הזקן בהיסוס

"אפשר שיחה? אני צריך להתקשר לאמא שלי".

"מצטער ילד, אין לי טלפון", ענה הזקן.

וכשראה שהילד מסתכל בו בעיני פליאה, ננער "אה, זה? זה לא עובד! הנה, אפילו בטריה אין פה. רואה, וגם הכפתורים נפלו חוץ מהכפתור הזה, שאיתו אפשר לצלצל רק למישהו אחד". ענה בהתרוממו מהספסל.

"למי?" שאל הילד בקול תמים.

אך הזקן שכבר הסתובב והחל ללכת לא ענה.

רק כתפיו רטטו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה