הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כבר אמר מי שאמר, זמנים קשים דורשים צעדים נואשים והעדר ספרים מוחלט (ערמות של פרורים יש שם, זה למה הם שוקלים כל כך הרבה) מצריך להעז לקרוא כמה ספרים חדשים.
ובכן למרות שזנחתי את המסורת הקדושה בשנה האחרונה ולא החבאתי לי שקית מרשרשת וריחנית של כריכות רכות ומלאות סופרלטיבים, מסתבר שאנשים אחרים עדיין חושקים בהם ככה שהצלחתי למצוא לי לשבת האחרונה כמה ספרים פנויים. (לא בחג הראשון לא קוראים אנשים, זה הזמן להשלים שעות שינה).
הכריכה נראתה נחמדה, אפור ושחור מאיימים, אור לבנבן קטן וסימון מטרה – איזה יופי כבר אני מתארגנת עם הפחד. השם – אפשר היה להתאמץ יותר, אבל כמו שאמרנו אי אפשר להיות בררניים במיוחד כשההיצע קטן כל כך. וככה מצאתי את עצמי עם עוגה פסחית ושוקולדית ביד אחת וספר ששוקל רק קצת יותר ביד השנייה.
העמודים הראשונים היו נחמדים. שזה אומר ניתנים לבליעה איטית ומתמידה בתוספת העוגה המדוברת. ספר מתח קלאסי, כמה קלאסי? קלאסי כל כך עד שהקלאסיות אני חושבת שקלה בעצמה להעלות על איזה בנין ולבחון עד כמה המרחק ממנה לרצפה יספיק לנפילת התאבדות מרשימה.
התעקשתי להמשיך בינתיים גם אם הדרך ארוכה, אבל אז ותחזיקו טוב, הפך ספר המתח והאקשן למדע בדיוני מסתורי כלשהו, שכן בעמוד אחד קרוב מאד להתחלה, גיליתי למרבה ההפתעה שאפשר לירות מרובה צלפים כדורי אקדח.
כן, אני יודעת, אתם מגלגלים עיניים ואומרים לי, נו באמת על זה את פוסלת? טעות עריכה, לכולם קורה.
צודקים, גם אני הסכמתי, לכן המשכתי להיחנק מהעוגה המתפוררת תוך כדי הפיכת דפים ריחניים, עד שגיליתי רק כמה עמודים אחר כך שגבר חילוני ורווק, הנמצא בשלהי העשור השלישי לחייו ובעל עבודה מסודרת וביטחוניסטית מאד גר עדיין עם הוריו ויושב לאכול איתם ארוחת ערב מידי לילה.
את האמת זה היה מספיק בשבילי. המשכתי אומנם לדפדף עוד קצת, רק כדי לגלות דמות תורנית בכירה המוליכה את הגיבור בין טרוריסטים צמאי דם בשלווה אופיינית, וכמובן דו שיח המתיימר להיות ציני היאה יותר לגילאי עשרה מוקדמים.
אחר כך למרות הניסיון המר וגם כי צריך להעז בחיים במיוחד בשבתות קיץ ארוכות, ניסיתי לקרוא עוד ספר מתח אחד, כזה שהכריכה שלו דמתה מידי לכריכה שכבר הכרתי, מסתבר שגם העלילה הייתה בת דודה קרובה.
את העלילה הצפויה והגיבור המוכר סבלתי בגבורה, לסוף כבר לא היה לי כוח, בעיקר אחרי שגיליתי שכל ההתרחשויות המפתיעות נחשפות על ידי הסופר שחוזר מידי כמה עמודים כמה שעות או ימים אחורה כדי לגלות איך שיקר לנו כמה עמודים קודם לכן דרך עיניו של הגיבור.
טכניקה מתוחמת במיוחד כדי ליצור מתח רבותי, מהיום כתבו שטויות בשמו של הגיבור ואז מהרו לספר לקוראים שלכם איך עבדתם עליהם יופי.
על ספר חדש ונפרד מבית היוצר של סדרת מתח ארוכה שכבר הסתיימה – וויתרתי די בקלות.
את האמת, לא הופתעתי במיוחד. הרבה זמן לא קראתי מותחן חרדי ראוי לשמו, אבל עדיין לגלות ששום דבר לא השתנה בשוק ואולי אפילו הדרדר היה די מאכזב.
עכשיו אגב זה הזמן לעצור. אם אתם דוגלים בשיטה שביקורת היא מדהימה ונצרכת כל עוד היא רק מלטפת את קצוות העיגול ומזגזגת מחוץ למטרה – דלגו על הקטע הבא, חבל שתתרגזו.
אבל אם אתם חושבים שביקורת היא נצרכת, סופר חשובה, ושהיא צריכה לכוון לפעמים הישר על המורסה הכואבת – מוזמנים בכיף להמשיך לקרוא ולחלוק עלי בסופה, אלא מה.
אגב לא בטוח שאפשר בכלל לקרוא לקטע הבא ביקורת, אולי יותר תמונת מצב. אבל אני בעד להציב מראה מול העיניים גם אם לא מתכננים לעשות שפצורים למייקאפ בקרוב.
לפני שמתחילים מצרפת כאן את הקטע הבא מויקיפדיה על הערך מותחן:
זאת הגדרה כללית ופשטנית למדי שכוללת תחתיה הרבה תתי ז'אנרים כמו: מותחן פעולה, מותחן פוליטי, מותחן פסיכולוגי, מותחן אימה או ריגול.
את המותחנים החרדיים ברובם (בדגש על רובם כי ישנם ישנים יותר שלא נכנסים בקלות תחת ההגדרה הזאת) אפשר לשייך בצורה כללית למדי לז'אנר הפעולה.
אז ברוח החג וברוח ההגדה ניסיתי לתת בהם סימנים. הם כמובן המאפיינים בהם אני הבחנתי בעיקר. מוזמנים לחלוק, להוסיף או סתם להתקיף.
עכשיו למסקנות,
ההקשרים, השמות והסופרים על אחריותכם בלבד. אין באמור לעיל לטעון שלא סייעתי לכם לעשות את זה.
ובכן למרות שזנחתי את המסורת הקדושה בשנה האחרונה ולא החבאתי לי שקית מרשרשת וריחנית של כריכות רכות ומלאות סופרלטיבים, מסתבר שאנשים אחרים עדיין חושקים בהם ככה שהצלחתי למצוא לי לשבת האחרונה כמה ספרים פנויים. (לא בחג הראשון לא קוראים אנשים, זה הזמן להשלים שעות שינה).
הכריכה נראתה נחמדה, אפור ושחור מאיימים, אור לבנבן קטן וסימון מטרה – איזה יופי כבר אני מתארגנת עם הפחד. השם – אפשר היה להתאמץ יותר, אבל כמו שאמרנו אי אפשר להיות בררניים במיוחד כשההיצע קטן כל כך. וככה מצאתי את עצמי עם עוגה פסחית ושוקולדית ביד אחת וספר ששוקל רק קצת יותר ביד השנייה.
העמודים הראשונים היו נחמדים. שזה אומר ניתנים לבליעה איטית ומתמידה בתוספת העוגה המדוברת. ספר מתח קלאסי, כמה קלאסי? קלאסי כל כך עד שהקלאסיות אני חושבת שקלה בעצמה להעלות על איזה בנין ולבחון עד כמה המרחק ממנה לרצפה יספיק לנפילת התאבדות מרשימה.
התעקשתי להמשיך בינתיים גם אם הדרך ארוכה, אבל אז ותחזיקו טוב, הפך ספר המתח והאקשן למדע בדיוני מסתורי כלשהו, שכן בעמוד אחד קרוב מאד להתחלה, גיליתי למרבה ההפתעה שאפשר לירות מרובה צלפים כדורי אקדח.
כן, אני יודעת, אתם מגלגלים עיניים ואומרים לי, נו באמת על זה את פוסלת? טעות עריכה, לכולם קורה.
צודקים, גם אני הסכמתי, לכן המשכתי להיחנק מהעוגה המתפוררת תוך כדי הפיכת דפים ריחניים, עד שגיליתי רק כמה עמודים אחר כך שגבר חילוני ורווק, הנמצא בשלהי העשור השלישי לחייו ובעל עבודה מסודרת וביטחוניסטית מאד גר עדיין עם הוריו ויושב לאכול איתם ארוחת ערב מידי לילה.
את האמת זה היה מספיק בשבילי. המשכתי אומנם לדפדף עוד קצת, רק כדי לגלות דמות תורנית בכירה המוליכה את הגיבור בין טרוריסטים צמאי דם בשלווה אופיינית, וכמובן דו שיח המתיימר להיות ציני היאה יותר לגילאי עשרה מוקדמים.
אחר כך למרות הניסיון המר וגם כי צריך להעז בחיים במיוחד בשבתות קיץ ארוכות, ניסיתי לקרוא עוד ספר מתח אחד, כזה שהכריכה שלו דמתה מידי לכריכה שכבר הכרתי, מסתבר שגם העלילה הייתה בת דודה קרובה.
את העלילה הצפויה והגיבור המוכר סבלתי בגבורה, לסוף כבר לא היה לי כוח, בעיקר אחרי שגיליתי שכל ההתרחשויות המפתיעות נחשפות על ידי הסופר שחוזר מידי כמה עמודים כמה שעות או ימים אחורה כדי לגלות איך שיקר לנו כמה עמודים קודם לכן דרך עיניו של הגיבור.
טכניקה מתוחמת במיוחד כדי ליצור מתח רבותי, מהיום כתבו שטויות בשמו של הגיבור ואז מהרו לספר לקוראים שלכם איך עבדתם עליהם יופי.
על ספר חדש ונפרד מבית היוצר של סדרת מתח ארוכה שכבר הסתיימה – וויתרתי די בקלות.
את האמת, לא הופתעתי במיוחד. הרבה זמן לא קראתי מותחן חרדי ראוי לשמו, אבל עדיין לגלות ששום דבר לא השתנה בשוק ואולי אפילו הדרדר היה די מאכזב.
עכשיו אגב זה הזמן לעצור. אם אתם דוגלים בשיטה שביקורת היא מדהימה ונצרכת כל עוד היא רק מלטפת את קצוות העיגול ומזגזגת מחוץ למטרה – דלגו על הקטע הבא, חבל שתתרגזו.
אבל אם אתם חושבים שביקורת היא נצרכת, סופר חשובה, ושהיא צריכה לכוון לפעמים הישר על המורסה הכואבת – מוזמנים בכיף להמשיך לקרוא ולחלוק עלי בסופה, אלא מה.
אגב לא בטוח שאפשר בכלל לקרוא לקטע הבא ביקורת, אולי יותר תמונת מצב. אבל אני בעד להציב מראה מול העיניים גם אם לא מתכננים לעשות שפצורים למייקאפ בקרוב.
לפני שמתחילים מצרפת כאן את הקטע הבא מויקיפדיה על הערך מותחן:
זאת הגדרה כללית ופשטנית למדי שכוללת תחתיה הרבה תתי ז'אנרים כמו: מותחן פעולה, מותחן פוליטי, מותחן פסיכולוגי, מותחן אימה או ריגול.
את המותחנים החרדיים ברובם (בדגש על רובם כי ישנם ישנים יותר שלא נכנסים בקלות תחת ההגדרה הזאת) אפשר לשייך בצורה כללית למדי לז'אנר הפעולה.
אז ברוח החג וברוח ההגדה ניסיתי לתת בהם סימנים. הם כמובן המאפיינים בהם אני הבחנתי בעיקר. מוזמנים לחלוק, להוסיף או סתם להתקיף.
- האביר על הסוס הלבן
הפרוטגוניסט מושלם. מושלם כל כך ברמה של התשובה הבנאלית פרפקציוניזם על שאלת חסרונות אישיים בראיונות עבודה.
בדרך כלל הוא יהיה בוגר יחידה צבאית מובחרת, מטכ"ל, שייטת או איזה פרי מט"ו בשבט. תהיה לו קריירה של סוכן מוסד/שב"כ או יחידת מודיעין עלומה. ההבדלים לא משמעותיים במיוחד אם הקוראים שלנו בכל מקרה יתרגשו בקלות מכל מה שריח צבאי מחוספס נודף ממנו.
הא, הגיבור גם חזר בתשובה באיזה שלב בחייו, או יחזור או חוזר או מחזיר, מה משנה הדרך ובלבד שיכוון את ליבו לאביו שבשמים.
מיודענו המדובר יהיה גם אתלטי חזק וגבוה, מהסוג ששמים בז'אנר רומנים רומנטיים. יהיו לו עיניים חודרות ואולי ירוקות (למה למען השם בשלושה ספרי מתח שונים שקראתי זה היה ככה? סותר כללי הסתברות בסיסיים), הוא יהיה שנון, אנשים. מה זה שנון? ציני להדהים, עם הומור שחור שיוצא לעיתים אפרפר, בדיחות יבשושיות ושבלוניות, ודיאלוגים בינו לבין הנבלים או חבריו המסורים שמתנהלים כמו משחק פינג פונג בידי שחקנים בינוניים.
לדמות המדוברת יהיו כישורים קלישאתיים, כיאה לתיאורים מדומיינים על סוכני ביון. גיבור הספר תמיד יהיה חכם, צודק, ערמומי וציני, אדם שלא אוהב משמעת בתור עיקרון. שק החסרונות שלו לעומת זאת יכלול בעיקר את זה שהוא אנושי (לא ידענו באמת, תודה שהדגשתם את זה כל כמה עמודים), מזייף למשל כשהוא שר או בעל כישרון גרוע בבישול.
- רשע מה הוא אומר
הנבל בדרך כלל ייצג רע מוחלט. ברוב הפעמים יהיו אפילו כמה אנטגוניסטים שילחמו בגיבור במהלך הספר והם יקבלו אפיון שטוח מאד: טרוריסט רוצח יהודים, בוס מאפייה שלא בוחל באמצעים, שכיר חרב ללא מצפון.
נבלים מוחלטים מצויים מאד בז'אנר כך שהאפיון הזה לא מפתיע. מהצד השני נבלים מוחלטים מגבילים אותנו לקטגוריה ספציפית יותר של מותחנים ומצמצמים אותנו לז'אנר האקשן בעיקר.
- אם אין אני - מי במקומי
העלילה לרוב תהיה חובקת עולם. כזאת בה מעורב ראש הממשלה הישראלי יחד עם נשיא ארצות הברית, נשיא צפון קוריאה והאו"ם כולו, החמאס והגי'האד, אם אפשר גם איזו מאפייה איטלקית לקינוח. והגיבור שלנו הוא כזה מדהים שכולם רוצים דווקא אותו, כמהים בקרבתו ואין אף אחד שיכול להחליפו במשימה החשובה.
למה? שאלה טובה. אבל זה לא רלוונטי קוראים יקרים, תסתפקו בבקשה במניע התלוש שקיבלתם ובסופרלטיבים שחלק הסופר לגיבור, תאמינו לו מה יש, אז מה אם בתי הקברות מלאים באנשים שהצליחו למצוא להם תחליף.
- אם אין תורה אין אקשן
בספר תהיה תמיד איזו דמות תורנית – ראש ישיבה, רב קהילה או ידיד חרדי, הרעיון זהה. הגיבור שלנו מחזיק בדעות חרדיות קלאסיות, או נוטה להחזיקן, או מקבל אותן ישירות לווריד באינפוזיה רוחנית כלשהי המחדירה בו אמונה וביטחון על אף שהוא בכלל אמור להיות בחור תל-אביבי טיפוסי.
אם הוא חרדי או דתי הוא יעצור מידי פעם לחטוף שעות לימוד קצרות, אם הוא חילוני הוא יביט בערגה באדם המניח תפילין, ואם הוא לא הוגדר בכוונה תחילה (וגם את זה פגשתי) הוא עדיין יחזיק בדעות הנכונות, איך? לסופרים פתרונים.
- שלא שינו לשונם
מוטיב בולט שחוזר בהרבה מהספרים הוא השפה בה מדברות הדמויות: רובן, בין דתיות, חרדיות או בעלות אפיון המתיימר להיות חילוני או גויי מדברות במושגים חרדיים, שוזרות ביטויים בארמית במשפטיהם ומזכירות את אלוקים ואת הביטחון בו כדבר שבשגרה.
שלא תטעו, השפה לא זרה לי, אני פשוט לא רגילה בבוסים חילוניים המצמצמים עיניים לשמים ומפטירים, נו נו יש מנהיג לבירה.
- נשים במאי זכיין
שמשלחות את בעליהן למשימות עלומות, מזילות דמעות על קשיי הבדידות, מאמינות לו בכל צעד שהוא עושה וממתינות לו במטבח עד שיחזור.
שלא אשמע פמיניסטית מידי חלילה, אבל זאת קלישאה קלישאתית שיפה לפעמים, נחמדה לעיתים ומשעממת מאד לקריאה חוזרת בה רק השמות משתנים. התוצאה של הקלישאה הזאת היא תיאורים על זוגיות אוטופית עד כדי בחילה ודיאלוגים שבלוניים.
- תרתי דסתרי
גיבור שקם לתפילה אחרי לילה ללא שינה, חושש לפספס את זמן קריאת שמע ושומר על כשרות בעיניים מצועפות זה מדהים ומרגש. אולי גם יכולתי להאמין לו אילולי הספיק בינתיים להעלים כמה מכוניות יפות, לפוצץ לאנשים את רכושם הפרטי ולפנק אותם במכות שמצריכות שיקום נדיב המבזבז להם זמן וכסף.
עכשיו תגידו, מה את רוצה, ככה זה סוכני ביון. גיבורים כאלו, קשוחים, הם לא מפחדים מסכנות, זאת ההתנהלות שלהם, והטענה הזאת רק מגבירה את הסתירה. כי זה שכך הם פועלים נובע ממצפון מסוים וערכי מוסר גמישים במיוחד, מה שסותר מאד את אופן הפעולה בה אמור לנהוג גיבור המתיימר לפעול בהתאם לצו מצפון דתי או חרדי.
הבעיה היא שהסופר או הסופרת רוצים מאד להעניק לגיבורם את האפיון הזוהר הנ"ל עד שהם מתעלמים בקלות יחסית מהסתירות שנוצרות. וכך הם מדביקים לגיבור תכונות של דמויות אותן מגלם בראד פיט קלאסי ומידי פעם מזכירים לקוראים את יראת השמיים שלו המתובלת במוסריות של סופרמן בשנות הזוהר הנאיביות שלו.
התוצאה הסופית היא מצבור של דמוית שטוחות, ברוב הפעמים שטוחות מאד. להן בעיקר יכולים להאמין בני נוער.
בעיה נוספת המהווה סתירה מהותית אפילו יותר היא היחס החרדי הקלאסי המופיע בספרים הללו לצה"ל ולגופי הביטחון, כאשר הסופר או הסופרת טורחים להטיף במילים ברורות ושחורות על גבי לבן עד כמה ההערצה הזאת אינה טובה, מבהירים את היחס החרדי לכוח בתוך הספרים וברשימת התודות, ואת עליונותם של לומדי התורה על לובשי המדים. כשבעוד הם נואמים במונוטוניות, רצים סוכני העל מאחוריהם, מדלגים בכישרון מעל כל מכשול ויורים לכל עבר בזעם אלגנטי, כשהם לא שוכחים כמובן לקוד בסיום המופע לקהל המעריץ.
אין לי דעה מה נכון לעשות או לחשוב, כלומר יש לי אבל היא לא הנושא. רק חשוב לציין שעל אף כל המאמצים אנשים מבינים סאבטקסט הכי טוב והרבה פחות משתכנעים מנאומים.
- זה קרה באמת
הספרים כולם, כך נראה מקריאה בסיסית לפחות, מתיימרים להיות מציאותיים. בפועל הסתירות, אפילו בפרטים הקטנים רבות כל כך עד שלעיתים הן מקשות על הקריאה.
זה לא ההרואיזם המוגזם, גם בספרים הכללים אפשר למצוא אותו במנות גדושות, זאת אמינות פשוטה ובעייתית המורכבת מפרטים קטנים ויבשים.
שיח שלא תואם את התרבות ממנה הגיעה הדמות כמו שצוין כבר למעלה, מערכת פעולות סותרת של הגיבורים כדוג' דמות שלא מקפידה לשמור שבת וכשרות אבל מתחתנת בהצעת שידוך תוך חודשיים. יש ליקר בווארט, רבותי, רק תבואו.
גם הידע המקצועי לוקה לפעמים בחסר על אף שמצוין בהרבה פעמים שהספר עבר תחקיר.
הנה דוגמא שצרמה לי במיוחד: בשלושה ספרי מתח שונים שקראתי נכללו סצנות פציעה של הגיבורים מקליעים בחזה. הדרך המדהימה להצילם הייתה פשוטה מאד: שליפה בתנאי שדה של הקליעים.
בלי לדבר על זיהומים קטלניים שבדרך כלל מלווים פעולות שטח כאלו וגורמים למטופלים פעמים רבות שלא לשרוד, ודימומים חמורים שיכולים להתפרץ כתוצאה מתזוזת הגוף הזר, גם צורת תיאור הפגיעה תמוהה מאד.
נפגע חזה, בעיקר מפגיעות חודרות יפתח בדרך כלל 'חזה אוויר' בלחץ או 'חזה דם'. הדרך הפשוטה ולעיתים היחידה הנצרכת כדי לטפל בו היא נקז חזה - פעולה כירורגית מצילת חיים המבוצעת בשטח. כמה פעמים אתם מנחשים הוזכרה הפעולה הזאת בספרים האלו? אפס. ומילא זה היה קורה בספר אחד יוצא דופן.
כמובן שאין ציפייה מסופר להתנהג כאילו יש לו הכשרה רפואית, אבל מהצד השני כן מצופה ממנו לחקור קצת ולהתאים את הפעולות למציאות בשטח.
חשוב להדגיש שההתנהלות המתוארת לא קיימת בכל הספרים בז'אנר הזה, בחלקם התחקיר המקצועי נראה מצוין. אבל האחרים הלא מעטים הלוקים בבעיה הזאת בהחלט ראויים לאזכור.
- כפית אחת של מסר
לרוב הספרים החרדים בין מז'אנר הדרמה ובין מז'אנר האקשן ישנו מסר. למה? כי זה מאפיין בסיסי של ספרות החרדית. למה זה מאפיין בסיסי? זה כבר נושא אחר וכאן בהחלט יש דיון מעניין עליו.
בדרמה המסר משתלב מצוין. זה נובע מכך שהדמויות עוברות תהליכים הקשורים יותר לרובד הפנימי שלהם או תהליכים בין אישיים מורכבים והתמה המרכזית היא זאת שתוביל בדרך כלל את העלילה. סופר טוב למדי יצליח להעביר אותה בלא הרגשה של מסר מודבק או האכלה בכפית.
באקשן אין הרבה מסר. יש מסע גיבור שמוצלחותו תלויה בבנייה איכותית של הדמות - כלומר חסרונות אמינים שישפיעו על אופן הפעולה של הדמות ויסיעו לעלילה להתקדם תוך כדי מאבק של הגיבור בחסרונות האלו, אבל מסר מהסוג אליו מובילים סיפורי דרמה טובים אינו מוטיב מצוי.
העובדה הזאת יוצרת בעיה רצינית לכותבים, רצינית כל כך שנאומי הטפה ארוכים לא נדירים בכלל בספרים האלו, או לחילופין תובנות שאמורות להיבנות כתהליך ארוך מופיעות פתאום קרוב לסוף כהארה פתאומית אותה חווה הגיבור.
עכשיו למסקנות,
- ז'אנר המתח החרדי מצומצם מאד.
המותחנים חרדיים הנפוצים בשנים האחרונות נכנסים בעיקר תחת קטגורית פעולה וכוללים ברוב הפעמים סוכני ביון, בצירוף אקשן קל, סצנות מאבק מלוות בפציעה קלאסית וטעימות קלות ומעטות מעולם הריגול. זה חבל כי יש כל כך הרבה ז'אנרים מפוספסים כמו אימה, מסתורין שהוא בכלל מקביל למותחן, מותחנים פוליטיים או רומני ריגול ואפילו מותחנים המתבססים על קונספירציות.
- ספרות המתח מיועדת לנוער.
למעט כמה מותחנים טובים וישנים יותר, הספרים ברובם המוחלט מיועדים לנוער בוגר. מקסימום.
אי אפשר למכור ספר המבוסס על המאפיינים הנ"ל לאנשים בוגרים. הוא לא אמין, הוא ירגיש להם מטיף, ואחרי כמה ספרים בתבנית הזאת הוא יהפוך אפילו למשעמם.
זה חבל כי ז'אנר הדרמה כן מתפתח במקביל כל הזמן ואפשר למצוא בו ספרי מבוגרים מצוינים. הבעיה היא שלא כולם מעוניינים בדרמה, ובז'אנר הזה שולטות באופן בלעדי בעיקר סופרות ככה שקהל היעד מורכב עדיין ברובו מנשים.
בינתיים ככל הנראה אם חשקה נפשכם בספר מתח טוב תאלצו לקרוא אותו בסלחנות בה קראתם ספרים בגילאי העשרה או לחפש לכם תחליפים במקומות אחרים.
- ביקוש גדל.
למרות רשימת המאפיינים הארוכה שמנינו כאן הז'אנר הזה מכניס ויכניס כסף טוב – למה? אולי כי הרבה מהספרים בציבור החרדי נקנים ונקראים על ידי בני נוער ונשים, וגם, ואי אפשר להתעלם מהעובדה הזאת - השוק סגור והקהל שבוי, ככה שלא צריך לעמול קשה כל כך כדי לגרום לספר בסגנון כזה להימכר. אם הכתיבה גם ממוצעת ומעלה הוא יכול אפילו להצליח.
ההקשרים, השמות והסופרים על אחריותכם בלבד. אין באמור לעיל לטעון שלא סייעתי לכם לעשות את זה.
נערך לאחרונה ב:
)
