- הוסף לסימניות
- #1
מקרה קלאסי:
פרופסור[ית] שאמורה להתחיל את המשמרת שלה בשעה 8.30,
והיא מצידה מגיעה באזור 9.40, למה לא בעצם? היא מקבלת מטעם קופות חולים בבית חולים מפורסם, הציבור נעמד דום.
עד כאן מוכר? נכון? נכון אבל עצוב.
אני אצלה תקופה, וכבר "התרגלתי" להפסד שעות עבודתי. החלטתי "להתייעל" ולהגיע באיחור משמעותי - אבל לפני הזמן בו בד"כ היא רגילה להכניס אותי.
הפר' כ"כ כעסה, ולא הסכימה לקבל אותי. למרות ש-למה בעצם לא? היא לא חכתה לי אפילו דקה!!!
בדיוק כשהגעתי נכנס זה שלפני, חיכיתי 20 דקות, וכשהמספר אמר את שמי - היא אמרה לזה שאחרי להכנס.
אכן, רופא לא אמור לחכות ללקוח שלו אפילו דקה, אבל הפציינט לא אמור לחכות שעתיים [ועוד שעתיים נסיעה הלוך-חזור]
בדיוק בשביל כזה דבר אולי צריך חוק.
מה אני רוצה מהחוק:
כל עוד בסדר התורים לא הגיע התור של הפציינט להיכנס - האיחור לא יהווה הילה לביטול התור, אלא , על הפציינט להיכנס לפי תורו.
*בצורה זו - גם הרופא מקבל מקום של כבוד שהוא לא צריך לחכות אפ'ם ללקוח,
*גם הפציינט צריך לחשבן טוב עד כמה הוא יכול לאחר, ולהביא בחשבון שמתחית "הגבול" תעלה לו בביטול התור...
*והכי חשוב, הזמן והאנרגיה של הפציינט - זה לא אפס בלתי נחשב!!!
א"א להמשיך הרפואה הציבורית בזלזול המתמשך והמאד לא צודק!!.
ואנא, מי שלא התנסה בהמתנה ממושכת בתורים על גבול התעללות של רופאים, שלא ימהר לענות מהבטן.
אולי אריה דרעי טוב בכאלה חוקים?
מי יכול לעזור לי ומכיר אנשים אחרים שיעזרו לקדם חוק כזה?
מי יש לו רעיון אחר?
אשמח לכל הצעה מעשית, או ציבורית
פרופסור[ית] שאמורה להתחיל את המשמרת שלה בשעה 8.30,
והיא מצידה מגיעה באזור 9.40, למה לא בעצם? היא מקבלת מטעם קופות חולים בבית חולים מפורסם, הציבור נעמד דום.
עד כאן מוכר? נכון? נכון אבל עצוב.
אני אצלה תקופה, וכבר "התרגלתי" להפסד שעות עבודתי. החלטתי "להתייעל" ולהגיע באיחור משמעותי - אבל לפני הזמן בו בד"כ היא רגילה להכניס אותי.
הפר' כ"כ כעסה, ולא הסכימה לקבל אותי. למרות ש-למה בעצם לא? היא לא חכתה לי אפילו דקה!!!
בדיוק כשהגעתי נכנס זה שלפני, חיכיתי 20 דקות, וכשהמספר אמר את שמי - היא אמרה לזה שאחרי להכנס.
אכן, רופא לא אמור לחכות ללקוח שלו אפילו דקה, אבל הפציינט לא אמור לחכות שעתיים [ועוד שעתיים נסיעה הלוך-חזור]
בדיוק בשביל כזה דבר אולי צריך חוק.
מה אני רוצה מהחוק:
כל עוד בסדר התורים לא הגיע התור של הפציינט להיכנס - האיחור לא יהווה הילה לביטול התור, אלא , על הפציינט להיכנס לפי תורו.
*בצורה זו - גם הרופא מקבל מקום של כבוד שהוא לא צריך לחכות אפ'ם ללקוח,
*גם הפציינט צריך לחשבן טוב עד כמה הוא יכול לאחר, ולהביא בחשבון שמתחית "הגבול" תעלה לו בביטול התור...
*והכי חשוב, הזמן והאנרגיה של הפציינט - זה לא אפס בלתי נחשב!!!
א"א להמשיך הרפואה הציבורית בזלזול המתמשך והמאד לא צודק!!.
ואנא, מי שלא התנסה בהמתנה ממושכת בתורים על גבול התעללות של רופאים, שלא ימהר לענות מהבטן.
אולי אריה דרעי טוב בכאלה חוקים?
מי יכול לעזור לי ומכיר אנשים אחרים שיעזרו לקדם חוק כזה?
מי יש לו רעיון אחר?
אשמח לכל הצעה מעשית, או ציבורית
הנושאים החמים