הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
- פותח הנושא נ. גל
- פורסם בתאריך
יהלום-יצירות מלוטשות
כתיבה אסטרטגית שמעיפה גבוה!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
- הוסף לסימניות
- #22
רק אני מרגיש טעם מובהק (ומשובח) של מ. קינן, לאורך כל האתגר?
- הוסף לסימניות
- #26
אוקי תודה!
וזה לא מרגיש מעורפל מידי?
- הוסף לסימניות
- #28
ליצן רפואי
לא ידעתי עד כמה לתאר אותו כדי שעדיין לא יהיה מספיק ברור לפני הזמן
אולי הייתי צריכה להכניס אותו איכשהו בסוף כדי שיהיה ברור יותר שהוא ליצן
- הוסף לסימניות
- #30
- הוסף לסימניות
- #33
כן זה הסיפור בשתי מילים
ובכל זאת אולי אני אעשה בו כמה שינויים
- הוסף לסימניות
- #34
אם ככה, אז הקטע מובן ממש.
- הוסף לסימניות
- #35
אם כבר עוסקים בשאלה האם קטע הובן, אני אקפוץ גם על העגלה:
הרבה פעמים אני מפרסם קטע, ולא יודע אם הצלחתי לחדד את הכוונה שלי. לפעמים יש אינדיקציה מסוימת מתגובות, אם ישנן. (קרה לי פעם שפרסמתי קטע שאמור היה להיות ציני, אבל מהתגובות הבנתי שאנשים תפסו אותו כפשוטו. כשקראתי אותו בעתיד גם אני עצמי הבנתי אותו כפשוטו בלבד.)
במקרה של הקטע (השני) שפרסמתי, מבחינתי המסקנה היא כזו: מה שמתואר בתחילת הסיפור כמקרה עצוב, הוא למעשה בראש ובראשונה אירוע משמח. נכון שקיימת גם הזווית של 'הנפגע', אבל חווית האירוע מהזווית שלו היא שולית ביחס לחשיבות הצד של המתארסים בשעטו"מ. בנצי, כמה חודשים אחרי, בקושי זוכר במטושטש את הערב הכואב. האהדה של הקורא מוענקת תמיד לפרוטגוניסט, ובמקרה הזה - לזווית היחידה אליה הסיפור מפנה את הזרקור. לכן הסיפור מלווה את בנצי משני צידי המתרס. מתחיל מהצד הכואב, ומסיים בהמחשה כמה האירוע חשוב דווקא מהצד השמח.
אז למה הנימה בסוף הקטע היא לכאורה מעט צינית כלפיו? כי אחד המשחקים החביבים עליי הוא דיסוננס בין המסר שהקטע מעביר מבחינת השימוש בכלים הספרותיים, לבין מה שהוא אומר בפועל, אם מתייחסים לגופם של דברים בלבד. מבחינתי זה מאתגר את השיפוט של הקורא. (בקטע שכתבתי לאתגר הקודם למשל, היו לטעמי כמה דרכים לקרוא אותו אם מתייחסים לאירועים בלבד, אבל מהתגובות גיליתי שהוא הובן רק בצורה הלועגת שבה הטקסט התייחס אל הדמות).
וכל זה כדי לשאול: הצלחתי לחדד?
הרבה פעמים אני מפרסם קטע, ולא יודע אם הצלחתי לחדד את הכוונה שלי. לפעמים יש אינדיקציה מסוימת מתגובות, אם ישנן. (קרה לי פעם שפרסמתי קטע שאמור היה להיות ציני, אבל מהתגובות הבנתי שאנשים תפסו אותו כפשוטו. כשקראתי אותו בעתיד גם אני עצמי הבנתי אותו כפשוטו בלבד.)
במקרה של הקטע (השני) שפרסמתי, מבחינתי המסקנה היא כזו: מה שמתואר בתחילת הסיפור כמקרה עצוב, הוא למעשה בראש ובראשונה אירוע משמח. נכון שקיימת גם הזווית של 'הנפגע', אבל חווית האירוע מהזווית שלו היא שולית ביחס לחשיבות הצד של המתארסים בשעטו"מ. בנצי, כמה חודשים אחרי, בקושי זוכר במטושטש את הערב הכואב. האהדה של הקורא מוענקת תמיד לפרוטגוניסט, ובמקרה הזה - לזווית היחידה אליה הסיפור מפנה את הזרקור. לכן הסיפור מלווה את בנצי משני צידי המתרס. מתחיל מהצד הכואב, ומסיים בהמחשה כמה האירוע חשוב דווקא מהצד השמח.
אז למה הנימה בסוף הקטע היא לכאורה מעט צינית כלפיו? כי אחד המשחקים החביבים עליי הוא דיסוננס בין המסר שהקטע מעביר מבחינת השימוש בכלים הספרותיים, לבין מה שהוא אומר בפועל, אם מתייחסים לגופם של דברים בלבד. מבחינתי זה מאתגר את השיפוט של הקורא. (בקטע שכתבתי לאתגר הקודם למשל, היו לטעמי כמה דרכים לקרוא אותו אם מתייחסים לאירועים בלבד, אבל מהתגובות גיליתי שהוא הובן רק בצורה הלועגת שבה הטקסט התייחס אל הדמות).
וכל זה כדי לשאול: הצלחתי לחדד?
- הוסף לסימניות
- #36
הלכתי לקרוא שוב פעם את הקטע ורק עכשיו קלטתי את הפואנטה (יותר נכון מקווה שהבנתי).
הכתיבה יפיפיה. המון סאבטקסט שזה מבחינתי בין הפרמטרים הראשונים לטקסט עם רמה.
בסופו של דבר סצנה היא תמיד נקודת מבט של דמות. סופר טוב יגרום לנו להיות בצד שלה לא משנה מה. למי אכפת שהיא וולדמורט בכלל.
לכן העובדה שגם בהזדהות וגם בשמחה אנחנו בצד של הפרוטגוניסט מראה לדעתי על כתיבה מצוינת של הדמות.
אגב זה שקלטתי רק בקריאה שנייה שמה שקרה לבנצי קרה עכשיו גם לבת דודה - מראה עד כמה בני אדם בראש ובראשונה שקועים בעצמם ואם ככה הפואנטה עוד יותר חזקה...
בין הכלים שמוסיפים עומק אמתי לכתיבה בעיני. כתיבה ציניקנית ואנליטית יותר. כמובן שיש כאלו שתמיד פחות יתחברו לסגנון.
רואים שקוף
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #37
למה?
- הוסף לסימניות
- #38
טריים ומגרים?
- הוסף לסימניות
- #39
גם זכר וגם נקבה
מינם הדקדוקי של שמות אחדים - האקדמיה ללשון העברית
רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה?
hebrew-academy.org.il
- הוסף לסימניות
- #40
כי זה התחליף היהודי לימ"ש
