עזרה ט' באב

  • הוסף לסימניות
  • #41
בס"ד

האם ובכלל מותר לי לבכות

על זה שהפסדתי, או על באסה שקרתה

להיות מתוסכלת, אפופה בשתיקות

בגלל צרונת אישית שהתרחשה זה עתה



האם ובכלל מותר לי לשמוח

על רגע פלאי או מתנה שקיבלתי

להיות מאושרת, חיוך לי למתוח

בגלל נס אישי שעוד בקושי עיכלתי



האם ובכלל מותר לי להרגיש

את עצמי, מחשבותי ואת תחושותי

את המח שלי עם הלב להפגיש

ולדעת את שתיהם בכל כוחותי



ונגיד שמותר ושאני יכולה

וככה חיי ואני ביומיום

וקצת בלי לחשוב על שום פעולה

כך נוצר המצב, נורא ואיום



אז למה רק את עצמי אני ככה חווה

בכל ההרגשים, והלב והעומק

ובשביל אלוקים עושה אני טובה

ואיני מאדימה על כך, לא עולה בי הסומק



וכשהוא מתאבל, חיי ממשיכים

רק החלפתי לקרוקס, והחזקתי קינות

ואני נמצאת במקומות ודרכים

ועייני משוטטות בין קירות לפינות



אז איפה הלב שיודע טוב טוב

להתאבל, להתבאס ולכונן

ומקצוען בלהשאיר בכי רטוב

שמשהו השתבש משתכנן



איפה אתה הלב שתמיד

הרגשת ת'צמי, חווית חזק

ואיך כל עצב לא שלי ידעת להשמיד

בימי שמחותי כשהיית מוזעק



איפה הרגשות שלך, היכן הם עכשיו

לאן הכאב נמוג ונאלם

אתה הלב שתמיד הבין וחשב

אז למה כעת אתה אדיש לעולם



אז האם כעת ראויה אני להגאל

על אף ששום דמעה לא הורדתי

ולא לגמרי השתתפתי בצער אלוקי ישראל

אבל מעידה אני שבאמת רציתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
למי שיש קובץ הלכות ברורות מתומצתות לבוקר (צחצוח שיניים וכו') של תשעה באב

צריכה בשביל חברה
תודה רבה

בלת"ק
במאמר זה תוכלו להוריד קובץ הלכות ברורות ומאירות עיניים

 
  • הוסף לסימניות
  • #44
ראפ שכתבתי שמדבר על הימים האלה, מעלה רק את המילים (הביצוע הוא עם מוזיקה...)

האם אזכה להיגאל? - - -


הם אמרו לי להרגיש, להתאבל, ושאסור לי לעשות דברים שאני אוהב
ושאם אנ'לא אבכה עכשיו, אני אף פעם לא אזכה להיגאל

ולמה אנ’לא מבין שהיה לך פעם בית, ועכשיו אתה לבד ואין לנו שום טעם
ואיך אנ’לא מרגיש כבר שום כאב, ושהדור היום זה לא הדור של פעם

הם אמרו לי לעצור להתכנס, תבכה, תתחבר אל העבר
אל האור הזך לפני שנים, אל השפע הגדול שאז נגמר

ולא רציתי להראות ולגלות ת'מחשבות שמתגנבות באפילה
שהלב שלי תמיד נשאר ריק ואנ'לא יודע כלום על להבין ולהרגיש ועל גלות וגאולה

ואיזה חום עכשיו ברחובות, ואם שאלת - רציתי רק מזגן וארטיק קר
ורק עכשיו שאסור לקנות, פתאום עושים כאן הנחות, אולי נשאל רב אם זה מותר

ונמאס לי כבר מלחם עם גבינה
בא לי רק לרקוד במסיבה, לשכוח לרגע את התקופה
ולהדחיק את זה שעוד שנה נכשלתי לא הרגשתי התנתקתי
ולא כואב לי כלום זה כבר שנים ויש בצורת
ומה שמעניין אותי רק מה קורה עם המשכורת

ואם לדבר אמת אז אולי כדאי רק שתדע
שמרגיש לי קצת בודד מתחת לשמיכה
ואני נלחם על אותם דברים, כבר כל כך הרבה שנים
והנפש שלי שבורה לרסיסים

ולכן אני מגיף את התריסים ואותך אני שואל
אבא, נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להי
ראפ שכתבתי שמדבר על הימים האלה, מעלה רק את המילים (הביצוע הוא עם מוזיקה...)

האם אזכה להיגאל? - - -


הם אמרו לי להרגיש, להתאבל, ושאסור לי לעשות דברים שאני אוהב
ושאם אנ'לא אבכה עכשיו, אני אף פעם לא אזכה להיגאל

ולמה אנ’לא מבין שהיה לך פעם בית, ועכשיו אתה לבד ואין לנו שום טעם
ואיך אנ’לא מרגיש כבר שום כאב, ושהדור היום זה לא הדור של פעם

הם אמרו לי לעצור להתכנס, תבכה, תתחבר אל העבר
אל האור הזך לפני שנים, אל השפע הגדול שאז נגמר

ולא רציתי להראות ולגלות ת'מחשבות שמתגנבות באפילה
שהלב שלי תמיד נשאר ריק ואנ'לא יודע כלום על להבין ולהרגיש ועל גלות וגאולה

ואיזה חום עכשיו ברחובות, ואם שאלת - רציתי רק מזגן וארטיק קר
ורק עכשיו שאסור לקנות, פתאום עושים כאן הנחות, אולי נשאל רב אם זה מותר

ונמאס לי כבר מלחם עם גבינה
בא לי רק לרקוד במסיבה, לשכוח לרגע את התקופה
ולהדחיק את זה שעוד שנה נכשלתי לא הרגשתי התנתקתי
ולא כואב לי כלום זה כבר שנים ויש בצורת
ומה שמעניין אותי רק מה קורה עם המשכורת

ואם לדבר אמת אז אולי כדאי רק שתדע
שמרגיש לי קצת בודד מתחת לשמיכה
ואני נלחם על אותם דברים, כבר כל כך הרבה שנים
והנפש שלי שבורה לרסיסים

ולכן אני מגיף את התריסים ואותך אני שואל
אבא, נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להיגאל?
מיוחד! אחרי תשעה באב רוצים לשמוע עם המוזיקה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
תראו את זה, ותבינו איך מרגיש מי שקולט לפתע את עומק החורבן שלו....

 
  • הוסף לסימניות
  • #47
שלום,
אשמח אם למשהו יש כמה מילים לכתוב על ט' באב כדי להתחבר יותר ליום הזה, להרגיש יותר עצבות.
אפשר להפנות למאמרים באינטרנט.
תודה מראש
לדעתי כדאי לקבל קבלה קטנה בנושא של אהבת חינם
למשל אני קיבלתי על עצמי לתת מחמאה כל יום לאמא שלי ולאחותי
זה גם גורם לראות ולחפש את הטוב שבבן אדם וגם חשיבה חיובית וגם משמח וגורם לאהבת חינם
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
יש הרצאות מרתקות של הרב אשר דרוק לתשעה באב, לא יודעת להעלות קישור, אפשר לחפש בגוגל.
מדבר גם הרבה על אהבת חינם, מאד מחזק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
יש הרצאות מרתקות של הרב אשר דרוק לתשעה באב, לא יודעת להעלות קישור, אפשר לחפש בגוגל.
מדבר גם הרבה על אהבת חינם, מאד מחזק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
עצם המציאות שלא מעניין אותנו כלום ושאנחנו עסוקים רק בעצמינו
זה מראה את גודל הריחוק שלנו ומראה את החסר העצום שאנחנו חיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
קיבלתי. התחזקתי. שיתפתי.

בס"ד

חושך. עצבות. אבל

מספרים על צרות וסבל

על בית שהיה ואיננו

ועל שלא נבנה בימינו



על גלות ארוכה

על צרה ומצוקה

על הסתר פנים

על אלפי שנים



על פירוד לבבות

על חטאי אבות

על אלה אני בוכיה

על שממה ותהיה



בכיה וגעגוע תמידי

על חסרון ב'אתה עמדי'

ציון הלא תשאלי, איכה

על זאת אני נאנחה



החומל על דל, מבקשים

את רצון בניו יגשים

ישוב ברחמים לעמו

ויביא ביתו עימו



יאספנו אליו באהבה

שלזאת נפשינו תאבה

יכירו וידעו כל יושב תבל

ונס יגון אנחה ואבל

 
  • הוסף לסימניות
  • #53
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
ב"ה

מכתב מרתק מהרבי הריי"צ, האדמו"ר השישי בשושלת אדמורי חב"ד, לבתו הרבנית ע"ה

הַמִּכְתָּב מְתָאֵר אֶת אֵרוּעֵי תִּשְׁעָה בְּאָב לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה הַיְּהוּדִית,


בִּתִּי הַיְּקָרָה תִחְיֶה


"תִּשְׁעָה בְּאָב" שְׁתֵּי מִלִּים זְעִירוֹת, בַּעֲלוֹת תֹּכֶן שֶׁל מְרִירוּת עֲמֻקָּה וַעֲצוּמָה. "תִּשְׁעָה בְּאָב" הוּא מְאֵרָה שֶׁל צָרוֹת, דָּם, בְּכִי וּמִסְפֵּד, מָוֶת וּצְרָחוֹת שֶׁל פַּחַד, עַד שֶׁקָּשֶׁה לְהַבְחִין מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, אִם הָאוֹקְיָנוֹס הַגָּדוֹל בְּמֵימָיו וּבְעָמְקוֹ, אוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב בִּיסוּרִים וּבְמָוֶת.


הַתְחָלַת הַיּוֹם הָאֻמְלָל, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן, הַיּוֹם הֶחָשׁוּךְ, אֵרְעָה בִּשְׁנַת 2449 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם (לִפְנֵי 3230), כַּאֲשֶׁר הַמְּרַגְּלִים שֶׁהָלְכוּ לָתוּר אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חָזְרוּ מִדַּרְכָּם (יָצְאוּ בכ"ט בְּסִיוָן, 40 יוֹם בַּדֶּרֶךְ, וְחָזְרוּ בְּתִשְׁעָה בְּאָב) וּמָסְרוּ דִּוּוּחַ כּוֹזֵב עַל מַה שֶּׁרָאוּ.


כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הֲרֵי מֵחֲמַת הַמּוֹפְתִים הַגְּדוֹלִים וְהָאֱלוֹקוּת שֶׁחָזוּ הָאֲנָשִׁים, הָיְתָה קְבוּצָה דֵּי גְּדוֹלָה שֶׁל מִצְרִיִּים, שֶׁהָפְכוּ לִיהוּדִים וְהֵם נִקְרָאִים "גֵּרִים" (הַמַּשְׁמָעוּת הָאֲמִתִּית שֶׁל גֵּר הִיא "תּוֹשָׁב" וְהֵם הִתְיַשְּׁבוּ בֵּין הַיְּהוּדִים)… וּמֵהֶם סָבְלוּ הַיְּהוּדִים הַרְבֵּה. כָּל הַצָּרוֹת נָבְעוּ מֵהֶם, כִּי הֵם הֵסִיתוּ תָּמִיד אֶת כָּל הַקָּהָל.


טִבְעָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁהֵם מַאֲמִינִים, וְגֵאִים בֶּאֱמוּנָתָם, בְּתוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶה הֵבִיא אוֹתָם לְכָךְ שֶׁהָיְתָה לָהֶם הַעֲרָכָה מְסֻיֶּמֶת כְּלַפֵּי אוֹתָם יְהוּדִים-מִצְרִיִּים (זֹאת אוֹמֶרֶת "גֵּרִים"), הֵם הֶעֱרִיכוּ אוֹתָם (כְּמוֹ בְּיָמֵינוּ, אִם אָדָם הוּא חָפְשִׁי, דְּהַיְנוּ לֹא דָּתִי, אַךְ הוּא נִדְבָּק לַיְּהוּדִים וְלֹא מִתְבַּיֵּשׁ בָּהֶם, הוּא מֵעוֹרֵר בָּהֶם הַעֲרָכָה יוֹתֵר מֵאָח אֲמִתִּי הַנּוֹשֵׂא בְּצָרוֹתֵיהֶם אִתָּם. וּמַה גַּם אִישׁ זָר, צָרְפָתִי, אַנְגְּלִי, וְכַדּוֹמֶה, שֶׁמַּעֲרִיכִים אוֹתָם עוֹד יוֹתֵר. וְיֵשׁ לְדִבְרֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים אֵלֶּה הַשְׁפָּעָה מְסֻיֶּמֶת עַל הַקָּהָל. וְכָךְ הָיָה בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם שֶׁהָיְתָה לָהֶם הַעֲרָכָה מְסֻיֶּמֶת כְּלַפֵּי "הַגֵּרִים"), וְדִבְרֵיהֶם וְדֵעוֹתֵיהֶם תָּפְסוּ מָקוֹם וְהִתְקַבְּלוּ אֵצֶל הַצִּבּוּר. מֵהֶם סָבְלוּ הַיְּהוּדִים, וְהֵם הִתְעָרְבוּ כָּל כָּךְ בְּתוֹךְ הָעָם, עַד שֶׁהִתְאַחֲדוּ עִם הָעָם, אֲבָל הַדָּם שֶׁלָּהֶם הָיָה מִצְרִי. וּלְכֵן בְּהֶתְאֵם לְטַבְּעָם, הֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים הֵם הֵבִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְשֵׁפֶל הַמַּצָּב. כָּאן הָיָה חָסֵר לָהֶם מַיִם, כָּאן הָיָה חָסֵר לָהֶם אֹכֶל וְרָצוּ בָּשָׂר, הַמָּן לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, רַק חִפְּשׂוּ כֵּיצַד לְמָרֵר וּלְהָפֵר אֶת הָאֹשֶׁר הַיְּהוּדִי.


כְּשֶׁבָּאוּ הַמְּרַגְּלִים וּמָסְרוּ אֶת גְּדֻלַּת הָאֲרָצוֹת וְחֹזֶק הַמִּבְצָרִים וְכֹחַ הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאָרֶץ, הַצִּבּוּר הַיְּהוּדִי עוֹד טֶרֶם הִצְלִיחַ לְהָבִין מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת, לְהִתְאַבֵּל אוֹ לִשְׂמֹחַ. וּכְבָר הָ"עָם" הִתְחִיל בְּדִבְרֵי "הֲסָתָה", וּבְלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב פָּרְצָה בִּכְיָה הֲמוֹנִית, שֶׁלֹּא רוֹצִים אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָהֶם טוֹבָה יוֹתֵר אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהֵחֵלּוּ בְּשִׁכְנוּעַ שֶׁיֵּשׁ לָשׁוּב לְמִצְרַיִם.


כָּךְ נוֹלַד תִּשְׁעָה בְּאָב עַל בִּרְכֵּי יִשְׂרָאֵל, "מַתָּנָה" נָאָה וְזָכָה מִ"יְדִידֵנוּ הַטּוֹבִים" הַמִּצְרִיִּים שֶׁהִתְחַבְּרוּ אֶל הַיְּהוּדִים.


הַיְּהוּדִים שֶׁבְּאוֹתוֹ דּוֹר שִׁלְּמוּ עֲבוּר מַתָּנָה זוֹ בְּחַיֵּיהֶם, בְּמֶשֶׁךְ 39 שָׁנִים רְצוּפוֹת, בְּתִשְׁעָה בְּאָב הֵם הָיוּ יוֹצְאִים לְשָׂדֶה, מֵחוּץ לַמַּחֲנֶה, מֶרְחָק וַוִארְסְט אוֹ 2 מִמְּקוֹם בְּכִיָּתָם, עִם הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם, וְהָיוּ חוֹפְרִים קְבָרִים, כָּל אֶחָד עֲבוּר עַצְמוֹ, בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הֵם הָיוּ נִשְׁכָּבִים שָׁם, וּבַבֹּקֶר הַחַיִּים יוֹצְאִים וְאֶת הַמֵּתִים כִּסּוּ בֶּעָפָר. כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ 39 שָׁנָה מֵתוּ 585 אֶלֶף אִישׁ. כָּל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְעֹרָבִים בַּבֶּכִי הַהֲמוֹנִי.


בִּשְׁנַת 3338 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם (זֹאת אוֹמֶרֶת לִפְנֵי 2341) נֶחֱרַב בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן, וּמֵאוֹת אַלְפֵי יְהוּדִים, נָשִׁים וִילָדִים, הֻכּוּ בְּכָל מִינֵי מִיתוֹת, וְגוּפוֹתֵיהֶם הִתְגַּלְגְּלוּ בָּרְחוֹבוֹת וּבַשָּׂדוֹת כְּמוֹ קַשׁ וְעֵצִים.


רַק כַּעֲבֹר 70 שָׁנָה הֶחֱזִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲזָרָה לִירוּשָׁלַיִם, וְשׁוּב הִתְחִילוּ לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (בַּיִת שֵׁנִי), וְאָז הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל מְלָכִים מִשֶּׁלָּהֶם, הֵם הָיוּ עוֹד תַּחַת שִׁלְטוֹן רוֹמָא, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה מַלְכוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ.


בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים נִמְצְאוּ בֵּין הַיְּהוּדִים כָּאֵלֶּה שֶׁחִפְּשׂוּ קְשָׁרִים בְּאַרְמוֹנוֹת מְלָכִים, וְהִתְחִילוּ לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל רַחֲבוּת וַעֲשִׁירוּת. בִּתְחִלָּה עָשׂוּ זֹאת בְּמִסְגֶּרֶת הִתְנַהֲגוּת דָּתִית, וּלְאַט לְאַט הִתְרַחֲקוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַדָּת.


בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁעָמַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, לֹא הָיוּ הַיְּהוּדִים בִּמְנוּחָה. לֹא הָיָה זֶה כְּבִזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן, שֶׁאָז הָיָה זְמַן שֶׁל אֹשֶׁר אֲמִתִּי לְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי הָיוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִים בַּאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת, וּבְכָל מָקוֹם סָבְלוּ הַיְּהוּדִים, כָּאן מִדָּבָר אֶחָד וְשָׁם מִדָּבָר אַחֵר.


יוֹתֵר מִכָּל סָבְלוּ הַיְּהוּדִים מִקִּנְאָה, כָּל הָעַמִּים קִנְּאוּ בְּחַיֵּי הַמּוּסָר הַיְּהוּדִיִּים, טָהֳרַת חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה הַיְּהוּדִית, הַנֶּאֱמָנוּת הַהֲדָדִית שֶׁל הַהוֹרִים וְהַיְּלָדִים, הַטָּהֳרָה וְהַנּוֹי שֶׁקָּרַן מֵהֶם, וְהַיֶּדַע שֶׁל הַתּוֹרָה בְּטָהֳרָתָהּ, וְהַחִנּוּךְ הַיְּהוּדִי הַמָּסָרְתִּי עַל פִּי הַתּוֹרָה. גַּם הַשְׂכָּלָה פִילוֹסוֹפִית וְיֶדַע מַדָּעִי אַחֵר הָיוּ נְפוֹצִים בֵּין הַיְּהוּדִים, עַד שֶׁגַּם יְלָדִים קְטַנִּים הָיוּ מְסֻגָּלִים לַחֲווֹת דַּעְתָּם בְּאֹפֶן בָּרוּר וְגֵאֶה בַּנּוֹשְׂאִים הַמַּדָּעִיִּים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר.


הַמִּשְׁפָּחָה הַיְּהוּדִית, גַּם בִּמְקוֹמוֹת בָּהֶם הָיְתָה נְתוּנָה בְּלַחַץ חָמְרִי, לֹא תָּפַס הַדָּבָר מָקוֹם לְגַבֵּי הַמַּצָּב הַיְּהוּדִי הַמּוּסָרִי. אַף גְּבוּרָתָם וּכְשֶׁרוֹנוֹתֵיהֶם הָיוּ דַּי וְהוֹתֵר. הַהוֹרִים שָׂמְחוּ בְּיַלְדֵיהֶם, בִּרְאוֹתָם אוֹתָם עֲנָפִים רַכִּים, רַעֲנַנִּים וּבְרִיאִים וּפוֹרְחִים כִּפְרָחִים, וְהַיְּלָדִים הִתְגָּאוּ בְּהוֹרֵיהֶם הַחֲכָמִים וְהַבְּרִיאִים וְהַיָּפִים.


הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן אֶת בִּרְכָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְהַיְּהוּדִים פָּרוּ וְרָבוּ מִזְּמַן לִזְמַן. גַּם הַמֶּשֶׁק וְהַכַּלְכָּלָה הִתְפַּתְּחוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בְּרַם הַנֹּעַר הִתְחִיל לְהִתְאַוּוֹת לְנַהֵל חַיֵּי רַחֲבוּת מֻפְרֶזֶת שֶׁעוֹרְרוּ קִנְאַת שִׁכְנֵיהֶם הַטּוּרְקִים וְהַטָּטָרִים.


הַיֹּפִי הַמּוּסָרִי וְהַחָמְרִי שֶׁל הַיְּהוּדִים מָשַׁךְ אֵלָיו אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל בָּתֵּי הַמְּלוּכָה, מִמִּצְרַיִם וְרוֹמָא וְכַדּוֹמֶה, וְהַנֹּעַר הַיְּהוּדִי הִתְעָרֵב בַּפּוֹלִיטִיקָה נֶגֶד רְצוֹן הַמַּנְהִיגִים הַיְּהוּדִים הַמְּבֻגָּרִים.


כָּל מְאֹרָע עוֹלָמִי הִיסְטוֹרִי, יֵשׁ לוֹ הַתְחָלָה שְׁטוּתִית וּקְטַנָּה כְּקוּרֵי הָעַכָּבִישׁ (בְּעֹמֶק הַתַּרְבּוּת הַיְּהוּדִית יֵשׁ לְכָךְ הַסְבָּרָה רְחָבָה וּמוּכַחַת).


אֶחָד עָשָׂה סְעוּדָה וְשָׁלַח לִקְרֹא לַחֲבֵרוֹ הַטּוֹב, אַךְ הַמְּשָׁרֵת טָעָה וְקָרָא לְאִישׁ אַחֵר, שֶׁהָיָה הַשּׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ, וְהוּא גֵּרֵשׁ אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ.
בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה יָשְׁבוּ חֲכָמִים, וְהָאָדָם שֶׁגֹּרַשׁ אָמַר, שֶׁהַחֲכָמִים לֹא מָחוּ בְּבַעַל הַבַּיִת, וּמִן הַסְּתָם גַּם דַּעְתָּם כָּמוֹהוּ, הָלַךְ מִיָּד וּמִתּוֹךְ סַעֲרַת רִגְשׁוֹתָיו הָלַךְ וְהִלְשִׁין שֶׁהַיְּהוּדִים מְסָרְבִים לְשָׁרֵת אֶת הַמֶּלֶךְ (הַקֵּיסָר).


בְּאוֹתוֹ זְמַן כְּבָר הָיוּ מִן הַנֹּעַר שֶׁלָּמְדוּ הַרְבֵּה מִתַּרְבּוּת הַגּוֹיִים, וְהִתְחִילוּ לְהָפִיץ בֵּין הַהֲמוֹנִים בְּלִוּוּי הֶסְבֵּרִים נִרְחָבִים אֶת הַשְׁקָפָתָם, שֶׁהַזְּקֵנִים מִסְתַּמְּכִים רַק עַל הָאֱמוּנָה, אֲבָל הֶהָמוֹן יֵשׁ לוֹ לִפְעֹל בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ, וְלִסְמֹךְ עַל כּוֹחֵנוּ וְעֹצֶם יָדֵינוּ לָצֵאת לְמִלְחָמָה וּלְהַגִּיעַ לְעַצְמָאוּת.


תּוֹךְ זְמַן קָצָר, הִצְלִיחוּ הַצְּעִירִים לְרַכֵּז צִבּוּר שֶׁל הֲמוֹנִים, תַּחַת הַדֶּגֶל "פָּרִיצִים" וְהִשְׁתַּלְּטוּ עַל הַכֹּל. אֲפִלּוּ אֶת הַנְהָגַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ וְגָדוֹל גַּם בְּעֵינֵי הָעַמִּים (הָיוּ הַרְבֵּה מְדִינוֹת רְחוֹקוֹת, וּמְלָכִים, שֶׁהָיוּ שׁוֹלְחִים קָרְבָּנוֹת, כֶּסֶף וְזָהָב, בְּתוֹר מַתָּנָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ), בְּאוֹתָהּ עֵת שֶׁהָיָה מִתְנַהֵל עַל יְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. עַד שֶׁנָּטְלוּ "הַפָּרִיצִים" אֶת הַדְּבָרִים לְיָדָם, וְתַחַת הַנְהָגָתָם מֻנָּה כֹּהֵן גָּדוֹל מֵאַנְשֵׁיהֶם.


כְּדֵי לְהָבִיא לְכָךְ שֶׁהַצִּבּוּר כֻּלּוֹ יֵאָלֵץ לִבְחֹר בְּמִלְחָמָה, הֵם שָׂרְפוּ אֶת כָּל אוֹצְרוֹת הַתְּבוּאָה, שֶׁמֶן וּמֶלַח וְעֵצִים (שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לְעֶשְׂרוֹת שָׁנִים), וְשָׂרְפוּ אֶת הַבָּתִּים, וְעַד שֶׁהָרָעָב וְהַכֹּרַח הֵבִיא לִידֵי כָּךְ שֶׁיָּצְאוּ לְמִלְחָמָה נֶגֶד רְצוֹן הַמְּבֻגָּרִים.


שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה קָשְׁרוּ הַפָּרִיצִים אֶת הַקֶּשֶׁר, וְשָׁנִים אַחֲדוֹת הֵם שָׁלְטוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְעַד שֶׁבֵּין שְׁלֹשֶׁת מַנְהִיגֵי הַמִּפְלָגוֹת, יוֹחָנָן הַגְּלִילִי, אֶלְעָזָר בֶּן עֲנָנִי, וְשִׁמְעוֹן הַפָּרִיץ, פָּרְצָה מִלְחֶמֶת אַחִים, גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם עַל יְדֵי מְסִירות וּבִלְבּוּלִים. הָרְגוּ וְיָרוּ בַּאֲנָשִׁים לְלֹא מִסְפָּר. בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּשֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת הָיָה נִשְׁפָּךְ דַּם אָדָם.


1400 אוֹצָרוֹת שֶׁל כָּל טוּב הֻצְּתוּ, וְשִׁמְעוֹן הַפָּרִיץ הָרַג אֶת כָּל שְׁלֹשֶׁת יַלְדֵי אֲמִתַּי הַכֹּהֵן, וְאַחַר כָּךְ אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ. מִתּוֹךְ שַׁעַר אֶחָד שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם הַנִּקְרָא נַחַל קִדְרוֹן הוֹצִיאוּ 115808 הֲרוּגִים מִיִּקְרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וּבְאוֹתָהּ מִלְחָמָה, מִתְּחִלָּתָהּ עַד לִנְפִילַת יְרוּשָׁלַיִם נָפְלוּ 601575 יְהוּדִים חַיָּלִים, מִלְּבַד אֵלֶּה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בְּמִלְחֶמֶת הָאַחִים שֶׁל הַפָּרִיצִים (כְּנִזְכָּר לְעֵיל).


בְּיז בְּתַמּוּז, רָאוּ אֶת הַסְּדָקִים הָרִאשׁוֹנִים בַּחוֹמָה, וּשְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת נִלְחֲמוּ הַפָּרִיצִים עִם הַיְּהוּדִים (שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בַּתְּנָאִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר) וְעִם הַשּׂוֹנְאִים. בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִכְנַס הָאוֹיֵב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּרַעַשׁ וּבִמְהוּמָה, גָּזְלוּ וְשָׁבְרוּ וְשָׁפְכוּ דָּם, זְקֵנִים וּנְעָרִים, נָשִׁים וִילָדִים.


מִסְפַּר שָׁעוֹת אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, הֵחֵל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִבְעֹר, הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי הַשֵּׁם בִּרְאוֹתָם אֶת הָאָסוֹן וְאֶת גְּזַר הַדִּין הַנּוֹרָא, זְקֵנִים וּנְעָרִים, קָפְצוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ בְּשִׂמְחָה, כִּמְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ הָרָצִים אֶל הַמִּצְעָד הַמְּפֹאָר, תּוֹךְ שֶׁהֵם מַכְרִיזִים: אִם גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ גְּזֵרָה מָרָה כָּזוֹ עַל בֵּיתוֹ הַקָּדוֹשׁ אֵין לָנוּ לִמְשָׁרְתָיו מַה לַּעֲשׂוֹת יוֹתֵר בְּעוֹלָמוֹ.


גַּם אָנוּ עוֹלִים הַשָּׁמַיְמָה בְּאוֹתָם לֶהָבוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַנִּשְׂרָף. 80 אֶלֶף כֹּהֲנִים צְעִירִים נִשְׂרְפוּ יַחַד עִם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהֶעָשָׁן שֶׁל גּוּפוֹתֵיהֶם הֲנִשְׂרָפִים מִתְעָרֵב בְּעָשָׁן הַכְּתָלִים הַבּוֹעֲרִים. תּוֹךְ זְמַן קָצָר נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.


הַשּׂוֹנְאִים בִּרְאוֹתָם אֶת גַּאֲוַת הַיְּהוּדִים (שֶׁיְּלָדִים מְחַזְּקִים אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, אָבוֹת וְאִמָּהוֹת שׁוֹחֲטִים קֹדֶם אֶת בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ אֶת עַצְמָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לִפֹּל לִידֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הַשּׂוֹנְאִים בְּוַדַּאי יַכְרִיחוּם לִכְפֹּר בְּהַשֵּׁם וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה) הֵם הֶעֱנִישׁוּ אֶת הַיְּהוּדִים עוֹד יוֹתֵר, 300 תִּינוֹקוֹת הֵם תָּלוּ עַל עַנְפֵי עֵצִים, קָשְׁרוּ זְקֵנִים לִזְנָבוֹת שֶׁל סוּסִים וְכָךְ הָרְגוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי יְהוּדִים.


וּבְכָל זֹאת נִשְׁאֲרוּ הַיְּהוּדִים גֵּאִים בֶּאֱמוּנָתָם וּבְתוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה, וּבַגָּלוּת הַמַּר וְהֶחָשׁוּךְ הֶחֱזִיקוּ בְּכָל כֹּחָם בַּדֶּגֶל הַיְּהוּדִי, הַדֶּגֶל הַקָּדוֹשׁ, שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה קָשֶׁה לָהֶם עֲבוּר תּוֹרָתָם וֶאֱמוּנָתָם.


גְּבוּרַת יִשְׂרָאֵל בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּכָל דּוֹר. לַמְרוֹת הָאִינְקְוִיזִיצְיָה, וְכָל הַצָּרוֹת, שָׁמְרוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל עֵת עַל דִּגְלָם, הִתְחַזְּקוּ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה לַצְּעִירִים, וְעָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ לִבּוֹתֵיהֶם הַמְּתוּקִים, וְהַצְּעִירִים הַשְׁרִישׁוּ אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהִתְנַהֲגוּת טוֹבָה יְסוֹדִית, וְזִכָּרוֹן תָּמִיד שֶׁל הַכֹּהֲנִים הַנִּשְׂרָפִים וְשֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.


הַזְּמַן הַנּוֹכְחִי, הַמַּר וְהֶחָשׁוּךְ, נוֹתֵן לָנוּ הֲבָנָה נְכוֹנָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב עָמוּס הַבֶּכִי. הַיְּהוּדִים הַמִּצְרִיִּים שֶׁל דּוֹרֵנוּ "כִּבְּדוּ" אוֹתָנוּ שׁוּב עִם "תִּשְׁעָה בְּאָב" חָדָשׁ, אָסוֹן נוֹסָף שֶׁל הַצָּרוֹת הַיְּשָׁנוֹת הַבִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת שֶׁל שִׁמְעוֹן הַפָּרִיץ וְעוֹזְרָיו, וְקִינוֹת-דָּם חַמּוֹת וּטְרִיּוֹת נוֹסָפוֹת עַל דַּפֵּי תּוֹלַדְתֵּנוּ רְווּיוֹת דָּם.


הַצָּרוֹת שֶׁלָּנוּ אֵינָן קְטַנּוֹת מֵהַיְשָׁנוֹת, כְּמוֹ אָז גַּם עַכְשָׁו, מְהָרְסֵינוּ וּמַחֲרִיבֶנּוּ יוֹצְאִים לְדַאֲבוֹנֵנוּ מִתּוֹכֵנוּ. אָנוּ מְשַׁלְּמִים מְחִיר הָגוּן שֶׁל חַיִּים, שֶׁל כְּבוֹד הַמִּשְׁפָּחוֹת – רַחֲמָנָא לִצְּלַן – אֲבָל הֵיכָן הֵם הַגִּבּוֹרִים הַכֹּהֲנִים הַנִּשְׂרָפִים, מֵאוֹת הַיְּלָדִים שֶׁיְּדַבְּרוּ בְּגָלוּי וּבְאֹפֶן חָפְשִׁי, לְהַכְרִיז לְעֵינֵי כָּל לְלֹא כָּחָל וּשְׂרָק שֶׁיְּהוּדִים הָיִינוּ, יְהוּדִים הִנְנוּ וִיהוּדִים נִשְׁאָרִים, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת בִּידֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, אֲבָל הָאֱמוּנָה הִיא אֶצְלֵנוּ, הוּא שֶׁלָּנוּ וְאָנוּ שֶׁלּוֹ, אָנוּ לֹא מַחֲלִיפִים אוֹתוֹ וְהוּא לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ?!


הֵיכָן הִיא הַגְּבוּרָה הַיְּהוּדִית, הַדֶּגֶל הַיְּהוּדִי?! מַדּוּעַ אַתֶּם מִתְחַבְּאִים וּמִתְבַּיְּשִׁים בַּגַּאֲוָה הַיְּהוּדִית שֶׁלָּכֶם? זִכְרוּ שֶׁדַּם מִלְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ בְּכָל הָאֲרָצוֹת זוֹרֵם בְּעוֹרְקֵיכֶם, אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, וְאֶת הָעֹנֶשׁ נְקַבֵּל יַחַד רַק מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ יְהוּדִים, אָנוּ מִתְהַלְּכִים מְסֻנְוָרִים מֵ"אַהֲבַת" הַמַּצִּיגִים עַצְמָם כַּחֲבֵרֵינוּ וּמִסִּפְרֵי הַתַּרְבּוּת הָעוֹלָמִית הַמַּרְאִים לָנוּ פָּנִים מְחַיְּכוֹת, וּבִגְלָלָם אָנוּ מַחֲלִישִׁים אֶת הַתַּרְבּוּת הַקְּדוֹשָׁה הָאֲמִתִּית שֶׁלָּנוּ. אַל לָנוּ לִשְׁכֹּחַ אֶת מַעֲנִיקֵי הַמַּתָּנָה הַחֲשׁוּכָה וְהַמָּרָה שֶׁל תִּשְׁעָה בְּאָב. גַּם הֵם הָיוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים, "חֲבֵרִים טוֹבִים" עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, וְאִלּוּ עַתָּה לֹא סָרוֹת הַדְּמָעוֹת מִפָּנֵינוּ.


גְּבוּרַת יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה הִיא וְלֹא נִפְגְּמָה, אֶלָּא שֶׁהִיא עוֹמְמָה וּמְכֻוֶּצֶת. גַּם הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ חֲדוּרִים דָּם יְהוּדִי וּתְקֵפִים בֶּאֱמוּנָתָם, נְקֻדַּת הַיַּהֲדוּת שְׁלֵמָה הִיא. אָז יְכוֹלִים אָנוּ לְקַוּוֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לְהִתְפַּתּוֹת עַל יְדֵי הַחֲבֵרִים הַמְּעֻשִּׂים שֶׁלָּנוּ, וְנָשִׂים מִבְטָחֵנוּ בְּאָבִינוּ הַקָּדוֹשׁ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע שֶׁאִם נְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, הוּא יַהֲפֹךְ אֶת יוֹם הָאֵבֶל תִּשְׁעָה בְּאָב לְיוֹם טוֹב נִצְחִי, וּמָשִׁיחַ יָבוֹא.


מִמֶּנִּי אָבִיךְ, אֶחָד מִמִּילְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים הַבּוֹכִים וּמְצַפִּים

יוֹסִף יִצְחָק שניאורסון
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
האם אזכה להיגאל? - - -

הם אמרו לי להרגיש, להתאבל, ושאסור לי לעשות דברים שאני אוהב
ושאם אנ'לא אבכה עכשיו, אני אף פעם לא אזכה להיגאל

ולמה אנ’לא מבין שהיה לך פעם בית, ועכשיו אתה לבד ואין לנו שום טעם
ואיך אנ’לא מרגיש כבר שום כאב, ושהדור היום זה לא הדור של פעם

הם אמרו לי לעצור להתכנס, תבכה, תתחבר אל העבר
אל האור הזך לפני שנים, אל השפע הגדול שאז נגמר

ולא רציתי להראות ולגלות ת'מחשבות שמתגנבות באפילה
שהלב שלי תמיד נשאר ריק ואנ'לא יודע כלום על להבין ולהרגיש ועל גלות וגאולה

ואיזה חום עכשיו ברחובות, ואם שאלת - רציתי רק מזגן וארטיק קר
ורק עכשיו שאסור לקנות, פתאום עושים כאן הנחות, אולי נשאל רב אם זה מותר

ונמאס לי כבר מלחם עם גבינה
בא לי רק לרקוד במסיבה, לשכוח לרגע את התקופה
ולהדחיק את זה שעוד שנה נכשלתי לא הרגשתי התנתקתי
ולא כואב לי כלום זה כבר שנים ויש בצורת
ומה שמעניין אותי רק מה קורה עם המשכורת

ואם לדבר אמת אז אולי כדאי רק שתדע
שמרגיש לי קצת בודד מתחת לשמיכה
ואני נלחם על אותם דברים, כבר כל כך הרבה שנים
והנפש שלי שבורה לרסיסים

ולכן אני מגיף את התריסים ואותך אני שואל
אבא, נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להיגאל?
הנה הביצוע עם המוזיקה, תהנו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה