ביקורת ספרות דופליקטים/כרך ראשון- התגלות.

  • הוסף לסימניות
  • #1
8 שעות לאחר שהספר הגיע לידי, ואני כבר כותבת את הביקורת...
פעם ראשונה שאני מעיזה, ביקורת מוזרה מאוד...

הקדמה
שנים שהסוגה הזאת הייתה טאבו בציבור החרדי
שום סופר/ת לא העיזו להיכנס להר הזה,
מלבד כמה בודדים, בעיקר ספרי ילדים
ומובן למה, בעצם היותה פנטזיה היא סוג של כפירה. נדרשת מיומנות רבה בשמירה על פנטזיה ואמונה בו זמנית.
אישית, לא מכירה עוד ספרי פנטזיה למבוגרים.
עד שבאה @יונה ספיר , שברה את המוסכמה ועשתה את בגדול. מה זה בגדול? בענק!!! (כוחות על אנושיים כבר אמרנו?;))
ספר פנטזיה, לפי כל הכללים
מסדרים סודיים, כוחות על אנושיים, כדורים זוהרים ותליונים מוזרים.
ספר גאוני בטירוף. מפחיד לחשוב על שלושת הטיוטות שנמחקו, לא חושבת שאני הייתי עושה את זה...
נקודה חמודה - בספרים הקודמים שלמה דודק הוא תחקירן ועורך, בספר הנוכחי אין מה לחקור אז הוא רק עורך...
וזה ניכר קצת!

הסדרה:
סדרת דופליקטים
גיבור הסדרה - דני (בסגול) הארט
סדרה בת חמש כרכים
כל כרך מתרחש על פני מדינה אחרת בכדור הארץ

הספר:
כתיבה:
אין חולק. יונה כתבה את הספר, לא אף כפיל או סקנדר...
דו שיח שנון, שליטה מלאה בכל פריטי המידע בסיפור, אפס חורים, הכנסת מידע בכפית, רציחות בכמויות, הרשע- שסוחט-את-גיבור-הסיפור-ע"י- חיי- חבריו דמויות בנויות היטב, מאופינות מושלם, סופרמנים עמידים בחקירות בעינויים בהרעבה ובהתשה, בסוף הספר הכל מתהפך כמובן וכו'. מי שיתעמק ימצא נקודות רבות מאוד של דמיון למרגל להשכרה.

מיקום: כדור הארץ, ברוב הספר. על הארצות סיים, אוטוקרט, פיוצ'ר, אינדווידואל, פרדייס
בספר זה ההתמקדות היא במדינת סיים, ובכל ספר הסיפור יתרחש במדינה אחרת
ואיך?
זה כבר קשור לעלילה...

עלילה: בהווה: דני הארט, צעיר יהודי המתגורר בפרדייס ומתמודד עם בעיית זיכרון מוזרה נשלח לתחרות עולמית לגילוי המוכשרים בעולם.
דני גאון, חזק בצורה יוצאת דופן, מהיר, ו- ככל הנראה לא יתחתן בקרוב עם בעיה כזאת, כך שהוא להישלח אל "שנת ההתגלות"
משם הכל מסתבך במהירות. דני מגלה שהוא חבר במסדר הדופליקטים, מקבל משימות, שומע על האוייבים, וגם יוצא להילחם בהם באומץ לב.
בעבר: דוקטור שהוא גם מנהל בית יתומים מגלה כח מיוחד, שגורם לו להשתכפל. ברצינות, היה פרופסור אחד - נהיה שתים.
ד"ר קאלי מקים את מסדר הדופליקטים, שערכיו הם דומיה, גבורה, הגנה ונאמנות.

ולשאלה הבוערת...
איך השילוב בין המילים פנטזיה, למילה חרדית?
חביב. זה דעתי. ללא מספיק חרדי...
אמנם הדופליקטים מאמינים בה' ויודעים שכוחם ממנו, אך משימות רבות שמוטלות על דני לא בהכרח כאלו שרב יתיר לו אותם...

נקודות שאהבתי מאוד
1. את הפנטזיה...
כל הפנטזיה הזאת כ"כ ברורה, כ"כ הייתה יכולה לקרות, שזה מדהים.

2. את החוצפה של דני. היא יפה ומחמיאה לו: )

נקודות שהפריעו לי / לא היו מספיק ברורות
1. מקסימיליאן. היצור הזה לא היה מספיק ברור.
רגע דואג לדני כ"כ, סובל בשבילו ייסורים גדולים מאוד, וברגע אחר הוא יודע דברים שגם המאסטר לא ידע להסביר אותם.

2. החלוקה בין המדינות. כל הקטע המדיני היה לא מספיק ברור. איך זה שהאנושות מתחלקת ככה? ועוד מאוחדת יחסית...
הרי כבר אמר רולס רויס: "האנושות לא בשלה לשלום" (לוחמי הצללים)
מוזכרת שם מלחמת העולם השניה, וכן המהפכה הגדולה שבה קרה כל זה
לעניות דעתי היה כדאי לפרט קצת מה היה שם

3. אם המאסטר הוא היורש, ויש לו את כל הכוחות, איך זירו הצליח להכריח אותו להביא את הכדור? לא ברור שם לגמרי...
אפשר לתרץ שבעזרת התליון. אבל אם יש לזירו את התליון כבר שנים, למה הוא לא השתמש בו עד עכשיו?

4. מה יתן לזירו להיות דופליקט, אם בכל מקרה יש כאלו שמכירים אותו בבועת האוצרים ויהרגו אותו?
וכן, המטרה שלו לא ברורה לגמרי
איך הוא יקבל כוחות אם הוא לא יעשה משימות? והרי זירו אמר לדני שהוא לא מתכוון לקיים את השבועה?

5. לא נעים הקטע של ההסתרות בין הלן למייקל
בכל אופן בני זוג...
ואם כבר מדברים על קלן, איך היא ידעה שדני הסקנדר הוא לא דני הפייס?

6. מה עם המשיח? בכל אופן...


קיצור, ספר הזוי.
נהניתי מכל רגע
מתי יוצא הספר הבא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו.
ביקורת טובה שעושה חשק לקרוא את הספר. (הייתי קוראת אותו גם בלעדיה, אבל עכשיו זה הרבה יותר מסקרן, ואני ממש רוצה לראות אם אני אסכים על מה שכתבת בספויילר...נעדכן..)

לגבי זה,
שום סופר/ת לא העיזו להיכנס להר הזה,
לא מדויק. ליעל רועי יש שלוש לפחות, (מחלק התמונים, מחנה הקיץ של אדון הוא, ילדי דינור. אגב ילדי דינור, ממליצה בחום!!) ואני יודעת שעכשיו חלקכם חושבים 'אבל זה אליגוריה, ולא פנטזיה!' אז נכון,
אבל מה שהיא עשה זה בהחלט אומץ שראוי מאוד להערכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו.
ביקורת טובה שעושה חשק לקרוא את הספר. (הייתי קוראת אותו גם בלעדיה, אבל עכשיו זה הרבה יותר מסקרן, ואני ממש רוצה לראות אם אני אסכים על מה שכתבת בספויילר...נעדכן..)

לגבי זה,

לא מדויק. ליעל רועי יש שלוש לפחות, (מחלק התמונים, מחנה הקיץ של אדון הוא, ילדי דינור. אגב ילדי דינור, ממליצה בחום!!) ואני יודעת שעכשיו חלקכם חושבים 'אבל זה אליגוריה, ולא פנטזיה!' אז נכון,
אבל מה שהיא עשה זה בהחלט אומץ שראוי מאוד להערכה.
ילדי דינור בלבד הוא פנטזיה.
האחרים אליגוריות לחלוטין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואו ברכי זריזה!
אז גם אני קראתי את הספר למרות שהבטחתי לשמור אותו לשבת, איזה... כולה אמרתי שאני אקרא את ההתחלה להבין מי נגד מי ומה הסגנון :sne:

עוד לא ממש עיכלתי את הספר, אבל יש לי השגות לגביו.

יש פה ספוילרים, זהירות.
גם אני לא קראתי הארי פוטר וספרי פנטזיה בסגנון והיו רגעים שהרגשתי שהסיפור הזוי כמעט מידי. נגיד הקטע של מקסימיליאן עם החלפת כוחות העל ובכלל כל הנקסומים האלה (למרות שזה סך הכל כמו עלעל וצמח מאחד מאלף).
ועוד משהו, מסתבר שיונה ספיר עצמה נתנה לפרוגיסטים ספוילר קטן בעבר לגבי דרך היווצרות הדופליקטים, ולא רק. מעניין לקרוא את האשכול הזה ולהשוות לספר, ומעניין עוד יותר האם ועד כמה האשכול נתן השראה לסופרת.
כאן הבאת רעיון, מנסה לפשט אותו קצת, ברשותך.
נניח היה אירוע כמו אירוע טונגוסקה, כן? סתם לשם המחשה.
נניח בעקבות האירוע אנשים שהיו שם, קיבלו כוחות הזויים (נקביל אותם לכוחות קסם, כדי לא להסגיר יותר מידע) ובלתי מציאותיים בעליל.
אנשים לא יגידו שזו כפירה? זה לא יזכיר להם, חלילה, את המפץ הגדול שיצר את כדור הארץ ובעקבותיו בסופו של דבר יצורים תבוניים שהתפתחו עם השנים (עפ"ל) הנקראים כיום בני אדם?
אני אשמח לשמוע שיקבלו את זה.
חוששת שלא.
כך בעולם הפנטזיה יכולים להיות אנשים בעלי כוחות לעוף / לשלוט במתכות / להידבק לקירות חלקים / לשרוף דברים עם העיניים / להקפיא דברים, ועוד ועוד...
הופה! או שזה ניחוש מוצלח או שנתת רעיון (או שזה פשוט כוח על מוכר מספרי פנטזיות, גם אפשרות...)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
בראש שלי סיפור הפנטזיה החרדי הראשון האמיתי למבוגרים הוא יחידאי. (והיה גם את היתונשים של מוריופ האלופה שלמען הפי.סי אקרא לו פנטזיה נקיה ולא חרדית)
בכל אופן תודה על הביקורת, ומכיוון שלא אקרא את הספר בגלל בעיה אישית עם סגנון הכתיבה (והאורך...) אשמח, כן, לספוילרים! או לעלילה בקצרה. תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יש פה ספוילרים, זהירות.
undefined
מסכימה איתך לחלוטין בנוגע למקסימיליאן
דרך אגב, השם היה מוכר לי מספר כלשהו של הרב ליהמן
או שזה שם מוכר ולי לא ידוע....
בראש שלי סיפור הפנטזיה החרדי הראשון האמיתי למבוגרים הוא יחידאי. (והיה גם את היתונשים של מוריופ האלופה שלמען הפי.סי אקרא לו פנטזיה נקיה ולא חרדית)
השאלה היא מה נקרא קודם למה, פרסום בפרוג או הדפסת ספר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מסכימה איתך לחלוטין בנוגע למקסימיליאן
דרך אגב, השם היה מוכר לי מספר כלשהו של הרב ליהמן
או שזה שם מוכר ולי לא ידוע....
זה נראה לי שם אצולה נושן. הגיוני שמקס ניכס אותו אליו הרי זה לא השם האמיתי שלו...
וכמו שכתבת בהתחלה באמת מקס הזה לא ברור, הוא אמור להכיר את זירו כי הוא פגש אותו ביום שמייקל עזב את עמק השדים למרות זאת הוא אמר שהמסדר לא מכיר את זהותו של זירו, אבל זה כנראה שייך לכרך הבא בסדרה.

3. אם המאסטר הוא היורש, ויש לו את כל הכוחות, איך זירו הצליח להכריח אותו להביא את הכדור? לא ברור שם לגמרי...
אפשר לתרץ שבעזרת התליון. אבל אם יש לזירו את התליון כבר שנים, למה הוא לא השתמש בו עד עכשיו?
לתליון יש השפעה של כמה קילומטרים, ככה שזירו היה חייב שהמאסטר יהיה בקרבתו בשביל לנטרל את הכוחות שלו. בעצם התליון הוא סוג של מנגנון הגנה מפני הדופליקטים למקרה שהם יחליטו להשתלט על העולם וכל זה.
4. מה יתן לזירו להיות דופליקט, אם בכל מקרה יש כאלו שמכירים אותו בבועת האוצרים ויהרגו אותו?
וכן, המטרה שלו לא ברורה לגמרי
איך הוא יקבל כוחות אם הוא לא יעשה משימות? והרי זירו אמר לדני שהוא לא מתכוון לקיים את השבועה?
וואלה נכון, לא חשבתי על זה.
אולי בתור זה שמחזיק באבן הסגולה (איך קוראים לה?) הוא יכול ליצור בועת אוצרים משלו בדיוק כמו ד"ר קאלי. בכלל הוא יכול לתת לכל האנשים שלו לגעת באבן ואז הם יהיו קבוצה ולא דופליקט בודד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה נראה לי שם אצולה נושן. הגיוני שמקס ניכס אותו אליו הרי זה לא השם האמיתי שלו...
וכמו שכתבת בהתחלה באמת מקס הזה לא ברור, הוא אמור להכיר את זירו כי הוא פגש אותו ביום שמייקל עזב את עמק השדים למרות זאת הוא אמר שהמסדר לא מכיר את זהותו של זירו, אבל זה כנראה שייך לכרך הבא בסדרה.


לתליון יש השפעה של כמה קילומטרים, ככה שזירו היה חייב שהמאסטר יהיה בקרבתו בשביל לנטרל את הכוחות שלו. בעצם התליון הוא סוג של מנגנון הגנה מפני הדופליקטים למקרה שהם יחליטו להשתלט על העולם וכל זה.

וואלה נכון, לא חשבתי על זה.
אולי בתור זה שמחזיק באבן הסגולה (איך קוראים לה?) הוא יכול ליצור בועת אוצרים משלו בדיוק כמו ד"ר קאלי. בכלל הוא יכול לתת לכל האנשים שלו לגעת באבן ואז הם יהיו קבוצה ולא דופליקט בודד.
פתרת לי כמה שאלות.
תודה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
השאלה היא מה נקרא קודם למה, פרסום בפרוג או הדפסת ספר...
כתבתי סיפור, לא ספר:)

אין אף אחד שמוכן לתמצת לי את העלילה בכמה משפטים?:( או שעלי לחכו לציבור קוראים רחב יותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ואם כבר מדברים על קלן, איך היא ידעה שדני הסקנדר הוא לא דני הפייס?
אחרי קריאה חוזרת של הספר הבנתי...
כי היא שמעה שדני הקפיא את הזאב, ולכן היא בדקה שהוא יכול להפשיר את השממית,
כי רק סקנדר יכול להשתמש בכוחות על ולא בייס...
אין אף אחד שמוכן לתמצת לי את העלילה בכמה משפטים?:( או שעלי לחכו לציבור קוראים רחב יותר
בעזרת ה' אני יעשה את זה תוך כמה ימים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
יש לי משהו שלא בדיוק הבנתי ואשמח להסבר:
אם בנדו לקח לדני את התרופה והבין מה היא, למה הוא לא גילה לזירו שדני הוא רק סקנדר? בהמשך כתוב בפירוש שזירו אמר שהוא לא ידע שדני סקנדר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
@brachy 100 קראתי את הביקורת שלך ברפרוף כי ממש נזהרתי מספויילרים (איכשהו אני יצאתי זו שקוראת אחרונה את הספר בתור שאחים שלי סידרו:cautious: אל תדאגו, אני אטפל בהם!)
בכל מקרה, ממש מדגדגות לי האצבעות ופוזלות לי העיניים לכיוון הספר אחרי הביקורת.
תודה לך!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #16
אוקי....
אז קראתי את הספר, בנשימה עצורה. למתעניינים: נקנה ביום שישי ב12 בצהריים, ב12 בלילה כבר לא נשאר לי עמודים לקרוא..

טוב, הספר הזה הוא יצירת מופת.
לחלוטין.
הוא הזוי, הוא מטורף, הוא לא צפוי בעליל, (כמעט..) ואם ככה נפתח ז'אנר הפנטזיה בציבורנו, יש למה לחכות...

אזהרת ספויילרים חמורה!!!

(כחכוחים, התמתחות קלה) "ועכשיו--- לביקורת!" (חצוצרות)

אוקי. אז הספר הזה מטורף, אבל כמו בכל ספר טוב, יש גם ביקורת: (טוב נו, לא ממש ביקורת, אלא כמה חורים שהפריעו לי..)

1. בנדו- הרי כתוב שכל דופליקט שבוגד, הורגים אותו. מה עם בנדו? חוצמזה, שאף דופליקט לא הפר מעולם את היורמנטהום, (אני כותבת נכון?..:rolleyes:) למה דווקא פה כן? מה מניע אותו?
לא בטוחה שבאמת כל אחד שבוגד הורגים אותו, בכל זאת עברה יותר מיממה...;) אבל ממש נראלי.

2. כשמסופר סיפור הפציעה של דני- המלא- שאז מגלים לנו שכל הזמן הוא לא היה הוא- אלא זה היה הסקנדר שלו, לא היה ברור לי איך אבא שלו לא הבין מיד שהוא לא הבן שלו- הרי כתוב במפורש שאבא שלו הוטרד מכמות הדם הקטנה שהייתה עליו, אבל אם זה היה הסקנדר- הדם היה אמור להיות סגול, לא?

3. נקודה טיפשית משהו, אבל שמתי לב אליה מיד, הציורים. כן, כן, אלו שבתחילת כל פרק... עד עמוד 140 לא שמתי לב לזה בכלל, אבל אז זה ממש הפריע לי.
עד עכשיו, הציורים היו די באותו הקו, ובאותו הסגנון. ופתאום אני פוגשת ציור שנראה כאילו הוא נתלש היישר מהמקלדת, מאיפשהו שמה ליד כל האימוג'ים..
זה אולי טיפשי, אבל זה הפריע לי. עד עכשיו היה לנו ספר היה מאוד תואם אווירה, הכריכה, הצדדים שלה, אפילו הגופן של המספרים בתחילת כל פרק, והציור הזה קצת תלש אותי מהאווירה....

4. כמו שציין כבר מישהו, השנינות המפורסמת, העקיצות, קצת נעלמו לי...
אומנם, דני מאוד שנון וציני, אבל... לא יודעת. חסר.
5. הסימבוליות.
כל הספר מאוד מאוד סימבולי.
פיוצ'ר-עתיד
פרדייס-גן עדן
דופליקט-שכפול
וכן הלאה... לא יודעת איך זה מבחינה מקצועית,- בקשר לכתיבה של פנטזיה- אבל את כותבת פנטזיה, תני לנו להרגיש שם לגמרי! פחות אהבתי.

6. זירו- נבל שטוח קצת. איפה התחכום, הערמומיות, הסיבובים מאחורי הגב שלנו, היה חסר לי. חבל.

7. בנדו- כמו שכתב @הוריקן הפריע לי גם. הוא הכיר את התרופה, וכנראה הבין שדני הוא סקנדר. איפה העדכון לזירו?

8. כשזירו העיף את דני מהצוק, הוא לא מת!! לא צפוי בכלל, אה?.. טוב, לא ציפינו שהגיבור ימות בכזה שלב מוקדם של הספר, אבל הפריע לי הסיום הצפוי מראש. (ייאמר לשבחה של הסופרת, שזו אחת הפעמים היחדות שצפיתי נכונה את ההמשך...)

9. משהו אחרון, לא זוכרת איפה ובאיזה משפט, היה כתוב עם ולא אם. שגיאה גסה.

היצור הזה לא היה מספיק ברור.
דווקא לדעתי הוא היה ממש חמוד. אהבתי את המיסתורין שלו. מרגיש לי שהולך להיות לנו מעניין איתו...
ואם כבר מדברים על מישהו לא ברור, נראלי זה קייזר. מריח לי משהו אפל שם...



אבל, חוץ מכל הכתוב כאן למעלה, ספר מיוחד ללא ספק. שווה קריאה לחלוטין.
וגם, ייתכן מאוד שבהמשך הסדרה יתבררו לנו כל הטעויות. ימים יגידו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
יש לי משהו שלא בדיוק הבנתי ואשמח להסבר:
אם בנדו לקח לדני את התרופה והבין מה היא, למה הוא לא גילה לזירו שדני הוא רק סקנדר? בהמשך כתוב בפירוש שזירו אמר שהוא לא ידע שדני סקנדר..
שאלה קשה...
במיוחד שהוא גם בלע אותה, ואז בדק את הדם שלו, וראה שהוא נהיה מה שהוא לא אמור להיות... (לא יודעת אם בנדו היה אז בייס או סקנדר) אולי הוא רצה שיהיה לו איזה קלף מול זירו. אנחנו לא יודעים בדיוק את יחסי הכוחות
@לרקוד על הירח - להכניס מהר לספויילר!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
1. בנדו- הרי כתוב שכל דופליקט שבוגד, הורגים אותו. מה עם בנדו? חוצמזה, שאף דופליקט לא הפר מעולם את היורמנטהום, (אני כותבת נכון?..:rolleyes:) למה דווקא פה כן? מה מניע אותו?
לא בטוח שהם יודעים שהוא בוגד.
לדעתי זירו מצא אותו בעמק השדים, והבטיח לו משמעות וכו'.
2. כשמסופר סיפור הפציעה של דני- המלא- שאז מגלים לנו שכל הזמן הוא לא היה הוא- אלא זה היה הסקנדר שלו, לא היה ברור לי איך אבא שלו לא הבין מיד שהוא לא הבן שלו- הרי כתוב במפורש שאבא שלו הוטרד מכמות הדם הקטנה שהייתה עליו, אבל אם זה היה הסקנדר- הדם היה אמור להיות סגול, לא?
ההסקנדר לא נפצע, פשוט מרחו עליו מהדם של דני.
הוא הרי המם את הזאב, אז ממה שהוא יפצע?
3. נקודה טיפשית משהו, אבל שמתי לב אליה מיד, הציורים. כן, כן, אלו שבתחילת כל פרק... עד עמוד 140 לא שמתי לב לזה בכלל, אבל אז זה ממש הפריע לי.
עד עכשיו, הציורים היו די באותו הקו, ובאותו הסגנון. ופתאום אני פוגשת ציור שנראה כאילו הוא נתלש היישר מהמקלדת, מאיפשהו שמה ליד כל האימוג'ים..
זה אולי טיפשי, אבל זה הפריע לי. עד עכשיו היה לנו ספר היה מאוד תואם אווירה, הכריכה, הצדדים שלה, אפילו הגופן של המספרים בתחילת כל פרק, והציור הזה קצת תלש אותי מהאווירה....
מסכימה איתך. הציורים היו מיותרים לחלוטין ולא קשורים
4. כמו שציין כבר מישהו, השנינות המפורסמת, העקיצות, קצת נעלמו לי...
אומנם, דני מאוד שנון וציני, אבל... לא יודעת. חסר.
בהחלט.
אבל שימו לב שמדובר על דני, שהוא נן אדם נורמלי בעיקרון
הוא איזה סוכן מוסד שעובר הכשרות וכו'
יחסית למה שהייתי מצפה ממנו הוא שנון בהחלט...
5. הסימבוליות.
כל הספר מאוד מאוד סימבולי.
פיוצ'ר-עתיד
פרדייס-גן עדן
דופליקט-שכפול
וכן הלאה... לא יודעת איך זה מבחינה מקצועית,- בקשר לכתיבה של פנטזיה- אבל את כותבת פנטזיה, תני לנו להרגיש שם לגמרי! פחות אהבתי.
דווקא לדעתי זה נתן מלא אוירה... אבל מסכימה איתך שזה מאוד מאוד סימבולי
6. זירו- נבל שטוח קצת. איפה התחכום, הערמומיות, הסיבובים מאחורי הגב שלנו, היה חסר לי. חבל.
דווקא הוא יחסית כן מתוחכם. למה שמצופה ממי שמתמודד מול יובניס פשוט...
7. בנדו- כמו שכתב @הוריקן הפריע לי גם. הוא הכיר את התרופה, וכנראה הבין שדני הוא סקנדר. איפה העדכון לזירו?
ע"ע מה שכתבתי להוריקן...
8. כשזירו העיף את דני מהצוק, הוא לא מת!! לא צפוי בכלל, אה?.. טוב, לא ציפינו שהגיבור ימות בכזה שלב מוקדם של הספר, אבל הפריע לי הסיום הצפוי מראש. (ייאמר לשבחה של הסופרת, שזו אחת הפעמים היחדות שצפיתי נכונה את ההמשך...)
כי הוא סקנדר!!! ולא בייס
זה היה נפילה מכווונת שהוא כמעט יהרג, ואם הוא סקנדר אז עוד יותר ברור שהוא לא יהרג
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אף דופליקט לא הפר מעולם את היורמנטהום
אני דווקא הייתי שמחה להבין יותר לעומק, למה? מה מחייב אותם? הרי בוגדים תמיד יש, אז למה פה אף אחד לא מפר את השבועה? מה הם מרוויחים (רובם אפילו לא בחרו בזה מרצון- גנטי)...
שאלה קשה...
במיוחד שהוא גם בלע אותה, ואז בדק את הדם שלו, וראה שהוא נהיה מה שהוא לא אמור להיות... (לא יודעת אם בנדו היה אז בייס או סקנדר) אולי הוא רצה שיהיה לו איזה קלף מול זירו. אנחנו לא יודעים בדיוק את יחסי הכוחות
באיזשהוא שלב הייתה לי מחשבה פרועה שבנדו הוא מקס, במיוחד שהיה כתוב שמקס נראה שונה כסקנדר מהבייס...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
באיזשהוא שלב הייתה לי מחשבה פרועה שבנדו הוא מקס, במיוחד שהיה כתוב שמקס נראה שונה כסקנדר מהבייס...
תכניסו לספויילריםםםםםם
ניחוש הזוי, אבל ממש יכול להיות
הרי זירו חיפש דופליקט בוגד בעמק השדים, ומסופר לנו איך מקס נפגש עם זירו בעמק השדים
איך הוא יצא חי מהמפגש? הרי זירו הורג כל דופליקט שהוא פוגש!!
אני דווקא הייתי שמחה להבין יותר לעומק, למה? מה מחייב אותם? הרי בוגדים תמיד יש, אז למה פה אף אחד לא מפר את השבועה? מה הם מרוויחים (רובם אפילו לא בחרו בזה מרצון- גנטי)...
כי יש את השומרים האלו שהורגים את הדופליקטים שלא מקיימים את היורמנטהום
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

קראתי כמעט את כל הספרים שלה,
שמתי לב לשני ספרים שאני אישית, לא התחברתי אליהם
1. משפט שדה
2. סוף העולם דרומה.

חשבתי עם עצמי רבות, והגעתי למסקנה מעניינת,
אנשים לא אוהבים לקרוא ספר שלום שיש בו כל כך הרבה התרחשויות, על כלום,
לדוג'.
בסוף העולם דרומה יש קטע על קבוצת חוקרים, שנתקעו במרכז מחקר שלהם ללא יכולת לתקשר, ולכן הם מפלסים את דרכם לנקודה מסוימת
יונה ספיר מתארת באריכות את הדרך שלהם, ואייך אט אט משלושה נשאר רק אחד,
מרתק, אבל לבסוף, לא יצא מהקטע הזה כלום, אותו ניצול לא עזר כלום במסעו, מיד שלחו מסוק, ושלום על ישראל,

וכן אותו ילדון שנשלח לאנטרקטיקה כדי לתעד את הפעילות הישראלית, כל הרוח יצאה מהמפרשים, כשגילנו שברגע האמת, כלומר כשהוא באמצע לתעד הכל ולצלם, מופיע מאחוריו אותו משלח, למה הוא השקיע בו כל כך הרבה כסף, ולא חשב על רעיון פשוט, לצלם לבד...

באשר למשפט שדה,
כל הספר נגמר בשום כלום אחד גדול, הוא יודע מי חיסל את אותו מפקד (שאינני זוכר את שמו) ואסור לו לספר על האירוע הזה כלום, ספר שנתקע עם שום כלום, לא כל כך נחמד לקרוא אותו


גם בסדרת מרגל להשכרה, הספר "מבוקש" הכי פחות חביב בגלל סיבה זו .
כולם מוזמנים
גאה בעצמי שניחשתי כבר לפני שבועיים שדוד בן הוא מקסימילאן
נהניתי מכל רגע בקריאה, מקווה שגם אתם
ספר פשוט מטורף
לדעתי - הכי טוב בינתיים מכל הסדרה
ותודה ל
@יונה ספיר על שהוא נגמר בנימה עצובה אך אופטימית מאוד
קצת הפריע לי שהעלילה המרכזית לא הייתה שנת ההתגלות, אלא כל המסעות בעבר / בבועת האוצרים
ושכמו תמיד דני לא הצליח לקבל את המקום הראשון
אגב, האם למישהו זה היה הפתעה שהתפרצות הר הגעש הייתה האר"ן? זה היה ברור לי מהשניה הראשונה
יאללה שוטו
קטע שכתבתי- שילוב של מרגל להשכרה ודופליקטים🔥



אייל שמע רחש מבחוץ.
איך-- מה--?
זה המקום בין הסודיים בעולם! לא היה סיכוי למישהו להתחקות על עקבותיו, אלא אם כן הוא... אייל חיפש דימוי מתאים, לא בן אנוש.
אייל יצא מהמבנה הרעוע, דורך את אקדחו בשנייה.
הוא הביט המום בדמות שצצה מולו לפתע, כאילו מתוך אש.
אייל לא רגיל להיות המום. שום דבר כבר לא מפתיע אותו, סוכן הביון המהולל. אבל בכל זאת- לצאת מתוך אש? לזה הוא לא ציפה.
"נעים להכיר" הדמות התקרבה אליו, ואייל כבר יכל להבחין שמדובר באיש צעיר, בן 20 לכל היותר. "דֶנִי הארט".
"אייל גלבוע". אייל לא כלא את סקרנותו, ושאל: "איך הגעת לכאן?"
"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?" דֶנִי שאל. "זה ילווה אותך עד סוף חייך". אנשי הקוֹסְטָדוֹס סִילֶנְטִי לעולם לא עוזבים רֶבֵלַרים.
"בטוח". אייל לא הרפה את אחיזתו באקדח.
"אני... דוּפְּלִיקֶט" דֶנִי לחש, כאילו אי מי יכול להגיע למקום הזה מלבדו. אנשיו של זירו מגיעים לכל מקום. הבהבה הידיעה בראשו.
"אתה מה?" אייל תמה. דוּפְּלִיקֶט? לא שמעתי על זה מעולם. יותר מדי דברים מוזרים פה.
"בקצרה- יש בעולם מסדר נסתר, הנקרא מסדר הדוּפְּלִיקֶטִים. בעצם, אנחנו לא בני אנוש. כלומר, אנחנו בני אנוש שניחנו בכוח מיוחד- להשתכפל. כרגע אני סֵקֶנְדֶר, שזה אומר--" רעיון צץ במוחו של דֶנִי, "בלי דיבורים, פשוט תראה".
דֶנִי ביצע כמה תנועות בידו שאייל לא הצליח לעקוב אחריהן, ולפתע הם נעטפו בהילה של אש.
למראה עיניו הפעורות של אייל, דֶנִי ביצע שוב את התנועות והאש נעלמה כלא הייתה.
אייל מלמל בכעס "לא ימצא בך... מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים..." בשבת האחרונה שלו בבית, לפני שקרה כל מה שקרה, חוגלת ביקשה ממנו ללמוד איתה למבחן. השבת הזאת נחרתה במוחו לנצח. תבורך המורה של חוגלת שהחליטה לבחון אותם על סוגי המכשפים בספר דברים.
דֶנִי שלף את הכובע מראשו, מציג שם כיפה שחורה גדולה. "אני יהודי, אייל. חרדי. לא מכשף חלילה. דופליקים זהו כוח עצום, שה' יתברך נתן לעולם, על מנת שנשתמש בו לטוב. ואני יכול להעיד על עצמי שאני דווקא בזכות כוח זה מגביר את קידוש ה' בעולם. בכל אופן, אייל, באתי לטובתך."
"לשם מה באמת באת לכאן? איך הצלחת לגלות את המקום הזה?" כמה אייל חיפש עד שמצא מקום שאין רגל אדם דורכת בו.
"אינני בן אנוש, אייל. אני דופליקט. היכולות שלי שונות" דֶנִי נאנח. "אני באתי לכאן אייל... בשביל לומר לך משהו".
"תגיד" עיני אייל, ירוקות זועמות, עדיין לא הפשירו.
"אייל. באתי להודיע לך שזה נגמר. אתה יכול לחזור הביתה." נשימה עמוקה, "אפרת מחכה לך".
וכמו מתוך חלום, דֶנִי התמוסס לתוך האש,
ונעלם.


△▽△


אלי ישב בדירתו בישראל, זורק את פחית הקולה מספר האלף שהוא שתה ביממה האחרונה לכיוון הפח.
אייל. איפה הוא?? הוא הפך יבשות וימים בשביל לגלות את מיקום חברו הטוב.
לא מצא קצה של חוט שיעיד על מיקומו.
חוץ מ... אלי נזכר בדֶנִי. יצור מוזר שהתעקש שהוא יכול למצוא את אייל.
מה איתו באמת?
לפתע, בדיוק כמו שקרה לאייל לפני דקות מועטות אי שם בגלובוס, צצה דמות מתוך אש.
אלי שותק למקומו. "ממ..ממה אתה עושה כאן??? מי אתה??"
"נעים להכיר" קול מלא רוע, "זירו. אתה תתחרט על היום שפגשת אותי, תאמין לי. אבל אין לך ברירה. החיים של חבר שלך תלויים בך."
"אייל???"
"גם. וגם דֶנִי, הדופליקט העלוב ששלחת אליו. שניהם בידי".
אלי נשך את שפתיו, "דוּפְּלִיקֶט?"
"אה, שכחתי שאתה תמים. כן, בנדו עדכן אותי עליך הכל. דופליקט זה-- בעצם, מי אתה שמגיע לך הסבר? אייל בידיים שלי" ועוד רגע גם אתה.
"מה.. מה אתה רוצה??" אלי ניסה למקד מבטו בזירו.
"זה פשוט. עכשיו רק תצטרף אליי, ואסביר לך בדרך" שלא תיקח יותר מ3 שניות. יש לך עסק עם דופליקט, אלי יקירי.
"אני רוצה הוכחה" אלי התאפס על עצמו. הוא לא יכול להיות בטוח בכלום. מה הסיכוי שמישהו מצא את אייל? אפילו אני, חברו הטוב לא הצלחתי!
"הוכחה... ובכן" זירו חשף את שיניו הצחורות, "לא תקבל. בוא עכשיו"
"ואם אסרב?"
"סירוב לא יזיז פה כלום. אני דופליקט. אתה עכשיו מתלווה אלי בין אם תרצה ובין אם לא. שלוש, שתיים, אחת..."
זירו סגר ופתח את ידיו ונעלם לתוך הילה של אש, כשאלי, איתו.
הקרב על חיי חברך, וחייך, מתחיל עכשיו.


△▽△


אייל מצמץ פעמיים בעיניו. מה-- מה קרה עכשיו?
הוא חלם?
זה אמיתי?
לא. הוא לא חלם.
אייל נכנס לתוך המבנה הרעוע, נותן לזכרונות להציף את כולו.
אפרת. הילדים. שילה הקטן.
והוא... איזה מן איש הוא? נטש אותם, גלה למקום שאיש לא יכיר.
איש לא יכיר, אה? אז מה בדיוק היצור ההוא, דֶנִי או איך שלא קוראים לו עשה כאן?
אייל השעין את ראשו על כף ידו ועצם את עיניו.
שוב רחש. דֶנִי חזר?
משהו במחשבה הזאת שימח אותו, משום מה.
לא. זה לא היה דֶנִי.
אייל שלף את אקדחו, מכוון אותו לכיוון הבא.
"אייל גלבוע" הוא לחש בקול מאיים. "הגיע יומך".
"אתה מצפה שאתחיל לבכות לאמא?" אייל סינן. הוא לא יודע מי זה, אבל שידע שהוא לא הראשון. "לא יעבוד לך, היא נפטרה".
"משתתף בצערך" הלעג נשמע היטב במרחב השקט, "הסֵקֶנְדֶר שלי, ברגעים אלו ממש, לוקח את חברך הטוב אלי. הבייס של דֶנִי בידי, וגם אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלו. מי שביקר אותך עכשיו הוא הסֵקֶנְדֶר האחרון שנותר לו, מלבד סֵקֶנְדֶר בועת האוצרים. ובועת האוצרים, גם היא כבר בידי"
"מי אתה" אייל לא שאל. הוא ציווה.
משהו בטון שלו גרם לזירו לענות. "אני זירו. אייל, המשחק שלך נגמר היום. תברח לאן שרק תרצה, הדופליקטים ישיגו אותך. הגיע הזמן להבין שהפעם כשלת"
"אז מה מונע ממך להרוג אותי?" אייל לא חש פחד. הוא יודע שלבא שמולו יש אינטרסים להיותו בחיים.
"אני צריך אותך".
כמו תמיד. אין מי שלא. "ברוך הבא למועדון. קח מספר".
זירו כיווץ את עיניו. אייל הזה... הוא החליט לא להרבות במילים מיותרות.
בפעם השלישית לאותו יום, טבעת של אש עטפה את השניים והם התמוססו לאיטם אל הלא נודע.
אייל גלבוע, המשחק רק התחיל.


△▽△


דֶנִי הארט. אפרת הגתה שוב ושוב את השם שכיכב במחשבתה.
הוא הצליח למצוא את אייל?
להעביר לו את המסר?
הוא הצליח... לשכנע את אייל לחזור הביתה?
"בואו לארוחת ערב, ילדים". היא קראה בקול, מביאה צלחות חד פעמיות מהארון. למי יש כוח לשטוף כלים בתקופה הזאת?
חוגלת, קראה כהרגלה, "אני באמצע ספר".
אליצפן הגיח מהחצר, מתיישב ליד השולחן. "מה יש לאכול?" הוא שאל.
"יש לחמניות ויש כל מיני ממרחים, אתה יכול לקחת לך. איפה אלישמע?" שאלה בעייפות.
"ל'יודע" אליצפן אמר, לוקח לעצמו לחמנייה מהשקית.
עשר דקות כבר עברו ואפרת התחילה לדאוג. בחוץ כבר חשוך, ואחרי הסבב טלפונים שערכה נשמע שאלישמע לא בשום מקום. נו באמת, איפה הוא יכול להיות?
"אמא, שילה התעורר" חוגלת זרקה את הספר על הספה, הולכת לחדר הבנים.
"תשמרי עליו עכשיו את, חוגלת, טוב?" אפרת לא ידעה מה לעשות. איפה הילד הזה?
שרק לא יעלם לה עכשיו. מספיק לה אייל.



אותה שעה בדיוק, קצה היישוב שלומים.
"ילד, בוא רגע תראה לי איפה משפחת קצבורג" אדם חסון, כבן ארבעים לערך פנה אל אלישמע.
"אבא אמר לי לא ללכת עם זרים ואתה זר" אלישמע קיפץ סביב הזר בהתלהבות.
"רק תראה לי איפה הם גרים" הוא ביקש.
"אבל אבא אמר" והוא לא בבית עכשיו, ודווקא לכן אקשיב לו.
"אבא לא בבית" הזר כאילו קרא את מחשבותיו "אתה יכול לבוא, הוא לא יכעס".
"אדון זר, מי אתה ואיך אתה יודע שאב'שלי לא בבית?" אלישמע הסתקרן.
ילד קטן. וואלה אין לי כוח אליו. מזל שאני דוּפְּלִיקֶט.
בפעם הרביעית לאותו יום, ללא שום שינוי, האדם ביצע את התנועות הדרושות והילה של אש עטפה אותם, ממוססת את השניים באיטיות.


△▽△


"שוב אנחנו נפגשים, אה?" זירו הפתיע את דֶנִי ממאחורה.
"ידידים ותיקים" דֶנִי נאנח. מה זירו רוצה ממנו הפעם?
"אתה מוקף, דֶנִי. אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלך כבר אצלי"
דֶנִי קטע אותו, "ידוע". הוא ביצע נקסום, וראה שהסֵקֶנְדֶר שלו כלוא בקופסת כליאה אצל זירו, ללא יכולת להזיז את ידיו.
זירו המשיך ללא כל התייחסות לדֶנִי, "וגם אתה, הבייס, כבר אצלי. אין לך דרך לצאת מפה" לפתע התגלו כמה צלליות של דופליקטים בסביבה.
דֶנִי לא נרתע. לא פעם ראשונה שזירו רוצה ממני משהו.
"אתה לא מפחד, ואני לגמרי מבין אותך. אבל הפעם, לא מדובר רק בדופליקטים. הסיפור הזה, הוא של בני אנוש". זירו חייך בערמומיות, יודע שזה יצית את דֶנִי.
אייל! עיניו של דֶנִי נפערו, למה, למען ה', גם הוא בסיפור?
רגע. בכלל, מי אמר שמדובר עליו?
תהיה הגיוני, דֶנִי. אין בן אנוש אחר שיהיה מעורב כאן
.
"אייל אצלך כבר?" דֶנִי שאל בייאוש.
"אייל, והבן שלו, וחבר שלו, אלי. גם אותו אני צריך"
"הבן שלו?" דֶנִי רשף. עד היכן זירו מסוגל להגיע?!?
"אני לא הראשון" זירו התכוון לפרשיית אליצפן. אבל כן הדופליקט הראשון.
"מה.. מה אתה רוצה ממנו?" דֶנִי שאל, יודע שלא בהכרח יקבל תשובה.
"מאייל או מבנו?"
"משניהם".
"שאלה מעניינת. את אלישמע אני צריך על מנת לסחוט בעזרתו את את אביו, ואת אייל" זירו לחש בקול ארסי "אהפוך לדופליקט".
כדור הטונגו אצלי, ואין כוח בעולם שיוכל לעמוד מולי.

△▽△

"אייל" זירו פנה אליו, "גש הנה".
"מדוע שאעשה זאת?" אייל נשאר לעמוד במקומו.
"אם אינך חפץ בכך, אל תבוא. אני אבוא אליך" זירו, באופן מפתיע, התקרב הוא לאייל.
"אלישמע בידי" הוא לחש לאוזנו, אך כל הברה נשמעה לאייל כמו אלף פעמונים.
אלישמע..!
הוא נשם עמוקות, והישיר מבטו אל זירו. אייל לא מראה חולשה מעולם. גם כשהוא חטוף על ידי ישות מוזרה כמו זירו. "תביא לי אותו". ביקש.
"כן בטח, ממש בשמחה. רק קודם, יש דבר שאתה צריך לעשות" זירו שלף שפורפרת בוהקת, כדור סגול מרצד מעליה. "בוא!" פקד על אייל.
אייל ניגש בצעדים קטנים, אך בטוחים.
"תיגע בזה" זירו הורה לאייל. אייל הביט בכדור המכושף. "ואז מה יקרה?"
"תיגע ואז תדע"
"לא רוצה"
"אין לך ברירה. אלישמע עוד רגע כאן" זירו סימן לבנדו והוא יצא החוצה, להביא את אלישמע.
"תיגע" זירו ציווה.
"לא נוגע".
"תיגע".
לא נוגע".
לזירו נמאסו המשחקים, והוא פשוט דחף את השפורפרת עם הכדור לעבר ידו של אייל.
בדיוק ברגע שאלישמע נכנס.
"אבא, לאאאאא!" הוא זעק.
אבל כבר היה מאוחר מדי.
אייל חווה את ההתגלות הדופליקטית הראשונה שלו.




איך זה?
לעשות המשך?
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה