ביקורת ספרות דופליקטים/כרך ראשון- התגלות.

  • הוסף לסימניות
  • #1
8 שעות לאחר שהספר הגיע לידי, ואני כבר כותבת את הביקורת...
פעם ראשונה שאני מעיזה, ביקורת מוזרה מאוד...

הקדמה
שנים שהסוגה הזאת הייתה טאבו בציבור החרדי
שום סופר/ת לא העיזו להיכנס להר הזה,
מלבד כמה בודדים, בעיקר ספרי ילדים
ומובן למה, בעצם היותה פנטזיה היא סוג של כפירה. נדרשת מיומנות רבה בשמירה על פנטזיה ואמונה בו זמנית.
אישית, לא מכירה עוד ספרי פנטזיה למבוגרים.
עד שבאה @יונה ספיר , שברה את המוסכמה ועשתה את בגדול. מה זה בגדול? בענק!!! (כוחות על אנושיים כבר אמרנו?;))
ספר פנטזיה, לפי כל הכללים
מסדרים סודיים, כוחות על אנושיים, כדורים זוהרים ותליונים מוזרים.
ספר גאוני בטירוף. מפחיד לחשוב על שלושת הטיוטות שנמחקו, לא חושבת שאני הייתי עושה את זה...
נקודה חמודה - בספרים הקודמים שלמה דודק הוא תחקירן ועורך, בספר הנוכחי אין מה לחקור אז הוא רק עורך...
וזה ניכר קצת!

הסדרה:
סדרת דופליקטים
גיבור הסדרה - דני (בסגול) הארט
סדרה בת חמש כרכים
כל כרך מתרחש על פני מדינה אחרת בכדור הארץ

הספר:
כתיבה:
אין חולק. יונה כתבה את הספר, לא אף כפיל או סקנדר...
דו שיח שנון, שליטה מלאה בכל פריטי המידע בסיפור, אפס חורים, הכנסת מידע בכפית, רציחות בכמויות, הרשע- שסוחט-את-גיבור-הסיפור-ע"י- חיי- חבריו דמויות בנויות היטב, מאופינות מושלם, סופרמנים עמידים בחקירות בעינויים בהרעבה ובהתשה, בסוף הספר הכל מתהפך כמובן וכו'. מי שיתעמק ימצא נקודות רבות מאוד של דמיון למרגל להשכרה.

מיקום: כדור הארץ, ברוב הספר. על הארצות סיים, אוטוקרט, פיוצ'ר, אינדווידואל, פרדייס
בספר זה ההתמקדות היא במדינת סיים, ובכל ספר הסיפור יתרחש במדינה אחרת
ואיך?
זה כבר קשור לעלילה...

עלילה: בהווה: דני הארט, צעיר יהודי המתגורר בפרדייס ומתמודד עם בעיית זיכרון מוזרה נשלח לתחרות עולמית לגילוי המוכשרים בעולם.
דני גאון, חזק בצורה יוצאת דופן, מהיר, ו- ככל הנראה לא יתחתן בקרוב עם בעיה כזאת, כך שהוא להישלח אל "שנת ההתגלות"
משם הכל מסתבך במהירות. דני מגלה שהוא חבר במסדר הדופליקטים, מקבל משימות, שומע על האוייבים, וגם יוצא להילחם בהם באומץ לב.
בעבר: דוקטור שהוא גם מנהל בית יתומים מגלה כח מיוחד, שגורם לו להשתכפל. ברצינות, היה פרופסור אחד - נהיה שתים.
ד"ר קאלי מקים את מסדר הדופליקטים, שערכיו הם דומיה, גבורה, הגנה ונאמנות.

ולשאלה הבוערת...
איך השילוב בין המילים פנטזיה, למילה חרדית?
חביב. זה דעתי. ללא מספיק חרדי...
אמנם הדופליקטים מאמינים בה' ויודעים שכוחם ממנו, אך משימות רבות שמוטלות על דני לא בהכרח כאלו שרב יתיר לו אותם...

נקודות שאהבתי מאוד
1. את הפנטזיה...
כל הפנטזיה הזאת כ"כ ברורה, כ"כ הייתה יכולה לקרות, שזה מדהים.

2. את החוצפה של דני. היא יפה ומחמיאה לו: )

נקודות שהפריעו לי / לא היו מספיק ברורות
1. מקסימיליאן. היצור הזה לא היה מספיק ברור.
רגע דואג לדני כ"כ, סובל בשבילו ייסורים גדולים מאוד, וברגע אחר הוא יודע דברים שגם המאסטר לא ידע להסביר אותם.

2. החלוקה בין המדינות. כל הקטע המדיני היה לא מספיק ברור. איך זה שהאנושות מתחלקת ככה? ועוד מאוחדת יחסית...
הרי כבר אמר רולס רויס: "האנושות לא בשלה לשלום" (לוחמי הצללים)
מוזכרת שם מלחמת העולם השניה, וכן המהפכה הגדולה שבה קרה כל זה
לעניות דעתי היה כדאי לפרט קצת מה היה שם

3. אם המאסטר הוא היורש, ויש לו את כל הכוחות, איך זירו הצליח להכריח אותו להביא את הכדור? לא ברור שם לגמרי...
אפשר לתרץ שבעזרת התליון. אבל אם יש לזירו את התליון כבר שנים, למה הוא לא השתמש בו עד עכשיו?

4. מה יתן לזירו להיות דופליקט, אם בכל מקרה יש כאלו שמכירים אותו בבועת האוצרים ויהרגו אותו?
וכן, המטרה שלו לא ברורה לגמרי
איך הוא יקבל כוחות אם הוא לא יעשה משימות? והרי זירו אמר לדני שהוא לא מתכוון לקיים את השבועה?

5. לא נעים הקטע של ההסתרות בין הלן למייקל
בכל אופן בני זוג...
ואם כבר מדברים על קלן, איך היא ידעה שדני הסקנדר הוא לא דני הפייס?

6. מה עם המשיח? בכל אופן...


קיצור, ספר הזוי.
נהניתי מכל רגע
מתי יוצא הספר הבא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו.
ביקורת טובה שעושה חשק לקרוא את הספר. (הייתי קוראת אותו גם בלעדיה, אבל עכשיו זה הרבה יותר מסקרן, ואני ממש רוצה לראות אם אני אסכים על מה שכתבת בספויילר...נעדכן..)

לגבי זה,
שום סופר/ת לא העיזו להיכנס להר הזה,
לא מדויק. ליעל רועי יש שלוש לפחות, (מחלק התמונים, מחנה הקיץ של אדון הוא, ילדי דינור. אגב ילדי דינור, ממליצה בחום!!) ואני יודעת שעכשיו חלקכם חושבים 'אבל זה אליגוריה, ולא פנטזיה!' אז נכון,
אבל מה שהיא עשה זה בהחלט אומץ שראוי מאוד להערכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו.
ביקורת טובה שעושה חשק לקרוא את הספר. (הייתי קוראת אותו גם בלעדיה, אבל עכשיו זה הרבה יותר מסקרן, ואני ממש רוצה לראות אם אני אסכים על מה שכתבת בספויילר...נעדכן..)

לגבי זה,

לא מדויק. ליעל רועי יש שלוש לפחות, (מחלק התמונים, מחנה הקיץ של אדון הוא, ילדי דינור. אגב ילדי דינור, ממליצה בחום!!) ואני יודעת שעכשיו חלקכם חושבים 'אבל זה אליגוריה, ולא פנטזיה!' אז נכון,
אבל מה שהיא עשה זה בהחלט אומץ שראוי מאוד להערכה.
ילדי דינור בלבד הוא פנטזיה.
האחרים אליגוריות לחלוטין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואו ברכי זריזה!
אז גם אני קראתי את הספר למרות שהבטחתי לשמור אותו לשבת, איזה... כולה אמרתי שאני אקרא את ההתחלה להבין מי נגד מי ומה הסגנון :sne:

עוד לא ממש עיכלתי את הספר, אבל יש לי השגות לגביו.

יש פה ספוילרים, זהירות.
גם אני לא קראתי הארי פוטר וספרי פנטזיה בסגנון והיו רגעים שהרגשתי שהסיפור הזוי כמעט מידי. נגיד הקטע של מקסימיליאן עם החלפת כוחות העל ובכלל כל הנקסומים האלה (למרות שזה סך הכל כמו עלעל וצמח מאחד מאלף).
ועוד משהו, מסתבר שיונה ספיר עצמה נתנה לפרוגיסטים ספוילר קטן בעבר לגבי דרך היווצרות הדופליקטים, ולא רק. מעניין לקרוא את האשכול הזה ולהשוות לספר, ומעניין עוד יותר האם ועד כמה האשכול נתן השראה לסופרת.
כאן הבאת רעיון, מנסה לפשט אותו קצת, ברשותך.
נניח היה אירוע כמו אירוע טונגוסקה, כן? סתם לשם המחשה.
נניח בעקבות האירוע אנשים שהיו שם, קיבלו כוחות הזויים (נקביל אותם לכוחות קסם, כדי לא להסגיר יותר מידע) ובלתי מציאותיים בעליל.
אנשים לא יגידו שזו כפירה? זה לא יזכיר להם, חלילה, את המפץ הגדול שיצר את כדור הארץ ובעקבותיו בסופו של דבר יצורים תבוניים שהתפתחו עם השנים (עפ"ל) הנקראים כיום בני אדם?
אני אשמח לשמוע שיקבלו את זה.
חוששת שלא.
כך בעולם הפנטזיה יכולים להיות אנשים בעלי כוחות לעוף / לשלוט במתכות / להידבק לקירות חלקים / לשרוף דברים עם העיניים / להקפיא דברים, ועוד ועוד...
הופה! או שזה ניחוש מוצלח או שנתת רעיון (או שזה פשוט כוח על מוכר מספרי פנטזיות, גם אפשרות...)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
בראש שלי סיפור הפנטזיה החרדי הראשון האמיתי למבוגרים הוא יחידאי. (והיה גם את היתונשים של מוריופ האלופה שלמען הפי.סי אקרא לו פנטזיה נקיה ולא חרדית)
בכל אופן תודה על הביקורת, ומכיוון שלא אקרא את הספר בגלל בעיה אישית עם סגנון הכתיבה (והאורך...) אשמח, כן, לספוילרים! או לעלילה בקצרה. תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יש פה ספוילרים, זהירות.
undefined
מסכימה איתך לחלוטין בנוגע למקסימיליאן
דרך אגב, השם היה מוכר לי מספר כלשהו של הרב ליהמן
או שזה שם מוכר ולי לא ידוע....
בראש שלי סיפור הפנטזיה החרדי הראשון האמיתי למבוגרים הוא יחידאי. (והיה גם את היתונשים של מוריופ האלופה שלמען הפי.סי אקרא לו פנטזיה נקיה ולא חרדית)
השאלה היא מה נקרא קודם למה, פרסום בפרוג או הדפסת ספר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מסכימה איתך לחלוטין בנוגע למקסימיליאן
דרך אגב, השם היה מוכר לי מספר כלשהו של הרב ליהמן
או שזה שם מוכר ולי לא ידוע....
זה נראה לי שם אצולה נושן. הגיוני שמקס ניכס אותו אליו הרי זה לא השם האמיתי שלו...
וכמו שכתבת בהתחלה באמת מקס הזה לא ברור, הוא אמור להכיר את זירו כי הוא פגש אותו ביום שמייקל עזב את עמק השדים למרות זאת הוא אמר שהמסדר לא מכיר את זהותו של זירו, אבל זה כנראה שייך לכרך הבא בסדרה.

3. אם המאסטר הוא היורש, ויש לו את כל הכוחות, איך זירו הצליח להכריח אותו להביא את הכדור? לא ברור שם לגמרי...
אפשר לתרץ שבעזרת התליון. אבל אם יש לזירו את התליון כבר שנים, למה הוא לא השתמש בו עד עכשיו?
לתליון יש השפעה של כמה קילומטרים, ככה שזירו היה חייב שהמאסטר יהיה בקרבתו בשביל לנטרל את הכוחות שלו. בעצם התליון הוא סוג של מנגנון הגנה מפני הדופליקטים למקרה שהם יחליטו להשתלט על העולם וכל זה.
4. מה יתן לזירו להיות דופליקט, אם בכל מקרה יש כאלו שמכירים אותו בבועת האוצרים ויהרגו אותו?
וכן, המטרה שלו לא ברורה לגמרי
איך הוא יקבל כוחות אם הוא לא יעשה משימות? והרי זירו אמר לדני שהוא לא מתכוון לקיים את השבועה?
וואלה נכון, לא חשבתי על זה.
אולי בתור זה שמחזיק באבן הסגולה (איך קוראים לה?) הוא יכול ליצור בועת אוצרים משלו בדיוק כמו ד"ר קאלי. בכלל הוא יכול לתת לכל האנשים שלו לגעת באבן ואז הם יהיו קבוצה ולא דופליקט בודד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה נראה לי שם אצולה נושן. הגיוני שמקס ניכס אותו אליו הרי זה לא השם האמיתי שלו...
וכמו שכתבת בהתחלה באמת מקס הזה לא ברור, הוא אמור להכיר את זירו כי הוא פגש אותו ביום שמייקל עזב את עמק השדים למרות זאת הוא אמר שהמסדר לא מכיר את זהותו של זירו, אבל זה כנראה שייך לכרך הבא בסדרה.


לתליון יש השפעה של כמה קילומטרים, ככה שזירו היה חייב שהמאסטר יהיה בקרבתו בשביל לנטרל את הכוחות שלו. בעצם התליון הוא סוג של מנגנון הגנה מפני הדופליקטים למקרה שהם יחליטו להשתלט על העולם וכל זה.

וואלה נכון, לא חשבתי על זה.
אולי בתור זה שמחזיק באבן הסגולה (איך קוראים לה?) הוא יכול ליצור בועת אוצרים משלו בדיוק כמו ד"ר קאלי. בכלל הוא יכול לתת לכל האנשים שלו לגעת באבן ואז הם יהיו קבוצה ולא דופליקט בודד.
פתרת לי כמה שאלות.
תודה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
השאלה היא מה נקרא קודם למה, פרסום בפרוג או הדפסת ספר...
כתבתי סיפור, לא ספר:)

אין אף אחד שמוכן לתמצת לי את העלילה בכמה משפטים?:( או שעלי לחכו לציבור קוראים רחב יותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ואם כבר מדברים על קלן, איך היא ידעה שדני הסקנדר הוא לא דני הפייס?
אחרי קריאה חוזרת של הספר הבנתי...
כי היא שמעה שדני הקפיא את הזאב, ולכן היא בדקה שהוא יכול להפשיר את השממית,
כי רק סקנדר יכול להשתמש בכוחות על ולא בייס...
אין אף אחד שמוכן לתמצת לי את העלילה בכמה משפטים?:( או שעלי לחכו לציבור קוראים רחב יותר
בעזרת ה' אני יעשה את זה תוך כמה ימים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
יש לי משהו שלא בדיוק הבנתי ואשמח להסבר:
אם בנדו לקח לדני את התרופה והבין מה היא, למה הוא לא גילה לזירו שדני הוא רק סקנדר? בהמשך כתוב בפירוש שזירו אמר שהוא לא ידע שדני סקנדר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
@brachy 100 קראתי את הביקורת שלך ברפרוף כי ממש נזהרתי מספויילרים (איכשהו אני יצאתי זו שקוראת אחרונה את הספר בתור שאחים שלי סידרו:cautious: אל תדאגו, אני אטפל בהם!)
בכל מקרה, ממש מדגדגות לי האצבעות ופוזלות לי העיניים לכיוון הספר אחרי הביקורת.
תודה לך!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #16
אוקי....
אז קראתי את הספר, בנשימה עצורה. למתעניינים: נקנה ביום שישי ב12 בצהריים, ב12 בלילה כבר לא נשאר לי עמודים לקרוא..

טוב, הספר הזה הוא יצירת מופת.
לחלוטין.
הוא הזוי, הוא מטורף, הוא לא צפוי בעליל, (כמעט..) ואם ככה נפתח ז'אנר הפנטזיה בציבורנו, יש למה לחכות...

אזהרת ספויילרים חמורה!!!

(כחכוחים, התמתחות קלה) "ועכשיו--- לביקורת!" (חצוצרות)

אוקי. אז הספר הזה מטורף, אבל כמו בכל ספר טוב, יש גם ביקורת: (טוב נו, לא ממש ביקורת, אלא כמה חורים שהפריעו לי..)

1. בנדו- הרי כתוב שכל דופליקט שבוגד, הורגים אותו. מה עם בנדו? חוצמזה, שאף דופליקט לא הפר מעולם את היורמנטהום, (אני כותבת נכון?..:rolleyes:) למה דווקא פה כן? מה מניע אותו?
לא בטוחה שבאמת כל אחד שבוגד הורגים אותו, בכל זאת עברה יותר מיממה...;) אבל ממש נראלי.

2. כשמסופר סיפור הפציעה של דני- המלא- שאז מגלים לנו שכל הזמן הוא לא היה הוא- אלא זה היה הסקנדר שלו, לא היה ברור לי איך אבא שלו לא הבין מיד שהוא לא הבן שלו- הרי כתוב במפורש שאבא שלו הוטרד מכמות הדם הקטנה שהייתה עליו, אבל אם זה היה הסקנדר- הדם היה אמור להיות סגול, לא?

3. נקודה טיפשית משהו, אבל שמתי לב אליה מיד, הציורים. כן, כן, אלו שבתחילת כל פרק... עד עמוד 140 לא שמתי לב לזה בכלל, אבל אז זה ממש הפריע לי.
עד עכשיו, הציורים היו די באותו הקו, ובאותו הסגנון. ופתאום אני פוגשת ציור שנראה כאילו הוא נתלש היישר מהמקלדת, מאיפשהו שמה ליד כל האימוג'ים..
זה אולי טיפשי, אבל זה הפריע לי. עד עכשיו היה לנו ספר היה מאוד תואם אווירה, הכריכה, הצדדים שלה, אפילו הגופן של המספרים בתחילת כל פרק, והציור הזה קצת תלש אותי מהאווירה....

4. כמו שציין כבר מישהו, השנינות המפורסמת, העקיצות, קצת נעלמו לי...
אומנם, דני מאוד שנון וציני, אבל... לא יודעת. חסר.
5. הסימבוליות.
כל הספר מאוד מאוד סימבולי.
פיוצ'ר-עתיד
פרדייס-גן עדן
דופליקט-שכפול
וכן הלאה... לא יודעת איך זה מבחינה מקצועית,- בקשר לכתיבה של פנטזיה- אבל את כותבת פנטזיה, תני לנו להרגיש שם לגמרי! פחות אהבתי.

6. זירו- נבל שטוח קצת. איפה התחכום, הערמומיות, הסיבובים מאחורי הגב שלנו, היה חסר לי. חבל.

7. בנדו- כמו שכתב @הוריקן הפריע לי גם. הוא הכיר את התרופה, וכנראה הבין שדני הוא סקנדר. איפה העדכון לזירו?

8. כשזירו העיף את דני מהצוק, הוא לא מת!! לא צפוי בכלל, אה?.. טוב, לא ציפינו שהגיבור ימות בכזה שלב מוקדם של הספר, אבל הפריע לי הסיום הצפוי מראש. (ייאמר לשבחה של הסופרת, שזו אחת הפעמים היחדות שצפיתי נכונה את ההמשך...)

9. משהו אחרון, לא זוכרת איפה ובאיזה משפט, היה כתוב עם ולא אם. שגיאה גסה.

היצור הזה לא היה מספיק ברור.
דווקא לדעתי הוא היה ממש חמוד. אהבתי את המיסתורין שלו. מרגיש לי שהולך להיות לנו מעניין איתו...
ואם כבר מדברים על מישהו לא ברור, נראלי זה קייזר. מריח לי משהו אפל שם...



אבל, חוץ מכל הכתוב כאן למעלה, ספר מיוחד ללא ספק. שווה קריאה לחלוטין.
וגם, ייתכן מאוד שבהמשך הסדרה יתבררו לנו כל הטעויות. ימים יגידו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
יש לי משהו שלא בדיוק הבנתי ואשמח להסבר:
אם בנדו לקח לדני את התרופה והבין מה היא, למה הוא לא גילה לזירו שדני הוא רק סקנדר? בהמשך כתוב בפירוש שזירו אמר שהוא לא ידע שדני סקנדר..
שאלה קשה...
במיוחד שהוא גם בלע אותה, ואז בדק את הדם שלו, וראה שהוא נהיה מה שהוא לא אמור להיות... (לא יודעת אם בנדו היה אז בייס או סקנדר) אולי הוא רצה שיהיה לו איזה קלף מול זירו. אנחנו לא יודעים בדיוק את יחסי הכוחות
@לרקוד על הירח - להכניס מהר לספויילר!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
1. בנדו- הרי כתוב שכל דופליקט שבוגד, הורגים אותו. מה עם בנדו? חוצמזה, שאף דופליקט לא הפר מעולם את היורמנטהום, (אני כותבת נכון?..:rolleyes:) למה דווקא פה כן? מה מניע אותו?
לא בטוח שהם יודעים שהוא בוגד.
לדעתי זירו מצא אותו בעמק השדים, והבטיח לו משמעות וכו'.
2. כשמסופר סיפור הפציעה של דני- המלא- שאז מגלים לנו שכל הזמן הוא לא היה הוא- אלא זה היה הסקנדר שלו, לא היה ברור לי איך אבא שלו לא הבין מיד שהוא לא הבן שלו- הרי כתוב במפורש שאבא שלו הוטרד מכמות הדם הקטנה שהייתה עליו, אבל אם זה היה הסקנדר- הדם היה אמור להיות סגול, לא?
ההסקנדר לא נפצע, פשוט מרחו עליו מהדם של דני.
הוא הרי המם את הזאב, אז ממה שהוא יפצע?
3. נקודה טיפשית משהו, אבל שמתי לב אליה מיד, הציורים. כן, כן, אלו שבתחילת כל פרק... עד עמוד 140 לא שמתי לב לזה בכלל, אבל אז זה ממש הפריע לי.
עד עכשיו, הציורים היו די באותו הקו, ובאותו הסגנון. ופתאום אני פוגשת ציור שנראה כאילו הוא נתלש היישר מהמקלדת, מאיפשהו שמה ליד כל האימוג'ים..
זה אולי טיפשי, אבל זה הפריע לי. עד עכשיו היה לנו ספר היה מאוד תואם אווירה, הכריכה, הצדדים שלה, אפילו הגופן של המספרים בתחילת כל פרק, והציור הזה קצת תלש אותי מהאווירה....
מסכימה איתך. הציורים היו מיותרים לחלוטין ולא קשורים
4. כמו שציין כבר מישהו, השנינות המפורסמת, העקיצות, קצת נעלמו לי...
אומנם, דני מאוד שנון וציני, אבל... לא יודעת. חסר.
בהחלט.
אבל שימו לב שמדובר על דני, שהוא נן אדם נורמלי בעיקרון
הוא איזה סוכן מוסד שעובר הכשרות וכו'
יחסית למה שהייתי מצפה ממנו הוא שנון בהחלט...
5. הסימבוליות.
כל הספר מאוד מאוד סימבולי.
פיוצ'ר-עתיד
פרדייס-גן עדן
דופליקט-שכפול
וכן הלאה... לא יודעת איך זה מבחינה מקצועית,- בקשר לכתיבה של פנטזיה- אבל את כותבת פנטזיה, תני לנו להרגיש שם לגמרי! פחות אהבתי.
דווקא לדעתי זה נתן מלא אוירה... אבל מסכימה איתך שזה מאוד מאוד סימבולי
6. זירו- נבל שטוח קצת. איפה התחכום, הערמומיות, הסיבובים מאחורי הגב שלנו, היה חסר לי. חבל.
דווקא הוא יחסית כן מתוחכם. למה שמצופה ממי שמתמודד מול יובניס פשוט...
7. בנדו- כמו שכתב @הוריקן הפריע לי גם. הוא הכיר את התרופה, וכנראה הבין שדני הוא סקנדר. איפה העדכון לזירו?
ע"ע מה שכתבתי להוריקן...
8. כשזירו העיף את דני מהצוק, הוא לא מת!! לא צפוי בכלל, אה?.. טוב, לא ציפינו שהגיבור ימות בכזה שלב מוקדם של הספר, אבל הפריע לי הסיום הצפוי מראש. (ייאמר לשבחה של הסופרת, שזו אחת הפעמים היחדות שצפיתי נכונה את ההמשך...)
כי הוא סקנדר!!! ולא בייס
זה היה נפילה מכווונת שהוא כמעט יהרג, ואם הוא סקנדר אז עוד יותר ברור שהוא לא יהרג
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אף דופליקט לא הפר מעולם את היורמנטהום
אני דווקא הייתי שמחה להבין יותר לעומק, למה? מה מחייב אותם? הרי בוגדים תמיד יש, אז למה פה אף אחד לא מפר את השבועה? מה הם מרוויחים (רובם אפילו לא בחרו בזה מרצון- גנטי)...
שאלה קשה...
במיוחד שהוא גם בלע אותה, ואז בדק את הדם שלו, וראה שהוא נהיה מה שהוא לא אמור להיות... (לא יודעת אם בנדו היה אז בייס או סקנדר) אולי הוא רצה שיהיה לו איזה קלף מול זירו. אנחנו לא יודעים בדיוק את יחסי הכוחות
באיזשהוא שלב הייתה לי מחשבה פרועה שבנדו הוא מקס, במיוחד שהיה כתוב שמקס נראה שונה כסקנדר מהבייס...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
באיזשהוא שלב הייתה לי מחשבה פרועה שבנדו הוא מקס, במיוחד שהיה כתוב שמקס נראה שונה כסקנדר מהבייס...
תכניסו לספויילריםםםםםם
ניחוש הזוי, אבל ממש יכול להיות
הרי זירו חיפש דופליקט בוגד בעמק השדים, ומסופר לנו איך מקס נפגש עם זירו בעמק השדים
איך הוא יצא חי מהמפגש? הרי זירו הורג כל דופליקט שהוא פוגש!!
אני דווקא הייתי שמחה להבין יותר לעומק, למה? מה מחייב אותם? הרי בוגדים תמיד יש, אז למה פה אף אחד לא מפר את השבועה? מה הם מרוויחים (רובם אפילו לא בחרו בזה מרצון- גנטי)...
כי יש את השומרים האלו שהורגים את הדופליקטים שלא מקיימים את היורמנטהום
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

דופליקטים 2 - ביקורת ספרות
אז הנה זה הגיע. אחרי שחיכינו שנה מאז ה'התגלות' והתבשרנו שהספר הבא לא יצא לתשרי ונאלץ להמתין עד ניסן. לאחר המתנה ארוכה הגיע הרגע וקיבלתי במייל הודעה מ'אור החיים' על הספר במכירה מוקדמת.

אז לפני שנתחיל עם הביקורות נקדים ונאמר שברור לכל דורש שיונה ספיר כבר מזמן כבשה את הכיסא של הסופרת מספר אחת בתחום ספרות המתח החרדית בכלל, והספר הזה בפרט הוא אחד הספרים הטובים שידעה הספרות החרדית מימיה, וכל הביקורות שיבואו כאן הם לפי דרגתה על אף שברור שאני לא יכול לכתוב ספר גאוני ומורכב כזה. ואצל אנשים בסדר גודל כזה מדקדקים כחוט השערה. ועוד אומר ואוסיף שקראתי את הספר בסך הכל פעם אחת לפני שהביקורת הזאת נכתבה, ככה שיתכן שישנם אי אלו דברים שלא אחזתי בקריאה הראשונה וידרשו פעם נוספת.

היא ללא ספק הולידה משהו חדש בספרות המתח שלנו. ממתח שהסתכם בסוכני ביון ומרגלים נושאי אקדחים, היא הביאה משהו חדשני ועתיק בא זמנית. אני בטוח שזו סדרה שתהדהד עוד שנים רבות על אף ספרי הפנטזיה הבאים שיבואו בעקבותיה. יש בה שילוב גאוני של דמות פנטזיונית יהודית בעולם שמוכר ולא מוכר לנו. לצעד כזה לא דרוש רק אומץ בלקחת אחריות לכתוב אותו, אלא גם את השכל והרגש המתאימים לעשות את זה נכון.

וכעת לביקורת:

ובכן, נתחיל עם הדבר שנגלה לעיני כולם עוד מבלי שנתעמק בספר שאני נושאים בידינו, והוא השם של הספר "אוצרים: כבלי החירות". לא הבנתי איפה בדיוק הקשר דוקא ל"אוצרים" בכל הספר הזה? מה גם שהוא שם פחות קליט, שלוש מילים שבתוכם יש גם נקודתיים. היה נראה לי יותר מתאים "כבלי החירות". ניתן אולי לשער שזה בגלל שבהמשך יהיה ספר שנושא שם דומה "אוצרים: דופליקי הדופליקטים וכו'". אבל עדיין לי זה נראה קצת פחות מתאים.

וכעת ניגש לדבר הבא, הדבר שנראה לעיני כל כבר מהרגע הראשון והוא כריכת הספר. כמו בספר הקודם גם בזה יונה ספיר לא מאכזבת ונותנת לספר כריכה שבולטת מאד במדף הספרים החרדי (והאמת שגם בציבור הכללי היא לא נפוצה כל כך) ויותר נוטה להזכיר תמונה של סרט הוליוודי. ללא ספק כריכה מושכת שגורמת לכל מי שניגש לחפש מתנה לאפיקומן באור החיים להושיט את ידו לספר גם אם הוא לא שמע מעולם את המילה 'דופליקטים'. כריכה יפהפייה, אפילו מאד. עם כל מה שהתלהבתי מהכריכה של הספר הראשון, מזאת התלהבתי יותר. הגרפיקאית כאן ללא ספק עשתה עבודה מדהימה ונדירה. (יש בי מחשבה לפנות אליה לגבי הכריכה לספר שלי). אבל עוד לפני שנרד לרזולוציות אני שואל: איזה קטע בספר היא באה להמחיש? מילא בספר הראשון היתה זו הבקתה בה התגוררו דני וחבריו במשך המשימה שלהם בסיים. אבל בספר הנוכחי חיפשתי סצנה של טירה בראש הר עולה בלהבות על רקע שמי הלילה - ולא מצאתי. יש את המגדל של זירו בראש ההר, שכנראה לא מדובר בו; יש את המלחמה בסוף על הקרצ'ר, אבל לא תיארתי את מבנה המשושה בתור טירה כזאת. חוצמזה שזה לא נראה מתרחש בתוך בועה בלב האוקיינוס – קיצער, עם כל היופי שלה, קצת קשה למצוא קשר בינה לבין ההתרחשויות בספר הזה.

וכעת בואו נרד טיפה לרזולוציות (ושוב, אני מתנצל עד הקפדנות. אבל כמו שאמרתי, בספרים בסדר גודל כזה מדקדקים גם על הפרטים הקטנים): א. הדואוסיינס שמופיע בכריכה לא זהה בצבעיו (גווני שחור ולבן עם ראש כהה) לתיאורים שבתוך הספר (גווני כחול וירוק), וגם לא לצבעי התמונה שבכרך הראשון. ב. האדם שרוכב עליו לא נראה בדיוק יושב עליו, אלא אם כן נאמר שיש לדואוסיינס איזו דבשת שמסתתרת מאחורי הכנף שלו (ועל הכנף עצמה לא יתכן שהוא יושב, אלא אם כן הוא רוצה למות), ואילו בספר הראשון הוא ממש ישב על הצוואר שלו בצורה מאד ברורה. נעבור לגב הספר. בגב הספר אם אינני טועה נראה זירו אוחז בשפופרת הזכוכית שבתוכה כטור הטונגו ליד הגוליבר הענקי. אז ככה: ג. במחילה, אבל ככה לא נראה זירו שמתואר בספר עם עור ושיער בהירים ועיני קרח תכולות. האדם שעומד שם נראה ממוצא מזרחי, אולי אפילו ערבי עם עור ושיער כהים. אולי זה בנדו או אאודו? לא ברור כל כך, מסתבר שלא. ד. לגבי הכלב שמופיע שם: קודם כל לפני שקראתי את הספר הוא בכלל לא היה נראה לי ענק, אלא פשוט יותר קרוב למצלמה מהאדם שעומד הרבה מאחוריו – כנראה שהפרספקטיבה לא מספיק ברורה. אולי היה ניתן לשפר את זה אם היו מוסיפים לשניהם צל על הקרקע. מה גם שהכלב מרים את הראש למעלה במבט מתחנחן כאילו הוא מסתכל לאדם שעומד מעליו ולא לבני אדם קטנים שמטיילים בין רגליו, דבר נותן תחושה שהוא נמוך וקטן. דבר נוסף: הכלב הזה לא נראה גוליבר מעוות גנטית בעקבות קרינה רדיואקטיבית, אין לו עיניים אדומות ומבע מפלצתי כמו שמתואר בספר. הוא דומה יותר לכלב מסטינו נפוליטנו איטלקי. הזאב שבגב הכרך הראשון לעומת זאת נראה הרבה יותר מאיים ומפחיד.

וכעת נעבור לדבר על תוכן הספר, ונחלק זאת לשני חלקים. האחד: הביקורות החיוביות על הספר. והשני: קצת הערות לשיפור.

* אחד הדברים הקשים בכתיבת סדרת פנטזיה, היא העובדה שהקוראים סיימו עם הספר הקודם כבר מלפני שנה וכבר הספיקו לשכוח הרבה מהחוקים והכוחות של העולם, וכעת אתה בא לתת להם עלילה באותו עולם שרוב הסיכויים שחלק גדול ממנו הם כבר הספיקו לשכוח. הדבר הזה קשה שבעתיים כשמדובר בסך הכל בכרך שני כשעל העולם הקסום שלך יש רק ספר אחד, והקוראים לא בדיוק זוכרים את מסגרת ה'גלובל', היחס המדוייק לסקנדר, צורת הזימון, מתי הוא מתאפשר, חוקי היורהמנטום וכו'. על הסופרת מוטלת כאן עבודה מקצועית כבר בעשרות העמודים הראשונים להכניס אותנו לאווירת העולם באלגנטיות, מבלי שנרגיש שאנחנו קוראים כאן איזה תקציר או איזכורים יבשים מהעולם ומהספר הקודם. והתהליך הזה עבר בספר בצורה מוצלחת ביותר. יונה ספיר ידעה להציף תוכך כדי קריאה באלגנטיות מחדש את כל המושגים והאיזכורים החשובים מהספרים הקודמים, מבלי לעצור ולהזכיר אותם בצורה עניינית ויבשה.

* נקודה נוספת שראויה לשבח היא שזה הספר הראשון בו אנחנו מתוודעים לגיבור-על יהודי אוטנטי. הוא נצרך להאכיל את הדואוסיינס לפניו, הוא מתייעץ עם רב על המשך דרכו בגלובל, הוא לא נכנס לכנסיה, יש ערכים יותר חשובים מחוקי היורהמנטום. בסוף הפ היו סיטואציות מאד ראליות והיוניות שהוא יתקל בהם ואני שמח שהסופרת לא ברחה מהם. והכי אהבתי שהדברים נעשו בצורה אלגנטית ולא מולחמת ומטיפה. (גם הקטע האצילי שהוא לא נדחף למכות עם דיואו בשוק ממש מצאה חן בעיני).

* רמת המת של הסיפור עוצמתית ביותר. כל קטע נגמר בצורה שגרמה לי לדפדף לחלק בהא שבו הוא ממשיך רק כדי לברר שהכל בסדר (עד שגיליתי שלא והייתי חייב לקרוא את כל העמודים עד לשם). אומנות ראוייה לשבח. זו טכניקה שהרבה סופרים משתמשים בה, אבל החוכמה היא לא רק לסיים במתח, אלא גם להראות שזו לא היתה סיומת סתמית ובאמת התפתח משהו רציני בעלילה. (בשונה מהסופרים שגומרים פרק במתח שמתברר כמיצג שוא בעמוד הבא, דבר שגורם לקורא לאבד אמון, כמו בסיפור על הוא שצעק "זאב זאב").

* זירו – הוא נבל פשוט גאוני. נראה לי שהוא הנבך הכי מפחיד שפגשתי. ככל שקייזר ומסדר הדופליקטים מנסים להיות חכמים יותר, זירו נהיה מפחיד יותר. אהבתי איך שהיא נכנסה לפרטים עם כל התרגיל שהוא עשה עם קאזנס והמוות שלו. הוא נבל באמת לא צפוי, מצד אחד רצחני להחריד, ומאידך כל כך מתרפס כלפי דני, ועוד בסוף אם הספר... אין מה לומר נבל פנטסטי.

* שמות יותר מקוריים – בספר הזה בשונה מקודמו יונה ספיר הביאה מכלול שמות מקורי וקסום יותר כמו 'ריקורדום', 'פאוטור', 'חרב המורטם', 'ואגבונדים' (שאגב, הם דמויות גאוניות ומתוקות להפליא). יותר טוב מהספר הקודם שכמעט כל השמות שפגשנו היו לקוחים מהשפה האנגלית כמו 'סקנדר', 'בייס', 'פיוצ'ר', 'פרדייס', 'סיים' וכדו'.

* היסטוריה מדהימה מוסיפה המון עומק לעלילה ולדמויות

* סיומת מטורפת – לא זכור לי שקראתי אי פעם סוף כל כך בלתי צפוי (כל הרחבה ותיאור שאוסיף רק יגרע).



ועכשיו לדברים הטעונים שיפור:

* הפרולוג – הספר פותח בדני שנכנס לתוך דלת סתרים ומוצא את עצמו בעבר ומקבל ספר מדוקטור קאלי. הקורא הקלאסי בטוח שזה קרה בתחילת הסיפור עוד לפני חזרתו של דני להמשך שנת ההתגלות, אבל פתאום פוגשים את הקטע הזה שוב בהמשך הספר כשהוא מוצא את המקום שפגע בו הריקורדום, ואז הקורא תופס שהפרולוג בכלל לא היה חלק בסיפור.

* טעויות מקלדת רבות מידי.

* כל ספר טוב מעביר את הקורא איזו חוויה של הרמוניה מסויימת, גם אם הוא חלק בסדרה הוא דואג להשלים איזה פרק מוגדר ומשאיר את הקורא עם תחושת שובע מסויימת (שלא סותרת את התיאבון למנה של הספר הבא). הספר הזה לא סגר מעגל מבחינתי. הגם שלאי נרפאה מהחולי שלה, המצב נהיה יותר מסובך מהמצב בו הספר התחיל, היתה לי תחושה של חוסר השלמה מצד העלילה שהרגישה כאילו נקטעה באמצע – נשארתי רעב. דבר נוסף: בתור קורא ציפיתי לתגמול בסוף הספר של איזה קרב מרשים או אירוע בומבסתי. האמת שהיה, אבל הקרב בבועת האוצרים יכל להיות הרבה יותר בעל צבע, פרטים ותחושות ולא להסתכם בדף אחד.

* עומס מידע מכביד – אני יודע שזה ספר פנטזיה שמתאר עולם אחר, אבל היו הרבה נקודות לאורך הספר שהיו די מייגעות, הן מצד הכפילות שלהם (יכולתי למצוא את עצמי מול שתי פיסקאות באותו עמוד שהסבירו את אותו רעיון) והן מצד המורכבות בה הם מוצגים. הרבה דברים של כללי זימון הסקנדרים והתפקוד שלהם, ההסבר על הריקורדום וההשלכות שלו בעולם ועוד דברים רבים היו מעט מורכבים בשביל קורא קלאסי. צריך למצוא דרך לפשט אותם יותר.

* חוסר שימוש בסאב-טקסט – לאורך התחביר נתקלים במשפטים ופסקאות בעלי עודף מילים מיותרות. ניקח למשל את עמ' 640 (בפסקא השניה בעמוד) רק כדוגמא: כשהספר מדבר של כך שרופיו הוא זאב לא תמים כמו שהוא נראה כתוב "לא רק מקסימיליאן ידע שהוא אינו כזה, אלא כל בעלי החיים שלחמו בו וניסו להרוג אותו. למרבה הצער הללו כבר לא יכלו לשתף אף אחד במה שחוו על בשרם: הם מתו מנשיכת שיניו המורעלות". המשפט האחרון בפסקה הזו מיותר. הרי כולנו יודעים כבר מכמה התרחשויות בספר שהנשיכה שלו רעילה והורגת כל מי שנלכד בה, אז למה לחזור על זה שוב? ומלבד זאת, הרבה יותר מחבר את הקורא כשהוא ממשיך את המשפט המתבקש בראש שלו. בכללי סאב-טקטס הוא אומנות מורכבת, אבל אני חושב שיונה ספיר יכולה לצלוח אותה בקלות יחסית לשאר הסופרים.



נותרו לי עדיין הרבה תהיות ושאלות לא פטורות לגבי הסדרה והדמויות, אבל נראה לי מוקדם מידי להעלות אותם על הכתב. בכל זאת לא עברנו אפילו חצי דרך עם הדופליקטים ואני משער שמחכות לנו עוד המון הפתעות (זה ממש מפחיד ומרגש בא זמנית) שבהם יתבארו כל השאלות והתהיות. צריך לזכור שכל תסבוכת שכתובה בספר נהגתה בידי סופרת שכבר חשבה על מוצא ממנה (סתם ככה יש בזה מסר מחזק לחיים שלנו), ולנו נותר רק להדק חגורות ולהיצמד למשענת הכיסא ולתת לנהגת לעשות את עבודתה נאמנה.

מסקנה: דופליקטים – אוצרים: כבלי החירות ספר נדיר במינו (שגם הוא עצמו נדיר בציבור). מומלץ בחום!

מחכים בקוצר רוח לספר הבא!!!
קראתי כמעט את כל הספרים שלה,
שמתי לב לשני ספרים שאני אישית, לא התחברתי אליהם
1. משפט שדה
2. סוף העולם דרומה.

חשבתי עם עצמי רבות, והגעתי למסקנה מעניינת,
אנשים לא אוהבים לקרוא ספר שלום שיש בו כל כך הרבה התרחשויות, על כלום,
לדוג'.
בסוף העולם דרומה יש קטע על קבוצת חוקרים, שנתקעו במרכז מחקר שלהם ללא יכולת לתקשר, ולכן הם מפלסים את דרכם לנקודה מסוימת
יונה ספיר מתארת באריכות את הדרך שלהם, ואייך אט אט משלושה נשאר רק אחד,
מרתק, אבל לבסוף, לא יצא מהקטע הזה כלום, אותו ניצול לא עזר כלום במסעו, מיד שלחו מסוק, ושלום על ישראל,

וכן אותו ילדון שנשלח לאנטרקטיקה כדי לתעד את הפעילות הישראלית, כל הרוח יצאה מהמפרשים, כשגילנו שברגע האמת, כלומר כשהוא באמצע לתעד הכל ולצלם, מופיע מאחוריו אותו משלח, למה הוא השקיע בו כל כך הרבה כסף, ולא חשב על רעיון פשוט, לצלם לבד...

באשר למשפט שדה,
כל הספר נגמר בשום כלום אחד גדול, הוא יודע מי חיסל את אותו מפקד (שאינני זוכר את שמו) ואסור לו לספר על האירוע הזה כלום, ספר שנתקע עם שום כלום, לא כל כך נחמד לקרוא אותו


גם בסדרת מרגל להשכרה, הספר "מבוקש" הכי פחות חביב בגלל סיבה זו .
קטע שכתבתי- שילוב של מרגל להשכרה ודופליקטים🔥



אייל שמע רחש מבחוץ.
איך-- מה--?
זה המקום בין הסודיים בעולם! לא היה סיכוי למישהו להתחקות על עקבותיו, אלא אם כן הוא... אייל חיפש דימוי מתאים, לא בן אנוש.
אייל יצא מהמבנה הרעוע, דורך את אקדחו בשנייה.
הוא הביט המום בדמות שצצה מולו לפתע, כאילו מתוך אש.
אייל לא רגיל להיות המום. שום דבר כבר לא מפתיע אותו, סוכן הביון המהולל. אבל בכל זאת- לצאת מתוך אש? לזה הוא לא ציפה.
"נעים להכיר" הדמות התקרבה אליו, ואייל כבר יכל להבחין שמדובר באיש צעיר, בן 20 לכל היותר. "דֶנִי הארט".
"אייל גלבוע". אייל לא כלא את סקרנותו, ושאל: "איך הגעת לכאן?"
"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?" דֶנִי שאל. "זה ילווה אותך עד סוף חייך". אנשי הקוֹסְטָדוֹס סִילֶנְטִי לעולם לא עוזבים רֶבֵלַרים.
"בטוח". אייל לא הרפה את אחיזתו באקדח.
"אני... דוּפְּלִיקֶט" דֶנִי לחש, כאילו אי מי יכול להגיע למקום הזה מלבדו. אנשיו של זירו מגיעים לכל מקום. הבהבה הידיעה בראשו.
"אתה מה?" אייל תמה. דוּפְּלִיקֶט? לא שמעתי על זה מעולם. יותר מדי דברים מוזרים פה.
"בקצרה- יש בעולם מסדר נסתר, הנקרא מסדר הדוּפְּלִיקֶטִים. בעצם, אנחנו לא בני אנוש. כלומר, אנחנו בני אנוש שניחנו בכוח מיוחד- להשתכפל. כרגע אני סֵקֶנְדֶר, שזה אומר--" רעיון צץ במוחו של דֶנִי, "בלי דיבורים, פשוט תראה".
דֶנִי ביצע כמה תנועות בידו שאייל לא הצליח לעקוב אחריהן, ולפתע הם נעטפו בהילה של אש.
למראה עיניו הפעורות של אייל, דֶנִי ביצע שוב את התנועות והאש נעלמה כלא הייתה.
אייל מלמל בכעס "לא ימצא בך... מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים..." בשבת האחרונה שלו בבית, לפני שקרה כל מה שקרה, חוגלת ביקשה ממנו ללמוד איתה למבחן. השבת הזאת נחרתה במוחו לנצח. תבורך המורה של חוגלת שהחליטה לבחון אותם על סוגי המכשפים בספר דברים.
דֶנִי שלף את הכובע מראשו, מציג שם כיפה שחורה גדולה. "אני יהודי, אייל. חרדי. לא מכשף חלילה. דופליקים זהו כוח עצום, שה' יתברך נתן לעולם, על מנת שנשתמש בו לטוב. ואני יכול להעיד על עצמי שאני דווקא בזכות כוח זה מגביר את קידוש ה' בעולם. בכל אופן, אייל, באתי לטובתך."
"לשם מה באמת באת לכאן? איך הצלחת לגלות את המקום הזה?" כמה אייל חיפש עד שמצא מקום שאין רגל אדם דורכת בו.
"אינני בן אנוש, אייל. אני דופליקט. היכולות שלי שונות" דֶנִי נאנח. "אני באתי לכאן אייל... בשביל לומר לך משהו".
"תגיד" עיני אייל, ירוקות זועמות, עדיין לא הפשירו.
"אייל. באתי להודיע לך שזה נגמר. אתה יכול לחזור הביתה." נשימה עמוקה, "אפרת מחכה לך".
וכמו מתוך חלום, דֶנִי התמוסס לתוך האש,
ונעלם.


△▽△


אלי ישב בדירתו בישראל, זורק את פחית הקולה מספר האלף שהוא שתה ביממה האחרונה לכיוון הפח.
אייל. איפה הוא?? הוא הפך יבשות וימים בשביל לגלות את מיקום חברו הטוב.
לא מצא קצה של חוט שיעיד על מיקומו.
חוץ מ... אלי נזכר בדֶנִי. יצור מוזר שהתעקש שהוא יכול למצוא את אייל.
מה איתו באמת?
לפתע, בדיוק כמו שקרה לאייל לפני דקות מועטות אי שם בגלובוס, צצה דמות מתוך אש.
אלי שותק למקומו. "ממ..ממה אתה עושה כאן??? מי אתה??"
"נעים להכיר" קול מלא רוע, "זירו. אתה תתחרט על היום שפגשת אותי, תאמין לי. אבל אין לך ברירה. החיים של חבר שלך תלויים בך."
"אייל???"
"גם. וגם דֶנִי, הדופליקט העלוב ששלחת אליו. שניהם בידי".
אלי נשך את שפתיו, "דוּפְּלִיקֶט?"
"אה, שכחתי שאתה תמים. כן, בנדו עדכן אותי עליך הכל. דופליקט זה-- בעצם, מי אתה שמגיע לך הסבר? אייל בידיים שלי" ועוד רגע גם אתה.
"מה.. מה אתה רוצה??" אלי ניסה למקד מבטו בזירו.
"זה פשוט. עכשיו רק תצטרף אליי, ואסביר לך בדרך" שלא תיקח יותר מ3 שניות. יש לך עסק עם דופליקט, אלי יקירי.
"אני רוצה הוכחה" אלי התאפס על עצמו. הוא לא יכול להיות בטוח בכלום. מה הסיכוי שמישהו מצא את אייל? אפילו אני, חברו הטוב לא הצלחתי!
"הוכחה... ובכן" זירו חשף את שיניו הצחורות, "לא תקבל. בוא עכשיו"
"ואם אסרב?"
"סירוב לא יזיז פה כלום. אני דופליקט. אתה עכשיו מתלווה אלי בין אם תרצה ובין אם לא. שלוש, שתיים, אחת..."
זירו סגר ופתח את ידיו ונעלם לתוך הילה של אש, כשאלי, איתו.
הקרב על חיי חברך, וחייך, מתחיל עכשיו.


△▽△


אייל מצמץ פעמיים בעיניו. מה-- מה קרה עכשיו?
הוא חלם?
זה אמיתי?
לא. הוא לא חלם.
אייל נכנס לתוך המבנה הרעוע, נותן לזכרונות להציף את כולו.
אפרת. הילדים. שילה הקטן.
והוא... איזה מן איש הוא? נטש אותם, גלה למקום שאיש לא יכיר.
איש לא יכיר, אה? אז מה בדיוק היצור ההוא, דֶנִי או איך שלא קוראים לו עשה כאן?
אייל השעין את ראשו על כף ידו ועצם את עיניו.
שוב רחש. דֶנִי חזר?
משהו במחשבה הזאת שימח אותו, משום מה.
לא. זה לא היה דֶנִי.
אייל שלף את אקדחו, מכוון אותו לכיוון הבא.
"אייל גלבוע" הוא לחש בקול מאיים. "הגיע יומך".
"אתה מצפה שאתחיל לבכות לאמא?" אייל סינן. הוא לא יודע מי זה, אבל שידע שהוא לא הראשון. "לא יעבוד לך, היא נפטרה".
"משתתף בצערך" הלעג נשמע היטב במרחב השקט, "הסֵקֶנְדֶר שלי, ברגעים אלו ממש, לוקח את חברך הטוב אלי. הבייס של דֶנִי בידי, וגם אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלו. מי שביקר אותך עכשיו הוא הסֵקֶנְדֶר האחרון שנותר לו, מלבד סֵקֶנְדֶר בועת האוצרים. ובועת האוצרים, גם היא כבר בידי"
"מי אתה" אייל לא שאל. הוא ציווה.
משהו בטון שלו גרם לזירו לענות. "אני זירו. אייל, המשחק שלך נגמר היום. תברח לאן שרק תרצה, הדופליקטים ישיגו אותך. הגיע הזמן להבין שהפעם כשלת"
"אז מה מונע ממך להרוג אותי?" אייל לא חש פחד. הוא יודע שלבא שמולו יש אינטרסים להיותו בחיים.
"אני צריך אותך".
כמו תמיד. אין מי שלא. "ברוך הבא למועדון. קח מספר".
זירו כיווץ את עיניו. אייל הזה... הוא החליט לא להרבות במילים מיותרות.
בפעם השלישית לאותו יום, טבעת של אש עטפה את השניים והם התמוססו לאיטם אל הלא נודע.
אייל גלבוע, המשחק רק התחיל.


△▽△


דֶנִי הארט. אפרת הגתה שוב ושוב את השם שכיכב במחשבתה.
הוא הצליח למצוא את אייל?
להעביר לו את המסר?
הוא הצליח... לשכנע את אייל לחזור הביתה?
"בואו לארוחת ערב, ילדים". היא קראה בקול, מביאה צלחות חד פעמיות מהארון. למי יש כוח לשטוף כלים בתקופה הזאת?
חוגלת, קראה כהרגלה, "אני באמצע ספר".
אליצפן הגיח מהחצר, מתיישב ליד השולחן. "מה יש לאכול?" הוא שאל.
"יש לחמניות ויש כל מיני ממרחים, אתה יכול לקחת לך. איפה אלישמע?" שאלה בעייפות.
"ל'יודע" אליצפן אמר, לוקח לעצמו לחמנייה מהשקית.
עשר דקות כבר עברו ואפרת התחילה לדאוג. בחוץ כבר חשוך, ואחרי הסבב טלפונים שערכה נשמע שאלישמע לא בשום מקום. נו באמת, איפה הוא יכול להיות?
"אמא, שילה התעורר" חוגלת זרקה את הספר על הספה, הולכת לחדר הבנים.
"תשמרי עליו עכשיו את, חוגלת, טוב?" אפרת לא ידעה מה לעשות. איפה הילד הזה?
שרק לא יעלם לה עכשיו. מספיק לה אייל.



אותה שעה בדיוק, קצה היישוב שלומים.
"ילד, בוא רגע תראה לי איפה משפחת קצבורג" אדם חסון, כבן ארבעים לערך פנה אל אלישמע.
"אבא אמר לי לא ללכת עם זרים ואתה זר" אלישמע קיפץ סביב הזר בהתלהבות.
"רק תראה לי איפה הם גרים" הוא ביקש.
"אבל אבא אמר" והוא לא בבית עכשיו, ודווקא לכן אקשיב לו.
"אבא לא בבית" הזר כאילו קרא את מחשבותיו "אתה יכול לבוא, הוא לא יכעס".
"אדון זר, מי אתה ואיך אתה יודע שאב'שלי לא בבית?" אלישמע הסתקרן.
ילד קטן. וואלה אין לי כוח אליו. מזל שאני דוּפְּלִיקֶט.
בפעם הרביעית לאותו יום, ללא שום שינוי, האדם ביצע את התנועות הדרושות והילה של אש עטפה אותם, ממוססת את השניים באיטיות.


△▽△


"שוב אנחנו נפגשים, אה?" זירו הפתיע את דֶנִי ממאחורה.
"ידידים ותיקים" דֶנִי נאנח. מה זירו רוצה ממנו הפעם?
"אתה מוקף, דֶנִי. אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלך כבר אצלי"
דֶנִי קטע אותו, "ידוע". הוא ביצע נקסום, וראה שהסֵקֶנְדֶר שלו כלוא בקופסת כליאה אצל זירו, ללא יכולת להזיז את ידיו.
זירו המשיך ללא כל התייחסות לדֶנִי, "וגם אתה, הבייס, כבר אצלי. אין לך דרך לצאת מפה" לפתע התגלו כמה צלליות של דופליקטים בסביבה.
דֶנִי לא נרתע. לא פעם ראשונה שזירו רוצה ממני משהו.
"אתה לא מפחד, ואני לגמרי מבין אותך. אבל הפעם, לא מדובר רק בדופליקטים. הסיפור הזה, הוא של בני אנוש". זירו חייך בערמומיות, יודע שזה יצית את דֶנִי.
אייל! עיניו של דֶנִי נפערו, למה, למען ה', גם הוא בסיפור?
רגע. בכלל, מי אמר שמדובר עליו?
תהיה הגיוני, דֶנִי. אין בן אנוש אחר שיהיה מעורב כאן
.
"אייל אצלך כבר?" דֶנִי שאל בייאוש.
"אייל, והבן שלו, וחבר שלו, אלי. גם אותו אני צריך"
"הבן שלו?" דֶנִי רשף. עד היכן זירו מסוגל להגיע?!?
"אני לא הראשון" זירו התכוון לפרשיית אליצפן. אבל כן הדופליקט הראשון.
"מה.. מה אתה רוצה ממנו?" דֶנִי שאל, יודע שלא בהכרח יקבל תשובה.
"מאייל או מבנו?"
"משניהם".
"שאלה מעניינת. את אלישמע אני צריך על מנת לסחוט בעזרתו את את אביו, ואת אייל" זירו לחש בקול ארסי "אהפוך לדופליקט".
כדור הטונגו אצלי, ואין כוח בעולם שיוכל לעמוד מולי.

△▽△

"אייל" זירו פנה אליו, "גש הנה".
"מדוע שאעשה זאת?" אייל נשאר לעמוד במקומו.
"אם אינך חפץ בכך, אל תבוא. אני אבוא אליך" זירו, באופן מפתיע, התקרב הוא לאייל.
"אלישמע בידי" הוא לחש לאוזנו, אך כל הברה נשמעה לאייל כמו אלף פעמונים.
אלישמע..!
הוא נשם עמוקות, והישיר מבטו אל זירו. אייל לא מראה חולשה מעולם. גם כשהוא חטוף על ידי ישות מוזרה כמו זירו. "תביא לי אותו". ביקש.
"כן בטח, ממש בשמחה. רק קודם, יש דבר שאתה צריך לעשות" זירו שלף שפורפרת בוהקת, כדור סגול מרצד מעליה. "בוא!" פקד על אייל.
אייל ניגש בצעדים קטנים, אך בטוחים.
"תיגע בזה" זירו הורה לאייל. אייל הביט בכדור המכושף. "ואז מה יקרה?"
"תיגע ואז תדע"
"לא רוצה"
"אין לך ברירה. אלישמע עוד רגע כאן" זירו סימן לבנדו והוא יצא החוצה, להביא את אלישמע.
"תיגע" זירו ציווה.
"לא נוגע".
"תיגע".
לא נוגע".
לזירו נמאסו המשחקים, והוא פשוט דחף את השפורפרת עם הכדור לעבר ידו של אייל.
בדיוק ברגע שאלישמע נכנס.
"אבא, לאאאאא!" הוא זעק.
אבל כבר היה מאוחר מדי.
אייל חווה את ההתגלות הדופליקטית הראשונה שלו.




איך זה?
לעשות המשך?
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה