שיתוף תהליך מגיע לי מזל טוב!

[חדוי לינד]

הבכור שלי נולד.
כרגע גם המז'יניק. אבל ימים יגידו...

כבר לפני כמה שנים, כשמאסתי בכל ספרי ה'טיפול רגשי' שהיו לא תואמים מציאות במקרה הטוב, או שרלטנים במקרה הגרוע.
הבטחתי שאכתוב סיפור טיפולי, עלילתי, נאמן למקור.

התחלתי לכתוב.
היה משהו מאד מלמד בלקחת את המסר שאני רוצה להעביר לקוראים. להניח אותו בצד.
להתקדם ולפתח רק את גיבורי הסיפור, את העלילה, את האישיות של כל אחד מהם.
למחוק עוד סצנה טיפולית. ועוד סצנה טיפולית.
ולסמוך על הקוראים שהם מספיק אינטליגנטים. אני לא צריכה לכתוב בכל עמוד כמה טיפול רגשי הוא חשוב. או לתאר לפרטי פרטים סיטואציות טיפוליות.
נתתי לגיבורת הסיפור להוביל אותי דרך החוויה שלה.
ובסופו של דבר, היא הביאה את המסר שלי בסאב-טקסט שלה.
כי אם בניתי היטב דמות שעברה וחוותה טראומת טרור, שכול, כאב וחיבור. כל השאר פשוט יבוא מעצמו.
משחקי תפקידים שעשיתי לה/איתה.
שאלונים וראיונות בלי סוף.
הביאו אותה אותנטית כל כך והיא כתבה את עצמה.
למרות שלפעמים היא החליטה לשתוק. כמה שדחקתי בה שעורכת העיתון מעיפה אותי עוד שניה מכל המדרגות. ואני מבטיחה לה שאם היא לא חוזרת לעצמה, אין ספר. אין.
היא ידעה להפגין, אז הייתי צריכה לכתוב לבד.
הרגישו את ההבדל.
כשהיא חזרה בתשובה, חזרה לעצמה. ביקשתי ממנה לתקן את הפרקים שכתבתי לבד.
והיה מרתק למצוא את ההבדלים בין הפרקים בעיתון לפרקים המעומדים לספר.

החלק המסויט ביותר, היה בהוצאה לאור כספר.
לעדן ניסוחים, לרכך סצנות.
עורכת ספרותית.
עורכת לשונית.
גרפיקאית לכריכה.
מגיהה.
כריכה.
מעמדת.
כריכה.
מגיהה.
כריכה.
מעמדת.
פריסת דפוס.
העתק שמש.
מעמדת.

והבטחתי שבספר הזה, לא ימצאו שום שגיאה לשונית או דקדוקית. שום.
מצאו כבר. אפשר לשבת רגוע.


זהו, הספר יצא לאוויר העולם.
אחראית על הכריכה @סטודיו מנטה האלופה.
אחד הדברים המיוחדים בעיני זה שיתופי העבודה הנוצרים בבמת פרוג המכובדת
גם בזכות האשכול המפורט של @מ. י. פרצמן יכולתי להרגיש בטוחה יותר במרחב.
לדוג' להגיד: "ומה עם העתק שמש, מה הצפי?" כי לולי האשכול, לא בטוח שהייתי יודעת שיש מושג כזה


מילה אחרונה והמלצה ממני?!
תבחרו לכם גיבורי סיפור נחמדים וחמודים. או שאתם אוהבים אותם אהבה עזה, או שונאים אותם באותה מידה.
שתי הרגשות האלו חיוביים מאד.
תכינו להם תעודות זהות.
תעבירו אותם ראיונות עבודה וקבלה קשוחים.
שבו איתם על ספסל בגינה.


ועוד משהו קטן,
איומים על גיבורי ספר לא מועילים הרבה.
יציאה משותפת של הסופר/ת עם גיבור/ת הסיפור לכותל או להבדיל לוופל בלגי, הוכח כיעיל הרבה יותר.

 

[shevi123]

וואווו מזל טוב!!!!!
איזה מרגש
בטח אחרי התיאורים שהם מן הסתם חלק קטן מהסיפור השלם...
תזכי לרוות המון נחת
מחכה לקטוף אותו

ותמשיכי!!!
יש עוד זמן למוזיניק

 

[חדוי לינד]

.

 

[מ. י. פרצמן]

מזל טוב! איזה יופי!
ללדת ספר זאת חוויה מסעירה.

את כותבת יפהפה. רק מלקרוא את האשכול הזה העלית לי תאבון לקרוא את הספר. הניסוחים שלך, המקצב בכתיבה. רואים שאת אחרי כתיבה של ספר, הלשון כאן מהוקצעת וזורמת.
התרשמתי מאוד מהאג'נדה שלך במסר. אוהבת את זה בעיקר:

למחוק עוד סצנה טיפולית. ועוד סצנה טיפולית.
ולסמוך על הקוראים שהם מספיק אינטליגנטים. אני לא צריכה לכתוב בכל עמוד כמה טיפול רגשי הוא חשוב. או לתאר לפרטי פרטים סיטואציות טיפוליות.
נתתי לגיבורת הסיפור להוביל אותי דרך החוויה שלה.

אם חדוי לינד הוא שמך האמיתי, הרי שאני מעריכה שהשתמשת בו בספר. איזה כיף לראות אנשים שגאים ביצירה שלהם, למרות שזה בוודאי דורש אומץ לחתום אותו על ספר ראשון.
ספרי לנו מי העיתון שפרסם את הספר, באיזו הוצאה השתמשת, איך היה התהליך איתם. מי היו העורכים והמעצבים, איך הייתה ההתנהלות מולם, מה למדת לפעם הבאה. זה הכי מעניין אותנו
@סטודיו מנטה, לא מפליא אותי שאת אשמה ביצירה המשובבת שבכריכה.

והבטחתי שבספר הזה, לא ימצאו שום שגיאה לשונית או דקדוקית. שום.

חה חה.
גיחכתי בחביבות.
כל סופרת בהריון מבטיחה את זה.

 

[שולמית רוז]

מזל טוב!!
נראה בשורה אמיתית שהצטרפת לשורת הסופרות החרדיות!!!
את כותבת יפהפה וזורם ומצחיק ומרתק וחכם!!
אהבתי את הפרקים לדוגמה ואת הפוסט פה.

 

[חדוי לינד]

וואווו מזל טוב!!!!!
איזה מרגש
בטח אחרי התיאורים שהם מן הסתם חלק קטן מהסיפור השלם...
תזכי לרוות המון נחת
מחכה לקטוף אותו

ותמשיכי!!!
יש עוד זמן למוזיניק

מזל טוב!!
נראה בשורה אמיתית שהצטרפת לשורת הסופרות החרדיות!!!
את כותבת יפהפה וזורם ומצחיק ומרתק וחכם!!
אהבתי את הפרקים לדוגמה ואת הפוסט פה.

תודה

אם חדוי לינד הוא שמך האמיתי, הרי שאני מעריכה שהשתמשת בו בספר.

צר לי, אבל לא.
עד הרגע האחרון ידעתי שאני מוציאה את זה עם השם שלי.
ואחרי המון התייעצות מכמה בחינות, הוחלט שאצא בשם בדוי.
מבחינת החשיפה יותר.
וזה נושא לדיון בפני עצמו,
כמה תוכן/עבר/חוויות של הסופר יש בתוך הסיפור.
אז נכון שאני לא בוגרת טראומת טרור.
אבל לא קמתי בוקר אחד והחלטתי לכתוב על נושא הטראומה כי חלמתי חלום טראומתי בלילה...

ספרי לנו מי העיתון שפרסם את הספר

'אם הדרך'

באיזו הוצאה השתמשת

קולמוס

איך היה התהליך איתם

מעולה ומכבד מאד.
אהבתי את היחס מהרגע הראשון.
למרות שהייתי סתם מישהי לא מוכרת.
הבדיקה המעמיקה של הספר עם ביקורת כל כך בונה, אבל לא מתפשרת על האיכות.
הרצון שלהם להוציא ספר שיתאים לכל קצוות המגזר והאישיות.
ובעיקר ההיענות המהירה לכל שאלה.
משהו מאד, מאד אנושי ומכבד.
ולא שחיכיתי חודש עד שהגיבו משהו. או ש'עשו לי טובה' שהסכימו להוציא את הספר שלי לאור.

מי היו העורכים והמעצבים

נ. שרגא הייתה אחראית על עריכה ספרותית ולשונית. אחרי שאת לא יכולת לקחת את זה. הפסדת---! וגם אני הפסדתי כי נזכרתי מאוחר
אהבתי מאד את העבודה שלה.
את ההבנה לגבי הניואנסים שהיו לי חשובים.
ביקשתי סינון קפדני, דווקא בגלל אופי הספר.
הגהה באחריות קולמוס.
עימוד גם- בריזה.
וכריכה כבר אמרנו, רעיה האלופה.

מה למדת לפעם הבאה

להיזכר מספיק מוקדם לשריין אותך
בגללך הייתי חייבת לשבת שעות לוודא תאריכים.
מתי נפל הפצמ"ר הראשון? מתי שינו את שמו לקסאם? מתי הקימו מיגוניות?
אז מה הגיל ההגיוני שגיבורת הסיפור הייתה בנפילה הראשונה, אז בת כמה היא היום, בת כמה הבכורה שלה?
תכננתי שזה יהיה באחריותך---

והאמת,
מוזר לי לחשוב על הפעם הבאה.
לא כתבתי את הספר כי אני אוהבת כתיבה וב"ה יודעת לכתוב.
ויש לי חלום לכתוב על עוד כמה נושאים שמאד קרובים לליבי, אבל אני עכשיו מתאוששת מהלידה.
ולידה ראשונה היא הרבה יותר מורכבת ועם התאוששות ארוכה יותר.
אז נראה...

גיחכתי בחביבות.

תודה על הסימפתיה...
לומדת לקבל את חוסר השלמות שבשלמות.

 

[לרקוד על הירח]

וואו. כבר שראיתי את הכותרת, התרגשתי.
מזל טוב!!!
זה כלכך מרגש ללדת ספר!!
מקווה להרגיש את זה גם בעז"ה.....
מאחלת לך הרבה הרבה נחת!

 

[חדוי לינד]

מה למדת לפעם הבאה.

בשבת התחדדו לי שתי דברים.
(מאמינה שעם הזמן יגיעו עוד. אבל זה כרגע)

קראתי שוב את הספר 'לחיות וחצי' של @Ruty Kepler
בתודות היא כתבה שם למי שעזר לה 'לפרוץ דרך בלי לפרוץ גדר'.
התחברתי מאד למשפט הזה.
כי אני קצת כן פרצתי גדר. והיום אני יודעת שזה לא היה ממש הכרחי.
לא העפתי את הגדרות לכל הרוחות, אבל היה לי חשוב לכתוב על תקופות מורכבות יותר בחיים.
ואולי עם קצת יותר הכוונה וייעוץ, הייתי מצליחה לכתוב על דברים בצורה שונה, או לוותר אפילו על מה שלא קריטי לעלילה.

ודבר שני,
למרות שנזהרתי מאד, והיה לי תחקיר מסודר מבחינת השנים והגילאים של כל הדמויות.
זה התבלגן לי קצת.
שמתי לב לזה אחרי ההדפסה.
(טעות בגיל גיבורת הסיפור כאשר התייתמה.)
יש כאלה שלא ישימו לב כנראה.
אבל אני מהאחרות, שטעויות כאלה מאד צורמות לי.
מרגיש לי זלזול באינטליגנציה של הקוראים.
ואם הייתי כותבת ביקורת ספרות על הספר,
הייתי כותבת את שתי ההערות האלו.

אז אני עם תחושה זיפטית קצת,
ואגו מכווצ'ץ' קצת

אבל כמו שאומרים,
אני לומדת את הלקח.

 

[Ruti Kepler]

ודבר שני,
למרות שנזהרתי מאד, והיה לי תחקיר מסודר מבחינת השנים והגילאים של כל הדמויות.
זה התבלגן לי קצת.
שמתי לב לזה אחרי ההדפסה.
(טעות בגיל גיבורת הסיפור כאשר התייתמה.)
יש כאלה שלא ישימו לב כנראה.
אבל אני מהאחרות, שטעויות כאלה מאד צורמות לי.
מרגיש לי זלזול באינטליגנציה של הקוראים.
ואם הייתי כותבת ביקורת ספרות על הספר,
הייתי כותבת את שתי ההערות האלו.

ככה זה עם אמהות פרפקציוניסטיות לבכורים...
הן בטוחות שהבכור שלהן חייב להיות מושלםםםם.

ולאט לאט
עם השנים והספרים
במקביל למאמץ הגדול לפנק ולטפח כל ספר,
הן יודעות שיהיו גם שגיאות, ולא קרה כלום.


(הבולטת האחרונה שלי היא ב’שניה לפני האור’, כשנחמי מוצאת בשמים של רחוב יפו ירח דקיק, בשעת ערב של סוף חודש. במציאות אין היתכנות למופע ירח כזה, כי בסופי חודש זריחת הירח היא רק לפנות בוקר.)


הרבה ברכות והצלחות לסופרת החדשה ולספר החדש...!
נשמע מעניין ממש ומקווה שיגיע לידי ואקרא אותו בעז”ה.

 

[R.E.Y]

.

וואו זה נראה פשוט מרתק
רק מתחילים ונסחפים. נראה ממש מעניין.
תודה! סוף סוף ספר טוב לקרוא

 

[יוסף יצחק פ.]

ככה זה עם אמהות פרפקציוניסטיות לבכורים...
הן בטוחות שהבכור שלהן חייב להיות מושלםםםם.

משפט יפה שאהבתי:
"כדי להגיע ליצירת מופת (בן שני) צריך דף טיוטה )בן בכור)"

אני בן בכור

 

[שיבת ציון]

חייבת! לקרוא! את! הספר! הזה!
@חדוי לינד , אמרו לך פעם שאת אלופה?
אם לא, מתגאה להיות הראשונה. אם כן, תדעי שזה מגיע לך.
איפה אפשר להשיג אותו?

 

[חדוי לינד]

דבר ראשון תודה.

אמרו לך פעם שאת אלופה?

אני מנסה להיזכר...
הבנות שלי נחשבות?!

איפה אפשר להשיג אותו?

פיזית, אור החיים, שנקיס ואלתר ספרים. כרגע אין ביפה נוף.
ואפשר גם באתר של קולמוס

 

[ליליאן]

הבכור שלי נולד.

מזל נהדר וטוב.

אני הייתי שמחה לקרוא את ה-עוד סיטואציות טיפוליות,
בניסוחים לא מעודנים ובסצנות לא מרוככות.

אם שמרת כמה בסל מחזור,
אז מכירה את המייל שלי...

 

[ליליאן]

ו,
אני זוכרת שהתיעצת לגבי הכריכה,
אהבתי מאוד מה שיצא בסוף.

 

[ליליאן]

ואחרון,
לתמחר ספר ביכורים ב-65 ש"ח זה אומץ,
אבל גם ממתג אותך גבוה.
כל הכבוד.

 

[חדוי לינד]

אם שמרת כמה בסל מחזור,

שמרתי ב'חכמת'...

אהבתי מאוד מה שיצא בסוף.

תודה. גם אני
זה הכרטיס ביקור של מה שאני רוצה להביא לקוראים

לתמחר ספר ביכורים ב-65 ש"ח זה אומץ,

להוציא את הספר הזה ולכתוב את מה שנכתב בו,
דרש יותר אומץ.
והוציא גם המון משאבים.
בעיקר הליווי הפסיכיאטרי והפסיכותרפי.

 

[אתיס]

וואו נשמע מסקרן ממש.
לכתוב ספר מזירת הטיפול, באמת דורש אומץ, דיוק ומקצועיות.
(בייחוד שיש גם בז'אנר הזה ספרים שמתהדרים בתואר 'טיפולי' אך רחוקים מאוד ממקצועיות ואתיקה)
האם הוא בסגנון של הספר 'ראויה' של שרי ברלינסקי?
ממש מחכה לקרוא אותו.

 

[ליליאן]

עד הרגע האחרון ידעתי שאני מוציאה את זה עם השם שלי.
ואחרי המון התייעצות מכמה בחינות, הוחלט שאצא בשם בדוי.

אם זה לא השם שלך,
אז מענין,
יש לו משמעות?
הוא בא לבטא משהו?

 

[אילה קולודנר]

וואו!,
הוא יפהיפה הבכור שלך!
אני באמצע לנסח לו ביקורת ספרות....
נהניתי ממנו מאד!
תודה!