הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הבכור שלי נולד.
כרגע גם המז'יניק. אבל ימים יגידו...
כבר לפני כמה שנים, כשמאסתי בכל ספרי ה'טיפול רגשי' שהיו לא תואמים מציאות במקרה הטוב, או שרלטנים במקרה הגרוע.
הבטחתי שאכתוב סיפור טיפולי, עלילתי, נאמן למקור.
התחלתי לכתוב.
היה משהו מאד מלמד בלקחת את המסר שאני רוצה להעביר לקוראים. להניח אותו בצד.
להתקדם ולפתח רק את גיבורי הסיפור, את העלילה, את האישיות של כל אחד מהם.
למחוק עוד סצנה טיפולית. ועוד סצנה טיפולית.
ולסמוך על הקוראים שהם מספיק אינטליגנטים. אני לא צריכה לכתוב בכל עמוד כמה טיפול רגשי הוא חשוב. או לתאר לפרטי פרטים סיטואציות טיפוליות.
נתתי לגיבורת הסיפור להוביל אותי דרך החוויה שלה.
ובסופו של דבר, היא הביאה את המסר שלי בסאב-טקסט שלה.
כי אם בניתי היטב דמות שעברה וחוותה טראומת טרור, שכול, כאב וחיבור. כל השאר פשוט יבוא מעצמו.
משחקי תפקידים שעשיתי לה/איתה.
שאלונים וראיונות בלי סוף.
הביאו אותה אותנטית כל כך והיא כתבה את עצמה.
למרות שלפעמים היא החליטה לשתוק. כמה שדחקתי בה שעורכת העיתון מעיפה אותי עוד שניה מכל המדרגות. ואני מבטיחה לה שאם היא לא חוזרת לעצמה, אין ספר. אין.
היא ידעה להפגין, אז הייתי צריכה לכתוב לבד.
הרגישו את ההבדל.
כשהיא חזרה בתשובה, חזרה לעצמה. ביקשתי ממנה לתקן את הפרקים שכתבתי לבד.
והיה מרתק למצוא את ההבדלים בין הפרקים בעיתון לפרקים המעומדים לספר.
החלק המסויט ביותר, היה בהוצאה לאור כספר.
לעדן ניסוחים, לרכך סצנות.
עורכת ספרותית.
עורכת לשונית.
גרפיקאית לכריכה.
מגיהה.
כריכה.
מעמדת.
כריכה.
מגיהה.
כריכה.
מעמדת.
פריסת דפוס.
העתק שמש.
מעמדת.
והבטחתי שבספר הזה, לא ימצאו שום שגיאה לשונית או דקדוקית. שום.
מצאו כבר. אפשר לשבת רגוע.
זהו, הספר יצא לאוויר העולם.
אחראית על הכריכה @סטודיו מנטה האלופה.
אחד הדברים המיוחדים בעיני זה שיתופי העבודה הנוצרים בבמת פרוג המכובדת
גם בזכות האשכול המפורט של @מ. י. פרצמן יכולתי להרגיש בטוחה יותר במרחב.
לדוג' להגיד: "ומה עם העתק שמש, מה הצפי?" כי לולי האשכול, לא בטוח שהייתי יודעת שיש מושג כזה
מילה אחרונה והמלצה ממני?!
תבחרו לכם גיבורי סיפור נחמדים וחמודים. או שאתם אוהבים אותם אהבה עזה, או שונאים אותם באותה מידה.
שתי הרגשות האלו חיוביים מאד.
תכינו להם תעודות זהות.
תעבירו אותם ראיונות עבודה וקבלה קשוחים.
שבו איתם על ספסל בגינה.
ועוד משהו קטן,
איומים על גיבורי ספר לא מועילים הרבה.
יציאה משותפת של הסופר/ת עם גיבור/ת הסיפור לכותל או להבדיל לוופל בלגי, הוכח כיעיל הרבה יותר.
כרגע גם המז'יניק. אבל ימים יגידו...
כבר לפני כמה שנים, כשמאסתי בכל ספרי ה'טיפול רגשי' שהיו לא תואמים מציאות במקרה הטוב, או שרלטנים במקרה הגרוע.
הבטחתי שאכתוב סיפור טיפולי, עלילתי, נאמן למקור.
התחלתי לכתוב.
היה משהו מאד מלמד בלקחת את המסר שאני רוצה להעביר לקוראים. להניח אותו בצד.
להתקדם ולפתח רק את גיבורי הסיפור, את העלילה, את האישיות של כל אחד מהם.
למחוק עוד סצנה טיפולית. ועוד סצנה טיפולית.
ולסמוך על הקוראים שהם מספיק אינטליגנטים. אני לא צריכה לכתוב בכל עמוד כמה טיפול רגשי הוא חשוב. או לתאר לפרטי פרטים סיטואציות טיפוליות.
נתתי לגיבורת הסיפור להוביל אותי דרך החוויה שלה.
ובסופו של דבר, היא הביאה את המסר שלי בסאב-טקסט שלה.
כי אם בניתי היטב דמות שעברה וחוותה טראומת טרור, שכול, כאב וחיבור. כל השאר פשוט יבוא מעצמו.
משחקי תפקידים שעשיתי לה/איתה.
שאלונים וראיונות בלי סוף.
הביאו אותה אותנטית כל כך והיא כתבה את עצמה.
למרות שלפעמים היא החליטה לשתוק. כמה שדחקתי בה שעורכת העיתון מעיפה אותי עוד שניה מכל המדרגות. ואני מבטיחה לה שאם היא לא חוזרת לעצמה, אין ספר. אין.
היא ידעה להפגין, אז הייתי צריכה לכתוב לבד.
הרגישו את ההבדל.
כשהיא חזרה בתשובה, חזרה לעצמה. ביקשתי ממנה לתקן את הפרקים שכתבתי לבד.
והיה מרתק למצוא את ההבדלים בין הפרקים בעיתון לפרקים המעומדים לספר.
החלק המסויט ביותר, היה בהוצאה לאור כספר.
לעדן ניסוחים, לרכך סצנות.
עורכת ספרותית.
עורכת לשונית.
גרפיקאית לכריכה.
מגיהה.
כריכה.
מעמדת.
כריכה.
מגיהה.
כריכה.
מעמדת.
פריסת דפוס.
העתק שמש.
מעמדת.
והבטחתי שבספר הזה, לא ימצאו שום שגיאה לשונית או דקדוקית. שום.
מצאו כבר. אפשר לשבת רגוע.
זהו, הספר יצא לאוויר העולם.
אחראית על הכריכה @סטודיו מנטה האלופה.
אחד הדברים המיוחדים בעיני זה שיתופי העבודה הנוצרים בבמת פרוג המכובדת
גם בזכות האשכול המפורט של @מ. י. פרצמן יכולתי להרגיש בטוחה יותר במרחב.
לדוג' להגיד: "ומה עם העתק שמש, מה הצפי?" כי לולי האשכול, לא בטוח שהייתי יודעת שיש מושג כזה
מילה אחרונה והמלצה ממני?!
תבחרו לכם גיבורי סיפור נחמדים וחמודים. או שאתם אוהבים אותם אהבה עזה, או שונאים אותם באותה מידה.
שתי הרגשות האלו חיוביים מאד.
תכינו להם תעודות זהות.
תעבירו אותם ראיונות עבודה וקבלה קשוחים.
שבו איתם על ספסל בגינה.
ועוד משהו קטן,
איומים על גיבורי ספר לא מועילים הרבה.
יציאה משותפת של הסופר/ת עם גיבור/ת הסיפור לכותל או להבדיל לוופל בלגי, הוכח כיעיל הרבה יותר.
