ביקורת ספרות דופליקטים. קראתי אותך!

[Chaya Lea]

איך עלית על זה?

השערה פרועה.
דני מקפיא בלי לזמן סקנדר.
הסקנדר שלו לא הגיע לפני שנוסף לו עוד בגלל כוח העל החדש.
התרופה שהיו כמה רמזים בספר שקשורה לדם...

 

[brachy 100]

השערה פרועה.
דני מקפיא בלי לזמן סקנדר.
הסקנדר שלו לא הגיע לפני שנוסף לו עוד בגלל כוח העל החדש.
התרופה שהיו כמה רמזים בספר שקשורה לדם...

את כל אלו גם אני ראיתי בקריאה הראשונה
אבל לא הסקתי את המסקנה...

 

[Chaya Lea]

את כל אלו גם אני ראיתי בקריאה הראשונה
אבל לא הסקתי את המסקנה...

זה אולי כי הצלחתי להפסיק באמצע (איך באמת??) ולא יכולתי שלא לחשוב וכשאני חושבת הרבה אני מגיעה למסקנות.
ממליצה בכל ספר טוב להפסיק באמצע, קשה אבל עושה את החוויה

 

[brachy 100]

טוב אז אני קראתי כל הלילה
לא משהו שמאפשר הפסקה...

 

[נ. גל]

לא קראתי את הספר עדיין.
אבל הנה קצת סדר במושגים הספרותיים:
מה שמכונה כאן "הסברה" נקרא "אקספוזיציה", והיא בעיה מורכבת בכתיבת כל ספר או יצירה שהיא.
אקספוזיציה הם ההסברים לכל מה שהעלילה עצמה לא כוללת: זמן, מיקום, חוקים, שוני מהעולם המוכר ומידע סביבתי (משפחתי וכו').
ישנן כמה דרכים לשלב אקספוזיציה, כאשר מקובל לומר שהדרך המקצועית ביותר היא לשלב אותה בתוך שיח בין הדמויות.
הבעיה: הדבר המקצועי והחשוב ביותר בכתיבה זה לא לחפור, ולכן צריכים לשלב בין סגנונות שונים של אקספוזיציה בכל פעם שרוצים להכניס כמות מידע מספקת.
דוגמא:
בסדרת ממלכה במבחן לא כתוב לפני הקטעים "רכז האנשוג, שעה וחצי לפני שקיעת החמה", ולכן בד"כ בתחילת קטע יבוא תיאור בן שורה או שתיים על המצב הסביבתי. התיאור ירמוז לקורא על הזמן והמיקום.
לעומת זאת, בסדרת מרגל להשכרה השורות הללו נחסכות, ובמקומן מגיעה הכותרת "החדר הסגלגל, יום שלישי 14:27". מצד שני, מתוך הקפדה על העניין, יופיעו לפעמים אקספוזיציות מוזרות כמו "מיקום לא ידוע, 11:31 בבוקר" שרומז לנו שאנחנו אמורים לחכות שיגלו לנו איפה הגיבורים.

התוצאה כאן כמו כאן יכולה להיות מציקה לפעמים, ובמקרים שבהם הטקסט לא מספיק סוחף ומרתק - הקורא פשוט יתייאש מהמלל המשמים.

ובכל מקרה, אל תדון את חברך וכו'... - בכל ספר שהוא יהיה מורכב להכניס את האקספוזיציה בצורה חלקה ונעימה. נסו והיווכחו.

 

[נ. גל]

בנוגע לשאלה אודות העובדה שחלק מהקוראים טוענים שהסיפורים של יונה ספיר הולכים ונהיים צפויים, לעומת קוראים שטוענים שהיא מפתיעה כל פעם מחדש:
לזה קוראים "תמה" בשפה המקצועית, ונוטים להשתמש בביטוי "עלילה פנימית" כדי להסביר על מה מדובר:
הרעיון הוא שאם ניקח ספר, נקלף ממנו את הפרטים העלילתיים וננסה לספר אותו עם X, Y וZ - יצא לנו הסיפור הבסיסי ביותר עליו מבוסס הסיפור.
למשל:
בסדרת מרגל להשכרה יש את X שחייב להציל את העולם כל פעם אפילו שהוא לא רוצה, ויש את הנבל Y שאף פעם לא יודעים מיהו וX מגלה את זה כדי לנצח אותו, ואז יש קרבות שעוברים בין האיזורים Z, A וישראל. בסוף תמיד יאיימו על המשפחה של X או על חברים שלו כדי לגרום לX להיכנע - וזה בדיוק יגרום לו לעשות הכל כדי לנצח.
סוף הסיפור: X בבית, מניח שבקרוב הוא יצטרך להציל שוב את העולם.

זו תמה שחוזרת על עצמה לאורך כל הסדרה, כאשר יש חלקים שישתנו בכל ספר - והם העלילה החיצונית.
הבעיה: לרוב הסופרים יש תמה אחת בלבד, ולכן אחרי מספר מסויים של ספרים, ניתן לצפות את כל שאר היצירות מעתה ועד עולם.
מי לא יצליח לצפות? מי שדרך הקריאה שלו מתמקדת בפרטים העלילתיים ולא במכלול העלילתי.
הוא, כנראה, יתמוגג גם מהספר ה100 של אותו סופר, ויפיק שעות רבות הרבה יותר של הנאה מכל יוצר.

 

[brachy 100]

בנוגע לשאלה אודות העובדה שחלק מהקוראים טוענים שהסיפורים של יונה ספיר הולכים ונהיים צפויים, לעומת קוראים שטוענים שהיא מפתיעה כל פעם מחדש:
לזה קוראים "תמה" בשפה המקצועית, ונוטים להשתמש בביטוי "עלילה פנימית" כדי להסביר על מה מדובר:
הרעיון הוא שאם ניקח ספר, נקלף ממנו את הפרטים העלילתיים וננסה לספר אותו עם X, Y וZ - יצא לנו הסיפור הבסיסי ביותר עליו מבוסס הסיפור.
למשל:
בסדרת מרגל להשכרה יש את X שחייב להציל את העולם כל פעם אפילו שהוא לא רוצה, ויש את הנבל Y שאף פעם לא יודעים מיהו וX מגלה את זה כדי לנצח אותו, ואז יש קרבות שעוברים בין האיזורים Z, A וישראל. בסוף תמיד יאיימו על המשפחה של X או על חברים שלו כדי לגרום לX להיכנע - וזה בדיוק יגרום לו לעשות הכל כדי לנצח.
סוף הסיפור: X בבית, מניח שבקרוב הוא יצטרך להציל שוב את העולם.

זו תמה שחוזרת על עצמה לאורך כל הסדרה, כאשר יש חלקים שישתנו בכל ספר - והם העלילה החיצונית.
הבעיה: לרוב הסופרים יש תמה אחת בלבד, ולכן אחרי מספר מסויים של ספרים, ניתן לצפות את כל שאר היצירות מעתה ועד עולם.
מי לא יצליח לצפות? מי שדרך הקריאה שלו מתמקדת בפרטים העלילתיים ולא במכלול העלילתי.
הוא, כנראה, יתמוגג גם מהספר ה100 של אותו סופר, ויפיק שעות רבות הרבה יותר של הנאה מכל יוצר.

אבל פה מדובר על הספר הראשון, וזה מה שהזוי לי.

 

[נ. גל]

אבל פה מדובר על הספר הראשון, וזה מה שהזוי לי.

זה לא הספר הראשון שלה.
מה ששונה מסוגת האקשן לסוגת הפנטזיה זה בעיקר התפאורה. התמה לא באמת השתנתה, ומהבחינה הזו - מדובר בספר 13 לפחות של הסופרת...

יונה ספיר יוצאת דופן לדעתי ביחס ליוצרים אחרים במגזר, בכך שניתן לראות תמה זהה בכל הספרים שיוצאים תחת שם העט הזה.
כאשר היא מוציאה ספר תחת שם אחר - התמה תהיה שונה לחלוטין...

 

[brachy 100]

זה לא הספר הראשון שלה.

אבל שימי לב מה חיה לאה גילתה
היא גילתה פרט שקשור אך ורק לפנטזיה, ולא היה יכול להיות בספרים אחרים של הסופרת
או שאת מתכוונת בצורה כללית לזה שהאדם הוא לא מי שהוא - לדוג' אייל - גק וכו'?

 

[נ. גל]

אבל שימי לב מה חיה לאה גילתה
היא גילתה פרט שקשור אך ורק לפנטזיה, ולא היה יכול להיות בספרים אחרים של הסופרת
או שאת מתכוונת בצורה כללית לזה שהאדם הוא לא מי שהוא - לדוג' אייל - גק וכו'?

לא קראתי את הספר ולכן אין לי מושג מה משמעות התגלית.
מה שאני כן מבינה, שמדובר בפרט ספציפי בספר. שאם נקלף אותו, ונדון בו במונחים מקצועיים וכלליים יותר, במקום:

דווקא את זה שדני סקנדר ניחשתי.

נאמר:

יש להניח שגיבור הספר מסתיר סוד אפל הקשור לנבל ובלתי ניתן לשינוי.

האם אני מבינה נכון?

 

[brachy 100]

האם אני מבינה נכון?

לא

 

[נ. גל]

לא

אז אשמח להסבר על מה הדיון בעצם.

 

[brachy 100]

אז אשמח להסבר על מה הדיון בעצם.

הוא כולל מלא ספוילרים, זה מפריע לך?
הדיון היה על זה שהיא עלתה מראש על פרט נסתר כל שהוא
שהתפלאתי מאוד איך היא הצליחה לגלות
ואז את אמרת שאולי בגלל התמה של הסופרת

 

[נ. גל]

הוא כולל מלא ספוילרים, זה מפריע לך?

אין לי בעיה עם ספויילרים.

הדיון היה על זה שהיא עלתה מראש על פרט נסתר כל שהוא
שהתפלאתי מאוד איך היא הצליחה לגלות
ואז את אמרת שאולי בגלל התמה של הסופרת

אני מניחה שבאופן כללי יש 2 דרכים מרכזיות לעלות על ההמשך:
1. רמזים מטרימים, שנשפכים אצל יונה ספיר כמעט בקצב המילים.
2. התבססות על היכרות עם התמה.
וכיוון שהמבנה שבו ישנם רמזים מטרימים הוא חלק מסגנון הכתיבה של יונה ספיר, קורא מנוסה יכול כבר להניח שהם קיימים ולחפש אותם.

 

[brachy 100]

אני מניחה שבאופן כללי יש 2 דרכים מרכזיות לעלות על ההמשך:
1. רמזים מטרימים, שנשפכים אצל יונה ספיר כמעט בקצב המילים.
2. התבססות על היכרות עם התמה.
וכיוון שהמבנה שבו ישנם רמזים מטרימים הוא חלק מסגנון הכתיבה של יונה ספיר, קורא מנוסה יכול כבר להניח שהם קיימים ולחפש אותם.

עכשיו הבנתי מה את מתכוונת
תודה!!!
כנראה הגילוי שלה היה שילוב של השתיים...

 

[.B.B]

עדיין לא סיימתי לקרוא את הספר
אבל באחד העמודים כתוב במפורש שזירו הוא דופליקט
ויש לו נמברס- חברים בקבוצתו שמנסים להרוג את כל הדופליקטים וסקנדריהם
(הוא 0 אז הם המספרים)
ובכלל הרבה מהשמות בספר נקראו כך - בפירוש המילולי שלהם באנגלית. מצד אחד זה הפריע לי מצד שני זו הגאונות שבפשטות
פיוצ'ר, זירו, דופליקט, אינדיבידואל ועוד

עריכה: אני לא בטוחה פתאום אם קראו להם ממברס- חברי קבוצה באנגלית, או נמברס- מספרים. בלילה אני יחזור לספר ויבדוק

 

[Chaya Lea]

אבל באחד העמודים כתוב במפורש שזירו הוא דופליקט

ובסוף כתובים כמה משפטים וחלקם בכתב מודגש שזירו לא היה דופליקט.
סתירה

 

[.B.B]

ובסוף כתובים כמה משפטים וחלקם בכתב מודגש שזירו לא היה דופליקט.
סתירה

מעניין. כאמור לא סיימתי עדיין לקרוא אבל מעניין אם זו טעות או מה
כי אני ראיתי בעיני שכתוב בערך בעמוד 200 ומשהו שזירו הוא דופליקט

 

[brachy 100]

ובסוף כתובים כמה משפטים וחלקם בכתב מודגש שזירו לא היה דופליקט.
סתירה

מעניין. כאמור לא סיימתי עדיין לקרוא אבל מעניין אם זו טעות או מה
כי אני ראיתי בעיני שכתוב בערך בעמוד 200 ומשהו שזירו הוא דופליקט

וכבר דשנו בנושא עוד פעם ועוד פעם
וסוכם שהנהגת המסדר הייתה בטוחה שזירו דופליקט
בגלל שהיה לו יכולות מטורפות בגלל כל האימונים שלו
ובגלל היכולות הדופליקטיות של בנדו
וכן @יונה ספיר אמרה כבר שכל הסתירות והחורים שדיברנו עליהם שם מתוכננים מראש

 

[לוצ'י]

כי אני ראיתי בעיני שכתוב בערך בעמוד 200 ומשהו שזירו הוא דופליקט

לא כתוב שזירו הוא דופליקט, כתוב שקייזר (נראה לי) אומר לדני שיש דופליקט שבגד במסדר, והתכוון לזירו. כנראה מסדר הדופליקטים היה בטוח שזירו הוא דופליקט, אבל הוא לא.