בריאות OCD בתינוקות?

[אתיס]

אגב הייתי ממש לאחרונה בהתפתחות הילד.
וממש לא התרשמתי, לא מהמקצועיות ולא מהאבחון בכלל.

 

[מביאה את המשיח]

y&m@

תודה!! אני גם חושבת שאם אני שומעת גישה או הנחיה שקשה לי רגשית לעשות אותה כנראה שזה לא מתאים לי(כמו שיטת ה5 דק להרדים ילדים... ) ממש לא מרגישה שהילד מניפולטיבי
אבל כן יתכן שאני לא מספיק מציבה גבולות האלה איך עושים את זה נכון.

מאיזה גיל יתנו לי לגשת להתפתחות הילד? הוא עוד לא 2

 

[ח. מימוני]

מעבר לכל מה שאמרו פה, הוא נשמע מתוק כל כך!
ככה לנסות לחנך את כולם בלי להתייאש
ממש התלהבתי עליו...
הרבה נחת יהודית

תודה
הוא באמת דבש!!

 

[ח. מימוני]

את דואגת לו
או שזה מפריע לך?

בעיקר דואגת לו

לא שזה לא מכביד, אבל בשביל להקל מעלי לא הייתי פותחת את האשכול..
חשוב לי לדעת שאני לא מפספסת פה משהו...

 

[ח. מימוני]

קטע ממש דומה לבן שלי... ואני ממש חושבת שהוא תחושתי היה בוכה הרבה בתור תינוק
נרתע מלשבת על דשא או חול
כשהוא מלוכלך זה מפריע לו מאוד
שונא להתלבש מפחד מרעשים
אני חשבתי שזה לא חרדה אלא רגישות שמיעתית(הוא שומע ממש ממש טוב וחד דברים חלשים ורחוקים) מדבר ממש טוב מעבר לגילו ועקשן גדול גדול אם הוא רוצה שאני אשב בצורה מסוימת זה פשוט צרחות
ומתקשר מצויין מגיל צעיר מאוד בתנועות ידיים והבעות פנים כך שממש לא נראה asd
משהו מכאן מזכיר לך גם?

חלק מהדברים כן
אז מה, אבחנת את הילד? ומה יצא?

 

[ברוכה תהיי]

אני לא מדבר על שום גישה של שפר או שרמן וכו כי בהחלט יש להם המון נזקים
אבן לא כל אמא ראויה להקרא אמא ולהיות הכי טובה לילדים שלה אבל כל אמא שהיא נורמלית וטובה לילדים שלה צריכה לדעת שגם אם ה' זיכה אותה בילד מאתגר / מאתגר במיוחד זה אומר שהוא ידע שהיא יכולה להיות האמא הכי טובה לילד שלה
במקרא שלי אני נתתי יותר מידי דרור ומרב ידיעות וניסיון אבדתי את האמהות שבי ונתתי לנפש שלי להגיע לשאלה קשה אולי אני לא יכולה לגדל את הילד הזה כי אני האמא הכי לא טובה לו
לא כל ביקורת שנותנים היא נכונה כדי לתת ביקורת יש צורך בהכרות מעמיקה ויסודית של הילד והסביבה בה הוא גדל ומאחר ורב מקומות הטיפול לא כאלה אז הם הרבה פעמים מקבלים עמדה שופטת לא נכונה ולא הוגנת ומכאיבה מאד ולעיתים רבות מזיקה לילד

אני מסכימה עם כל מה שאמרת
היה חשוב לי להבהיר שלפני שרצים וכבר מקטלגים ילדים עם בעיות כדי לבדוק אם אנחנו אלו שיוצרים לילד הבנה שזו הדרך הנכונה בזמן שזו הדרך המוטעת
ובתגובות שלנו אנחנו גורמים לו להשריש דרך לא נכונה להשגת מטרות
אם את יכולה לתת לעצמך וי אז הכל בסדר גמור
אם לא תעשי קודם שינוי ואחר כך תראי מה יהיו התוצאות יתכן ותופתעי לגלות שישנן תוצאות שלא ציפית ויתכן מאד שאכן יש לאבחן את הילד על מנת לסייע לו
ושוב אני אומרת את שאמרתי מההתחלה גיל שנתיים לא מתאים לרב לאבחונים
וילד בגיל שנתיים הוא לא ילד בן 10
היחס להתנהגות שלהם היא שונה וזה חיב להיות ברור לכולנו אי אפשר לצפות ולהגיב ולהתיחס לגיל 2 כמו לגיל 10
הורה יכול להיות מאד רך ונעים ומכוון לכוון הנכון בלי להיות נוקשה הורה כן צריך תמיד לבחון את עצמו בעיקר בסופו של יום איך היה היום הנל ולהסיק מסכנות בונות לא הרסניות

ושוב אומר לא טוב להיות הורה נוקשה צריך להיות חם ועותף ועם זאת עם ביקורת עצמית ובדיקה אם נהגנו נכון

נשמע שחווית חוויה מאד קשה, מתסכלת ומערערת,
ולאחר שמצאת הדרכה מקצועית וטובה חוזר לך הביטחון ההורי שהוא סופר חשוב והכרחי!

לצד זה,
אציג סיפור הפוך:
חברה טובה שלי רצה עם הילד לאבחונים קונבנציונאליים ובעיקר כאלה שעסקנים הפנו אותה, שפכו המון כספים, על כל מיני כדורים וטיפות טבעיים ורגילים (היקרים הם בעיקר ה"טבעיים"..), טיפולים רגשיים במכונים שצצים כפטריות אחר הגשם, ובקיצור- השקעה רבה מכל הכיוונים.
עד שסוף סוף הגיע לאבחון פסיכיאטרי (לא הראשון בסדרה..) בו אמרו לה אבחנה לא קלה לעיכול, ויתכן שגם לא סופית, אבל עצם האבחנה הלא פשוטה הזו גרמה לעול כבד לרדת מכתפיה. היא אמרה לי שסוף סוף הרגישה שהיא לא אשמה במה שקורה עם הילד בכל הסביבות שהוא נמצא. זה לא בעיה בחינוך ובסמכות שלה!!! זו בעיה אובייקטיבית!! ודוקא זה נתן לה את הכח ואת החמצן להמשיך הלאה עד לפתרון בע"ה שימצא בקרוב.

כך שפעמים רבות אבחון הוא מפת דרכים שמאפשרת להבין שלעיתים הדרך שאנו כהורים צועדים בה, ואולי נכונה עבור יתר ילדינו או עבור ילדים רבים סביבנו- לא מדויקת לילד הספציפי הזה והוא זקוק למשהו אחר.


* ולפותחת האשכול-
את מתארת תופעות שבמינון ובעצמה מסוימת מאפיינים ילדים רבים בגיל זה, אבל בעוצמה ובשילוב שאת מתארת- כן כדאי לפנות להתפתחות הילד- כפי שכבר כתבו כאן- ולוודא שההתנהלות הכוללת שלו תואמת גיל, או שאולי הוא כן זקוק להתייחסות מותאמת אישית שבגיל הצעיר יכולה מאד לעזור ולקדם. (בכל גיל.. אבל ככל שצעירים יותר המח גמיש ומתפתח יותר).

הרבה נחת!!

 

[קלילית]

חלק מהדברים כן
אז מה, אבחנת את הילד? ומה יצא?

אני אבחנתי ילד עם תסמינים די דומים למתואר לעיל, בגיל 4. הוא קיבל אבחנה של ASD למרות שמפותח מאד מבחינה שפתית... מאד שמחה שעשינו את זה. הוא מקבל מענה, נרגע, נפתח,] התגמש, אני מאמינה בהחלט שיחזור לכיתה רגילה
ועוד יותר מאמינה שהתעלמות מכל הנ"ל הייתה גורמת לנזק

 

[Take it Easy]

אגב הייתי ממש לאחרונה בהתפתחות הילד.
וממש לא התרשמתי, לא מהמקצועיות ולא מהאבחון בכלל.

באיזה קופה \ עיר?
מה האופציות החלופיות מהתפתחות הילד?
אני פחות רוצה לפרט בבמה הזאת מה הבעיה שבגללה אני מנסה לפנות להתפתחות הילד, אבל בגדול זה התנהגות כללית שעומדת לי בסימן שאלה.
אולי ניקח את פותחת האשכול כדוגמא-

את מתארת תופעות שבמינון ובעצמה מסוימת מאפיינים ילדים רבים בגיל זה, אבל בעוצמה ובשילוב שאת מתארת- כן כדאי לפנות להתפתחות הילד- כפי שכבר כתבו כאן- ולוודא שההתנהלות הכוללת שלו תואמת גיל, או שאולי הוא כן זקוק להתייחסות מותאמת אישית שבגיל הצעיר יכולה מאד לעזור ולקדם. (בכל גיל.. אבל ככל שצעירים יותר המח גמיש ומתפתח יותר).

כשאומרים לה כאן ובתגובות אחרות לפנות להתפתחות הילד - לאיזה צורך היא אומרת להם שהיא פונה כדוגמא?
כדי לוודא שההתנהגות שלו תואמת גיל - אין להם שאלון כללי כזה, הם שואלים מה את צריכה ריפוי בעיסוק או קלינאות.
אז שוב אני לא מבינה את ההתנהלות מול המכון הזה.

 

[ברוכה תהיי]

באיזה קופה \ עיר?
מה האופציות החלופיות מהתפתחות הילד?
אני פחות רוצה לפרט בבמה הזאת מה הבעיה שבגללה אני מנסה לפנות להתפתחות הילד, אבל בגדול זה התנהגות כללית שעומדת לי בסימן שאלה.
אולי ניקח את פותחת האשכול כדוגמא-

כשאומרים לה כאן ובתגובות אחרות לפנות להתפתחות הילד - לאיזה צורך היא אומרת להם שהיא פונה כדוגמא?
כדי לוודא שההתנהגות שלו תואמת גיל - אין להם שאלון כללי כזה, הם שואלים מה את צריכה ריפוי בעיסוק או קלינאות.
אז שוב אני לא מבינה את ההתנהלות מול המכון הזה.

מעניין.
בדכ ממלאים שאלון כללי.
תבקשי שאלון לרופא התפתחותי.. מניחה שהוא יוכל למקד אותך.
ברמה כללית: מוטוריקה עדינה, וויסות חושי- שייכים בעיקר למרפאה בעיסוק
בעיות שפה, קושי בתקשורת חברתית (הבנת מחוות כמו "רגע", "שלום", "לא", "כן", משחקי קוקו, חיוך חברתי, ועוד), הבנה שנראית לא תואמת גיל- קלינאית תקשורת
מוטוריקה גסה, סרבול מוטורי- פיזיו

 

[ככר השוק]

הרבה ילדים בגיל הזה עדין מפחדים וגם לנו הגדולים לפעמים רגש משגע אותנו
בדקת לו ברזל לפני שאת רצע לבעיות אחרות את יודעת שחסר בברזל ויטנין B לכל סוגיו וויטמין D
אם יש בהם חסרים יכול להיות תופעות שיראו כמו ילד ADHD או ילד עם חוסר וויסוט שמיעתי/ תחושתי

ילד יודע לקלוט את ההורה שלו כבר מהלידה למה תינוק בוכה שהוא רעב ? הוא יודע שכשהוא בוכה יגשו אליו ויבדקו אם הוא עשה בטיטול/ רעב/ עיף/ מתחשק לו ידים
ניסת פעם (אל תנסי )להתעלם לחלוטין מתינוק בוכה
את יודעת מה יקרא הוא יפסיק לבקש את שלו בעמצאות בכי
האם ידעת שתינוקות להורים חרשים לא בוכים שרוצים אוכל רציני אני קראתי מחקר שלם איך זה מתנהל שם הרי אין מי שישמע אותם את יודעת איך הם מבקשים
ראו שהם עושים הבעות מסוימות וההורה למד מה הם רוצים עי ההבעות זה מראה לך דבר אחד איך שתגיבי הילד לומד מהי הדרך לגרום לך או לסביבה להגיב וככה הוא ינהג
אם כשהו מתעקש תגידי לו יפה אני רואה שאתה רוצה... כרגע לא נח לי .... ואחכ תתנהגי כאילו הוא קיבל את מבוקשו בלי להבהל מהתואה שתהיה בהתחלה תראי תוצאות מדהימות


אני לא יודעת כמה זה נכון שאשתף כאן הרבה מכירות אותי
אני יכולה לומר מספר דברים
יש לי ברוך ה' מספר ברוך של ילדים
בניהם ילד שניתן לומר עליו שמזמן התיאשתי להצליח איתו את כל האיבחונים שיש בעולם עשיתי לו רצתי איתו לכל מקום שרק תרצו והוצאתי ים של כספים
בגיל צעיר מאד סביבות גיל 2 כבר היה לי תיק במשטרה בגלל התנהגות שלו - אני לא מגזימה
7 מדורי גהנום וספר עב כרס עם מספר לא חועט של כרכים אני יכולה להוציא
ואז הבנתי שמשהו כאן לא תקין
אני שכבתי חודשים על מנת להביא את הילד הזה לעולם
אני אמא שלו
חיתלתי אותו האכלתי אותו דאגתי לו לבגדים טובים חמים ונעימים טיפחתי אותו רצתי ממקום למקום גברתי עם המטפלת הגננת ועם מי לא חיבקתי ליטפתי דמעתי שוכחתי הטפתי מוסר גערתי כעסתי
וכן גם ילדתי לפני הזמן כי בורא עולם החליט שהוא יהיה השליח לגרום לזה (וזה סיפור בפני עצמו)
אז מה קורה כאן איך הגיוני שבכל מקום שאני הולכת אומרים לי שאני אשמה בהכל אני הלא בסדר
ואז זה קרה יצאתי עם הילד לאבחון נוסף והמאבחנת שואלת אותו אם אמא לוקחת אותו למועדון או למגרש והילד שלי לא מבין מה היא רוצה ממנו ועונה לה לא אני אוהב ללכת לגינה
לגינה הגדולה עם המון מגלשות ונדנדה ומקום לרוץ והיא אומרת לו אני מבינה אמא לוקחת אותך ללונה פארק איזה כיף לך והוא שואל אותה מה זה לונה פארק אני הולך לגינה לא לשום מקום אחר אז היא אומרת לו אולי אתה מתכוון למשחקיה והוא בשלו לא אני הולך לגינה רק לגינה ושם הכי כיף לי
אחכ היא שואלת אותו מה היה החג האחרון והוא מתעקש שהחג האחרון היה לפני המון זמן והיא מזדעזעת מהמושגים הנמוכים שלו שטו בשפט לא נחשב לו חג והכי גרוע שהוא לא יודע מה עושים בחג הזה
כי הוא אמר לה שרק אוכלים פרות ולא נוטעים עצים
בסוף האבחון חטפתי צרחות שאני אמא מתעללת ושאין לילד שלי מושגים בסיסים והכל באשמתי והם מעבירים דוח מלא לרווחה
יצאתי משם ונפל לי האסימון :
את אמא שאין כמוהה את אמא יהודיה גהה וכן אין בך שום בעיה
הלכתי להדרכה וקבלתי את הגב אני אמא וה' בחר בי להיות האמא של הילד הזה וזה אומר שאני הכי טובה בשבילו והכתר נמצא לי בראש אף אחד לא יכול לקחת לי אותו
ככה ה' החליט
עכשיו אני עושה תהליך עם עצמי מול הילד החיים משתנים לאט לאט וגם הוא עובר תהליך לא מודע הוא מתקרב לאמא בדרך הנכונה הוא לומד שאם הוא רוצה להיות שיך לבית להיות שיך לאמא יש דרך טובה וכדאי לבחור בא
אני כבר לא מתרגשת ממה שהוא עושה אני פחות בוכה בלילות מתסכול וכאב אני בוכה שנצליח לעשות את השינוי הנכון בצורה הנכונה ביחד בלי לקלקל ועם המון חום ואהבה
ומשתדלת לפתןח את הלב שקצת נסגר כבר כי באמת היה לי מידי קשה איתו כבר הרגשתי חסרת תקווה

אז הלכת לכיוון של שפר שהחזיר לך את הבטחון שהבעיה היא שהילד מניפולטיבי וצריך לטפל בו בכח. וזה, במקום להבין שעל כל קלינאית אחת לא מתאימה יש רבות מעולות, מבינות ומחוברות. אין אשת מקצוע שלא יודעת מה זה גינת משחקים. פשוט אין. זה תיאור מופרך.
רק כדאי להיות עם יד על הדופק. ובגיל 8 או 10 או 12 או 16 לזכור שהיתה בעיה, יכול להיות שנעלמה עם הכתר שחזר לאמא ויכול להיות שהיא שם, מחכה להתפרץ בזמן שטיפול במניפולציה באמצעות כח כבר לא ממש עוזר.

בעיות אמיתיות לא נעלמות. הן מחכות וגובות מחיר בריבית.

 

[מלכי אורן]

אז הלכת לכיוון של שפר שהחזיר לך את הבטחון שהבעיה היא שהילד מניפולטיבי וצריך לטפל בו בכח. וזה, במקום להבין שעל כל קלינאית אחת לא מתאימה יש רבות מעולות, מבינות ומחוברות. אין אשת מקצוע שלא יודעת מה זה גינת משחקים. פשוט אין. זה תיאור מופרך.
רק כדאי להיות עם יד על הדופק. ובגיל 8 או 10 או 12 או 16 לזכור שהיתה בעיה, יכול להיות שנעלמה עם הכתר שחזר לאמא ויכול להיות שהיא שם, מחכה להתפרץ בזמן שטיפול במניפולציה באמצעות כח כבר לא ממש עוזר.

בעיות אמיתיות לא נעלמות. הן מחכות וגובות מחיר בריבית.

כל מילה.
@ב.כ
התיאור שלך במחילה נשמע הזוי מאוד, הייתי עם ילדים שלי באבחונים וטיפולים, לא משנה מה הילד לא ידע מעולם לא שמעתי צרחות.... האשמות... רווחה...
משגע אותי כל פעם איך דווקא במקרים שנשמע ששם השיטה הזו הכי תזיק, האמא מאמצת אותה בחדווה.
היחס לילד שזו רק דרך להשגת תשומת לב והתעלמות מהרגשות כשיטה - אי אפשר להגזים בתוצאות ההרסניות לנפש הילד.

 

[ב.כ]

כל מילה.
@ב.כ
התיאור שלך במחילה נשמע הזוי מאוד, הייתי עם ילדים שלי באבחונים וטיפולים, לא משנה מה הילד לא ידע מעולם לא שמעתי צרחות.... האשמות... רווחה...
משגע אותי כל פעם איך דווקא במקרים שנשמע ששם השיטה הזו הכי תזיק, האמא מאמצת אותה בחדווה.
היחס לילד שזו רק דרך להשגת תשומת לב והתעלמות מהרגשות כשיטה - אי אפשר להגזים בתוצאות ההרסניות לנפש הילד.

רואים שלא קראת את כל השירשור של השיחה
ונפלא לשמוע שאת נמצאת במקומי עם הידל ואומרת מה אמרו ואיך היה ויכולה לחבוש כובע של דין

אז הלכת לכיוון של שפר שהחזיר לך את הבטחון שהבעיה היא שהילד מניפולטיבי וצריך לטפל בו בכח. וזה, במקום להבין שעל כל קלינאית אחת לא מתאימה יש רבות מעולות, מבינות ומחוברות. אין אשת מקצוע שלא יודעת מה זה גינת משחקים. פשוט אין. זה תיאור מופרך.
רק כדאי להיות עם יד על הדופק. ובגיל 8 או 10 או 12 או 16 לזכור שהיתה בעיה, יכול להיות שנעלמה עם הכתר שחזר לאמא ויכול להיות שהיא שם, מחכה להתפרץ בזמן שטיפול במניפולציה באמצעות כח כבר לא ממש עוזר.

בעיות אמיתיות לא נעלמות. הן מחכות וגובות מחיר בריבית.

לא הלכתי לשום שפר הגישה שלה פסולה ביעיני אין אצלנו שום כח ולא פסלתי נשות אף אשת מקצוע
כן פגשתי נשות מקצוע ללא מושגי ידע מותאמים למגזר
ופגשתי גם כאלה אחרות מדהימות ומקצועיות
ואם את מדברת על כח
חמודה בכח לא תקבלי כלום
ואכן בעיות מהותיות לא ניתן להעלים בשום אופן
אני אמרתי דבר אחר לפני שרצים לשים שם וקטלוג על הילד י שלעשות הבחנה מבדלת בין בעיה לבין תגובה מוטעת של ילד ותורך ללמד אותו איך מקבלים שיכות באופן נכון לא באופן שלילי
ואם נהגת באופן הנכון עם המון חום ואהבה יש מקום והמשיך לבדוק לאבחן ולטפל
פעם הבאה חבל לקבוע מה מישהו עשה יותר נעים לשאול ולקבל תשובה ולא לתת שיפוט

 

[מלכי אורן]

@ב.כ
מצטערת אם יצאתי שיפוטית, פשוט את כותבת עקרונות של שפר ומצד שני קובעת שזה לא שפר.... מניחה שאכן חסרים עוד הרבה פרטים להבנת כל הסיפור, מאחלת לך נחת וגידול קל לכל הילדים...

 

[ס']

מגישה כאן את הגישה המטרתית (שפר, שרמן וכד')
ומכיוון ורבים נזקיה בטווח הארוך, מהכרותי הקרובה, אני רק רוצה לציין כאן כמה עובדות:
- גם אמא שה' נתן לה ילדים יכולה לטעות. והיא לא בהכרח תמיד האמא הכי טובה לילדים, או נוהגת הכי נכון, היא בהחלט יכולה תמיד להשתפר ולהשתכלל. (וכדאי לה לקבל ביקורת)

היא יכולה לטעות והיא טועה כי היא בנאדם. (גם בגישות אחרות אגב- היא תטעה כי היא בנאדם)היא בהחלט בהכרח האמא הטובה ביותר לילדיה כי שם השם שם אותה (בקטע אמוני. אמונה בכוחך ובתפקידך. אם מנהל צריך להזהר מתסמונת המתחזה- ק"ו הורים), אבל לא תמיד נוהגת נכון, תמיד תמיד יכולה וחייבת להשתפר וכו'. ולא מדובר על מקרי קיצון קיצון.

- התייחסות לפעולות של ילדים פעוטים כפעולות מניפולטיביות היא עצמה תפיסה שלילית.

זה לא מניפולטיבית בכונה ומתוך מחשבה, אלא מהתת מודע וגם אנחנו עצמנו פועלים ככה ולא רק הילדים. כי אנחנו רוצים להשיג מטרות. אם אני בוחרת לחייך זה לא כי וואו הצחיקו אותי אלא מבחירה, אני לא יצור נשלט אלא בוחר.

- הענות לילד בגיל הרך היא לא כניעה למניפולציות, היא נתינת ביטחון בקשר, והקניה בDNA שתמיד יש כאן מישהו בשבילו.

חייבים להתפנות להענות לילד, בכל גיל, לא תמיד המענה הוא בדיוק בדיוק כמו שהוא מצפה (ילד רוצה לטפס לך על הראש כי הוא רוצה תשומת לב, אז את תתני לו את תשומת הלב איך שאת בוחרת ולא שיטפס לך על הראש), אבל כשזה גובל בכך שאת מרגישה שאת כבר לא שולטת במה שקורה בבית אלא את מובלת, זה חמור. עבור הילד.
ואם את לא פנויה להענות כי את בלחץ- זה חינוך לילד שלא כל הזמן העולם לרשותו, יש זמנים ויש אנשים שלא יכולים כרגע, נא להמתין.

ניתן לחנך ולגדל ילדים לתורה חופה ומעש"ט, גם ללא כללי התנהגות נוקשים שאו שתתנהג כמו שבא לי כאמא, או שהפעולה שלך לא תקבל יחס.

כון יש הבדל בין חינוך לתורה וחופה ומעש"ט למשמעת, שרמן אוחזת במשמעת לא ביראת שמיים בכלל בכלל. את יכולה להחדיר בילד יר"ש אדירה ולא תהיה לך משמעת

- בטחון עצמי, סמכות, בהירות ואמונה בדרך של האמא, לא חייבים לבוא עם תפיסה נוקשה והאדרה עצמית.

יש בשיטה המון המון ענווה, כניעה, אמונה, קבלה.

 

[ב.כ]

היא יכולה לטעות והיא טועה כי היא בנאדם. (גם בגישות אחרות אגב- היא תטעה כי היא בנאדם)היא בהחלט בהכרח האמא הטובה ביותר לילדיה כי שם השם שם אותה (בקטע אמוני. אמונה בכוחך ובתפקידך. אם מנהל צריך להזהר מתסמונת המתחזה- ק"ו הורים), אבל לא תמיד נוהגת נכון, תמיד תמיד יכולה וחייבת להשתפר וכו'. ולא מדובר על מקרי קיצון קיצון.

זה לא מניפולטיבית בכונה ומתוך מחשבה, אלא מהתת מודע וגם אנחנו עצמנו פועלים ככה ולא רק הילדים. כי אנחנו רוצים להשיג מטרות. אם אני בוחרת לחייך זה לא כי וואו הצחיקו אותי אלא מבחירה, אני לא יצור נשלט אלא בוחר.

חייבים להתפנות להענות לילד, בכל גיל, לא תמיד המענה הוא בדיוק בדיוק כמו שהוא מצפה (ילד רוצה לטפס לך על הראש כי הוא רוצה תשומת לב, אז את תתני לו את תשומת הלב איך שאת בוחרת ולא שיטפס לך על הראש), אבל כשזה גובל בכך שאת מרגישה שאת כבר לא שולטת במה שקורה בבית אלא את מובלת, זה חמור. עבור הילד.
ואם את לא פנויה להענות כי את בלחץ- זה חינוך לילד שלא כל הזמן העולם לרשותו, יש זמנים ויש אנשים שלא יכולים כרגע, נא להמתין.


כון יש הבדל בין חינוך לתורה וחופה ומעש"ט למשמעת, שרמן אוחזת במשמעת לא ביראת שמיים בכלל בכלל. את יכולה להחדיר בילד יר"ש אדירה ולא תהיה לך משמעת

יש בשיטה המון המון ענווה, כניעה, אמונה, קבלה. ומי שלא מבין את זה- אינו אלא טועה..

וואו סןף סוף
משהי מבינה ענין באמת ולא הולכת אחרי הזרם הכללי ותפיסות העולם הרווחות נהנתי

 

[DvoraVidman]

יש בשיטה המון המון ענווה, כניעה, אמונה, קבלה. ומי שלא מבין את זה- אינו אלא טועה..

יש הכנעה בכוח של האדם כלפי היררכיות. גם בגישה של איך להכפיף את הילד לאמא, וגם במה שהם מדברים היום על 'כיבוד הורים' (האופנה החדשה מבית שפר).
בשני המקרים חסר קשב, רוך, וחיבור לנקודה הפנימית של האדם.

 

[DvoraVidman]

וואו סןף סוף
משהי מבינה ענין באמת ולא הולכת אחרי הזרם הכללי ותפיסות העולם הרווחות נהנתי

דבר אחד לא הבנתי: אם את כל כך בעד שפר למה את כותבת שאת נגד.

 

[ס']

יש הכנעה בכוח של האדם כלפי היררכיות. גם בגישה של איך להכפיף את הילד לאמא, וגם במה שהם מדברים היום על 'כיבוד הורים' (האופנה החדשה מבית שפר).
בשני המקרים חסר קשב, רוך, וחיבור לנקודה הפנימית של האדם.

רגע, אני אענה אחד אחד..
לא נכון, יש קבלה של הילד, הקשבה לעצמי, מודעות, מה את מרגישה (שואלת את עצמך כל הזמן) מי שיש לו חיבור לנקודה הפנימית- אז גם בגישת שרמן וגם בגישות אחרות (ושרמן/שפר הן לא בלעדיות, הן ס"ה שיטות) הוא יתחבר לעצמו ויהיה הורה מקסים, ומי שאין לו- כל היום ירוץ ממטפל למטפל ובעיה לבעיה עד ש(בתקווה) יגיע לטיפול בעצמו..שבד"כ זאת האמת. (ואגב, גם את זה שרמן אומרת, בסוף מגיעים לטיפול בעצמי)

 

[ס']

דו שיח שחוזר על עצמו בלי תכלית, בלי ששום צד ישכנע את הצד השני. והכי אוהבת את משפט המחץ שמגיע בסוף: אם אתם נגד השיטה אז לא הבנתם אותה.

חח..אהבתי.
אבל אני לא אומרת שאם אתם נגד השיטה- אז לא הבנתם וזהו..
אני מזכירה שיש בשיטה המון ענווה. היא מלמדת אותך- להכיר בזה שאת חסרת אונים הרבה פעמים ולכן אין לך מה להלחם בזה בכח ו"להוכיח" לילד שתמיד תמיד יש לך תגובה מן המוכן, ושאין לך שליטה על הילד שלך כי הוא יצור בוחר. ומה זה אם לא ענווה והכרה בגבולותייך??
ואם כבר חיבור לנקודה הפנימית בהמשך לתגובה הקודמת- הכרה בנקודה הזאת, היא חיבור לנקודה עמוקה במיוחד..

 

[ברוכה תהיי]

זה לא מניפולטיבית בכונה ומתוך מחשבה, אלא מהתת מודע וגם אנחנו עצמנו פועלים ככה ולא רק הילדים. כי אנחנו רוצים להשיג מטרות. אם אני בוחרת לחייך זה לא כי וואו הצחיקו אותי אלא מבחירה, אני לא יצור נשלט אלא בוחר.

ברור שלפעמים בחירות נובעות מרצון להשפיע על ההחלטה של האחר (לדוגמה: ילד שישתטח על רצפת הסופר ירצה להשיג בכך את הממתק שאמו מסרבת לקנות לו כרגע),
אבל ללכת לכיוון הזה באוטומט בכל התנהגות שמפריעה לי- זה מעוות (ילד "פיתח הפרעת קש"ר רק כדי להשיג ממך XYZ" זה כבר גובל במבט אגואיסטי במקרה הטוב..).

חייבים להתפנות להענות לילד, בכל גיל, לא תמיד המענה הוא בדיוק בדיוק כמו שהוא מצפה (ילד רוצה לטפס לך על הראש כי הוא רוצה תשומת לב, אז את תתני לו את תשומת הלב איך שאת בוחרת ולא שיטפס לך על הראש), אבל כשזה גובל בכך שאת מרגישה שאת כבר לא שולטת במה שקורה בבית אלא את מובלת, זה חמור. עבור הילד.
ואם את לא פנויה להענות כי את בלחץ- זה חינוך לילד שלא כל הזמן העולם לרשותו, יש זמנים ויש אנשים שלא יכולים כרגע, נא להמתין.

ילד חייב גבולות כמו שגג חייב מעקה. לטובתו הפיזית והנפשית.
אבל הגבולות חייבים להיות מותאמים לילד ולא הילד חייב להתאים את עצמו למידות ההורה בכל מצב.
אמנם גם אם כרגע ההורה לא פנוי להיענות (-סיבה הורית) מותר ולפעמים חובה ללמד את הילד להמתין, אבל זה מתוך הכרה בכך שלילד יהיה טוב להיות עירני לצורכי הסביבה ורמת הפניות שלה, לדחות סיפוקים וכו,
ולמשל אם הילד ממש ממש מרגיש חייב נוכחות הורית כאן ועכשיו (כי קרה משהו נורא מסעיר מבחינתו, למשל) -יש מקום לשיקול דעת מחודש שרואה את הילד.

ההורה לא אמור להיות אמא אווזה שצועדת קדימה מתוך ביטחון בלתי מעורער שכולם אחריה.
עליו לבדוק שאכן כולם בקצב, ואולי לאי מי כואב הרגליים, או שהוא נורא צמא ורוצה רגע הפסקה קלה, ואולי אחד מהברווזונים ראה פרח מדהים בצידי הדרך ואפשר רגע להתבונן איתו ולהתפעל יחד...