סיפור בהמשכים "הבוחשים בקדרה" -סיפור בהמשכים.

[אביגלוש]

לדעתי משהו יותר עממי
פשוט הדמות הקלאסית של סוכן שב"כ לא ממש מסתדרת לי עם דיבור מהוקצע וכאלה...

 

[שפירא - ישראל]

אני מעלה כעת פרק נוסף.
כרגיל, אשמח מאוד לשמוע ולקרוא את חוות דעתכם.
מקווה שמישהו ער בכלל...

 

[שפירא - ישראל]

ספוילר: דמויות ומושגים בסיפור

בונים קרימלובסקי – יו"ר מפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של הסיעה הכללית.

דרך התורה – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הליטאי.

הסיעה הכללית – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת בעיקר את את חסידי גור.

זאב קלרמן – מועמד דרך התורה, לראשות העיר זורעה.

זורעה – עיר חרדית בדרום הארץ. במשך כשלושים שנה, לא התקיימו בעיר בחירות מקומיות, בשל הסכם רוטציה שנחתם בין שלושת המפלגות החרדיות.

זלמן בלוי – מספר 2 במפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של סיעת שלום ואמונה.

חנניה כהן – יו"ר מפלגת שו"ע.

יוסי – ה"עלטערער" של ישיבת "חשקת התורה". מתוסכל מאד, מהזלזול שהבחורים הצעירים מפגינים כלפיו.

יעקב ישראל דה האן - יהודי הולנדי שעזב את הדת בגיל צעיר, בגיל 31 הוא חוזר מרוסיה וחוזר בתשובה. הוא הופך להיות פעיל ציוני. לאחר עלייתו לארץ, הוא לוחם נגד הציונות, ומחוסל.

מאיר גרינשטיין – יו"ר מפלגת דרך התורה.

מוסא אבו רפיק - מחבל שביצע את פיגוע האוטובוס בכביש 85, הוא מחוסל במקום מסתורו על ידי צלף. מצד שני, מתקבל מידע שהוא מתכנן פיגוע.

מקהלות ישראל – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור החסידי. המפלגה מורכבת מכמה סיעות.

סיעת שלום ואמונה – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת את הציבור הכלל חסידי ואת בני ירושלים.

ראובן עזני – ראש עיריית זורעה. מועמד לקדנציה נוספת מטעם שו"ע.

רותי – אשתו של ראובן עזני.

שו"ע – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הספרדי.

שלמה אייזנבך – מועמד מקהלות ישראל, לראשות העיר זורעה.

ספוילר: תקציר הפרקים הקודמים

בשנת תער"ב

יעקב ישראל דה האן, חוזר בתשובה והופך להיות פעיל ציוני. לאחר עלייתו לארץ, הוא מתייצב לצידו של הגרי"ח זוננפלד זיע"א. הוא מקבל מכתב איום עם דרישה לעזוב את הארץ.

בשנת תשנ"ב

יוסי, בחור מבוגר ב"חשקת התורה", מרגיש פגוע מהיחס אותו הוא מקבל, מהבחורים ומצוות הישיבה.

בשנת תשנ"ג

אוטובוס מתהפך בכביש 85 צמוד לכרמיאל, סימני ירי נמצאים על חלון הנהג, המחבל מוסא אבו רפיק, מחוסל על ידי כוחות הבטחון.

בהווה

העיר זורעה, שהייתה תמיד סמל של שלום, נכנסת למערכת בחירות סוערת, בה שלושת המפלגות החרדיות, מריצות מועמד לראשות העיר ורשימה למועצת העיר. ראובן עזני, ראש העיר ומועמד שו"ע, מקבל מכתב איום ליד ביתו, המשטרה מזלזלת בנושא, הוא מחליט לשתף את יו"ר מפלגתו כהן.

במטה השב"כ מתכנסת ישיבה מתוחה, הנושא הוא פיגוע גדול מאד שאמור לצאת לדרך. למרבה הפלא, מתקבלת ידיעה שמי שעומד מאחורי התכנון הוא מוסא אבו רפיק.

אי שם, בנימין נלחץ מתוכניותיו של זה שמדבר איתו.

פרק שישי​

שטיבלאך "היכל ישראל", זורעה.

"אני אומר לכם בוודאות. אין שום סיכוי ששלוימה אייזנבך לוקח את זה! כל המאבק הוא בין עזני לקלרמן."

את מנדי שטיינר הכירו כל באי השטיבלאך. מנדי, עם כוס הקפה ביד ימין וסיגריה נקסט אדג' ביד שמאל, היווה חלק בלתי נפרד מן המקום.

לא היה נושא אחד, שמנדי לא היה בקי בו! בכל נושא הייתה לו דעה מוצקה, שאף אחד, אבל אף אחד, לא יוכל לשנות אותה.

אם בכל השנים היה מנדי הולך ומזדקן אט אט, כדרכו של כל אדם עלי אדמות, הרי שמאז נכנסה העיר לקלחת הבחירות הרותחת, הלך מנדי ונהיה צעיר מיום ליום. זקנו כמו השחיר בבת אחת ורוח חיות מיוחדת נשבה בקרבו.

כעת, עמד והרצה את חישוביו, על סיכויי הזכיה של שלושת המועמדים לראשות העיר. קהל מאזיניו היה מגוון. היה את אלו שפאותיהם וזקנם עוד טפטפו על כל מי שהיה בקרבתם, מי מקווה טהורים. היה גם את אלו שתוך כדי האזנה מלמלו במרץ את מילות ה"פסוקי דזמרה". הרוב אבל היה, אנשים שכבר גמרו את תפילתם וכעת התיישבו בנינוחות לנתח את מערכת הבחירות בעיר.

בחור צעיר, ניסה את מזלו והעז לסתור את קביעתו הנחרצת של מנדי. הוא מצידו, לא נתן לו להשלים את המשפט, הוא קטע אותו מיידית.

"אל תתווכח איתי בחורצ'יק" – קולו היה מלא להט – "אני חישבתי את הנושא כל הלילה, אפילו אשתי הייתה שותפה לחישובים."

" אַ קְוִיטְל וָואְלְט אִיך אִיהְר גִיגֶעבְּן, נֶעבַּאךְ" (= פתקא הייתי נותן לה, רחמנות) – מלמל הגבאי ר' וועלוו'ל. "וָואלְסְטוּ אִיהְר גִיקֶענְט, וָואלְסְטוּ מֶער רַחְמָנוּת גִּיהַאט אוֹיְף אִיהְם וִוי אוֹיְף אִיהְר" (= אם היית מכיר אותה, היית מרחם עליו יותר מאשר עליה) – ענה לו בלחישה אי מי.

מנדי המשיך בנאומו – "הסיבה שלאייזנבך אין סיכויים, היא כי הציבור החסידי לא מסוגל להתאחד. תמיד תגלה פתאום שהייתה איזו חסידות שבשקט בשקט תמכה במועמד אחר. ובשביל מה?" – הרעים מנדי בקולו – "בשביל הבטחה על כמה חתיכות הערינג בשַׁאלֶעשִׁידֶעס..."

"אז תכל'ס, מי מנצח?" – היה זה שוב בחור צעיר. בניגוד לחברו, היה נראה שהוא דווקא מעריץ מאוד את מנדי ורואה בו פרשן פוליטי מן השורה הראשונה.

מנדי נהנה. לא ניתן היה לפספס זאת. שאלה מתוך רצון לשמוע את דעתו, הייתה בשבילו אם כל השאיפות.

"תראה" – הוא ענה לאחר מחשבה קלה – "לכאורה, לשו"ע יש כאן בעיר יותר מצביעים, כך שעזני היה אמור לנצח. אבל.."

המולה קלה נוצרה ליד דלת הכניסה. ראובן עזני בדיוק הגיע לשטיבלאך, הייתה זו השעה הקבועה של לימודו הקבוע בחברותא.

ר' וועלוו'ל הגבאי ניסה לסמן למנדי לעצור את שטף דיבורו. המערכה הייתה חסרת סיכוי, כדרכו, מסר מנדי את נאומו בעיניים עצומות.

"כאן בעצם, מגיע ה'אבל' הגדול. עזני היה ראש עיר גרוע!" – את המשפט הזה אמר מנדי, בקולו חוצב הלהבות, בדיוק בשנייה שבה היה עזני מאחוריו. עזני עצר מהילוכו, המום. ר' וועלוו'ל נתן למנדי צביטה הגונה, מקווה לעצור אותו סוף סוף, למזער נזקים.

כמו להכעיס, לא הבין מנדי כלום. "תצבטו אותי כמה שאתם רוצים" – הוא צעק מתלהב כולו – "אבל את דעתי אתם תשמעו, בין אם תרצו ובין אם לא. לא היה עוד ראש עיר גרוע כמו עזני! את הכל הוא הרס! ולכן הוא כנראה הולך להפסיד לקלרמן."

המבוכה הייתה מוחשית. כולם הסמיקו, חוץ ממנדי. הוא מצידו נהנה לראות את ההלם על פניהם. "אתם המומים, אה?" – הוא היה מרוצה – "חשבתם שכולם כאן מפחדים מעזני הבריון, לא מעיזים למתוח עליו ביקורת. אז הנה, קבלו את מנדי שטיינר, האיש שלא מפחד מאף אחד, גם לא מהשמן המכוער שהשתלט על ראשות העיריה."

"אתה גם יותר שמן ממני וגם יותר מכוער ממני" – עזני לא שלט בעצמו קצף ניתז מפיו, הוא לא הצליח להתאפק ולמנוע מהתגובה הילדותית והלא רצינית להיפלט מפיו.

מנדי הסתובב אחורה, מתפלא. כאשר ראה את עזני, נפלה הסיגריה הבוערת על חליפתו המרוטה, חורכת בה כהוגן. כוס הקפה גם נפל, תכולתו הלוהטת יצרה כתם חום על חולצתו של ר' וועלוו'ל.

לא היה מסכן גדול יותר ממנדי. האיש שאך לפני מספר שניות הצהיר על כך שאינו מפחד מאיש, רעד כעת בחוסר שליטה.

בחוסר מקצועיות משווע, הוא ניסה להסיט את השיחה. "תראה עזני" – קולו עדיין רעד, אם כי צבע פניו חזר אט אט – "בדיוק דיברנו כאן, שלך יש את הכי הרבה סיכויים לנצח". עזני עדיין רטט מזעם - "כן כן , שמעתי..." – הוא מלמל.

"אבל מה?" – משום מה היה חשוב למנדי להוסיף את המשפט – "אם אתה פורש מהמירוץ, דווקא אייזנבך שכרגע אין לו שום סיכוי, לוקח את זה בענק."

עזני, חש כמי שקיבל זה עתה סטירת לחי מצלצלת. זכר השיחה עם חנניה כהן, צף בו בחדות.

"תנסה להבין מי ירוויח מכך שתפרוש" – אמר לו אז כהן – "האדם הזה, הוא החשוד המרכזי בשליחת המעטפות."

הוא התחיל להתקדם לכיוון חדר התורה, החברותא כבר חיכה לו שם. טפיחת שכם אדירה גרמה לו להסתובב לאחור. מנדי חסר הטקט, עמד שם. "תקשיב ידידי. מה שהיה מקודם, הוא בין חברים, אתה יודע... מה שהכי חשוב זה, שתבדוק במייל. שלחתי לך את המסמכים של ההנחה בארנונה, תעשה את זה כמה שיותר מהר, זה חשוב לי!"
​

* * *​

ירושלים, אור לכ"ט בסיוון תרפ"ד.

בית הכנסת שבחצר בית החולים שערי צדק, התחיל להתרוקן. תפילת מנחה הסתיימה זה לא מכבר, חשכת הלילה החלה כבר לרדת ומתפללי בית הכנסת חזרו לביתם.

בין היוצאים מבית הכנסת, היה גם ר' יעקב ישראל דה האן, או בשמו המוכר יותר – ד"ר דה האן.

הוא היה נרגש. מוחו עסוק היה בתכנונים אחרונים לקראת נסיעתו מחר.

הייתה זו נסיעה גורלית. הוא היה אמור לנסוע ללונדון, יחד עם משלחת מטעם העדה החרדית, בכדי לנסות ולטרפד את החוק למתן מעמד לקהילות היהודיות בארץ ישראל. החוק הזה, שההנהגה הציונית חפצה בו מאד, אמור היה לתת כוח לוועד הלאומי על פני העדה החרדית. משום כך, הוא היה כמובן, למורת רוחה של העדה החרדית.

העדה החרדית החליטה להילחם בכל כוחה נגד החוק, ד"ר דה האן נקרא אל הדגל.

כעת לאחר תפילה לוהטת החל לצעוד לכיוון רחוב יפו. קול מאחור עצר אותו, מישהו קרא בשמו. הוא הסתובב לאחור.

לזה שמאחור, זה הספיק. הוא זיהה אותו בוודאות, ודרך את נשקו. קול ירי נשמע.

שלושה כדורים, שהפסיקו את פעימות ליבו של האיש והאגדה... שלושה כדורים, שחוררו חור שחור ומפלצתי, בתולדות ימיה של ירושלים...

ירושלים התעטפה בשחור למחרת. המוני בני הישוב הישן ליוו למנוחות, את האיש שהקדיש את כל חייו למען רווחתם.

"שכל אחד ואחד כאן יזעק, ידינו לא שפכו את הדם הזה." – אמר בקול נשנק, המגיד הירושלמי הגה"צ ר' בן ציון ידלר זצ"ל, במסע ההלוויה.

משטרת המנדט הבריטי, ניסתה לחקור את הרצח, ללא הצלחה יתירה...

למשך שנים נותרה זהות הרוצח, בגדר תעלומה.​

 

[שפירא - ישראל]

מזכיר שוב -
מחכה לתגובותיכם!!!

 

[מקליד...]

מזכיר שוב -
מחכה לתגובותיכם!!!

טוב.. פעם ראשונה שאני רואה את הבקשה הזו - ולא יכול לתקוע סמיילי ולהתעלם צורפתי רק עכשיו לקהילה ב"ה
הסיפור כולו ריתק אותי, ביחוד השילוב של פוליטיקה עם אקשן ומתח.
כתיבה מצוינת, עלילה מתפתחת יפה.
ומשהו כמעט הכי חשוב מבחינתי:
הספוילרים בתחילת כל פרק ממש עוזרים להיכנס לקטע עם הבנה וריתוק מהשורה הראשונה.
(ממליץ לכל שאר הסופרים המעולים להעתיק את הרעיון. קוראים פרק ממוצע פעם בשבוע, שבועיים, עד שאתה נזכר מי זה כל אחד ומה הוא עבר בדיוק.. כבר סיימת את הפרק)
תודה רבה על סיפור מהנה!!!

 

[שפירא - ישראל]

טוב.. פעם ראשונה שאני רואה את הבקשה הזו - ולא יכול לתקוע סמיילי ולהתעלם צורפתי רק עכשיו לקהילה ב"ה
הסיפור כולו ריתק אותי, ביחוד השילוב של פוליטיקה עם אקשן ומתח.
כתיבה מצוינת, עלילה מתפתחת יפה.
ומשהו כמעט הכי חשוב מבחינתי:
הספוילרים בתחילת כל פרק ממש עוזרים להיכנס לקטע עם הבנה וריתוק מהשורה הראשונה.
(ממליץ לכל שאר הסופרים המעולים להעתיק את הרעיון. קוראים פרק ממוצע פעם בשבוע, שבועיים, עד שאתה נזכר מי זה כל אחד ומה הוא עבר בדיוק.. כבר סיימת את הפרק)
תודה רבה על סיפור מהנה!!!

קודם כל - ברוך הבא לקהילה! באופן אישי אני מאד שמח שהצטרפת. (בכל זאת הרווחתי תגובה מפרגנת)
כמו כן, תודה ענקית על התגובה מחממת הלב!!!
לגבי הספוילרים - מגיע גם קרדיט ל @אליהו פ שהציע להוסיף את התקציר.

 

[נודד]

כתיבה מצויינת ועלילה איכותית.
מחכה להמשך!

הערה בקטנה (רק כי בקשת...)
חשוב לשמור על אחידות הגיונית של אופי של הדמות.
אצל מנדי זה קצת לא אחיד. בהתחלה הוא מתואר כצ'אלמר קלאסי. לא אחד שיתרגש יותר מידי מפדיחה כלשהיא. ואז הוא מגיב לתקלה כמו ילדת בית ספר שפוגשת את המורה באמצע הרחוב (הסיגריה נשמטת, הקפה נשפך, וכל גופו רועד) זו תגובה קיצונית מידי (אגב, התיאור גם קצת קומי מידי. אף אחד הרי לא מגיב ככה לפדיחה באמת. זה יותר רווח בכתיבה סאטירית או בספרי קומיקס. פחות מתאים לסגנון הסיפור) ובסוף הוא חוזר לדמותו הראשונית - נותן צ'פחה ומתעניין על ההנחה בארנונה בחוסר טקט משווע

 

[שפירא - ישראל]

כתיבה מצויינת ועלילה איכותית.
מחכה להמשך!

תודה! מחמם את הלב!!!

הערה בקטנה (רק כי בקשת...)
חשוב לשמור על אחידות הגיונית של אופי של הדמות.
אצל מנדי זה קצת לא אחיד. בהתחלה הוא מתואר כצ'אלמר קלאסי. לא אחד שיתרגש יותר מידי מפדיחה כלשהיא. ואז הוא מגיב לתקלה כמו ילדת בית ספר שפוגשת את המורה באמצע הרחוב (הסיגריה נשמטת, הקפה נשפך, וכל גופו רועד) זו תגובה קיצונית מידי (אגב, התיאור גם קצת קומי מידי. אף אחד הרי לא מגיב ככה לפדיחה באמת. זה יותר רווח בכתיבה סאטירית או בספרי קומיקס. פחות מתאים לסגנון הסיפור) ובסוף הוא חוזר לדמותו הראשונית - נותן צ'פחה ומתעניין על ההנחה בארנונה בחוסר טקט משווע

ראשית, מעריך את כתיבת ההערה.
לגופו של ענין - כשכתבתי את התיאור על מנדי, ראיתי בעיני רוחי דמות שאני מכיר, וניסיתי לבנות את דמותו של מנדי על בסיס אותה הדמות.
מה לעשות, שאותו בן אדם היה נוהג כך בדיוק! משוויץ שהוא לא נבהל מכלום, אך בסופו של דבר נבהל עוד יותר מהממוצע...
לגבי ההערה על תיאור קומי מידי, לקחתי לתשומת ליבי. באופן כללי אני מאד אוהב לכתוב בצורה הומוריסטית ואני מאמין שעוד תיפגשו בקטעים כאלו בהמשך.
אם שוב יהיה קטע שעבר את הגבול לדעתך, אל תהסס להעיר שוב
ושוב, תודה ענקית!

 

[שפירא - ישראל]

אגב @נודד
פתאום אני נזכר במי מדובר...
אז קודם כל קנינו את יחידאי לפסח ותוך יום הוא עבר שתי קריאות מכריכה לכריכה.
יצירת מופת, פשוטו כמשמעו!
הכי יפה זה, שאתה יודע גם להתעניין בסיפורים אחרים של סטאז'רים....

 

[פנינה שחורה]

כמו שאמר נודד גם לי משהו היה קצת פחות הגיוני בקטע
אולי תכניסו איזו התנהגות שמזכירה את זה גם בסצנות הקודמות
דבר נוסף - יש כלל בכתיבה "הראה אל תספר"
ובכל הקטע של העבר זה יותר לספר לנו , אולי תנסו להראות - לדוג במשפט

הוא היה נרגש. מוחו עסוק היה בתכנונים אחרונים לקראת נסיעתו מחר.

אפשר להראות לנו איך הוא נרגש וקצת מעופף כזה ומשהו נגיד מנסה לפנות אליו והוא לא שם לב

ודבר נוסף, יש פעמים שלא חייב עודף מידע כמו

בין היוצאים מבית הכנסת, היה גם ר' יעקב ישראל דה האן, או בשמו המוכר יותר – ד"ר דה האן.

אפשר כתוב ישר ד"ר דה האן ולהסתמך על האינטלגנציה של הקורא

כתבתי את זה כי בקשתם הערות
ויכול להיות שיש שיחלקו עלי
ואולי גברים אוהבים את הסגנון הזה יותר (אני רואה שא"א לא אמר על זה משהו....)
בהצלחה בפרקים הבאים!

 

[שפירא - ישראל]

תודה ל @פנינה שחורה על ההערה המחכימה מאוד!!! כרגיל, ההערות מחכימות ומכוונות בהמשך הדרך.
לגופם של דברים:

כמו שאמר נודד גם לי משהו היה קצת פחות הגיוני בקטע
אולי תכניסו איזו התנהגות שמזכירה את זה גם בסצנות הקודמות

טוב, אז יש כבר שנים מול אחד, נצטרך להתחשב בדעתכם...

דבר נוסף - יש כלל בכתיבה "הראה אל תספר"
ובכל הקטע של העבר זה יותר לספר לנו , אולי תנסו להראות

האמת היא, שהייתה לי התלבטות גדולה מאוד לגבי הקטע של דה האן.
מצד אחד היה לי חשוב להביא אותו, כי בהמשך העלילה פרשייה זו הולכת להיות בעין הסערה, ואם ישנו אי מי שלא מכיר את הנושא, אז הוא יהיה מחוץ לעניינים.
הכיוון הראשון שהיה לי, הוא לספר אותו באריכות כמו בקטעי הווה. את האפשרות הזו פסלתי מכיוון שלדעתי, רוב מוחלט של הקוראים מכיר את הסיפור וזה ישעמם אותו.
הייתה לי אפשרות, להביא בקצרה את הנושא כפרולוג (לפי מה שלמדתי, אחד מסוגי הפרולוג הוא רקע היסטורי שנצרך להבנת הסיפור). גם את האפשרות הזו פסלתי, כי פחדתי שזה ייתן רושם ראשוני גרוע על הסיפור. (עתיק, מוכר, משעמם...)
ולכן , החלטתי להביא אותו בקצרה, מחולק לשלושה חלקים קטנים, משולבים בין פרקי הסיפור. כך באמת עשיתי. (בעצם גמרתי איתו עכשיו, ומעתה והילך הנושא יוזכר רק ממבט עכשווי, כפי שבעז"ה תראו)
אבל אדרבה, אולי אי מי יוכל להציע רעיון אחר, איך להביא את הרקע לטובת אי אלו שאינם מכירים אותו, מבלי להטריח יותר מדי את הרוב שמכיר.

אפשר לכתוב ישר ד"ר דה האן ולהסתמך על האינטלגנציה של הקורא

קיבלתי לחלוטין!!!

ואולי גברים אוהבים את הסגנון הזה יותר (אני רואה שא"א לא אמר על זה משהו....)

לא נראה לי שזה באמת קשור לגברים/נשים.

בהצלחה בפרקים הבאים!

אמן! ושוב, תודה ענקית!!!

 

[נודד]

הכי יפה זה, שאתה יודע גם להתעניין בסיפורים אחרים של סטאז'רים....

אני עדיין סטאז'ר, זו אשתי הוירטואזית הנבחרת.

 

[שפירא - ישראל]

סוג של סקר​

אני פונה בזאת לכל מי שקרא את הפרקים עד עכשיו, ומבקש להקדיש מספר שניות ולהשתתף בסקר.
השאלה היא כך:
למעשה ישנה עלילה ברורה, וכדרכן של עלילות היא מורכבת מכמה זירות שאיכשהו מתחברות להן יחדיו. אבל, תמיד אפשר לקצר בזירה אחת ולהאריך בזירה השניה.
כאן בעצם אני מבקש ממכם, לספר לי איזו מבין הזירות הכי אהבתם והייתם רוצים שאתמקד בה ואאריך בה.
הבחירות בעיר זורעה - סמנו "תודה".
המאמצים לסיכול הפיגוע - סמנו "וואו".
התמודדויותיו של יוסי בישיבה - סמנו "עצוב".
ההתמודדויות של משפחת עזני מול האיומים - סמנו "צוחק".​

מודה לכם מראש!!!​

 

[שפירא - ישראל]

מקפיץ שוב ומבקש מכל מי שעדיין לא השתתף בסקר, להשתתף.​

 

[ifatrosh]

סוף סוף היה לי את הפנאי לקרוא את הסיפור/ספר, כתוב יפה מאוד, אהבתי את קטעי ההומור, מדוייק, זורם, כיף לקרוא. בתור מי שקורא ברצף כנראה שהתייחסת להערות שהעירו, שאפו. לא נראה כתיבה של כותב מתחיל. מחכה לפרק הבא.

זקנו כמו השחיר בבת אחת ורוח חיות מיוחדת נשבה בקרבו.

אהבתי את התיאור הזה. מביע את הכל. ובכלל, הדמות הזאת חביבה ומרגיזה כאחת.

ואגב, לגבי השאלה לגבי סגנון כתיבה של איש ביטחון, נראה לי שמתאים לשלב עגה צבאית לצד סגנון עממי.

 

[שפירא - ישראל]

סוף סוף היה לי את הפנאי לקרוא את הסיפור/ספר, כתוב יפה מאוד, אהבתי את קטעי ההומור, מדוייק, זורם, כיף לקרוא. בתור מי שקורא ברצף כנראה שהתייחסת להערות שהעירו, שאפו. לא נראה כתיבה של כותב מתחיל. מחכה לפרק הבא.

אהבתי את התיאור הזה. מביע את הכל. ובכלל, הדמות הזאת חביבה ומרגיזה כאחת.

ואגב, לגבי השאלה לגבי סגנון כתיבה של איש ביטחון, נראה לי שמתאים לשלב עגה צבאית לצד סגנון עממי.

שמח שהיה לך פנאי ועוד יותר שמח שהצלחתי להנעים אותו...​

 

[שפירא - ישראל]

לסיכומו של סקר...
אז כפי שכל אחד יכול לראות, התוצאות הן כדלהלן:
למקומות הראשונים הגיעו שני נושאים, הפוליטיקה בזורעה וניסיונות סיכול הפיגוע הגדול. (ישנו פער מזערי לטובת נושא אחד, אך הוא מתנדנד כל הזמן.)
רחוק מהם, הגיעו הנושאים האחרים.
בעז"ה, אצמד לתוצאות. הפרק הבא יעלה בעז"ה בקרוב.
מודה מאד מאד, לכל מי שהשתתף בסקר. כיוונתם אותי...

 

[שפירא - ישראל]

ספוילר: דמויות ומושגים בסיפור

אליעזר רובינשטיין – חבר כנסת צעיר מטעם דרך התורה.

בונים קרימלובסקי – יו"ר מפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של הסיעה הכללית.

דרך התורה – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הליטאי.

הסיעה הכללית – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת בעיקר את חסידי גור.

זאב בר דיין – ראש השב"כ.

זאב קלרמן – מועמד דרך התורה, לראשות העיר זורעה.

זורעה – עיר חרדית בדרום הארץ. במשך כשלושים שנה, לא התקיימו בעיר בחירות מקומיות, בשל הסכם רוטציה שנחתם בין שלושת המפלגות החרדיות.

זלמן בלוי – מספר 2 במפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של סיעת שלום ואמונה.

חנניה כהן – יו"ר מפלגת שו"ע.

יוסי – ה"עלטערער" של ישיבת "חשקת התורה". מתוסכל מאד, מהזלזול שהבחורים הצעירים מפגינים כלפיו.

יעקב ישראל דה האן - יהודי הולנדי שעזב את הדת בגיל צעיר, בגיל 31 הוא חוזר מרוסיה וחוזר בתשובה. הוא הופך להיות פעיל ציוני. לאחר עלייתו לארץ, הוא לוחם נגד הציונות, ומחוסל.

כפיר רוזן – רכז נפת ג'נין בשב"כ.

מאיר גרינשטיין – יו"ר מפלגת דרך התורה.

מוסא רג'ר = אבו רפיק - מחבל שביצע את פיגוע האוטובוס בכביש 85, הוא מחוסל במקום מסתורו על ידי צלף. מצד שני, מתקבל מידע שהוא מתכנן פיגוע.

מנדי שטיינר – איש ה"שטיבלאך" בזורעה.

מקהלות ישראל – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור החסידי. המפלגה מורכבת מכמה סיעות.

סיעת שלום ואמונה – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת את הציבור הכלל חסידי ואת בני ירושלים.

ראובן עזני – ראש עיריית זורעה. מועמד לקדנציה נוספת מטעם שו"ע.

רותי – אשתו של ראובן עזני.

שו"ע – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הספרדי.

שימי קסלר – מספר 2 בדרך התורה.

שלמה אייזנבך – מועמד מקהלות ישראל, לראשות העיר זורעה.

ספוילר: תקציר הפרקים הקודמים

בשנת תער"ב

יעקב ישראל דה האן, חוזר בתשובה והופך להיות פעיל ציוני. לאחר עלייתו לארץ, הוא מתייצב לצידו של הגרי"ח זוננפלד זיע"א. הוא מקבל מכתב איום עם דרישה לעזוב את הארץ. בשנת תרע"ג הוא נרצח, זהות הרוצח לא ברורה.

בשנת תשנ"ב

יוסי, בחור מבוגר ב"חשקת התורה", מרגיש פגוע מהיחס אותו הוא מקבל, מהבחורים ומצוות הישיבה.

בשנת תשנ"ג

אוטובוס מתהפך בכביש 85 צמוד לכרמיאל, סימני ירי נמצאים על חלון הנהג, המחבל מוסא אבו רפיק, מחוסל על ידי כוחות הבטחון.

בהווה

העיר זורעה, שהייתה תמיד סמל של שלום, נכנסת למערכת בחירות סוערת, בה שלושת המפלגות החרדיות, מריצות מועמד לראשות העיר ורשימה למועצת העיר. ראובן עזני, ראש העיר ומועמד שו"ע, מקבל מכתב איום ליד ביתו, המשטרה מזלזלת בנושא, הוא מחליט לשתף את יו"ר מפלגתו כהן. בשל שיחה אקראית, הוא חושד בשלמה אייזנבך.

במטה השב"כ מתכנסת ישיבה מתוחה, הנושא הוא פיגוע גדול מאד שאמור לצאת לדרך. למרבה הפלא, מתקבלת ידיעה שמי שעומד מאחורי התכנון הוא מוסא אבו רפיק.

אי שם, בנימין נלחץ מתוכניותיו של זה שמדבר איתו.

פרק שביעי​

חדר סיעת "דרך התורה", משכן הכנסת.

החלק הפתוח של ישיבת הסיעה, הסתיימה זה עתה.

הכותרות שיצאו ממנו לתקשורת, היו מוכרות וכלל לא מפתיעות. שוב, איום על פרישה מהקואליציה, באם וכאשר חוק הגיוס לא יקודם. ואיך לא, דרישה נחרצת של יו"ר המפלגה גרינשטיין, להעביר לאלתר את משכורות המורים והמורות החרדיים, אחרת הוא יאלץ להתפטר מתפקידו כיו"ר וועדת הכספים.

אנשי התקשורת קיפלו ציוד ויצאו מן החדר. אבי גרינבוים, דובר המפלגה, הזדנב בעקבותיהם, מוודא שהכותרות יהיו לטעמו של היו"ר.

הדלת ננעלה. בפנים נשארו חברי הכנסת בלבד.

"עכשיו" – קרא בקול גרינשטיין – "אפשר לעבור לנושא הבאמת חשוב!"

פרצופים תמהים הופנו לעברו. "מה לא מובן?" – ענה גרינשטיין על השאלה שלא נשאלה – "הסיבה האמיתית שבגללה כינסתי אתכם, היא זורעה".

"תראו" – המשיך גרינשטיין – "אני צריך להבין אחת ולתמיד, מי באמת עומד מאחורי המהלך הזה. מצד אחד בפגישה שם היה נראה שקרימלובסקי הוא זה שגרם לכל הבלגן שם, אבל מצד שני, זורעה לא באמת אמורה לעניין אותו, הציבור החסידי בזורעה, הוא בכלל ציבור של חסידויות קטנות, שזה בדרך כלל הציבור של זלמן בלוי."

"היית צריך לשאול אותו את השאלה הזו" – היה זה שימי קסלר, מספר שתים במפלגה. קסלר היה איש עשייה רב פעלים, אך פוליטיקה ותחכום, לא היו הצד החזק שלו...

"ברור ששאלתי" – נענה גרינשטיין, זעוף פנים – "אבל הוא לא אמר לי את הסיבה האמיתית, הוא רק קשקש משהו על כך שהוא עושה את זה בשביל בלוי."

"ואולי באמת הוא עושה את זה בשבילו" – שוב היה זה קסלר. גלי צחוק שטפו את החדר.

"השתגעת? שקרימלובסקי יעבוד בשביל בלוי?!" – מי שבחר לענות לקסלר, היה אליעזר רובינשטיין, הצעיר שבחבורה – "אתה יודע איזו שנאה יש ביניהם?!"

"קח דוגמא. שנה שעברה ההילולא במירון התפשלה. אתה בטח זוכר את התמונות, שוטרים מרביצים למבוגרים, שוטרות מכות נשים חרדיות. היה אז קמפיין מטורף נגד בלוי, אנשים האשימו אותו בתור זה שאחראי על האירוע מתוקף היותו השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל".

"מה התברר? מי תדלק את כל הקמפיין הזה??? תן ניחוש!" – הוא אתגר את קסלר...

"לא יודע. אולי המבוגרים האלו שהרביצו להם..." – תמימותו של קסלר לא ידעה גבול. חבריו לשולחן הביטו בריכוז רב בציפורניהם...

"איזה מבוגרים ואיזה מבוגרות" – שיסע אותו רובינשטיין – "כל הקמפיין הזה יצא ומומן מלשכתו של קרימלובסקי. אז שהוא יעשה את כל הפוליטיקה הזאת, רק בשביל לעשות טובה לזלמן בלוי?!"

"האמת היא" – גרינשטיין חזר לקחת את המושכות לידיו – "שגם חנניה כהן היה מתואם איתו, אבל ההרגשה הפוליטית שלי, ואני בכל זאת שלושים שנה במקצוע, היא שקרימלובסקי הוא זה שבישל את כל העיסה הזאת, כהן רק נגרר בעקבותיו."

בליל של קולות עלה. השערות עלו וירדו, סותרות לעיתים זו את זו.

"אני חושב" – אמר לפתע רובינשטיין – "שכדי להבין מה קורה כאן, אנחנו קודם כל צריכים לברר, מי זה השלמה אייזנבך הזה, למי הוא שייך? מי בחר בו כמועמד מקהלות ישראל?"

"אתה צודק!" – נענה גרינשטיין – "כנראה שזהו המפתח לתשובה. אבל אני, בטח לא יודע כלום על אייזנבך הזה, אולי קלרמן ידע לתת תשובה בנושא."

הדלת נפתחה, זאב קלרמן הוכנס פנימה.

"תגיד לי" – פנה אליו גרישטיין מיידית – "אתה יודע לתת לי פרטים על שלמה אייזנבך?"

"האמת היא שלא" – קלרמן לא התעכב אף לא לשנייה, בטרם ענה בשלילה – "זה באמת סיפור מאד מעניין. הוא בכלל לא דמות מוכרת בעיר, לא יודע מאיפה הצניחו אותו להתמודדות הזו."

"תחשוב על מישהו, לא מידי חכם אבל מישהו שיודע לרחרח כמו שצריך" - הציע לו גרינשטיין – "תן לו לבצע בשבילך תחקיר על אייזנבך, בתשלום כמובן, ואז נוכל להתקדם".

קלרמן הנהן בהסכמה. הוא מצידו כבר החליט על האדם שעליו יטיל את התפקיד, מישהו שעונה בדיוק על ההגדרות שצוינו, מנדי שטיינר. לא מידי חכם אבל יודע לרחרח כמו שצריך...

* * *​

מטה השב"כ.

"אתה יכול להפסיק לבלבל אותנו???"

צורת הדיבור הזו, לא התאימה כלל לראש השב"כ. והיא, יותר מהכל, העידה על הלחץ הכביר בו הוא שרוי.

"אתה כל הזמן מדבר אלינו בצורה של חידות, אף מילה שאמרת לא מובנת" – האשים את כפיר – "תדבר בצורה מסודרת ותעשה לנו סדר בראש!" – דרש.

"האמת היא, שגם אני מבולבל" – כפיר דיבר בכבוד והכנעה, היטיב זכר את סבב המינויים הקרב ובא – "אבל אדרבה, תשאל אותי שאלות ואענה כמיטב יכולתי."

"אוקיי!" – הרעיון דווקא מצא חן בעיניו של זאב בר דיין.

"שאלה ראשונה" – הוא פתח את סדרת השאלות – "מי ביצע אז את הפיגוע ליד כרמיאל?"

- "אבו רפיק."

"שאלה שניה. מה עלה בגורלו?"

- "חוסל."

"האם זה וודאי?"

- "לגמרי! גם התקיימה הלוויה המונית."

"השאלה הבאה. עם מי דיברת כעת בנייד?"

- "עם מודיע שאני גייסתי. אחד הטובים ביותר, אגב. מוברג היטיב בארגוני הטרור. אני מקווה שאתה לא מצפה ממני לחשוף כאן, בפורום שכזה, את שמו..."

"ברור שלא" – בר דיין עשה את עצמו כמתחלחל – "מה הוא אמר לך?"

- "הוא טען, שאותו אבו רפיק, הוא זה שמרכז כרגע את כל הפעילות לקראת הפיגוע הגדול."

"אבל, איך זה יכול להיות???" – בר דיין נראה היה אומלל – "איך יכול אדם לתכנן פיגוע מקברו?"

- "זהו זה, גם אני תקוע באותה שאלה." – מלמל כפיר.

עשן סיגריות סמיך, מילא את החלל. תקתוק המחוגים בשעון הקיר, היה הקול היחיד שנשמע בחדר.

"אולי זה מישהו אחר באותו שם" – העלה אחד הנוכחים רעיון.

"אה. בטח." – גיחך כפיר – "בדיוק עוד אחד באותו אזור, שקוראים לו מוסא ושם משפחתו רג'ר. ולמרבה הפלא, לשניהם בן בכור בשם רפיק שמקנה להם את התואר הנכבד אבו רפיק..."

"ומה שהכי מדהים פה בסיפור" – לכפיר היה חשוב להשלים את העקיצה עד תומה – "זה ששניהם בחרו באותו מקצוע לפרנסתם, פיגועי טרור..."

את סיום דבריו של כפיר ליווה צליל קלוש, עיניו של כפיר התמגנטו למסך שבנייד. לאחר מספר שניות הוא הגביה את המכשיר. "זה הגיע ממנו" – הוא מלמל.

על המסך הופיע צילום משער העיתון הפלסטיני "אל קודס". אותיות אדומות נמרחו שם – "אלפים חלקו כבוד אחרון לשאהיד אבו רפיק". מתחת למילים הופיעה תמונה, רוע מזוקק ניבט ממנה.

"זהו אבו רפיק" – גילה כפיר את המובן מאליו...

מספר שניות חלפו, צליל נוסף נשמע.

על המסך הופיעה תמונה חדשה. אותם פנים בדיוק, שיער לבן מעטר אותה וקמטים חרושים בה לכל אורכה. נראה, שהאיש הספיק לצבור עוד הרבה רוע...

"הדא אבו רפיק, קאבל יאומאיי" (זהו אבו רפיק, לפני יומיים) – נכתב מתחת לתמונה.

 

[שפירא - ישראל]

כרגיל....
מצפה לתגובותיכם המחכימות!!!

 

[מקליד...]

התחברתי מאוד לעלילה, מתמוגג מכל פרק שיוצא. אהבתי במיוחד את הקטע הזה:

שוב, איום על פרישה מהקואליציה, באם וכאשר חוק הגיוס לא יקודם. ואיך לא, דרישה נחרצת של יו"ר המפלגה גרינשטיין, להעביר לאלתר את משכורות המורים והמורות החרדיים, אחרת הוא יאלץ להתפטר מתפקידו כיו"ר וועדת הכספים.

כאילו מועתק מעיתון של השנתים האחרונות