הנה לכם תיאור מקרה בשינוי ובטשטוש מגדרים, מגזרים, ושאר פרטים מזהים. הטלפון הסלולרי שלי (להלן: הפלאפון) שבק חיים לכל חי, ובשל העובדה שהתיקון שלו עולה בדמים מרובים וכן הוא שייך לדור 3 הגוסס, שמתי פעמי אל חנות פלאפונים בעירי הקטנה.
בבואי אל הקיטון הצנוע שבו שוכן החנות, התגלה בפני מוכרן נחמד וידידותי למשתמש, שהיה עסוק בלהבהיר ולהסביר לקונה כלשהו את החסרונות והמעלות של המכשיר הספציפי שאותו הוא ביקש לקנות. נעמדתי בצד ממתין בסבלנות לתורי. אך ההסבר התארך מאחר שהקונה החליט לנייד כמה מספרים לחברת סלולר אחרת על מנת לקבל הנחה על קניית הפלאפון, (גלוי נאות: אף אנוכי תכננתי לעשות זאת) המשכתי להמתין בסבלנות לתורי.
תוך כדי התרחשות הניוד התגלעו מספר תקלות שפתרונן נמשך משך כמה דקות ארוכות נוספות, עדיין המתנתי בסבלנות לתורי, ובינתיים אף נוספה אחרי לקוחה נוספת שהמתינה לקבל שירות כלשהו. לאחר פתרון כל התקלות, הפעלה מחדש של מסוף האשראי וחתימה על תעודת האחריות, נפנה הלוקח המאושר לצאת מן החנות ופלאפונו בידו.
והנה רק פונה אלי המוכרן לשאול לרצוני, נכנס אל החנות איש נכבד לבוש בחליפה מוקפדת פאותיו וזקנו עשויים מעשה חושב, וכל כולו אומר כבוד האדם, הוא פוסע פסיעה גסה ומעודנת אל עבר הדלפק ותיכף מתחיל להנחית את שאלותיו, מה ההבדל בין 4x4 ל־5x5 והאם זה נכון שחברת QLYX וחברת Escolls הם בעצם אותה החברה שיש לה שני מותגים ובעצם אין שום הבדל טכני בין Q22 ל־6x6.
אני לא יודע מה גרם לאיש הנחמד מאחורי הדלפק לענות לשאלותיו של הלה במקום לעזור לי. אבל ברגע שזה קרה, הסבלנות הנצחית שלי, שעזרה לי להמתין בתור במשך רבע שעה בלי לפלוט שום רמז לחוסר נחת או לשעמום גובר, אותה מידה מפוארת התאיידה ובמקומה הופיעו כעס ועלבון.
אך היות שאני אדם ביישן (יש שיקראו לזה: פראייר או נמושה), מסוג האנשים שישלמו קנס שהם קיבלו מהפקח שלא בצדק ולוּ כדי לא להרים טלפון כדי להסביר או להתחנן. מאלו שאם אתה גורם להרגיש שאתה מאכזב אותם הם ייקנו ממך מקרר בשלושת אלפים ₪ מאותם טיפוסים שנכנסים לחנות מודדים חליפה ותוך חמש דקות הם בחוץ, למרות שהם לא לגמרי בטוחים שהדוגמא מוצאת חן בעיניהם והשרוול נראה להם קצר מדי, רק בגלל שהזבן אמר שזה בסדר. בגלל כל זה – לא דפקתי על הדלפק, לא צווחתי ולא צעקתי, גם לא אמרתי את דברי באסרטיביות – פשוט הלכתי משם.
וזאת לא הפעם הראשונה, הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה בחיים שלי לא פעם, בכל מקום שבו נדרשים מרפקים כדי לקבל שירות אני פשוט הולך, ולכן יש חנויות שלעולם לא אכנס אליהם כמו אותה חנות שנמצאת ליד ביתי חנות מסוג "טמבור" (אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת). וכשאני זקוק לכל מיני דברים שנמצאים בה, אני תמיד אצעד עשרים דקות כדי להגיע לחנות שנמצאת בצד השני של השכונה והיא יקרה יותר בעשרה אחוזים בממוצע רק כי אני יודע שאם אמתין בסבלנות, אני פשוט אקבל שרות.
אני לא יודע כמה אחוזים מאנשי העולם יש להם אישיות מזעזעת כמו שלי, אבל גם אם אלו רק חמישה אחוזים תדעו לכם שאלו הלקוחות הכי טובים שתוכלו לקבל לעסק שלכם, רק תנו להם שירות כמו שאתם נותנים לאנשים שיודעים להתעלם מהתור, והם לא יעזבו את החנות שלכם לעולם. רק אל תדחו אותם מפני אנשים "חשובים ועסוקים" והם ייקנו אצלכם וישובו כלקוחות חוזרים, ולא יתלוננו (כמעט) על שום דבר, לא יבקשו הנחות, לא ישגעו אתכם חצי שעה ובסוף יצאו בלי לקנות.
ולאותם אנשים שהם כמוני, שחוזרים הבייתה אחרי ביקור כזה ואין להם פלאפון עכשיו, כי הוא נשבר ולחנות היחידה בסביבה יש תודעת שירות של חדר אוכל בישיבה גדולה בליל שישי – נכון, אתם פגומים, אין לכם את כישורי החיים כדי להסתדר לבד בעולם הזה. אבל מי שמתעלם מכם, הוא לא רק פגום הוא גם טיפש.
הנושאים החמים
www.youtube.com
