שיתוף - לביקורת הוא לא רואה את השמיים

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש מעליו שמיים שחורים, מנוקדים בכוכבים קטנים, זוהרים.
אבל הוא לא רואה אותם.

הוא לא רואה את הכוכבים,
הוא רואה את הדם, היזע, הכאב.

הוא לא רואה את השמיים,
הוא רואה שחור, תהום, קץ.

הוא לא רואה זוהר, בשום מקום,
רק בוץ, אבק ואפר.

יש מעליו שמיים מנוקדים בכוכבים,
עכשיו הוא לא רואה אותם,
אבל אולי הוא עוד יראה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
  • הוסף לסימניות
  • #4
לדעתי לא מדבר על מישהו מסוים. לפחות לא מישהו שאני מכירה...
מניחה שאת כן, ובמחשבה שניה גם זה לא בטוח... :cool:

נראה לי קטע שמדבר על מישהו שבוחר (במודע או שלא) לא לראות את הכוכבים שיש לשמים להציע, וכרגע מתמקד בקושי, בכאב, ובגלקסיות שפעורות כמו חור שחור שמי יודע אם יש להם סוף.

אבל אחר כך, אחרי שישַַכח הכאב, הוא יתבונן בהם, ויכיר בהם ובאורם.

ולתחושתי האישית הוא כן מודע לבחירה שלו להביט כרגע על הכאב, והוא גם יודע שאחר כך הוא יביט בכוכבים. וזה לא סותר.
ולכם כתבתי שלא 'אולי' הוא יכיר בכוכבים, אלא בטוח. זה פשוט יקח קצת זמן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
לדעתי לא מדבר על מישהו מסוים. לפחות לא מישהו שאני מכירה...
מניחה שאת כן, ובמחשבה שניה גם זה לא בטוח... :cool:
לגמרי.
גם אני לא יודעת על מי או מה כתבתי...
נראה לי קטע שמדבר על מישהו שבוחר (במודע או שלא) לא לראות את הכוכבים שיש לשמים להציע, וכרגע מתמקד בקושי, בכאב, ובגלקסיות שפעורות כמו חור שחור שמי יודע אם יש להם סוף.

אבל אחר כך, אחרי שישַַכח הכאב, הוא יתבונן בהם, ויכיר בהם ובאורם.

ולתחושתי האישית הוא כן מודע לבחירה שלו להביט כרגע על הכאב, והוא גם יודע שאחר כך הוא יביט בכוכבים. וזה לא סותר.
ולכם כתבתי שלא 'אולי' הוא יכיר בכוכבים, אלא בטוח. זה פשוט יקח קצת זמן...
איזו פרשנות יפה.
אהבתי (:
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

השמיים היו שחורים, אטומים.
עשרות כוכבים נצצו עליהם, נקודות של כסף.
הגבעה הייתה חשוכה וסחופת רוחות. ללכת בה בשעות הלילה לא היה קל.
על סלע אבן גדול בקצה העליון של הגבעה ישבה דמות עטופה במעיל.
ידיה היו נתונות בכיסיו, וראשה כוסה בכובעו. רק מעט קצוות שיער ארוכות ובהירות ברחו מן הכובע, התעופפו ברוח אנה ואנה.
מרחוק ילל תן, ויללתו התמזגה ביללת הרוח הגוברת.
כוכב נפל אי שם בשמיים.
הדמות ניערה את ראשה בתוך הרוח. "ואם כל הכוכבים ייפלו?".
הרוח נשבה למולה, התחזקה ונטלה את אותיות השאלה, הותירה רק סימן שאלה אחד גדול.
ענן כהה מקצה השמיים החל להסתיר על הכוכבים, הם ניסו לנצנץ מבעדו וכשלו.
הדמות נעמדה על רגליה.
שריקת הרוח הייתה מחרידה, החרישה את האוזניים. העננים כיסו את רוב רובם של הכוכבים.
'זה מה שיקרה' לחשה הרוח אל מול הדמות, ובבת אחת הותירה אותה שם לבד.
שקט שרר על הגבעה, החושך עטף אותו אליו בקור.
כשקרן שמש הגיחה מן המזרח, נגעה בגבעה חלושות כבודקת את שיקרה, הייתה הגבעה ריקה.
בין השיחים היה תקוע צעיף חום בודד.


הקטע נכתב בבת אחת ובלי שום הקשר כלשהו. הייתה לי התלבטות אם להעלות אותו באשכול 'קשקשתי את זה פעם' אבל מכיוון שלא קשקשתי את זה כל כך פעם, החלטתי להעלות בנפרד.
התלבטתי גם אם לערוך אותו קצת, והחלטתי שיש יופי בקטע כפי שהוא, גם אם אפשר להשתמש במילים מדוייקות יותר ובניסוחים יותר טובים.
מעניין אותי מה דעתכם בנוא, האם יש יופי בקטעים לא ערוכים בכלל שנכתבים בפרץ של השראה, או שכל קטע ספרותי צריך לעבור עריכה מינימלית כדי להיות קצת יותר מסודר?
משתפת כאן קטע קצר שכתבתי. האמת שאני לא כזה מרוצה מהכתיבה, משהו כאן חסר לי. אני לא ממש יודעת איך לתאר את המסביב שיכניס לאוירה. אשמח לפידבקים ולרעיונות איך לשפר את זה.
כתבתי את הקטע אחרי כל האזעקות של הלילה אתמול כשחשבתי לעצמי מה קורה על פני השטח ומה קורה באמת, ברובד האמיתי של החיים.
הנה הקטע לפניכם:


בס"ד

לפעמים רואים את העולם מלמעלה.

אורי הביט על השמיים שמולו, חווה בכל חושיו את העוצמות שבידיו. הוא השליך מבט חטוף למטה.

מן הסתם בשעת לילה מאוחרת כזאת ישנים ילדים ופעוטות, אימהות עייפות ואבות מותשים. והוא, כן הוא אורי, הוא שומר עליהם.
בידיים שלו הכוח לדאוג לביטחונם.

הוא גמע מאות קילומטרים ומתחתיו כבר לא מדינת ישראל, הוא כבר מתקרב ליעד.

הנווט שלידו כיבד את שתיקתו הארוכה. שניהם ידעו שלפניהם משימה הרת גורל. הם עלולים שלא לחזור ממנה בשלום.

"אתם תקבלו את הקואורדינטות כשתגיעו 270 מעלות מצד מערב" – הקול נשמע בקשר.

אורי התקשח על מקומו. זה מגיע. נכון שהוא עשה זאת עשרות ואולי מאות פעמים, אבל בכל פעם מחדש הוא מרגיש מה בידיים שלו, מה מונח על כתפיו.5

"היעד בבירינג 045, צפון מזרח ממך, תתחיל שם צלילת תקיפה של 30 מעלות ותפיל פצצות לתוך המתחם המגודר."

אורי מביט על הנווט, הנווט מסדר את הקואורדינטות, יעד מושמד.

אלפי קילומטר משם יושב לו מרדכי, רכון על הגמרא. הוא מביט מסביבו בתחושת תסכול. הגמרא כנראה לא בשבילו. אין שום טעם בכך שהוא גורס גמרא בלי באמת להבין.

משמאלו יושב יצחק עם החברותא שלו ושניהם מתעמקים בסוגיה. יצחק עוזב לפתע את מקומו ורץ להביא ספר. "זו סוגיה של הריטב"א ואני רוצה לראות איך הוא מתרץ אותה", אומר יצחק.

מלפניו יושב דודי המתמיד ומסביר לעצמו תוך כדי הרמת אצבע לכל הכיוונים מה רש"י אומר ואיך התוספות מתרץ.

רק הוא, מרדכי, סתם גורס גמרא, אולי עדיף לו לומר תהילים וזהו?

הוא כמעט עוזב את בית המדרש כדי לחזור לחדרו, גם ככה הוא עייף ולילות שלמים של אזעקות כבר עשו את שלהם.

אבל אז הוא פתאום רואה ענן לבן שעולה מעליו, ענן שמכיל בתוכו את דף הגמרא שניסה ללמוד ללא הצלחה. הוא מביט בו בחוסר אמון. מביט מסביבו לראות אם גם אחרים שמו לב לזה, אבל לא. כולם שקועים בלימודם. הענן הזה הולך ומתעבה ועולה מעלה מעלה. מרדכי מצליח לראות איך הענן עולה מעל בית המדרש עד לשמיים ויוצר כמו חומה בצורה. במעומעם הוא שומע אזעקה ורואה איך הענן הזה חוסם את הטילים. הוא מביט מסביבו ורואה עוד עננים שעולים מחבריו לישיבה. העננים סובבים מטוסי קרב כמו בתוך בועה. אוחזים אותם ומנחים אותם ליעדם ובחזרה.

אורי מגיע חזרה בשלום. יורד מהמטוס ומקבל לחיצת יד חמה ממפקדו. "עשית עבודה טובה! כל העם עומד עליכם!"

וענני לימוד התורה חוזרים ומתפזרים ונאספים שוב. מילה ועוד מילה, שורה ועוד שורה. יוצרים חומה, מובילים ומנחים ומתרבים עם עוד שורה ועוד מילה. גרוסה או מתעמקת.

מרדכי מתעורר משנתו החפוזה. מסוחרר הוא נזכר בחיזיון, מביט בגמרא ויודע שכל עם ישראל נשען על כתפיו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה