דבר ראשון את בטוח אמא מהממת והגיל הזה באמת יכול להוציא מהדעת לפעמים
עם הגדול עברתי את אותו הדבר בדיוק
עקשנות וטנטרומים ועצבים...
הרגשתי רע מאוד עם זה אז התחלתי לקרוא על חינוך ילדים וגיליתי שזו התנהגות נורמלית לגמרי לגיל (אצלו כבר בגיל 1.5) אז כבר קצת נרגעתי שהילד שלי לא נוראי ומי יודע למה הוא יגדל..
היו כמה המלצות שאימצתי ועזרו פלאים
1. זה גיל שהם מתחילים לדרוש עצמאות ולכן ככל שנתתי לו יותר אופציות להסתדר לבד הוא נהיה רגוע יותר
לדוגמא להוריד נעליים, לשים דברים בפח, לעלות על כיסא ולשטוף ידיים
בהמשך נתתי לו לחתוך, בסכין קהה יחסית, ירקות לארוחת ערב ולמרוח פרוסה
היום הוא ילד מאוד עצמאי וזו אחת המתנות לילד ולהורים
(אחיות שלי תמיד בהלם מהעצמאות שלו.. קם מוקדם, מתלבש, לוקח לו פרי לאכול, מעסיק את עצמו ואת אחותו עד שאנחנו קמים וכו')
2. לחכות לו כשחוזר מהגן עם צלחת פירות חתוכים או משהו אחר מרענן לנשנש
הם חוזרים עייפים אחרי בוקר שלם שבו הם צריכים להחזיק את עצמם ולהיות ממושמעים ולהחביא רגשות לפעמים, כי לא מרגישים בבית
ברגע שהבנתי שהוא חוזר ומתפרק כי הוא סוף סוף במקום הבטוח שלו, השתדלתי לתת לו באמת הכלה, חיוך ופינוק וכבר התחלנו את הצהריים ברגל ימין
3. כמו שהרבה כתבו, זמן איכות שלי והילד לבד ואני מרוכזת בו ונהנית מהחוכמות והפטפוטים והמתיקות
נתנו לו בוסט של אהבה וצומי והוא יכל ללכת לדרכו ולמשחקיו ברוגע
4. אחד הדברים שעזרו לי מאוד זה לעזוב את המילה עקשן ולהתחיל להשתמש ב'עומד על דעתו'
זה כבר נותן קונוטציה חיובית, וזה תכלס הכי נכון
כשהיא תגדל את תרצי שתדע לעמוד על שלה מול חברות או אנשים שונים
כמובן שהיא תלמד באיזה צורה לעשות את זה, עוד חזון למועד
מאחלת לך הרבה נחת וגידול קל
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //