התייעצות ייעוץ! ילדה בת שנתיים וחצי מוציאה מהדעת .

[byy]

יש לי המלצה על מנחת הורים מעולה .תוכלי לבקש ממני את שמה בפרטי .

 

[תותחינוס]

אני הייתי ליתר ביטחון שוללת כל דבר פיזי
פשוט ללכת לרופא, ולהגיד שהילדה לא רגועה
ושאת רוצה לוודא שאין משהו פיזי שמציק לה

רק חשוב שזה יהיה רופא שלא ינפנף אותך.

 

[מ. ש]

אין לי פניות בכלל לאהוב אותה

עד שהיא לא תרגיש שיש, זה לא יפסיק.

 

[נפטון]

עד שהיא לא תרגיש שיש, זה לא יפסיק.

הקטע הזה של להתייחס מתוך פוסט התייעצות לכמה מילים שנכתבו מתוך סערת נפש. מבאס.
כמה אמהות יושבות ליד הילד שלהם לילה אחרי לילה למשך שעה-שעתיים? למה היא בכלל התחילה עם זה?

היא בהחלט אוהבת אותה! ויודעים מה? אולי יותר מידאי!

 

[גברת אחת]

יש לי גם ילדה בת 4 שמתעקשת על הרבה דברים, במיוחד בבקרים הלחוצים...
אני רואה שהבעיות בעיקר קורות בסיטואציות שבהם אני לא מספיק שלמה עם עצמי,
למשל אומרת לה ללבוש חצאית יפה שקניתי לה והיא מתעקשת שזה לא נח לה, ואז אני מתלבטת אם להתעקש או שאולי זה באמת לא נח לה והיא תסבול כל היום, והיא פשוט מרגישה את ההתלבטות שלי וממשיכה להתעקש...
(יום אחד היא קמה עם מלא מצב רוח ולבשה את החצאית בלי בעיה)
מה באמת עושים במקרים כאלה שאולי הילד צודק?? (למשל, ילד מתעקש לא לסדר משחקים בסוף מגלים שבאמת לא הרגיש טוב...)

 

[ניק 96021]

יש לי גם ילדה בת 4 שמתעקשת על הרבה דברים, במיוחד בבקרים הלחוצים...

ילדה בת 4 זאת לא תינוקת בת 2.5... יש לה הבנה אחרת,
וזה אחרת לגמרי,

 

[rand]

אני יכולה להרגיע אותך שהיתה לי ילדה כזאת
התנהגה ככה בגילאי 2 עד 3.5 (אולי 4 אפילו לא זוכרת)
הייתי מותשת ממנהה
הגעתי למצבים שהייתי יכולה לבכות בגללה לבעלי בלילה
ואני דוקא סמכותית אני טיפוס שמאד מאמין בגבולות, זה חובה! כן גם ענישה וכו
אבל איתה פשוט הכל לא הלך
ולא תפסו לה שום מקום היתה לבד 3 שנים עד שהגיע האח הבא
והאח מעליה גדול ממנה ב3 שנים גם כן
(לכל המצקצקים שהיא מסכנה שנולד לה אח ואין לה אמא.. נשמע שאמא שלה מאד משקיעה..)

מה אני באה לומר?
להרגיע אותך
ולטעת בך תקווה
היום הילה הזאת פרח!!
היא הנחת שלי!
פשוט תענוג איתה
יש לה אופי ומלא בטחון היא לא פריירית
אבל יודעת להיות בוגרת ולהתגמש כשצריך
זורמת

תחזיקי עוד קצת מאמץ
זה שלב קצת קשה
תעברי אותו בעזרת השם

(כן כדאי אבל לעבוד על ענין הגבולות
בסוגריים)

 

[ח.ג.ג'.]

יש לי גם ילדה בת 4 שמתעקשת על הרבה דברים, במיוחד בבקרים הלחוצים...
אני רואה שהבעיות בעיקר קורות בסיטואציות שבהם אני לא מספיק שלמה עם עצמי,
למשל אומרת לה ללבוש חצאית יפה שקניתי לה והיא מתעקשת שזה לא נח לה, ואז אני מתלבטת אם להתעקש או שאולי זה באמת לא נח לה והיא תסבול כל היום, והיא פשוט מרגישה את ההתלבטות שלי וממשיכה להתעקש...
(יום אחד היא קמה עם מלא מצב רוח ולבשה את החצאית בלי בעיה)
מה באמת עושים במקרים כאלה שאולי הילד צודק?? (למשל, ילד מתעקש לא לסדר משחקים בסוף מגלים שבאמת לא הרגיש טוב...)

כדאי לבחור מלחמות ולא להתעקש על דברים שאת לא בטוחה שיש עניין להתעקש עליהם.
יש סיבה שחשוב לך שהיא תלבש את החצאית המסוימת? אם כן, יש סיבה שחשוב לך שהיא תלבש אותה ביום מסוים? אם התשובה היא לא, אז תעזבי. בשביל מה לריב על משהו לא חשוב? מראש אל תתני לה "הוראה" ללבוש כדי שלא תיכנסי למצב שבו את צריכה להתעקש איתה רק כי נתת לה הוראה והיא לא הקשיבה.
אם חשוב לך שהיא תלבש אבל לאו דווקא ביום מסוים, אפשר לעשות איתה הסכמים מסוג - לא היום אבל כן מחר.
ככל שזו סיטואציה צפויה מראש, עדיף לנטרל מוקשים מאשר להיכנס למלחמות. למשל אם את יודעת שבבוקר קשה, אז אפשר לבחור בגדים בערב.
את הילד שלא מסדר את יכולה פשוט לשאול למה הוא לא מסדר, האם יש משהו שקשה לו או מפריע לו.
לא תמיד ילדים יודעים להגיד בדיוק שהם לא מרגישים טוב, אבל אפשר לשמוע מהתשובות שלהם שמשהו לא לגמרי רגיל.
לפעמים גם באמת פשוט לא בא לו לסדר, בלי סיבה טובה. לפעמים אנחנו מצפים מילדים לעשות מה שאומרים להם במאה אחוז ושוכחים שגם בתור מבוגרים לא תמיד בא לנו לעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות. במקרה כזה אפשר לגלות אמפטיה לקושי של הילד, ואפשר גם קצת ללכת לקראתו. "אני מבינה שלא מתחשק לך לסדר. זה באמת מעצבן לפעמים. בבית שלנו מסדרים אחרי כל משחק. אתה רוצה שאני אעזור לך לסדר?"
אם בוחרים מלחמות ושומרים את העימותים למתי שזה באמת חשוב, זה כשלעצמו מפחית את עוצמת העימות. כשמתעמתים הרבה, הפתיל של שני הצדדים קצר. אם מדי פעם עוזרים לילד לסדר, או אם מרשים לילדה ללבוש חצאית אחרת, אז בפעמים שבהם כן חשוב לך שהם יסדרו לבד או ילבשו משהו מסוים זה עובר יותר חלק.
ההצעה לעזור לילד לסדר (או משהו דומה) גם מדגימה לילד ירידה מהעץ, שזה משהו שחשוב מאד ללמוד. הרבה מההתעקשויות של הילדים הן בגלל טיפוס על עץ שהילד לא יודע לרדת ממנו - הוא לא יודע לשנות כיוון אחרי שפעם אחת הוא אמר שהוא לא רוצה לסדר.

 

[תמיד כן]

ממליצה מאד לעשות 'שעת איכות' עם הילדה
רבע שעה כל יום לשבת איתה אחד על אחד לשחק/לעשות ביחד משהו שהיא בוחרת.
זה עוזר מאד בכל נושא, יוצר קשר עם ההורה גורם להרבות את האהבה של ההורה לילד ועושה טוב לכולם!!

 

[BIZZARC- עשירה]

ממליצה מאד לעשות 'שעת איכות' עם הילדה
רבע שעה כל יום לשבת איתה אחד על אחד לשחק/לעשות ביחד משהו שהיא בוחרת.
זה עוזר מאד בכל נושא, יוצר קשר עם ההורה גורם להרבות את האהבה של ההורה לילד ועושה טוב לכולם!!

זמן איכות עושה טוב מאוד לאמא ולילד כשעושים את זה נכון
אבל זה לא פותר בעיות שהזמן מרפא (למשל ציפיה מוגזמת לגיל...) או בעיות שצריך עזרה חיצונית מקצועית.


גילוי נאות- יושבת לזמן איכות יומי הרבה יותר מרבע שעה.

 

[משתמש משודרג]

חצי בלת"ק יש לי גם בחורה בכיוון הזה בבית, בת 7, בובה אבל מעייפת
היא בכורה?
רואה מאפיינים כאלה אצל בכורים/ות
וכמה צומי שתתני להם וכמה שעות איכות שתעניקי להם
הם יאמרו בסוף "אז למה אמרת רק לאיקס שהוא חמוד?"
בור בלי תחתית
אני חושבת שצריך המון סמכות רגועה, איתנה שקטה
אבל גם איתה לא כל הזמן, ילד לא יכול להיות במתקפת חינוך תמידית
רב הזמן עדיף לעקוף, להסיח דעת
אבל להחליט על כמה דברים שבהם את עיקשת,
אומרת את דעתך,
אמא אפשר שלוק?
- לא
אבל אני רוצה!!!!!!!!
- כאן את לא חוזרת שוב על האמירה כי בזה שאת חוזרת את בעצם אומרת שמה שאמרת לא מספיק חזק וצריך לחזור עליו שוב, את בעצם מבטלת את האמירה הקודמת
על כן את אומרת נניח,
-לא הבנת מה אמרתי קודם?
- לא אכפת לי!!!!!! אני רוצה , צרחות
- יש כאן ילדה שלא שומעת בקול אמא בפעם הראשונה?? תקיף, אבל בלי להיכנס לדרמה
בדרך כלל זה נעצר כאן.

קל לדבר קשה ליישם ..
לאהוב הרבה , עם הרבה מגע, שעות איכות
להדגיש, גם בתוך הצרחות שאת אוהבת אותה בכל מצב, גם אם ההתנהגות שלה כרגע לא טובה

השיח שאת מתארת כאן מתאים לבחורה בת 7 ולא לתינוקת בת שנתיים...

 

[תלת ממדית]

השיח שאת מתארת כאן מתאים לבחורה בת 7 ולא לתינוקת בת שנתיים...

המאפיונר שלי בן השנתיים מבין את השפה הזו יפה מאד.
גם אם לא כל מילה, הוא מבין את המקום הבטוח והברור שאני משדרת לו.
אם כי אני מוכרחה לומר שלא יוצא לי להיכנס איתו הרבה פעמים למקום הזה
זה גיל שבאמת לפעמים קל יותר להסיח דעת, השאלה אם זה חכם, אני באמצע לתהות בזה
כי מצד אחד קל לדלג ולמנוע שיח קשה יותר ומצד שני חשוב כבר מגיל קטן לבסס אצלו את המשמעת. לאיודעת.

 

[BIZZARC- עשירה]

המאפיונר שלי בן השנתיים מבין את השפה הזו יפה מאד.
גם אם לא כל מילה, הוא מבין את המקום הבטוח והברור שאני משדרת לו.
אם כי אני מוכרחה לומר שלא יוצא לי להיכנס איתו הרבה פעמים למקום הזה
זה גיל שבאמת לפעמים קל יותר להסיח דעת, השאלה אם זה חכם, אני באמצע לתהות בזה
כי מצד אחד קל לדלג ולמנוע שיח קשה יותר ומצד שני חשוב כבר מגיל קטן לבסס אצלו את המשמעת. לאיודעת.

המשמעת מתבססת מצוין גם אם רוב הפעמים מסיחים את הדעת וגם אם בפעמים הבודדות שאין אפשרות להסיח דעת ואין אפשרות להתגמש לא נכנסים לשיח כמו שתיארת.

 

[לא אני]

ילדה בת שנתיים עקשנית בטירוף , צריך ללכת איתה בין הטיפות ,מתלוננת המון
מביאה לה מים - אני רוצה בכוס ורודה
אומרת לה שהכוס הורודה מלוכלכת - משתטחת על הרצפה בצרחוות .
יום שישי - נדבקת אלי בזמן הבישולים - אמא חיבוקי . היא לא מרפה לרגע
בשעות הערב - תעלי למיטה . לא רוצה , אני רוצה מוצץ (היא לא יודעת מה זה ) רק בגלל שאחותה בת שנה משתמשת בו .אני רוצה בקבוק , אני רוצה שמיכה
וכל זה בצרחות שאין לתאר . אני צריכה כל פעם מחדש להיות בחדר לידה עד שתרדם (לפעמים לוקח שעה ,שעה וחצי
מתעמתת על כל דבר פעוט
חוזרת מהמעון אמא אני רוצה שלוק , ואם העזתי להגיד לה לא עכשיו היא תמשיך לנדנד .
אתמול היתה לנו נסיעה אחיה הגדול ישב ליד אמא במושב האחורי ---- צרחות אימים אני רוצה ליד אמא . כך שעה של נסיעה
אני תוהה לעצמי באיזו דרך אלך איתה , לא רוצה להרוס אותה , אין לי פניות בכלל לאהוב אותה , כשאני בסביבתה אני במתח .
איזו גישה של חינוך תוכל להועיל פה ?
תודה לכן
אמא סססחווטה

מהדברים שלך אני קוראת שהיא בת שנתיים, יש לה אחות בת שנה ואח מעליה, כנראה טכנית מאד קשה לך שלושה תנוקות שצריכים יחס במקביל ובטווח זמן מאד מצומצם ומאד מרוכז.
ממה שאני קוראת - היא פשוט תנוקת מתוקה בת שנתיים שמחפשת את היחס שלה (זו לא האשמה, זו מציאות)
אני לא הייתי מתמקדת בהעמדת גבולות ומי הבוס בשלב הראשון, קודם כל הייתי מנסה להיות כמה שיותר פנויה, לייצר חויה חיובית של ביחד, לחבק ולנשק מיוזמתי, לשכב אתה במיטה ולספר לה סיפור/לשיר לה שיר/להתפלל לידה.
מנסיון שלי זה מנטרל באחוזים גבוהים מאד את המאבק והקושי.

 

[ברון מאיירת]

דסי יקרה! קודם כל תרגעי ותביני שזה טבעייייייי לחלוטיייייןןןן!!!!
ילדים כאלו יכולים להיות בתקופה מסוימת קשים אבל אח"כ את תרווי ממנה נחת גדול!!!
יש פה הרבה עצות הכל נכון אבל יש משו חשוב!

אל תשכחי שאת האמא שלה והקב"ה נתן לך אותה עם כל החבילה ויש לך את כל המסוגלות והיכולות
להיות האמא הנכונה והבנויה ברגע קשה!
מחקר מוכיח וגם החיים שלי הוכיחו, שבזמן עקשנות קשה- חיבוק חזק ואוהב של 20 שניות, עם מחשבות טובות ומאמינות בילדה, גורמת לה להוריד כ70% מהעקשנות בבת אחת ומשו נרגע.
לחזור על הפעולה הזו בכל פעם שאת נפגשת בקיר עקשן- קודם כל חיבוק של 20 שניות. ממש לספור...
זה מעורר הורומנים של אהבה וריצוי, הורמונים שצריך בשביל שיתוף פעולה!

המון הצלחה ואמון בהורות שלך!

 

[משתמש משודרג]

נראה לי שכדאי לנעול את השרשור הזה- מוצה כבר, לא?!
@דסי 1 , קבלה כבר את כל העיצות המצויות... ואינה מגיבה, כנראה הסתדרה!
@הכלבויניק

 

[אין עוד מלבדו"]

נראה לי שכדאי לנעול את השרשור הזה- מוצה כבר, לא?!
@דסי 1 , קבלה כבר את כל העיצות המצויות... ואינה מגיבה, כנראה הסתדרה!
@הכלבויניק

מה זה קשור
נראה לכם שהיא האמא היחידה עם ילדה בת שנתיים עקשנית?

 

[BIZZARC- עשירה]

נראה לי שכדאי לנעול את השרשור הזה- מוצה כבר, לא?!
@דסי 1 , קבלה כבר את כל העיצות המצויות... ואינה מגיבה, כנראה הסתדרה!
@הכלבויניק

למה דיון מכובד ופורה מפריע לכם?

 

[קומפיילרית]

ילדה בת שנתיים עקשנית בטירוף , צריך ללכת איתה בין הטיפות ,מתלוננת המון
מביאה לה מים - אני רוצה בכוס ורודה
אומרת לה שהכוס הורודה מלוכלכת - משתטחת על הרצפה בצרחוות .
יום שישי - נדבקת אלי בזמן הבישולים - אמא חיבוקי . היא לא מרפה לרגע
בשעות הערב - תעלי למיטה . לא רוצה , אני רוצה מוצץ (היא לא יודעת מה זה ) רק בגלל שאחותה בת שנה משתמשת בו .אני רוצה בקבוק , אני רוצה שמיכה
וכל זה בצרחות שאין לתאר . אני צריכה כל פעם מחדש להיות בחדר לידה עד שתרדם (לפעמים לוקח שעה ,שעה וחצי
מתעמתת על כל דבר פעוט
חוזרת מהמעון אמא אני רוצה שלוק , ואם העזתי להגיד לה לא עכשיו היא תמשיך לנדנד .
אתמול היתה לנו נסיעה אחיה הגדול ישב ליד אמא במושב האחורי ---- צרחות אימים אני רוצה ליד אמא . כך שעה של נסיעה
אני תוהה לעצמי באיזו דרך אלך איתה , לא רוצה להרוס אותה , אין לי פניות בכלל לאהוב אותה , כשאני בסביבתה אני במתח .
איזו גישה של חינוך תוכל להועיל פה ?
תודה לכן
אמא סססחווטה

וואו,
מרגיש לי כאילו דבררת אותי.
אחד לאחד, בעיקר האיגלו.
אני מרגישה שכל נושא, זה סיבה לויכוח ולצרחות,
לא רוצה אמבטיה - צווחות עד לב השמים, לא רוצה קוקו, לא רוצה להתלבש, לא רוצה לישון,
רוצה איגלו, עוד איגלו, עוד איגלו, שוקולד, עוגיה, סוכריה, עוד שוקולד....
ואם לא....
היא חייבת לפתוח את הדלת ואם מישהו פתח בטעות לפניה....
ועוד ועוד שגעונות וקריזות שלא נגמרות על כל פיפס...
משהו חדש - כל פעם שבעלי לא בבית היא אומרת לי - רק אבא יקח אותי לישון, יצחצח לי שיניים...
אני לוקחת אותה מהגן - כל פעם קריזה חדשה: ללכת לסבתא, לגינה - ואם אני אומרת לא עכשיו,
היא משתטחת על הרצפה ובוכה בהיסטריה.
הרבה פעמים אני כן מצליחה להסיח את דעתה ואיכשהו לקלח אותה, להלביש אותה, וכו',
אבל קשה לי כ"כ המאבקים הלא נגמרים האלו...
אני פשוט נהיית מזה מותשת,
והתינוק כמובן מתחיל לבכות כל פעם שמסכת הצעקות והבכיות מתחילה...
בגן היא מתנהגת יפה מאד, חברותית ומפותחת, אין איתה שום בעיות.

בברכה,
עוד אמא סחוטה

כאילו ביקרתן אצלי בבית.
בת ה2.5 שלי (בכורה) ככה בדיוק.
(הכי צחקתי מה"רק אבא יעשה לי.." (טון החלטי וקשוח ) ככה בדיוק אצלנו לפעמים)
והדוגמאות של הרגעעעעעע שוקולד/איגלו/שלוק.
והשעה של ההשכבה שהופכת לסיוט מתמשך
ויציאה לקניות איתה זה טעות פטאלית... (היא בורחת לי לכל חור כל הזמן בלי לפחד אפילו...)
והסחיטה היומיומית הזו, והרצון העצוב הזה לפעמים שהילד כבר ילך לישון...
(ושלא תחשבו, אני אוהבת את הבת שלי מאדדדד)

האמת היא שאין פתרון קסם בעיניי.
זה התמודדות של יומיום, רגע ,רגע.
ולפעמים אנחנו בכושר וסבלניות ולפעמים די כבר זהו יצא לנו מהקרניים.

הבסיס שאני מזכירה לעצמי
1. שאני אמא שלה והקב"ה נטע בי את כל הכוחות והיכולות להתמודד איתה
גם אם לפעמים זה לא קל וגם אם אני לא בשיא הסבלנות וגם אם כבר הגבתי לא לעניין וצעקתי מדי (לפעמים הנקיפות מצפון גורמות לנו להרוס עוד יותר, אז לזכור שגם אם כעסתי לא מלכתחילה אבל לא נורא...).
עוד בסיס שאני מזכירה לעצמי,
2. שהמתוקה שלי כמה שהיא מדברת מטריף ועצמאית (וחוצפנית ) ובאה והולכת ויש לה אחות אחריה היא בסה"כ עוד קטנה. יש ילדות בגיל שלה שאין להם אח אחריהם שמקבלות צומי כמו תינוק לכל דבר. וגם אם אני נכנסת למלחמה מולה בטעות, אני נזהרת לצאת מזה, כי היא בכלל בכלל לא בהבנה שאני לוקחת אותה בטעות. (לדוגמא לצפות מילדה בגיל הזה לסבלנות)

אני חושבת שאחרי שמבינים את שתי הנחות הבסיס האלו,
שום אמא לא צריכה שום הנחיה מעשית איך לפעול. כי אין כמו הלב של אמא לדעת לפעול ולחנך את הילד.

עוד משהו שלי מאד עזר
זה הנחיה של הרב יעקובזון לגיל הזה
ילד בגיל הזה לא יכול להכיל יותר מ2-3 גבולות של אסור,
לכן ממש צריך לבחור מה הקווים האדומים הכי בסיסיים שעליהם את אומרת אסור ועל זה ממש להעניש.
(אנחנו בעיקר התמקדנו בא. אסור להרביץ/ לתת מכות. ב. אם היא מסכנת את עצמה/ הסביבה.
זה קשה כי אנחנו רוצים לתת הרבה יותר גבולות אבל שמבינים שאם רוצים באמת ללמד אותם גבולות
יותר מ2-3 הם לא יכולים להבין, אז לומדים להיות גמישים יותר לשאר הדברים ולהכיל.
וגם שאתה מבין שזה לא שהילד נגדך, אלא טכנית יש פה ייצור שזה סף הקיבולת שלו.
(ואני לא אגיד שאם אחרי שאני אוספת את כל החלקים שהיא פיזרה והיא באה וזורקת שוב
אני מצליחה לא לכעוס עליה,
אבל אני מבינה בתיאוריה שהכעס שלי באמת לא אמור לעבוד, כי כרגע הבת שלי לא בשלה לכ"כ הרבה לא).

 

[מטרות]

ממליצה מאד!!
על הספרים של יעקובזון-
"אל תחטאו בילד"