סיפור בהמשכים סערת הרבעים

[שירת הכוכבים]

זה מיוחד ממש!
כתיבה מלאת מיסתורין ואוירה

הציק לי כמות הפעמים שכתוב 'האלמוני'
כמעט חשבתי שהאלמוני הזה הוא מישהו שאנחנו מכירים שחוטף אותו או משו...

עדיף היה לכתוב 'הזר' או משהו כזה? למילה 'אלמוני' יש קונוטציה שלילית?

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

עדיף היה לכתוב 'הזר' או משהו כזה? למילה 'אלמוני' יש קונוטציה שלילית?

לא, אין לו קונוטציה שלילית,
אבל כשהוא נכתב ומוזכר כל כך הרבה פעמים התחלתי לחשוב שזה
לא סתם עובר אורח אלא דמות בעלת משמעות בסיפור.

 

[פניני ריין]

וואו
קראתי את כל הסיפור,
הוא מהמם, ומעניין. כתוב מאד טוב. סיפור מהסוג שפותחים בפרק הראשון ואיכשהו נמצאים פתאום בעמוד 5....
נקודה מעניינת ששמתי לב אליה, היא מזג האוויר.
הסיפור בוחר רקע, מושלג, או חם, או לא משנה בעצם, ונצמד אליו בעקביות לאורך כל הקטע. למשל דוגמה מהקטע האחרון:

עיניו של דָארְגְמִיאֵל מלאו דמעות, והוא מיהר למחות אותן, בטרם יקפאו ויהפכו לקרח בעיניו. אסור לבכות בקור המקפיא הזה.
פסיעותיו הפכו איטיות יותר ויותר, וההתבוססות בשלג הפכה קשה, ככל שהוא הפך קשה יותר.

שימוש מטורף ברקע ובסביבה כדי להכניס את הקורא היישר אל תוך האווירה.
כאילו הוא בעצמו הולך בשלג וקוררר אימים מסביב...
הסיפור לא רק ממחזר את אותם ביטויים שכולם כותבים, אלא עומד ליד הגיבורים, מסתכל לכל הצדדים, ומתאר בדיוק מה שקורה להם.
היה יכול להיות מאד מגניב לכתוב על הגיבור שהולך ובוכה תמרורים, או מתאפק מלבכות, אבל היי, דארגמיאל עכשיו בשלג, אז אי אפשר לבכות כי הדמעות יקפאו...
(לא שבדקתי אי פעם אם זה נכון, אבל הרעיון מהמם.)

ועוד דוגמה יפהפייה לשימוש באמצעי הזה.
הגיבור חושב לכאורה על מכשול טכני שמפריע לו להגיע לבית החולים, אבל התחושות במשפט עזות כל כך שברור שהשלג הוא ממש לא הבעיה:

אולי לא היה צריך לצאת עכשיו, אלא להמתין ששומרי הסדר ידאגו לפינוי השלג מן הרחובות. אולי היה צריך לחכות עוד קצת, שהשלג קצת יפשיר. אולי.
אבל כעת הוא כבר כאן, והוא חייב להמשיך הלאה. מוכרח.

בקיצור, אפשר להביא את הסיפור לשיעור הבעה בכיתה ב' סמינר, ולהכתיב לבנות על 'רקע משרת תוכן' ו'הקור בסיפור מבטא את הקור בליבות הגיבורים' וכו' וכו'.

יש בסיפור עוד הרבה נקודות מעניינות אבל נראה לי הארכתי מספיק...

 

[שירת הכוכבים]

וואו
קראתי את כל הסיפור,
הוא מהמם, ומעניין. כתוב מאד טוב. סיפור מהסוג שפותחים בפרק הראשון ואיכשהו נמצאים פתאום בעמוד 5....
נקודה מעניינת ששמתי לב אליה, היא מזג האוויר.
הסיפור בוחר רקע, מושלג, או חם, או לא משנה בעצם, ונצמד אליו בעקביות לאורך כל הקטע. למשל דוגמה מהקטע האחרון:

שימוש מטורף ברקע ובסביבה כדי להכניס את הקורא היישר אל תוך האווירה.
כאילו הוא בעצמו הולך בשלג וקוררר אימים מסביב...
הסיפור לא רק ממחזר את אותם ביטויים שכולם כותבים, אלא עומד ליד הגיבורים, מסתכל לכל הצדדים, ומתאר בדיוק מה שקורה להם.
היה יכול להיות מאד מגניב לכתוב על הגיבור שהולך ובוכה תמרורים, או מתאפק מלבכות, אבל היי, דארגמיאל עכשיו בשלג, אז אי אפשר לבכות כי הדמעות יקפאו...
(לא שבדקתי אי פעם אם זה נכון, אבל הרעיון מהמם.)

ועוד דוגמה יפהפייה לשימוש באמצעי הזה.
הגיבור חושב לכאורה על מכשול טכני שמפריע לו להגיע לבית החולים, אבל התחושות במשפט עזות כל כך שברור שהשלג הוא ממש לא הבעיה:

בקיצור, אפשר להביא את הסיפור לשיעור הבעה בכיתה ב' סמינר, ולהכתיב לבנות על 'רקע משרת תוכן' ו'הקור בסיפור מבטא את הקור בליבות הגיבורים' וכו' וכו'.

יש בסיפור עוד הרבה נקודות מעניינות אבל נראה לי הארכתי מספיק...

תודה על המחמאות... שמחה לשמוע(לקרוא).

 

[מה שניחשת]

אני האמת די התבלבלתי בין כל הדמויות שנגמרות ב'אל'.. אולי תעשי מדריך שמות בספוילר כל פרק?

 

[שירת הכוכבים]

אני האמת די התבלבלתי בין כל הדמויות שנגמרות ב'אל'.. אולי תעשי מדריך שמות בספוילר כל פרק?

עשיתי כזה, כמה פרקים אחורה, והאמת היא שעדכנתי את הרשימה אצלי, אבל שכחתי להעלות אותה...
בפרק הבא אי"ה אעלה את הפרקים יחד עם מדריך השמות, שיהיה מסודר.

 

[שירת הכוכבים]

ספוילר: מפתח שמות

מאהלי דרום
סאנדמיאל: בחור בן שמונה עשרה, יתום מאביו. אימו חולה במחלה קשה. יש לו אח קטן, אישה ובן והם מתגוררים חמישתם באותו האוהל. הוא יצא למסע אל עמק השחור על מנת להביא תרופה לאימו.
אימו של סאנדמיאל: חולה מאוד במחלה קשה.
אוליאל: חבר טוב של סאנדמיאל.

פרק 13
הכפר נראה מרחוק.
העצים והצמחים שבצידי השביל כבר הפכו למשמימים עקב חדגוניותם, וסַאנְדְמִיאֵל ניסה לזרז את צעדיה של בהמת הרכיבה שלו.
בהזדמנות, הוא ינסה לרכוש איזושהי בהמה אחרת, למרות שאין לו הרבה תקציב. חייה של אמא חשובים יותר מהכל.
סַאנְדְמִיאֵל הביט אל הכפר, מנסה לאמוד את המרחק. לכאורה, בעוד פחות משעה יגיע לשם.
עיניו התמקדו בשמי התכלת. הימים האחרונים הרגישו לו ריקים ואיטיים ממש, והוא רק ביום השלישי למסע. מה יהיה הלאה?
בדרכו חלף מידי פעם על פני בקתות רעועות של שומרי שדה או כל מיני דברים כאלו, אך זהו הכפר הראשון בו פגש מאז יצא מן המאהל.
הבהמה מיהרה פתאום את הליכתה, אולי בעקבות דרבוניו החוזרים והנשנים.
הנה הכפר.
סַאנְדְמִיאֵל הביט בתושבים הממהרים, "סלחו לי, האם יש כאן אכסנייה?" הוא התעניין.
אחד הכפריים עצר, והביט בו בחשדנות כלשהי. "מי אתה?".
"שמי סַאנְדְמִיאֵל בן עַדְרִיאֵל אוּפְּצִיגָאנוֹ, ובאתי ממאהלי חצי הגורן הדרומיים" סַאנְדְמִיאֵל ירד באיטיות מן הבהמה, "אני במסע ארוך. האם יש כאן אכסנייה, שאוכל לנוח בה?".
"אין אכסנייה רשמית" הכפרי עדיין חשדן, "אבל פּוּאַן מארח בבית שלו כשצריך. רק קודם אתה צריך להיכנס לזקן של הכפר ולדבר איתו, אחרת אף אחד לא יכניס אותך לבית שלו, גם לא פּוּאַן".
"זקן הכפר?" מלמל סַאנְדְמִיאֵל, תמה מעט.
'זקנים חשובים בכל מקום' אמר לו אוּלִיאֵל, כשהבין שאין לו סיכוי לשכנע אותו לסגת. 'אתה יודע לשמור על כבודם של אנשים, אבל בכבודם של הזקנים אל תיגע בשום פנים, כי אחרת תקים את כולם עליך".
אוּלִיאֵל צדק, הבין סַאנְדְמִיאֵל כמעט בהפתעה. אולי זה מכיוון שהזקנים חיו מספיק שנים בעולם הזה בשביל לחקור, להבין ולדעת הכל. או לפחות הרוב.
"איפה ביתו של זקן הכפר?" התעניין סַאנְדְמִיאֵל בנימוס, "אני אשמח לדבר איתו".
עיניו של הכפרי אורו מעט. "כן? תשמח ממש? מה, אתה אוהב לדבר עם זקנים?".
"זקנים הם חכמים" השיב לו סַאנְדְמִיאֵל ברצינות, "תמיד טוב לדבר עם אנשים חכמים".
"הבית שלו ממש קרוב" הכפרי מהוסס מעט, "הנה, מאחורי הבית הזה, הבית עם הדלת החומה. התריסים ירוקים".
'בית כפרי אופייני' חשב סַאנְדְמִיאֵל, 'רוב הבית כאן ככה'.
הוא הודה לכפרי ותפס במושכות הבהמה שלו, עדיין על האדמה. הוא פסע אל הבית המדובר, ונתן לבהמה שלו ללחך קצת עשב מהאדמה.
הוא נקש קלות על הדלת, וזו נפתחה במהרה.
"אורח" קבע הנער שפתח לו, "באת לסבא. היכנס, הוא יכול לדבר איתך עכשיו".
סַאנְדְמִיאֵל נכנס לאיטו, עיניו בוחנות את הבית מבפנים. הוא רוהט בפשטות, והווילונות הבהירים שהיו תלויים בחלונות היו היחידים ששברו את הקו הפשוט, על אף היותם בעצמם פשוטים בתכלית.
הנער סימן לו על דלת אפורה, פשוטה, ונקש עליה בעדינות. "אורח, סבא".
סַאנְדְמִיאֵל נכנס אל החדר, לאחר שהנער פתח אותה.
ליד שולחן עץ רקוב ועתיק, ישב זקן בעל זקן לבן וארוך. עיניו היו בהירות, והן ננעצו בסַאנְדְמִיאֵל הנכנס. "ברוך הבא".
סַאנְדְמִיאֵל נבוך מעט. "ברוכים הנמצאים".
הנער סגר את הדלת מבחוץ.

 

[שירת הכוכבים]

"אתה בדרכך לאן?" התעניין הזקן, סוגר ספר עתיק שהאותיות על כריכתו מחוקות כמעט לחלוטין.
סַאנְדְמִיאֵל לא ידע מדוע הוא אומר זאת, "לעמק השחור".
עיניו של הזקן התרחבו בהפתעה. "ברוך תהיה" אמר, "לא רבים הם האנשים המעיזים לעשות את הצעד הזה. מתחום מגורינו המסע אל העמק קשה עד מאוד. יש ברשותך מפה?".
סַאנְדְמִיאֵל היסס מעט, אך הוציא מכיס גלימתו את המפה הישנה שנתן לו זקן המאהל השתקן.
הזקן פרש את המפה על שולחנו, ובחן אותה תחת אור הנר המרצד שדלק מעט מעל ראשו. "מפה ברורה" המהם בשביעות רצון, "אין הרבה מפות כאלו".
ברורה?
סַאנְדְמִיאֵל לא הבין מה ברור במפה, הכתובה כולה באותיות זרות לחלוטין, ומלאה בסימני דרך ורישומים שמהותם אינה ברורה לו.
"מכאן" הזקן הצביע על כתם קטן וכהה במפה, "אתה יכול להמשיך בשתי דרכים" הוא סימן באצבעו מסלול קצר לכתם גדול ואימתני שעליו רשומות מספר אותיות זרות, ואחר עצר, והצביע על דרך אחרת, המובילה לכתם אחר, גדול גם הוא, הנמצא בסמוך.
"מה עדיף?" ביקש סַאנְדְמִיאֵל לדעת, מעט ביראה. איכשהו, מהבעת פניו החמורה של הזקן היה נראה לו ששני המקומות לא סימפטיים.
"שום דבר" הגיב הזקן בקול נמוך, צרוד מעט. "אלו מדבריות. מדבר לִימוּאָן ומדבר סִיטוּאָר".
"והם אותו דבר, בעצם?" חקר סַאנְְדְמִיאֵל. אם הם אותו דבר, הוא יכול להיות רגוע יחסית. אין לו בעצם יתרונות וחסרונות.
"ממש לא" הזקן העווה את פניו לחיוך עגום, "מדבר סִיטוּאָר מלא בחיות טרף אימתניות ואכזריות, ואילו להולכים במדבר לִימוּאָן ישנן הזיות קשות שעלולות לגרום להם להיוותר במדבר עם מותם הצפוי... הכרעה לא קלה בכלל".
סַאנְדְמִיאֵל נרעד. "ואין דרך אחרת?".
הזקן נענע בראשו לשלילה, "אין".
"איך זה יכול להיות?" סַאנְדְמִיאֵל הביט בזקן בדרישה, "זה לא הגיוני".
"אם אתה רוצה להתעכב עוד כמה חודשים במסע שלך, אתה יכול לעשות עיקוף. תעשה אתה את החשבון שלך, ותלך איפה שאתה מעדיף" הזקן קיפל את המפה במדויק.
סַאנְדְמִיאֵל השפיל את מבטו. הוא מעדיף שבדרך כלשהי תגיע לידיו התרופה. הוא מעדיף שאמא תהיה בריאה וזהו. זה מה שהוא מעדיף.
הזקן העניק לו מבט בוחן. "אתה תצליח" הוא אמר בקול שקט, "יש לך את היכולת. אל תתרגש מהשמות של המדבריות ומהתכונות שלהם. לא משנה מה תבחר- אתה תצליח בסוף".
סַאנְדְמִיאֵל הרים גבה. הוא רצה לשאול את הזקן האם הוא נביא או משהו כזה, אך חשש לפגוע בכבודו. הוא פתח את פיו, אך סגר אותו.
הזקן חייך, "אני לא נביא, אבל אפשר לראות את זה עליך" ציין בקול נמוך, "וכעת, הכל בסדר. אתה יכול ללכת לדרכך, אני מניח שפּוּאַן ישמח לארח אותך".
הסיום הפתאומי הפתיע מעט את סַאנְדְמִיאֵל, אך הוא לא אמר על כך דבר. "יבורך יומך".
"יבורך יומך" השיב לו הזקן, ופתח בחזרה את הספר העתיק המונח על שולחנו.
סַאנְדְמִיאֵל נטל את המפה המקופלת מן השולחן, והחל לסגת אחורנית עד שחש בידו את ידית העץ המחוספסת. הוא לחץ עליה, ויצא מן החדר.
מדבר לִימוּאָן. מדבר סִיטוּאָר. מה עדיף לו?
התיאור על ההזיות נשמע לו מוגזם. חיות זה מסוכן מאוד, ועם הזיות הוא יוכל להסתדר, נראה לו. הוא ילך למדבר לִימוּאָן, והאלוקים יהיה בעזרו.

....

 

[שירת הכוכבים]

כמו תמיד: אשמח לביקורת.

 

[מה שניחשת]

ואי זה פשוט יפההה
נשמח לשמוע על האח הקטן עם אחיו למחצה.. איך הם מסתדרים (וכמובן למפתח שמות כולל לכל הסיפור)

 

[שירת הכוכבים]

ואי זה פשוט יפההה

תודה.

נשמח לשמוע על האח הקטן עם אחיו למחצה.. איך הם מסתדרים

יהיו פרקים כאלו, אם כי המיקוד הוא בעיקר על סאנדמיאל. למאנריאל אין הרבה חלק בסיפור, אם כי הוא חלק קיים.

וכמובן למפתח שמות כולל לכל הסיפור

אם הבנתי אותך נכון- אז ברמת העיקרון יש לי כזה אצלי. הרעיון הוא שבכל פרק מוזכרים בספויילר האנשים שרלוונטיים לו. בפרק בו אכתוב על דארגמיאל, למשל, הוא יהיה ברשימה של מפתח השמות. לא נראה לי שיש צורך להכניס למפתח השמות דמויות שלא מופיעות ואפילו לא מוזכרות במהלך הפרק.
בנוסף, אני יכולה בעיקרון לעשות תגובה נפרדת עם מפתח שמות מסודר, שיהיה לכל הפרקים. העניין הוא, שזה מתעדכן לפי העלילה. אם בהתחלה, למשל, לא ידעתם שסאנדמיאל עומד לצאת למסע- אז לא הייתי כותבת את זה, אבל עכשיו אני מכניסה את זה כי זה משהו ידוע שרק צריכים להיזכר בו.

 

[מה שניחשת]

האמת מה שהסתבכתי בו זה כל המשפחולוגיה. אולי באמת תגובה אחת של כל הגיבורים שלנו מבחינת יחוס (לא עכשיו מגילות. נגיד- סאנדמיאל- בעלה של אנאוטה, אחיו של מאנריאל יוצא להביא תרופה לאימו)
מספיק כדי לשמור על החוט.. חח

 

[שירת הכוכבים]

האמת מה שהסתבכתי בו זה כל המשפחולוגיה. אולי באמת תגובה אחת של כל הגיבורים שלנו מבחינת יחוס (לא עכשיו מגילות. נגיד- סאנדמיאל- בעלה של אנאוטה, אחיו של מאנריאל יוצא להביא תרופה לאימו)
מספיק כדי לשמור על החוט.. חח

בכל זירה, מבחינתי, יש גיבור בפני עצמו שהקטעים בזירה הזו מסופרים מהזווית שלו. הוא המרכז, וכל השאר מסביבו.
סאנדמיאל הוא הגיבור. לכן על אנאוטה יהיה כתוב שהיא אשתו של סאנדמיאל, על מאנריאל יהיה כתוב שהוא אחיו של סאנדמיאל וכן הלאה. בפרק זה הם לא הוזכרו כלל ולכן לא ידעת מכך, אבל זה מה שהולך להיות בעז"ה. (האמת שכמה פרקים הלאה מוכנים לי, כולל מפתח השמות... אז אני יודעת בדיוק מה אני מתכוונת לעשות ומקווה שזה יהיה בסדר מבחינת הנוחות).

 

[yael305]

פרק יפה!!
מפתח השמות ממש עזר!

רוב הבית כאן ככה

הבתים?

 

[שירת הכוכבים]

פרק יפה!!

תודה.

הבתים

נכון... סוג של טעות הקלדה. אתקן אצלי.

 

[פניני ריין]

אם הבנתי אותך נכון- אז ברמת העיקרון יש לי כזה אצלי. הרעיון הוא שבכל פרק מוזכרים בספויילר האנשים שרלוונטיים לו.

תמשיכי ככה, הרבה יותר ברור

 

[שירת הכוכבים]

ספוילר: מפתח שמות

שטחי אחוזות
ליאם: בעל אחוזה עשירה מאוד, מנהל אותה לבדו. אחיו הצעירים מתו שנים קודם לכן, והוא נותר לבדו באחוזה עם צוות עצום של משרתים.
מאהלי דרום
סאנדמיאל: בחור בן שמונה עשרה, יתום מאביו. אימו חולה במחלה קשה. יש לו אח קטן, אישה ובן והם מתגוררים חמישתם באותו האוהל. הוא יצא למסע אל עמק השחור על מנת להביא תרופה לאימו.
אנאוטה: אשתו של סאנדמיאל. נותרה עם התינוק ועם חמותה לבד במאהל.
מאנריאל: אחיו הקטן של סאנדמיאל, בן אחת עשרה. מתולתל שיער וירוק עיניים. סאנדמיאל שלח אותו אל אחיהם הגדולים המתגוררים במאהל הסמוך.
צפנאל: אחד מאחיו הגדולים של סאנדמיאל, בן עשרים ושתיים. נשוי ומתגורר במאהל הסמוך לזה בו מתגורר סאנדמיאל. אחיו של סאנדמיאל מאמא אחרת. הסכים לקחת את מאנריאל אל אוהלו.
מתנאל: אחד מאחיו הגדולים של סאנדמיאל, בן עשרים. נשוי ומתגורר במאהל הסמוך לזה בו מתגורר סאנדמיאל. אחיו של סאנדמיאל מאמא אחרת. לקח את מאנריאל אל המאהל שלו.
עדריאל: בנם התינוק של סאנדמיאל ואנאוטה. נותר עם אימו לאחר שאביו יצא למסע.
אימו של סאנדמיאל: חולה מאוד במחלה קשה.

פרק 14
עבר
השמש זרחה מעל הגבעות הרחוקות.
תכול השמיים היה עמוק, ורוח קלילה, מרפרפת, נעה מעל השדות.
כמות לא מבוטלת של עובדים חרוצים כבר התארגנה לעבודה, ונקודות כהות המסמלות את האנשים מלמעלה ניקדו את ירוק השדות.
בקומה הרביעית ממוקם חלון זכוכית רחב וגבוה, המכוסה בדרך כלל בווילון עבה המסתיר כליל את קיומו.
באותו הבוקר, הוסט הווילון אל הצד, מאפשר לקרני שמש של בוקר לחדור פנימה, אל טרקלין העץ.
לִיאַם עמד מולו, מבעו מהורהר.
הבוקר, כשניסה לעלות במדרגות המובילות לקומה החמישית, נתקל בקושי. הרגליים שלו כאבו מדי, וכוחותיו לא אפשרו לו לבצע את הרגלו הקבוע.
הוא נאלץ להסתפק בחלון, אך החוויה לא הייתה כתמיד. הרוח לא נשבה בפניו, קרני השמש לא ליטפו אותו כתמיד אלא רק חיממו מבעד לזכוכית, ואף השדות והפרדסים נראו פתאום לא אמיתיים.
בזעף הוא סימן למשרת בתנועת יד קלה, והלה הסיט את הווילון בחזרה למקומו.
לִיאַם התיישב על אחת מן הכורסאות הממלאות את הטרקלין, לא טועם כלל ממגש הפירות שהוצב לפניו.
הוא מזדקן.
מזמן הבחין בכך, אך ניסה להילחם בכך ככל שיכול היה.
אבל זהו, לא ניתן יותר להתחמק. הוא מזדקן, והוא צריך לחשוב על כך. לתת על כך את הדעת.
את מאבקו הנועז, הלוחמני אך השקט כבר לא יוכל לבצע לבד. הוא יזדקק לעזרה.
אבל הוא לא יכול לקחת סתם אחד. הוא צריך לברור היטב את המועמדים שעולים בראשו. משום מה, הוא לא מצליח לחשוב על אף אדם קרוב אליו, שיוכל לבצע את המשימה נאמנה.
אולי מפני שאין לו הרבה אנשים קרובים. ליתר דיוק, יהיה מי שיגיד שאין לו בכלל.
הוא מסתפק בשניים-שלושה מאנשיו, ולא צריך יותר מהם בזמני שגרה אפורים. אבל בשביל לעשות את מה שהוא זקוק לו כעת, הוא צריך מישהו אחר.
כמו קִיטַאוּ, שליווה אותו בנערותו ובצעירותו, במשך עשרים וחמש שנים, עד לפני שנתיים. חבל שהוא היה מוכרח להרוג אותו.
לִיאַם פלט אנחה קצרה, ומיהר לאטום מידית את פניו, לאחר שאחד המשרתים הסב אליו את מבטו בעניין.
קִיטַאוּ היה ידיד נאמן. את כל השליחויות השקטות, אלו שאסור היה לאיש לדעת מהן, הוא מסר בידיו. לאחר מותו של טוּאָן, הוא הבין שמצא את האיש. קִיטַאוּ ביצע את מלאכתו נאמנה, ולִיאַם הבין שניתן לסמוך עליו.
אלא שאחרי מותם של שני אנשי העסקים בעיר הסמוכה, ואולי יותר נכון לומר- אחרי הפללתו של גִיאָב, מי שהתברר אחר כך כבן דודו של קִיטַאוּ- בנעשה עימם, הוא חש שליבו של זה האחרון כבר לא נמצא איתו.
לִיאַם שפשף את כפות ידיו זו בזו, מהרהר באותם הימים.
אם היה יודע שגִיאָב הינו בן דודו של קִיטַאוּ, היה נזהר יותר. אך את הנעשה לא ניתן היה להשיב, והדרך שלו, של לִיאַם, להסתדר עם תקלות שכאלו- היא אחת.
אולי בפעם ההיא היה צריך לחשוב על דרך אחרת. משהו כמו איום, סחיטה או לחץ פיזי. אבל על כך שהוא חשב רק מאוחר יותר, כשקִיטַאוּ כבר לא היה בין החיים.
לִיאַם נעץ מבט רוגז בווילון העבה שמלפניו, ואחר התרומם באיטיות מן הכורסא, חש כל עצם ועצם מגופו. הוא באמת מזדקן.
יהיה עליו למצוא מישהו כמו קִיטַאוּ, ובדחיפות. הוא לא יכול להזניח את מאבקו הנחוש בשל הזדקנותו, הוא חייב למנות לו שותף, שישמש גם כמחליף בבוא העת.
השאלה היא איך יעשה זאת. איך ימצא את האיש.
לִיאַם הפך במחשבתו.
לאחר רגע של מחשבה אורו עיניו, ההזמנה!
הרי נָאמוּ, אחיו הצעיר של קִיטַאוּ, הזמין אותו לחתונתו של בנו הבכור.
אומנם זוהי הזמנה נימוסית, אך הוא מניח שנָאמוּ ישמח עד מאוד בבואו. הוא הרי אינו יודע דבר על נסיבות מותו של אחיו הגדול, והוא וודאי ישמח למראה בעל האדמות החשוב והעשיר ביותר בכל האזור בחתונת בנו.
הוא יבוא לחתונה. יפגוש שם כמה מחשובי האזור. מישהו הוא בטוח ימצא שם.

....

 

[שירת הכוכבים]

הווה
מעבר לאוהל האחרון ישנו חול.
חול בהיר, רך, כחולו של חוף אותו מעולם לא ראה. גם אבנים פזורות שם למכביר, מעמעמות את רכותו של החול.
מָאנְרִיאֵל גילה מהר מאוד שהוא אוהב לשבת שם, על סלע אחד גדול שנמצא לא רחוק בכלל מהמאהל, ולחלום.
הוא אוהב לחלום, אבל לא תמיד יש לו זמן.
כי כאן, במאהל של צְפַנְאֵל ומֶתָנְאֵל, הילדים לא מציקים לו בכלל. אז הוא הולך ללימודים כל יום, והסתבר שהוא כן אוהב ללמוד, לא כמו שהוא חשב.
באותו היום כן היה לו זמן לשבת על הסלע, והוא ישב כשגבו למאהל.
האוהל של צְפַנְאֵל הוא האוהל האחרון, ממש בקצה. זה לא רחוק מהסלע בכלל, ולכן הוא יודע שאם צְפַנְאֵל ירצה אותו- הוא ימצא אותו מהר.
אז הוא לא דואג, הוא רק יושב וחולם.
הוא מתגעגע לסַאנְדְמִיאֵל.
מאוד הוא מתגעגע אליו, כמו שאף פעם לא חשב שיתגעגע. לו ולאמא. אפילו לאַנְאוֹטָה הוא מתגעגע, וגם לעַדְרִיאֵל התינוק.
לפני יומיים, לקח אותו מֶתָנְאֵל למאהל של אמא, אחרי שהתחנן אליו מאוד. הוא פגש את אמא, את אַנְאוֹטָה ואת עַדְרִיאֵל.
אמא לא דיברה בכלל, והוא פחד שכשסַאנְדְמִיאֵל יחזור- זה יהיה מאוחר מדי.
אַנְאוֹטָה ראתה שהוא מפחד, והצליחה לגלות ממה. אז היא סיפרה לו שאמא יכולה להישאר במצב הזה גם שנתיים, כי ככה זה במחלה שלה. הבעיה הכי גדולה זה שהיא לא מדברת ולא מתקשרת, אבל אפשר לשרוד ככה המון זמן.
מָאנְרִיאֵל התכופף אל החול, וחפן בכף ידו מן החול הרך. הלוואי שסַאנְדְמִיאֵל יחזור כבר. הוא מתגעגע אליו מאוד, מאוד!
את אמא, אַנְאוֹטָה ועַדְרִיאֵל הוא כבר ראה. עכשיו הוא רוצה את סַאנְדְמִיאֵל...
את האח הגדול שלו, שאף פעם הוא לא נפרד ממנו ליותר משבוע, ועכשיו הוא כבר לא ראה אותו שבוע וחצי. וזה ייקח עוד הרבה זמן...
מֶתָנְאֵל אמר לו שזה יכול לקחת חודשים ארוכים. צְפַנְאֵל אמר לו בשקט, בעדינות, שזה מסע מסוכן. כנראה ניסה לרמוז לו שסַאנְדְמִיאֵל יכול גם לא לחזור אף פעם.
אבל הוא לא האמין לצְפַנְאֵל. הוא לא מסכים להאמין לו.
כי סַאנְדְמִיאֵל הבטיח. סַאנְדְמִיאֵל הבטיח לעשות הכל כדי לחזור בשלום, אפילו במחיר של לראות את אמא סובלת עד שהיא מתה.
סַאנְדְמִיאֵל אח טוב, והוא גם גיבור, חזק ואמיץ. הוא יצליח לעשות את זה, הוא יצליח לעבור את המסע הזה בשלום.
בינתיים הוא, מָאנְרִיאֵל, צריך לקיים את ההבטחה שלו. את מה שהוא הבטיח לסַאנְדְמִיאֵל.
להיות גיבור, אמיץ, וילד טוב.
גם הוא יכול להצליח. הוא צריך להיות לפחות קצת דומה לסַאנְדְמִיאֵל.

....

 

[שירת הכוכבים]

מחכה לביקורת...

 

[yael305]

פרקים מרתקים!
שכחתי לגמרי מליאם אז לקח יותר זמן לקלוט מה הולך אבל זה היה שווה...