סיפור בהמשכים בית ספר גבוה למשפטים.

הירשם עכשיו!
מצב
הנושא נעול.
הכל נכון, אבל עדין הויכוח על התאריך לחתונה שדבורה העלתה טיעונים הכי פשוטים שיש ולא מתוחכמים מדי - מה גם את זה היא לא ידעה לחשוב לבד והיתה צריכה ששלוימי יתדרך אותה קודם ??
נשגב מבינתי.
איך הגיוני שבחורה שבטח חוותה פה ושם ויכוחים לא מעטים מול ההורים / וגם לאהלה אחותה לא נשמעת אחת שיודעת לשמור מדי הרבה על המחשבות שלה בבטן... פתאום מאבדת כל שיקול דעת וטיפונת חשיבה עצמאית .... [ גם בנושא ה״דברים״ ששלוימי עזר לה ללבן - מה זה פעם ראישונה שהיא חוותה ביקורת מצד החברה או המשפחה ???]

או שאולי זה כוונת הכותבת להראות איך מול שלוימי כל שביב של הגיון ושכל נעלם לה....
אבל עדין זה מוזר ולא הכי מתכתב עם ההגיון ...

ו @בואו נעצב את זה ביחד - הסיפור יפהפה מתוק וקליל - כיף לעצור איתו באמצע עבודה על כוס קפה / או להתפנק בערב [אם מסוגלים להתאפק] - אני כבר לא מצליחה לקרוא ספרים לאחרונה... - אז תודה על זה!!

אגב רציתי לכתוב לך שהפרק של האירוסין עם השעוני מישל היה כ״כ יפה ומתוק הסוויץ הקטנטן בעלילה [ כבר צפיתי שהיא תתעצבן מהשעוני זהב של השוויגער ופתאום הבאת את הזה ] אבל אז בפרק הבא התאכזבתי שזה לא בא ממנה, והאמת שיותר היה אכפת לי שדבורה לקחה את זה אחורה ביחסים מול השוויגער ולא ידעה להעריך את זה גם אם זה הגיע ככה...
השוויגער שלה עושה רושם של דמות עדינה וכאובה כ״כ שמהלכת על רסיסי זכוכית מכל התלאות שעברה מול בנה ורק נזהרת לא לפגוע או להפגע ...

זה קצת מעצבן שהכל מספרת בחורה/ילדה קצת רדודה ואנחנו לא יכולים להכיר לעומק יותר את הדמויות המורכבות בסיפור ...


ותודה על הכל!!
רק תמשיכי!
 
נכתב ע"י אא-אסתר:
הכל נכון, אבל עדין הויכוח על התאריך לחתונה שדבורה העלתה טיעונים הכי פשוטים שיש ולא מתוחכמים מדי - מה גם את זה היא לא ידעה לחשוב לבד והיתה צריכה ששלוימי יתדרך אותה קודם ??
נשגב מבינתי.
איך הגיוני שבחורה שבטח חוותה פה ושם ויכוחים לא מעטים מול ההורים / וגם לאהלה אחותה לא נשמעת אחת שיודעת לשמור מדי הרבה על המחשבות שלה בבטן... פתאום מאבדת כל שיקול דעת וטיפונת חשיבה עצמאית .... [ גם בנושא ה״דברים״ ששלוימי עזר לה ללבן - מה זה פעם ראישונה שהיא חוותה ביקורת מצד החברה או המשפחה ???]
לחצ/י כדי להרחיב...
דווקא בינתיים היא שומרת דברים בבטן. לא בסוד, אבל הרבה רגשות ומחשבות שלה היא נוטה לעבד לבד. אני לא רואה סתירה בין מרד ופריצת גבולות לבין פשטות של מחשבה, בטחון בדרכה ראי שחור לבן ושטחיות. גם השטח את רואה את זה בחיים.
 
נכתב ע"י ליליאן:
דווקא בינתיים היא שומרת דברים בבטן. לא בסוד, אבל הרבה רגשות ומחשבות שלה היא נוטה לעבד לבד. אני לא רואה סתירה בין מרד ופריצת גבולות לבין פשטות של מחשבה, בטחון בדרכה ראי שחור לבן ושטחיות. גם השטח את רואה את זה בחיים.
לחצ/י כדי להרחיב...
ברור.
מה שאמרתי שגם בן אדם שהוא ״פשוט במחשבה״ יכול לחשוב לבד על טיעונים למה הוא רוצה שהחתונה תהיה מוקדמת -זה יכול להיות בשחור ולבן, אבל הוא לא נאלם דום...
 
נכתב ע"י גאווהסקריפט:
ומוזר שהוא מעונין בה עם התמימות שלה מול האסטרטג שהוא
לחצ/י כדי להרחיב...
ואם אין לו הפרעה, ונניח, נגיד שהוא כן בן אדם טוב, שאוהב את התמימות שלה כי זה נראה לו קסום וטהור,
כל כך מופרך?
אולי דווקא זה מה גורם לו להרגיש בטוח לידה, ליד בחורה שסומכת עליו ומאמינה למה שהוא אומר, והוא מרגיש במרחב מוגן ועל קרקע יציבה איתה, ולכן הוא מעונין בה?
יכול להיות שאין לו הפרעת אישיות, אלא שהוא קצת שתלטן וצריך ללמוד לשחרר, ולתת לה יותר מקום להביע את עצמה ולהתפתח אישית.
אני זוכרת שזה רק סיפור... אבל תנו לו צ'אנס... (וגם לה :( )
 
נכתב ע"י ELIZABET:
אני דורשת צדק!!!!!
לא היה לנו פרק מ- יום חמישי בשעה 10:41!
ועכשיו כבר יום ראשון- 22:24!!!
חישוב מהיר מראה שיותר מ72 שעות שאין אות חיים מדבורה!!!
😱😱
לחצ/י כדי להרחיב...
יש מצב שזו הנקמה שהאיראנים הבטיחו...
 
נכתב ע"י ELIZABET:
אני דורשת צדק!!!!!
לא היה לנו פרק מ- יום חמישי בשעה 10:41!
ועכשיו כבר יום ראשון- 22:24!!!
חישוב מהיר מראה שיותר מ72 שעות שאין אות חיים מדבורה!!!
😱😱
לחצ/י כדי להרחיב...
תרגיעי!!
היא מדברת עם שלוימי...
 
נראה לי הלחצנו מידי את @בואו נעצב את זה ביחד (פיווו איזה שם ארוך).
אז רק רוצה לכתוב לך שהסיפור מהמם, ותמשיכי אותו בזמן שנוח לך ובלי להילחץ מהקהל האוהד.
אבל ברחמים אל תשאירי אותנו במתח ליותר מידיייי זמן🙏
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

  • 129
    • ה
    סיפור בהמשכים נושמים אבק רווחה
  • הטעם המושלם //
    • סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
    פרק 1

    "מה ברא ה' ביום הראשון?"
    הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
    אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
    "את האור ואת החושך"
    כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
    אני לא. התוף שלי ביד.
    אבל היד השניה בראש. מגרדת.

    היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
    אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
    עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
    אבל מגרד לי!
    מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
    בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

    "בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
    "את יכולה להביא את זה לאמא?"
    "זה" זה פתק.
    פתק לבן וגדול.
    אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
    אני אביא את הפתק לאמא.
    לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
    אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
    לי לא.
    אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
    לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
    היא רק תתקשר לדודה ברכה.
    דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
    היא גם תסרק אותי.
    אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: זהבי ש., ספרות בנשמה, חיה1111 ועוד 23 משתמשים26 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    Ruth 7884
    נקודת מבט מקורית. ממש יפה. מעניין לאן זה יתפתח...
  • 339
    • ש
    סיפור בהמשכים אפי(לפסיה)-אנד
  • שירה שבלב //
    • ספור בהמשכים שמבוסס על הכרות קרובה מאד של ההתמודדות אותה חווה גיבורת הסיפור.
    אשמח לכל תגובה\ הערה\ הארה\ ביקורת וכו'...
    קריאה מהנה!

    ***

    אני לא רגילה.

    פעם חשבתי שכן.

    העולם היה יפה, צבוע בצבעי פסטל רכים ובהירים. הייתי רחלי, ילדת גן. אחת מתוך כולן.

    נכון שאותו עולם היה מנוקד באדום עז ומהבהב ומדי פעם קראו לי "רחל" בפנים חמורות סבר, הקריאו דיאגנוזה.

    אבל לא הרגשתי שונה.

    ***
    בגן חובה הרגשתי לראשונה אחרת.
    יצאנו לחצר, הגננת שושי ישבה בכיסא האדום והשגיחה עלינו בעיניה תוך כדי שיחת טלפון נסערת.
    שיחקנו תופסת.
    נתפסתי, הייתי לנציב. עמדתי דום, ידיי פרושות לשני צידי גופי, מנסות להגיע כמה שיותר רחוק לתפוס את החברות שרצות סביבי במרץ.
    ככה אמא מצאה אותי.
    "רחלוש" היא קראה, דגדגה אותי קלות "מה נשמע?"
    לא ידעתי איך להגיב, לא הבנתי מה אמא עושה בגן, תהיתי מאיפה היא צצה לי פתאום מאחורי הגב.
    אחרי שתיקת תדהמה ממושכת השבתי לה באותה המטבע "אמוש, מה נשמע?"
    היא צחקה, נברה בתיק שלה ושלפה ממנו קופסה קטנה, מוכרת.
    קופסת התרופות שלי.
    "שכחנו היום מקפי ולוקי" אמא הניפה את הקופסה התכולה אל על.
    קפי ולוקי היו בעצם קפרה ולוקוסומיד, צמד חמד של תרופות שניסו לחולל פלאים בגוף שלי ולא ממש הצליחו, אבל בלעדיהן היה יכול להיות גרוע יותר. הרבה יותר.
    "אמא, איך שכחנו!?" שריר רטט בלחיה של אמא לשמע שאלתי.
    "קורה" היא בקושי הצליחה להוציא את המילה הבודדת מהפה.
    בשתיקה היא הושיטה לי את בקבוק המים שלה. בשתיקה בלעתי את קפי ולוקי. בשתיקה היא נופפה לי לשלום.
    כשהיא יצאה מהשער ופסעה בשביל שמעתי את הטלפון שלה מצלצל. ראיתי אותה עונה. היא אמרה: "איך יכולתי לשכוח?". הרגשתי שהי עצובה.
    שהיא נעלמה בעיקול והפניתי את ראשי מהשער גיליתי מעגל של חברות עומד סביבי.
    "מה היא הביאה לך?"
    "למה היא באה?"
    "אמא שלך הלכה?"
    בליל השאלות סחרר אותי.
    "היא הביאה לי את הכדורים שלי. התרופות." עניתי להם בקול חלוש.
    "למה את צריכה תרופות, יש לך חום?"
    "את יודעת לבלוע כדורים???"
    "למה?"
    המטח שהומטר עלי גרם לי להבין בפעם הראשונה אני אחרת.
    אמא עצובה בגללי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אהרן 1, מנדי זר, עוד ישמע ועוד 32 משתמשים35 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שירה שבלב
    התשובה היא בריחה מהמציאות... מלבד העובדה שאמא שלה מגנה עליה מאד. כמו שכתבתי בתחילה אני מכירה את...
  • 90
    • נ
    סיפור בהמשכים סיפור בהמשכים
  • נחמה 12 //
    • תעתועי הזמן פרק ט"ו

    פרק טו



    "כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד!" נשמעה קריאה משונה שהגיעה לאוזניה של איילת. כעת התחזק קולו של הקורא ונשמע היטב בכל שטח הכיכר המרכזית של הכפר. "כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד".

    "מה זה?" השתוממה איילת.

    "הסנהדרין דן את זמרי לסקילה". הסבירה יעל. היא התרגלה להסביר לאיילת כלילדה קטנה כל מאורע קטן או גדול. זה כבר לא היה סוד שאיילת משונה. כל ההתרחשויות הקורות מסביב חדשות ומוזרות לה. אך הפעם הכרוז היה חריג.

    "מוזר". אמרה יעל כמו לעצמה.

    "את אומרת מוזר?" התפלאה איילת. "חשבתי שלך התופעה מוכרת".

    "דעי שסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנה נקראת סנהדרין קטלנית".

    "במה הוא פשע?"

    "אינני מכירה אותו ואת מעשיו".

    "אבל אם בית דין גזר עליו מיתה, מדוע שליחי בית הדין צריכים שילמדו עליו זכות?"

    "וכי קל בעינייך הדבר, לגזור מיתה וליטול חיים? אינך מבינה שהסנהדרין מדירים שינה מעיניהם, שוקלים וחוקרים ודנים אך ורק על פי שני עדים וחוקרים אותם בחדרים נפרדים כדי להוציא דברים ברורים עם הוכחות?"

    "לא קורה שהם הורגים חף מפשע?"

    "אם היית מעט יותר מבינה, לא היית שואלת".

    "אני רוצה להבין".

    "מדובר באדם שהתרו בו פעמיים, וחזר על פשעו, ולאחר שהעידו שני עדים כשרים, שופטים אותו שבעים ואחד צדיקים, שהם חברי הסנהדרין המסולאים מפז".

    "כל שבעים ואחד הצדיקים?"

    "כל חברי הסנהדרין חייבים לדעת שבעים שפות על בוריין, שפת החיות וחוכמת הטבע, חוכמת הצמחים וגרמי השמיים עד היסוד, ואפילו חוכמת הכישוף".

    איילת עמדה מוקסמת ומשתוממת. "מה, עד כדי כך?"

    "אם תחסר להם אחת מהחוכמות שהזכרתי, לא יתקבלו לסנהדרין. ולא רק זה, אלא שהם חייבים להיות ענווים, צנועים ובורחים מהכבוד".

    "האומנם?"

    "ועם כל זה הם אינם ממהרים להוציא את דינם אלא מוציאים כרוז שיבואו ללמד זכות. אם תוך פרק זמן מסוים אף לא אחד מגיע - מוציאים את משפטם".

    "מדוע אמרת שגם לך זה מוזר?"

    "כי המלכות השלטת ביהודה רוצה למלוך לבדה ולהסיר מירושלים את נזרה ותפארתה, לכן ביטלה את הסנהדרין. נשארה רק סנהדרין קטנה, כמו שיש בכל פלך ופלך, ויושבים בה רק עשרים ושלושה דיינים".

    "נו, וזה לא מספיק?"

    "בית דין של עשרים ושלושה לא דן בדיני נפשות. יכול להיות שזה מקרה מיוחד שהתכנסו לכבודו שבעים ואחד לצורך העניין".

    איילת הביטה ביעל והרהרה בכל מה ששמעה זה עתה. שאלות רבות צצו במוחה. הם שוחחו ליד תנור הפחמים.

    היא הביטה לעבר בית הריחיים והרהרה. לפתע שאלה את יעל.

    "שמתי לב שלא טחנת חיטים בשבוע האחרון".

    דוק של עצב נסוך על פניה של יעל. היא צעדה קרוב לאיילת והיססה מעט מה לענות. "מצטערת איילת, ניסיתי להסתיר מפנייך את מצבנו. השלטון גרם לעניות". יעל הסיטה את ראשה. "פשוט, יהיה קשה לנו לפרנס אותך". דמעות זלגו והרטיבו את לחייה. "לא נשארו לי חיטים היום לכן אין לי צורך להתעכב בבית הריחיים. אם היינו זוכים, כמו דורו של רבי שמעון בן שטח, היו החיטים גדלות כקליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. היינו אוכלים לשובע רק מגשמים שירדו בלילות שבת".

    איילת נזכרה שמנות האוכל בימים האחרונים ניתנו במשורה, עם זה התקשתה לעכל את פירוש הדברים.

    "אם כך אינני רוצה להכביד עלייך. אמצא לי מקום אחר".

    "האמיני לי שרציתי להיטיב עימך. הצעתי לך חתנים טובים אבל סירבת. ענית לי שאינך מן הפרושים ולא מתאים לך". יעל ניגבה את פניה. "אם היית שייכת למחננו, הייתי שולחת אותך לידידתי בעלת חסד שפותחת את ביתה לנזקקים, אבל היא לוחמת נגד הצדוקים".

    "אינני נזקקת". נעלבה איילת.

    "אשלח אותך לבית תמחוי שהתקינו חכמי ירושלים ולאחר מכן תשובי ללון בביתי".

    "אחזור לארוז את חפציי ואלך לחברתי, אינני מעוניינת להכביד. אולי עכשיו הזמן להיענות להפצרותיה של יוליאנה".

    "יוליאנה?"

    "יוליאנה הציעה לי שאשרת בארמון לצידה. בעצם אטפל בעולליה של מרים המלכה".

    "אדאג מאוד אם תיעני להצעתה. מדוע שתכניסי ראשך למקום סכנה?"

    "הרבה יותר קשה לי לאכול לחם חסד, ואפילו יותר ממנו: להתכבד בסעודה שאינה מספיקה לבעליה".

    "אולי תיסעי לרומא. יש לי הרגשה ששם תמצאי את משפחתך".

    "אינני מבינה, כל הזמן שמרת עליי שלא אתיידד עם נוכריות ועכשיו לא אכפת לך אם אסע לרומא?"

    "כל זמן שהיה לי ספק שאולי את יהודייה, עשיתי את חובתי. ניסיתי למנוע ממך לחבור לתרבות ההלניסטית. תרבות היופי החיצוני שמפילה כל כך הרבה חללים מבני עמנו. ראי כמה מתי מספר נשארנו, מעט סולת מפסולת. לכל יהודי שנשאר ביהדותו, יש תפקיד להאיר את העולם".

    "את מטילה ספק ביהדותי?"

    "לא ראיתי שאת שונה מכל העמים היושבים בתוכנו".

    "אבל יש סוגים אחרים של יהודים".

    "די איילת, עייפתי. מכיוון שנקשרתי אלייך אני רוצה בטובתך. סעי לרומא, שם המצב טוב יותר, תוכלי לשקם את חייך. אולי אפילו להינשא. נשארו לי כמה סלעים-כסף לתת לך לנסיעה, יש לך כישורים רבים. היום את יודעת היטב לטחון, לכבס, לבשל, לדאוג לצאן ולבקר. בכל מקום ישמחו להעסיק אותך".

    איילת הלכה לצידה במבט מושפל ובחוסר אונים. תהיה קשה עליה הפרדה. היא כל כך אוהבת את יעל האמיתית והישרה שהיטיבה עימה.

    "רומא היא ארץ עשירה, תהיה לך פרנסה בשפע. אתן לך איגרת עם המלצות".

    יעל שלחה את ידה והניחה על כתפה השחוחה של איילת. "הביטי אליי, שמעי להצעתי ואל תוציאי מפיך לעולם את המשפט 'חזרתי אחורה אלפיים שנה'. הבטיחי לי זאת!"

    "אשתדל"

    "עוד משהו, לעולם אל תינשאי לחייל!"

    שתיקה כבדה עמדה באוויר והעיקה על נשימתה, סטירת הלחי של אי האימון ביהדותה פצעה את נפשה. רגע ארוך עמדה בדממה, ונאלמה בלשונה. יעל חשה ברגישותה כי זה הזמן להשאיר את איילת לבדה. יעל נכנסה ממהרת לראות במה תוכל להאכיל את בני ביתה. איילת הניחה לדמעותיה להרטיב את לחייה. היא התאמצה לא לרחם על עצמה, דבר שכל כך שנוא עליה. היא מיהרה להעסיק עצמה באריזת כל חפציה ולא שמה לב שיעל עומדת בפתח החדר בעיניים מצועפות.

    "אצרף אותך לידידתי היוצאת מחר לדרך צפונה. היא תשגיח עלייך".

    "אני כבר מספיק בוגרת להגן על עצמי". פנתה לאחור כדי להסתיר את עיניה שהאדימו והתלחלחו בדמעות. אחרי הכול כרגע היא חסרת בית. רגליה נשאו אותה לברוח מהר לאן שלא יהיה.

    היא סיימה לארוז את מיטלטליה. נשאר עוד לה לקחת את הפנס; מהיחידים שהזכיר לה את ביתה.

    עיניה תרו סביב לראות אם יש מי שמביט במעשיה. אף אחד לא היה בבית מלבד יעל שהתעסקה בקדחתנות בלהכין טרף במעט שעוד נשאר. היא מיהרה למדרגות, הביטה לתקרה, גילתה את הלבנה המשוחררת, הסיטה אותה חרש והושיטה ידה לפנס.

    להפתעתה הרבה לא היה גבול: הוא איננו. נעלם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עניין של ראיה, מבוזבזת, אוראל סולטן ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    בי"ד של כ"ג דנה דיני נפשות. רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק ה' הלכה א-ב: א. אין...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה