סיפור בהמשכים בית ספר גבוה למשפטים.

מצב
הנושא נעול.
הכל נכון, אבל עדין הויכוח על התאריך לחתונה שדבורה העלתה טיעונים הכי פשוטים שיש ולא מתוחכמים מדי - מה גם את זה היא לא ידעה לחשוב לבד והיתה צריכה ששלוימי יתדרך אותה קודם ??
נשגב מבינתי.
איך הגיוני שבחורה שבטח חוותה פה ושם ויכוחים לא מעטים מול ההורים / וגם לאהלה אחותה לא נשמעת אחת שיודעת לשמור מדי הרבה על המחשבות שלה בבטן... פתאום מאבדת כל שיקול דעת וטיפונת חשיבה עצמאית .... [ גם בנושא ה״דברים״ ששלוימי עזר לה ללבן - מה זה פעם ראישונה שהיא חוותה ביקורת מצד החברה או המשפחה ???]

או שאולי זה כוונת הכותבת להראות איך מול שלוימי כל שביב של הגיון ושכל נעלם לה....
אבל עדין זה מוזר ולא הכי מתכתב עם ההגיון ...

ו @בואו נעצב את זה ביחד - הסיפור יפהפה מתוק וקליל - כיף לעצור איתו באמצע עבודה על כוס קפה / או להתפנק בערב [אם מסוגלים להתאפק] - אני כבר לא מצליחה לקרוא ספרים לאחרונה... - אז תודה על זה!!

אגב רציתי לכתוב לך שהפרק של האירוסין עם השעוני מישל היה כ״כ יפה ומתוק הסוויץ הקטנטן בעלילה [ כבר צפיתי שהיא תתעצבן מהשעוני זהב של השוויגער ופתאום הבאת את הזה ] אבל אז בפרק הבא התאכזבתי שזה לא בא ממנה, והאמת שיותר היה אכפת לי שדבורה לקחה את זה אחורה ביחסים מול השוויגער ולא ידעה להעריך את זה גם אם זה הגיע ככה...
השוויגער שלה עושה רושם של דמות עדינה וכאובה כ״כ שמהלכת על רסיסי זכוכית מכל התלאות שעברה מול בנה ורק נזהרת לא לפגוע או להפגע ...

זה קצת מעצבן שהכל מספרת בחורה/ילדה קצת רדודה ואנחנו לא יכולים להכיר לעומק יותר את הדמויות המורכבות בסיפור ...


ותודה על הכל!!
רק תמשיכי!
 
הכל נכון, אבל עדין הויכוח על התאריך לחתונה שדבורה העלתה טיעונים הכי פשוטים שיש ולא מתוחכמים מדי - מה גם את זה היא לא ידעה לחשוב לבד והיתה צריכה ששלוימי יתדרך אותה קודם ??
נשגב מבינתי.
איך הגיוני שבחורה שבטח חוותה פה ושם ויכוחים לא מעטים מול ההורים / וגם לאהלה אחותה לא נשמעת אחת שיודעת לשמור מדי הרבה על המחשבות שלה בבטן... פתאום מאבדת כל שיקול דעת וטיפונת חשיבה עצמאית .... [ גם בנושא ה״דברים״ ששלוימי עזר לה ללבן - מה זה פעם ראישונה שהיא חוותה ביקורת מצד החברה או המשפחה ???]
דווקא בינתיים היא שומרת דברים בבטן. לא בסוד, אבל הרבה רגשות ומחשבות שלה היא נוטה לעבד לבד. אני לא רואה סתירה בין מרד ופריצת גבולות לבין פשטות של מחשבה, בטחון בדרכה ראי שחור לבן ושטחיות. גם השטח את רואה את זה בחיים.
 
דווקא בינתיים היא שומרת דברים בבטן. לא בסוד, אבל הרבה רגשות ומחשבות שלה היא נוטה לעבד לבד. אני לא רואה סתירה בין מרד ופריצת גבולות לבין פשטות של מחשבה, בטחון בדרכה ראי שחור לבן ושטחיות. גם השטח את רואה את זה בחיים.
ברור.
מה שאמרתי שגם בן אדם שהוא ״פשוט במחשבה״ יכול לחשוב לבד על טיעונים למה הוא רוצה שהחתונה תהיה מוקדמת -זה יכול להיות בשחור ולבן, אבל הוא לא נאלם דום...
 
ומוזר שהוא מעונין בה עם התמימות שלה מול האסטרטג שהוא
ואם אין לו הפרעה, ונניח, נגיד שהוא כן בן אדם טוב, שאוהב את התמימות שלה כי זה נראה לו קסום וטהור,
כל כך מופרך?
אולי דווקא זה מה גורם לו להרגיש בטוח לידה, ליד בחורה שסומכת עליו ומאמינה למה שהוא אומר, והוא מרגיש במרחב מוגן ועל קרקע יציבה איתה, ולכן הוא מעונין בה?
יכול להיות שאין לו הפרעת אישיות, אלא שהוא קצת שתלטן וצריך ללמוד לשחרר, ולתת לה יותר מקום להביע את עצמה ולהתפתח אישית.
אני זוכרת שזה רק סיפור... אבל תנו לו צ'אנס... (וגם לה :( )
 
אני דורשת צדק!!!!!
לא היה לנו פרק מ- יום חמישי בשעה 10:41!
ועכשיו כבר יום ראשון- 22:24!!!
חישוב מהיר מראה שיותר מ72 שעות שאין אות חיים מדבורה!!!
😱😱
יש מצב שזו הנקמה שהאיראנים הבטיחו...
 
אני דורשת צדק!!!!!
לא היה לנו פרק מ- יום חמישי בשעה 10:41!
ועכשיו כבר יום ראשון- 22:24!!!
חישוב מהיר מראה שיותר מ72 שעות שאין אות חיים מדבורה!!!
😱😱
תרגיעי!!
היא מדברת עם שלוימי...
 
נראה לי הלחצנו מידי את @בואו נעצב את זה ביחד (פיווו איזה שם ארוך).
אז רק רוצה לכתוב לך שהסיפור מהמם, ותמשיכי אותו בזמן שנוח לך ובלי להילחץ מהקהל האוהד.
אבל ברחמים אל תשאירי אותנו במתח ליותר מידיייי זמן🙏
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.
ספור בהמשכים שמבוסס על הכרות קרובה מאד של ההתמודדות אותה חווה גיבורת הסיפור.
אשמח לכל תגובה\ הערה\ הארה\ ביקורת וכו'...
קריאה מהנה!

***

אני לא רגילה.

פעם חשבתי שכן.

העולם היה יפה, צבוע בצבעי פסטל רכים ובהירים. הייתי רחלי, ילדת גן. אחת מתוך כולן.

נכון שאותו עולם היה מנוקד באדום עז ומהבהב ומדי פעם קראו לי "רחל" בפנים חמורות סבר, הקריאו דיאגנוזה.

אבל לא הרגשתי שונה.

***
בגן חובה הרגשתי לראשונה אחרת.
יצאנו לחצר, הגננת שושי ישבה בכיסא האדום והשגיחה עלינו בעיניה תוך כדי שיחת טלפון נסערת.
שיחקנו תופסת.
נתפסתי, הייתי לנציב. עמדתי דום, ידיי פרושות לשני צידי גופי, מנסות להגיע כמה שיותר רחוק לתפוס את החברות שרצות סביבי במרץ.
ככה אמא מצאה אותי.
"רחלוש" היא קראה, דגדגה אותי קלות "מה נשמע?"
לא ידעתי איך להגיב, לא הבנתי מה אמא עושה בגן, תהיתי מאיפה היא צצה לי פתאום מאחורי הגב.
אחרי שתיקת תדהמה ממושכת השבתי לה באותה המטבע "אמוש, מה נשמע?"
היא צחקה, נברה בתיק שלה ושלפה ממנו קופסה קטנה, מוכרת.
קופסת התרופות שלי.
"שכחנו היום מקפי ולוקי" אמא הניפה את הקופסה התכולה אל על.
קפי ולוקי היו בעצם קפרה ולוקוסומיד, צמד חמד של תרופות שניסו לחולל פלאים בגוף שלי ולא ממש הצליחו, אבל בלעדיהן היה יכול להיות גרוע יותר. הרבה יותר.
"אמא, איך שכחנו!?" שריר רטט בלחיה של אמא לשמע שאלתי.
"קורה" היא בקושי הצליחה להוציא את המילה הבודדת מהפה.
בשתיקה היא הושיטה לי את בקבוק המים שלה. בשתיקה בלעתי את קפי ולוקי. בשתיקה היא נופפה לי לשלום.
כשהיא יצאה מהשער ופסעה בשביל שמעתי את הטלפון שלה מצלצל. ראיתי אותה עונה. היא אמרה: "איך יכולתי לשכוח?". הרגשתי שהי עצובה.
שהיא נעלמה בעיקול והפניתי את ראשי מהשער גיליתי מעגל של חברות עומד סביבי.
"מה היא הביאה לך?"
"למה היא באה?"
"אמא שלך הלכה?"
בליל השאלות סחרר אותי.
"היא הביאה לי את הכדורים שלי. התרופות." עניתי להם בקול חלוש.
"למה את צריכה תרופות, יש לך חום?"
"את יודעת לבלוע כדורים???"
"למה?"
המטח שהומטר עלי גרם לי להבין בפעם הראשונה אני אחרת.
אמא עצובה בגללי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה