סיפור בהמשכים מרחב מוגן

[ח.ד. וחלק]

בס"ד

פרק תשיעי
​

2039. ממ"ד (מרכז-מודיעין-דרום). ישראל.

השיחה עם ה'ראש', שהעתיק את פעילותו לכאן מאז התקרית המסתורית, לא הייתה קלה.
היו בה אמוציות קשות ותחושות כבדות של אחריות מעיקה.
יוסי שמר את רוב הדברים אצלו, אך אף מה שכן נאמר לא היה קל.

בסיום השיחה קיבל על עצמו את המשימה, על כל מורכבויותיה, מודע היטב להשלכות הסכמתו.
הוא לא התפלא כשבמהלך היום ביקש ראש הממשלה בעצמו לדבר אתו.
המשימה אינה פשוטה, וראשי המדינה תולים בו את ציפיותיהם.

בתקופה הקרובה בילה במרכז המודיעין בדרום, שם התכונן למשימתו.
הוא התוודע לחשיבות הסודיות, הקיימת בכל משימה, ובזו פי כמה.
רק לכן יצא בגפו, ללא חוליה שתלווה את צעדיו ותפעל לפיו.

השיחה באותו ערב עם גילי אשתו, הייתה קשה לא פחות.
בכאב הוא נפרד ממנה, מילדיו. ממשפחתו.
המבט הממיס שתלה בו בנימין הקטן, ערער אותו מבפנים ואיים לשבור את רוחו, אך הוא התגבר.

בתחושת שליחות עמוקה, מצויד בברכת רבו, יצא לדרך.
נחוש מאי פעם.

בימים הקרובים החליף זהות ועלה על טיסה לצרפת, משם יטוס לקליפורניה, מדינת המפתח.

- - - - -
​

2039. מסעדת לה קנטין. טולוז, צרפת.

הצרפתי המחויך שישב בנינוחות ועיין בתפריט, לא דמה בשום צורה לדמותו האמתית.
הצרפתיות שלו הייתה רהוטה כמי שנולד דור שמיני בצרפת.
המלצר האדיב שנטל את התפריט מידיו חייך במתיקות זוועתית, ניגש למלא אחר מבוקשו.

הצרפתי המדושן פיזם לעצמו שיר של שארל טרנה, זמר צרפתי מוכר מהדור הקודם והתרווח עמוקות בכיסאו.
הוא ינצל היטב את זמנו עד שיגיע האדם עמו אמור להיפגש.
הוא הביט בשעונו. הם קבעו מלכתחילה בשעת בוקר מוקדמת. הוא עצמו הקדים להגיע.

לאחר מספר דקות נחו על השולחן שתי מנות מהבילות, עתירות שומן כיאה לתזונה הצרפתית, בתוספת שתי כוסות של 'פאסטיס', הליקר המקובל במדינה, ספוגת האלכוהול.

הדמות, העונה כעת לשם מרטין לואיז, סרקה את השטח, מגלה בתוך רגעים נקודות תורפה ודרכי מילוט על כל צרה שוודאי תבוא. הדברים האלו נקלטים במוחו בשניות, תוצאה של עשרות שנות אימונים.

גבר תמיר נכנס בצעדים בוטחים למסעדה, ניגש מעדנות לשולחנו. הוא עשה רושם של ג'נטלמן מכובד, לא כזה שיעמוד בקשר עם גורמים אפלים מתחתית החברה.
אבל אין לדעת. מרטין גיחך לעצמו.

הגבר עטה על עצמו חיוך מזויף, מושיט את ידו ללחיצה "בונז'ור".
מרטין חייך גם הוא "בוקר טוב גם לך, נדבר?"
"נדבר". אישר האיש.

הם התיישבו לאכול, מדברים על כל דבר בעולם מלבד הנושא בגינו התכנסו. מזג האויר נידון משך דקות ארוכות והמצב הפוליטי בצרפת קיבל אף הוא התייחסות מעמיקה מצדם.

לאחר כחצי שעה של זלילה הגונה נוטפת שומן ורוויית שמן התרווח מרטין בקולניות, מרצין באחת.
גופו נדרך והוא גחן קדימה, קולו יורד ללחישה.
"מיסטר טולזו", ארשת פלדה עלתה על פניו, מוחקת כל זכר לנעימות ששרה עליהם לפני רגע. "אגש ישר לעניין, החומרים אצלך?"

"כמובן" איש שיחו ניגב באצילות את פיו במטפחת הבד הקטיפתית שנחה על יד צלחתו, אחר הרצין אף הוא. "אבל קודם התשלום, בלעדיו, כידוע, אי אפשר להתקדם לאף מקום, לא כן?" גיחוך מתקתק ומבחיל ליווה את המילים.

מרטין הנהן והוציא מתחת השולחן תיק עסקים רגיל למראה "זה בשביל ההיכרות הנעימה בינינו, כעת אשמח לקבל את המגיע לי".

"הו! עכשיו אתה מדבר" תאוות בצע עלתה בעיניו שעה שעלעל במעמקי התיק ונבר בתכנו. הוא המהם בשביעות רצון והוציא מכיס חליפתו ניילונית עבה מלאת מסמכים, מגישהּ למרטין.

הלה חייך, החומר אצלו, הוא יכול להתחפף.
מול עיניו ההלומות של מר טולזו, נעלם האיש כרוח, כאילו התאדה.
בפליאה הרים את הכוס מעלה האדים שלפניו, מקריבה אל פיו...

- - - - -
​

2039. שומקום.

כמה טוב שיש לו מישהו בפנים. המידע פרוס לפניו. אמנם לא הכול אבל מה שיש לו מספיק בהחלט.
צ'רלי חבש את המשקפיים, סימן מה שסימן על המסך ולחץ 'אנטר'.

- - - - -
​

2039. טולוז, צרפת.

מרטין סובב את ראשו לכיוון המקום בו היה לפני רגע.
אם נכונה השערתו, בעוד שניות ספורות זה יקרה, למרות שאינו יודע איך בדיוק.

הוא לא טעה.

לנגד עיניו התרחש פיצוץ עז, נוטל עמו את המסעדה ויושביה, מותיר ענן עשן עצום במקום.

מזל שיצא בזמן...

 

[אוראל סולטן]

נשארתי במתח. מחכים להמשך...

שהיה שם

בו היה.

 

[ח.ד. וחלק]

בס"ד

פרק עשירי​

2039. טולוז, צרפת.

בעומק חדר טחוב מעלה עובש אותו שכר מצרפתי נעים הליכות שהתפלא מאד מרצונו לשכור את המרתף הנידח שלאורך עשרים שנות פרסום בלוחות המודעות לא זכה לאף התייחסות, ישב יוסי מעל ערימות דפים שהשיג מהברנש המפוקפק אותו פגש במסעדה וכעת נמצא במקום עלום בלתי ידוע יחד עם כל נעלמי התקריות.

טיפת חמלה לא הייתה בליבו על אותו אדם שוודאי השיג את אותם כתבים בדרכים לא כ"כ כשרות ממעמקי הפרוטוקולים של ממשלת קליפורניה, אבל רק המחשבה על כך שהוא בעצמו היה היעד, העביר בו צמרמורת קלה.

כעת הוא עבר על ערימות מסמכים, מעלעל ומרפרף, מעביר ומדפדף.

כך נחשף מול עיניו, אחד הסיפורים המטורפים ששמע או קרא מעודו.

סיפורה של חבורה הזויה וקיצונית שחפצה להשתלט על העולם ולהשמיד חלק ניכר ממנו.

הסיפור נפרס מולו, במלוא עוצמתו.

- - - - -​

2033. סקרמנטו, קליפורניה.

האוויר בחדר היה מתוח. בכל זאת, לא בכל יום מתרחש כינוס כה חשוב בקהילה האנטישמית בקליפורניה, עם הדרגים הגבוהים ביותר, ועוד בניהול 'הבוס'.

משתתפי הדיון ישבו בפנים רציניות בכיסאותיהם ורכנו קדימה, עיניהם מופנות בריכוז לראש השולחן, שם ישב 'הבוס' - האגדה המהלכת שהכול רעדו מפניו, ולא במליצה.
מבט קל שבקלים המגיע מצדו, גורם לפלגי זיעה ולשאריות הביטחון העצמי לנטוף מגופך במקביל.
פחד תמידי אפף ועטף אותו, גרם לסובביו לשמור מינימום מרחק בטוח ממנו וממבטיו המצמיתים והמבעיתים.

וכעת יושב הוא בראש, מעביר עיני אש מיושב למשנהו, בוחן אותם אחד לאחד.
הוא אסף אותם בפינצטה קשוחה. כמה שיותר נאמנות, כמה שפחות פקפוק, יותר טוב.

"תראו", החל 'הבוס', "אתם אנשיי הקרובים ביותר, עליכם אני סומך ובוטח. אני מאד מקווה כי אינכם תאכזבו אותי", השתהה שניה והוסיף כאילו בקלילות: "לטובתכם".
חיוורון עז עלה על פני נוכחי החדר, המסר נקלט היטב. אין ולא יהיה שום משחקים אצל הבוס. המעידה הקלה ביותר, תוביל להשמדת המועד, בכל צורה שהוא יראה לנכון.

חיוך מרוצה נתלה בפיו של הבוס, "מעולה, עכשיו, כשהנקודה החשובה חודדה, אפשר להתקדם". הוא פרס בליל דפים על השולחן ועיין בהם ארוכות.
"כבר שנים רבות אנו עמלים להגיע אל פסגת שאיפותינו ושוקדים להוביל להגשמת חלומותינו, אל המטרה שלשמה קם הארגון שלנו - מטרת העל של השמדת העם היהודי ומחיקתו מעל המפה.

שנים של מחקרים ועבודה בלתי נלאית במהלכן עשינו שימוש בכל אמצעי שעמד לרשותנו, ולא בחלנו במאום שמסוגל היה לעזור לנו להגיע אל המטרה הזאת, הביאו והבשילו לכדי הבשורה שלכבוד לי להניח מולכם.

"עלינו על פריצת דרך היסטורית שתוביל בוודאות להצלחת משימתנו.
קפיצת המדרגה נעשתה בעזרת המומחים שלנו שעבדו על כך שנים רבות במאגר בלתי נדלה של אפשרויות וניסיונות.

"הבשורה היא", הטיל את הפצצה, "שהצלחנו לפתח באמצאות הבינה המלאכותית הדי מיושנת יחסית, יקום תלת ממדי חדש!"
דממת הלם. הנוכחים הביטו זה בזה באי אמון.

"זה אמנם" המשיך הבוס "לא יועיל לנו כרגע במציאות, אבל זה בהחלט מהווה ארובה לכך שאם ארגון זה יחדל מלהתקיים, מכל סיבה שלא תהיה, אזי יהיה לו המשכיות אוטומטית, וזו הבשורה הגדולה!"

בקבוקי שמפניה נפתחו באבחה וצעקות שמחה בשילוב בליל מרוגש של מילים שטף את החדר.

כעבור שנה התגייס צ'רלי לארגון.

- - - - -
​

2039. טולוז, צרפת.

במקומו מעל המסמכים, גילה יוסי הררי מידע על היסטוריית הארגון הנפשע שפעל בקליפורניה והושמד כעבור מספר שנים, ממשיך את עצמו באוטומטיות.

יוסי ערם את הדפים והצית אש קטנה שאכלה ברעבתנות את החומר המסווג שזה עתה נחשף אליו, נקלט ונשמר היטב במוחו.

הוא התארגן לשינה, מחר יום עמוס כולל טיסה ארוכה, מנוחה היא קריטית טרום משימה.

צעדים מבחוץ הקפיאו את מעשיו.

הוא הטה אוזן בחשש, ידו שלפה באחת את האקדח.

לפורץ לא נותר סיכוי כשנקלע לקרב, אך יוסי שקשר אותו והסיר את הבד שעטף את ראשו, נותר הלום.

לאיש שפרץ את הדלת היה שם.

קראו לו צ'רלי מקיטבון.

 

[ח.ד. וחלק]

בס"ד

פרק אחד עשר
​

2039. טולוז, צרפת.

יוסי התעשת במהירות. "מה אתה עושה כאן?" משהו מאד לא הגיוני מתרחש לנגד עיניו. ראשון הנעלמים ניצב מולו בגודל פיזי, ומנסה לפרוץ לחדרו.

הפורץ שתק.

"איך הגעת לפה וכיצד ידעת היכן אני נמצא?" כלום לא מסתדר לו, התעלומה מתגברת, והפולש אינו מוציא הגה.

רגע! הוא עושה סדר לעצמו. אז ככה: אחד הנפגעים מופיע כאחד האדם, רחוק אלפי קילומטרים מהמקום ממנו נעלם, ולא עוד, אלא הוא אינו הגיע עם כוונות טובות. לא לפי הפריצה הפתאומית שלו.

מה ההיגיון של כל זה?
משהו מסריח כאן והוא חייב לגלות את העניין.

הופה! הבליחה מחשבה במוחו. יכול להיות שהאדם שפגש במסעדה הסתיר לעצמו כמה דברים שלא רצה שיראה?
יכול להיות. לא חסרים סיבות הגיוניות לכך. או שפחד, או שחפץ לסחוט עוד קצת, אבל לא הספיק, אין לדעת.

יוסי ניגש אל תיקו ופתח אותו.
ניילונית דקה נשרה ממנו.
הוא זינק לעברה.

אוקי, הוא פספס משהו, אבל החל לקלוט מעט.

הוא העיף מבט קל אל האיש הכפות, הלה עסק בריכוז בתרגיל כלשהו בעיניו.
יוסי נדרך. באבחה קלה נטל את מיטלטליו המעטים הפזורים בחדר והתנדף מהמקום.

מה שהספיק לשמוע היא רק צווחת אכזבה ולאחר מכן קלטו אוזניו פיצוץ אדיר.

מוכר עד אימה.

- - - - -​

2035. בנין MWL, סקרמנטו, קליפורניה.

הריאיון נערך בחדר צדדי בבניין האימתני ששכן בשדרה המרכזית של בירת קליפורניה.

הנער החושש מעט ישב מול גבר שעשה רושם כאריה צמא לטרף. לא אחד שהוא היה רוצה להתעסק עמו.

הגבר נטף נעימות צבועה וחיוכים מזויפים, אבל הוא לא נבהל. הציב לעצמו יעד ומטרה ברורים ויצעד איתם לאורך כל דרכו. הוא בחר, ומאום לא יזיז אותו מהחלטתו.

הוא ידע היטב שבמעשיו הוא גורם בגידה באביו, בגידה מרה. אך הוא חש שהעליות והמורדות ביחסיו אתו הגיעו לנקודה שאין ממנה דרך חזור. דרך חדשה לפניו, והוא ינצל אותה.

הגבר שישב מולו הביט אל תוך עיניו, מנסה אולי ללמוד בכך עוד קצת עליו.

"מדוע ברצונך להתגייס לארגון?" שאל 'הבוס'.

הנער גחן קדימה, נחישות בעיניו "במילה אחת: נקמה. זה מה שמניע אותי וזה מה שיוביל אותי לעד".

'הבוס' פלט צחקוק קצר, הוא מתחיל למצוא חן בעיניו. "במי אתה מבקש לנקום?"

הנער הרהר מעט בטרם השיב: "באבי. אבא שלי התנהג אלי מאז ומתמיד בקשיחות יתר, בשנים האחרונות החלטתי לשים קץ לדבר והראיתי לו את מורת רוחי, אבל זה לא הזיז אותו בכלום, הוא אף הוסיף והערים קשיים בכל
תחום אליו פניתי, עכשיו ברצוני לנקום בו ובתמיכתו העיוורת ליהודים כאן, בקליפורניה. אין לי שום כוונת רווח מהצטרפותי לארגון מלבד נקמה טהורה!" סיים במרירות, קצף-תסכול על שפתיו.

"טוב, שמע. אתה בחור כלבבי, לדעתי ממתין לך כאן עתיד מזהיר שיהפוך אותך לאדם אחר. אני משוכנע בכך" הבוס הרצין: "נקמתך תושג. אני מבטיח".

- - - - -
​

2039. טולוז, צרפת.

בפנים קמוטות מריכוז מאומץ, קרא יוסי את המשך הסיפור.
חלקי הפאזל הסתדרו מולו בצורה כמעט מושלמת.

ארגון האנטישמיות בקליפורניה הושמד לחלוטין במבצע מיוחד שאת פרטיו השיג בלא מעט מאמץ.
הנער הפזיז הזה החיה מחדש את הארגון, מסוכנת מתמיד.

הגיעה העת לפעול!

 

[ח.ד. וחלק]

טוב, אז לאחר זמן כה ממושך של הפסקה, וקצת לפני שחולפים עליו שלשה חודשים, הנני מודיע בשער בת רבים כי אי"ה ובעזרתו - הסיפור ימשיך מכאן ולהבא ביתר שאת ועוז.

תודה שהייתם איתי עד כה ואחזתם ראש.
בקרוב, אי"ה, המשך.

 

[מרדכי דוד קרלין]

וואו!!
פספסתי הרבה מהסיפור עכשיו קראתי ברצף, הערה אחת:

"מדוע ברצונך להתגייס לארגון?" שאל 'הבוס'.

הנער גחן קדימה, נחישות בעיניו "במילה אחת: נקמה. זה מה שמניע אותי וזה מה שיוביל אותי לעד".

'הבוס' פלט צחקוק קצר, הוא מתחיל למצוא חן בעיניו. "במי אתה מבקש לנקום?"

הנער הרהר מעט בטרם השיב: "באבי. אבא שלי התנהג אלי מאז ומתמיד בקשיחות יתר, בשנים האחרונות החלטתי לשים קץ לדבר והראיתי לו את מורת רוחי, אבל זה לא הזיז אותו בכלום, הוא אף הוסיף והערים קשיים בכל
תחום אליו פניתי, עכשיו ברצוני לנקום בו ובתמיכתו העיוורת ליהודים כאן, בקליפורניה. אין לי שום כוונת רווח מהצטרפותי לארגון מלבד נקמה טהורה!" סיים במרירות, קצף-תסכול על שפתיו.

המטרה של הארגון זה להשמיד את היהודים, אז למה הבוס אמר לו "אתה בחור כלבבי", הייתי מוסיף "אתה יודע שהמטרה של הארגון זו השמדת יהודים ולא נקמה" או משהו כזה...
בקיצור מחכה להמשך.

 

[ח.ד. וחלק]

המטרה של הארגון זה להשמיד את היהודים, אז למה הבוס אמר לו "אתה בחור כלבבי", הייתי מוסיף "אתה יודע שהמטרה של הארגון זו השמדת יהודים ולא נקמה" או משהו כזה...

תודה על ההקפצה ועל התזכורת לגבי ההמשך.
לגבי שאלתך - הבוס רצה כאלו שמבצעים את מטרותיו, לא משנה מאיזו סיבה. לכן, גם אם זה בא מנקמה, מבחינת הבוס זה אדם שיעשה כל מה שיגיד לו, וזה מה שהוא חיפש.

בכל אופן, כרגע לקחתי פסק זמן די ארוך מהסיפור, ואי"ה בעתיד אתפנה אליו ואמשיך אותו.